חיפוש:   בכל האתר  בשמות הערכים  בקרדיטים     חפש  |  חיפוש תמונות בנושא:   חפש
   מפת האתר  |   כרגע באתר: 143 מבקרים   |  כניסה לדף האישי    
עורך: דייויד סלע
דבר העורך כתבו לעורך
| עמוד הבית | מי אנחנו | מרכז מידע לגולש | על נוסטלגיה ורטרו | קרדיטים | צרו קשר | גולשים כותבים
 

+   אביזרים וחפצים
+   אוספים ותחביבים
+   אז - וכעת
+   אירועים ושנים
+   ארכיון האישים
+   ארכיון הוידאו
+   ארכיון הישראליאנה
+   ארכיון הכרזות
+   ארכיון המצגות
+   ארכיון הקול
+   אתרי נוסטלגיה
+   בידור ופנאי
+   בקיבוץ
+   בריאות, טיפוח וניקיון
+   בשכונה
+   בתים ומבנים מספרים
+   גלויות בולים וסמלים
+   דירה ובניין
+   היום בהיסטוריה
+   המקום בו גרנו
+   העפלה ועליות לא”י
+   חג ומועד
+   טלוויזיה ורדיו
+   ילדות נשכחת
+   לבוש אופנה והנעלה
+   מוזיקה שיר וזמר
+   מזון ומשקה
+   משחקים וצעצועים
+   מתחם מורים
+   נוסטלגיה בצה”ל
+   ספורט
+   ספרות נוסטלגית
+   עבודה ומלאכה
+   פוליטיקה ובחירות
+   רדיו נוסטלגיה
+   רכב ותחבורה
+   רשת חברתית
+   שונות
+   שירותי גולש
+   שפה עברית
+   תיאטרון עברי
+   תקשורת מדיה ופרסום

האתר מוקדש לזכרו של
 יוסי פשרמן (פשי) ז"ל
2003 – 1954

מעל ל - 1100
סרטוני וידאו נוסטלגיים
בארכיון הוידאו שבאתר

יום העצמאות ה-7
 

הצוללת דקר
 

תל אביב הקטנה
 
 




משחקי צעצועים

דגל שמחת תורה
שתף 

דגלי שמחת תורה

ד"ר חיים גרוסמן
חוקר תרבות ישראלית

היום השמיני והאחרון של חג הסוכות הוא "יום שמיני עצרת" ו"יום חג שמחת תורה" הנחגגים בארץ כיום אחד. יום חג זה, בסופו של חג הסוכות, הוא חגם של הילדים (וגם של הילדות...).

בקהילות אשכנז היו הילדים באים לבית הכנסת בליל שמחת תורה כשדגלים בידיהם, כמנהג הקיים כנראה כבר במאה השבע עשרה. הדגלים שהודפסו ונמצאים לנו גם היום, עשויים נייר הנקרע בקלות, הם מסוף המאה ה- 19, מספרם קטן ונדירותם רבה לנוכח אי השתמרותם. הדגלים שהודפסו ושמשו במזרח ומרכז אירופה, נשאו תמונות של חג הסוכות ושמחת התורה ועוטרו בפסוקים מקובלים נוסח: "בסכת תשבו שבעת ימים" ו"אגיל ואשמח בשמחת תורה".

הופעת הציונות יצרה מעגל חדש של דימויים חזותיים ובראשם מנהיגי התנועה שהפכו גם לדיוקן מוכר של תוצרי אמנות עממית. בראשיתה של המאה העשרים היה דיוקנו של הרצל מראה מבוקש שהופץ בשלל צורות. "כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלם", שנדפס ככותרת לדגל של חג בשנות העשרים במרכז אירופה, כלל כבר גם סמלים ציוניים. מאוחר יותר אף "עלה" ארצה וזכה למספר גרסאות מודפסות נוספות בשנות השלושים, החמישים והשישים.

בימי המנדט בארץ ישראל לא יוצגן דגלים רבים אך גם במעט שנדפס בלטו כבר אלמנטים חדשים כמו "נוף א"י" ובמרכזו חורש על טרקטור.

הקמת מדינת ישראל מצאה ביטוי גם בציור דגלי החג, שעיצובם נסמך על מסורת קישוט ארץ ישראלית לה נוספו גם מסמליה של המדינה החדשה. הצייר דוד גלבוע הבליט בראשית שנות החמישים שמחת ריקוד חג המתקיימת מחוץ למרחב בית הכנסת, כיאה ל"ילדי הטבע" הציוניים.

דגלים רבים עוטרו במראה מקובל של ילדים חוגגים בבית הכנסת. יצרני מרבית הדגלים היו "זסלנסקי" בירושלים ? מפיץ וגם יצרן לעת מצוא, ו"מרכז התמונות" בתל אביב. אלה שבו והבליטו מראות מוכרים בצידו המצויר של הדגל ומסורת קבועה של הדפסת פיוטי "הושענות" בצידו השני של הדגל הצבעוני. היבט עיצובי בולט שהיה למנהג רווח היה "ארון הקודש" במרכזו של הדגל - שתי דלתות קרטון שפתיחתן חשפה בדרך כלל ציור תמים של ספרי תורה כרוכים גם הם ע"פ הגרסה האשכנזית - לשמחת סקרנותם של הילדים. גזירת שני חלקי "ארון התורה" כדי לאפשר פתיחת ה"דלתות".

מלחמת סיני 1956 וגאולת מחוזות עבר מקראי, מקמו גם את נוכחותו החזותית של החייל הישראלי, מופת של גאוה ואהבה, כמבשר שמחת החג.

מלחמת ששת הימים 1967 שבה והציגה שמחת תורה בדמות החייל הצה"לי הגואל, שדיוקנו הנוצץ והמנצח עיטר אינספור תוצרי אמנות שימושית והובלט גם במראה הדגלים, ובעיקר על רקע הכותל בירושלים. הכותל המערבי שב להיות מרכיב חזותי מרכזי גם בדגלי החג של שנות השבעים כסמן מאפיין של ישראליות השבה למקורותיה החזותיים היהודיים, וכרקע מוסכם של תפילה לשלום.

בשנות השמונים התזזיות יותר, מסמנות גם את דעיכתה של הגרפיקה והאמנות השימושית הנאיבית המתקשה להתחרות על תשומת לבם של הילדים המבקשים ריגושים קצביים יותר. דגלי שמחת תורה קבלו "חיזוק" קצר ימים של עיצוב בקו קליל יותר של יצרן תל אביבי וזכו שוב לעדנה מחודשת.

כיום מודפסים דגלים עם מוטיבים מסורתיים בסין וגם בארצות הברית ומעטים גם כאן שתמציתם קו לאומי עדתי בנוסח מנהיגיה של תנועת ש"ס בדרך אל בית כנסת וסוכה בשנות אלפיים.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 


 

 

 

 

 

 

 


 

 

 

 

 


 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 




דגמי מטוסים
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה.

 

 

 




דגמי מכוניות
שתף 

ראו בערך מכוניות גמדא.




דובי
שתף 

בזמנים ההם כשלכל אחד מאיתנו היו מעט מאוד צעצועים, היה צעצוע אחד שהיה "חובה": אצל הבנות הייתה זאת בובה עם עיניים ואצל הבנים - דובי. היה זה דובי צמרי, בדרך כלל בצבע אפור שהיה "פרקטי".

 


"החלונות הגבוהים" שרים את "בובה זהבה" - מ. ילן-שטקליס / ש. קראוס:
"...עייפה בובה זהבה / ועייף מאוד הדוב / הצללים לחדר באו / לוחשים לי לילה טוב...".




הגה צעצוע
שתף 
בימי הפשטות וההסתפקות במועט של ראשית המדינה היו גם הצעצועים לפעוטות עשויים מחמרים בסיסיים. בין הצעצועים העשוים מעץ, בצד הקוביות ועגלות-הבובה וכו', היה גם הגה-צעצוע מעץ.

ההגה לא היה בצורה של ההגה במכונית אלא רק המבנה העגול שלו הזכיר את ההגה. במשטח העגול מעץ נגרעו עיגולים כדי שהפעוט יוכל להחזיק בו, לסובבו הנה והנה ולהשמיע קולות של אוטו נוסע ואולי למד גם לחקות את קול הצפצפה או אמר ''פ?א-פ?אם''. אין לדעת ממי למד כל זאת, מנהגי הקואופרטיבים לתחבורההפרייבטים או האוטו משא. כמובן, השם הכולל של כלי הרכב שהיה בפיו היה ''אוטומובילים''.
 
לימים, כאשרה הוכנס הפלסטיק לשימוש, ההגה עשוי פלסטיק צבעוני לבש צורה דומה יותר להגה של המכונית ואף צפצפה הותקנה באמצעיתו. 
 
היום ההגה מתקדם עוד יותר. בחלק האמצעי מצויירים מחוונים, ובמקום הצפצפה ישנו חלק מסקרן שבוודאי מלהיב את הילד שמשחק בהגה. החלק הזה כולו כפתורים והוא הותקן לא  משום שהצפצפה חדלה לפעול לאחר זמן קצר אלא לשם התאמה לימים מלאי פטנטים והמצאות. לחיצה על כל כפתור משמיעה קול של כלי רכב מוכר, בהתאם לציור. סירנה של משטרה או של מכבי אש, וכו'.  מעניין מה תהיה צורת הגה הצעצוע בעידן ספינות החלל והטיסה לירח.



הולה הופ
שתף 


האיור מתוך הספר אמת או חובה - משחקי ילדות שאהבנו. דייויד סלע / הוצאת כתר
מאייר: איתן קדמי.


משחק שהומצא בארצות הברית והגיע גם אלינו בשנות החמישים.

זה היה חישוק פלסטיק רחב, היו מלבישים אותו על המותן ומנענעים את הגוף במרץ בתנועה מעגלית, במגמה להביא להסתחררות החישוק סביב הגוף. אלה שהיו טובים בהולה הופ היו מסוגלים להעביר את החישוק תוך כדי הסתחררותו לחלקי הגוף השונים.


משחק אחר עם ההולה הופ היה להשליך את החישוק קדימה בתנועה סיבובית כך שכאשר הוא היה פוגע באדמה הוא היה מסתחרר וחוזר אחורנית, הפלא ופלא.

בשנת 1958 פעל בארץ יזם  בשם יחזקאל נעם שהביא מארה''ב את הדגם של הולה הופ ויצר אותו באמצעות קבלן משנה בענף הפלסטיקה. הוא ואשתו , נעמי- פרידמן - נעם ז''ל,  עסקו גם במכירה ונעמי הדגימה את המוצר לראשונה מעל גבי דוכן של אחת הקופות  בסניף של שופרסל. במודעות הפרסום נקרא המוצר בהתחלה ''גל-גל שופרסל''  ולאחר מכן ''גלגלי-נעם''.

אודות ההולה- הופ הישראלי נכתבו כתבות במרבית העתונים של אותה תקופה והוא אף צולם על ידי ''יומני כרמל''. הביקוש היה כל כך גדול, שמדי פעם היה נגמר מלאי חמר הגלם והסוחרים היו צובאים על פתח ביתם של משפחת נועם ומחכים לשובם כדי להשיג עוד ועוד מהמוצר המבוקש. לא פעם היה נאלץ הזוג להעדר מהבית כדי לנוח מלחצם של הסוחרים. 
 
 



רטרו:
מי שמגיע למרחצאות חמי-יואב בדרום יכול להנות לא רק מהנוף הפסטוראלי, מהמים הטרמומינרליים והפינוקים שמעניקים במתקני הספא, אלא גם יכול לחזות בבחורה חטובת - גו שמדגימה להפליא את שליטתה בסיבובי ההולה- הופ המודרני. 




הכנס לחור
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה.




הציפור השותה
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה.




טיק-טק
שתף 

טיק-טק" נקרא היה גם ה"צפרדע".
משחק זה היה מורכב משתי חתיכות מתכת קטנות מחוברות בצד אחד, בעוד הצד השני פתוח. כשהיו לוחצים באצבע ואגודל על הצד הפתוח זה היה משמיע קול "טיק-טק"...

הטיק-טק היה משחק נפלא לשעות הלימוד המשעממות בבית הספר וכלי קטלני שאיפשר להוציא את המורות מדעתן תוך פחות משיעור אחד...




טלוויזיה בתמונות
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה.




טלוויזיה לילדים
שתף 

צעצוע לילדים משנות החמישים והשישים שבא לשתף את הילדים בחווית הטלוויזיה כשלרוב ההורים עצמם עוד לא הייתה טלוויזיה....

התמונות ציירו ביד על רצועה ארוכה שגולגלה סביב מוט, בסיבוב הכפתור הסרט היה מסתובב, מאחוריו הייתה מנורה שהאירה את ההתרחשות על "המסך".

 

וורסיה משוכללת בהרבה מהקודמת, עם תקליט שמשמיעה את התרחשות הסרט ושקופיות שמוכנסות למכשיר מוחלפות תוך כדי התקדמות העלילה.

 

 

וככה זה עבד

 

 

בקרו בעמוד הפייסבוק של אתר נוסטלגיה אונליין 




יויו
שתף 

                     

                            



האיור מתוך הספר אמת או חובה - משחקי ילדות שאהבנו. דייויד סלע / הוצאת כתר
מאייר: איתן קדמי.

 

                                     

 

היויו המקורי היה גומי דק שהיה נקשר לכדור של נסורת עטופה בנייר צלופן צבעוני. לאחר מכן היה אפשר למצוא יו-יו גם מעץ.

את היויו היינו מטלטלים מצד לצד, ומכאן יצא הביטוי 
" הוא טרטר אותי כמו יויו".

היויו המתוחכם יותר היה בעל חוט שנקרא היה "חוט שפגאט" שהיה מגולגל סביב דסקית עגולה מפלסטיק. מפעיל היויו הזה היה נדרש למיומנות גדולה, בעת ששחרר את הדסקית כלפי הרצפה ובפעולה מיומנת גרם לדסקית להתגלגל חזרה ולאסוף אליה את החוט, וחוזר חלילה.

                                        

 

נעמי שמר כתבה, "בצל ירוק" שרה את "הייטיריליי":
"...חלפה אישה יפת כתף / הצהילה לי פנים: / הייטיריליי.../ אחריה בן קטן טופף / עם יויו ציבעוני: / הייטיריליי...".

 

תגובות:
כילדים בין שנות 1941 - 1959 את היויו קיבלנו בנעלי פיל, נחלת בנימין היכן שהבורגר נמצא כיום. על כל זוג נעלים אשר ניקנו שם, קיבלנו יויו.

יעל שחר
shyael@013.net.il









 
הצטרפו אלינו גם בפייסבוק
עדכונים - בלוגים - אירועים - אלבומי תמונות - סרטונים נדירים


שלח דף זה לחבר תגובות, הערות, והוספת מידע, מושגים ונושאים למנוי חינם על מגזין הנוסטלגיה"כובע טמבל" הוסף למועדפים



כל הזכויות שמורות © לאתר נוסטלגיה אונליין ו/או לבעלי התכנים, הדימויים והתצלומים.