חיפוש:   בכל האתר  בשמות הערכים  בקרדיטים     חפש  |  חיפוש תמונות בנושא:   חפש
   מפת האתר  |   כרגע באתר: 146 מבקרים   |  כניסה לדף האישי    
עורך: דייויד סלע
דבר העורך כתבו לעורך
| עמוד הבית | מי אנחנו | מרכז מידע לגולש | על נוסטלגיה ורטרו | קרדיטים | צרו קשר | גולשים כותבים
 

+   אביזרים וחפצים
+   אוספים ותחביבים
+   אז - וכעת
+   אירועים ושנים
+   ארכיון האישים
+   ארכיון הוידאו
+   ארכיון הישראליאנה
+   ארכיון הכרזות
+   ארכיון המצגות
+   ארכיון הקול
+   אתרי נוסטלגיה
+   בידור ופנאי
+   בקיבוץ
+   בריאות, טיפוח וניקיון
+   בשכונה
+   בתים ומבנים מספרים
+   גלויות בולים וסמלים
+   דירה ובניין
+   היום בהיסטוריה
+   המקום בו גרנו
+   העפלה ועליות לא”י
+   חג ומועד
+   טלוויזיה ורדיו
+   ילדות נשכחת
+   לבוש אופנה והנעלה
+   מוזיקה שיר וזמר
+   מזון ומשקה
+   משחקים וצעצועים
+   מתחם מורים
+   נוסטלגיה בצה”ל
+   ספורט
+   ספרות נוסטלגית
+   עבודה ומלאכה
+   פוליטיקה ובחירות
+   רדיו נוסטלגיה
+   רכב ותחבורה
+   רשת חברתית
+   שונות
+   שירותי גולש
+   שפה עברית
+   תיאטרון עברי
+   תקשורת מדיה ופרסום

האתר מוקדש לזכרו של
 יוסי פשרמן (פשי) ז"ל
2003 – 1954

מעל ל - 1100
סרטוני וידאו נוסטלגיים
בארכיון הוידאו שבאתר

יום העצמאות ה-7
 

הצוללת דקר
 

תל אביב הקטנה
 
 

פורטל: בשכונה



בבית הספר

בית ספר עממי
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה.

 

 

תגובות:

בי"ס עממי א' בחיפה, ברחוב ביאליק 3 מול בניין עיריית חיפה, היה בין בתי הספר העממיים המובילים בחיפה.
למיטב ידיעתי נוסד בשנות ה - 30 או תחילת שנות ה - 40 במאה הקודמת. היה כבוד גדול להימנות על תלמידיו. עקב הזדקנות האוכלוסיה באזור נסגר בית הספר והפך להיות חלק מעיריית חיפה, למיטב ידיעתי מח' ההנדסה. רבים מבוגריו בכל הזמנים עשו חייל בלימודים התיכוניים, בצבא ובחיים האזרחיים. המורים היו מורים "על באמת" עם המון רצון ונתינה, ולא באו ללמד רק בגלל שיש חגים ועובדים עד 12.00 בצהריים.
תחילת שנות ה - 50 זו היתה תקופה של פריחת החנוך במדינת ישראל, נזכור לטובה את המורה - מרים פורטנוי, את המורה לתנ"ך אהרון דפט הגדול מכולם, את המורה כרמלה בן צור, את צורי המורה להתעמלות, את המנהלים קודש ואריה דרורי, את המורה בלהה ועוד רבים וטובים כמותם שמסופקני אם יש מי שישווה להם כיום במערכת החנוך.

מירי סגל
miris@graf.co.il

 

==========================================================================

ביה"ס עממי א הוקם ב-1920 ע"י זאב כרמי שהיה מנהלו במשך 27 שנים. באוקטובר 1920 לפי ההחלטה של ועד הצירים(או של ההנהלה הציונית) הוצאו ארבע הכתות הנמוכות מביה"ס הריאלי וסודרו כב"ס עממי תחת הנהלת זאב כרמי -ו הן שהיוו את הבסיס לבי"הס החדש עממי א'.

נורית מסד
ariemassad@hotmail.com

 

==========================================================================

ביה"ס עממי א' היה בין בתי הספר הראשונים בחיפה (משום כך גם נקרא כך: א'). הוא נוסד כבר באמצע שנות ה-20 . מנהלו הראשון היה זאב כרמי. הוא וגם אשתו (נקראה כרמית) ניהלו את ביה"ס ביד רמה ובשיטות חינוך מתקדמות (לאותם הימים).

בביה"ס היתה פינת חי גדולה שהתקיימה על הגג והתלמידים היו שותפים בטיפול בחיות. לימים, עם תקופת העליה שלאחר מלחמת העולם (ה-2 כמובן) היה צורך בכיתות רבות נוספות ולכן הוסיפו 2 קומות וביטלו את פינת החי.

אני הצטרפתי אל תלמידי ביה"ס בשנת 1943 וסיימתי במחזור כ"ז. לאור הריסת מבנה ביה"ס והקמת בנין מחלקת מהנדס העיר במקומו ללא ציון כלשהו על מה שהיה במקום קודם לכן, הייתי מציעה להעלות רשימה של תלמידים לשעבר של בית הספר ושל כל מי שענייני 'נוסטלגיה' קרובים לליבו ואני מוכנה לגשת עם הרשימה (מקווה שתהיה 'כבדה' וארוכה) אל ראש העיר בבקשה להקים 'יד זכרון' לביה"ס עממי א' באותו מקום בו עמד.

 

חגית צורי-מטרס
hagitmatta@014.net.il




גימנסיה
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה

 

 

 

תגובות:


בשנת 1942 החליטו המוסדות הלאומיים כי אחרי חג הפסח יופסקו הלמודים של כל תלמידי השביעיות של הגימנסיות בארץ - וכל התלמידים נשלחו לעזרת הקיבוצים שסבלו מחוסר ידיים עובדות בגלל גיוס חבריהם לצבא. אנחנו תלמידי גימנסיה ביאליק ב חיפה ותלמידי הגימנסיה העברית בירושלים נשלחנו לקבוץ רמת הכובש


נורית מסד
ariemassad@hotmail.com




גלובוס..
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה.




הצגת סוף שנה
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה.




הקבצות
שתף 

חלוקת התלמידים לפי רמות לימוד באנגלית ובחשבון, א,ב,ג.




חברת נוער.
שתף 
אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה



חוברות עבודה לחופש
שתף 

בבית הספר היסודי, לקראת סיום שנת הלימודים, נהגה המורה לצייד אותנו עם רשימת חוברות עבודה למילוי בזמן חופשת הקיץ, לבל נשכח את החומר הנלמד. עם תחילת שנת הלימודים היה עלינו להחזיר אותן למורה לבדיקה.
מעולם לא קיבלנו את החוברות הבדוקות בחזרה, וזה מעלה את השאלה האם הן בעצם נבדקו???

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

יחי החופש
לתולדות חוברות לימי החופש כמרכיב הכרחי בחינוכו של צבר עברי

מאת: ד"ר חיים גרוסמן
חוקר תרבות ישראלית
תל אביב

"קרא את הקטע בעיון. על מי מדבר בקטע__, תן שם מתאים לתמונה__, מה היה לפי המתאר בקטע המצב בארץ?__", "מי אמר אל מי? לא ימוש ספר התורה הזה מפיך ¬¬___ אל __". "אילו שני אוקינוסים נפגשים בכף התקוה הטובה__", "יום אחד עגנו בנמל תל אביב 9 אניות. 4 מהאניות הפליגו לנמל חיפה. בנמל תל אביב נשארו___ אניות".
כל אלה ועוד, היו חלק משיעורי בית שנעטפו באריזה חגיגית מאוירת של "חוברות לימי החופש", ושמשו כמרכיב של חינוך ולימוד בית ספרי, נושא לדיאלוג אינסופי בין הורים לילדיהם ומרכיב הכרחי בסדר יומם של תלמידי ישראל בחופשת הקיץ.

"שעורים לימי החופש"
"שיעורים לימי החופש" נדפסו כבר בשנות ה - 40 על ידי הוצאת ספרים "שטיבל", במחיר 25 מא"י. חוברות רבות יותר נדפסו בשנות ה - 50 וה - 60. תחילה רק חוברות עברית, חשבון והנדסה, מסווגות לפי כיתות ואחר כך גם במקצועות תנ"ך, היסטוריה, מולדת וגיאוגרפיה, טבע ואנגלית. החוברות הוכנו בידי מספר מורים בעלי יוזמה, שהיכרותם את ספרי הלימוד, תכני הלימוד וקהל התלמידים והוריהם, הקלה על הכנתם והדפסתן המהירה מדי שנה.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

"שעורים ציוניים"
לצד המקצועות עברית, חשבון ואנגלית לכל הכיתות, הופיעו חוברות תנ"ך, היסטוריה, גיאוגרפיה וטבע, רק לכיתות הגבוהות, ואיתן גם חוברות מיוחדות של "הכנה לסקר" ? מבחן די מפחיד שקבע גורלות בהפניית התלמיד לבית ספר תיכון עיוני או מקצועי. התלמיד נדרש לחזור ולשנן "ידע כללי" רב שנתפס כראוי בעיני המבוגרים. גיבורים של ספרות ילדים "קלאסית", לקחי משלים מפורסמים, אירועים היסטוריים מפורסמים, אתרים מוכרים למן פלאי העולם העתיק ועד ערי בירות, צבעי הדגל, סוג המטבע וגודל האוכלוסיה בארצות העולם. ארסנל ידע דומה שימש בישראל עולם מוצרי ילדות רחב ומגוון של עטיפות נייר מסטיק, כרטיסי איסוף למיניהם, משחקי קלפים וספרי חידות ומשחקים, ככלי שהזין את השכפול בחוברות החופש וכביטוי לתפיסה המקובלת של סוגי הידע הנחוץ לחינוכו של הדור הצעיר.

"כיצד יבלה ילדך בחופש"
"כיצד יבלה ילדך בחופש"? שאלה נעמי מדרשי, עורכת "ספריה להורים" בהוצאת מחלקת החינוך של עיריית תל אביב-יפו. "... אמנם החופש הוא חופש, אבל בכל זאת אין לשכוח מה שנלמד... , אלו תכליתן של החוברות הניתנות לילדים למשך החופש...." קבעה והבהירה. "בדרך כלל נקוטות שתי דרכים בידי הילדים: "לגמור" אותן בימים הראשונים של החופש ולומר "ברוך שפטרנו", או לדחות את המלאכה לימים האחרונים של החופש, ולעשותן אז בחיפזון". לא כך ולא כך ראוי: "הכוונה היא שהילד יעבוד עבודה עצמאית באופן רצוף וסדיר... כאן תפקידם של ההורים לתכנן כראוי את עבודתו של הילד...", קבעה והפכה גם את ההורים, לשותפים רבי משמעות במבצע מילוי החוברות לחופש של ילדיהם.

 

"מחצית השעה מדי יום"
כל ילדה וילד נדרשו כמובן לאחריות, רצינות, רהיטות וכתיבה נאה של דפי החוברות. הדפים, שהיו עשויים נייר מאיכות זולה, נטו לעיתים להיקרע לנוכח מחיקות אינסופיות של תשובות, שלא השביעו רצון אמאות קפדניות במיוחד. לא בכל בית נשמרה כמובן "משמעת חוברות" ראויה וילדים לא מעטים השלימו משימתם בלית ברירה ובאי חשק בתוך מספר ימים אחרונים של סוף החופש הגדול. אלה גם אלה, מצאו להם מעט מזור בהנאת ההתבוננות באיורים החביבים שעיטרו את דפי החוברות. אלה נמסרו בראשית השנה לידי המורה שסימנה בכתב ידה את ה"יפה" המיוחל.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

היום שוב אין מוטלת כמעט משימת מילוי חוברות לחופש, אלא רק בחלק מכיתות נמוכות בחינוך הממלכתי דתי, המבקש להמשיך ולקיים מסורת לימוד ושינון של ידע מוגדר גם בימי החופש. בעידן הפוסט מודרני שוב אין תפיסה חינוכית קנונית אחת, אלא ריבוי של דרכים ודעות לפיהן ראוי לאפשר לילדים להגיע בעצמם לגילוי ומיצוי תחומי עניין וידע, ואולי ראוי לנצל את החופש למנוחה ולעיסוקים אחרים...

 

תגובות:
חוברות השעורים לחופש היה סיוט של כל תלמיד בשנות ה - 40 וה - 50 במיוחד בימים שלפני תום חופשת הקיץ. סיוט זה היה נפתר בחלקו ע"י הסתייעות בילדים החרוצים שמילאו את החוברות הזוועתיות הללו בתחילת החופש. לעיתים גם אחים גדולים היו נרתמים למשימת ההצלה של הילד הקטן מידי המנהל או המורה "המרושעת" שלרוב לא ויתרה על בדיקת החוברת. אם מנהג החוברות הללו עבר מהעולם. הרי מה טוב.

דן קלצ'בסקי
pinchi1@walla.co.il

 

רטרו:

 




חינוך גופני מורחב
שתף 

חינוך גופני מורחב (החג"ם), היה מסגרת שאליה השתייכו כל תלמיד בתי הספר התיכון בארץ ישראל עד קום המדינה.

זה היה רעיונו של ד"ר בירם, מנהלו של בית הספר הריאלי בחיפה, שהחשיב מאד את
האפשרות לתת לנוער הלומד חינוך טרום צבאי, כהכנה לבאות.

החג"ם החל לפעול בשנת 1940, קודם בריאלי ואחר כך, בהדרגה, גם בבתי הספר התיכוניים בערים האחרות. הפעילות היתה פעם-פעמיים בשבוע לפני הלימודים (מה שקראו אחר-כך שעת 0), וכן היו מחנות אימונים בחופשות החגים ובקייץ. המקצועות הנלמדים היו בעיקר ספורט שימושי, שדאות, קפ"פ, ובשלבים המאוחרים (במחנות אימונים) גם נשק.




חצי מחברת.
שתף 

 

 

 

 

 

 
 

בכיתה א', בתחילת השנה, חתכו כל מחברת עם שורות עבות לשני חצאים שבהם התאמנו התלמידים בכתיבה תמה. 

הראשונים שקבלו מחברת שלמה היו אלו שכתבו הכי יפה. ה"יורמים" זוהו כבר בכיתה א': הם ישבו בשורה הראשונה, כתבו כתיבה תמה וקיבלו את המחברת השלמה - ראשונים. הפרחחים - אחרונים....

 

 

 

 



 

 

 

 


 

מטבעות לשון:

כותב בחצי מחברת
טמבל, חסר כישורים, מוגבל.
"...אה.....עזוב אותו, הוא טמבל מושלם, עוד כותב בחצי מחברת..." 

האיור מתוך הספר אבא שלך לא זגג -סלנג בניחוח נוסטלגי, דייויד סלע / הוצאת מודן.
מאייר: אמי רובינגר




חשבוניה.
שתף 

החשבונייה הייתה מחשב כיס של העידן שלפני הדיגיטאלי. הייתה זו מסגרת עץ ועליה היו מתוחים חוטי מתכת עליהם היו מושחלים חרוזים צבעוניים.

שיטת הפעולה היתה פשוטה מאוד. בכל שורה היו 10 כדורים (בחשבוניות "משוכללות" למנהלי חשבונות היו גם עוד שניים עד ארבעה כדורים בצבע נוסף. השורה הראשונה = יחידות, השניה = עשרות, השלישית = מאות וכו'.
היית מעביר כדורים לפי המספר שהיית נצרך לו ואז כאשר גמרת את הכדורים בשורה החזרת את כולם ובתמורה העברת כדור אחד בשורה שמתחתיה.וכן הלאה והלאה.

למשל: 7+5. העברת 7 כדורים ועוד 3 (שאז נגמרה השורה) החזרת את כל ה- 10 בתמורה הוספת 1בשורה למטה שוב חזרת לשורה העליונה הוספת 2 (כי 3 כבר העברת). התוצאה היתה בשורה הראשונה (יחידות) 2 השורה השניה (עשרות) 1 סה"כ התוצאה = 12. 

למרות החשבונייה, רובנו העדפנו להשתמש בזמנו בלוח הכפל.




טיול שנתי
שתף 

טיול שנתי אחד הדברים המרגשים ביותר לכל ילדי בית הספר.

 

בקוצר רוח חיכינו לאותה שעה בה תתייצב המחנכת לפני הכיתה, ומילות הקסם תצאנה, ואז בחרדת קודש ללא כל הפרעה אפילו מבין "פרחחי התלמידים", הכו אותן מילים נפלאות: "תלמידים היום נדבר על הטיול השנתי".

 

בוקר הטיול היה שונה מכל הבקרים האחרים. אנו היינו צריכים לדרבן את ההורים להשכים קום ולדאוג לכך שהתרמיל כולו יהיה מצויד, שהאוכל יהיה מוכן, שהמימייה תכיל מספיק תה, שלא נשכח את הכובע, ובוודאי שלא נעז לצאת לטיול מבלי "הכאפייה".

 

בקוצר רוח ובקסיסת ציפורנים, היינו מצטופפים ברחבה שלפני בית הספר ומחכים למשאית שתבוא לאסוף אותנו. כל רעש כבד של מנוע באופק גרם לראשים צעירים להזדקף ולהעיף מבט מקווה שאכן הנה מגיעה המשאית! וכשהגיע הרגע המיוחל, והמשאית בצבע החאקי עצרה לידנו בחריקת בלמים, החל הדוחק וההתנפלות על סולם המתכת שהוביל אותנו אל הספסלים המאורכים שעליהם ישבנו, "תשמרי לי מקום" תמיד נשמע בין המולת הקולות העולזים.

 

 

המורים וגם "ההורה המלווה" ניסו להשתלט עלינו, אך לשווא. נהג המשאית היה סוגר את ישבנה של המשאית, מוודא שכולם יושבים בבטחה, המורה הייתה לוחצת על כפתור המיקרופון החשמלי ומוסרת דין וחשבון על האתרים שאליהם נגיע בטיול. כשסימה תמיד איזה מישהו החל לפצוח בשירה, וכמעט כולם הצטרפו... בשלב מאוחר יותר תמיד נתבקש אחד הילדים שניחן בקול יפה לשיר "סולו" וכשסרב לעשות זאת פצחה כל הכיתה בשיר משכנע משלה שנקרא: "שדוד ישיר לנו סולו .. שדוד ישיר לנו סולו.. כולנו פה אחד שקט"!!! עד שלהוא לא הייתה ברירה וקול הזמיר פצח בשירה.

 

כשהגענו לתחנה הראשונה לאחר שעות מס' של נסיעה, הייתה המחנכת לוקחת את המיקרופון בידה ונותנת לנו הוראות מדויקות על המקום בו נבקר, על הזמן בו נשהה באתר, מתי תארך הפסקת האוכל, כיצד לא להתנהג, וברור שמי שלא יקשיב להוראות אלו יוחזר למשאית בבושת פנים ולא ישתתף בכל הפעילויות הבאות.

 

מה שאהבנו בטיולים אלו, שהמורים הפכו להיות יותר "אחד מהחברה" הם נעשו רכים יותר, אנושים יותר, ואפילו לפעמים גילו איזה "טלנט" כמו שירה, או סיפור, או כל דבר שלא ציפית מאותו אדם חמור סבר.

 

כמעט כל הטיולים צברו בתוכם, הליכה ארוכה ברגל, ביקור בהריסות רומאיות, או איזה נחל או ים בקרבת מקום והאמיצים שבנו חלצו נעליהם וטבלו רגליהם במים. קטיפה של פרחים או צמחים למיניהם (מה שהיום אסור), או אסיפת חלוקי אבנים, המון שמש ואוויר נפלא, ועליזות ושמחה רבה.

 

כמעט תמיד היה איזה מישהו נפצע, נוקע רגל, נופל, לא חש בטוב, ותמיד נראה היה לנו שאיזה רומן מתחיל לפרוח בין המורה להורה המלווה, או ההורה המלווה לנהג, או לנהג עם המורה.

 

הדרך בחזרה הייתה תמיד מעציבה את ליבנו כי לא רצינו "שהכיף יגמר". אך הדרך בחזרה גם היא הייתה מלווה בשירים ובגרונות ניחרים, כולם היו סמוקי לחיים, שזופים, פרועים מלאי אבק דרכים, ובשאירת קולם הצרוד מסיימים בשירה אדירה של: "אחינו הנהג, אחינו הנהג, סע לאט סע לאט, לא רוצים הביתה רוצים ללכת הייטה, סע לאט!"




יום ספורט
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה.

 

 

 









 
הצטרפו אלינו גם בפייסבוק
עדכונים - בלוגים - אירועים - אלבומי תמונות - סרטונים נדירים


שלח דף זה לחבר תגובות, הערות, והוספת מידע, מושגים ונושאים למנוי חינם על מגזין הנוסטלגיה"כובע טמבל" הוסף למועדפים



כל הזכויות שמורות © לאתר נוסטלגיה אונליין ו/או לבעלי התכנים, הדימויים והתצלומים.