חיפוש:   בכל האתר  בשמות הערכים  בקרדיטים     חפש  |  חיפוש תמונות בנושא:   חפש
   מפת האתר  |   כרגע באתר: 169 מבקרים   |  כניסה לדף האישי    
עורך: דייויד סלע
דבר העורך כתבו לעורך
| עמוד הבית | מי אנחנו | מרכז מידע לגולש | על נוסטלגיה ורטרו | קרדיטים | צרו קשר | גולשים כותבים
 

+   אביזרים וחפצים
+   אוספים ותחביבים
+   אז - וכעת
+   אירועים ושנים
+   ארכיון האישים
+   ארכיון הוידאו
+   ארכיון הישראליאנה
+   ארכיון הכרזות
+   ארכיון המצגות
+   ארכיון הקול
+   אתרי נוסטלגיה
+   בידור ופנאי
+   בקיבוץ
+   בריאות, טיפוח וניקיון
+   בשכונה
+   בתים ומבנים מספרים
+   גלויות בולים וסמלים
+   דירה ובניין
+   היום בהיסטוריה
+   המקום בו גרנו
+   העפלה ועליות לא”י
+   חג ומועד
+   טלוויזיה ורדיו
+   ילדות נשכחת
+   לבוש אופנה והנעלה
+   מוזיקה שיר וזמר
+   מזון ומשקה
+   משחקים וצעצועים
+   מתחם מורים
+   נוסטלגיה בצה”ל
+   ספורט
+   ספרות נוסטלגית
+   עבודה ומלאכה
+   פוליטיקה ובחירות
+   רדיו נוסטלגיה
+   רכב ותחבורה
+   רשת חברתית
+   שונות
+   שירותי גולש
+   שפה עברית
+   תיאטרון עברי
+   תקשורת מדיה ופרסום

האתר מוקדש לזכרו של
 יוסי פשרמן (פשי) ז"ל
2003 – 1954

מעל ל - 1100
סרטוני וידאו נוסטלגיים
בארכיון הוידאו שבאתר

יום העצמאות ה-7
 

הצוללת דקר
 

תל אביב הקטנה
 
 




תוכניות רדיו

שלכם לשעה קלה
שתף 

התוכנית שודרה אחת לחודש בקול ישראל בשבת בשעה 11.00. במרכז כל תוכנית עמד אומן שביצע שירים, מערכונים וקטעי הומור וכמו כן הזמין אורחים לתוכניתו. בין האומנים שהופיעו בתוכנית : בומבה צור, גדי יגיל, יהורם גאון, שיקה אופיר, שרגא פרידמן ועוד.

 

 

 

 




תוסס ורענן
שתף 

תוסס ורענן הייתה פינת הפזמון החדש ששודרה ב"גלי צה"ל" ב שנות השישים בעריכתו של חיים קינן

 




תיבת נוח
שתף 

תכנית בידור לחיילים, בעריכת יוסף אריה (פפו) והנחייתו של אלימלך רם. בתחילת דרכה לוותה התכנית ע"י תזמורת חיל האויר בניצוחו של רס"ן אריך טייך (עם הזמר הקבוע פרדי דורה) ורק אח"כ באו תזמורותיהם של רומן מסינג ויצחק גרציאני. בשנות ה-60, עם פתיחת "בית החייל" ברח' וייצמן בת"א עברה התכנית לשם ומועדון "תיבת נח" הישן ברח' הירקון ניטש לאנחות.

ראשיתה של התכנית היתה במועדון "תיבת נוח" (או באנגלית: "The Ark") שנפתח ברח' הירקון 91 בת"א בתקופת מלחמת העולם השניה, לרווחת חיילי בעלות הברית שעשו אז בארץ: בריטים, אוסטרלים, ניו-זילנדים וגם ארץ-ישראלים.
לאחר המלחמה שימש המקום כמועדון קצינים של כוחות הוד-מלכותו (ב-1946 אף נחטפו ממנו חמישה קצינים בריטיים ע"י האצ"ל, ששמשו כבני ערובה למניעת תלייתם של לוחמי המחתרת מיכאל אשבל ויוסף שמחון). עם קום המדינה נמסר המקום ל"וועד למען החייל" ושימש כמועדון לחיילי צה"ל, וכשהוקמה תחנת הרדיו הצבאית "גלי צה"ל" הוחל בשידור חי של תכנית בידור שבועית שקבלה את שם המועדון "תיבת נח".
שידורי התכנית "תיבת נח" נמשכו ב"גלי צה"ל" עד שנת 1975.

חלק בלתי נפרד מתכניות "תיבת נח" היה הפזמון האקטואלי שהושר בפתיחת כל תכנית ושעסק בענייני דיומא. הפזמונים הללו נכתבו בד"כ ע"י דן אלמגור או חיים חפר והולחנו ע"י משה וילנסקי, בביצועם של מיטב האמנים ובראשם שושנה דמארי, רביעיית מועדון התיאטרון, אלכסנדר יהלומי, רפאל קלצ'קין וגם צעירים בראשית דרכם כמו חיים טופול. משתתפים קבועים אחרים בתכנית היו, איך לא, הלהקות הצבאיות במיטב להיטיהן.

השיר שנקבע כהמנון התכנית וכבסיס לפזמון האקטואלי השבועי מתחילת שנות ה-60 היה, כאמור, "תיבתו של נח" שנכתב ע"י דן אלמגור ומשה וילנסקי והושר מפי שושנה דמארי:

ת??ב?תו? ש??ל נ?ח?

נ?ח? א?יש? צ?ד??יק ת??מ?ים
ה?י?ה ב??דו?רו?ת?יו;
או?ל?ם או?מ?ר?ים ש??ל??פ?ע?מ?ים
ל?ה?ש??ת??כ??ר א?ה?ב.
ו?פ?ע?ם, כ??ש??ל??ג?ם כ?ו?ס?ית
ו?כ?ב?ר ע?מ?ד ל?ש??יר,
ש??מ?ע ב??ר?ד?יו? ת??ח?ז?ית
ש??ל מ?ז?ג-ה?א?ו?יר.
ו?כ?ך?, ב??א?ל?ו? ה?מ??ל??ים,
ד??ב??ר?ה ה?ק??ר?י?נ?ית:
"מ?ב?ו?ל ג??ל??י ע?ד ג?ב?ה?-ג??ל??ים
ו?מ?ע?נ??ן ח?ל?ק?ית"

א?ז ה?פ??רו?ת מ?י??ד ה?מו?: "מו? - מו? - מו?."
ה?ב??ר?ו?ז ח?יש? ג??ע?ג??ע?: "ג??ע - ג??ע - ג??ע."
ג??ם ה?ת??י?ש? כ??ך? הו?מ?ה: "מ?ה - מ?ה - מ?ה".
ה?צ??פ?ר?ד??ע? ב??ת?ק?ו?ה:      "ק?ו?ה - ק?ו?ה - ק?ו?ה"
ה?י, כ??ל ז?כ?ר ו?נ?ק?ב?ה,
נ?רו?ץ כ??ל??נו? י?ח?ד ל?ת??ב?ה.
ל?ת?ב?תו? ש??ל...
ל?ת?ב?תו? ש??ל...
ל?ת?ב?תו? ש??ל נ?ח?.




תכנית כבקשתך
שתף 

תכנית זו שודרה ביום שבת בצהרים, והיא זכורה גם בגלל השיר "בוא ואשק לך" בביצוע מקהלת קיבוץ נען, שהושמע כמעט בכל שבוע, בלי קשר לשאלה אם היו מי שביקשו לשמוע אותו או לא. 

שירים נוספים ששודרו בתוכנית בקביעות:  "מי מכיר את האיש שבקיר", שירי יום הולדת ושירי ילדים של יפה ירקוני.
שיר נוסף ששודר בתכנית בתדירות גבוהה - "במדינת הגמדים" בביצועה של הילדה נאוה בושמי, בתה של שושנה דמארי והשיר "לרותי יום הולדת" בביצועו של יצחק לוי (איש הרומנסות הספרדיות
). כמו כן זכור לטוב שיר ילדים ששודר בקביעות בתוכנית בשם  "הודי חמודי" (הודי ולא אודי)  מאת משה דפנא ונחום נרדי. (''זה הודי חמודי הוא ילד קטן, גר הוא הרחק שם בעמק בית שאן.....למה ולמה רבות עוד שאל, זה הודי חמודי הוא בן  אביטל''). משה דפנא שהיה חבר קיבוץ גשר כתב את השיר לכבוד נכדו הקטן שמרבה לשאול שאלות. לימים נפל הודי באחת ממלחמות ישראל והשיר אודותיו ממשיך להיות חקוק בזכרוננו.

היוזמת ומגישת התכנית שנים ארוכות הייתה רות שפירא ז"ל. החליפה אותה רבקה מיכאלי, הלוא היא מוזכרת אפילו בשירם של רביעית מועדון התיאטרון:
"כאן רבקה מיכאלי / עורכת בשמחה / תכנית שהיא נדמה לי / לפי בקשתך" וכו' וכו'.




תכנית לעולי תימן
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע למושג זה.

עם השיר "אני צמא".




תסכיתי רדיו
שתף 

הסכית לתסכית -
תסכיתי הרדיו בישראל


מאת: אלי אשד

בימים שבהם מדורת השבט הייתה קצת יותר קטנה ומלוכדת, אף אחד לא היה מעיז לפספס את הפרק השבועי של פול טמפל, כי אחרת לא היה לו נושא שיחה משותף עם החברים או בעבודה... כך נראה העולם מעל גלי האתר של פעם, כשהסדרות הכי חמות היו...ברדיו

..הילד בועז נושך את לשונו למוות, הכרתו אוזלת ממנו. אולי עוד יהיה אפשר להציל את  בועז, רחב ואביחי? אולי עוד יהיה אפשר לעקוב אחר מעללי סיפור האהבה של אביחי ברקת, קצין המודיעין של ההגנה ופועה המרגלת הציונית היפה? אולי עוד יהיה אפשר לעשות שהסרג'נט המושפל, שכה התחבב על המאזינים, ימות מידי רוח הקודש בלי שינקבו את מעיו בכדור עברי תוצרת בית? ומתי כבר ירדו המעפילים בבטחה לחוף? האם יגורשו למחנות ההסגר בקפריסין, או יישלחו כלעומת שבאו לתופת האירופית? את כל זאת מאזינים יקרים, נדע בפרק שישודר בשבוע הבא. הערב האזנתם לפרק השלושים ושבעה של תסכיתנו "הלמות הלב". אנו מקווים שההאזנה ערבה לאוזנכם. נודה בזאת לאיש הקול, לטכנאים, וכמובן לשחקנים שעשו במלאכה. כאן הגל הקל של קול ישראל בתל אביב. בעוד עשר שניות נעביר אליכם את חדשות השעה עשר מירושלים ...
( מתוך "אשתורת" מאת לאה איני, הוצאת זמורה ביתן, 1999)

כאשר אנו חושבים על סיפורי הרפתקאות מדע בדיוני, על עלילות מתח ועל סדרות הומור במדיה, אנו חושבים מיד על המדיום הוויזואלי – סרטי הקולנוע והטלוויזיה שמעבירים לעינינו את הפעלולים המדהימים ואת התמונות המופלאות שיצרו בעבורנו התסריטאים הבמאים ואנשי הפעלולים.

יתרונם של הספרים על-פני הסרטים הוא שהם מאפשרים לנו לדמיין בעצמנו את החזיונות המופלאים של הסופר, והחזיונות האלה שבדמיון תמיד עולים לעין ערוך על כל מה שבמאי ואיש פעלולים יוכלו ליצור אי פעם.
אבל ישנו אמצעי תקשורת אחד שמסוגל לשלב בין מקצת אמצעי המדיה ובין הדמיון האנושי בצורה ששום מדיום אחר אינו מסוגל – זהו הרדיו.
תסכיתי הרדיו היו בעבר הלא רחוק אחת מצורות המדיה הפופולאריות, ומיליוני אנשים הקשיבו להם יום יום. הודות לשילוב של קולות ומוזיקה הם יכלו לעורר את הדמיון של המאזין בצורה דרמטית מעין כמוה וחזקה בהרבה מסרט, שמשאיר את הצופה פסיבי לחלוטין. ברדיו כמו בספר הכול אפשרי: כל מה שצריך זה כמה צלילים שיעוררו במאזין את הרושם של הדבר הדמיוני. הדמיון של המאזין עושה את כל השאר בלי צורך להשתמש במיליוני דולרים כמו בקולנוע.
במשך עשרות שנים היה הרדיו אמצעי התקשורת הפופולארי ביותר על-פני כדור הארץ, והושמעו מעל גלי האתר מאות אלפי תסכיתים – תחום הדרמה הייחודי של הרדיו – במגוון של סוגות (ז'אנרים), בהם תסכיתי מערבונים, מתח, מדע בדיוני ו"אופרות סבון" -  (סדרות אינסופיות בהמשכים שהומצאו ברדיו האמריקני).

 

תסכיתים ברדיו הישראלי
בישראל הייתה, במשך תקופה ארוכה, מסורת מכובדת של תסכיתי רדיו. תסכיתים שודרו כבר בתקופת המנדט הבריטי, עם תחילתם של השידורים הסדירים ב-1936 וכמובן שנות ה-40 של המאה העשרים. רובם ככולם לא שרדו ונשכחו עם הזמן.
בשנות החמישים והשישים היה הרדיו מדיום מרכזי וחשוב ביותר בתרבות הישראלית. קול ישראל החל לשדר תסכיתים בשנות החמישים במסגרת התוכנית המסך עולה. אלה היו עיבודים של יצירות מקוריות, אבל פה ושם היו בהם גם תסכיתים מקוריים. סך הכול שודרו  במסך עולה כ-1800 תסכיתים, מהם כ-400 מקוריים!. לא היה כמעט סופר שלא כתב תסכיתים: משה שמיר, יגאל מוסינזון , שולמית הראבן , חנוך לוין (באחת מיצירותיו הראשונות), יהודה עמיחי ורבים אחרים. בימי שישי פורסמה בכל עיתון  ביקורת על התסכיתים ששודרו בימי שני בערב בתוכנית המסך עולה, גם על "הנועזים שבהם".

עם כותבי התסכיתים החשובים ביותר נמנו מיכאל אוהד, שיצר מאות תסכיתים. אלה עובדו ליצירות מופת ותסכיתים מקוריים רבים על חיי מוזיקאים ואישים היסטוריים שונים.

בתקופה הזאת נוצרו סדרות תסכיתים שהיו עיבודים ליצירות קלאסיות שונות מהספרות העולמית ובהם סדרה המבוססת על מגילת סן מיקלה של אקסל מונטה בעיבודו של יגאל מוסינזון ב-10 פרקים. עיבוד רב פרקים לטרילוגיה של פויכטונגר על יוסף בן מתתיהו שנעשה בידי מיכאל אוהד והיה לאחת היצירות ההיסטוריות המרשימות ביותר שנעשו אי פעם ברדיו ועיבודים ליצירות של דיקנס,תקרי הוגו, דיומא פילדינג ואחרים. ברוב הבתים בישראל האזינו אז במתח ליצירות הקלאסיות האלה, אבל דומה שהתסכית הזכור ביותר משנות השישים שודרו דווקא בגלי צה"ל.

שמחון : אין אוכל?
צפירה : יש אוכל.
שמחון : בא דואר?
צפירה : לא בא דואר.
שמחון : נאוה בבית?
צפירה : נאוה בבית.
שמחון : נו אז לאכול.  (שקשוק כלי אוכל )
(הפתיחה הקבועה לתסכיתי סדרת משפחת שמחון מאת משה בן אפרים בגלי צה"ל בשנות השישים).

תסכיתים החלו להיות משודרים בגלי צה"ל עוד בשנות החמישים. היו בהם תסכיתים בנושאים צבאיים רבים שעסקו בחינוך והסברה לחייל בנושאים שונים, והם שודרו כמה פעמים בשבוע. לצדם היו גם תסכיתים בנושאים "אזרחיים" מן הספרות הקלאסית והישראלית. כך, למשל, הושמע עיבוד לרומן ההיסטורי המפורסם מלך בשר ודם של משה שמיר שנעשה בידי שולמית הראבן ובו כיכבו מישה אשרוב,לאה פורת, נתן כוגן, ומשה חורגל בהפקה מיוחדת שזכתה לשבחים רבים מהביקורת. בתוכנית דגש קל, מגזין שבועי ששודר בכל יום שישי החל מ-1954 בהנחיית אורי סלע, הושמעה – לצד פינות אחרות – גם פינת תסכית השבוע, סיפורים שעובדו על-פי יצירות של סופרים ידועים כמו מופסן,צ'כוב וקרל צ'אפק. מיטב שחקני הבמה השתתפו בהקלטות של התסכיתים האלה. אבל אולי לא במפתיע התחנה הצבאית הצעירה הראתה את כוחה בהתחרות עם קול ישראל לא בתסכיתים כבדים ורציניים אלא בדווקא בסדרת תסכיתים קומיים.

התוכנית הפופולארית והזכורה מכול  של גלי צה"ל בשנות השישים הייתה סדרת התסכיתים הקומית משפחת שמחון, פרי עטו של  משה בן אפרים על הרפתקאותיה הקומיות של משפחה ישראלית ממוצעת (המזכירה מאוד את הסדרה האמריקנית הכל נשאר במשפחה) - אב נרגן קולני ומלא תלונות על כל דבר, שמתגעגע "לימים הטובים שחלפו" של החלוצים וההגשמה. הוא עובד במפעל שלא ברור מהו וצורח כל הזמן על ילדיו (את דמותו גילם השחקן שמואל רודנסקי). אשתו הפולניה, המקילה והמגוננת על הילדים מפני הצעקות והתלונות של האב (גילמה אשתו במציאות של רודנסקי ), והילדים נאווה – הבת הצעירה המתבגרת, רודפת הבילויים (דפנה דן ויעל דרויאנוב) – והבן, החייל גבי (עודד קוטלר) שהיה מרכז היציבות והשכל האמיתי במשפחה.

שמחון (פונה אל נאווה): מה את קוראת שם מתחת לשולחן בזמן האוכל?
נאווה: ספר.
שמחון: גם אני רואה שזה ספר ולא המגילות הגנוזות . איזה ספר?
נאווה  מה זה חשוב . אני כבר מפסיקה.
שמחון : רגע רגע תראי בבקשה את הספר . איזה ציור! . גוועלד!! . סטלג  340!!! (קורא בספר) "היא הצליפה בו  עם הפרגול כששדיה חשופות" אני רוצה לדעת מי נתן לך את הספר הזה?
נאווה: ק...ק..ניתי אותו .
שמחון : בכסף שלי? בכסף שאני עובד וטורח להשיג אותו , את קונה שמלג עם שדיים חשופות?
נאווה: אבל אבא , כולם קוראים את זה.
(מתוך התסכית מכת הסטלאגים בסדרת הרדיו משפחת שמחון)

כל פרק נפתח בקולו העמוק של רודנסקי ששאל "אין אוכל? בא דואר? נאווה בבית? אז לאכול!" ונפתח הסיפור שלרוב עסק בקונפליקט בין ההורים לילדים, שעשו להם צרות צרורות כמו בפרק המפורסם שבו תפס האב הנדהם את בתו קוראת סטלגים – ספרים פורנוגראפיים על סקס וסאדיזם במלחמת העולם השניה – וכאן החל ויכוח על הדרדרות הטעם של הדור הצעיר לעומת זה של קודמיו. מתברר שלא הרבה השתנה מאז הסדרה הרבתה לעסוק בתופעות אקטואליות אחרות שהעסיקו את הציבור באותו הזמן. משפחת שמחון אמנם עסקה, לכאורה, רק בחייהם הפרטיים של בני המשפחה, אבל פה ושם שורבבו בה גם רמזים אקטואליים ברורים. כשנרמז, למשל, על פרשיית שחיתות פוליטית התקשרו לתסכיתאי בן אפרים ממשרד הבריאות ומחו על שילוב פוליטיקה בתכנית, שכן אלה היו הימים שבהם פרשת רפאל הסעירה את הציבור.

ככל שהפופולאריות של הסדרה גדלה, כך נפגעה יותר מחציה של הביקורת. "אני צופה עתיד גדול לתוכנית" כתב המבקר בועז עברון. "היא תימשך שנים על גבי שנים. מר שמחון ומשפחתו לא יתבגרו לעולם, ואותם ויכוחים דביליים יימשכו בין האב וילדיו". סטודנטים מבצלאל כתבו מכתב תלונה כי "רמתה נמוכה עד שטחיות וגישתה אינפינטילית עד גיחוך". הציבור היה אדיש לתלונות הביקורת, והמשפחה שברה את כל שיאי ההאזנה שהיו אי פעם לגלי צה"ל ולתוכנית רדיו בכלל. שמחון ומשפחתו היו "אנחנו". הכול האזינו לעלילות המשפחה הממוצעת: ילדי הגן, הגננות, צעירים וזקנים. אנשים דנו בעלילות המשפחה בכל מקום. מבוגרים וילדים סירבו ללכת לישון עד שהשידור השבועי של משפחת שמחון יסתיים. מובן מאליו שהתלוו אליה גם שערוריות, למשל כאשר התברר שהמוזיקה הקבועה שלה הייתה אהובה מאוד על הנאצים, כפי שציינו מאזינים נזעמים. התלונה הזאת הביאה להחלפתה של המוזיקה.

הסדרה הצליחה כל כך ששודרה שלוש פעמים בשבוע במשך כשנתיים (זמן ארוך מאוד אז), וחלק מתסכיתיה יצאו בספר מר שמחון ובנו ועובדו לסרט קולנוע שכתב וביים יואל זילברג, ובו הופיע מאיר מרגלית בתפקיד מר שמחון (במקום שמואל רודנסקי  האלמותי , משום שזה שהה אז בחו"ל). זה היה הסרט העברי היחיד שנעשה אי פעם על-פי סדרת תסכיתים. באמצעות סדרה כזאת היכתה תחנת גלי צה"ל בפעם הראשונה שוק על ירך את אחוזי האזנה לקול ישראל ואפילו לסדרות תסכיתי המתח של הגל הקל.

תסכיתים "ספרותיים" יותר הגיעו לגלי צה"ל בשנות השבעים כאשר הוחלט להקים מדור דרמה עם תוכנית תסכיתים מיוחדת כפי שהייתה בקול ישראל. יצחק לבני, מפקד התחנה, הגיע ב-1969 למסקנה שברדיו בלי דרמה חסר מרכיב מרכזי של תרבות. הוא הטיל על צבי שפירא להפיק 26 תסכיתים בשנה, לשידור אחת לשבועיים במסגרת התוכנית בימת רדיו. שפירא, שהיה חסר כל ניסיון בעניין, נעזר בשירותיו של המומחה אפרים סטן, מנהל מחלקת הדרמה בקול ישראל. הוא נקרא למילואים במטרה ללמד את צעירי גלי צה"ל כיצד עושים תסכיתים. הקו שהנחה את יוצרי התכנית היה לבצע את הניסויים התרבותיים היומרניים ביותר. בין השאר הם השמיעו תסכיתים על פי יצירות של עגנון (תמול שלשום עובד ב-40 המשכים ושירה ב-39 המשכים), ניסים אלוני, עמוס עוז, עמוס קינן וקטעים ניסיוניים של המשוררת יונה וולך. תחילה הייתה המטרה לעבד רק יצירות של סופרים ישראליים, אבל לאחר מכן עובדו גם יצירות של סופרים קלאסיים מחו"ל.

 

מתח ובילוש ברדיו הישראלי 
גברת לומאקס: איזה מין משהו?
ד"ר גייג': אותו דבר מסתורי שיצר את הרעש ששמענו פעמים רבות כל כך!
גברת לומאקס: מכונה כלשהי?
ד"ר גייג': מדוע לא? כולנו הרי אמרנו שהרעש דומה לרעש שמשמיע מקדח המסתובב במהירות רבה, ייתכן שזה באמת מקדח. מקדח יעיל מאוד. אני מתאר לעצמי שכאשר הוא קודח אל פני האדמה, הוא מביא איתו בקצהו את אבן החול או את הקווארץ, ממש כמו במקדח רגיל.
גברת לומאקס: כך, אני מבינה.
ד"ר גייג': ואחר כך, כשהמקדח יורד, חוזר העפר למקומו הקודם בדרך כלשהי. ורק בור קטן נשאר.
גברת לומאקס: אבל קופר תיאר את הגוף שראה כאוהל של כסף.
ד"ר גייג': כן, אני יודע, אבל אם תחשבי על כך לרגע, תביני מדוע: את מבינה, הקצה העליון של המכונה עשוי ללא ספק בצורת חרוט, וקופר ראה מה שראה לאור הירח, אני באמת בטוח שהדבר נראה אז כאוהל של כסף.
גברת לומאקס: כך…אבל מי מפעיל את המכונה?
ד"ר גייג': יצור בעל מוח, מוח מפותח ביותר.
גברת לומאקס: אם כך, מדוע בעצם נחטפו סר ויליאם וכל האחרים?
ד"ר גייג': גם אני חשבתי על כך הרבה, ונראה לי שלשאלה זו יש רק תשובה אחת. היצורים הללו-אינני יודע מי הם או כיצד הם נראים-אינם מעוניינים שנגלה אותם. הם יודעים על קיומנו, אך אינם רוצים שאנחנו נדע על קיומם. רוס וסר ויליאם מצאו כנראה משהו, ולכן עשו להם שטיפת מוח, כדי שישכחו, כך נוכל להבין גם מדוע נעלמה הגולגולת.
(מתוך עיניים באפלה, סדרת תסכיתים משנות השישים בבימוי ראובן מורגן)

פופולאריות לא פחות היו סדרות המתח. הן התחילו עוד בשנות החמישים כאשר הוחלט להקל במעט את מעטה הכבדות ו"הרצינות" שברדיו במסגרת הגל הקל. וכך הרדיו החל, במסגרת הגל הזה,  להשמיע עיבודים בהמשכים של ספרי מתח ידועים כמו ספרו של סופר הבלשים אלרי קוין היה הייתה זקנה אחת בעיבודו של גדעון תמיר שהושמע ב-1960.
הושמעו גם עיבודים לספרים שונים של ז'רז' סימנון על המפקח מגרה.
פופולאריים במיוחד היו העיבודים לספרים של הזוג פרנסס וריצ'ארד אוקרידג', שעסקו בבעל ואישה בלשים, וסיפורים כמו מה ראה לו החתול". בכל אלה כיכב הכוכב הקבוע של הרדיו שלמה בר-שביט.

הרדיו גם הביא סדרות מתח בריטיות כמו תשע תשע תשע עם דניאל פאר והמפקח סקוט חוקר, וכן סדרת מתח ישראלית מקורית, מלכודת, סדרת תסכיתי מתח מ-1963 על פרשיות פשע בישראל ופתרונןעם המפקח רוטמן ועוזרו עזרוני. היו בהם פרקים כמו פגע וברח עם אריק אינשטיין בתפקיד נהג דורסני. השוד בכביש הטייסים, הנפילה מעל הגג ואחרים. המאזינים הנלהבים יכלו בפעם הראשונה לשמוע כיצד מפקח משטרה עברי מדבר וכיצד נשמעים פושעים עבריים.
עוד הושמעה סדרה פופולארית של סיפורי מתח ואימה בודדים בכוונה תחילה בביומו ובעיבודו של מיכאל אוהד. סדרה, שבסיפורים מפחידים כמו שלך באהבה ג'ק המרטש, הקפיאה את דמם של המאזינים. 
הפופולארית והזכורה מכול הייתה בלי ספק סדרת הבלש פול טמפל שביים והפיק ראובן מורגן מירושלים, על- פי יצירותיו של סופר בריטי שכתב אותה במיוחד לרדיו.

היו לפחות שש סדרות על עלילותיו של פול טמפל, כולן בעיבודו ובבימויו של ראובן מורגן, עם בצלאל לוי בתפקיד הבלש המפורסם. הקלטות של הסדרה שרדו בידיים פרטיות בידי האספן גורדון,  שאביו טרח להקליט את פרקי הסדרה בזמן אמיתי, וההקלטות שבידיו הן מהבודדות שקיימות. הוריו של דניאל פאר, ששיחק בתפקיד "זוטר" בסדרה, הקליטו בעבורו פרק אחד – וזה הועבר לסרטיית קול ישראל. בעקבות פנייה לציבור נמצאה מאזינה שבידיה כל הקלטות של הסדרה, וגם אלה הועברו לידי קול ישראל.

סדרות המתח נמשכו ברדיו עוד שנים רבות. הושמע עיבוד של מספר סיפורים על שרלוק הולמס עם יוסי גרבר כהולמס ויהודה עפרוני כווטסון בעיבודו של מיכאל אוהד הבלתי-נלאה. בשנות ה-70 הושמעו עיבודים לסיפורי בלשים שונים על הבלש טרוויס מק גי, גיבורו של ג'ון מקדונלד, וסיפורי מתח כמו אפשר גם בלי קוויאר של מריו סימל. אבל מהר מאוד הופיעה הטלוויזיה, ובגלל סדרות הבלשים והמתח שלה, הסדרות שברדיו כבר לא היו רלוונטיות, כפי שאירע כמעט בכל מקום אחר בעולם.

 

ילדים זו שמחה
תסכיתים לילדים שודרו בקול ישראל עוד מתקופת המנדט הבריטי בשידורי קול ירושלים. מחלקת הנוער של קול ישראל נוסדה ב-1949 והנפיקה תסכיתים של כותבים ידועים כמו אברהם שלונסקי,,לאה גולדברג, דבורה עומר,דליה רביקוביץ, תמר ורנשטיין-לזר ואחרים. דורות של ילדים גדלו על התסכיתים היומיים של פינת הילד, לאם ולילד, ומאוחר יותר לבת, לבן ולכל המתעניין.
תקופת השיא של המחלקה הייתה בשנות ה-70 ובראשית שנות השמונים, כאשר התסכיתים לילדים הפכו לאם ולילד לאחת התוכניות הפופולאריות ברדיו. במסגרת הזו שודרו (וחזרו ושודרו אינספור פעמים) גם סדרות תסכיתים שהתבססו על ספרי מדע בדיוני לילדים כמו כוכב הלכת האבוד" (עם דויד גרוסמן, על-פי סדרת מדע בדיוני של אנגוס מק ויקר שנקראה בעברית סייר החלל שבמקורה החלה כסדרת רדיו בשנות החמישים), ספרי פנטסיה לילדים כמו אחיינו של הקוסם על-פי ספר מסדרת נרניה של ק. ס. לואיס, הדחליל מארץ עוץ על-פי ספר מסדרת עוץ של פרנק באום, 35 במאי של אריך קסטנר ועוד. אחת המרשימות שבסדרות התסכיתים האלה הייתה קרשינדו ואני מאת דבורה עומר. היא תיארה בה את הרפתקאותיה של ילדה שיוצאת למסע מלא סכנות בחלל בדרך לכוכב החלומות עם הגמד שלה. הסדרה זכתה להצלחה כה גדולה, ובזכותה הפכה דבורה עומר את סדרת התסכיתית הזו לספר.
נוסף על אלה הושמעו סדרות תסכיתים מפורסמות של רעיה בלטמן, בהן ניסן ורחמים משיכון ב', הגמד סיפורון (על גמד שכותב סיפורים על עלילותיו) ועלילות תוכי חבקוקי, תוכי שמתגורר עם משפחה (מעין גרסה מתונה ו"לכל המשפחה" של תוכידס של עידו סתר).

המרשימים שבתסכיתי הנוער ברדיו הישראלי היו סדרות שבמקורן הופיעו בתוכנית הנוער חתול בשק ברשת א', ששודרה בכל יום בשעה שלוש בצהריים, מיד אחרי לאם ולילד. במסגרת חתול בשק הושמעו סדרות תסכיתים מקוריות כמו סדרת עירית של גלילה רון פדר על עלילותיה של ילדה ממשפחה בעייתית משכונת קטמון בירושלים המספרת על בעיותיה למאזינים. יותר מכל תוכנית אחרת הייתה בה זהות מוחלטת בין הדמיון ובין המציאות, והיא התחזקה במיוחד בסדרת הספרים שהתבססה על הסדרה ובהם תוארה האווירה בסדרה חתול בשק כפי שרואה אותה הילדה עירית. אחד הספרים אף נקרא עירית מחתול בשק…
תסכיתים אחרים נכתבו בידי יצחק נוי, דויד גרוסמן (לימים סופר ידוע) ואריה אלדד (היום חבר כנסת מטעם האיחוד הלאומי-מפד"ל. אז כולם התפרסמו בעיקר כשהגישו תסכיתים ושיחקו בהם.
לניסיונות המוצלחים האלה לא היה המשך. כמו בארה"ב, גם כאן הופיעה הטלוויזיה והפכה לאמצעי הדרמה העיקרי וחיסלה למעשה את תסכיתי הרדיו. נעשו ניסיונות אחדים להמשיך לשדר סדרות של תסכיתי אימה כמו חתול שחור, תסכיתים בנושאי אימה והעל- טבעי במסגרת חתול בשק של השדרן יצחק נוי, וחלחלילה – גם כן של יצחק נוי – אך הם לא זכו לכל הצלחה.
קול ישראל המשיך לשדר תסכיתים עד אמצע שנות התשעים ובהם עיבוד מרשים ורב פרקים לרומן ההיסטורי של יגאל מוסיזנון יהודה איש קריות.
התסכיתים פסקו באמצע שנות התשעים כאשר היה נדמה ששוב לא יהיה מי שיגלה בהם עניין, וראש מחלקת התסכיתים ברדיו פרש לגמלאות. גם מחלקת תסכיתי הילדים ברדיו נסגרה אי שם באמצע שנות התשעים, כאשר הילדים החלו להתמקד רק בערוצי הטלוויזיה והכבלים והפסיקו להאזין לרדיו.

היום נעשים ניסיונות ליצור תסכיתים באופן פרטי. כך, למשל, ניסה המוזיקאי ניר יניב ליצור תסכית מדעי בדיוני ששמו היקום בפיתה – עלילות להקה שנחטפת בידי חייזרים למסע ברחבי הגלקסיה.

התסכית הטביע את חותמו גם בתחום הספרות היפה בישראל. המבקר יורם מלצר מציין שכיום יש "טרנד" בספרות שבו ציטוטים מתסכיתים ישנים משקפים את הזיכרונות הנוסטלגיים של הדמויות על עברם כילדים בספרים כמו "אשתורת" של לאה איני ואחרים.

ברחבי העולם יש כיום תחייה של ז'אנר תסכיתי הרדיו, תחייה שמתבצעת דרך האינטרנט, שם יש קבוצות חובבים של הז'אנר שמחליפים ביניהם קלטות וקבצי קול של תסכיתים ישנים ויוצרים תסכיתים חדשים. ותסכיתים חדשים ומחודשים אלה שייכים ברובם המוחלט לז'אנרים של המד"ב והאימה, ז'אנרים אחרים כמעט שאינם קיימים.

כמו כן ניכרת פריחה גם של קלטות ודיסקים הנמכרים בחנויות, ובהם תסכיתים שהם עיבודים של סיפורי מד"ב ידועים או שמבוססים על סדרות ידועות, ולעיתים קרובות הם עולים באיכותם על סדרות המקור.

אלי אשד




תשואות ראשונות
שתף 

תכנית בעריכת יוסף אריה ועופרה סמואל שאף הגישה את התכנית.
התכנית הופקה על ידי הרדיו ואפשרה לבעלי כשרונות בראשית דרכם, להופיע על הבמה בצורה מקצועית - בליווי תזמורת-הרדיו והשירים עובדו על ידי  מעבדים.

בתכנית הראשונה בשנת 1965 הופיעו: גדעון גרייף, צילה דגן, דני מסינג ושולי נתן. המנצח והמעבד היה שמעון כהן.  התוכנית הוקלטה בבית הרופא בתל אביב (סמוך לבית מפעל הפיס). בתכניות האחרות הופיעו ו"התגלו" מתי כספי, שלמה ארצי, מיכל טל, ירדנה ארזי ואחרים. המנצח על התזמורת בתכניות אלה היה שמעון כהן שנמנה גם על המעבדים.

רטרו:
הרטרו של ''תשואות ראשונות'' ברדיו  היא התכנית בטלוויזיה ''כוכב נולד'', שמנצלת את הברק וה''שאו'' שמאפשרת מדיה זו.









 

סוף הפרק תוכניות רדיו

לפרקים אחרים בפורטל תקשורת מדיה ופרסום:

   
חזרה לפורטל תקשורת מדיה ופרסום

חזרה לעמוד הבית


הצטרפו אלינו גם בפייסבוק
עדכונים - בלוגים - אירועים - אלבומי תמונות - סרטונים נדירים


שלח דף זה לחבר תגובות, הערות, והוספת מידע, מושגים ונושאים למנוי חינם על מגזין הנוסטלגיה"כובע טמבל" הוסף למועדפים



כל הזכויות שמורות © לאתר נוסטלגיה אונליין ו/או לבעלי התכנים, הדימויים והתצלומים.