חיפוש:   בכל האתר  בשמות הערכים  בקרדיטים     חפש  |  חיפוש תמונות בנושא:   חפש
   מפת האתר  |   כרגע באתר: 179 מבקרים   |  כניסה לדף האישי    
עורך: דייויד סלע
דבר העורך כתבו לעורך
| עמוד הבית | מי אנחנו | מרכז מידע לגולש | על נוסטלגיה ורטרו | קרדיטים | צרו קשר | גולשים כותבים
 

+   אביזרים וחפצים
+   אוספים ותחביבים
+   אז - וכעת
+   אירועים ושנים
+   ארכיון האישים
+   ארכיון הוידאו
+   ארכיון הישראליאנה
+   ארכיון הכרזות
+   ארכיון המצגות
+   ארכיון הקול
+   אתרי נוסטלגיה
+   בידור ופנאי
+   בקיבוץ
+   בריאות, טיפוח וניקיון
+   בשכונה
+   בתים ומבנים מספרים
+   גלויות בולים וסמלים
+   דירה ובניין
+   היום בהיסטוריה
+   המקום בו גרנו
+   העפלה ועליות לא”י
+   חג ומועד
+   טלוויזיה ורדיו
+   ילדות נשכחת
+   לבוש אופנה והנעלה
+   מוזיקה שיר וזמר
+   מזון ומשקה
+   משחקים וצעצועים
+   מתחם מורים
+   נוסטלגיה בצה”ל
+   ספורט
+   ספרות נוסטלגית
+   עבודה ומלאכה
+   פוליטיקה ובחירות
+   רדיו נוסטלגיה
+   רכב ותחבורה
+   רשת חברתית
+   שונות
+   שירותי גולש
+   שפה עברית
+   תיאטרון עברי
+   תקשורת מדיה ופרסום

האתר מוקדש לזכרו של
 יוסי פשרמן (פשי) ז"ל
2003 – 1954

מעל ל - 1100
סרטוני וידאו נוסטלגיים
בארכיון הוידאו שבאתר

יום העצמאות ה-7
 

הצוללת דקר
 

תל אביב הקטנה
 
 




מקצועות שהיו

מוכר גרעיניםהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

                                    צילום: יהודה גביש

 

לפני היות הפיצוציות של ימינו, הרבה שנים לפני, היה מקצוע כזה, בשם מוכר גרעינים.

למוכר הגרעינים היה מן מתקן בצורת שולחן קטן עשוי פח עם רגליים.  השולחן הזה היה מחולק למספר תאים, שם היה אפשר למצוא גרעינים לבנים, גרעינים שחורים בוטנים וגרעיני אבטיח.

למהדרין שבקרב מוכרי הגרעינים היה שולחן כזה עם תחתית כפולה, שם הם היו מחזיקים גחלים לוהטות שהיו שומררות על חומם של הפיצוחים. את הגרעינים לא היה שם המוכר בשקית, כי לא היו שקיות בזמנו. הוא היה מגלגל ביד מיומנת ניר עיתון או דף מספר טלפון לצורת קונוס ושופך לתוכו את הפיצוחים, או מכניס את הגרעינים לעטיפות הניר של הקרטיבים. היו מוכרי גרעינים שהשתמשו  גם בדפים של מחברת משומשת, ומי שהביא לו מחברת שלמה זכה לקבל  קונוס מלא גרעינים בחינם. עסקי החליפין פרחו לשביעות רצונם של שני הצדדים.

               

 

 

 

 

 

 
לצפיה בכל התגובות לחצו כאן

 

 

 

 

תגובות:
האם אתם ילידי שנות החמישים זוכרים כיצד היו עוטפים את הגרעינים שקנינו בדרכינו לקולנוע? בנייר עיתון, שצורתו קונוס, וטעם הגרעינים נ ה ד ר.

ברוריה
bruriaherman@gimail.com

 

========================================================================

 בשנות ה-50 בכיכר דיזנגוף, היה מוכר גרעינים ופיצוחים. בתוך גביע נייר עיתון הוא היה שופך מנת גרעינים שחורים לפי "כלי מדידה" גדוש של כוס יין מזכוכית יצוקה עד מחציתה... זאת הייתה הכמות הידועה כ - "גרעינים בעשרה". הכוונה ל-10 גרוש...
לימים, כשהאינפלציה גדלה היינו שואלים את המוכר, "כמה עולים גרעינים בעשרה?"... (שהפך לערך מידתי)..

חבס דוד
davidhabas@walla.com 




מוכר לחםהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה.

 

 

 

 

 

 

 




מוכר מסטיקהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

בימים לפני שהיו ייצור אוטומטי של מסטיקים, ייצרו את המסטיקים בגושים.

מוכר המסטיק היה מהלך ברחובות וצועק את מרכולתו, בידו מוט ענק ועליו היה גוש של מסטיק. בגרוש אחד היה מותח חתיכה, קורע אותה ונותן לקונה הקטן.




מוכר נפטהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 







 


 



"...נפט...נפט...נפט...", כך היו צועקים מוכרי הנפט בכניסתם לרחוב, מלווים את צעקתם בצלצול בפעמון נחושת גדול.

מוכר הנפט היה מגיע רכוב על עגלה וסוס, שהומרה לאחר מכן במכונית זעירה עם מנוע של שתי פעימות, שבחלקה האחורי היה המיכל בו היה הנפט.
עקרות הבית היו שומעות את צלצול פעמון הנפט, תופסות את מיכל הג'ריקן
ממתכת מעודפי הצבא הבריטי, ויורדות לתפוס תור ליד חלקה האחורי של עגלת הנפט. מוכר הנפט היה יורד בכבדות ממושבו, ניגש לחלקה האחורי של העגלה, שם היה תלוי לו על ברז הנפט מיכל נחושת ענק. הוא היה מניח את המיכל תחת הברז, פותח את הברז ושצף של נפט היה ממלא את המיכל, ממנו היה מעביר לג'ריקנים של עקרות הבית, ומשם לתנורי הפיירסייט שהיו מחממים את הבית.

  

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 


 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 


 איור: חיים אנלין

 


מטבעות לשון:

כמה עולה פח נפט???
מטבע לשון בו השתמשו כשנושא השיחה היה משעמם או מטריד, ורצו לשנותו.
"...טוב..נו ...מי יודע כמה עולה כעת פח
נפט???..."

האיור מתוך הספר אבא שלך לא זגג -סלנג בניחוח נוסטלגי, דייויד סלע / הוצאת מודן.
מאייר: אמי רובינגר


''...ומחלק הנפט עבר לא?טו בעגלה, המושכות רדומות על ברכיו, מצלצל בפעמון יד ושר לסוס שלו מין שיר געגועים ביידיש...''.

עמוס עוז, ''פנתר במרתף'', הוצאת כתר, עמוד 11.


''...
עברה שם עגלה רתומה לחמור או לפרדה....ועגלת הנפט, ועגלת מחלק הקרח, ועגלת החלבן, ועגלת רוכל האלטע-זאכן שקריאתו הצרודה היתה מקפיאה את דמי...בזעקה המחרחרת 'אלטע-זא---כן' שמעתי אני תמיד את המילים האיומות 'אל תז---קן!!'. עד היום מעבירה הקריאה הזאת חלחלה קרה בגבי...''.
עמוס עוז, ''סיפור על אהבה וחושך'', הוצאת כתר, עמוד 155
.


"...כאלו אפשר למתח קו ולומר: מתחתיו העוני. הנה הלחם שבצבעי אפור זולים נהיה שחור והזיתים בצלחת קטנה על מפת השולחן.
באוויר, עפו יונים במטס הצדעה לצלילי הפעמון שביד מוכר הנפט בעגלה האדומה,
והיה גם קול הנחיתה של מגפי הגומי באדמה הבוצית הייתי ילד, בבית שקראו לו צריף, בשכונה שאמרו עליה מעברה.
הקו היחיד שראיתי היה קו האופק ומתחתיו הכול נראהעני....".
רוני סומק, "קו העוני".


 חוה אלברשטיין שרה ב "נפט" - נ. אלתרמן / מ. וילנסקי:
"...נפט הוא לא רק אינטרסים, / וסנאטים וקונגרסים, / לא רק שדר עצמות / בין גושי מעצמות. / כי הנפט הוא דמות מוכרת, / עגלה קטנה עם ורד, / ועם ברז מהופך - / המטפטף אל תוך הפח...".

 


לצפיה בכל התגובות - לחצו כאן




מוכר נקניקיותהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

 

ה"יקים", שיש הטוענים שהם ממציאי הנקניקיות, הביאו לארץ עם עליית שנות השלושים ("העלייה החמישית") גם את מנהג מכירת הנקניקיות בפינות הרחוב, את ייצור הנקניקיות האמיתיות מן הבשר המתאים ואת העיבוד הנכון.

רבים מהם הקימו לעצמם דוכני רחוב למכירת הנקניקיות אותם היו מייצרים בעצמם בבית או קונים מ"ייקים" אחרים שהתמחו בעניין. מוכרי הנקניקיות (וגם לא מעט מוכרות) במיוחד אלה מהזן "הייקי, הקפידו על הופעה מצוחצחת ונקייה.

 

 

 

 

 

 

 

 

מוכר הנקניקיות המפורסם ביותר היה זה שעמד בחזית קולנוע "מוגרבי" בתל אביב, שהיה מייצר ומוכר נקניקיות מעולות וניצל את הזמן בין מכירת נקניקיה אחת לאחרת כדי לתת קולו בשיר אופראי, לזכר הימים בהם כיכב כזמר אופרה בגרמניה.

ה"יקים" הלכו ונעלמו מן הנוף ואתם הנקניקיות הנפלאות!

 זכרונות:
"...אני זוכר ברחובות חיפה את מוכרי הנקניקיות שהיו מלובשים בלבן כובע לבן מצוחצחים ומגוהצים לתפארת, וברצועה קשורה לכתפיהם נשאו את המיכל שהבריק שבו היו הנקניקיות החמות, ולפי בקשתו של המזמין שלף את הלחמנייה ומרח בה חרדל וצרף את הנקניקייה ועטף בפיסת נייר לתיאבון...".

בנימין אילן
nimin1@walla.co.il  

לכניסה למצגת מוכר נקניקיות - לחצו כאן

בקרו בעמוד הפייסבוק של אתר נוסטלגיה אונליין




מוכר סברסהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

הם היו מגיעים לשכונה עם עגלה קטנה וצועקים בקול: "סברס, סברס קר, סברס קר", ומיד היו מתקבצים ליד העגלה בני השכונה, כאלה שהיה להם גרוש מיותר, כאלה שלא היה להם גרוש אבל ציפו לקבל "כיבודים" מהחברים, ועקרות הבית שהיו יורדות עם כלי וממלאות חצי תריסר סברסים כקינוח לארוחת הצהרים.

מוכרי הסברס היו בחורים אמיצים שבעזרת מקל שבסופו תפוסה הייתה פחית שימורים ריקה היו קוטפים את פרי הסברס הקוצני. לאחר מכן היו שמים פיילה בעגלה קטנה שבעבר הייתה עגלת תינוק, שמים קרח ומגיעים לשכונה. הם היו מיומנים בקילוף הסברס הקוצני, וזה נעשה על ידי חיתוך הסברס משני קצותיו וקילוף העטיפה הקוצנית כך שהפרי המתקתק נשלף החוצה.

 

 

 

 

 זכרונות:
"...נזכרתי בילדותי עת היינו יוצאים לקטוף סברסים ממש עם שחר לאחר שהצטיידנו ב-"סברייה" שהיא לוח עץ מאורך שבקצהו מסמרנו קופסת שימורים שסייעה לנו להתחמק מקוצי הסברס. תמיד היינו קוטפים עם כיוון הרוח, כאן מתערב לו נכדי ושואל איך ידעתם כיוון הרוח? ההסבר פשוט אוספים מעט חול בכף היד ואז זורים אותו לרוח וכך היינו יודעים לאן נושבת הרוח. לציין כי מלאכת אכילת הסברסים בוצעה כמעט במקום. לאחר שגלגלנו את הסברסים בחול להוציא הקוצים, היינו קוטמים באמצעות סכין שני קצות הסברס ואז חותכים לאורכו ומשחררים את הפרי לאכילה. למרות שנקטנו זהירות עם הקוצים תמיד בסוף האכילה היה מתיישב לו איזה קוץ בקצה הלשון וגורם לכאבים...".

אריה רוזנברג
arie475@walla.com




מוכר סדקיתהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

 

 

אלה היו רוכלים שהיו עוברים בשכונה, נושאים עימם עגלה קטנה ומרופטת או מזוודה ישנה קשורה בשרוך או מגש כל שהוא שהיה תפוס בסרט לצווארם.

על פנים
חליפתם היו ווים עליהם היו תפוסים כל מיני פריטים כמו כמו סכיני גילוח, שרוכים, סיכות ביטחון, קלפים ועוד דברים שכאלה. היו מוכרי סדקית שהחזיקו ב"מלאי", רחמנא ליצלן, גם קונדומים, אם כי את המוצר הזה הם הצניעו בתוך מבחר הפריטים שברשותם.

                

 

"איזה יום יפה", שלישיית גשר הירקון, ח. חפר / עממי-אמריקני:
"...אגסים ותפוחים / רק היום רק היום / מסרקים, סבון, שרוכים / רק היום רק היום...".



מוכר סוסהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

אין הכוונה כאון לסוס הבהמה אלא לסוס המשקה. היה זה משקה שהיה נמכר קר כקרח ממיכל ברונזה מבהיק אותו היו נושא מוכר הסוס על חזהו. על נוכחותו היה מודיע באמצעות מצילתיים קטנות,  אף הן מברונזה מבהיקה. 

 




מוכר סיגריותהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 
מקצוע זה היה קשור בעובדה שבזמנו לא היו פיצוציות וקיוסקים בכל פינה.
סיגריות היה אפשר להשיג בעיקר בחנויות המכולת וכשאלה נסגרו בשעה שבע בערב יבש מקור הניקוטין לכל מכורי העשן והעישון. אי לכך התפתח המקצוע של מוכרי הסיגריות, שהיו למעשה "קיוסק נייד".

אלה היו עומדים בקרן רחוב באזורים ההומים וליד בתי הקולנוע, שולחן מתקפל קטן פרוש לפניהם ועליו קופסאות סיגריות וגפרורים. אחרים היו מעמיסים את הסיגריות בתוך מזוודה מרופטת ומניחים אותה על המדרכה, והיו כאלה שיצרו לעצמם מן מגש מעץ אותו היו מחזיקים בידם אך כדי להקל על המשקל היו קושרים אותו ברצועות של תריס גלילה שהיו מתחברות מאחורי עורפם וכך היו מקלים על הלחץ והמשקל.

אצל מוכרי הסיגריות האלה היה אפשר למצוא את מבחר הסיגריות הפופולאריות של הימים ההם: אסקוט, דובק פילטר, סילון, מיראג", דקל, עדן, נדיב, רונדו,רויאל, סבוי, פליירס ועוד. חלקם החזיקו גם סיגריות תוצרת חוץ כמו סאלם, ניופורט ואחרות.



מוכר עיתוניםהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 
  
מוכרי העיתונים היו רצים ברחובות הראשיים, חבילה של עיתונים תחת שכמם והיו צועקים בקולי קולות את שם העיתון: "מעריב...מעריב" או לחילופין: "ידיעות אחרונות, ידיעות, ידיעות".

כאשר היו קורים במהלך היום אירועים מיוחדים, היו מערכות העיתונים מוציאות את העיתון פעם נוספת במהדורה שנייה או מהדורה מיוחדת. במהדורה זו היו מדפיסים כותרת גדולה בולטת בראש שאמרה "מהדורה מיוחדת", או "הוצאה מיוחדת" או "הוצאה שנייה", שהייתה למעשה אותו העיתון של המהדורה המקורית עם כותרת אחרת וכתבה הקשורה לאירוע הדחוף שבעטיו הוציאה המערכת את העיתון פעם נוספת. אז היו רצים מוכרי העיתונים ברחוב וצועקים בקולי קולות את הכותרת של העיתון בהוצאה המיוחדת "...הוצאה מיוחדת, הוצאה מיוחדת, אייכמן הועלה לגרדום הבוקר..."

בימים של אירועים בטחונים מיוחדים היו לעיתים מערכות העיתונים מוציאות גם מהדורה שנייה ושלישית באותו יום, ובתקופת מלחמת ששת הימים יצאו מהדורות חדשות כל כמה שעות.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 

 
מוכרי העיתונים מרעישים....

זוכרים את השנים שבהן מוכרי עיתונים התרוצצו ברחובות וצעקו: " מעריב ", " ידיעות "?. כן, זה היה מזמן! מאוד מזמן! באביב 1956 שיגר תושב חיפה, אברהם קרביץ, מכתב לראש העיר אבא חושי. וכך הוא כתב לו:...

 
למידע המלא



מוכר ציפוריםהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה.




מוכר צמר- פלדההרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

צמר פלדה היה מן ליפה שכזו, עשויה בסיבים כהים שיוצרו בתהליך  שהפך אותם למן משהו הדומה במבנהו ללחמניות. בצמר פלדה היינו משתמשים לשני שימושים: הראשון והעיקרי היה השימוש שעשו בו אימהותנו, הם היו משתמשות בצמר הפלדה להוריד מהסירים את שיירי האוכל העקשניים שנצמדו לסיר בעקשנות. השימוש השני היה שימוש שעשינו בו אנחנו הילדים של אז: היינו מסליקים בחשאי חבילת צמר פלדה אחת או שתיים ממקומה שמתחת לכיור, מותחים את סיבי החבילה כך שהיא הייתה מתארכת, קושרים חבל לצד אחד ומדליקים אש בצידה השני ומסובבים את החבל במהירות. סיבי צמר הפלדה היו נדלקים במהירות ומתנתקים מהחבילה תוך כדי הסיבוב הסהרורי, וניתזים לכל עבר מעשה זיקוקי די נור.

אני לא זוכר אם אפשר היה לקנות את צמר הפלדה גם במכולת או לא, אבל בכל מקרה ברוב המקרים הוא היה נמכר על ידי אנשים זקנים, בעיקר נשים זקנות שהיו עוברות בבתים עם סל פלסטיק בעל ידיות ובו היו חבילות רבות מצמר הפלדה הזה.









 
הצטרפו אלינו גם בפייסבוק
עדכונים - בלוגים - אירועים - אלבומי תמונות - סרטונים נדירים


שלח דף זה לחבר תגובות, הערות, והוספת מידע, מושגים ונושאים למנוי חינם על מגזין הנוסטלגיה"כובע טמבל" הוסף למועדפים



כל הזכויות שמורות © לאתר נוסטלגיה אונליין ו/או לבעלי התכנים, הדימויים והתצלומים.