חיפוש:   בכל האתר  בשמות הערכים  בקרדיטים     חפש  |  חיפוש תמונות בנושא:   חפש
   מפת האתר  |   כרגע באתר: 167 מבקרים   |  כניסה לדף האישי    
עורך: דייויד סלע
דבר העורך כתבו לעורך
| עמוד הבית | מי אנחנו | מרכז מידע לגולש | על נוסטלגיה ורטרו | קרדיטים | צרו קשר | גולשים כותבים
 

+   אביזרים וחפצים
+   אוספים ותחביבים
+   אז - וכעת
+   אירועים ושנים
+   ארכיון האישים
+   ארכיון הוידאו
+   ארכיון הישראליאנה
+   ארכיון הכרזות
+   ארכיון המצגות
+   ארכיון הקול
+   אתרי נוסטלגיה
+   בידור ופנאי
+   בקיבוץ
+   בריאות, טיפוח וניקיון
+   בשכונה
+   בתים ומבנים מספרים
+   גלויות בולים וסמלים
+   דירה ובניין
+   היום בהיסטוריה
+   המקום בו גרנו
+   העפלה ועליות לא”י
+   חג ומועד
+   טלוויזיה ורדיו
+   ילדות נשכחת
+   לבוש אופנה והנעלה
+   מוזיקה שיר וזמר
+   מזון ומשקה
+   משחקים וצעצועים
+   מתחם מורים
+   נוסטלגיה בצה”ל
+   ספורט
+   ספרות נוסטלגית
+   עבודה ומלאכה
+   פוליטיקה ובחירות
+   רדיו נוסטלגיה
+   רכב ותחבורה
+   רשת חברתית
+   שונות
+   שירותי גולש
+   שפה עברית
+   תיאטרון עברי
+   תקשורת מדיה ופרסום

האתר מוקדש לזכרו של
 יוסי פשרמן (פשי) ז"ל
2003 – 1954

מעל ל - 1100
סרטוני וידאו נוסטלגיים
בארכיון הוידאו שבאתר

יום העצמאות ה-7
 

הצוללת דקר
 

תל אביב הקטנה
 
 




מקצועות שהיו

מוכר קרחהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

שירותיו של מוכר הקרח היו חיוניים במיוחד, בתקופה בה לא היו עדיין מקררים חשמליים, והמזון שדרש קירור נשמר היה בארגז קרח.

ארגזים אלה קוררו בעזרת בלוקים של קרח. מוכר הקרח היה אוסף בלוקים של קרח במפעל קרח קרוב, מעמיס את הבלוקים על עגלה ומגיע לשכונה, מצלצל בעוז בפעמון נחושת ענק וצועק בקול גדול "קרח, קרח",  ומיד היו נקבצים לידו עקרות בית וילדים רבים.

 

 

 

 

 

 

 

 

בחלקה האחורי של העגלה או מכונית הקרח היה ארגז גדול מבודד על ידי ציפוי פח פנימי. מוכר הקרח היה פותח את הדלת שבחלקו האחורי של הארגז, ממנו היו נפלטים אדי קור. אנו הילדים נהגנו להצטופף ליד דלת ארגז הקרח, נהנים להצטנן מחום הקיץ וזאת למורת רוחו של מוכר הקרח, שרטן ללא הפסק.

בחלקה הפנימי של הדלת של ארגז הקרח היה תפוס מוט ברזל שסופו היה מעוקל וחד. מוכר הקרח היה משחרר את המוט מהתפס שאחז בו, ומניף את חלקו המחודד לעבר חלקו הפנימי האפלולי של הארגז, גורר מפנימו בלוק קרח. הוא היה מציב את הבלוק על חלקו האחורי של כלי הרכב, שם היה משטח רחב ושטוח. אז היה מוציא בחגורתו דקר פלדה, ובעזרת מספר תנועות נמרצות היה מבתר את הבלוק לחלקים, רבע בלוק, או שליש או חצי, הכל על פי דרישת הלקוחות. אנו הילדים אהבנו במיוחד את הקטע הזה, למרות שדקר הפלדה היה מפחיד שמחנו לחלקיקי הקרח שהיו ניתזים באוויר בעת פעולת ביתור הבלוק. היינו מתחרים בנינו מי יתפוס יותר חלקיקי קרח, אותם היינו מכניסים מיד לפה ונהנים מהמגע הקריר.

ואיך סחבו את הקרח הביתה?
לכל דירה היה ידית לקרח
, מן מלקחי מתכת בצורת מזלגות נשיאה גדולים עם ידית עץ בראשם. מוכר הקרח היה מיצר בעזרת הדקר לכל יחידת בלוק שמכר שני שקעים, אחד בכל צד. היינו מכניסים את השפיצים של מזלג הנשיאה לחורים בבלוק הקרח, מרימים את הבלוק בעזרת הידית ומטפטפים עד הבית. היו כאלה שיעדיפו לסחוב את הקרח בידיים במקום בעזרת הידית, אלה נעזרו בשקי יוטה בהם היו עוטפים את הקרח כדי שלא יטפטף מחד ולא יקפיא את הידיים מאידך.

מקצוע מוכר הקרח נחשב היה בזמנו למקצוע מכובד ומכניס במיוחד. היו טענות כלפי מוכרי הקרח על הפקעת מחירים, ואפילו הממשלה נדרשה לעניין, עד שהוחלט להקים כוח שיטור מיוחד שפיטרל בין עגלות הקרח ובדוק שהמחירים שנגבים על ידי המוכרים הם המחירים הקבועים בחוק.

 

 

 

 

 

 


לצפיה בכל התגובות - לחצו כאן

 

 

  

''...עברה שם עגלה רתומה לחמור או לפרדה....ועגלת הנפט, ועגלת מחלק הקרח, ועגלת החלבן, ועגלת רוכל האלטע-זאכן שקריאתו הצרודה היתה מקפיאה את דמי...בזעקה המחרחרת 'אלטע-זא---כן' שמעתי אני תמיד את המילים האיומות 'אל תז---קן!!'. עד היום מעבירה הקריאה הזאת חלחלה קרה בגבי...''.
עמוס עוז, ''סיפור על אהבה וחושך'', הוצאת כתר, עמוד 155
.

                                        

 
זכרונות:
"...אלפרד היה מוכר קרח בשנות ה - 50, 60. הוא קיבל את הג'וב הנכסף כי אשתו הייתה משותקת והיו לו 6 ילדים, וגם בגלל שהיה ציוני ועזר ליהודים לעלות לארץ ממצרים. עד היום קוראים לילדיו "אבו קרח"...".

מזל מורדכי
eeemmm@013.net
 

=====================================================================

"...קראתי בעניין והתרגשות את הסיפור על הקרח בחיפה, ונזכרתי כי בשנת 1950 התגוררנו בישוב תל-חנן שליד חיפה (כיום העיר "נשר" שמבוססת על 3 שכונות צמודות: תל-חנן, בן-דור ונשר). יום יום היה מגיע למרכז הישוב מין טנדר מעודפי הצבא הבריטי עם ארגז מתכת/עץ סגור היה צופר צפירות ייחודיות שהודיעו על בואו. אני ואחי התאום (בני 5 שנים) היינו יוצאים איליו עם מין "צבת" גדולה עם "שיניים" ובעלת ידיות עץ והיינו קונים "רבע" בלוק לארגז הקרח שהיה בביתנו ושימש כמקרר.

מוכר הקרח היה מסמן את קו החיתוך ע"י פריסת כף ידו, ואז באמצעות דוקרן קרח, היה דוקר כמה חורים בבלוק הקרח משלושת צדדיו הגלויים ואחרי מספר דקירות כאלה היה "רבע" הבלוק מתנתק מהבלוק. מוכר הקרח היה מוריד את "רבע" הבלוק למין מגש מתכת נמוך, כדי שאני ואחי הקטנים נוכל להגיע אליו, היה עוזר לנו לנעוץ את שיני הצבת בצידי "רבע" הבלוק אני ואחי היינו אוחזים כל אחד באחת מידיות העץ, אוספים כמה גושי קרח שנתזו בעת החיתוך כדי שנמצוץ אותם בדרכנו הביתה, והיינו הולכים מהר (בעיקר בקיץ) כדי ש"רבע" הבלוק לא יימס עד שנגיע, וכך מביאים לאימא את מנת הקרח היומית.

ראוי לספר זאת ל"ילדי השמנת" כיום שכלל אינם יודעים באיזה תנאים חיינו בארץ בשנות קום המדינה. מקרר קנו הוריי רק בתחילת שנות ה-60, והוא היה כמובן מקרר "אמקור", והייתה מסיבה גדולה.

כיף להיזכר אילו חוויות חווינו אז בשנות ה-40/50 ...".

אבי שגב
sigsug_a@netvision.net.il


 
קרח - הנחיות לאזרח

לפני הרבה שנים, מכרו קרח ברחובות, עם המלקחיים הגדולים האלה ממתכת שהיו צריכים לתפוס את הרבע-בלוק. אני לא יודע איך זה היה אצל ילדים אחרים, אבל אני......

 
למידע המלא



מוכר תההרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

באזורי תעשיה (בד"כ) בשעות הפסקת האוכל, היה הולך איש ברחוב נושא מגש (המגש היה מוחזק מלמעלה ב 3 שלוחות) ועליו כוסות תה נתונות במחזיק כוסות, ומ וכר תה חם ומהביל לעובדים במפעלים השונים. 
התה לרוב היה ויסוצקי עם עלי נענע. לאחר כ- 10 דקות היה המוכר סיבוב נוסף לקחת את הכוסות חזרה.




מוכר תירסהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 
 
 
הם היו עומדים מאחורי סירי פח ענקיים שניצבו על מתקן מתכת שהגביה אותם מהרצפה. מתחת לסיר היה עובד הפרימוס ומחמם את המים שבסיר, בהם היו צפים עשרות קלחי תירס חמים.
היה אפשר למצוא את מוכרי התירס במקומות הומים מאדם כמו חוף הים, הטיילת, בקרנות הרחובות הראשיים ועוד.

הריח של התירס המתבשל, היה גולש מעבר למכסה הסיר, מטייל לו בסביבה הקרובה ועושה שמות בכל מי שעבר במקום, בעיקר בילדים שייללו בקצב: "...אבא, אימא, אני רוצה תירס..."
.

היית מתקרב לסיר התירס, המוכר היה מרים את המכסה ואדי חום היו פורצים ממנו החוצה. הוא היה לוקח מלקחי פח ענקיות, בוחש בין הקלחים הצפים, בודק קלח זה או אחר ומוצא לך קלח שהתבשל דיו. לאחר מכן, בעודו אוחז בקלח התירס החם ביד אחת עם מלקחי הפח היה מושיט ידו לקופסה שעמדה לידו, ממנה היה שולף את השלפים שקילף מהתירס לפני שהכניסו לסיר, ומניח את התירס על שלף ומגישו. לכל מוכר תריס הייתה גם מלחיה גדולה מפח ובה חורים בחלקה העליון. היית ממליח את התירס כדבעי, ונהנה מרגע של נחת. 

בשיר "קיץ אחד של כושר" (י. גמזו / א. ארגוב) שר יהורם גאון:
"...ולכן עם תירס חם בפה במקום שפתייך / ועם אופניים בידי במקום מותנך / כאן אני ממתין לך כבר שעה או שעתיים / שסוף סוף תואילי להקדיש לי מזמנך...".

 

זכרונות:
"...מוכר תירס - כולם ברחובות זוכרים את מוכר התירס עם התחבושת על העין, שעמד בפינת רחוב הרצל ובית הפועלים. כל ילד שקנה ממנו תירס קיבל גם מסטיק בזוקה!...".

עמליה סגל
segal_f@bezeqint.net




מוכר תמרהינדיהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה.




מוכר תפוחים מסוכריםהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

 

בקצה שכונת מחנה יהודה שבירושלים, בסמוך לבור אגירת המים השכונתי, ומאחורי גדר אבנים גבוהה פעל בחשאי (אך לא נסתר מעיני הילדים שטיפסו על הגדר), יוצר התפוחים המסוכרים (או בשמם העממי טופלה טוטוריטו).
ע"ג פרימוס גדול מימדים, רחשה מחבת ובתוכה בבעבעה תמצית סוכר צבעונית. בצידי החצר פרוסות היו מחצלות קש, עליהן סדורים תפוחי עץ ירוקים וקיסם תקוע בתוכם. את התפוחים הללו טבל ה"יצרן" במחבת ולאחר מכן הניחם על משטח שיש עד לצינונם. יוצר התפוחים המסוכרים תקע את הקיסם שבראש התפוח לתוך דלעת המוצבת על גבי מוט ארוך שנישא על ידו והיה מוכן לשיווק.

אותה תמצית צבעונית שימשה גם ליציקת תרנגול או משרוקיות צבעוניות בצורת חוחית, שאף השמיעה שריקה וכמובן גם ניתנה ללקיקה. 




מוכר/ת בקולנועהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

"שוקולד מנטה מסטיק פנטרו גריעינים", כך הם היו צועקים בקול, המוכר או המוכרת באולם הקולנוע, ברגע שעלו האורות בהפסקה. הם היו נכנסים לתוך האולם עם מן מגש גדול מעץ שהיה קשור בסרט לעורפם, וממנו הציעו מכל טוב לאלה שבאו לראות את הסרטים של שנות החמישים והשישים. בתקופה ההיא האולם בתום הסרט היה דומה יותר לדיר חזירים מאשר לאולם קולנוע, זאת כיוון שהיה אפשר לאכול לשתות לעשן ולפצח גרעינים באולם כרצונך, מה שמראה שיש דברים שבהם התקדמנו קצת מאז,לא???




מורטת נוצותהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

בשנים לפני שמוצרי העוף  היו  מגיעים נקיים ומסודרים למקררי התצוגה הבוהקים בסופר - היה צריך לבצע את חלק מהמלאכות "עבודת יד". אחר שהשוחט שחט את התרנגולת בחצר הבתים - המורטת הייתה מורטת את הנוצות ומנקה את הפלומות ובתמורה שכרה היה כנפיים ורגליים. (של התרנגולת...) 




מחדש כסאותהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

עוד בעל מקצוע שהיה  עובר בשכונה ומציע את מומחיותו:  מחדש כסאות קש - פעם היו משתמשים בכסאות שהמסגרת שלהם מעץ ומשטח הישיבה מקש. מפעם לפעם, היו צריכים לחדש את הקליעה והיו מביאים את הכסאות אל מי שמתמחה בקליעה, או שהוא היה מפעם לפעם מגיע לשכונה ועובר בין השכנים לבדוק אם יש צורך בתיקוניו.




מחדש שמיכותהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 


מחדש השמיכות היה מגיע עם מתקן דמוי קשת. פורם את השמיכה, מוציא את המילוי ובאמצעות מחבט מעץ, היה מקיש על המיתר כשהוא מקרב ומרחיק את המיתר אל ערימת הנוצות או הצמר וכך המילוי היה תופס נפח. לאחר מכן הוא היה תופר מסביב את השמיכה בציפה הקיימת או בציפה חדשה ובמספר מקומות היה תופר משני הצדדים של הציפה, כך שהיא היתה מתייצבת.

 


התמונה באדיבותIsraelimages.com / Hashomer Hatzair © .

 

 

תגובות:

היה מקצוע שעבר זמנו קראו לו "נאזד" זה אדם שרענן מזרנים שמיכות וכרים, ע"י מכשיר דמוי גיטרה ענקית עם מיתר עם מכה על המיתר היה הצמר מתרכך , וכך הכה והכה עד שכל הצמר התרכך.

מנחם מנחמי
simena@bezeqint.net




מחלק מיםהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה.

 




מחלק עיתוניםהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה.




מחלק קפההרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

מחלק הקפה היה יושב בגומחה קטנה בחלק מבנייני המשרדים הגדולים של הזמנים ההם, מכין קפה על פתיליות קטנות וממתין למזכירות שהיו יורדות אליו מהמשרד עם ציווי של "שני קפה למר כהן" - אליו היה מגיע חיש קל מחלק הקפה עם מגש קטן ועליו קומקום נחושת קטן שהכיל את הקפה, וכוסות חרסינה קטנות.









 
הצטרפו אלינו גם בפייסבוק
עדכונים - בלוגים - אירועים - אלבומי תמונות - סרטונים נדירים


שלח דף זה לחבר תגובות, הערות, והוספת מידע, מושגים ונושאים למנוי חינם על מגזין הנוסטלגיה"כובע טמבל" הוסף למועדפים



כל הזכויות שמורות © לאתר נוסטלגיה אונליין ו/או לבעלי התכנים, הדימויים והתצלומים.