חיפוש:   בכל האתר  בשמות הערכים  בקרדיטים     חפש  |  חיפוש תמונות בנושא:   חפש
   מפת האתר  |   כרגע באתר: 179 מבקרים   |  כניסה לדף האישי    
עורך: דייויד סלע
דבר העורך כתבו לעורך
| עמוד הבית | מי אנחנו | מרכז מידע לגולש | על נוסטלגיה ורטרו | קרדיטים | צרו קשר | גולשים כותבים
 

+   אביזרים וחפצים
+   אוספים ותחביבים
+   אז - וכעת
+   אירועים ושנים
+   ארכיון האישים
+   ארכיון הוידאו
+   ארכיון הישראליאנה
+   ארכיון הכרזות
+   ארכיון המצגות
+   ארכיון הקול
+   אתרי נוסטלגיה
+   בידור ופנאי
+   בקיבוץ
+   בריאות, טיפוח וניקיון
+   בשכונה
+   בתים ומבנים מספרים
+   גלויות בולים וסמלים
+   דירה ובניין
+   היום בהיסטוריה
+   המקום בו גרנו
+   העפלה ועליות לא”י
+   חג ומועד
+   טלוויזיה ורדיו
+   ילדות נשכחת
+   לבוש אופנה והנעלה
+   מוזיקה שיר וזמר
+   מזון ומשקה
+   משחקים וצעצועים
+   מתחם מורים
+   נוסטלגיה בצה”ל
+   ספורט
+   ספרות נוסטלגית
+   עבודה ומלאכה
+   פוליטיקה ובחירות
+   רדיו נוסטלגיה
+   רכב ותחבורה
+   רשת חברתית
+   שונות
+   שירותי גולש
+   שפה עברית
+   תיאטרון עברי
+   תקשורת מדיה ופרסום

האתר מוקדש לזכרו של
 יוסי פשרמן (פשי) ז"ל
2003 – 1954

מעל ל - 1100
סרטוני וידאו נוסטלגיים
בארכיון הוידאו שבאתר

יום העצמאות ה-7
 

הצוללת דקר
 

תל אביב הקטנה
 
 




מקצועות שהיו

מוכר תירס
שתף 
 
 
הם היו עומדים מאחורי סירי פח ענקיים שניצבו על מתקן מתכת שהגביה אותם מהרצפה. מתחת לסיר היה עובד הפרימוס ומחמם את המים שבסיר, בהם היו צפים עשרות קלחי תירס חמים.
היה אפשר למצוא את מוכרי התירס במקומות הומים מאדם כמו חוף הים, הטיילת, בקרנות הרחובות הראשיים ועוד.

הריח של התירס המתבשל, היה גולש מעבר למכסה הסיר, מטייל לו בסביבה הקרובה ועושה שמות בכל מי שעבר במקום, בעיקר בילדים שייללו בקצב: "...אבא, אימא, אני רוצה תירס..."
.

היית מתקרב לסיר התירס, המוכר היה מרים את המכסה ואדי חום היו פורצים ממנו החוצה. הוא היה לוקח מלקחי פח ענקיות, בוחש בין הקלחים הצפים, בודק קלח זה או אחר ומוצא לך קלח שהתבשל דיו. לאחר מכן, בעודו אוחז בקלח התירס החם ביד אחת עם מלקחי הפח היה מושיט ידו לקופסה שעמדה לידו, ממנה היה שולף את השלפים שקילף מהתירס לפני שהכניסו לסיר, ומניח את התירס על שלף ומגישו. לכל מוכר תריס הייתה גם מלחיה גדולה מפח ובה חורים בחלקה העליון. היית ממליח את התירס כדבעי, ונהנה מרגע של נחת. 

בשיר "קיץ אחד של כושר" (י. גמזו / א. ארגוב) שר יהורם גאון:
"...ולכן עם תירס חם בפה במקום שפתייך / ועם אופניים בידי במקום מותנך / כאן אני ממתין לך כבר שעה או שעתיים / שסוף סוף תואילי להקדיש לי מזמנך...".

 

זכרונות:
"...מוכר תירס - כולם ברחובות זוכרים את מוכר התירס עם התחבושת על העין, שעמד בפינת רחוב הרצל ובית הפועלים. כל ילד שקנה ממנו תירס קיבל גם מסטיק בזוקה!...".

עמליה סגל
segal_f@bezeqint.net




מוכר תמרהינדי
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה.




מוכר תפוחים מסוכרים
שתף 

 

בקצה שכונת מחנה יהודה שבירושלים, בסמוך לבור אגירת המים השכונתי, ומאחורי גדר אבנים גבוהה פעל בחשאי (אך לא נסתר מעיני הילדים שטיפסו על הגדר), יוצר התפוחים המסוכרים (או בשמם העממי טופלה טוטוריטו).
ע"ג פרימוס גדול מימדים, רחשה מחבת ובתוכה בבעבעה תמצית סוכר צבעונית. בצידי החצר פרוסות היו מחצלות קש, עליהן סדורים תפוחי עץ ירוקים וקיסם תקוע בתוכם. את התפוחים הללו טבל ה"יצרן" במחבת ולאחר מכן הניחם על משטח שיש עד לצינונם. יוצר התפוחים המסוכרים תקע את הקיסם שבראש התפוח לתוך דלעת המוצבת על גבי מוט ארוך שנישא על ידו והיה מוכן לשיווק.

אותה תמצית צבעונית שימשה גם ליציקת תרנגול או משרוקיות צבעוניות בצורת חוחית, שאף השמיעה שריקה וכמובן גם ניתנה ללקיקה. 




מוכר/ת בקולנוע
שתף 

"שוקולד מנטה מסטיק פנטרו גריעינים", כך הם היו צועקים בקול, המוכר או המוכרת באולם הקולנוע, ברגע שעלו האורות בהפסקה. הם היו נכנסים לתוך האולם עם מן מגש גדול מעץ שהיה קשור בסרט לעורפם, וממנו הציעו מכל טוב לאלה שבאו לראות את הסרטים של שנות החמישים והשישים. בתקופה ההיא האולם בתום הסרט היה דומה יותר לדיר חזירים מאשר לאולם קולנוע, זאת כיוון שהיה אפשר לאכול לשתות לעשן ולפצח גרעינים באולם כרצונך, מה שמראה שיש דברים שבהם התקדמנו קצת מאז,לא???




מורטת נוצות
שתף 

בשנים לפני שמוצרי העוף  היו  מגיעים נקיים ומסודרים למקררי התצוגה הבוהקים בסופר - היה צריך לבצע את חלק מהמלאכות "עבודת יד". אחר שהשוחט שחט את התרנגולת בחצר הבתים - המורטת הייתה מורטת את הנוצות ומנקה את הפלומות ובתמורה שכרה היה כנפיים ורגליים. (של התרנגולת...) 




מחדש כסאות
שתף 

עוד בעל מקצוע שהיה  עובר בשכונה ומציע את מומחיותו:  מחדש כסאות קש - פעם היו משתמשים בכסאות שהמסגרת שלהם מעץ ומשטח הישיבה מקש. מפעם לפעם, היו צריכים לחדש את הקליעה והיו מביאים את הכסאות אל מי שמתמחה בקליעה, או שהוא היה מפעם לפעם מגיע לשכונה ועובר בין השכנים לבדוק אם יש צורך בתיקוניו.




מחדש שמיכות
שתף 


מחדש השמיכות היה מגיע עם מתקן דמוי קשת. פורם את השמיכה, מוציא את המילוי ובאמצעות מחבט מעץ, היה מקיש על המיתר כשהוא מקרב ומרחיק את המיתר אל ערימת הנוצות או הצמר וכך המילוי היה תופס נפח. לאחר מכן הוא היה תופר מסביב את השמיכה בציפה הקיימת או בציפה חדשה ובמספר מקומות היה תופר משני הצדדים של הציפה, כך שהיא היתה מתייצבת.

 


התמונה באדיבותIsraelimages.com / Hashomer Hatzair © .

 

 

תגובות:

היה מקצוע שעבר זמנו קראו לו "נאזד" זה אדם שרענן מזרנים שמיכות וכרים, ע"י מכשיר דמוי גיטרה ענקית עם מיתר עם מכה על המיתר היה הצמר מתרכך , וכך הכה והכה עד שכל הצמר התרכך.

מנחם מנחמי
simena@bezeqint.net




מחלק מים
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה.

 




מחלק עיתונים
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה.




מחלק קפה
שתף 

מחלק הקפה היה יושב בגומחה קטנה בחלק מבנייני המשרדים הגדולים של הזמנים ההם, מכין קפה על פתיליות קטנות וממתין למזכירות שהיו יורדות אליו מהמשרד עם ציווי של "שני קפה למר כהן" - אליו היה מגיע חיש קל מחלק הקפה עם מגש קטן ועליו קומקום נחושת קטן שהכיל את הקפה, וכוסות חרסינה קטנות.




מטאטא רחובות
שתף 

 

 

פעם הייתה העיריה נותנת תמורה לארנונה,והיא דאגה לתחזוק שוטף של החצרות שבין בתים.
בכל שכונה היה בעל מקצוע שתשלומו שולם על ידי העיריה, שהיה דואג לניקיון הרחוב, ואף היה נכנס לחצרות שבין הבתים ודואג לניקיונם.

מטאטא הרחובות היה מצויד במטאטא רחב ובדלי שחור גדול ושטוח. הוא היה עובר  ברחוב כשהוא מכניס את ראשו של המטאטא לאוזני הדלי וכך גורר אותו אחריו. כאשר היה מגיע לחצרות הייתה לו מגרפה גדולה איתה אסף את הלכלוך בחצרות.

 

''...הם אוספים את כל הפסולת / ומטאטאים אותה היטב. / פה לא מספיקה היכולת / פה דרוש גם אומץ לב! / אני פשוט ניגש ו...ככה אל הסל! / כל רקבון וכל ספחת - אל הסל!...''.
''סרנדה תל-אביבית''
, נתן אלתרמן - אלכס ליבק, הוצאת הקיבוץ המאוחד, עמוד 121.

 

להקת "ציפורי השיר" שרה "בלדה למנקה הרחוב" (אבי חן / יעקב בן שבת):
"...מי זה יוצא כל לילה אל הרחוב הריק / כשרק פנס דולק / ורק שיכור שורק / הוא מטייל עם מטאטא וסל ביד / מרים קופסה עם לב / עדות לזוג אוהב...".

בשיר "השעות הקטנות של הלילה" (י. גמזו/ י. זראי), שר אריק איינשטיין:
"...בשעות הקטנות של הלילה /מלווים אל ביתן אהובות. / בשעות הקטנות של הלילה / משכימים מטאטאי הרחובות...".




מטיילת
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה.

כדי שההורים יוכלו לנוח את השלאפשטונדה הייתה המטיילת לוקחת ילדים מכמה משפחות לגן הציבורי (אז לא היו פארקים) – כדי שישחקו ובעיקר שלא יפריעו להורים.









 
הצטרפו אלינו גם בפייסבוק
עדכונים - בלוגים - אירועים - אלבומי תמונות - סרטונים נדירים


שלח דף זה לחבר תגובות, הערות, והוספת מידע, מושגים ונושאים למנוי חינם על מגזין הנוסטלגיה"כובע טמבל" הוסף למועדפים



כל הזכויות שמורות © לאתר נוסטלגיה אונליין ו/או לבעלי התכנים, הדימויים והתצלומים.