חיפוש:   בכל האתר  בשמות הערכים  בקרדיטים     חפש  |  חיפוש תמונות בנושא:   חפש
   מפת האתר  |   כרגע באתר: 179 מבקרים   |  כניסה לדף האישי    
עורך: דייויד סלע
דבר העורך כתבו לעורך
| עמוד הבית | מי אנחנו | מרכז מידע לגולש | על נוסטלגיה ורטרו | קרדיטים | צרו קשר | גולשים כותבים
 

+   אביזרים וחפצים
+   אוספים ותחביבים
+   אז - וכעת
+   אירועים ושנים
+   ארכיון האישים
+   ארכיון הוידאו
+   ארכיון הישראליאנה
+   ארכיון הכרזות
+   ארכיון המצגות
+   ארכיון הקול
+   אתרי נוסטלגיה
+   בידור ופנאי
+   בקיבוץ
+   בריאות, טיפוח וניקיון
+   בשכונה
+   בתים ומבנים מספרים
+   גלויות בולים וסמלים
+   דירה ובניין
+   היום בהיסטוריה
+   המקום בו גרנו
+   העפלה ועליות לא”י
+   חג ומועד
+   טלוויזיה ורדיו
+   ילדות נשכחת
+   לבוש אופנה והנעלה
+   מוזיקה שיר וזמר
+   מזון ומשקה
+   משחקים וצעצועים
+   מתחם מורים
+   נוסטלגיה בצה”ל
+   ספורט
+   ספרות נוסטלגית
+   עבודה ומלאכה
+   פוליטיקה ובחירות
+   רדיו נוסטלגיה
+   רכב ותחבורה
+   רשת חברתית
+   שונות
+   שירותי גולש
+   שפה עברית
+   תיאטרון עברי
+   תקשורת מדיה ופרסום

האתר מוקדש לזכרו של
 יוסי פשרמן (פשי) ז"ל
2003 – 1954

מעל ל - 1100
סרטוני וידאו נוסטלגיים
בארכיון הוידאו שבאתר

יום העצמאות ה-7
 

הצוללת דקר
 

תל אביב הקטנה
 
 




חפצים שהיו בבית

רדיו מנורות
שתף 

        


רדיו מנורות היה הרהיט המרכזי בסלון לפני בואה של הטלוויזיה.

רדיו המנורות היה גדול ומגושם, חזיתו הייתה מעשה ריפוד שמאחוריו התחבא הרמקול. באמצע הריפוד הייתה מן מנורה עגולה, משהו כמו עין  מזכוכית או גולה גדולה שכאשר היו מדליקים את הרדיו היו ממתינים בסבלנות עד שהגולה נדלקה ונתנה אור בדרך כלל בצבע ירוק, דבר שסימן שמנורות הרדיו התחממו והרדיו מוכן לפעולה. 

 

 

שימוש נוסף שהיה לגולה הזאת היה לסמן אם  מחוג הרדיו נמצא על התחנה, וכשהיינו מעבירים תחנות בעזרת כפתור התחנות הייתה העין ממצמצת.  כיוון שלקח לרדיו שכאמור כשתי דקות "להתחמם" עד שיוכל להתחיל להשמיע קולו, אלה שהדליקו את הרדיו לחדשות של השעה ארבע למשל, הקפידו לעשות זאת שתי דקות לפני השעה....

 

 


 

 

 

 

 

 

 

 

 

בחלקו התחתון של חזית הרדיו הייתה פלטה מזכוכית ועליה היו מסומנים קווים ולאורכם שמות של כל מיני ערים בעולם, שכאילו אם הייתי מכוון את מחוג הרדיו וממקם אותו על הקו שלידו שם העיר - היית שומע את תחנת הרדיו של אותה העיר. אבל זה לא כל כך עבד, והיינו שומעים בעיקר את קול ישראל לאחר כך גם את רדיו רמאללה.
לשיפור הקליטה היו מתקינים על הגג אנטנה לרדיו.

 בקרו בעמוד הפייסבוק של אתר נוסטלגיה אונליין

 מספר גורמים עסקו ביצור רדיו המנורות בישראל, הבולטים מבניהם היו יצרן בשם "גלאי" ויצרן בשם "בן -גל" שמכר את הרדיו במספר דגמים אותם כינה בשמות של יוצרים דגולים בתחום המוסיקה הקלאסית: דגם מוצרט, דגם שוברט, דגם ברהמס וכדומה, כאשר הדגם המפואר ביותר היה שילוב של רדיו ופטפון ביחידה אחת שנקרא דגם מטרופטוליטן. הפרסום של בן גל לרדיו המנורות שלו אמר: "...מה טוב ומה נעים...מקלט נאה בעל צליל נעים, יוצר אווירה ביתית. ליצירת האווירה - מקלט "בן גל" - הוא האידיאל...".

 



 

 

 

 

 

 






 

 

 

 

 

 

 

 

 

בימים ההם רכישת מכשיר רדיו היה אירוע משמעותי במיוחד בחיי המשפחה.


לכל מכשיר צורף מדריך שימוש בשם "דע את הרדיו שלך" ובו שלל הנחיות הערות עצות ואזהרות הנוגעות לתפעולו הנכון של מכשיר הרדיו. בימים שלאחר הגעת הרדיו לבית המשפחה, היה אב המשפחה קורא בעיון את ההוראות הרבות, ופועל בהתאם. לנו הילדים הגישה לרדיו הייתה אסורה בתכלית.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

    

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 


לצפיה בכל התגובות - לחצו כאן

 

"...למרות שעת הבוקר המוקדמת פעל כבר רדיו המנורות בסלון וממנו בקע קולו של מיכאל בן חנן, מר התעמלות בוקר, שהודיע: "...בוקר טוב לכל המאזינים, ולכל המתעמלים - היכונו..."
מתוך הספר בשבוע הבא - אמריקה!!! מאת דייויד סלע
 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

מצ"ב מצגות.

האם אתם מזהים את הרדיו שהיה בביתכם?
זמן עליית המצגת 10-15 שניות.
לכניסה למצגת - לחצו כאן

שימו לב: במצגת זאת אפשר לצפות רק על ידי בחירת SAVE

הרדיו הישן 
זמן עליית המצגת 10-15 שניות.
לכניסה למצגת - לחצו כאן

 

"...חילים אוסטרלים שכורים יוצאים ממלון בריסטול.... ברדיו הגדול שכתוב עליו 'זניט' אומרים שיהיה עצר...''.
יוסי בנאי, ''כשאמא שלי היתה מלכה'' הוצאת זמורה ביתן, עמוד 17
.


רטרו:

 

זכרונות:
"... בתקופת מלחמת העולם השניה לא לכולנו היה מקלט רדיו בבית ושמענו במוצאי שבת את פירושיו של הפרשן המדיני משה מדזיני ברדיו של קיוסק רוטשילד במרכז המושבה. (באותה הזדמנות שתינו גזוז חמוץ מתוק והתחלקנו בינינו בחפיסת שוקולד של עלית). אבל בבית הורי כל לילה היה ה''סיפור'' חוזר על עצמו. אמא מנוחתה עדן היתה חוזרת ''לכי לישון, כבר מאוחר!'' ואני הייתי מחכה לשעת חצות כדי לשמוע בתחנות הרדיו הזרות את השיר "לילי מרלן" שפתח את מהדורת החדשות...".

ניצה וולפנזון

 

מעבר לתצוגת אוסף רדיו וטרנזיסטור בפרק תצוגות של אספנים

 




רדיו מנורות - טייפ סלילים
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה.

שילוב של רדיו מנורות וטייפ סלילים.




רדיו פטפון
שתף 

מהדורה משוכללת של רדיו המנורות, מן יצור כלאיים שהיו בו גם רדיו וגם פטפון , אפשר גם האזנה לרדיו וגם לתקליטים, היה בחזקתם של אלה שיכלו להרשות לעצמם, בשנים שגם רדיו מנורות היה מותרות.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 


''...את הרדיו הישן אני זוכר, תיבה גבוהה וחומה, ניצבת על הרצפה, ובחלקה העליון מקום לפטפון. עד שהגיעה אלינו הוציאו ממנה את מכשיר הפטפון, ונשאר המקלט בלבד...".

אהוד בן עזר, "הפרי האסור", הוצאת אחיאסף, עמ' 43.

 

 

 

בקרו בעמוד הפייסבוק של אתר נוסטלגיה אונליין




רדיו שעון
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה.

 




רהיטי תועלת
שתף 
על רקע המחסור שנוצר בארץ בתקופת מלחמת העולם השניה יוצרו רהיטים בעיצוב בסיסי ומחומרים פשוטים וזולים, שנקראו על ידי הבריטים "יוטיליטי". עם קום המדינה ותחילת משטר הצנע אומץ המושג יוטיליטי הבריטי ו"עוברת" ל"רהיטי תועלת", שיחד עם "אופנת לכל" יצרו עגמומיות אפורה בתחום הריהוט והלבוש העממי.



רהיטי ענג
שתף 

ראו הערכים מיטה מתקפלת, שולחן מתקפל, שולחן כתיבה ענג כסא נוח

"...זה לא היה חריג. בתקופה ההיא פערו הרבה מרפסות ברחובות העיר העברית את תריסולי האסבסט הכעורים אל ערבי הקיץ, פתחו שולחנות עונג מתקפלים והפכו כבמטה קסם למועדוני הימורים שוקקי פולנית....''.
דני כספי, ''עצירת פתע''. הוצאת זמורה ביתן, עמוד 176.

בקרו גם בפרק פריטים אישיים




רהיטי קש מעזה
שתף 

זמן קצר לאחר מלחמת ששת הימים החלו חיי מסחר ערים בין הארץ והאזורים שנכבשו (אז עוד לא קראו לזה "שטחים".) ברבים מהצמתים התמקמו סוחרים מעזה שמכרו מכל הבא ליד מתוצרת הרצועה במחירים זולים מאד. ביניהם היו רהיטי הקש שהפכו לפרטי מאד מבוקש ומקובל בכל סלון ביתי. על שלוחן הקש הניחו את המאפרה מפגז, ליד כורסת הקש את הוואזה מפגז.

 


לצפיה בכל התגובות - לחצו כאן




שואב אבק
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה.

 

 




שולחן כתיבה ענג
שתף 

שולחן הכתיבה הסטנדרטי האולטימטיבי של כל תלמיד בישראל בשנות החמישים והשישים שיוצר ע"י  ענג.

פלטה של מטר על שישים סמ' ושלוש מגירות בצד. 
על השולחן היו מניחים מנורת שולחן עם זרוע מתכת מתכופפת. כשהילד היה גדל ורגליו התקשו להיכנס למקומן מתחת לשולחן הקטן - עשו הגבהות לרגלי השולחן. זה היה שולחן שהיה  גדל עם התלמיד...

 

 

 

 

 




שולחן מתקפל
שתף 

שולחן מתקפל היה אביזר נפוץ כמעט בכל דירה.

הוא היה נשלף באירועים משפחתיים כמו בסדר פסח, או כאשר היו החברים של ההורים היו באים למשחק קלפים, או במסיבות.
היה אפשר גם להוציא אותו לחצר או לגינה ואפילו לקשור אוטו לגגון של הרכב ולקחת אותו לפיקניק, או להשתמש בו בתור דוכן נייד למכירת חפצים או מוצרים כל שהם.

 

 

 

 



"...בערב לאחר שנגמרו תסכיתי הרדיו כמו "מר שמחון ובנו" או "פול טמפל", יצאו בני השכונה לטיול השכונתי לעבר הבודקה של הטלפון הציבורי. שם היה ממתין להם כל ערב אצ'י, עם הקיוסק הנייד שלו שהתבסס על שולחן מתקפל שאותו הביא עימו כל ערב, יחד עם פרודוקטים יבשים ושתייה בבקבוקים שמכר שם..."
מתוך הספר בשבוע הבא -אמריקה!!! מאת דייויד סלע


"...זה לא היה חריג. בתקופה ההיא פערו הרבה מרפסות ברחובות העיר העברית את תריסולי האסבסט הכעורים אל ערבי הקיץ, פתחו שולחנות עונג מתקפלים והפכו כבמטה קסם למועדוני הימורים שוקקי פולנית....''.
דני כספי, ''עצירת פתע''. הוצאת זמורה ביתן, עמוד 176.




שט-קל
שתף 

איזה מן פטנט בניחוח "אמריקאי" בניסיון להקל על חיי עקרת הבית, שפרץ לרגע בסוף שנות השישים ונעלם מייד. עקרות הבית העדיפו (ומעדיפות עד היום) את סמרטוט הספונג'ה הישן והטוב.

על פריטים כאלה ואחרים שר אורי זוהר בזמנו את "שיר הפטנטים" - ח.חפר / מ.קלר:
"...זה עסק יסודי / מספיק עם סנטימנטים / הראש היהודי / ממציא לנו פטנטים...".




שידה לטלפון
שתף 

 


השידה לטלפון היה הפריט הראשון שהמשפחה הייתה רצה לקנות, מיד לאחר שהיו מקבלים את ההודעה המיוחלת ממשרד הדואר, שבתום המתנה של שלוש, ארבע, לפעמים של שבע שנים - מגיעים להתקין את קו הטלפון.

את השידה היו מעמידים בהול, לידה היה בדרך כלל כיסא קטן בשביל שהמשוחח יוכל לשבת במהלך השיחה. לשידה הייתה מגרה שם היו שומרים את האלפון  ואת ספר הטלפון. בחלקה העליון של השידה היה משטח, עליו היו מניחים עבודת מקרמה ועליה את הטלפון חוגה, שהיה מחובר בטכס רב רושם לקיר, על ידי הטכנאי של  הדואר.       

            


 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 









 
הצטרפו אלינו גם בפייסבוק
עדכונים - בלוגים - אירועים - אלבומי תמונות - סרטונים נדירים


שלח דף זה לחבר תגובות, הערות, והוספת מידע, מושגים ונושאים למנוי חינם על מגזין הנוסטלגיה"כובע טמבל" הוסף למועדפים



כל הזכויות שמורות © לאתר נוסטלגיה אונליין ו/או לבעלי התכנים, הדימויים והתצלומים.