חיפוש:   בכל האתר  בשמות הערכים  בקרדיטים     חפש  |  חיפוש תמונות בנושא:   חפש
   מפת האתר  |   כרגע באתר: 178 מבקרים   |  כניסה לדף האישי    
עורך: דייויד סלע
דבר העורך כתבו לעורך
| עמוד הבית | מי אנחנו | מרכז מידע לגולש | על נוסטלגיה ורטרו | קרדיטים | צרו קשר | גולשים כותבים
 

+   אביזרים וחפצים
+   אוספים ותחביבים
+   אז - וכעת
+   אירועים ושנים
+   ארכיון האישים
+   ארכיון הוידאו
+   ארכיון הישראליאנה
+   ארכיון הכרזות
+   ארכיון המצגות
+   ארכיון הקול
+   אתרי נוסטלגיה
+   בידור ופנאי
+   בקיבוץ
+   בריאות, טיפוח וניקיון
+   בשכונה
+   בתים ומבנים מספרים
+   גלויות בולים וסמלים
+   דירה ובניין
+   היום בהיסטוריה
+   המקום בו גרנו
+   העפלה ועליות לא”י
+   חג ומועד
+   טלוויזיה ורדיו
+   ילדות נשכחת
+   לבוש אופנה והנעלה
+   מוזיקה שיר וזמר
+   מזון ומשקה
+   משחקים וצעצועים
+   מתחם מורים
+   נוסטלגיה בצה”ל
+   ספורט
+   ספרות נוסטלגית
+   עבודה ומלאכה
+   פוליטיקה ובחירות
+   רדיו נוסטלגיה
+   רכב ותחבורה
+   רשת חברתית
+   שונות
+   שירותי גולש
+   שפה עברית
+   תיאטרון עברי
+   תקשורת מדיה ופרסום

האתר מוקדש לזכרו של
 יוסי פשרמן (פשי) ז"ל
2003 – 1954

מעל ל - 1100
סרטוני וידאו נוסטלגיים
בארכיון הוידאו שבאתר

יום העצמאות ה-7
 

הצוללת דקר
 

תל אביב הקטנה
 
 

פורטל: בשכונה



משחקי שכונה

אן דן דינוהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

 

              

האיור מתוך הספר אמת או חובה - משחקי ילדות שאהבנו. דייויד סלע / הוצאת כתר
מאייר: איתן קדמי.


אן דן דינו היה דקלום
שהשתמשו בו לצורך קביעת סדר משתתפים במשחק. היו מדקלמים "אן דן דינו, סוף על הקטינו, סוף על הקאטי קאטו - אליק בליק בום". המהדרין היו גם מוסיפים משפטים נוספים ומותחים את האן דן דינו הזה בלי סוף ובכך מגבירים את המתח:  "בום בום בום, תפוח אדום, פתח את האלבום, שם תראה אותי ותיקח אותי, תי-תי-תי התפוח שנפל, שנפל מראש העץ..." וכן הלאה.
המדקלם היה עושה זאת בקול רם ועם כל מילה היה עובר עם אצבעו ומורה על ילד אחר בקבוצה. כאשר סיים את הדקלום הייתה אצבעו מצביעה על ילד שהיה נבחר למשחק, או תורו נקבע, או כל דין אחר הקשור למשחק.




אנחנו באים להלחם אתכםהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

               

האיור מתוך הספר אמת או חובה - משחקי ילדות שאהבנו. דייויד סלע / הוצאת כתר
מאייר: איתן קדמי.

ראו במשחק "עלי בבא".




אסומניה- אבודניההרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

    האיור מתוך הספר אמת או חובה - משחקי ילדות שאהבנו. דייויד סלע / הוצאת כתר
מאייר: איתן קדמי.


ראו בערך חמור חדש.

ב"שיר השכונה" (ח. חפר/ א. ארגוב) שרו "התרנגולים":
"...רגל ברגל, יד ביד / בוא נרקוד ריקוד נחמד / אסומניה אבודניה / בוא לרקוד עם דודה פניה...".



אף פינוקיוהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 


האיור מתוך הספר אמת או חובה - משחקי ילדות שאהבנו. דייויד סלע / הוצאת כתר
מאייר: איתן קדמי.

תולשים בזהירות את עלי הכותרת והאבקנים של פרח ההיביסקוס, נשאר על הגבעול העליה בצבע ירוק ,שתמיד היה עטוף בצוף דביק. " המומחים" ידעו להפריד את העלי הרחב בבסיסו, שעליו מאין מקלון קטן ולתולשו בבסיס כשהוא עטוף בדביקות של הצוף להדביקו על קצה האף ולהסתובב איתו כך בשכונה, ומכאן השם "אף פינוקיו".




אצבע שחורההרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 


האיור מתוך הספר אמת או חובה - משחקי ילדות שאהבנו. דייויד סלע / הוצאת כתר
מאייר: איתן קדמי.


ילד אחד עומד עם גבו לכולם ועוצם עיניים תוך כדי הושטת ידו לאחור. מישהו מהילדים צריך לגעת באצבעו. הילד מסתובב וצריך לנחש מי נגע באצבע . אם הוא לא מצליח לנחש - כולם בורחים והוא צריך לתפוס ילד אחר. אם הוא מנחש נכון - מתחלפים.




ארנבת שחורההרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

במשחק "ארנבת שחורה" הילדים יושבים במעגל. ילד אחד עובר סביבם ונתן לכל ילד צבע אחר ולזה שנותנים שחור, הוא רודף אחריו והסופר מנסה לתפוס את מקומו לפניו.




ארנקהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 


האיור מתוך הספר אמת או חובה - משחקי ילדות שאהבנו. דייויד סלע / הוצאת כתר
מאייר: איתן קדמי.


אחד המשחקים האהובים ביותר: לוקחים ארנק, קושרים לקצהו חוט ניילון דק, מניחים את הארנק על המדרכה ומתחבאים מאחורי השיחים או גדר. כאשר מתקרב עובר אורח מושכים את חוט הניילון שהארנק בקצהו משיכה קלילה אחת  שגורמת להפניית תשומת ליבו של העובר. הלה מתכופף להרים את הארנק, איזה הפתעה נפלאה עבורו, ואז כאשר כמעט והוא אוחז בארנק מושכים משיכה אחת חזקה בחוט הניילון, דבר הגורם לארנק  לקפץ ולטוס במהירות ממקומו, לתדהמתו ולרוב המקרים לבהלתו של עובר האורח, ולקול צהלות כל ילדי השכונה שמתחבאים מאחורי הגדר.


''...רבצתי לצדו של מרני ידידי מאחורי הגדר החיה בחצר ביתנו...מרני החזיק בידו חוט דקיק ושקוף שבקצהו נקשר ארנק כסף, הארנק היה מוטל במרכז המדרכה. העוברים והשבים נהגו תחילה להתייחס לתופעה בחשד...לאחר מכן, כאילו בדרך אגב, הגניבו מבט לצדדים ובתנועה נמרצת התכופפו להרים את הארנק. בשלב זה...נהג מרני...למשוך בחוט. פעולה זו גרמה להפתעה רבה....מנסים פעם אחר פעם להתכופף ולחטוף אותו. הארנק שהכיל אבנים הגביר מהירות... ולהפתעתם המלאה של ה''קורבנות'', נעלם לפתע כאילו בלעה אותו האדמה! ...נתקפנו בהתקף צחוק...חזרנו מבלי להתעייף פעם אחר פעם על המתיחה המשעשעת...''.
''מיתר אחד'' מאת ברוך יוספסברג, עמוד 70, הוצאת ירון גולן.



ביהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

בחיפה שיחקנו משחק שנקרא "בי" (כמו האות האנגלית).
מתחלקים ל -2 קבוצות ומסמנים קו באמצע. אחד המשתתפים ממלא אויר בריאות עובר לצד השני תוך שהוא מוציא את האויר ואומר "בייייי". הוא מנסה לגעת באחד ממשתפי הקבוצה השניה ולחזור לשטח שלו בלי "לקחת אויר" באמצע (כלומר, כל עוד הוא צועק "בי". לעומתו, חברי הקבוצה השניה מנסים לתפוס אותו שלא יצליח להשתחרר לפני שלקח נשימה נוספת. (רק חיפאים שכל היום עלו וירדו בהרים כנראה יש להם כושר למשחק זה).




בית על העץהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 


האיור מתוך הספר אמת או חובה - משחקי ילדות שאהבנו. דייויד סלע / הוצאת כתר
מאייר: איתן קדמי.


בית על העץ היה פרויקט של הילדים הנועזים, אלה שהיה להם אומץ לפלח קורות עץ ולוחות דיקט מאתרי בניה בשכונה, לטפס על העץ בחצר ולבנות שם מן בקתה קטנה, ולא להתיחס לאימא שהייתה עומדת בתחתית העץ וצורחת בקול: "...תרד משם כבר...מה, אתה קוף???...בוא הביתה לאכול...".

בניית הבית על העץ הייתה משימה מורכבת שלא אחת הסתיימה בחדר מיון עקב נפילת אחד ה"בנאים".

לבעלים של בתים על העץ הייתה תמיד הילה של נועזים, ותמיד רחשו שמועות ורכילות בין ילדי השכונה: "...עברתי אתמול בלילה מתחת לעץ של ברוך אפשטיין... שמעתי קולות...".

 




תגובות:

מחנה - היינו בונים "מחנה" על העץ עם קרשים. על הגזע סולם באמצעות לייסטים עבים שהיינו "לוקחים" מאתרי בניה...
אני גרה בטבעון, והעצים בדרך כלל היו עצי אלון. היינו מוסיפים שמיכות, כריות ושלט.

רחל אברהמוב
rachel_49@walla.com




בן לוקח בתהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 


האיור מתוך הספר אמת או חובה - משחקי ילדות שאהבנו. דייויד סלע / הוצאת כתר
מאייר: איתן קדמי.

ריקוד שהוא גם משחק: נעמדים במעגל שאת פנימו מקיף בדילוגי ריקוד אחד המשתתפים. כל המשתתפים מלווים את הרוקד בשיר: "...בן לוקח בת ובת לוקחת בן, בן לוקח בת ובת לוקחת בן, הרבי אמר שאסור להתחתן", ותוך כדי ריקוד מסמן הרוקד לאחת הילדות וזו מצטרפת אליו, הם רוקדים יחד חבוקים  סיבוב או שניים ואז הוא נוטש למעגל והיא בוחרת ילד אחר וכן הלאה.

ריקוד זה זכור לטוב אצל כולנו, כי זו הייתה לנו הפעם הראשונה לחבק, בן או בת. תוך כדי ריקוד היה אפשר למשש את גב הילדה, ולדעת עם היא כבר לובשת חזייה...




ברי ברי פוטרה ברההרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

משחק אצבעות המנגנות על השפתיים תוך ניפוח הלחיים bri bra put a bra.




גוגואיםהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

האיור מתוך הספר אמת או חובה - משחקי ילדות שאהבנו. דייויד סלע / הוצאת כתר
מאייר: איתן קדמי.

 

הסיבה שהכי אהבנו את המישמש הייתה בשל הגלעינים שלו, שנקראו בירושלים עג'ואים בשפלה גוגואים וברחובות אג'מים.

היינו אוספים את הגוגואים בלהיטות, שמים אותם על נייר עיתון בשמש ונותנים להם להתייבש. לאחר מכן אוצרים אותם בכיסי המכנסיים הקצרים, המהדרים היו מקפלים את כפל המכנסיים הקצרים כפל כפול, כך שהכיס בלט החוצה ומראהו התפוח בגוגואים בלט לעין כל. 

 

 

 

 

המשחק בגוגואים היה די פשוט: כל המשחקים נעמדים מול קיר, כל אחד זורק בתורו גלעין אחד, זה שמגיע הכי קרוב לקיר לוקח את כל שאר הגוגואים. קראו למשחק הזה "קרוב לקיר".

היו גם משחקים נוספים עם גוגואים, כמו "חור בחול": היו עושים חור בחול ונעמדים במרחק מה מהחור וכל אחד זורק בתורו גרעין משמש אחד, זה שהצליח להכניס את הגרעין שלו לחור זוכה בכל שאר הגוגואים.

משחק אחר: מניחים כוס קרוב לדלת, מי שהיה מצליח לזרוק את העג'ו ולהכניס אותו לכוס - היה מקבל את כל העג'ואים שמסביב... 

 

משחקים נוספים: היה משחק גוגואים בשם "בור יהודי": זורקים את הגוגואים לבור, חלק מהגוגואים קופצים החוצה. מספר זוגי - מרוויח הכל. מספר לא זוגי - מפסיד הכל. 
המשחק השני, הקשה יותר, היה נקרא "בור ערבי". זורקים גוגו אחד לתוך הבור (שמלא כמובן בגוגואים של המפסידים הקודמים). הגוגו אמור להקפיץ החוצה גוגואים אחרים. יצא מספר זוגי של גוגואים - הרוויח. מספר לא זוגי - הפסיד.

עונת העג'ואים - גוגואים הייתה קצרה מאוד, כיוון שפרי המישמש עונתו קצרה. לאחר העונה היינו עושים בגוגואים שימוש אחר: היינו משפשפים את הגלעין במרץ על המדרכה עד שנוצר בו חור, בעזרת מסמר היינו מוציאים את חלקו הפנימי של הגלעין, מחוררים בו  חור נוסף ויוצרים מהגלעין משרוקית. היו גם כאלה ששזרו את הגוגואים המחוררים על חוט ויצרו שרשרת לתפארת.

משחק נוסף נקרא "פרופלור" שהיינו מייצרים כדלקמן: יושבים על הארץ קרוב לאספלט או למדרכה, ומשפשפים בשני הקצוות את הגוגו עד שנעשה בו חור. עם סיכה רוקנו את התוכן לקחנו מסמר וחיררנו 2 מקלות ארטיק והעברנו מסמר בין 2 המקלות והכנסנו בחור שנוצר, גוגו . לקחנו חוט וליפפנו מסביב למסמר מלמעלה ואז היינו מושכים וזה היה מסתובב כמו מאוורר.

 

 

תגובות:
אנו היינו נפגשים מאחורי הבית ומשחקים על מכסה ביוב. במכסה הביוב הינו חור חצי עגול. אחלה משחק בזמנו.

איציק
PPBHB@WALLA.CO.IL

================================================================


פעם ראשונה שלי בתור עצמאי בכיתה ו'. עשיתי קופסא עם חור בדופן צדדית. הילדים זרקו גוגו לכיוון החור. אם פגעו, קיבלו 20/30 גוגואים. אם לא (לרוב), הגוגו נשאר אצלי.

עלי לשם
leshem@yahoo.com









 
הצטרפו אלינו גם בפייסבוק
עדכונים - בלוגים - אירועים - אלבומי תמונות - סרטונים נדירים


שלח דף זה לחבר תגובות, הערות, והוספת מידע, מושגים ונושאים למנוי חינם על מגזין הנוסטלגיה"כובע טמבל" הוסף למועדפים



כל הזכויות שמורות © לאתר נוסטלגיה אונליין ו/או לבעלי התכנים, הדימויים והתצלומים.