חיפוש:   בכל האתר  בשמות הערכים  בקרדיטים     חפש  |  חיפוש תמונות בנושא:   חפש
   מפת האתר  |   כרגע באתר: 167 מבקרים   |  כניסה לדף האישי    
עורך: דייויד סלע
דבר העורך כתבו לעורך
| עמוד הבית | מי אנחנו | מרכז מידע לגולש | על נוסטלגיה ורטרו | קרדיטים | צרו קשר | גולשים כותבים
 

+   אביזרים וחפצים
+   אוספים ותחביבים
+   אז - וכעת
+   אירועים ושנים
+   ארכיון האישים
+   ארכיון הוידאו
+   ארכיון הישראליאנה
+   ארכיון הכרזות
+   ארכיון המצגות
+   ארכיון הקול
+   אתרי נוסטלגיה
+   בידור ופנאי
+   בקיבוץ
+   בריאות, טיפוח וניקיון
+   בשכונה
+   בתים ומבנים מספרים
+   גלויות בולים וסמלים
+   דירה ובניין
+   היום בהיסטוריה
+   המקום בו גרנו
+   העפלה ועליות לא”י
+   חג ומועד
+   טלוויזיה ורדיו
+   ילדות נשכחת
+   לבוש אופנה והנעלה
+   מוזיקה שיר וזמר
+   מזון ומשקה
+   משחקים וצעצועים
+   מתחם מורים
+   נוסטלגיה בצה”ל
+   ספורט
+   ספרות נוסטלגית
+   עבודה ומלאכה
+   פוליטיקה ובחירות
+   רדיו נוסטלגיה
+   רכב ותחבורה
+   רשת חברתית
+   שונות
+   שירותי גולש
+   שפה עברית
+   תיאטרון עברי
+   תקשורת מדיה ופרסום

האתר מוקדש לזכרו של
 יוסי פשרמן (פשי) ז"ל
2003 – 1954

מעל ל - 1100
סרטוני וידאו נוסטלגיים
בארכיון הוידאו שבאתר

יום העצמאות ה-7
 

הצוללת דקר
 

תל אביב הקטנה
 
 

פורטל: בשכונה



בבית הספר

שעור התעמלותהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

בקרו בעמוד הפייסבוק של אתר נוסטלגיה אונליין


 
מיכאל בן חנן

עכשיו ככה: אתם בטח זוכרים את מיכאל בן-חנן. נו, איך אפשר לשכוח?! " אז בוקר טוב לכל המאזינים, ואתם המתעמלים ? היכונו "...

 
למידע המלא



שעור זמרההרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

שעור זימרה כלל תמיד למידת שיר חדש (ציוני כמובן, עדיפות לנעמי שמר).
על ה
לוח נכתבו מילות השיר, היה צריך להעתיקו, ואחרי לימוד בע"פ של המילים והלחן, המשימה היתה לצייר משהו שקשור לשיר בדף ממול.

שבוע לפני
מלחמת ששת הימים נלמד השיר ירושלים של זהב. אחרי המאמץ הרב בלימוד השיר בע"פ, צריך היה אחרי המלחמה ללמדו מחדש - עם הבית החדש שנתווסף לו.

 

זכרונות:

"...אולי אשמע תמימה ומיושנת, אך הגעגועים הגדולים שלי לימי בית הספר קשורים לשעורי זמרה, מהם רכשתי את אהבתי לשירי ארץ ישראל של אז והיום...".

בנימין שרה
BINSARA@GMAIL.COM




שעור חליליתהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה.

 




שעור חקלאותהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

שעורי החקלאות היו חלק בלתי נפרד ממערכת השעות בבית הספר העממי  (מכתה ה' עד ח'), בדרך כלל התקיימו השעורים בימי שישי בשעתיים האחרונות.

ברוב בתי הספר במושבות היתה גינה רחבת ידיים ובצידה מחסן כלים. אנחנו למדנו לבנות ערוגות בעזרת חוטים, יתדות ומעדרים. אח"כ גירפנו (לפחות שני שיעורים) ואז באה הזריעה (לרוב גזר, חסה, צנוניות ובצל ירק).
בשיעורים הבאים די התבטלנו, ובעיקר שיגענו את המורה לחקלאות שהיה רודף אחרינו בין הערוגות וצורח ומאיים - אבל חדר המנהל היה רחוק למדי.

כשהחלה התוצרת להבשיל היינו מוציאים לבדוק מה עוביין של הצנוניות, למרבה התרעומת של המורה שהודיע כבר קודם שהן עוד לא מוכנות. רובו של היבול ייועד לחגיגות הביכורים אבל חלקים ממנו הורשנו להביא הביתה.

באזור תל אביב היו תלמידי כיתות ו' נוסעים פעם בשבוע לחווה חקלאית לימודית ששכנה באזור הירקון, לרגלי "הר נפוליון", שם התנסו בעבודות חקלאיות בשדות, במטעים ובפינת החי.

 

 

 

זכרונות:
"...זכור לי יום אחד, נגשנו לערוגת הגזר שצמח והפיק תוצרת נאה, עקרנו גזרים מהערוגה חתכנו את העלים ושתלנו אותם חזרה באדמה . ביום א' הגיע המורה לחקלאות ונכנס לפאניקה, חפרפרת הרסה את יבולו. במידה והמורה עדיין בחיים, כדאי סוף סוף לספר לו שהחפרפרת היתה תלמידיו...".

גדי גולן

 




שעור ידיעת הארץ (של”ח)הרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

שיעור ידיעת הארץ = של"ח = שדה,לאום חברה.
בשיעורים אלה למדנו לקרוא מפה טופוגרפית, עשינו הרבה גיחות מעשיות בהן בנינו אוהלים בישלנו על מדורות התאמנו בריצת ניווט ובעיקר שמענו ועשינו ציונות (שלא היתה אז מילה גסה).




שעור כלכלת ביתהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

השעור שלמדנו בו על כלכלת הבית כלל בעיקר לימוד בנושא מאכלים ובישול - לכן נקרא אז ''שעור תזונה''.

המורה השתדלה מאוד להקנות לנו ידע על אבות המזון וערכם התזונתי, כיצד להרכיב ארוחה מזינה ולערוך שולחן .
השעורים בכיתה היו די משמימים, אבל הפעילות במטבח של המסעדה של בית הספר היתה מלאת התלהבות.
בדרך כלל היתה תורנות של מספר תלמידים בכל יום. השתדלנו להשתייך לקבוצת תורנים שיהיה נעים לחוות איתה את יום העבודה במטבח.

חבשנו שביסים מיוחדים כדי ששיער לא יפול חס וחלילה לתבשילים וחגרנו סינרים לבנים. קילפנו תפוחי אדמה תוך שיחות עירניות, הוצאנו מתוך ערימת עדשים את האבנים והפסולת תוך בדיחות וצחקוקים וכו',

אך הכל השתנה כאשר היינו צריכים להדיח כלים ולהיאבק עם הסירים גדולי הממדים. גם הריחות לא תמיד ערבו לנו, כי לעתים בושלו תבשילים שלא הורגלנו להם בבית ההורים.

ערכנו את השולחנות הארוכים כי רוב התלמידים זכו בארוחה חמה בצהרים, ובעיקר נהנו מכך מעוטי היכולת. הסועדים שהתורנים הכירו אותם זכו ליחס מיוחד, ולא פעם נוצרו יחסי ידידות הדוקים בעקבות המחווה הזו.

בסוף השנה היתה לכל תלמידי הכיתה מחברת מתכונים משובחת אשר אותה הכין במהלך השנה, מחולקת לנושאים שנלמדו: סלטים, אפיה, בישול, מרקים וכו'.

 

זכרונות:
"...כמה אהבתי את השיעור כלכלת בית. זה היה שיעור רק לבנות. הבנים היו מציצים מהחלונות ומתחננים ש"נזרוק" להם משהו מהתבשילים שהכנו.
כל שבוע הכנו תבשיל חדש. אני זוכרת את הגלידה העשויה גבינה בצבע ורוד, את הכריכים המקושטים וחתוכים בצורת משולשים, את ה"סופגניות" המטוגנות בצורת טבעות מקמח תופח. את התורנות לרחיצת הכלים ואת השאריות שנתנו לבנים...".

עפרה ארגון




שעור מלאכההרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

שיעור מלאכה היה שיעור מענין מאד. בנינו קלמר, רעשן, ובין היתר בנינו כסא קטן. הייתה בעיה לגבי אורך אחיד של הרגליים. כל בדיקה של המורה העלתה שרגל אחרת קצרה מדי. אז ניסרנו כל פעם קצת כדי לנסות להשוות את גובה הרגליים.  בסוף יצא כסא נמוך, הרגליים עדיין לא היו שוות והכסא כמובן לא עמד יציב. אבל הוא היה מוצר שלנו כפי שנאמר במו ידינו הקטנות.

 

 


בירושלים, ליד שוק מחנה יהודה ברחוב אגריפס, תקיימו שיעורי המלאכה של הבנים במבנה הנקרא מרכזיה למלאכה. גם בבית הספר גאולה בחיפה זה נקרא כך.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 


לצפיה בכל התגובות - לחצו כאן




שעור תולדות עמנוהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע למושג זה.




שעור תפירההרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

 

כאשר הבנים היו עסוקים בבניית רעשן או שולחן או כסא בשעור מלאכה, הבנות היו יושבות ותופרות ורוקמות סינרים, מפיות אוכלכרית לסיכות ועוד. 

 

                  

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

זכרונות:
"...ואני רוצה להזכיר כאן שיר שחיברנו על המורה למלאכה שהייתה לנו בבי"ס "אחד העם" בחדרה. לגברת קראו חסינקה (שמה  המלא: חסיה קוסובוסקי אשת לפידות). היא הייתה מאד קפדנית. מישהי שלא הייתה כשרון גדול בתפירה, כמו אמתכם הנאמנה,חטפה על גב היד במספריים. מאידך, ביום טוב הייתה מספרת לנו סיפורים.
אני זוכרת שסיפרה לנו את "רבקה" של דפנה די מוריא.
והשיר: בביס עממי הקרוי הממלכתי תוכלו לראות בכל שעה את המורה המכשפה חסי חסי חסינקה...".

יונה ניצן
1356NITSAN@WALLA.COM




שעת אפסהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

שעת אפס, או שיעור אפס התחיל בבית הספר בשעה 7:00 בבוקר עד 7:45.כמובן שחלק גדול מילדי הכתה היו ממשיכים לנמנם בשעת השיעור. אך לדעת צוות המורים השיעור בבוקר איכותי יותר לקליטה.




שעת שידורהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה.

 

 

 

 

זכרונות:

"...התסכיתים היו מלווים באפקטים קוליים אשר נתנו תחושה שהדברים מתרחשים באמת. הם יצרו את מצב הרוח לאותו רגע, כגון: מתח, עליצות, רומנטיקה וכו'. הזכור לי ביותר היה האפקט של דלת חורקת נפתחת.
מישהו זוכר מי היה האחראי על האפקטים הקוליים?

 

ואגו
vago50ster@gmail.com




שרות לאומי.הרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

שבועיים של עבודות התנדבות באחד הקיבוצים, אשר ניתנו בשנות ה - 60 - 70 , ע"י תלמידי כתות י"א העירונים.

 

זכרונות:

"...בבית ספר התיכון בכתה יא היה מנהג לצאת לשרות לאומי. מאחר והייתי במגמת ביולוגית חקלאית, יצאנו לשלושה שבועות לקיבוץ עין גדי.
תפקידנו היה להכשיר את אתר נחל דוד לתיירים. עבדנו בניקיון המקום ובניכוש העשבים. היה קשה, אבל נהנינו. כפיצוי היינו עורכים מסעות במדבר יהודה.

הרבה חוויות היו. פעם נשארנו בלי מי שתייה, מצאנו גומחה בסלע מלאה מי גשם, שמנו מטפחת על המימייה לסינון המים וכך הצלחנו לאסוף מי שתייה.
בשבוע האחרון לשרות היה מבול של גשם ושיטפון שהרס את כל השטח שכל כך עמלנו להכשירו לתיירים. הכל נהרס והפך לבוץ, אבל השיטפון היה מחזה מדהים...".

את השרות סיימנו במסיבה עם הרבה אוכל ריקודים לצלילי הגיטרה מנדולינה ומפוחית פה של תלמידים מוכשרים מהכיתה. חזרנו הביתה עייפים אך מרוצים.

דינה אדלשטיין
dina.edelstein@gmail.com









 
הצטרפו אלינו גם בפייסבוק
עדכונים - בלוגים - אירועים - אלבומי תמונות - סרטונים נדירים


שלח דף זה לחבר תגובות, הערות, והוספת מידע, מושגים ונושאים למנוי חינם על מגזין הנוסטלגיה"כובע טמבל" הוסף למועדפים



כל הזכויות שמורות © לאתר נוסטלגיה אונליין ו/או לבעלי התכנים, הדימויים והתצלומים.