חיפוש:   בכל האתר  בשמות הערכים  בקרדיטים     חפש  |  חיפוש תמונות בנושא:   חפש
   מפת האתר  |   כרגע באתר: 154 מבקרים   |  כניסה לדף האישי    
עורך: דייויד סלע
דבר העורך כתבו לעורך
| עמוד הבית | מי אנחנו | מרכז מידע לגולש | על נוסטלגיה ורטרו | קרדיטים | צרו קשר | גולשים כותבים
 

+   אביזרים וחפצים
+   אוספים ותחביבים
+   אז - וכעת
+   אירועים ושנים
+   ארכיון האישים
+   ארכיון הוידאו
+   ארכיון הישראליאנה
+   ארכיון הכרזות
+   ארכיון המצגות
+   ארכיון הקול
+   אתרי נוסטלגיה
+   בידור ופנאי
+   בקיבוץ
+   בריאות, טיפוח וניקיון
+   בשכונה
+   בתים ומבנים מספרים
+   גלויות בולים וסמלים
+   דירה ובניין
+   היום בהיסטוריה
+   המקום בו גרנו
+   העפלה ועליות לא”י
+   חג ומועד
+   טלוויזיה ורדיו
+   ילדות נשכחת
+   לבוש אופנה והנעלה
+   מוזיקה שיר וזמר
+   מזון ומשקה
+   משחקים וצעצועים
+   מתחם מורים
+   נוסטלגיה בצה”ל
+   ספורט
+   ספרות נוסטלגית
+   עבודה ומלאכה
+   פוליטיקה ובחירות
+   רדיו נוסטלגיה
+   רכב ותחבורה
+   רשת חברתית
+   שונות
+   שירותי גולש
+   שפה עברית
+   תיאטרון עברי
+   תקשורת מדיה ופרסום

האתר מוקדש לזכרו של
 יוסי פשרמן (פשי) ז"ל
2003 – 1954

מעל ל - 1100
סרטוני וידאו נוסטלגיים
בארכיון הוידאו שבאתר

יום העצמאות ה-7
 

הצוללת דקר
 

תל אביב הקטנה
 
 




מקצועות שהיו

שעןהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 
שען היה מקצוע שדרש מיומנות רבה, בתקופה שלכל אחד היה שעון יד מכני, שכלל בתוך קופסיתו אין ספור גלגלי שיניים וקפיצים וברגים והשד יודע מה עוד.

להבדיל ממיומנות רבה בשענות שהפגין אחד מראשי הממשלה האחרונים, השען הממוצע של הזמנים ההם היה צריך לדעת לא רק לפרק את השעון, אלא גם להרכיב אותו חזרה...
זו הייתה עבודה מורכבת ומסובכת, שלקח שנים הרבה ללמוד אותה על בוריה. עבודת השען דרשה סבלנות אין קץ וגם ושריר ארובת עין חזק, שהיה אמור לתפוס במשך רוב שעות היום את ה"לופה", אותה זכוכית מגדלת גלילית שהייתה תפוסה באופן קבוע בעינו של כל שען ממוצע, עד כי נדמה היה שהיא חוברה לעינו ואין הוא נפרד ממנה, גם בשנתו...

השעונים המכאניים של אז סבלו מהבדלי טמפרטורה, דבר שגרם לחלקם לפעמים לפגר או למהר. גם בעלי שעונים טובים היו נדרשים לסור לשען פעם בתקופה, כדי שיפתח את השעון, יפשפש בקרביו תוך השמעת מלמולים בלתי פוסקים ויעשה מה שצריך לעשות כדי שהשעון יחזור למוטב, ויהיה "מדויק כמו הפיפסים של החדשות", חלומו הרטוב של כל בעל שעון יד, בימים ההם.

סיבה נוספת שהייתה גורמת לנו ללכת לבקר את השען הייתה רטיבות בשעון. האטימות של השעונים הממוצעים בזמנו הייתה מוגבלת, ואם נכנסת בטעות למקלחת עם השעון על ידך - הלך עליך. השעון היה מקבל רטיבות והסכנה הייתה שחלקי המתכת שלו יחלידו. זאת הסיבה שאנשים רבים היו דואגים להוריד את השעון מפרק ידם, לפני הכניסה לחדר האמבטיה.
ביקור נוסף אצל השען היה מתבצע לאחר שהזכוכית של השעון, שהייתה מוגבלת באיכותה בזמנים ההם, הייתה מקבלת כמות הגונה של שריטות שלעיתים הקשתה על קריאת השעה, והיה צריך להחליפה.

הרבה עבודה היתה אם כן לשענים, עד שהיפנים (שוב פעם היפנים...) המציאו את השעון הדיגיטאלי, שאינו מפגר אף פעם, אינו עוצר ואינו נשרט. רק מה, אם יש לך תקלה כל שהיא בשעון אין לך כיום סיבה ללכת אל השען, להישען על שולחנו מרותק בזמן שהוא מטפל בשעון שלך. כיום מה שעושים בדרך כלל כשהשעון הדיגיטאלי מתקלקל - פשוט זורקים אותו לזבל, לאותו המקום אליו נזרק המקצוע העדין והייחודי הזה, השענות, לפני שנים רבות.



 

  

 

זכרונות:
"...מול בית הספר היתה חנות של השען צוזמר (רחוב אחד-העם 8, ראשון לציון) בתום הלימודים היינו נצמדים לזגוגית של החנות כדי לראותו רוכן על שולחנו עם זכוכית מגדלת צמודה לעינו. אף פעם לא שם לב אלינו, ולא הגיב. נראה לנו טיפוס מרוחק וחסר רגישות. רק לאחרונה, לאחר שנים רבות, נודע לנו כי בזמנים ההם, בתקופת המנדט, שימשה החנות  כהסוואה לבית מלאכה מחתרתי של ההגנה. מאחורי החנות , בחלק נסתר, עסק צוזמר בתיקון כלי הנשק של כוח המגן....".
                                                                                                                                                 ניצה וולפנזון

 

 

 




שרטטהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

לפני עידן המחשב המהנדסים, בדרך כלל הכינו סקיצות או שרטוטים לא גמורים, והשרטט/ת השלים/ה את השרטוט. בעידן התיב"ם (תכנון בעזרת מחשב - CAD ) המהנדס מתכנן במודל תלת מימדי ומפיק ישר שרטוט בתהליך כמעט אוטומטי.

 




תופרת מצעיםהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

נכון שהיו תופרת ואפילו היו תופרות שבאו הביתה, אבל תופרת מצעים תפרה אך ורק מצעים.
סדינים בגדלים שונים עם דוגמאות רקומות עדינות בקצוות או עם פסי מלמלה מסביב, ציפיות וציפות.

 

זכרונות:
"....אימי הייתה תופרת מצעי מיטה: סדינים, ציפיות וציפות. הכל היה נתפר בדרך כלל מבדי כותנה. חלק גדול בצבע לבן, ומאוחר מעט יותר היו גם בדים בצבעי פסטל רכים כמו: תכלת, ורוד וצהוב.
למרבים במחיר היו עושים "מונוגרמה" - זו היתה רקמה של ראשי התיבות של שם פרטי ושם משפחה וכמובן שניתן היה להוסיף רקמה עדינה של קישוטי פרחים למיניהם הכל בהתאם למחיר.
הציפות של השמיכות היו מ - 2 סוגים. האחד פשוט וסגור שהיה מתלבש על השמיכה, והשני היה דגם שבחזית היו פוערים מעוין גדול ודרכו ניתן היה לראות את בד הסטן שממנו תפורה הייתה השמיכה. למזמינים עם מעוין כזה בדרך כלל היו שמיכות מצופות עם בד יפה...".

מיה




תופרת שבאה הביתה.הרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 
 
 
בשנים ההם הנסיעות לחו"ל היו נדירות מאוד, ואם נסעו כבר לקפריסין הביאו משם במקרה הטוב מגהץ אדים, אבל לא בגדים, כפי שעושים כעת.

לא הייתה אופנת עילית חוץ מאשר לנשות האלפיון העליון וגם לא היו בוטיקים. מי שלא הסתפקה בהלבשה הרגילה שהיה אפשר להשיג בחנויות הבגדים בעיר, הייתה מזמינה לביתה תופרת, להבדיל מהגברים שיכלו להרשות לעצמם, הם הלכו לחייט.


 
 
 
 
 
 
 
להביא תופרת הביתה נחשב היה ל"לוקסוס". היו תופרות שהתמחו בתפירת בית למשפחות אמידות והן נקראו "תופרות סלוניות", להבדיל מסתם תופרת שהייתה באה הביתה. היו מתאמים את המועד זמן רב מראש, ועוד לפני התאריך המיוחל הייתה מגיעה התופרת פעם או פעמיים ויושבת עם האימא על בדים וג'ורנלים. ביום המיוחל היה הבית נכנס לכוננות מלחמה, כולם המתינו בחרדת קודש לתופרת. זו הייתה מגיעה עם קופסת בעלת ידית ממנה הייתה שולפת מכונת תפירה ומיד מתחילה בעבודתה, כאשר האימא דואגת שלא תהיה צמאה או רעבה חלילה וחס, פן תיפגע העבודה על השמלה שחלמה עליה כל השנה. 



במשך כל היום, היינו אנו הילדים  ב''מצב הכן'' במקרה שצריך למהר לחנות הגלנטריה (סדקית) ולקנות חוט מתאים (כרוך על גליל מעץ, בדרך כלל), והיה חשוב לזכור מה נתבקשנו לקנות "חוט למכונה" או "חוט לתפירה ביד". לפעמים היה צורך  לקנות מחט חדשה למכונה לאחר שזו נשברה פתאום במהלך התפירה, ויש למהר במיוחד כי חבל על כל רגע מזמנה היקר של התופרת!.

נשלחנו גם לקנות ריצ'רצ' (רוכסן בעל "שיניים" ממתכת, כי לא היו עדיין מפלסטיק) בצבע ובמידה הנכונה וכמובן  היה צורך ברוכסן ארוך במיוחד אם נתפרה  שמלת פרינסס הצמודה לגוף. לא שכחנו  לקנות גם כל מיני סרטים בשמות משונים: "סרט אלכסון" עבור המכפלת הארוכה של חצאית הקלוש,  סרט "קורסאז" נוקשה עבור החגורה ועוד סרט מיוחד בשם "טשמה". ואסור לשכוח את ה"קרסים" וה"לחצניות", הבהירים לשמלות בהירות והשחורים לשמלות כהות, כפתורים מתאימים לגודל הלולאה שנתפרה, ועוד ועוד.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

זכרונות:
"...משי זקס הייתה החנות אליה היינו הולכות לבחור בדים לקראת בוא תופרת הבית. משם לחנות הסדקית - להתאים חוטים, כפתורים וכו' לאותם בדים.
אח"כ מבשלים לקראת אותו יום (גם בשביל התופרת) ודואגים לסלק את הגברים...".

אסתר כרמל
 
e-carmel@zahav.net.i

 

בקרו בעמוד הפייסבוק של אתר נוסטלגיה אונליין




תפרהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה.

אדם שמקצועו הוא תפירת החלק העליון של הנעל.




תת-סרט וידאו.הרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

המקצועות שהיו ואינם, ובתי העסק שנעלמים בחיינו.
סרט מעולה בן 50 דקות של גורפינקל, במסגרת פרויקט הקולנוע
 של Yes דוקו, המתאר ברגישות רבה עולם הולך ונעלם.

מומולץ מאוד!!!.

 לצפיה בסרט - לחצו כאן









 

סוף הפרק מקצועות שהיו

לפרקים אחרים בפורטל עבודה ומלאכה:

   
חזרה לפורטל עבודה ומלאכה

חזרה לעמוד הבית


הצטרפו אלינו גם בפייסבוק
עדכונים - בלוגים - אירועים - אלבומי תמונות - סרטונים נדירים


שלח דף זה לחבר תגובות, הערות, והוספת מידע, מושגים ונושאים למנוי חינם על מגזין הנוסטלגיה"כובע טמבל" הוסף למועדפים



כל הזכויות שמורות © לאתר נוסטלגיה אונליין ו/או לבעלי התכנים, הדימויים והתצלומים.