חיפוש:   בכל האתר  בשמות הערכים  בקרדיטים     חפש  |  חיפוש תמונות בנושא:   חפש
   מפת האתר  |   כרגע באתר: 141 מבקרים   |  כניסה לדף האישי    
עורך: דייויד סלע
דבר העורך כתבו לעורך
| עמוד הבית | מי אנחנו | מרכז מידע לגולש | על נוסטלגיה ורטרו | קרדיטים | צרו קשר | גולשים כותבים
 

+   אביזרים וחפצים
+   אוספים ותחביבים
+   אז - וכעת
+   אירועים ושנים
+   ארכיון האישים
+   ארכיון הוידאו
+   ארכיון הישראליאנה
+   ארכיון הכרזות
+   ארכיון המצגות
+   ארכיון הקול
+   אתרי נוסטלגיה
+   בידור ופנאי
+   בקיבוץ
+   בריאות, טיפוח וניקיון
+   בשכונה
+   בתים ומבנים מספרים
+   גלויות בולים וסמלים
+   דירה ובניין
+   היום בהיסטוריה
+   המקום בו גרנו
+   העפלה ועליות לא”י
+   חג ומועד
+   טלוויזיה ורדיו
+   ילדות נשכחת
+   לבוש אופנה והנעלה
+   מוזיקה שיר וזמר
+   מזון ומשקה
+   משחקים וצעצועים
+   מתחם מורים
+   נוסטלגיה בצה”ל
+   ספורט
+   ספרות נוסטלגית
+   עבודה ומלאכה
+   פוליטיקה ובחירות
+   רדיו נוסטלגיה
+   רכב ותחבורה
+   רשת חברתית
+   שונות
+   שירותי גולש
+   שפה עברית
+   תיאטרון עברי
+   תקשורת מדיה ופרסום

האתר מוקדש לזכרו של
 יוסי פשרמן (פשי) ז"ל
2003 – 1954

מעל ל - 1100
סרטוני וידאו נוסטלגיים
בארכיון הוידאו שבאתר

יום העצמאות ה-7
 

הצוללת דקר
 

תל אביב הקטנה
 
 

פורטל: חג ומועד



יום העצמאות

מצעד יום העצמאותהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 


כמה שונים היו ימי העצמאות של אז, לעומת היום.
חגיגת יום העצמאות של אז הייתה מאופיינת באירועים בהם השתתפו מחוץ לבית המון אדם, שמחים, מאושרים, גאים על היותם חוגגים יום הולדת למדינה שכה אהבו.

כמה נפלא - יש לנו מדינה !!!


יום העצמאות החל תמיד בטכס בחצר בית הספר, שם היו מתכנסים כל הילדים ענודים בגאווה בסיכת יום העצמאות  על דש הבגד. בערב היה טכס בתנועה. החניכים משתתפים בטכס עצמו, ההורים צופים מהצד. לאחר מכן היינו יורדים כולם, מטף ועד זקן, לרחובה הראשי של העיר, שנסגר לרגל האירוע. הרחוב היה מקושט כולו בדגלי ישראל, ורמקולים שפוזרו לכל אורכו היו משמיעים שירי ארץ ישראל, לצלילם רקדו על הכביש כולם במאות מעגלים לאורך הרחוב, עד אמצע הלילה. מי שרצה לנוח מהריקוד היה מנסה לפלס דרכו לאורך הרחוב העמוס, עוצר לקנות תירס או "צמר גפן" מסוכר, ומנסה להתחמק ממכות "פטיש יום העצמאות" הארור.

באמצע הלילה היינו פורשים מהריקודים ומתחילים להתארגן להמשך בילויי הלילה. זה היה בדרך כלל על חוף הים או באחת החורשות בסביבה. היינו עושים קומזיץ, עם מדורה שלתוכה היינו משליכים
תפוחי אדמה ושרים עד אור הבוקר. מגיעים הביתה לנוח לזמן קצר ומיד מתחילים להתכונן למצעד יום העצמאות שהיה שיאו של החג הנפלא הזה.

המצעד היה מתקיים בערים הגדולות, כל שנה בעיר אחרת. אם איתרע המזל והמצעד התקיים בעירנו באותה השנה, כלל לא היינו חוזרים הביתה מבילויי הלילה, אלא עם תומם היינו עסוקים באיתור מקום צפייה מתאים לאורך מסלול המצעד, יחד עם עוד מאות אלפים. כולם רצו לצפות במצעד, ובשנתו הראשונה היה כזה בלאגאן עת מאות אלפי צופים גלשו משולי הדרך את תוך מסלול הצעידה והמצעד נתקע עם תחילתו ובוטל, ארוע הזכור בשם "המצעד שלא צעד". אבל בשנים לאחר מכן הארגון היה כבר יעיל יותר, ועם תחילת המצעד היה אפשר לצפות בחיילים צועדים בסך ובגאון, טנקים חורשים את האספלט ברעש ובעוצמה, כלי נשק חדשניים מוצגים לראווה ולגאווה, כלי טייס טסים ממעל והלב, והלב דופק מהתרגשות, אוי הלב, איזו גאווה, איזה אושר. זה הכל שלנו, זה אנחנו!

מי שהמצעד לא היה בעירו, נצמד לרדיו ונהנה מהתיאורים החיים של נחמיה בן אברהם. לאחר מכן היינו מאזינים ברדיו לתיאור חי של חידון התנ"ך ותמיד מוסיפים עוד קורטוב של שימחה וגאווה לאומית, כשזכה בו כמעט תמיד מתחרה מישראל שהוכתר כחתן התנ"ך העולמי. אחר הצהריים היה מצעד נוסף, הפעם של הצעירים שהתקיים לאורך רחובה הראשי של העיר. שם צעדו לאורכו חברי תנועות הנוער, להקות מחול, דגלנים והמון אדם מצטופף על המדרכות ומריע. היינו מסיימים את הבילוי במוצאי החג בבימות בידור בעיר.

מי שרוצה לדעת מה ההבדל בין מדינת ישראל של אז לזו של היום - יתבונן בהבדלים בחגיגת העצמאות.
אז היינו כולם מעוטי יכולת כלכלית, אבל שמחים. כעת - חלקינו עשירים, רובינו עניים, והבילוי העיקרי של יום העצמאות הוא רביצה מול הטלביזיה. ושמחה??? הרבה הרבה פחות.

 

זכרונות:
"... אני הייתי מפקד טנק באחד הטנקים במצעד, ואני מודיע לך בזאת, שלמרות ההוד וההדר של המצעד היה יום חם מאוד, במיוחד בתוך הטנק, שם עמדנו זקופים עם...תחתונים בלבד..."

גדעון בנימיני
binyaminigideon@gmail.com



רחל אטאס שרה בתקופת מצעדי יום העצמאות על "חיימקה שלי" - ד. אלמגור / מ. וילנסקי: "...המצעד קרב, מריע הרמקול. / המצעד קרב, הנה גם הקצין. / כל החיילים דורכים ברגל שמאל, / רק חיימקה שלי דורך פה בימין...".

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

אנקדוטות וסיפורים משעשעים ממצעדי צה"ל השונים

מאת: דייויד סלע
עורך
אתר נוסטלגיה אונליין

המצעד הראשון
לא רבים יודעים – נערך בזמן מלחמה. הייתה זאת מלחמת העצמאות, והמצעד צעד ביולי 1948, 3 חודשים בלבד לאחר הקמת המדינה, 6 ימים לאחר כניסת ההפוגה השנייה במלחמת העצמאות.

המצעד הראשון נערך בתל אביב וצעד מכיכר המושבות ועד אצטדיון המכבייה שהיה בצפון תל אביב ליד שפך הירקון. באצטדיון המכבייה הוקמה בימת כבוד עליה עמדו בן גוריון והרמטכל דורי, שרי הממשלה הטריה ומאחוריהם אלופי צה"ל שזה עתה נולד. הייחוד של המצעד הזה, חוץ מהיותו המצעד הראשון היא העובדה שזאת הייתה הפעם הראשונה שחיילים, אלה שצעדו במצעד עצמו ואלופי צהל על בימת הכבוד – ענדו דרגות של הצבא העברי.

את המצעד הובילה יחידה של מובילי פרדות, שהיו אז כנראה חלק בלתי נפרד ממערך התחבורה של צהל.

במצעד הראשון הזה וכן בכל מצעד לאחר כל אחת מהמלחמות שבאו לאחר מכן - הוצג רכב שלל. במצעד הראשון, נרשמה על רכבי צבאות ערב שנתפסו במלחמה המילה שלל – באותיות קידוש לבנה, ורכבי שלל אלה התקבלו בהתלהבות רבה על ידי התל אביבים.

             סרטון ללא קול

 

 

המצעד שלא צעד - 1949
רבים מכירים אתה המושג – מעטים יודעים את הסיפור עצמו.
למה המצעד לא צעד??? הסיבה היא שבשנה שלאחר המצעד הראשון היה המצעד שיחת היום, והיה ברור שהמצעד השני, שגם הוא היה אמור להתקיים בתל אביב – ימשוך אליו המונים רבים, הרבה יותר מאלה שבאו למצעד הראשון, שאורגן בחופזה. מפקד המצעד השני דרש לפני קיום המצעד שיוצבו גדרות תיל לאורך מסלול המצעד, כדי למנוע את גלישת ההמונים מהמדרכות לכביש. אבל יושב ראש הכנסת של אז, שפריצק התנגד כיוון שחשש שגדרות התיל יזכירו להמונים את השואה שהסתיימה רק ארבע שנים קודם לכן, לכן הסתפקו בחבלים שלא עמדו כמובן בהתלהבות הקהל שפלש לכביש, מול קולנוע מוגרבי. המצעד נעצר ונמסרה הודעה ברמקולים שהמצעד מבוטל והקהל יכול ללכת הביתה. הקהל – שלא היה כל כך ממושמע במצעד עצמו ולא נענה לתחינות הכרוז לרדת מהכביש – הפך פתאום לממושמע – וההמונים החלו לעשות דרכם חזרה הביתה. חלק מיחידות הצועדים, שפשוט התיישבו על הכביש כשהבינו שאין אפשרות לצעוד הלאה – ראו שהכביש החל להתפנות עבורם, קמו מישיבתם על הכביש, התארגנו שוב בשלשות, וחזרו לצעוד, דבר שגרם להמונים לחזור למדרכות לאורך המסלול, ומייד אחר כך לפלוש לכביש ולעצור שוב את המצעד.

 

זכרונות:
המצעד זכה לכינוי זה מפני ש"הודות" לשימחת ההמונים וסתימת נתיב הצעדה - המצעד לא הצליח להגיע לבימת ההצדעה (קולנוע מוגרבי).
יחידתנו, המופיעה בתמונה, התחילה ללכת מ"חברת החשמל", על-יד תחנת האוטובוסים הישנה, אך, בהגיענו לכיכר "מגן דויד" - הסיטו אותנו לרחוב המלך ג'ורג' ושם עלינו על משאיות וחזרנו למחנה. אני, סמל גד (שלזינגר) שלו -  עומד בראש הטור השמאלי. בבנין עם הקשתות והכיפה היה בקומת הקרקע קפה "עטרה" (רחוב אלנבי פינת שדרות רוטשילד).

גד
gad55@bezeqint.net

 

תגובות:
ברצוני להעיר ולהאיר את ענין המצעד שלא צעד, מאחר ואני לקחתי בו חלק כמשתתף בצעידה, להלן השתלשלות הדברים: לכשהתברר כי עקב חסימת הכביש ברחוב בן יהודה פינת אידלסון (שם מוקמה בימת הכבוד), לא ניתן להמשיך במצעד כמתוכנן - הוסט המצעד ברחוב אלנבי קרן המלך גורג (כיכר מגן דוד), לכיוון רחוב המלך גורג עד לרחוב דיזנגוף ושם פנינו שמאלה (צפונה) עד לאצטדיון המכביה אשר שם היתה נקודת הפיזור.

איתן בן דוד
gasha@013.il
  

 

 

 

בשנת 1950
צעד המצעד פעם ראשונה בירושלים כדי "להוכיח את ריבונות ישראל על ירושלים בירתה".
למרות ההגבלות שנבעו מהסכמי שביתת הנשק, השתתפו במצעד כמה משוריינים והיה אפילו מטס קטן של "ספיטפיירים" של חיל האויר, מצעד של צועדים וכמה ג'יפים, אבל ההתלהבות של הקהל למראה צבא עברי צועד ברחובות ירושלים לאחר 2000 לא ידעה גבול.


זכרונות:
זוכרת כילדה את מצעדי יום העצמאות! ברחובות ירושלים. את מעגלי ה"הורה" ב"משולש" הירושלמי. נדחקת בין אלפי החוגגים, להציץ בחיילים ובטנקים של צבא ההגנה לישראל! הצבא צעד בגאווה והפגין את היותנו עצמאיים. היה זה מחזה נפלא! יש בידי גלויה מיום העצמאות תשי"ב ובה זוג רוקדים מניפים אלומת שבולים וכיתוב: אזרחי ישראל שאו ברכה ליום העצמאות תשי"ב על גב הגלויה מאחור פירוט מס' תושבי המדינה בשנה זו בסך הכול: 1.950,000 הגלויה יצאה מטעם שרותי המודיעין, ירושלים, בשנת תשי"ג. חג שמח!

רות מרום
rruthmerom@gmail.com

 

 

 

בשנת 1951

 

 

בשנת 1953
לאחר מכן התחילו להעביר את המצעד כל שנה לעיר אחרת מהערים הגדולות, למשל ב - 1953 צעד המצעד בחיפה, ואת הצועדים קיבלה כרזה ענקית עליה הייתה הסיסמא הבאה, בסגנון הימים ההם" "רוני וצהלי חיפה - בבוא צה"ל בשערייך".

זכרונות:
"...כשצעד המצעד הראשון בחיפה, עיר מולדתי, הייתי בן 6. משפחות שלמות ירדו לעיר התחתית (שם עבר המצעד) ו"התנחלו" כבר בערב לפני המצעד לאורך החבלים שכבר היו מתוחים על שפת המדרכות, ונערכו לשינה, באוהלים או בלעדיהם, עמוסים בארוחות - אוכל ושתייה - לכל היום הבא. העיקר ש"תפסו" מקום טוב. היו זמנים...".

אלי קלרמן
eli@carta.co.il

 

בשנת 1954
התקיים מצעד צה"ל – ברמלה. למה רמלה? דוד בן גוריון, שלא היה ראש ממשלה בשנים הזאת אך זה לא מנע ממנו להציב אולטימאטום שהוא לא יגיע למצעד - אם הוא לא יתקיים בדרום הארץ או בעיירת פיתוח. לצה"ל לא היה חשק לרדת לדרום, או לערוך מצעד בנתיבות קריית גת או בעיירת פיתוח כל שהיא בדרום הארץ. צריך להבין שארגון המצעד בשנים הראשונות הללו היו מעמסה עצומה על צה"ל, גיוס מילואים, הקמת מחנות, מזון, משקה, ועוד. חיפשו על המפה עיירת הפיתוח שהכי קרובה למרכז הארץ כדי לרצות את בן גוריון - ולבסוף הציעו לבן גוריון את רמלה, הוא הסכים – והמצעד צעד. הפעם הובילו את המצעד יחידה של נהגי גמלים, כולל הגמלים.... לצה"ל הייתה כנראה פינה חמה בלב לבעלי חיים בשנותיו הראשונות. ...

מאחר וכל דבר בצה"ל בא בשלשות, החליטו לאמץ את עקרון השלשות גם בעניין מצעד צה"ל.

צולם ב"מוזיאון רמלה" על ידי ניצה וולפנזון מחיפה

 
ובשנת 1955
צעד המצעד בשלוש ערים שונות, בתל אביב, ב"ש וב.... בעפולה.

 

 

 

בשנת 1956

 

 

בשנת 1957

 

בשנת 1958
חגגה ישראל ביום העצמאות את חגיגות העשור. גולת הכותרת בחגיגות העשור היה המצעד – והיה ברור שהוא צריך להיערך בירושלים. צה"ל הכניס לירושלים כלים כבדים כמו טנקי שרמן, למרות הסכמי וועדת שביתת הנשק שאסרו הכנסת כלים שכאלה. ירדן חששה שישראל עומדת להשתמש בתירוץ הזה ובהזדמנות לתקוף בעזרת הכלים הכבדים את ירושלים המזרחית - והכריזה על מצב חירום, ממשלת ארה"ב החלה לתכננן לפנות את ושביה מהארץ אך לבסוף –המצעד עבר בשקט.

זכרונות:
"...חודש ימים לפני מצעד העשור בירושלים העלה הגדוד שלנו (תותחים מתנייעים 105 מ"מ AMX13 גדוד 404) וחנה בעמק המצלבה באהלי סיירים. כמעט כל ערב היינו מתאמנים בחוצות ירושלים בהסעת הכלים כראוי למאורע כה חשוב.
בי במיוחד עורר המצעד וההכנות לקראתו התרגשות רבה. שכן הייתי ילד כשהוקמה המדינה. זכרתי וידעתי איך נראה הצבא בשנים של הקמת המדינה ובהשוואה לכינוס הכוחות למצעד שהיו שם, עצמת הכלים הכבדים והחדישים ובעיקר ההשתתפות האישית בהסעת הכלים אלו קבל עם חופשי וגאה לא יכולת אלא להיות גאה ושמח בשנוי העצום שחל בעשור אחד מאז הוקמה המדינה...".

דן קלצ'בסקי
pinchi1@walla.co.il


 

בשנת 1959

 

 

בשנת 1961
שוב התקיים המצעד בירושלים, ושוב העלתה ישראל נשק כבד לבירה, לרבות טנקי "סנטוריון" שעשו אז את הופעתם הפומבית הראשונה. הירדנים מחו, האו"ם גינה והכל עבר בשלום.

תגובות:
צעדתי במצעד בשנת 1961 שנת הבר מצווה למדינת ישראל. במצעד זה הושמע לראשונה מרש צהל, שצליליו מרגשים אותי עד עצם היום הזה בכל פעם שמשמיעים אותו.

זהר שטרן
sternzhar@barak-online.net
 

 

 

בשנת 1962
נערך המצעד בתל אביב. במהלכו כמעט ובוטל המטס האווירי בשל גשם שניתך על ראשי הצועדים והצופים. רק לקראת סיום המצעד התבהרו השמים והמטס נערך בכל זאת, אם כי במתכונת מצומצמת.

 

 

זכרונות:
"...אני נהנית להיזכר במצעדי יום העצמאות בשנים: שישים עד ששים וארבע. השתתפתי במצעדים בארבע השנים הללו כקלרנטיסטית בתזמורת-צהל. אני נהנית להיזכר במפגשים המוסיקליים שלנו עם בוגרי התזמורת שהגיעו אלינו כאנשי מילואים לתגבר אותנו. התחלקנו אז לשתי תזמורות. כל תזמורת בת חמישים חיילים וחיילות. תזמורת חיילי הסדיר ותזמורת חיילי המילואים. ההווי המשותף של הסדירים והמילואימניקים זכור לי כחוויה של שנות נעורי ושנות הנעורים של מדינת-ישראל...".

לאה צרפתי
leazar1@gmail.com

 

בשנת 1964
היה המצעד אמור לצעוד בירושלים אך הוא הועבר לבאר שבע. זאת בהוראת ראש הממשלה של אז, לוי אשכול, שהיה ידוע בזהירותו, ופחד שהעניין של המצעד ב - 1958 בירושלים - ידרדר את המצב.

 

 

 

בשנת 1967
נערך המצעד שזכה בכינוי "המצעד הקטן, שוב בהנחיית לוי אשכול שלא רצה להגיע לעימות עם משקיפי האו"ם, נערך מצעד בתחומי האצטדיון של האוניברסיטה העברית ששכנה אז בגבעת רם. ידוע הסיפור שבעומדם על בימת הכבוד - ידעו כבר ראש הממשלה והרמטכ"ל יצחק רבין, ממידע מודיעני שנמסר להם לפני כן, על כניסת צבא מצרים לחצי האי סיני, תהליך שאך התחיל והוביל כעבור שלושה שבועות לפרוץ מלחמת ששת הימים.

זכרונות:
"...אני השתתפתי במצעד יום העצמאות בשנת 1967. חודש ימים התאמנו במחנה שנלר בירושלים לא יצאנו לחופשות. ביום הזיכרון הגיע ראש העיר מר טדי קולק ז"ל למחנה שנלר והטקסט נערך בנוכחותו.
נכון שהמצעד יצא מהאצטדיון של האוניברסיטה . גרציאני ז"ל חיבר לתזמורת צ.ה.ל מרש חדש ולקצבו יצאנו מהאוניברסיטה לצעוד בחוצות ירושלים.עד היום אני זוכרת את המשפט "הטור הממנוע נוע" .... יש לי תמונות על כך. בסוף המצעד נכנסנו לכוננות ( שנאצר סגר את מיצרי טיראן ) ואחר כך פרצה מלחמת ששת הימים...".

סלומון אורה
ora-48@walla.co.il

 


המצעד של 1968
נערך בירושלים, מצעד של מדינה שהפכה להיות אימפריה לאחר מלחמת ששת הימים. לא היו מגבלות וועדת שביתת נשק כל שהיא, והמצעד היה הגדול ביותר בהיקפו, 4500 חיילים צועדים, 400 כלים ממוכנים ו 400 מטוסים בניהם לראשונה הסייקהוק, וכמובן הרבה רכב שלל. המצעד הזה קשור גם לייסוד הטלביזיה הישראלית, כיוון שבמצעד זה חנכה הטלוויזיה את שידור הבכורה שלה.

לשמיעת האירוע      לשמיעת האירוע - 2 

 

  

 

 


זכרונות:
"...במצעד 1968 הייתי מופקד על אבטחת הבמות בשיח ג'ראח. והנה לילה לפני המצעד מצאנו מתחת הבמה המרכזית כל מיני קופסאות משונות מוצמדות לבמה. הרושם הראשון היה "חבלה" והחלטנו לפרקם, רק ברגע האחרון התברר שאלה קופסאות תקשורת של הרדיו והטלוויזיה שהייתה בחיתוליה.
דבר נוסף, תוך כדי המצעד התמוטטה אחת הבמות מעודף. זה היה המצעד המרגש ביותר שראיתי, וכל יום עצמאות אני מתרגש מחדש בהיזכרי בו.

ישראל שמשון
isr2000@netvision.net.il
 

=======================================================================

"...במצעד של 1968 הייתי חובשת מתנדבת באמבולנס שהגיע מעירי הרצליה ושהוצב ליד גבעת התחמושת. לרגל מצעד זה הגיעו אמבולנסים עם צוותים מכל הארץ אשר יצאו מאוחר בלילה בערב יום העצמאות והתרכזו בתחנת מד"א בירושלים (ליד התחנה המרכזית). לכל אמבולנס כזה צוות רופא צבאי. באמבולנס שאני הייתי בו היה ד"ר מיכוביץ. המצעד היה מרגש להדהים ועורר המון גאווה, התרגשות ושמחה לאחר מלחמת ששת הימים שהציפה את המדינה באופוריה רבה. לי כצעירה בת 19 היה זה אירוע יחיד במינו שמלווה אותי עד עצם היום הזה...".

ד"ר אסתר יקוביץ
ecovich@bgu.ac.il


 
בשנת 1973
נערך המצעד האחרון לציון 25 שנות עצמאות.

 

 

 

 

 

  

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

זכרונות:
"...נזכרתי בגעגועים למצעד שראיתי בזמנו בבאר שבע, הייתי כמובן ילד בן 6 או 7 או 8 וכשהכריזו על כך שהמצעד באותה שנה ייתקיים בבאר שבע, לא הייתה שמחה גדולה מזו. בשביל באר שבע של אותם ימים זו הייתה אטרקציה חד פעמית, כל תושבי באר שבע ללא יוצא מהכלל ניצבו בצידי מסלול המצעד שיצא מבית יציב במבואותיה המערביים של באר שבע והתסתיימו בקצה הצפוני של באר שבע בשטח הענק של תחנת הרכבת, והשטח הענק של מה שנבנה עליו מאוחר יותר בית החולים סורוקה.
זו הייתה חוויה שמימיית. לימים אחרי שיחרורי מצהל נזדמנה בידי האפרשות להיות נוכח במצעד בירושלים שהתחדש (אחרי שהופסק לכמה שנים) הייתי בעמדה פנטסטית מול בימת הכבוד וצילמתי את כל המצעד מהזווית הכי טובה שיכולה להיות, לדאבוני סרטי השקופיות ששלחתי למעבדה בתל אביב לצורך פיתוח אבדו בדרכם איי שם בודאר, (אני אישית חושד שבעלי המעבדה פשוט חמדו את הצילומים) ולי לא נשארה אפילו לא מזכרת בודדת.
עד כאן תזכורת מחווייה נהדרת בשנות תחילת המדינה...".

נחום עסיס
assis1@bursi.net

 

 

 

ריכוז מספר מצעדים

 




סיכות ומזכרותהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

 

 

 

 

 

 

 

 

 



 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 




 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 


 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 


 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 


 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 




ספריםהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

 


 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 


 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

   

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 


 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 


 

 

 

 

 

 

 

 


 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 


 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 




ריקודים ברחובותהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה.

 

 




שונות.הרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

 

          שירת התקוה
      מילים: נפתלי הרץ אימבר

 

כָּל עוֹד בַּלֵּבָב פְּנִימָה
נֶפֶשׁ יְהוּדִי הוֹמִיָּה
וּלְפַאֲתֵי מִזְרָח קָדִימָה
עַיִן לְצִיּוֹן צוֹפִיָּה

עוֹד לֹא אָבְדָה תִּקְוָתֵנוּ
הַתִּקְוָה בַּת שְׁנוֹת אַלְפַּיִם
לִהְיוֹת עַם חָפְשִׁי בְּאַרְצֵנוּ
אֶרֶץ צִיּוֹן וִירוּשָׁלַיִם

 

 

 

 

 

 

 

  

 

 

 

 

 

 

 

 

 


חגיגות יום העצמאות במחנה המעפילים בקפריסין - 14.5.1948

 

 


חגיגות יום העצמאות בהרצליה - 1952

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

תגובות:
בילדותי היו שני דברים שאין היום - קודם היה כובע של יום העצמאות, עשוי קרטון עם כל מני סמלים וגיל המדינה. אני זוכרת את זה בערך מלפני כשלושים שנה, אולי קצת יותר. אחר כך זה התחלף בכובע טמבל עם כיתוב.
שנית, אני זוכרת בילדותי המאוד מוקדמת שחוץ מהצפירה בערב יום הזיכרון, וביום הזיכרון עצמו, הייתה צפירה שלישית, במוצאי יום הזיכרון, שסימנה את המעבר בין יום הזיכרון ליום העצמאות, ומיד לאחריה התחילו הדי פיצוצי הזיקוקים.

שוש חזן גרינברג
shazan@isdn.net.il

 

============================================

קישוטים למרפסת ביום העצמאות. לפחות בחולון היה מקובל הנוהל לתלות במרפסת כלפי חוץ סדין לבן. עליו הודבקו תמונות ראש הממשלה, שר הביטחון וכו' ולפעמים גם בין גוריון. כמו כן הודבקו גם תמונות של סמלי צהל וכמובן דגלונים. לעתים הוסיפו נורה או נורות צבעוניות.

דליה
gavriely1@gmail.com

 

 

  




תגובותהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

אלפי תגובות התקבלו מכם, מהארץ ומהעולם,
על הדוא"ל ובו המקאמה -
"ישראל - אני חולה עלייך", 
תגובות מרגשות, מזדהות, כועסות,  
הנה דוגמאות:
 

 

היי דיוויד
שיר מדהים ומרגש ומזדהה עם המון מילותיו..
הלוואי שרבים יחשבו וירגישו כך...
חג שמח ונהיה מאושרים בארצנו המיוחדת
לאה

ישראל, יופי של מדינה. חרא של אנשים...שוקי

שלום דייויד
 
קראתי את מה שכתבת ואני מרגיש שותף לכל מילה, היטבת לבטא את התחושות
ועל כך תבוא על הברכות. זו הזדמנות נוספת להביע הערכה על מפעל הענקים אותו
הקמת ואותו אתה מטפח בהתמדה ובהצלחה רבה.
אלון

פתחתי את המייל  "ישראל - אני "חולה" עלייך - ואז EUREKA הבנתי שאין לי מה לבכות על הארץ שהיתה ולא הכל שחיתות ולא הכל שחור, והשחור בעניים שמתקבל מדיווחי התקשורת זה רק מסך דק שמפריע לנו לראות, שמאחוריו יש עדיין אנשים טובים ומיוחדים שחיים במדינה הכי נפלאה בעולם -אז תודה -עשית לי את היום ואת המחר גם.
אבלין


כבר מזמן לא קראתי ערבוב כזה של שטויות. הנאיביות תביא אתכם לגהינום!
אחד שיודע.

דייויד יקר, כל המעשים הטובים שלך - השיר הזה, האתר הנפלא, השידורים ברדיו, הספרים הנוסטלגיים והרוח החיובית והמרגשת שאתה מפיח בעם ראויים לכל שבח והערצה! מי יתן וירבו כמוך
אלכסנדרה

הכול טוב ויפה, אבל זאת מדינה עם הנהנגה מושחתת והשחייתות הזאת תביא לחיסולינו, לא הערבים.
אלי.

דייויד סלע, האם אנחנו חיים באותה מדינה? האם לא שמעת על הקריאה -
"מושחתים נמאסתם". האם אתה לא רואה את העם נענק תחת מגפי השלטון המושחת???
אלישע

בזמן שראש הממשלה ושר החינוך מברברים עצמם לדעת בנוגע ל"חשיבות שימור התרבות", אתם "בנוסטלגיה אונליין" עושים את העבודה, בצניעות, בשקט, במסירות. לדייויד ולכל הצוות - שתי מילים: כל הכבוד!
ו"פרס ישראל" לשימור התרבות כבר אמרנו? תבורכו!!
שמרית

הי דייויד
איך הצלחת לבטא בצורה כל כך ברורה, קולחת ופיוטית את הבחירה שלנו בזוית ראיה חיובית,
ואת החיוב, העוצמות והחום שיש כאן במדינה שלנו.
תודה רבה לך על רגע של עונג.
אני אקריא את השיר בהרצאותי על בחירה חופשית.
גיל

David, you are fulfilling the words of J.F. Kennedy, only you do it  for your beloved country-Israel. Kol hakavod!

Ask not what your country can do for you - ask what you can do for your country?"

Itzik

 

קראתי - התרגשתי מאד ובכיתי - זה כל כך נכון וכל כך משקף
את מה שבליבי!!!!!
תודה תודה ושוב תודה
שבת שלום ונשיקות
הלה

62 לישראל-מספיק בקושי!!!
ערן
 

עשית לי את היום את החג ואתכל השנים הבאות שלנו פה.
תודה רבה
רחל.

 
 שלום לך דיויד,

    אני אוהב את א"י לא פחות ממך ו/או, מכל אחד אחר.
אך, יש להבחין, באופן ברור, בין ארץ לבין מדינה. הייתה
לנו ארץ יפהפייה אבל, השילטון שלנו הורס בה כל חלקה טובה.  
 כל החושב שקיומה של המדינה לעד הוא טריוויאלי -
אינו אלא טועה ומטעה. 
  יעקב  

 
שלום!
טיפה צדק אין בשיר הנ"ל וזה בלשון המעטה!!!!!!!!!!! המדינה  והעומדים בראשה מושחתים לא לזה פיללנו לפני 60 שנה.
מלווין

לדייויד סלע ולכל העוסקים במלאכה- אתם שומרי החותם של ההיסטוריה והתרבות שלנו, מה היינו עושים בלעדייכם? המקאמה מדברת על אהבת ישראל, ועבודת הקודש שלכם באתר היא כולה אהבה למען הכלל, אני חושב שעם ישראל בארצו חייב לכם רבות, ואני סבור שאני לא טועה אם אומר שאני מדבר בשם רבים!
איפה יש עוד אנשים כמותכם????
נפתלי 
 
חברים! אני כל כך מזדהה עם כל מילה הכתובה מטה,שמצאתי לנכון להפיץ בין החברים.
המסקנה שלי אחת היא: מנהיגים ואנשי ציבור מושחתים אפשר, וחייבים להחליף, 
את העם והמדינה שלנו לא ניתן להחליף - את זה צריך להפנים טוב טוב.
פטר
 

פשוט נפלא ומרגש,
תודה שאתה מזכיר את הדברים החשובים באמת
יוסי

מגניב לאללה.
אלא שאני כרגע בחו"ל,
עקב סיפור ארור של הוצאות לפועל וטירטור.
של אנשים נמוכי קומה שעלו גבוה
ורודים באנשים הטובים
שכולה רוצים קצת מנוח...
 
חג אמצעות שמח לכם. 
גבי
 
 
כל הכבוד לך על היוזמה והכשרון, מסכימה עם כל שורה ועם כל מילה. אהבתי זאת מאוד ,כי כך גם אני מרגישה ולכן אחרי 23 שנים של שהות בגולה ,בעלי ואני עושים עלייה וחוזרים לארץ הנפלאה שלנו. מאוד מפריע לי שאנשים משמיצים ומשתמשים בבטויים בוטים , הבה נחליף זאת ב...איך אמרת?  מדינת ישראל אני חולה עלייך" כל הכבוד שוב.
אהובה
 
שלום רב לך דייויד סלע ,
        האם זו מדינתנו של פעם ??? לאן אנו מתדרדרים ?
    הממשלה והמנהיגים שלנו ... וזה הנורא מכל ! לאן הגענו ?
    הם נחקרים יום יום כמעט במשטרה , הולכים לכלא , והמנהיגים
    שעדיין לא נעצרו מנהלים את חיינו ע"י קומבינות וכדאיות כדי
    לא לאבד את  הכסאאאאא !!!!!
    מה קרה לנו ?  אני לא מכירה דברים כאלה בחיינו של פעם !
    קשה מאוד להגיד את המשפט שבשיר שלך :
    "ש  ו  ו  ה     ל  ח  י  ו  ת       פ  ה"   ..........
     לכן ,  הפעם אינני שולחת את השיר שלך לאף אחד כי אנני
    מסכימה עם הדברים  ! אני לא מתנחמת עם הנוף והפריחות ...
    אלה
                           
לאיזה ישראל כוונו הדברים ?
לא לילד הזה פיללנו כשלחמנו על מדינתנו ונתנו את מיטב
בנינו, אבותינו ונכדיינו.
מי יתן ויבוא היום שבו המדינה תונהג בידי ישרי דרך שישמשו
דוגמא ומופת לעם היושב בציון ואו אז אכן תהא המדינה ראויה
למילותיך ואז גם יחזרו אליה כל נוטשיה .
מל
 
שיר יפה ומאפיין. שיר זה מעניק תקווה, למרות כל המחדלים והמדינאים הגרועים שלנו. צפי
 
היי דיוויד, 
אתה צודק , יש לנו מדינה נפלאה ,ופה זה ממש הבית האמיתי .
חבל שיש גילויי שחיתות בצמרת הניהולית , אבל  לי המדינה יקרה מפז.
חיברת יופי  של  שורות. דורית
 

  מרגש וכל כך נכון.  אני לא מסוגל לעזוב את הארץ ליותר מעשרה
ימים גג. כי קודם כל, כמו שאמרת, זה שלנו. זה אנחנו. אני כותב את זה מיד לאחר
המשחק של מכבי ת"א בגביע אירופה: אז מה אם עשרה ילידי קווינס שחורים מסתובבים
על המגרש, מכבי ניצחה והלב דופק. לך תסביר. אריה

 מישהו חושב שארצנו הפיזית אינה נפלאה?
מישהו חושב שהכינרת וים המלח במלואם אינם מקסימים? 
מישהו חושב ש איננו משופעים באנשים תמימי דרך, חכמים,
יוזמים,  יצירתיים, חברותיים, חרוצים, מתנדבים, תורמים,מכבדים
את עצמם וזולתם, את רכושם ורכוש האחר ומסורים לעם ולארץ? 
 ואף על פי כן אי אפשר שלא תתמלט מלבנו אנחה, וממוחנו
דאגה לעתידה של הארץ . כי רבים  בה מעשי שחיתות -
כדבר   יום ביומו . גזל ואלימות נפשעת-  החל בקודקוד
וכלה באחרון הנמושות.  

 אני "חולה" על הארץ וחולה ממנה. ולא ,
אין לי כל כוונה להחליף אותה באחרת רק להחליף 
אורחות תושבים  נלוזים ומימסד שחלקים ממנו רקובים עד
היסוד פוגעים ופוגמים ברקמה המופלאה שנוצרה בארץ . 
 תודה על השיר ששלחת  שנסך בי רק מעט נחמה .
ערה

דייויד - מאיפה נפלת עלינו - אתה פשוט גדול, המיזם שלך ענק -
השיר שלך גרם לי לבכות.
ברכה

דיויד חג שישים שמח
ישראל אחלה של מדינה אני גאה בה משפחת אלבוחר כאן בארץ האהובה
עם כל הקשיים שלה 300 שנה עברנו הרבה ללא פינוק יכולנו לכול. אלבוחר

דייויד סלע, איש יקר
העלית לחלוחית בעיניי...   העלית את הרהורי ליבי
כמו קראת אותי ברנטגן...

מצדיעה גם ...לך!

    אורנה

היי דייויד,
נראה לי שאתה לא רואה את ההבדל שבין הארץ והמדינה.
על הארץ גם אני עצמי באמת "חולה", אבל המדינה הזאת...
שבת שלום,
מוטי.

יש לצעוק את אהבת הארץ, ואתם עושים זאת הכי טוב שיש. תודה!!!!
 גדעון
 
דיויד, כל הכבוד. גם אם אינני מסכים עם כל משפט, הרוח הכללית של הדברים
משקפת את הרגשתי הפנימית.  יורם

אהלן דייויד ידידי.
קראתי, נהנתי ואכן דברים נכונים הם אלה.
אולם, יש להפריד בין "שינאת מדינה" לבין השינאה לקברינטיה.....כלומר
הפוליטיקאים לסוגהם.אני לא מכיר אדם אחד שיגיד שהוא שונא ת'מדינה
כמדינה......כפיסת קרקע,  ארציינו הקטנטונת באמת מיוחדת במינה ואני
 מאוהב בה עד מעל הראש !!!!
שמעון

בס"ד
     דויד שלום וברכה,
    אינני מסכימה אתך לחלוטין !!! 
רוני 

שלום רב לך, 
 תגובתי למלעיזים ניתנת, כל ימי- חלדי, במעשים ; והמעשי אלה הינם מעשי- אהבה 
עם זו - מולדת הנצח שלי. מרחם אמי מתנה אני איתה אהבים. פוסעת במרחביה,
באשר הם, שרה את שיריה, נלחמת את מלחמותיה, מחוללת  מחולותיה, לוקחת
חלק בבנייתה הרוחנית והפיזית ואוהבת את בניה. 
אביגיל.

דייויד - תודה רבה.
 ישראל יופי של מדינה - אולי יושביה אינם בדיוק....
       אבל אם נסתכל על העולם הגדול,  הרי ששם
       אין דברים טובים יותר.
       אנחנו צריכים להיות מאושרים שיש לנו מדינה כזו -
       שמשה, אף כי הלך כל כך הרבה שנים במדבר, 
       שם אותנו בין שתי בארות נפט, ולא הגיע לקנדה
       כי שם מזג האוויר הרבה פחות נחמד מאשר
       במדינתנו הקטנה....    
אלונה 

 
דייויד
אני מצדיעה לך ולהתיחסות שלך למדינה המופלאה שלנו, למרות היום
היום האפור לפעמים שחור.
אני יודעת  שאין מדינה כזו בעולם ושימותו הקנאים
רחל
 
שלום וברכה,
מדינה אינה אלא מכשיר בידי אזרחיה ודמותה כדמות אזרחיה.
כן גם ריחה, צבעיה והתנהלותה.
נראה שתהליך ההתגבשות והבניה עדיין בראשיתו.
אם ברצונכם לראות ארץ ישראל יפה וריחנית שבה גם "ריח הזבל
ניחוח חציר..."
בואו לשער הנגב,ארץ הקסאמים
אריה.
 
תודה דייויד סלע על דבריך המרגשים.
אני ילידת תש"ח קרי...בת 60 התרגשתי כל כך
למקרא השורות..הזדהיתי עם כל מילה ותחושה שבטאת.
כאילו אני כתבתי זאת.
רק ספק מקנן בי ..האם זהו גם יחסם של הדורות הצעירים למולדת
היקרה שלנו..או שמא אנחנו המוהיקנים האחרונים???.
בברכת חג עצמאות שמח
ותודה
יונה
 
אמריקה זה ישראל  או אמריקה זה בישראל.
אילנה

תודה,תודה,תודה.לא רק מקובל עלי,השיר מקסים ומבטא
בדיוק את מחשבותי ורגשותי.דרך מישהו כבר קיבלתי אתמול
והעברתי לכל רשימת התפוצה שלי בהערתי:"מחמם את הלב,
כל מילה סלע(ולא רק שם המשורר)!
ישר כוח וחג עצמאות שמח ושקט! אין כמו הארץ שלנו!!!!
יוליה

תודה כל כך על הכיווניות החיובית
יובל

דייויד היקר שלום לך. קראתי את שכתבת. איני מסכים עמך. 
שרתתי מינואר
 1961 ועד 1994, ואני קובע כי מדינה זו אינה
ראויה לקורבן
שעם ישראל הקריב:  יחס רע למיעוטי היכולת הנזקקים לעמותת חסד,
 נעבור לפליטי השואה,  נעבור לשחיתויות ,  למי אתה מספר  סיפורים?
אלי

דייויד - אם לא היית קיים - היינו צריכים לנמציא אותך!  אין לי ארץ אחרת ובזכותך ובזכות פועלך אני מחובר יותר לאדמה הזאת, תודה על האתר הנפלא אליו אני נכנס פעמיים בשבוע לפחות, תמיד יש חומרים חדשים מעניינים, תודה גם על הנושאים המעניינים שאתה משדר ברדיו בתוכנית של משה טימור, וחוץ מזה -נתת לי בשירך יופי של חומר למסיבת יום העצמאות עם החבר'ה. חג שמח!
עמנואל.


דייויד שלום,
השיר שלך נפלא. תודה רבה! אני מתכוונת להדפיס ולתלות במקום העבודה!
עירית

דוייויד שלום
מזדהה עם כל מילה... ותודה על עידוד הנשמה. המדינה שלנו מקסימה
יישר כוח וחג עצמאות שמח
איילה

לדיוויד סלע שלום רב,
חותמת על כל מילה שלך, כולל על אלה שלא נאמרו/ נכתבו.
הלואי ותהיה זו סנונית ראשונה בגל חדש המבטא את רוחו של הרוב האמיתי. בברכת חג עצמאות שמח,
רחל
 
אהבתי, כל מילה בסלע
הדס

 
מי שכתב את הכתובים כנראה לא קורא עיתון, לא מאזין לרדיו, לא רואה טלוויזיה,
חי לו בעולם של מעופפים.
השתיתותו השלטונית תהרוג אותנו כולנו מהר, ומעשה בת יענה כמו של כותב
דברים אלה רק מזרזים את הקץ המר.
אלידע
 
דייויד סלע שלום,
תודה על המייל ועל מה שהעלית על הכתב.
אני מרגישה כאילו אני ישבתי לידך ושירבתתי את המילים ביחד אתך.
כאזרחית ילידת ישראל אשר הוריה שניהם נולדו כאן, ספגתי את
 כל מה שאתה כותב מאז שהייתי ילדה.
שלומית

ישראל אני "חולה" עלייך - הקראתי את הטקסט בחדר המורים, הייתה התרגשות רבה, מורים (מורות בעיקר...) הקריאו לאחר מכן את הכתובים בפני תלמידים - שהביאו עניין רב ובעקבות זאת פיתחנו כמה פעילויות מתודולוגיות  חדשות ליום העצמאות המתבססות על הדברים שכתב סלע דוד בשירו, תודה!
אילנה

יפה ומרגש...
חברה שלי חזרה עכשיו עם בעלה והילדים משהות של שנתיים בארה"ב
והיא אומרת שהיא כ"כ מאושרת לחזור, שם הכל גדול ועוצמתי
ויש אמנם התלהבות בחודש, חודשיים הראשונים אבל אחרי זה
הכל נגמר ואתה רק רוצה לחזור הביתה, לישראל הקטנה שלנו.

 דייויד, אוהבים אותך, מעשייך גורמים לנו נחת, אני מצליחה להעביר את רוח פועלך  באתר לנכדיי וכך אעשהה עם השיר- ועל כך אינני יכולה להודות לך די.
אסתר

דייויד שלום,
אתה צודק, המצב היום מעמיד אותנו ? האזרחים הקטנים, הפטריוטים הגדולים
מפעם, בקונפליקט מאוד בעייתי.
כמו רבים, אני מוצאת את עצמי בייאוש, באין אונים ובחרדה גדולה ממה שקורה
כאן, ממה שעוד יקרה.
בני האמצעי יוצא עכשיו לשנת שירות ואח"כ הוא נחוש להתגייס לאחת הסיירות, כמו אביו (מלוחמי אנטבה), ואנחנו, הוריו, מתקשים לתת לו את ברכת הדרך בלב שלם, אנו כל כך חוששים.

 קראתי את השיר שלך בחיוך גדול של נוסטלגיה,יש לנו כל כך הרבה
סיבות להיות גאים ולהתאמץ, וממילא אין לנו ארץ אחרת.
נקווה לימים טובים יותר.
שלומית 


 
מה נגיד לך דייויד - אנחנו כולם כאן "חולים" עלייך!!!!
ציון מלוס אנג'לס

דיוויד דיוויד המקאמה נפלאה. היא החזירה אותי שנים נפלאות אחורה, בהתחשב שנולדתי בשנת 1954, שנים בהם ידענו חברים מה הם, סמלים, קולות, ריחות, נופים ותושבים. הכל היה אחרת. המדינה של היום איבדה צל, כיוון, ואת חזונה. המקאמה אדירה ומלאה בעוצמות, באמיתות הדברים ובפשטותם. כל הכבוד .
אתי

דייויד יקירי, אני "חולה" עליך ! הרבה תודות על שירך הנהדר, על כל פעילותך באתר, ברדיו ובכל מקום אפשרי ועל אהבת ישראל שלך שאתה מפיץ, בלי חשבון. מעריץ את מעשיך, חג שמח, דודו
דוד

שלום דייויד ברצוני להגיב על המקמה הנפלאה שכתבת בענין יום העצמאות היטבת לתאר את חצי הכוס המלאה של ארצנו האהובה,האופטימיות בצבצה בין המילים, ורגשת אותי מאוד. אבל מה שמתחולל במדינה היום היינו השחיתות ,האלימות, וההשתמטות מצה"ל מטילים צל כבד על התחושה התמימה והנאיבית שבמקמה המקסימה שלך, לצערי לא לילד הזה פיללנו, ואף על פי שגם אני" חולה" על המדינה אני מאוד מאוכזבת מהתנהלותה, מאבדן הבושה ו,מהעדר הצניעות של המובילים בראש.אין דוגמא אישית ואין מנהיג ראוי וכל כך חבל שזה כך.
שרה



קראתי בעיון את דברי הפואמה -כל הכבוד! בהחלט יש בה אהבה אמיתית לארץ. אבל מילים יפות אינן מחפות על אי צדק ועל מורשה שמתפוגגת מול עינינו...העוולות לשרידי השואה והגניבות של מנהלי המדינה...זה רק טיפה בקרחון של עיוותים ותרעומת שיש לאזרח פשוט כמוני. אין לנו אהבה אמיתית למה שמכונה מולדת. מספר מילים מאירות עיניים לא ישנו את המצב, רק מלמעלה תבוא הישועה לעם הזה, כוונות טובות, טוהר מידות של מנהיגים וקצת שפיות קיומית...(לא דתי)
דובי

דיויד סלע יקר, מפעלך אדיר וכה חשוב. עקבתי אחרי צוות התורמים בחומרים ורעיונות כמו כן השיר לכבוד יום העצמאות שחיברת- כל מילה בסלע.ממש הנאה לקורא ולמתבונן כיצד הולכת ונבנית לה נוסטלגיה. כל הכבוד לך ולכל מי שמסייע!!! 
זהבה


אני היום בת 46 נולדתי שהמדינה היתה בת 15 אבי ואימ י נולדו כאן .אבי היה מראשוני חיל האוויר ועד מלחמת יום כיפור היה פעיל בצבא. נולדתי בבית ציוני ימני בדעותיו והיום....הארץ שלנו נפלאה ביופיה ואנשיה  אבל לאן פני המדינה האםן לזה אבי נלחם כנער בן 16? השחיתות של השילטון שזולג לבית המשפט ממש מפחיד... בואו נקום אנחנו העם ונשנה..חייבים לשנות את עתיד המדינה כי "אין לנו ארץ אחרת!!!!!" וחוץ מזה האתר נהדר וכל פעם מחדש כיף להכנס ולהזכר בילדותנו..תודה לך ושבת שלום
רבין

דייויד שלום,
תודה תודה על עבודתך המדהימה.
זה קצת מפחיד כשרואים לאן המדינה צועדת  , אבל יחד עם זאת עושה חם בלב להזכר איך הכל היה כל כך ראשוני והרבה יותר נאיבי.... 
אמנם באיחור אבל מכל הלב. שתהיה שנה של עצמאות אמיתית בכל שטחי החיים של כולנו..
ורדה

לדייויד היקר שלום רב,
כמובן שאני מצטרפת לכל דברי השבח לאתר שנכתבו עליך ועל פועלך על ידי עשרות אלפי גולשים.  ולדאבוני חלק גדול מהדור הצעיר יותר נהנתני ואגואיסטי ויש לו פחות אידיאלים ורצון של נתינה לכלל.האתר שלך מחמם את הלב ויישר כח על כל ההשקעה בו!
חנה

למר דייויד סלע חג עצמאות שמח ומבורך,
ראשית ברצוני להביע את מלוא הערכתי להשקעה האדירה של האתר. אני בטוחה שהמון אנשים טובים עזרו במלאכה ובאיסוף החומר. יישר כח! זהו המקור הויזואלי האמיתי להווייתנו שהרי אמרו חכמים ממני - תמונה אחת שווה אלף מילים.
מירי
 
דייויד יקר,
אני רוצה להודות לך על האתר המדהים שלך ועל כל פועלך.
מי יתן ונוכל לכל הקשיים שהם אתגר גדול לעם היהודי בארץ ובתפוצות, שלא יתגשמו נבואות הזעם של רבים שמבינינו .
אנחנו מודעים לכך כי שום דבר אינו מובן מאיליו, ואם לא נשגיח בשבע עיניים הכל יכול לקרות.
בתקווה להתגשמות חלומותינו לבריאות, אהבה, שפע, יצירתיות ושלום בתוכנו ובעולם כולו.
חג שמח לך ולכל בני משפחתך,
בהערכה רבה,
יעל
 
דיוויד אהלן
כה יפה המסר המחורז
וכ'כ נכון.
שיהיו לך עוד הרבה הרבה
ימי עצמאות בהם תתפייט על המדינה.
הלווואי יכולתי להעביר אלייך את קולם
של חברים שעלו ארצה מברה'מ בשנות התשעים
לו שמעת איך הם אומרים "מדינתנו"ברוב רגש,
גם בך הייתה עוברת צמרמורת של עונג
כפי שזה קורה לי שוב ושוב.
לכן,למרות כל המלעיזים
כל הציניים שבתוכנו -
אכן,יפה מדינתנו.
 
חג עצמאות שמח
דבה

לדייויד
נתקלתי ב"שיר ההלל" שלך שהגיע אלי. 
 
מה אומר לך. לא חשתי מאומה מכל השבחים שהערפת על המדינה. ההיפך הוא הנכון. אני, כגמלאית, בת 73, ילידת תל-אביב ותושבת העיר גם כיום, בתם של זוג חובבי-ספורט שהגיעו לכאן בשנת 1932 ? שנת פתיחת המכביה הראשונה - לא זכיתי בכל ימי חיי לשמץ מן "הדברים הטובים" שאתה, כביכול, זכית לקבל.
מרים

 לאתר נוסטלגיה ולדויד סלע היקר , עבודתכם מלאכת קודש , והכתוב הוא מושלם , אני מזדהה באופן מוחלט עם הכתוב מקווה שיגיע ויגע בכל הלבבות לא יזיק שמישהו קצת ירעיד ...המשך בדרך זאת .....................יורם
 לאהבת ארצנו  תמיד נכון

זו מדינה שבגדה בבניה .מדינה לעשירים בלבד.
קונסטנטין

Dear David,

 

You are such a talented writer - I love the poem you wrote about Israel, it really summons it all up in such a creative way, thank you!!!  But more importantly I want to say  thank you again, for this fantastic website called: Nostalgia

 

Keep up the great work David, we need you and your site to remain alive and well as you are such a wonderful reminder to old and new in this amazing little country that we all still call home, regardless where we live.

 

TODA RABBA

 Miri Gomberg

 
דיווד היקר, כמו שכתבו לפני מאיפה נפלת ואיך הגעת אלי??????? אני קיבוצניקית מהצפון הרחוק תודה , ממש אתר כזה חיפשתי קצת פטריוטיות לא תזיק לנו. להראות לילדיי גאווה לאומית על היותנו יהודים ישראלים שחיים במדינת ישראל.

 

 

דייויד שלום

השיר מדהים.

השיר משקף אותך, את מעשיך ואת פועלך, ובעיקר את חשיבותה בעיניך המדינה בה אתה ואנחנו חיים.

ניקו

  

Sorry but this is not the state of Israel where I wish to live, I prefer to destroy this state and rebuild it again from scratch.

Hanan

 

Angola

 

 דיוויד בקר טוב קראתי את השיר שלך נהניתי מכל שנייה ורגשת  אותי עד דמעות,העלת על הכתב בהתנסחות מטריפה, את מה שכולנו  חווים ומרגישים."אני מתה עליך" כל הכבוד. עמיתי  

  

דייויד היקר,

כמה נכון וכמה נפלא שיש עוד אנשים כמוך שלמרות הרע, והוא קיים לצערנו, רואים גם את הטוב שנמצא בשפע. קראתי, התרגשתי וכמובן העברתי הלאה לכל מי שאני מכירה.

אתה כותב נפלא וגורם לנו לראות דרך שורותיך את ארץ ישראל הנהדרת שלא לחינם כולם רוצים בה, יש מה לרצות ויחד עם זאת יש גם מה לשמר.

המשך כך, אדם יקר.  נחמה

 

 ברצוני לברך על הכתיבת המקאמה לכבוד יום העצמאות מאוד מרגש. כל מילה נגעה במקום ויחד עם זאת זה נתן את המומנט שלו. הרשתי לעצמי להקריא לקשישים שלי בבית אבות וכנראה המאמר נתן את אוירת החג לכבוד 60 שנה למדינה. אשמח עם תוכלו לשלוח לי מאמרים שונים שאוכל להקריא להם ולהזכיר להם את השנים היפות האוירה והזמן,,, שבשבילם אף פעם לא נעלם. תודה ליאורה.

להוספת תגובה לחצו כאן 

 

 

                  









 

סוף הפרק יום העצמאות

לפרקים אחרים בפורטל חג ומועד:

   
חזרה לפורטל חג ומועד

חזרה לעמוד הבית


הצטרפו אלינו גם בפייסבוק
עדכונים - בלוגים - אירועים - אלבומי תמונות - סרטונים נדירים


שלח דף זה לחבר תגובות, הערות, והוספת מידע, מושגים ונושאים למנוי חינם על מגזין הנוסטלגיה"כובע טמבל" הוסף למועדפים



כל הזכויות שמורות © לאתר נוסטלגיה אונליין ו/או לבעלי התכנים, הדימויים והתצלומים.