חיפוש:   בכל האתר  בשמות הערכים  בקרדיטים     חפש  |  חיפוש תמונות בנושא:   חפש
   מפת האתר  |   כרגע באתר: 144 מבקרים   |  כניסה לדף האישי    
עורך: דייויד סלע
דבר העורך כתבו לעורך
| עמוד הבית | מי אנחנו | מרכז מידע לגולש | על נוסטלגיה ורטרו | קרדיטים | צרו קשר | גולשים כותבים
 

+   אביזרים וחפצים
+   אוספים ותחביבים
+   אז - וכעת
+   אירועים ושנים
+   ארכיון האישים
+   ארכיון הוידאו
+   ארכיון הישראליאנה
+   ארכיון הכרזות
+   ארכיון המצגות
+   ארכיון הקול
+   אתרי נוסטלגיה
+   בידור ופנאי
+   בקיבוץ
+   בריאות, טיפוח וניקיון
+   בשכונה
+   בתים ומבנים מספרים
+   גלויות בולים וסמלים
+   דירה ובניין
+   היום בהיסטוריה
+   המקום בו גרנו
+   העפלה ועליות לא”י
+   חג ומועד
+   טלוויזיה ורדיו
+   ילדות נשכחת
+   לבוש אופנה והנעלה
+   מוזיקה שיר וזמר
+   מזון ומשקה
+   משחקים וצעצועים
+   מתחם מורים
+   נוסטלגיה בצה”ל
+   ספורט
+   ספרות נוסטלגית
+   עבודה ומלאכה
+   פוליטיקה ובחירות
+   רדיו נוסטלגיה
+   רכב ותחבורה
+   רשת חברתית
+   שונות
+   שירותי גולש
+   שפה עברית
+   תיאטרון עברי
+   תקשורת מדיה ופרסום

האתר מוקדש לזכרו של
 יוסי פשרמן (פשי) ז"ל
2003 – 1954

מעל ל - 1100
סרטוני וידאו נוסטלגיים
בארכיון הוידאו שבאתר

יום העצמאות ה-7
 

הצוללת דקר
 

תל אביב הקטנה
 
 

פורטל: מזון ומשקה



מזון

חצי לחםהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

                    

 

הייתם מאמינים??? כן, כן, פעם מכרו כאן חצי לחם.

החנווני היה חותך את הלחם לשניים בסכינו הגדולה, אחד נותן ללקוח ואת השני משאיר בארגז הלחם, ממתין ללקוח הבא של "חצי לחם", והיו לא מעט.

אז חשבו על כל גרוש, חישבו בדיוק כמה פרוסות יאכלו באותו יום, והמחשבה של לזרוק אוכל הייתה בלתי אפשרית, במדינה צעירה שבה חיו פליטי שואה רבים כל כך..

 

 

 
לחם - מחירו בארץ ישראל

הלחם, כידוע, הוא מזונו הבסיסי של האדם. לכן, כאשר עוד מותר לנו ליהנות מטעמו של הלחם, ולקבול על מחירים גבוהים של כמה מסוגיו, מעניין לקרוא על סקר שנערך בחודש יולי 1940, כפי שפורסם בעיתון "הארץ"....

 
למידע המלא

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

  

 

 

 

 

"...גרובר החנווני היה מספר לכל מי שרצה וגם למי שלא רצה, מה קונה ה"מיליונר" השכונתי במכולת:
-הנה נכנס אצלי היום למכולת המיליונר שלנו,  היה גרובר מספר, אתה בחיים שלך לא תאמין מה הוא קנה. עם כל המיליונים שלו הוא קנה
חצי לחם, צנצנת אחת של לבן וחמש פרוסות דקות של גבינה צהובה...".
מתוך הספר בשבוע הבא - אמריקה!!! מאת דייויד סלע

 

 

 
לצפיה בכל התגובות - לחצו כאן




חרדל ארדיהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

בימים שהסתפקנו באוכל ביתי בסיסי לא הופיעו עדיין ברצפטים (היום - מתכונים) הוראות כגון ''עגבניות שרי ובצל סגול ברוטב חרדל דיז'ון...'' - אכלנו בשקיקה סנדוויץ' (היום - כריך) עם נקניק וחרדל ארדי, תוצרת הארץ. צנצנת זכוכית קטנה עם תבליט ''ארדי'' ומכסה שעליו מוטבעת הדמות החביבה עם צמות, שסימלה את תוצרת ארדי, כיכבה בכל מטבח, יחד עם ג'לי ארדי, תמציות לאפיה של ארדי, ועוד.

         




חרוט סוכרהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

עד להמצאת קוביות הסוכר ב - 1875 בצרפת, הסוכר היה נמכר בעיקר בצורת חרוט, שנוצק בתבנית.
היה נהוג לשבור ממנו חתיכות בפטיש, ולכתוש אותן במכתש עם עלי.
כיכרות כאלה היו עד לתקופה מאוחרת בשימוש במרוקו ובמזרח התיכון, ושמשו כקישוט בטקסים.




כך נבשלהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

"כך נבשל"- היה ספר בישול יחודי שיצא בשנות ה - 50 ע"י מחלקת ההדרכה של ויצ"ו, על מנת לעזור לעקרת הבית "בישוב העברי" (כך על פי הגדרת הספר) להתאים את הבישול  לתוצרת החקלאית של המשק העברי, להחדיר את השימוש בירק, פרי, תוצרת החלב והלול, לכל שדרות הישוב, שרובו הגדול הביא עימו הרגלי תזונה נפסדים וכמו כן להשליט בארץ הרגלי תזונה נכונים, ובמידת האפשר - אחידים.

להזכירכם, המצב בארץ לא היה מזהיר במיוחד, והמצרכים הוקצבו לשימוש ע"י תלושים.
בספר מופיעים מצרכים שלא בטוח אם עקרות הבית הצעירות של היום תוכלנה לזהות או לדעת במה מדובר. כמו למשל: "אבקית" ביצה, "אפיון", "אגוזן??".
הערה מאירת עיניים של המחבר: :המרשמים הינם ל - 10 נפשות...(יוצאים מכלל זה המשקאות ודברי המאפה)".

מודעת פרסומת לספר הבישול ''כך נבשל'' משנת 1964.




לבניההרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 
 
כן, יש ל?ב??ן גם כעת, אבל הלבן של אז נכנס לארכיון הנוסטלגי כאן כיוון שטעמו ומראהו - היו שונים לחלוטין ממה שיש היום.

הלבן של אז (וגם השמנת) היו באים בצנצנות קטנטנות שנקרא "לבניות", ואף פעם לא ידעתי אם מתקני הקירור בבתי הזיקוק בחיפה נקראו "לבניות" בגלל צנצנות הלבן או להיפך... בכל מקרה העיצוב שלהן היה דומה.
 

 

 

 

 

הטעם של הלבן של אז היה אלוהי. אולי אני טועה, תמיד חושבים שמה שהיה פעם היה יותר טוב, אבל אני שומע מכולם את אותו הדבר. היה ניסיון בשנים האחרונות לחדש את מכירת מוצרי החלב בלבניות של איזו מחלבה פרטית, הלבניות היו אותו הדבר - הטעם היה שונה.



שימוש נוסף שעשו בלבן בזמנו - בנוסף לאכול אותו - היה במקרה של שיזוף יתר בים.
בזמנו לא הייתה כל מודעת לסכנות הקרינה של השמש, חשבו שכמה שיותר שזוף זה יותר טוב וסכנותיו של סרטן העור לא נודעו עדיין. לכן, כשהיינו נשרפים בים, הייתה האימא משכיבה אותנו על הבטן, מביאה לבניה מארגז הקרח ומורחת את הלבן הקר על הגב שלנו, לקול צעקות של מחאה.


גם את צנצנות הלבן כמו בקבוקי הזכוכית של אז היו מחזירים למכולת ומקבלים בעדן כסף.

 


 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

''... כאשר שלחתי יד לאסוף משולחן המטבח צנים מרוח בחמאה, החטאתי והפכתי את צנצנת הל?ב??ן...''.
עמוס עוז, "הר העצה הרעה", הוצאת עם עובד, עמוד 163.



בשיר "זמר מפוחית" - נ.אלתרמן / א. ארגוב -  שרו עדנה גורן וקובי רכט:
"...אל תקלל, אמור פשוט שכבר נמאסתי / ומי בכלל מחזיק אותך פה, לא אני. / אל תסתכל בי כמסכן, זרוק את המסטיק / אתה שיכור, זה כבר הלבן השמיני...".

  

תגובות:
בתקופה מאוחרת אמרו "יש לו משקפים כמו טמפו", אך בשנות ה - 50 ותחילת שנות ה - 60 אמרו "יש לו משקפים עם זכוכית של לבניה". צנצנת הלבניה היתה עבה מאד מאד.

דליה
daliabe@gmail.com
 

==================================================================

לפני ששינו את שמה ל"אשל", היה לה פקק-קרטון שסגר את הצנצנת. הפקקים נאספו ושימשו למשחקים. אח"כ הומר פקק הקרטון באלומיניום שחבק את פי-הצנצנת.

 

ד"ר שלום פליסר
drshafli@zahav.net.il



מטבעות לשון:

חרא בלבן
תיאור מצב ביש או חסר תוחלת. בזבוז זמן. לא מוביל לשום מקום.
"...ומה ייצא לך אם תעבוד שעות נוספות??? הא??? חרא ב?ל?ב??ן , זה מה שיצא לך.."

האיור מתוך הספר אבא שלך לא זגג -סלנג בניחוח נוסטלגי, דייויד סלע / הוצאת מודן.
מאייר: אמי רובינגר




לוףהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 
 
 
 
לא היה בו שום דבר רע, בלוף הזה, שהפך להיות מקור לשמצה בזמנו. הלוף (שיבוש של השם האנגלי מיט-לופ- קציצת בשר) היה בא בקופסאות שימורים.
במקורו הוא הגיע ממפעל אינקודה באתיופיה שהיה בבעלות ישראלית, לאחר מכן התחילו ליצר אותו גם בארץ  על ידי "ריכארד לוי" ,יצרן תוצרת בשר בשימורים שפעל בחולון.


בשנים ההם הוסיפו את הלוף למנות הקרב של חיילי צה"ל, ולמרות טעמו הטוב הוא די יצא מהאף כי הוא היה המאכל הבשרי היחיד שהיה במנות הקרב.
הלוף גרם למילואימניקים לפתח כישורים קולינאריים ייחודיים, בבואם להמציא כל מיני ווריאציות של מנות בהן הלוף הוא המרכיב העיקרי.
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 



לחם חיהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

הלחם חי היה המצאה ישראלית בתחילת המאה ה - 20.
מקורו בשיטה לטחינת חיטה אשר
הושרתה במים במשך 12 שעות ואפיית לחם מחיטה זו. בשיטה זו נוצר לחם בעל מרקם מיוחד וערכים תזונתיים גבוהים ביותר.
תחילה נאפה הלחם במאפיית "דגניה" בנחלת
יצחק, ומאוחר יותר הוקמה מאפיית "לחם חי" בחולון.




מה אבשלהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

לילאן קורנפלד הייתה יחד עם השף ניקולאי האורים והתומים של המטבח הישראלי של שנות החמישים והשישים. בשנים ההם, אפילו להדפיס ספר היה ספור מסובך (שלא לדבר על להרכיב ארוחה מזינה בתקופת הצנע), ולכן הספר "מה אבשל" יצא בעוד ועוד מהדורות, לא כמו היום, כשרות סירקיס מוציאה חמישה ספרים על כל מנה...

הספר מה אבשל התחרה בספר "כך נבשל" כאשר הספר של קורנפלד - הוא פרי יוזמה חופשית, ואילו הספר השני נכתב ע"י מדריכות ויצ"ו.




מונימייקרהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

עגבניית המונימייקר הייתה רעיון של משה דיין, שבקריירה שלו רשום פרק, לא מפואר במיוחד, כשר החקלאות. משה דיין החליט  שהעגבניות הרגילות לא מתאימות לשיווק לחו"ל, וכיוון את החקלאות לפיתוח גידול ושיווק של זן חדש של עגבניות, שהיו קטנות יותר, פחוסות ובעלות טעם מוגבל. הוא קרא להן "מונימייקר" (בתרגום מאנגלית - "יצרן כסף") כיוון שטען שעגבניות המונימייקר יהיו פאר היצוא החקלאי, שיביא לנו כסף זר מחו"ל בתמורה ל"פחוסות פחוסות" הללו. זה לא קרה...                




מחלבההרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

מסעדה עממית שהתמקדה במאכלי חלב. ראו בפרק "עסקים שהיו", במושג: מחלבה.


              

 

                                           




מיונז בשפופרתהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע למושג זה

 




מלח גסהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

היום, בשימוש היום יומי, מוכרים לנו שני סוגי מלח: ''מלח שולחני'', שמרקמו גרגרים דקים וניגר בקלות מהמלחיה שמונחת על שולחן האוכל (אם לא ספג לחות...) ו''מלח בישול'' עשוי גרגרים עבים(מלח גס) ומשמש לבישול והכשרת בשר.
לא יאומן, אך היו ימים שמלח הבישול של היום היה המלח היחיד בשימוש, (לא היה עדיין מלח דק) ולכן שימש גם כמלח שולחני. בדרך כלל נהגו להגיש את המלח העבה בכלי קטן ולפי כללי הנימוס, כל מי שחפץ להוסיף מלח לתבשיל, הערים על קצה הסכין מהגרגרים האלה ופיזר אותם בצלחתו. כאשר הופיע בחנויות המכולת המלח הדק החלה לפרוח תעשיית המלחיות וכל מטייל בחו''ל חזר הביתה עם צרור מלחיות, בצורות שונות, כמתנה למכריו וידידיו.









 
הצטרפו אלינו גם בפייסבוק
עדכונים - בלוגים - אירועים - אלבומי תמונות - סרטונים נדירים


שלח דף זה לחבר תגובות, הערות, והוספת מידע, מושגים ונושאים למנוי חינם על מגזין הנוסטלגיה"כובע טמבל" הוסף למועדפים



כל הזכויות שמורות © לאתר נוסטלגיה אונליין ו/או לבעלי התכנים, הדימויים והתצלומים.