חיפוש:   בכל האתר  בשמות הערכים  בקרדיטים     חפש  |  חיפוש תמונות בנושא:   חפש
   מפת האתר  |   כרגע באתר: 163 מבקרים   |  כניסה לדף האישי    
עורך: דייויד סלע
דבר העורך כתבו לעורך
| עמוד הבית | מי אנחנו | מרכז מידע לגולש | על נוסטלגיה ורטרו | קרדיטים | צרו קשר | גולשים כותבים
 

+   אביזרים וחפצים
+   אוספים ותחביבים
+   אז - וכעת
+   אירועים ושנים
+   ארכיון האישים
+   ארכיון הוידאו
+   ארכיון הישראליאנה
+   ארכיון הכרזות
+   ארכיון המצגות
+   ארכיון הקול
+   אתרי נוסטלגיה
+   בידור ופנאי
+   בקיבוץ
+   בריאות, טיפוח וניקיון
+   בשכונה
+   בתים ומבנים מספרים
+   גלויות בולים וסמלים
+   דירה ובניין
+   היום בהיסטוריה
+   המקום בו גרנו
+   העפלה ועליות לא”י
+   חג ומועד
+   טלוויזיה ורדיו
+   ילדות נשכחת
+   לבוש אופנה והנעלה
+   מוזיקה שיר וזמר
+   מזון ומשקה
+   משחקים וצעצועים
+   מתחם מורים
+   נוסטלגיה בצה”ל
+   ספורט
+   ספרות נוסטלגית
+   עבודה ומלאכה
+   פוליטיקה ובחירות
+   רדיו נוסטלגיה
+   רכב ותחבורה
+   רשת חברתית
+   שונות
+   שירותי גולש
+   שפה עברית
+   תיאטרון עברי
+   תקשורת מדיה ופרסום

האתר מוקדש לזכרו של
 יוסי פשרמן (פשי) ז"ל
2003 – 1954

מעל ל - 1100
סרטוני וידאו נוסטלגיים
בארכיון הוידאו שבאתר

יום העצמאות ה-7
 

הצוללת דקר
 

תל אביב הקטנה
 
 




חפצים שהיו בבית

אנטי מחיקון
שתף 

בשנים הראשונות שידרה הטלוויזיה הישראלית בשחור-לבן בלבד.

היו כאלה שרכשו טלוויזיה צבעונית מתוך ציפייה שיום אחד - גם הטלוויזיה הישראלית תשדר בצבע. לאחר מספר שנים, כשהטלוויזיה הישראלית עדיין שדרה בשחור-לבן, התברר פתאום לבעלי הטלוויזיות הצבעונית שהם רואים חלק מהתכניות של הטלוויזיה הישראלית האפורה – בצבע, זאת כיוון שהסדרות הקנויות החדשות צולמו בצבע – וכך הן שודרו בטלוויזיה.
נוצרה התלהבות גדולה בקהל ויותר ויותר לקוחות חדשים רכשו טלוויזיות צבעוניות. אבל ב"חלונות הגבוהים", החליטו ש "...עם ישראל עדיין לא בשל לטלוויזיה בצבע..." וה"ממשלה", המציאה את ה"מחיקון".

המחיקון היה מן "פילטר" ערמומי שישב על ערוץ השידור של הטלוויזיה וסינן את הצבעים, השאיר אצלו את כל הטכניקולור – ולנו שלח רק שחור לבן ואפור... אבל, כפי שאמר אורי זוהר בשירו "...הראש היהודי ממציא לנו פטנטים...",  ומיד הומצא ה"אנטי- מחיקון".
"אנטי מחיקון" הייתה קופסה אלקטרונית קטנה שהיה אפשר לרכוש אותה אצל כל טכנאי טלוויזיה, שאותה היו מחברים לנקודה מסוימת בטלוויזיה והיא הייתה מוחקת את המחיקות, עובדת הפוך על הפוך,  ושוב התקבל השידור בצבע.
נו...אם ככה התחילה הטלוויזיה הישראלית, אז פלא איך  שהיא ניראת היום???

בנוסף היה גם פרספקס צבעוני בעל שלשה צבעים שהיו מניחים על מסך הטלוויזיה כדי לקבל תחושה צבעונית מהשידורי שחור לבן.

הפינג פונג הזה של המחיקון והאנטי מחיקון דרש כעת שלב נוסף, שלב ה"מחיקון האנטי- אנטי מחיקון", עד שלמזלנו אירע אירוע נדיר בטלוויזיה הישראלית, מישהו קיבל שם שכל רגעי, והפסיקו עם כל השטויות האלה...

 

 




ארגז כלי תפירה
שתף 

              

ארגז כלי התפירה היה קופסת קסמים מעץ שהייתה לכל אימא, בתקופה ששום דבר לא נזרקוהיה צורך לתקן ולתפור ולהטליא.

לארגז כלי התפירה הייתה גולה מעץ צמודה לדופן, אחת כזאת מכל צד, וכשהיו מושכים את הגולות הללו היה הארגז נפתח כמו אקורדיון וממנו היו נשלפות מספר מגרות עץ שהכילו ים של פיצ'פקס כמו חוטי תפירה במבחר צבעים, כפתורים מסוגים וגדלים שונים, סיכות ומחטים, רוכסנים, קרסים, לולאות, גומי לתחתונים, אצבעון סרט מדידה מבד ועוד ועוד.

אהבנו לשחק בארגז כלי התפירה, אך הגערות של האימהות היו משיגות אותנו גם שם:  "...אל תשחקו לי בכלי התפירה... שלא תדקרו לי  מהסיכות..."

 

 
 

 

 

 

 

 


 

 

 

 

 

 

 

אלה שידם לא הייתה משגת לרכוש ארגז כלי תפירה היו מסתפקות בקופסת פח, שימוש חוזר של קופסת סוכריות, בתוכה היו שומרים את הפריטים הנדרשים לתפירה.        

 

רטרו:

                          

                               

 

 




ארגז מצעים
שתף 

בחלקה התחתון של מיטת הסוכנות שהייתה בכל בית, היה מן ארגז גדול ושטוח מפח. במקורו היה הארגז אמור לשמש כמקום אכסון למצעים אך הוא הפך להיות משהו כמו מחסן ביתי, ושמרו שם כל מיני דברים שלא נמצא להם מקום בדירה. כשהיו באים אורחים ולא היה מקום, היו משכיבים את הילדים בתוך ארגז המצעים, דבר שגרם כמובן לשימחה גדולה.
לאחר שמיטות הסוכנות החלו לפנות את מקומן לטובת מיטות קצת יותר נוחות - הפכו ארגזי המצעים שלהם לפופולאריים מאוד בקרב הקבלנים, הם היו משתמשים בהם כארגז לערבוב מלט והכנת סיד.
גם מיטות הנוער שפארו את חדרי הילדים לתפארת לאחר הסתלקות מיטות הסוכנות מהעולם - הכילו בחלקם התחתי ארגז מצעים.




ארון/תיק עזרה ראשונה.
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה.

 

 

 

 

 

 

   

 

 

בקרו בעמוד הפייסבוק של אתר נוסטלגיה אונליין




ארונית פינתית
שתף 

 

בזמנים ההם שטח הדירות היה כל כך מצומצם ולכן ניצלו כל ס"מ. הארונית הפינתית הייתה אחת ההמצאות לניצול כל שטח פנוי אפשרי בדירה.

בקרו גם בפרק פריטים אישיים




בופה
שתף 

ראו במושג מזנון בפרק אביזרים וחפצים. 

בקרו בעמוד הפייסבוק של אתר נוסטלגיה אונליין




בלוק מכתבים
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה.




בלוק מכתבים לחו”ל
שתף 

בתקופה ההיא לפני הטלפון והפקס והאינטרנט, ההתכתבות הייתה הדרך היחידה ליצירת קשר עם קרובי משפחה מעבר לים.

כדי לחסוך בעלות משלוח המכתב לחוץ לארץ היו כותבים את המכתבים על דפים דקים במיוחד, דבר שהוזיל את עלות הבולים למכתב. דפים  דקיקים אלו היו באים חמישים דף בבלוק.

היו מכניסים בין שני דפים שכאלה "שורון" שהיה דף עבה עליו סימון לשורות, כותבים את המכתב לאט ובתשומת לב כדי שלא יהיה צורך להתחיל דף חדש, ותולשים את הדף מהבלוק בזהירות רבה.
המהדרין היו כותבים קודם טיוטא על ניר רגיל, ורק לאחר מכן היו מעתיקים את המכתב לניר בבלוק המכתבים לחו"ל.

 

 

לאחר שסיימו לכתוב את המכתב היו מכניסים את הדפים למעטפה שבקצותיה היו סימונים מקווקים אלכסוניים באדום כחול. זה הבדיל בין מעטפה של דואר אוויר שנשלח לקרובים בחו"ל לבין מעטפה רגילה שנשלחה בתוך הארץ.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

"...עוד באותו הערב היא שלפה את בלוק המכתבים לחו"ל, זה עם הניירות הדקים-דקים שנשמר היטב במזנון בסלון ונשלף רק באירועים מיוחדים, וכתבה מכתב תשובה לבן הדוד אצ'י. "הדבר החשוב ביותר," היא כתבה,  "הוא לדעת מתי אתה מגיע לארץ כדי שנוכל להתכונן לכבודך כיאות, וכמובן," הוסיפה, "נבוא לקחת אותך מהנמל ואתה תתארח אצלנו עד שהסוכנות תמצא לך מקום מגורים מתאים..."
מתוך הספר בשבוע הבא - אמריקה!!! מאת דייויד סלע

 

"...הזדמנות טובה לבלוע שוב ושוב את אנציקלופדיה נעורים, ואת עשרות כרכי דבר לילדים, מכריכה עד כריכה....או לכתוב כמה שורות על דף כמעט שקוף של בלוק דואר אוויר, המוצמד אל שורון בריסטול מתחתיו, למכתב השבועי אל אמא,....ולא נדחף אותו סתם לחריץ מפוקפק של תיבת הדואר, שלך תדע ותסמוך, אלא נמסור היישר לידיו של הפקיד הוותיק בסניף הדואר הראשי...''.
דני כספי, ''עצירת פתע'', הוצאת זמורה ביתן, עמודים 175- 174.




ג`ריקן
שתף 

 הג'ריקן היה מיכל לאכסון ונשיאת נוזלים ממתכת, ומקורו בצבא הבריטי.
י
ש שתי גירסאות לגבי מקור השם - האחת היא שזו מילה אנגלית המחברת את המילים "ג'רי- קן" - שפירושו - המיכל של ג'רי, והגירסה השניה טוענת שהשם מקורו אכן בצבא הבריטי אך לא על שם ג'רי אלא על שם הקיצור GERMAN CAN מיכל שנמצא בשמוש הצבא הגרמני ואומץ ע"י הבריטים.
כך או כך, הארץ מלאה ג'ריקנים בתקופת המנדט הבריטי, כשהם עזבו הם השאירו את הג'ריקנים מאחוריהם ורובם הפכו להיות רכוש הצבא. היה אפשר לראות אותם מוצמדים לחלק האחורי של הג'יפ הצבאי, משמשים כמיכל רזרבי לדלק .
 
לאחר זמן "נזלו" רבים מהג'ריקנים גם לשימוש אזרחי, כאשר השימוש העיקרי שעשו בג'ריקנים היה להובלת הנפט ממוכר הנפט  ועד הדירה.
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
לג'ריקן הייתה פיה משונה ממתכת' שכדי לפעור את פיו היה צריך לפתוח את הפיה בעזרת הרמת ידית ומשיכתה, פעולה שהייתה גורמת לפקק המתכת לזוז ממקומו. עם תחילת כניסת הפלסטיק לחיינו - החל הג'ריקן להיעלם.
 

 
 
 
 


צילום: יהודה כץ    
 
                                                                                   
 
"...כמה גרושים אפשר היה לקבל בעבור סחיבת ג'ריקן נפט מעגלת הנפט ועד הבית????..."
מתוך הספר בשבוע הבא - אמריקה!!! מאת דייויד סלע 
 

צוות הווי פיקוד הגדנ"ע, עם הסולן דודו טופז, שר את הגירסה העברית ל- Joshua fit the battle of Jericho של ה"גולדן גייט":
"...בוא תמלא ת'ג'ריקן, ג'ריקן, ג'ריקן. / בוא תמלא ת'ג'ריקן / ותביא אותו  לכאן...".     




גרמופון
שתף 

 

הגרמופון קדם לפטפון, והיה מיועד להשמעת תקליטים בתקופה שלפני היות חשמל בכל מקום.

על בסיס הגרמופון הייתה פלטה עגולה עליה היו מניחים את התקליט. לצידה הייתה זרוע על ציר שבקצה הייתה לה מן מחט חדה שהייתה חורשת את רצועות התקליט, ומעבירה את הקולות לאפרכסת ענקית ששימשה כרמקול.
לפני התחלת הפעלת הגרמופן היה צורך למתוח את הקפיץ, שתפקידו היה לסובב את הפלטה. את זה היו עושים בעזרת מנואלה (ידית) שהייתה מחוברת לבסיס הגרמופון. אם השתמשת בגרמופון במסיבה היה צריך למנות מישהו שיהיה אחראי על המנואלה, ותפקידו היה לדאוג לקפיץ בעזרת סיבובי מנואלה קבועים, אחרת ריקוד טוויסט סוער היה הופך פתאום לשיר ערש איטי.

 

 



 

 

 

 

 

 

 

 

 

רצ"ב הנחיות למפעיל הגרמופון בימים ההם:
א: שים את הפלטה (תקליט) על צלחת הגרמופון. ב: סובב הלוך וסבוב את ידית המכונה עד אשר תיעצר ולא תוכל עוד.
ג: הורד את הידית אשר בתוכה תשכון המחט על גדול הפלטה.
ד: ועתה...הרפה בבת אחת את הידית העוצרת וישמעו הצלילים.

לפני המצאת הבקליט פעל הגרמופון בעזרת סלילים גליליים עליהם "חרטו" את המוסיקה.

 

 

 

 

 

 

"...ניצלתי את החשכה, הצצתי מהחור שבקיר וראיתי שעל דלפק הזכוכית בחנות המעדנים של סגל עמד גרמופון, מסוג הפטפונים שרמקול ענק בצורת אפרכסת יצא ממרכזם, וכדי להפעילם היה צריך לסובב ידית. תקליט סבב על הפלטה והשמיע מוסיקה נעימה. במרכז המעדנייה עמד שולחן קטן עמוס בכל טוב, לצידו ישבו האדון והגברת סגל. האדון סגל חלץ את הפקק מבקבוק יין, מילא כוס גדולה עד תומה והושיטה לגברת סגל, ומילא את כוסו. הוא הביט בה, היא הביטה בו, וכוסותיהם נקשו. שניהם לגמו מהיין באטיות ואחר כך הניחו את כוסותיהם בצד. ואז קם סגל על רגליו, לקח את ידה של אשתו בידו, והובילה למרכז המעדנייה. הבעל והאישה פצחו בריקוד אטי, מתמכרים שניהם לצלילי המוסיקה החרישית שבקעה מהאפרכסת הענקית של הגרמופון. התקליט האט את מהירות סיבובו וסגל ניגש לגרמופון וסובב את הידית לאט לאט..".
מתוך הספר בשבוע הבא - אמריקה!!! מאת דייויד סלע

 

 
   


"...התרועה הגדולה שמתפוצצת פתאום מלוע הגרמופון הגדול במנגינה עזה
ומחציפה...והאפרכסת הצבעונית פס אדום פס כחול ופס כסף מתנוצץ של הגרמופון...וצווחת בתענוג מנגינות שלא נשמעו עוד כמותן...''
.
ס. יזהר, ''מקדמות'', הוצאת זמורה-ביתן, עמוד 102.


להקת "בצל ירוק" שרה את שירם של חפר / נוי - "יש יום הולדת לחדווה הקטנה":
"...נכנסנו לחנות של גולדנזון את ברכה / ראינו שמה פטיפון עם אוזן ענקית / שאלנו: איך הכלי עובד? אז הם השיבו: ככה, / כאן לא צריך חשמל, מסובבים את הידית...".

 

מעבר לערך גרמופונים בפרק תצוגות של אספנים




דיור לעולה
שתף 

סידרת רהיטים בזול שהיו נמכרים בדרך כלל בהתישבות העובדת.
חלקם הגדול מחזיק מעמד עד עתה . אין זורקים אותם מסיבת שימושם התקף עדיין וכן מתוך הכרת תודה, ונוסטלגיה.




הליכון לתינוק
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה

 









 
הצטרפו אלינו גם בפייסבוק
עדכונים - בלוגים - אירועים - אלבומי תמונות - סרטונים נדירים


שלח דף זה לחבר תגובות, הערות, והוספת מידע, מושגים ונושאים למנוי חינם על מגזין הנוסטלגיה"כובע טמבל" הוסף למועדפים



כל הזכויות שמורות © לאתר נוסטלגיה אונליין ו/או לבעלי התכנים, הדימויים והתצלומים.