חיפוש:   בכל האתר  בשמות הערכים  בקרדיטים     חפש  |  חיפוש תמונות בנושא:   חפש
   מפת האתר  |   כרגע באתר: 141 מבקרים   |  כניסה לדף האישי    
עורך: דייויד סלע
דבר העורך כתבו לעורך
| עמוד הבית | מי אנחנו | מרכז מידע לגולש | על נוסטלגיה ורטרו | קרדיטים | צרו קשר | גולשים כותבים
 

+   אביזרים וחפצים
+   אוספים ותחביבים
+   אז - וכעת
+   אירועים ושנים
+   ארכיון האישים
+   ארכיון הוידאו
+   ארכיון הישראליאנה
+   ארכיון הכרזות
+   ארכיון המצגות
+   ארכיון הקול
+   אתרי נוסטלגיה
+   בידור ופנאי
+   בקיבוץ
+   בריאות, טיפוח וניקיון
+   בשכונה
+   בתים ומבנים מספרים
+   גלויות בולים וסמלים
+   דירה ובניין
+   היום בהיסטוריה
+   המקום בו גרנו
+   העפלה ועליות לא”י
+   חג ומועד
+   טלוויזיה ורדיו
+   ילדות נשכחת
+   לבוש אופנה והנעלה
+   מוזיקה שיר וזמר
+   מזון ומשקה
+   משחקים וצעצועים
+   מתחם מורים
+   נוסטלגיה בצה”ל
+   ספורט
+   ספרות נוסטלגית
+   עבודה ומלאכה
+   פוליטיקה ובחירות
+   רדיו נוסטלגיה
+   רכב ותחבורה
+   רשת חברתית
+   שונות
+   שירותי גולש
+   שפה עברית
+   תיאטרון עברי
+   תקשורת מדיה ופרסום

האתר מוקדש לזכרו של
 יוסי פשרמן (פשי) ז"ל
2003 – 1954

מעל ל - 1100
סרטוני וידאו נוסטלגיים
בארכיון הוידאו שבאתר

יום העצמאות ה-7
 

הצוללת דקר
 

תל אביב הקטנה
 
 



לבוש

חולצה רומנית
שתף 

 

 

בשנות ה-50 וה-60 היו מדי פעם גלים קטנים של עליה מרומניה ויחד איתם נוצר נוהג חדש בלבוש הנשי - חולצות רומניות.

חולצות אלה נבדלו מהחולצות הרוסיות והתימניות בבד הדקיק יותר ובסגנון הרקמה. לא רקמת הצלבים כמו בחולצות רוסיות ולא רקמה בדוגמה תימנית כמו בחולצות התימנית
, אלא רקמה ססגונית יותר שנוספו בה גם פסי ''אג'ור'' והיתה לאורך השרוולים ובאמצע חזית החולצה לאורכה. בדרך כלל נכרך שרוך מסביב לפתח הצוואר, ובשולי השרוולים, בין תכי הרקמה, ובאמצעותו אפשר היה לכווץ את הפתח. חולצה רומנית יחד עם הסרפן היוו לבוש צעיר וחגיגי.

 

 

 




חולצה רוסית
שתף 

                         

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

חולצה לבנה בעלת צווארון רקום, כונתה רובושקה. 

וכך קרא עמיקם גורביץ בדברי המבוא למופע "היה היו זמנים" שנערך במאי 1960 בהיכל התרבות בת"א:
"...הקשיבו, הנה הם קרבים ובאים, בכובעי קש רחבים, רובשקה מתנופפת ברוח, כד מים צוננים ורגלים יחפות. הנה הם קרבים ובאים, שירי הזמנים שהיו - מצעד פזמוני היישוב!...".

 

 

 

''...ושוברי הלבבות פה מקיבוץ הצפון עם כל הבלוריות והחולצות הרוסיות הפעורות לשימצה לראוות כל שעירותם היוצאת...''
''...וזו חולצה רוסית, שחורה עם רקמה בירוק ואדום, שנפתחת בליכסון וצונחת על צדה, פותחת משולש חדש לחלקת הצוואר שלה...''

ס.יזהר, ''מלקומיה יפהפיה'', הוצאת זמורה-ביתן, עמוד 32 ועמוד 34.




חולצה רקומה
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה.

 

 

 

 

זכרונות:

"...את החולצה הרקומה הצגנו בסיום כתה ח'. את החולצה תפרנו בשעורי מלאכה במשך כל השנה, את רוב העבודה עשו האמהות (את תפירת החולצה) את החולצות לבשנו בחגיגת הסיום. ..".

 

שושי
valtersh@gmail.com




חולצה תימנית
שתף 

קראו לחולצה הזאת "חולצה תימנית" אך האמת שהיא הייתה רק "בכאילו".

החולצה הלבנה הזאת בעלת הצוורון הרקום (ולעיתים הוסיפו רקמה גם בכתפיים) לא היו ממש חולצות תימניות כיוון שאלו המקוריות היו עשירות בשלל דגמים ורקמה לעומת החיקוי.

חולצות אלה נוצרו בעיקר בשיעורי תפירה של נערות אשכנזיות שרצו לטעום מטעמי המזרח...

חנות תל-אביבית שהתמחתה ברקמה תימנית מהודרת (לרבות חוטי זהב וכסף) היתה "ארצי" ברחוב נחלת בנימין. בעלי החנות והעושים במלאכה היו בני זוג שנשאו את השם התימני המשובח פרוידנרייך, הלוא הם הוריו של איש הטלוויזיה דניאל פאר.

 




חולצת בטיק
שתף 

חולצות האלה היו מסמלי שנות השישים, והן סימנו את ההשתחררות מהמוסכמות, מהקווים הישרים והקבועים, מאופנת "אתא".

היו אלה חולצות "טי" שנצבעו ב"אבקת בטיק" אותה קנו בחנויות יצירה ואמנות, שהומסה במים.
היו מכניסים את המים הצבועים לקערת פלסטיק, מכניסים אליה את החולצה לאחר כל מיני קיפולים וקשירות, מוציאים אותה לאחר כשעה, ותולים על חוטי הכביסה בחצר, לייבוש.

כמו דברים רבים אחרים, גם אופנת חולצות הבטיק הללו חוזרת לאחרונה.

 

 

 

 




חולצת גרעין
שתף 

חברי גרעיני הנח"ל, טרם הכרזת הגרעין שנעשתה במשק אותו השלימו, היו מחליטים על חולצה רקומה אחידה לבנים ולבנות אותן לבשו בערב ההכרזה. היו דיונים לגבי צבע החולצה ולגבי הדוגמא שתרקם עליה. אמנם היו יוצאים מן הכלל, אך בדרך כלל הרקמה היתה פס אחד מכתף לכתף אצל הבנות ושני פסים לאורך החולצה אצל הבנים. מובן מאליו שהבנות היו הרוקמות. הבנות שהיה להן חבר פרטי משלהן בקבוצה, רקמו גם את חולצתו של החבר. ולגבי הבנות האחרות, בת שבן ביקש ממנה שתרקום את חולצתו הרגישה על הגובה גם אם לא יצא מזה רומן בסופו של דבר.




חולצת ממבו
שתף 
חולצה לנשים מצמר דק, עם צווארון גולף ובלי שרוולים.  יתרונה העיקרי היה בכך שהיא הבליטה - משהו! 



חולצת נילון
שתף 

בתחילה היו לובשים חולצות כאלה התיירים מאמריקה, שבלטו בתלבושתם הססגונית. וכמובן, גם אצלנו מיהרו לאמץ חולצות צבעוניות כאלה, בתהליך האמריקניזציה שכבש את החברה הישראלית בזמנו.
בשלהי שנות הששים חל שינוי בולט בלבושו של הגבר הישראלי, וניכר במיוחד במראה החולצה - חדלה הבלעדיות של חולצות מבד ללא דוגמא ונוספו חולצות עשויות מבד עם הדפסי פרחים וצורות גיאומטריות בשילובי צבעים שונים. חולצות אלה היו יותר צמודות לגוף, אולי בגלל שילוב חומר סינתטי בבד או בגלל צו האופנה. אין ספק שאופנה זו גרעה מדמותו הקשוחה של הגבר הישראלי, כפי שנודעה לאחר מלחמת ששת ששת הימים, אך השפע הכלכלי ששרר אז והרצון להידמות לאנשי העולם הגדול הכריעו את הכף. זכורים עדיין המוני התיירים מארה''ב שהדהימו אותנו בלבושם הססגוני.




חולצת ערבה
שתף 

חולצת חאקי צבאית נטולת שרוולים, שאותה לבשו רק החיילות ה"קרביות", ששירתו בסיני והתלוו לחיילים הקרביים באימונים ובתרגילים.

החולצות הללו היו נוחות ביותר וזרוקות למדי, רק צריך היה להיזהר שלא לצאת איתן הביתה, משום שהשוטרים הצבאיים אהבו מאד לתפוס חיילות עם חולצות ערבה בעיר ולהגיש נגדן תלונה על לבוש לא תקני.




חולצת פרופרו
שתף 

חולצה עם שרוולים נפוחים שהייתה נתפרת בשיעורי המלאכה לבנות - לקראת סיום כיתה ח'. 




חיתולים מבד
שתף 
אוי כמה שהחיים היו פעם קשים...פאמפרס??? מה זה???
בזמנים ההם היו התינוקות "מייצאים" את צרכיהם אל תוך חיתולי בד. היו אלה מן סדינים קטנים מחומר שדומה לתחבושת, שהיה מקופל לשניים לצורת משולש ואז מגולגל (בדרך מסתורית שעברה מאם לבת) על חלקו היצרני של הזאטוט או הזאטוטה.

האם הישראלית של השנים ההם הייתה צריכה  להתפלל הרבה. אחת מהתפילות יוחדה לחיתול הזה, שיחזיק מעמד ולא יפתח, כי לעתים קרובות, בעקר אצל תינוק ערני ומתנועע, החיתול נפתח וכבר לא מילא את יעודו והתוצאה ברורה וריחנית... 
 
היו אמהות שהמתח  והחשש שמא החיתול יפתח נחסך מהן. ומי היו אלה? כמובן, בנות המזל שהיו להן קרובים באמריקה. באדיבותם הרבה שלחו הקרובים צרור סיכות בטחון מיוחדות במינן (לא ניתן היה להשיגן בארץ) שאינן יכולות להפתח לבדן באופן מקרי, כפי שיכול היה לקרות עם סיכות בטחון רגילות, והותאמו במיוחד לרכיסת החיתולים ומניעת התרופפותם על גוף התינוק.
 

בשנות החמישים היה נהוג לחתל את התינוקות בשבועות הראשונים לחייהם בצורה מיוחדת:  מעל החיתול הדק הנ''ל נכרך סביב חלקו התחתון של הגוף ולאורך הרגליים חיתול גדול יותר שהיה עשוי מבד פלנל דק. גם כאן היה צורך במיומנות מיוחדת כי חשוב היה להדק את החיתול והתינוק המסכן נראה ממש כחנוט. רק בשנים מאוחרות יותר הקדימו את לבישת המכנסיים הארוכות ובוטל השימוש בחיתול זה. השתמשו בו בדרך כלל כסדין בלול התינוקות. 

את החיתולים הספוגים והריחניים לא היו משליכים לפח, אלא שוטפים ומנקים ומכבסים אותם בכביסת יד. בקיץ היו תולים את החיתולים ליבוש על חבלי הכביסה בחוץ, ובחורף הגשום היו מניחים את החיתולים בקרבת תנור הפיירסייד, או על מתקן יבוש חשמלי, פטנט שהראש היהודי המציא.
העבודה הזו של הטיפול בחיתולים, במיוחד אם היו כמה ילדים קטנים בבית, הייתה סבל גדול לעקרת הבית. שלא לדבר על הריח...

הנשים שיכלו להרשות לעצמן, היו משתמשות שרותי חיתולים. טנדר קטן היה מגיע, נהגו היה מכניס הביתה שק ובו ערמה של חיתולים נקיים ולוקח את המצבור הריחני של החיתולים המשומשים.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

בשיר "מרפסות" של ע. הלל / א. ארגוב, שרה שלישיית יוסי-חזקי-יונה:
"...שמש מתייבש חיתול / גברת אברבוך ממול / מוציאה תינוק ללול, / פח אשפה, זנב, חתול...".




חליפת ג`רסי
שתף 

חליפות ג'רסי היו עשויות מצמר טהור. החליפות היו הלבוש האלגנטי המוביל בשנות ה-50 וה-60, והיו פריט לבוש חובה לכל האירועים.
היו כמה יצרנים אשר יצאו אותם בהצלחה לכל העולם, היצרנים המובילים היו" "אלד", "אילנית", "ג'רקולי" ו-"דורינה".




חליפת טו - פיסס
שתף 

הייתה פופולארית בקרב הנשים בתחילת שנות החמישים, חליפה של שני חלקים, עליון ותחתון באותו הצבע. נקראה גם "קוסטיום".




חליפת מלח
שתף 

                               

חליפת מלח הייתה הלבשה ייחודית לילד וגם לילדה. היו מזמינים מתופרת או מוצאים בחנויות. זו הייתה חליפת שני חלקים שדמתה לבגדי מלח. זה היה כל כך פופולארי בימים ההם שאף אחד לא שייך את התלבושת המצחיקה  הזו לתחפושת פורים, איפה שהיא הייתה צריכה להיות מקוטלגת באמת...

הבנות לבשו רק את החולצה עם חצאית דומה. היה מקובל  לתפור צווארון מלח גם לשמלה או חולצה ללא חליפה. על הגב היתה לצווארון תוספת של מלבן שעליו נתפר המשך הפסים. הכינוי לסוג זה של חליפה או צווארון היה ''מטרוז'',  כנראה מהמילה הגרמנית מטרוז שפירושה  "מלח".

 

 

 

 

רטרו:

גם חליפת המלח חוזרת ברטרו.


 


 

 

 

 

 


בשיר "שמי הוא דני דן" - ר. קלצ'קין / ה. וארס-  שר אורי זוהר:
"...שמי הוא דני דן / דני הקטנטן / לי חולצה כחולה / וצווארון לבן / ומכנס רחב / וליבי הוא ים / ושוחה עליו / ילדתי מרים...".




חפתים
שתף 
 
אביזר לבוש שהיה מקובל בימים ההם, אם רצית להיות אלגנטי, יחד עם סיכה לעניבה וקופסה מכסף לסיגריות.
 



חצאית טרלין
שתף 

בתחילת דרכה נחשבה לשיא המודה, חצאית עם קפלים בצורות שונות וברוחבים שונים. בד הטרילין היה בד בלתי קמיט - חידוש עולמי לאותם ימים - ותמיד בדוגמאות של משבצות כאלו ואחרות, או חלק לגמרי. עם השנים ירדה החצאית מיוקרתה והפכה ללבוש "עוני".




חצאית מידי
שתף 

בתקופה המבולבלת בה קפצו מהמיני למקסי הייתה באמצע גם חצאית מידי, שהיתה עד אמצע השוק.




חצאית מיני
שתף 

      
                      מיני על פי פקודת מטכ"ל

חצאיות המיני באו לעולם בעקבות המצאת הגרביונים ב - 1965, ששחררה את בנות העולם וישראל מעונשן של הביריות והרצועות ושאר האביזרים שהצנעה היתה יפה להם. הדבר השתלב יפה עם האווירה המהפכנית של שנות ה - 60 הסוערות.

מהפכת המיני לא פסחה על ארץ הקודש ואפילו חיילות צה"ל נרתמו למערכה וקיצרו את חצאיותיהן מעל ומעבר, וכל העם אמר: "היינו כחולמים". חצאיות המיני האולטימטיביות ומה שתחתיהן הוצגו לקהל הרחב גם בפסטיבל הזמר 1971 ע"י שלישיית "הגשש החיוור", בשירו של עקיבא נוף "מים לדוד המלך".

 

 

 

 


   

 

 

 

 

 

 

 

 

 

"...שוב החשמל בוהק בלילה ברחובות. שלטי האור מוכרים פלאפל ותקוות. על מדרכות בין שולחנות בירידים. המיני שב להשתלט על המדים. על גל האתר צועדים הפזמונים. אבל פניך, נערי, נותרו שונים..."
"הייתי נער",
  דוד עתיד ויאיר רוזנבלום.




חצאית מקסי
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע למושג זה.




חצאית פליסה
שתף 

חצאית ובה קפלים מסודרים להפליא בצורות שונות: היו קפלים רחבים או צרים, או לסירוגין: קפל רחב ושלושה צרים ועוד ואריאציות.הפלא היה שהקפלים נשארו כמות שהם גם לאחר הכביסה.  החצאית (האפורה) שימשה כחלק מהתלבושת האחידה בביה"ס.




חצאית צ`רלסטון
שתף 

חצאיות פופולריות מאוד לבנות העשרה בראשית שנות השישים. מילה נרדפת-חצאית פעמון. בעיקרון הייתה זאת  חצאית מיני נמוכה המתרחבת למטה. בתנועות הנוער הייתה אסורה חצאית הצ'רלסטון  בתכלית האיסור.




חצאית צבאית
שתף 

לא יאומן, אך זה מה שלבשו הבנות בצבא בשנות החמישים. האם יש סיכוי שעם אופנת הרטרו המתחדשת יחזרו החצאיות הצבאיות ללבוש התקני של הבנות בצה"ל?......




חצאית קלוש
שתף 

                                               

 

כמו שמכנסי הפיל היו צרות למעלה ומתרחבות כלפי מטה, כך הייתה חצאית הקלוש.

היא הייתה עשויה מחומר מעט יותר כבד מהבדים הרגילים, וזאת כדי לנצל את המבנה הייחודי של החצאית בזמן הריקוד. בחורה שהייתה עושה סיבוב נאה בריקוד עם חצאית קלוש - הייתה זוכה לתשומת לב מיוחדת.


                              

                                   

 

 

                

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

       




חצאית קפלים
שתף 
אנא שלחו אלינו חומר בנוגע למושג זה.









 
הצטרפו אלינו גם בפייסבוק
עדכונים - בלוגים - אירועים - אלבומי תמונות - סרטונים נדירים


שלח דף זה לחבר תגובות, הערות, והוספת מידע, מושגים ונושאים למנוי חינם על מגזין הנוסטלגיה"כובע טמבל" הוסף למועדפים



כל הזכויות שמורות © לאתר נוסטלגיה אונליין ו/או לבעלי התכנים, הדימויים והתצלומים.