חיפוש:   בכל האתר  בשמות הערכים  בקרדיטים     חפש  |  חיפוש תמונות בנושא:   חפש
   מפת האתר  |   כרגע באתר: 177 מבקרים   |  כניסה לדף האישי    
עורך: דייויד סלע
דבר העורך כתבו לעורך
| עמוד הבית | מי אנחנו | מרכז מידע לגולש | על נוסטלגיה ורטרו | קרדיטים | צרו קשר | גולשים כותבים
 

+   אביזרים וחפצים
+   אוספים ותחביבים
+   אז - וכעת
+   אירועים ושנים
+   ארכיון האישים
+   ארכיון הוידאו
+   ארכיון הישראליאנה
+   ארכיון הכרזות
+   ארכיון המצגות
+   ארכיון הקול
+   אתרי נוסטלגיה
+   בידור ופנאי
+   בקיבוץ
+   בריאות, טיפוח וניקיון
+   בשכונה
+   בתים ומבנים מספרים
+   גלויות בולים וסמלים
+   דירה ובניין
+   היום בהיסטוריה
+   המקום בו גרנו
+   העפלה ועליות לא”י
+   חג ומועד
+   טלוויזיה ורדיו
+   ילדות נשכחת
+   לבוש אופנה והנעלה
+   מוזיקה שיר וזמר
+   מזון ומשקה
+   משחקים וצעצועים
+   מתחם מורים
+   נוסטלגיה בצה”ל
+   ספורט
+   ספרות נוסטלגית
+   עבודה ומלאכה
+   פוליטיקה ובחירות
+   רדיו נוסטלגיה
+   רכב ותחבורה
+   רשת חברתית
+   שונות
+   שירותי גולש
+   שפה עברית
+   תיאטרון עברי
+   תקשורת מדיה ופרסום

האתר מוקדש לזכרו של
 יוסי פשרמן (פשי) ז"ל
2003 – 1954

מעל ל - 1100
סרטוני וידאו נוסטלגיים
בארכיון הוידאו שבאתר

יום העצמאות ה-7
 

הצוללת דקר
 

תל אביב הקטנה
 
 

פורטל: חג ומועד



פורים נוסטלגי

עדלאידע.
שתף 

עדלאידע בפורים של תל אביב הקטנה

מאת:
דייויד סלע
עורך
נוסטלגיה אונליין – שימור התרבות הישראלית


סביב העדלאידע ונשפי הפורים שנלוו אליה בתקופת תל אביב הקטנה נקשרו אירועים וסיפורים לרוב, מלחמות אגו, מריבות, אינטריגות, התארגנויות, השמצות, תביעה בבית משפט, פסטיבל המסכות בוונציה, ומה לא.

בכל האירועים הקשורים לפורים בתל אביב הקטנה של שנות העשרים והשלושים של המאה הקודמת קשורים שני אישים עוצמתיים, מאושיות התרבות וחיי הרוח של תל אביב הקטנה: ברוך אגדתי מחד, ואברהם אלדמע מאידך. הם נתקלו אחד עם השני במהלך אירועים רבים שארגנו בתל אביב הקטנה, וכבר אז לא סבלו במיוחד אחד את השני. הכול התפוצץ בניהם באירועי פורים.

במשך שנים נחלק הישוב בתל אביב הקטנה בין שני המחנות: המחנה של אגדתי, שכלל את שלונסקי, וביאליק, פיכמן וגם את דיזנגוף, ומחנה אלדמע שהתבסס בעיקר על קבוצת חבר'ה טראסק מייצרי השערוריות, נזכיר אותם עוד מעט. חלק גדול מהויכוחים היו בנוגע למי מגיע זכות ראשונים על ארגון העדלאידע בתל אביב.

אז קודם לכל נעשה סדר בויכוח: זכויות הבעלות על רעיון העדלאידע הם של אברהם אלדמע. ברוך אגדתי לעומתו התמחה בארגון והפקה של נשפים גדולים שנערכו בתל אביב בחג פורים. הנשפים היו כל כך פופולאריים, לעיתים כללו אלפי משתתפים, ולקראת תום הנשף היו האלפים יוצאים מהאולם וצועדים להם ברחובות תל אביב מחופשים בתחפושות, דבר שנטע באחדים שנים לאחר מכן אולי את התחושה המוטעית, שהעדלאידע היא יוזמה של ברוך אגדתי.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

אברהם אלדמע היה דמות צבעונית מרתקת ומדהימה: הוא נחשב כבר בזמנו ל'גיבור תרבות' מקומי: אמן, בוהמיין, שחקן, צלם, מורה לציור, שרטוט וכתיבה תמה, מארגן חגיגות ציבוריות, איש-רוח ופעיל בתחומי הציבור והביטחון ועוד ועוד. בעיר הוא היה ידוע בין השאר כמורה לציור של הגימנסיה הרצליה, הוא החל את עבודתו שם ב-1906, שנה לאחר הקמת הגימנסיה, ועבד שם 45 שנים רצופות. למעשה הוא התחיל ללמד אמנות וציור שנים קודם לכן "בגימנסיה היפואית", זו שתוך כמה שנים תקרא גימנסיה הרצליה.

ב-1917 היה אלדמע מעורב בהרפתקאה, שנמשכה שבעה חודשים. הכוונה היא לחברותו בחבורת 'הנשארים', קבוצה של 12 מצעירי תל-אביב, בראשות אלדמע, סעדיה שושני ויצחק הוז, שמינתה את עצמה להבטחת שלומם של בתי תל-אביב, לאחר גירוש כל תושביה על-ידי הטורקים באביב 1917. בין 'הנשארים' היו גם הצייר הצעיר נחום גוטמן ויצחק אולשנסקי, לימים אולשן, נשיא בית המשפט העליון.

ב-1923 נכנס אלדמע לגדולה בהרפתקאותיו הביטחוניות: בחצר ביתו בשכונת בורוכוב בנה ארגון ה'הגנה' את הסליק הגדול הראשון שלו, שאחסן מאות כלי-נשק עד להקמת המדינה – 25 שנה רצופות, והמצחיק הוא שקצינים בריטיים ביקרו בביתו באופן קבוע, כיוון שאלדמע היה בזמנו בין השאר גם מומחה לזיהוי ופענוח כתבי יד, דבר שמערכת המשפט הבריטי עשתה בו שימוש רחב, וכאשר אלדמע כיבד אותם בביסקוויטים ועוגיות, הם לא יכלו לשער שמתחת לחדר בו הם ישובים - נמצא הסליק הגדול ביותר של ארגון "ההגנה" בתל אביב.


 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

בשנת 1912 החליט אלדמע לארגן בפורים תהלוכת תחפושות. הנה מה שכתב ביומנו :
"...בשנת 1912 ערכתי את העדלאידע הראשונה, תחילה קראנו לזה פשוט בשם - תהלוכה. ערכתי את כל תלמידי 'הרצליה' בשלשות, כשבראשם רוכב תלמיד בתחפושת מרדכי על גבי סוס לבן. תלמיד אחר מחופש להמן, הוביל את הסוס באפסרו. כמו כן הובלה בתהלוכה גם 'אסתר המלכה' כשהיא לבושה בבגדי פאר, אחשוורוש עב הכרס, ודמויות אחרות של המגילה, כשהן מחופשות כדת וכדין, לפי מיטב תחפושות הפורים...".

כיוון שכל גודלה של תל אביב דאז לא היה יותר מרחוב אחד בלבד, הותווה מסלול התהלוכה ללא עמל רב. התהלוכה החלה בחצר הגימנסיה והסתיימה בקצהו של הרחוב, מרחק של כ-350 מטרים בלבד.

תל אביב של תחילת המאה הקודמת לא הייתה אלא שכונה, וכאשר יצאה התהלוכה לדרכה עמדו בצידי הרחוב רוב תושבי העיר ומחאו כף. דיזנגוף בא אל אלדמע בסוף התהלוכה, טפח על שכמו, בירך אותו ואמר: " אלדמע, עשית דבר גדול, אני רוצה שתערוך תהלוכות כאלה כל שנה."

אבל עד שעמדה לצאת תהלוכת העדלאידע הגדולה הראשונה של העיר, עברו שמונה שנים שאת חלקן בילו תושבי תל אביב מחוץ לעירם, בעטיו של גרוש התושבים מהעיר על ידי הטורקים ב-1917.

לבסוף חזרו התושבים, הייתה שמחה גדולה גם על חזרתם וגם על הסילוק של השלטון הטורקי ותחילת השלטון הבריטי, ואירוע העדלאידע הראשון הגדול נקבע לפורים 1920, אך הוא לא התקיים בשל אסון.

משך שבועות הכינו תושבי תל אביב. עשרות תפאורות גדולות מימדים לקראת התהלוכה. מאות תושבים, בני נוער וקשישים, התכוונו ליטול חלק פעיל בתהלוכה. עד צהרי היום השלישי, בו עמד להיערך מסע העדלאידע, התנהל הכל כשורה. ההכנות הסתיימו והתהלוכה המתינה לאות התזוזה. ברחובות הצטופפו אלפים מתושבי העיר שהם מצפים לתחילתו של החג הגדול. מאות תושבים ערבים מיפו, שבאו במיוחד לחזות בפנטזיה היהודית הבלתי רגילה, נכחו אף הם בקהל הצופים העצום.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 


 

 

 

ברם, בשעה אחת בצהריים נתקבלה לפתע הודעה בהולה בוועד תל אביב. ההודעה שנשלחה מהגליל גילתה שצעיר בשם יוסף טרומפלדור ושבעה צעירים אחרים, מאנשי החווה החקלאית בתל חי, נפלו יום קודם לכן, בקרב יריות עם ערבים. מייד כונסו חברי הוועד לישיבה שלא מן המניין ודיזנגוף הודיע על ביטול תהלוכת העדלאידע.

אלדמע התחנן בדמעות בפני דיזנגוף שידחה ההודעה על האסון לאחר העדלאידע. הוא כתב ביומנו – ".... אמרתי לדיזנגוף שהתהלוכה חשובה כל כך בשביל הילדים שהכינוה, שהתהלוכה היא המאורע לו מחכים תושבי העיר זה זמן רב..."

דיזנגוף סירב וברגע שהשמועה, שמיד נהפכה לידיעה, הופצה בקרב החוגגים – הפכה תל אביב לעיר אבלה, העדלאידע פוזרה והתושבים חזרו לביתם אבלים.

עם השנים, התרחבו התהלוכות, ומסלולם נדד מרחוב הרצל לרחוב אלנבי, ולאחר קום המדינה לרחוב אבן גבירול. בשנות השלושים, נקבע נושא מרכזי לכל עדלאידע, למשל שבטי ישראל (ב-1934), "הישגי היישוב", או "המצב בעולם". בתקופה זו, אירועי פורים של תל אביב משכו מבקרים מכל רחבי הארץ ואף מחו"ל.

השם עדלאידע - גם הוא סיפור: בתחילה נקראה התהלוכה בשם "קרנבל". בשנת 1932 הוכרז על תחרות למתן שם קבוע לתהלוכה. מתוך כ-300 הצעות שהוגשו, נבחרה הצעתו של הסופר י"ד ברקוביץ להעניק לתהלוכה את השם "עדלאידע", שהכוונה בה היא הגעה לשכרות עד לטשטוש מוחלט, לאי-ידיעה. זאת, על פי דברי רבא בתלמוד הבבלי.

 

אגב, בין המציעים האחרים אפשר למנות את חיים נחמן ביאליק, שהציע את המילה "פ?ור?ה"; את טשרניחובסקי, שהציע את המילה "אסתורת", ואת אברהם שלונסקי, אשר הציע את המילה "צהלולה".

וכאן מגיע לסיפורינו הגיבור השני, הלו הוא ברוך אגדתי. אגדתי היה כשמו – אגדה. השם המקורי שלו הוא ברוך קאושנסקי, אך המשוררים חיים פיכמן וביאליק הדביקו לו את התואר אגדתי, וכך זה נשאר. ברוך אגדתי, ממש כמו אלדמע, היה איקון מוביל בחיי התרבות של תל אביב הקטנה. הוא היה צייר, רקדן, מאבות תעשיית הקולנוע, (בשנת 1934 יצר ברוך אגדתי את הסרט הדוקומנטרי העלילתי הראשון: "זאת הארץ") והוא היה מחובר לכל אנשי הרוח והתרבות של תל אביב בימים ההם – מביאליק ועד דיזנגוף, והיה לו סיפור חיים מרתק, שלצערנו הזמן והמקום קצר מלספר.

והחל משנות העשרים החל אגדתי לארגן בתל אביב, במקביל לעדלאידע של אלדמע, נשפי פורים גדולים שהיו האירוע התרבותי הגדול והחשוב ביותר בארץ בשנים ההם, למורת רוחו של אלדמע.

בהתחלה הציע אגדתי לידידו דיזנגוף לערוך נשף מסכות דומה לזה שראה בוונציה, אך פרנסי העיר לא הסכימו לבזבז על כך כסף, לכן אגדתי ארגן נשף מסכות בבית הספר לבנות ב"נווה שלום". כעבור שנה הצליח לארגן נשף מסכות גדול ב'אולם התערוכה' שהיה ליד התחנה המרכזית הישנה, בעזרת מימון שקיבל מהקרן הקיימת לישראל. לנשף הוזמנו למעלה מ-3,000 איש, וביניהם ביאליק ואוסישקין. לאחר הנשף יצאו משתתפיו בתהלוכה לרחובות העיר. לאחר הנשף המוצלח הזה ארגן אגדתי נשפים כל חג פורים.
הכניסה לנשפי אגדתי הייתה מותרת רק לבעלי תחפושת מלאה. המוצלחים שבנשפי אגדתי התקיימו באולמו של ראינוע 'עדן'. כל שנה דאג אגדתי לקשט את האולם בדרך אחרת, על פי נושא הנשף שנבחר על ידו.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

בפורים של שנת 1935 האולם קושט במעטה של שלג מלאכותי שעורר רושם כה עז בתל באביב, עד שלא פסקו מלדבר בו גם שנים לאחר מכן. לזכותו של אגדתי נזקפת בין השאר גם עריכתן של תחרויות היופי הראשונות בעיר. במרכזו של כל נשף, שהיה גדוש הופעות אמנותיות, נקראו לבמה היפיפיות של תל אביב שהיו עוברות תחת שבט ביקורתו של הקהל וחבר שופטים מיוחד, ונבחרה מלכת אסתר של תל אביב.

ההצלחה העצומה של נשפי פורים של אגדתי הטריפה את אלדמע והוא החל להלחם באגדתי בכל דרך. הבוהמה התל אביבית נחלקה למחנות: אגדתי גייס למחנהו את דיזנגוף, ביאליק אוסישקין פיכמן ואחרים, ואלדמע הקים יחד עם עוד מספר תל אביבים את חבר'ה טראסק, התארגנות שסיימה את דרכה על ספסלי הנאשמים של בית המשפט הבריטי.

מי היו חבר'ה טראסק אלה?
חבר'ה טראסק הייתה קבוצה פועלי בניין בתל אביב בשנות העשרה והעשרים של המאה העשרים. שהתארגנו לקבוצה שמטרתה הייתה ככתוב בתקנון "להביא שמחה לליבם של תושבי תל אביב" . החבר'ה האלה היו ידועים בכל מיני מעשי קונדס מחד, וסיוע לעניים מאידך. הם היו צעירים פוחזים, שכל חודשיים החליטו ללכת על יוזמה אחרת ונטשו אותה חודש לאחר מכן. לפעילויות שלהם הצטרפו מדי פעם אנשי בוהמה כמו אלדמע ואלכסנדר פן.

הם היו שותים משתכרים ומשתטים, לעיתים קרובות בלי גבול ולעיתים עברו את הגבול, למשל בחתונתו של אלדמע הם החלו לירות באוויר לכל עבר כאות לשמחה, ובחוסר זהירותם פגעו באחת החוגגות....

החבר'ה האלה, שהיו מחוברים בנפשם לאלדמע, לא אהבו, בלשון המעטה, את ההצלחה הגדולה של אגדתי בנשפי הפורים, והחלו להשמיץ אותו בכל דרך אפשרית. כאשר דיזנגוף הצטרף להגנה על אגדתי חדרו החבר'ה טראסק בחשאי לבניין העירייה ונעלו את דיזנגוף בחדרו....

בסופו של דבר לאגדתי נמאס והוא תבע אותם לדין. השופט הבריטי קנס את החבר'ה טראסק אותם בסכום גדול, אבל רחמי אגדתי נכמרו עליהם, והוא ביקש מהשופט לוותר להם. השופט הסכים, בתנאי שאגדתי ישלם את הקנס מכספו. נימוקו היה שאגדתי יכול למחול על כבודו, אך אוצר הממשלה הבריטית לא צריך להפסיד את הקנס, ואגדתי (שהיה עני מרוד, גר בצריף מט לנפול ברחוב יצחק אלחנן שארגן לו דיזנגוף) – שילם במקומם את הקנס.

מסורת העדלאידע דעכה בתקופת מלחמת העולם השנייה וחודשה רק בפורים 1955. בסוף שנות השישים, התפוגגה המסורת התל אביבית והמצעד הועבר לחולון, אף כי הוא לא לבש את האופי ההמוני של האירועים בתל אביב הקטנה. בחיפה ניסו במשך שנים תלמידי הטכניון להציג תהלוכה בשם ארכיפרחיטורה שהתאפיינה דמויות שימרו תלמידי החוג לארכיטקטורה. התהלוכה עברה לאורך רחוב הרצל שבעיר, אך גם היא גוועה לאחר מספר שנים.

אלדמע הלך לעולמו ב-1963, אגדתי ב-1976, ושנים לפני שהלכו שני גדולי הישוב האלה לעולמם - נעלמו מחיינו העדלאידות ונשפי פורים ההמוניים – וחבל שכך. 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

   

 

 

 

 

 

 

 

  

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

זכרונות:
"...אהבתי מאד את הכתבה על תהלוכת העדלאידע . "זכורתני" שכילד הייתי מגיע באופן קבוע לחזות בתהלוכה שעברה למיטב זיכרוני ברחוב בן יהודה ונגמרה אי שם לקראת גן החיות (שלימים הפך להיות ככר העירייה /רבין). אני זוכר אפילו את העדלאידע האחרונה שנערכה בשנת 1966 ,"יצאה משליטה" ופוזרה באלימות רבה על ידי פרשי משטרת תל אביב, מה שעשה לי "טראומה "לא קטנה לשנים רבות. בשנים שלאחר מכן כבר לא הגעתי לראות או להשתתף באירוע...".

בנצי פרחי
benfarhi@gmail.com

 
רטרו:

עדלידע בחולון 2010

נוצר על ידי: צביקה להב, 2010.
מספר תמונות: 49, בליווי מוסיקה.

זמן עליית המצגת 25-20 שניות.
לכניסה למצגת - לחצו כאן

שימו לב: במצגת זאת אפשר לצפות רק על ידי בחירת
SAVE




פורים - וידאו
שתף 




פורים - מצגות
שתף 

 

 

 

 

 

 

 


מגוון של רעשנים מתקופות שונות.

מספר תמונות: 13.

זמן עליית המצגת 25-20 שניות. מומלץ ללחוץ על אפשרות SAVE לשמירת המצגת במחשבך.
לכניסה למצגת - לחצו כאן

 

=========================================================================

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

לפני עידן התחפושות הקנויות של גיבורי העל, האימהות היו יושבות ימים ולילות להכנת התחפושות.

נוצר על ידי: ניצה וולפנזון.
מספר תמונות: 21.

זמן עליית המצגת 25-20 שניות. מומלץ ללחוץ על אפשרות SAVE לשמירת המצגת במחשבך.
לכניסה למצגת - לחצו כאן

 ============================================================================

עדלידע בחולון 2010

נוצר על ידי: צביקה להב, 2010.
מס' תמונות: 49, בליווי מוסיקה.

זמן עלית המצגת 20-25 שניות.
לכניסה למצגת - לחץ כאן

שימו לב: במצגת זאת ניתן לצפות  רק על ידי בחירת SAVE









 
הצטרפו אלינו גם בפייסבוק
עדכונים - בלוגים - אירועים - אלבומי תמונות - סרטונים נדירים


שלח דף זה לחבר תגובות, הערות, והוספת מידע, מושגים ונושאים למנוי חינם על מגזין הנוסטלגיה"כובע טמבל" הוסף למועדפים



כל הזכויות שמורות © לאתר נוסטלגיה אונליין ו/או לבעלי התכנים, הדימויים והתצלומים.