חיפוש:   בכל האתר  בשמות הערכים  בקרדיטים     חפש  |  חיפוש תמונות בנושא:   חפש
   מפת האתר  |   כרגע באתר: 161 מבקרים   |  כניסה לדף האישי    
עורך: דייויד סלע
דבר העורך כתבו לעורך
| עמוד הבית | מי אנחנו | מרכז מידע לגולש | על נוסטלגיה ורטרו | קרדיטים | צרו קשר | גולשים כותבים
 

+   אביזרים וחפצים
+   אוספים ותחביבים
+   אז - וכעת
+   אירועים ושנים
+   ארכיון האישים
+   ארכיון הוידאו
+   ארכיון הישראליאנה
+   ארכיון הכרזות
+   ארכיון המצגות
+   ארכיון הקול
+   אתרי נוסטלגיה
+   בידור ופנאי
+   בקיבוץ
+   בריאות, טיפוח וניקיון
+   בשכונה
+   בתים ומבנים מספרים
+   גלויות בולים וסמלים
+   דירה ובניין
+   היום בהיסטוריה
+   המקום בו גרנו
+   העפלה ועליות לא”י
+   חג ומועד
+   טלוויזיה ורדיו
+   ילדות נשכחת
+   לבוש אופנה והנעלה
+   מוזיקה שיר וזמר
+   מזון ומשקה
+   משחקים וצעצועים
+   מתחם מורים
+   נוסטלגיה בצה”ל
+   ספורט
+   ספרות נוסטלגית
+   עבודה ומלאכה
+   פוליטיקה ובחירות
+   רדיו נוסטלגיה
+   רכב ותחבורה
+   רשת חברתית
+   שונות
+   שירותי גולש
+   שפה עברית
+   תיאטרון עברי
+   תקשורת מדיה ופרסום

האתר מוקדש לזכרו של
 יוסי פשרמן (פשי) ז"ל
2003 – 1954

מעל ל - 1100
סרטוני וידאו נוסטלגיים
בארכיון הוידאו שבאתר

יום העצמאות ה-7
 

הצוללת דקר
 

תל אביב הקטנה
 
 

פורטל: מזון ומשקה



מזון

שימורי אינקודההרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

 מפעל אינקודה הוקם באתיופיה על יד יזמים ישראלים. המפעל יצר שימורי בשר שנארזו בקופסאות פח עגולות ונמכרו כאן למכביר בשנות החמישים.



שמן מגדהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

אנא שלחו לנו חומר בנוגע לערך זה.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

אורי זוהר שר ב"שיר הפטנטים" (ח. חפר / מ. קלר):
"...השמן, השמן, השמן המזוקק / הוא על ידי מעבדה נבדק / ויש בו אי בי סי ודי / השמן שמן זית יהודי..."




שמנת של תנובההרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

השמנת של תנובה הייתה לא רק מאכל בעל טעם אלוהי, אלא גם מושג. השמנת הייתה סמיכה עשירה ועמוקה בטעמה להבדיל מהלבניה הדלילה משהו, ובשל כך הייתה גם יקרה יותר. מכאן יצא המושג "ילדי שמנת", כשהכוונה היא לילדי עשירים שיכלו להרשות לעצמם לאכול שמנת מדי יום, לעומת שאר העם שאכל בדרך כלל את הלבן הדליל, ורק לעתים רחוקות את השמנת הבלתי מושגת.

השמנת נמכרה במשך שנים בצנצנת זכוכית כמו הלבניה והפריגורט בעלי הפקק באלומיניום שהיה מוסר במשיכה. באמצע שנות השישים כאשר החל להיכנס לחיינו עידן הפלסטיק, הוחלפו בקבוקי הזכוכית של החלב בשקיות פלסטיק, וצנצנות השמנת והלבן בגביעים מפלסטיק. כדי להמחיש לקהל הצרכנים שמדובר באותו מוצר למרות הפלסטיק בו נארז - הצמידו לתחתית הפלקטים והפרסומות  ציור של צנצנת שמנת/לבניה - ליד גביע הפלסטיק, לאמור - האריזה אמנם שונה, אבל המוצר זהה. האמת -  אולי המוצר היה זהה, אבל הטעם בפלסטיק היה שונה....

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

  




שניצל מצרי.הרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

מאכל ש"הומצא" בשנות המחסור, כשעקרת הבית לא הייתה יכולה להרשות לעצמה לקנות חזה עוף להכנת שניצלים אמיתיים.

השניצל המצרי היה מורכב מבשר טחון עם הרבה לחם, ביצה ותבלינים. מהתערובת היו עושים קציצה, משטחים עד דק, טובלים בביצה ואחר כך בפירורי לחם ומטגנים בדיוק כמו שמטגנים שניצל וינאי אמיתי (מוזר מאוד - למרות הטבילה בביצה, פירורי הלחם והטיגון הזהה, טעמה של התוצאה המצרית הייתה תמיד שונה לחלוטין ולאו-דווקא לטובה!)




תבלינים ותוספי בישול ואפייההרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה.




תורמוסהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

היה נקרא גם "תורמוס איה"  וגם "תורמוס שלוק". היה שייך למשפחת הפיצוחים של הזמנים ההם, אם כי כיוון שהכנתו של התורמוס דרשה מיומנות מיוחדת הוא לא נמכר על ידי מוכר הגרעינים.

התורמוס היה מן סוג של קטניה בצבע של תירס. היה אפשר למצוא אותו ערום על מגש אלומיניום עגול גדול, נמכר על ידי רוכלים בשווקים או בחנויות הממתקים של אז, בעיקר בירושלים. המוכר היה לוקח גליון ניר, מגלגל אותו כגביע קונוס ואת חלקו התחתון היה מקפל לזנב קטן כדי שהגביע לא יפתח, ואז היה שולה מהערמה מלוא הכוס של תורמוסים ושם בגביע.




תחליף לקסהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

כמו שמצאו תחליף לכבד, מצאו גם תחליף ללקס.

הלקס האמיתי עשוי מפילה של דג סלמון מעושן שכמובן לא היה בנמצא בבית הישראלי בתקופת הצנע, לכן עקרת הבית מצאה לו תחליף, שהיה אמור להזכיר את הדבר האמיתי.

היא השתמשה בבשר מעושן של דגים זולים. כדי שבאמת הלקס הזה יהיה דומה למקור, היא חפשה שהדג יהיה בצבע אדמדם או לפחות קרוב לזה.




תירס חם..הרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 
הם היו עומדים מאחורי סירי פח ענקיים שניצבו על מתקן מתכת שהגביה אותם מהרצפה, מתחת לסיר היה עובד הפרימוס ומחמם את המים שבסיר, בהם היו צפים עשרות קלחי תירס חמים. הריח של התירס המתבשל היה גולש מעבר למכסה הסיר, מטייל לו בשכונה ועושה שמות בכל מי שעבר במקום, בעיקר בילדים שייללו בקצב: "...אבא, אימא, אני רוצה תירס...".
היית מתקרב לסיר התירס, המוכר היה מרים את המכסה ואדי חום היו פורצים ממנו החוצה. הוא היה לוקח מלקחי פח ענקיות, בוחש בין הקלחים הצפים, בודק קלח זה או אחר ומוצא לך קלח שהתבשל דיו. לאחר מכן, בעודו אוחז בקלח התירס החם ביד אחת עם מלקחי הפח היה מושיט ידו לקופסה שעמדה לידו, ממנה היה שולף את השלפים שקילף מהתירס לפני שהכניסו לסיר, ומניח את התירס על שלף ומגישו. לכל מוכר תריס הייתה גם מלחיה גדולה מפח ובה חורים בחלקה העליון. היית ממליח את התירס כדבעי, ונהנה מרגע של נחת.

בשיר "קיץ אחד של כושר" (י. גמזו / א. ארגוב) שר יהורם גאון:
"...ולכן עם תירס חם בפה במקום שפתייך / ועם אופניים בידי במקום מותנך / כאן אני ממתין לך כבר שעה או שעתיים / שסוף סוף תואילי להקדיש לי מזמנך...".









 

סוף הפרק מזון

לפרקים אחרים בפורטל מזון ומשקה:

   
חזרה לפורטל מזון ומשקה

חזרה לעמוד הבית


הצטרפו אלינו גם בפייסבוק
עדכונים - בלוגים - אירועים - אלבומי תמונות - סרטונים נדירים


שלח דף זה לחבר תגובות, הערות, והוספת מידע, מושגים ונושאים למנוי חינם על מגזין הנוסטלגיה"כובע טמבל" הוסף למועדפים



כל הזכויות שמורות © לאתר נוסטלגיה אונליין ו/או לבעלי התכנים, הדימויים והתצלומים.