חיפוש:   בכל האתר  בשמות הערכים  בקרדיטים     חפש  |  חיפוש תמונות בנושא:   חפש
   מפת האתר  |   כרגע באתר: 159 מבקרים   |  כניסה לדף האישי    
עורך: דייויד סלע
דבר העורך כתבו לעורך
| עמוד הבית | מי אנחנו | מרכז מידע לגולש | על נוסטלגיה ורטרו | קרדיטים | צרו קשר | גולשים כותבים
 

+   אביזרים וחפצים
+   אוספים ותחביבים
+   אז - וכעת
+   אירועים ושנים
+   ארכיון האישים
+   ארכיון הוידאו
+   ארכיון הישראליאנה
+   ארכיון הכרזות
+   ארכיון המצגות
+   ארכיון הקול
+   אתרי נוסטלגיה
+   בידור ופנאי
+   בקיבוץ
+   בריאות, טיפוח וניקיון
+   בשכונה
+   בתים ומבנים מספרים
+   גלויות בולים וסמלים
+   דירה ובניין
+   היום בהיסטוריה
+   המקום בו גרנו
+   העפלה ועליות לא”י
+   חג ומועד
+   טלוויזיה ורדיו
+   ילדות נשכחת
+   לבוש אופנה והנעלה
+   מוזיקה שיר וזמר
+   מזון ומשקה
+   משחקים וצעצועים
+   מתחם מורים
+   נוסטלגיה בצה”ל
+   ספורט
+   ספרות נוסטלגית
+   עבודה ומלאכה
+   פוליטיקה ובחירות
+   רדיו נוסטלגיה
+   רכב ותחבורה
+   רשת חברתית
+   שונות
+   שירותי גולש
+   שפה עברית
+   תיאטרון עברי
+   תקשורת מדיה ופרסום

האתר מוקדש לזכרו של
 יוסי פשרמן (פשי) ז"ל
2003 – 1954

מעל ל - 1100
סרטוני וידאו נוסטלגיים
בארכיון הוידאו שבאתר

יום העצמאות ה-7
 

הצוללת דקר
 

תל אביב הקטנה
 
 




תוכניות טלוויזיה

זה הסוד שליהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

שעשועון בהנחיית מי שהיום הרב אורי זוהר -  אז היה פשוט אורי זוהר החילוני והפוחז שבכל תוכנית שאל את השאלה המפורסמת: "אני יפה...?"

השעשועון שהיה משודר בשחור לבן לקראת סוף שנות השבעים, עסק בסודות מקצועיים או אירוע בעברם של אנשים לא ידועים/ידועים. בצוות שהיה אמור לנחש את אותם סודות נמנו: בלה אלמוג, מוישיק טימור, ואלי תבור ועוד.

כאשר היה מגיע בעל סוד מפורסם, היה עליהם לכסות את עיניהם. 
את הסודות היה עליהם "לנחש תוך 4 דקות ועשרים שאלות מרגע השמע הגונג".
לאחר שאורי זוהר חזר בתשובה תוך כדי הקרנת התוכנית - קיבל את שרביט ההנחייה - השחקן טוביה צפיר.
 

 

בקרו בעמוד הפייסבוק של אתר נוסטלגיה אונליין




זהו זההרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

שידור הבכורה אשר שודר עדיין בשחור לבן, נערך בשנת 1979בחופשת הקיץ. המנחים הראשונים היו שלמה בראבא ומוני מושונוב (המנחה היחיד ששרד למעלה מ-25 שנה). התוכנית עסקה מלבד קטעי קישור, גם בחידה נושאת פרסים שזיכתה את הפותר בחולצת זהו זה ותקליט לאחר שהתקשר לאולפן בטלפון: 414155 . כמו כן היו כתבות לבני נוער, היה זמר אורח שלווה ע"י להקת ברוש.

אחת הפינות הראשונות ב"זהו זה" הייתה "צבוטותי וקוטותי". השם ניתן על ידי השחקן דב רייזר, ובפינה השתתפו הוא עצמו ואורי אברהמי. כתב את הפינה הסופר מאיר שלו.

 

במשך השנים שונה אופי התוכנית והתוכנית הפכה להיות למעין מערכון קומי ארוך אשר ריתקה מאות אלפי צופים. בין מנחי התוכנית שנשכחו עם השנים נימנו: דליק ווליניץ, משה איבגי, מאיר סויסה, תמי גילגוד, מתי סרי, אבי פניני, גידי גוב, דבל'ה גליקמן.




זהירות בדרכיםהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה.

 




חדוה ושלומיקהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

סידרת הדרמה הראשונה ששודרה בשנת 1971 בכיכובם של מנחם זילברמן, יעל אביב, יוסי גרבר, טוביה צפיר, אברהם הפנר, הילית ישורון, שושיק שני וליאה קניג.
סידרת הטלוויזיה "חדווה ושלומיק" נקראה בתחילה "חדווה ואני", והיתה אמורה להיות עיבוד לספרו  של אהרון מגד, המספר על עלילות זוג קיבוצניקים שמגיעים לעיר הגדולה כדי להגשים את חלומותיהם. בעיקר את חלומו של הבעל, שרוצה להיות מוסיקאי.
 אולם לאחר שידור הפרקים הראשונים נוכח מגד לדעת כי הדמיון בין ספרו ובין הסדרה הטלוויזיונית קלוש ביותר ודרש לשנות את שם הסדרה; רשות השידור נענתה, ו"חדווה ואני" הפכה ל"חדווה ושלומיק". בהמשך הסדרה נאלצה רשות השידור לצנזר גם כמה וכמה ביטויים בוטים (על פי הסטנדרטים של הימים ההם) ולהפוך את יוסי גרבר, למשל, למגמגם בעל כרחו, כאשר כל מילה שניה שאמר נמחקה מפס-הקול. אבל בסופו של דבר צלחה הסדרה את כל המכשולים והסתיימה בשלום, כשחדווה ושלומיק חוזרים לקיבוץ (אלא מה?) מאושרים ומפוכחים.


שיר הנושא של הסדרה "חדווה ושלומיק " היה "הבלדה על חדווה ושלומיק" - י. גפן / י. רוזנבלום,  מפי מירי אלוני:
"...הבוקר בא כל כך מהר / ואי אפשר להישאר (אהה) / צריך לקום להתעורר / ללכת אל מקום אחר (אהה) / לקחת את הזיכרונות / זה לא הרבה שתי מזוודות (אהה) / חלום אחד ארוך ארוך / שתי מגבות ושתי תקוות (אהה
)...".


רטרו:

לאחרונה יצאה הסדרה לשוק על גבי תקליטור DVD.




חופשי על הברהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

חופשי על הבר (באנגלית: Cheers) היא קומדיית מצבים אמריקנית פופולרית. הסדרה עלתה לאוויר בשנת 1982 ושודרה בישראל בין היתר בערוץ 3 ובערוץ הילדים בכבלים בשנות התשעים, מאוחר יותר שודרה גם בערוץ סטאר וורלד וחלק מעונותיה שודרו בערוץ 10.

העלילה מתרחשת כולה בתוך פאב שכונתי בעיר בוסטון, שנקרא צ'ירס (המקביל באנגלית ללחיים). הסדרה סובבת סביב האנשים הקבועים שפוקדים את הבר מדי יום והעובדים במקום. כמעט כל הפרקים התנהלו בחדר הראשי של הפאב, ולעתים רחוקות העלילה התרחקה מחוץ לפאב עצמו.
העונות הראשונות סבבו בעיקר סביב הניסיונות של סאם (טד דנסון) לחזר אחרי נשים שונות ובעיקר אחרי הברמנית הצעירה והחדשה דיאן (שלי לונג). עם התפתחות הסדרה, ניסה סאם להתמקד באישה אחת בכל זמן; והפוקוס, שהיה מופנה על הדמות סאם, התחיל גם לנדוד לקשת סיפורים על דמויות אחרות בפאב.

הדמויות

  • סאם מאלון (טד דנסון): הבעלים של הפאב. סאם היה שחקן בייסבול בקבוצת הרד סוקס. אך התמכרותו לאלכוהול הביא למפלתו. סאם כאלכוהוליסט משתקם החליט לקנות פאב ולנהל אותו. הוא התאהב בדיאן ויצא איתה למשך תקופה קצרה ואף התאהבו, אבל אחרי שהיא עזבה הוא התחיל לחבב את רבקה המחליפה של דיאן אבל פחות.
  • דיאן צ'יימברס (שלי לונג): מלצרית. דיאן בילתה את רוב זמנה בפאב. את עיקר התנהגותה אפשר לסכם כמתנשאת. היא לא הייתה דמות חביבה בפאב. במיוחד לא בעיני קרלה.
  • וודי בויד (וודי הרלסון): ברמן. וודי הגיע לסדרה רק בעונה הרביעית, אך היה מיד לאחת הדמיות המזוהות ביותר עם הסדרה. בעיקר בגלל ההומור המוזר והבדיחות הסתומות. דמותו נוספה לסדרה לאחר מותו של השחקן ניקולאס קולסנטו, אשר גילם את ארני "המאמן" פנטוסו בשלוש העונות הראשונות.
  • קרלה טורטלי (ריאה פרלמן): מלצרית. קרלה היא מלצרית בעלת מזג רע במיוחד, תמיד רוטנת ומקטרת.
  • רבקה האו (קירסטי אלי): לאחר שדיאן עזבה וסאם נעלם, בראשית העונה השביעית תאגיד החליט לרכוש את הפאב ומינה מטעמו את רבקה כמנהלת בפועל. כאשר סאם מצליח להחזיר את הפאב לרשותו רבקה מפוטרת מהתאגיד, אך סאם מעסיק אותה כ"חתיכה מועסקת".
  • פרייז'ר קריין (קלסי גרמר): פרייז'ר הגיע לתוכנית בראשית עונתה השלישית בתור החבר הפסיכולוג של דיאן. ולאחר מכן הם אף התארסו. אך לאחר שדיאן עזבה פרייז'ר המשיך לפקוד את הבר ואף התחתן עם לילית, לקוחה קבועה אחרת בפאב. לימים פרייז'ר היה לדמות הראשית בסדרת הבת המצליחה "פרייז'ר".
  • נורם פיטרסון (ג'ורג' וונדט): הלקוח המפורסם והאהוב ביותר בפאב. כאשר הוא נכנס לפאב כל הפאב היה קורא "נורם!". נורם בתחילת התוכנית היה רואה חשבון אך בסוף הסדרה הוא צבע.
  • קליף קלייבן (ג'ון רצנברגר): קליף, חברו הקרוב של נורם, גם הוא דמות קבועה בפאב. הוא הלוזר הנצחי ללא שום הצלחות עם נשים ותקוע באותה עבודה כבר עשרות שנים. הוא הדוור השכונתי.
  • ארני "המאמן" פנטוסו (ניקולאס קולאסנטו): מאמנו לשעבר של סאם מאלון ב"רד סוקס" ועוזר ברמן בפאב. היה דמות קבועה בשלוש העונות הראשונות של הסדרה. שכחן ובעל תפיסה איטית, אך אדיב ואכפתי.
  • לילית סטרנינג (ביבי ניווירט): הפסיכולוגית היהודייה המרבה לבקר בפאב של סאם, הצטרפה לסדרה בעונתה הרביעית והפכה לחברת צוות קבועה ומשמעותית עד לעונה האחרונה.





חיים שכאלההרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 
חיים שכאלה הייתה תוכנית רדיו שהפכה לתוכנית טלוויזיה ארוכת שנים בטלוויזיה הישראלית, שעסקה בחייהם של אישים שונים בתולדות המדינה ובתרבותה.

התוכנית שודרה לראשונה בשנת 1966 כתוכנית רדיו ברשת ב' בשם "אלה הם חייך". מנחה התוכנית היה עמוס אטינגר, ששידר את התוכנית בממוצע מדי ארבעה חודשים, היה התחקירן הראשי שלה והעבירה לאחר מכן לטלוויזיה.

לאחר הקמת הערוץ הראשון, הפכה בראשית שנות השבעים תוכנית הרדיו לתוכנית טלוויזיונית בשם "חיים שכאלה", שרצה במשך יותר מ-30 שנה וכללה קרוב למאה תוכניות. לתוכנית היו אחוזי צפייה גבוהים, בפרט כאשר הערוץ היה בלעדי על המסך.
התוכנית האחרונה שודרה בשנת 2000.

ברוב התוכניות נהגו להפתיע את כוכב אותה תוכנית והכניסו אותו בחושך לאולפן הטלוויזיה, ואז היו נדלקים האורות ובמחיאות כפיים המנחה, עמוס אטינגר, היה מלווה את האישיות לאורך הקהל ומשם לבמה.
באולפן ישבו אורחים מתקופות שונות בחייו של האורח שסיפרו עליו דברים שונים, רציניים ופיקנטיים. לכל תוכנית הובא אורח שדאגו בדרך כלל להפתיע את כוכב התוכנית ולא לידע אותו מראש.
 
המשפט בתוכנית שהפך למטבע לשון היה: "מה אומר לך הקול הבא?", שאלה שהיה נשאל והיה עליו לזהות לפי הקול את מי יזמין אטינגר לשולחן התוכנית.

אוסף התחקירים שנאסף, הוגש בסוף התוכנית לכוכב אותה תוכנית בצורת ספר-מתנה למזכרת. התוכנית נפתחה באות מוזיקלי שאותו הלחין רוני וייס. האות גם סיים את התוכנית, אז מכריו של האורח ניגשו אליו, נישקו אותו או הגישו לו פרחים, כחלק מריטואל קבוע בתוכנית.

הראשון שהתארח בתוכנית היה המשורר חיים גורי. בין האורחים בתוכניות במשך השנים היו גולדה מאיר, עזר ויצמן, שייקה בן פורת, יעקב מרידור, ישראל אלדד, יעקב חודורוב, יצחק בן אהרון, שושנה דמארי, יפה ירקוני, הדודאים, תזמורת צה"ל, שייקה דן, יצחק נבון, יעקב אורלנד, אברהם פשנל, רבקה מיכאלי, מנחם גולן, יהורם גאון, אפרים קישון ועוד עשרות רבות של אורחים בתחומי העשייה הציונית, הפוליטיקה, הצבא והתרבות. 

 
 
  



חפש ת`פיפסהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 
אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה



טום סויירהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה.




טיוויטלהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה.




טלטקסטהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

בימים שקדמו לאינטרנט המסחרי וגם לאחר מכן, היו ניסיונות לקדם מערכות אינטראקטיביות שונות ומשונות. אחת מהן הייתה הטלטקסט, הערוץ השלישי בטלביזיה.

הטלטקסט הכיל כ-100 דפי מידע, שכללו מידע עדכני על זמני נחיתה והמראה של מטוסים, שערי דולר וגם כתבות בנושאים שונים.
מי שפרסמה את הפרסומת לטלטקסט בילדותה הייתה רותם אבוהב.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 




טלפלאהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

טלפלא הייתה תוכנית טלוויזיה פופולרית לילדים, שהוקלטה ושודרה בערוץ הראשון בישראל, בין השנים 1978- 1975 ובשידורים חוזרים במהלך שנות השמונים.

במרכזה של התוכנית עמדה אינטראקציה בין המגישים לבין בובת יד בצורת תולעת בעלת כובע קסקט בשם "טלא". הבובה לא השמיעה קול, אבל המגיש תמיד הבין מה היא אומרת ומסר את דבריה לצופים. במהלך התוכנית נדונו נושאים שונים מחיי הילדים. כמו שאפשר להבין מנעימת הפתיחה, הוקראו סיפורים ושירים. במהלך התוכנית הוקרן סרט אנימציה כדוגמת ברבאבא או "יוסי בארץ ציורי הגיר".
תסריטי התוכנית נכתבו על ידי הסופר פוצ'ו. בעקבות התוכנית הופקו מספר ספרים ותקליטים.

מוטי ברכאן שר את שירם של  א. אופק / מ. אמריליו,  "טלפלא":
"...מי יודע, מי יודע / איזה מן דברים ילדים אוהבים? / אני יודע, אני יודע / מה ילדים אוהבים: / סוכריה עם דובדבן ודברים טובים / מסטיק כל מיני צבעים וגם טופי / כדורגל, כדורסל וארמון של חול / ויואב אוהב את רותי... / הפתעות כאלה - / בטלפלא!...".

 

לשמיעת פתיח התוכנית

 

 

 




ימים מאושריםהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

ימים מאושרים (באנגלית: Happy Days; נקראה בעברית גם "היו ימים") היא קומדיית מצבים אמריקנית, פופולרית, בת 11 עונות. הסדרה שודרה בישראל בשנות השמונים בטלוויזיה הישראלית.

עלילת הסדרה מתרחשת בין אמצע שנות החמישים ועד אמצע שנות השישים ומתמקדת בחבורת צעירים בעיר מילווקי. הסדרה זכתה להצלחה מסחרית רבה והניבה סדרות בת: "לוורן ושירלי", "מורק ומינדי", "ג'ואני אוהבת את צ'אצ'י" וכן את הסדרות המצוירות "פונזי וחבורת ימים מאושרים" ו"השעה של מורק ומינדי, לוורן ושירלי ופונז".

עלילת הסדרה מתמקדת במשפחת קאנינגהאם, משפחה אמריקנית ממוצעת ממעמד הביניים ממילווקי. ההורים הם האווארד (טום בוסלי) ומריון (מריון רוס), וילדיהם המתבגרים, ריצ'י (רון הווארד), נער בעל גישה אופטימית ונאיבית, ואחותו היפה אך המגושמת ג'ואני (ארין מורן).

בתחילה, עלילת הסדרה נעה סביב דמותו של ריצ'י וחבריו, וורן (פוטסי) ובר וראלף מאלף (Ralph Malph). בעוד שבתחילה לדמותו של ארתור (פונזי) פונזרלי היה תפקיד קטן, עקב הפופולריות לה זכה, הפכה דמותו למרכזית יותר. פונזי, בגילומו של הנרי וינקלר, היה חבר לשעבר בשתי כנופיות מקומיות, והוא הופך לחברו הטוב של ריצ'י ומתידד גם עם משפחתו. הוא הוצג כפרחח חביב, נערץ על בנות ובעל השפעה רבה על ריצ'י וחבריו. דמות נוספת בסדרה היא בן דודו של פונזי, צ'ארלס ארקולה (סקוט באיו), "צ'אצ'י", בו ג'ואני מתאהבת.









 
הצטרפו אלינו גם בפייסבוק
עדכונים - בלוגים - אירועים - אלבומי תמונות - סרטונים נדירים


שלח דף זה לחבר תגובות, הערות, והוספת מידע, מושגים ונושאים למנוי חינם על מגזין הנוסטלגיה"כובע טמבל" הוסף למועדפים



כל הזכויות שמורות © לאתר נוסטלגיה אונליין ו/או לבעלי התכנים, הדימויים והתצלומים.