חיפוש:   בכל האתר  בשמות הערכים  בקרדיטים     חפש  |  חיפוש תמונות בנושא:   חפש
   מפת האתר  |   כרגע באתר: 159 מבקרים   |  כניסה לדף האישי    
עורך: דייויד סלע
דבר העורך כתבו לעורך
| עמוד הבית | מי אנחנו | מרכז מידע לגולש | על נוסטלגיה ורטרו | קרדיטים | צרו קשר | גולשים כותבים
 

+   אביזרים וחפצים
+   אוספים ותחביבים
+   אז - וכעת
+   אירועים ושנים
+   ארכיון האישים
+   ארכיון הוידאו
+   ארכיון הישראליאנה
+   ארכיון הכרזות
+   ארכיון המצגות
+   ארכיון הקול
+   אתרי נוסטלגיה
+   בידור ופנאי
+   בקיבוץ
+   בריאות, טיפוח וניקיון
+   בשכונה
+   בתים ומבנים מספרים
+   גלויות בולים וסמלים
+   דירה ובניין
+   היום בהיסטוריה
+   המקום בו גרנו
+   העפלה ועליות לא”י
+   חג ומועד
+   טלוויזיה ורדיו
+   ילדות נשכחת
+   לבוש אופנה והנעלה
+   מוזיקה שיר וזמר
+   מזון ומשקה
+   משחקים וצעצועים
+   מתחם מורים
+   נוסטלגיה בצה”ל
+   ספורט
+   ספרות נוסטלגית
+   עבודה ומלאכה
+   פוליטיקה ובחירות
+   רדיו נוסטלגיה
+   רכב ותחבורה
+   רשת חברתית
+   שונות
+   שירותי גולש
+   שפה עברית
+   תיאטרון עברי
+   תקשורת מדיה ופרסום

האתר מוקדש לזכרו של
 יוסי פשרמן (פשי) ז"ל
2003 – 1954

מעל ל - 1100
סרטוני וידאו נוסטלגיים
בארכיון הוידאו שבאתר

יום העצמאות ה-7
 

הצוללת דקר
 

תל אביב הקטנה
 
 



מקצועות שהיו

כותב בקשות
שתף 

כותבי הבקשות היו יושבים בקרנות הרחוב, ליד בית הכנסת הגדול, ליד בתי המשפט או ליד המוסדות הממשלתיים.

הם ידעו קרוא וכתוב. זה נשמע אולי ברור מאליו כיום, במדינה בה הבערות מוגרה לפני שנים, אך בזמנים ההם שבהם ישראל הייתה מדינה של עולים - לא כולם ידעו את השפה העברית, קל וחומר לא ידעו להתנסח בעברית שפה קשה זו, לכתוב מכתב לבית המשפט או למחלקת המים של העירייה, ושאר הבוכלטריה הזו.

תמורת פרוטות היו כתובי הבקשות מנסחים את המכתב וכותבים אותו בכתב יד מסולסל. למהדרין מבניהם היו מכונות כתיבה ידניות ישנות, ותמורת מכתב מודפס במכונת כתיבה היו משלמים מעט  יותר.


                          

 

 

 

 




כרטיסנית אוטובוס
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה.

 

 

בקרו בעמוד הפייסבוק של אתר נוסטלגיה אונליין 




כתבנית
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה.




לחצן
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה.

 

 

פועל שהיה לוחץ את פלטות האלומיניום על מכונה שהייתה הופכת את הפלטה לסיר בישול (למשל).




לחשן בתיאטרון
שתף 
אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה



מאטראצאן
שתף 

היה זה שם המקצוע של מחדש המזרונים, שהיה עובר בשכונה בעיקר לפניה הפסח וצועק בקול רם "מאטראצרן, מאטראצאן" ("מזרון " ביידיש).
תחילה היה פורם את תפירת הבד של המזרון, לאחר מכן מכה בחוזקה במילוי המזרון (עשב ים או גומאוויר)  בעזרת מקל ארוך ומניס ממנו פרעושים כינים אם היו ובעיקר הרבה אבק, ואז היה תופר את המזרון חזרה, לשמחת עקרת הבית.




מגהצת
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה.

כמו הכובסת, היתה גם המגהצת, אשר היתה מגיעה לבתים ומגהצת את הבגדים.




מדביק טפטים
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע למושג זה.           




מדביק פלקטים
שתף 

מדביק פלקטים היה מקצוע חשוב לטובת הקהילה, בזמנים שכולם הלכו להתעדכן במתרחש מעל לוח המודעות השכונתי. הוא היה מגיע, מדביק הפלקטים, בהליכה מהירה, ידו האחת אוחזת בדלי ולכתפו תיק גדול בו היו המודעות המיועדות להדבקה. הוא היה טובל בתוך הדלי מברשת סיידים ונותן בהנפת יד שפריץ של דבק נוזלי דליל על לוח המודעות, שולף מודעות וכרזות ניר מקופלות מתיקו, פורש אותן על לוח המודעות ומניף את המברשת מעלה מטה מספר פעמים עד שהמודעות נדבקו ללוח, והולך משם במהירות לעבר לוח המודעות הבא.

היו לוחות מודעות שהתעבו מאוד במהלך השנים, כיוון שהמדביקים לא טרחו להוריד את המודעות הקודמות אלא פשוט הדביקו מודעות על גבי מודעות, עוד שכבה ועוד שכבה עד שלוח המודעות היה מקבל עובי של עשרות שכבות של מודעות, משהו כמו עדות ארכיאולוגית לחיי החברה של אז.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

בקרו בעמוד הפייסבוק של אתר נוסטלגיה אונליין




מדליק פנסי רחוב
שתף 

מדליק פנסי רחוב היה בארץ כנראה עד אמצע שנות החמישים. היה עובר בערב מצויד במוט ארוך ומדליק את פנסי הרחוב ולפנות בוקר מכבה.




מוביל תפוזים
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה.

 




מוכר אבטיחים
שתף 

הוא היה  מגיע לשכונה, מוכר האבטיחים, מתגלגל לאיטו על עגלה.  את קריאותיו היינו שומעים עוד מרחוק, לעיתים עוד לפני שהוא היה נכנס לרחוב, כי קולו היה חזק ואילו סוסתו זקנה וחלשה. הוא היה מחנה את הסוסה בפינת הרחוב שם היו מתקהלות כבר כמה מנשות השכונה וכל הילדים. על משטח העגלה הייתה ערמה של אבטיחים ומשקל  עם צלחות מנחושת. 
"על הסכין", הוא היה צועק, "על הסכין" ומנופף בסכינו הגדולה והמפחידה. 

מוכרי האבטיחים לימדו אותנו כל מיני שיטות עתיקות שהועברו כנראה מאב ובנו, איך לדעת אם האבטיח הנראה מבטיח מבחוץ - אכן מקיים גם מבפנים. (לוחצים על האבטיח בחוזקה ומטים אוזן, ממזמזים את הפתיל הקצר המבצבץ מקצהו, מנענעים במרץ וכו') אבל האמת שכל השיטות הללו היו סתם, כולם רצו את "פוליסת הביטוח"  של  "על הסכין..."
(ולבני הדור הצעיר שהמושג "על  הסכין" אינו מוכר - פירושו שהמוכר, על פי בקשתה של עקרת הבית, מחדיר את סכינו לפנים האבטיח ושולף משם בתנועת חיתוך מהירה משולש קטן מהאבטיח. טעים ומתוק - האבטיח נקנה. לא מתוק - עוברים לאבטיח הבא).

ב"שיר השוק" - נעמי שמר, שרו "התרנגולים":
"...על כן שתה ואכול / ושמח ביין / היום צעיר אתה / מחר תזקין. / כן, רק הים בזול / ומחרתיים / על הסכין, על הסכין...".









 
הצטרפו אלינו גם בפייסבוק
עדכונים - בלוגים - אירועים - אלבומי תמונות - סרטונים נדירים


שלח דף זה לחבר תגובות, הערות, והוספת מידע, מושגים ונושאים למנוי חינם על מגזין הנוסטלגיה"כובע טמבל" הוסף למועדפים



כל הזכויות שמורות © לאתר נוסטלגיה אונליין ו/או לבעלי התכנים, הדימויים והתצלומים.