חיפוש:   בכל האתר  בשמות הערכים  בקרדיטים     חפש  |  חיפוש תמונות בנושא:   חפש
   מפת האתר  |   כרגע באתר: 163 מבקרים   |  כניסה לדף האישי    
עורך: דייויד סלע
דבר העורך כתבו לעורך
| עמוד הבית | מי אנחנו | מרכז מידע לגולש | על נוסטלגיה ורטרו | קרדיטים | צרו קשר | גולשים כותבים
 

+   אביזרים וחפצים
+   אוספים ותחביבים
+   אז - וכעת
+   אירועים ושנים
+   ארכיון האישים
+   ארכיון הוידאו
+   ארכיון הישראליאנה
+   ארכיון הכרזות
+   ארכיון המצגות
+   ארכיון הקול
+   אתרי נוסטלגיה
+   בידור ופנאי
+   בקיבוץ
+   בריאות, טיפוח וניקיון
+   בשכונה
+   בתים ומבנים מספרים
+   גלויות בולים וסמלים
+   דירה ובניין
+   היום בהיסטוריה
+   המקום בו גרנו
+   העפלה ועליות לא”י
+   חג ומועד
+   טלוויזיה ורדיו
+   ילדות נשכחת
+   לבוש אופנה והנעלה
+   מוזיקה שיר וזמר
+   מזון ומשקה
+   משחקים וצעצועים
+   מתחם מורים
+   נוסטלגיה בצה”ל
+   ספורט
+   ספרות נוסטלגית
+   עבודה ומלאכה
+   פוליטיקה ובחירות
+   רדיו נוסטלגיה
+   רכב ותחבורה
+   רשת חברתית
+   שונות
+   שירותי גולש
+   שפה עברית
+   תיאטרון עברי
+   תקשורת מדיה ופרסום

האתר מוקדש לזכרו של
 יוסי פשרמן (פשי) ז"ל
2003 – 1954

מעל ל - 1100
סרטוני וידאו נוסטלגיים
בארכיון הוידאו שבאתר

יום העצמאות ה-7
 

הצוללת דקר
 

תל אביב הקטנה
 
 




משחקי שכונה

גומי הולנדיהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 


האיור מתוך הספר אמת או חובה - משחקי ילדות שאהבנו. דייויד סלע / הוצאת כתר
מאייר: איתן קדמי.

 


משחק שהופיע יום אחד פתאום ותפס כשדה באש קוצים. לא ברור מה מקור השם, האם המשחק הזה שוחק בכלל בהולנד (יש טוענים שהוא התחיל בכלל ביפן) אבל איך שהוא הגיע - כולם נדבקו במשחק הגומי הזה.

ומהו המשחק: שני משחקים עומדים בפישוק רגליים וסביב רגלי שניהם רצועת גומי של תחתונים ששני קצותיה קשורים זה לזה. רצועת הגומי המקיפה את שני ה"עומדים" יוצרת מרובע, לתוכו קופצים המשחקים קפיצות שונות על פי תור. מי שאינו מצליח במשימה הופך להיות ה"עומד", ומחליף את אחד המחזיקים את הגומי על רגליהם. לאחר שגמרו כל המשתתפים לקפוץ את כל סדרת הקפיצות , מגביהים את מיקום הגומי ברגליים של העומדים, וחוזרים על כל הסדרה של הקפיצות. סדרת הקפיצות עצמה שילבה קפיצות בהן היה צריך להפגין זריזות וגמישות. למשל קפיצה מחוץ לגומי לחלקו הפנימי, קפיצה בשני רגליים על הגומי, קפיצה עם רגל אחת ועוד.


לצפיה בכל התגובות - לחצו כאן
 

 

בקרו בעמוד הפייסבוק של אתר נוסטלגיה אונליין 




גע-געהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 


האיור מתוך הספר אמת או חובה - משחקי ילדות שאהבנו. דייויד סלע / הוצאת כתר
מאייר: איתן קדמי.

משחק כדור שהיה משוחק בעיקר על ידי בנות.


היו זורקים כדור לגובה, נותנים לו לנחות על הרצפה שלוש פעמים, כאשר קפיצותיו מלוות בקריאה בקול גע-גע-גע, הכדור היה צריך לגעת ברצפה לפחות שלוש פעמים ואז המשחק היה חובט בכדור במגמה להטיס אותו לעבר אחד המשחקים האחרים, וכך להוציא אותו מהמשחק.  אם הכדור נגע ברגל של משחק הוא נקרא "חולה", עוד נגיעה - "גוסס", ועוד נגיעה - "מת".
 




דו-קרו-אס-פלההרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

משחק ששיחקנו בילדות (באזור הנגב המערבי): דו-קרו-אס-פלה. מזכיר קצת "חמש אבנים".

במקור - כדור גומי קטן וארבע עצמות כבש קטנות. אנחנו הבנות היינו בונות לנו דמויי עצמות - שתי אבני לגו של 6 או 8 אחת מעל השניה.
יושבים על הארץ יש לזרוק את הכדור כך שיפגע פעם אחת על הארץ ולתפוס אותו. בזמן שהכדור באוויר, יש להפוך לפחות עצם אחת. בשלב הראשון כולן צריכות להגיע למצב "דו" - העיגולים הבולטים שבלגו כלפי מעלה, ואז להרים את כולן ולפזרן מחדש. בשלב השני - "קרו" - כל אבני הלגו הפוכות, "אס" - אבני הלגו שוכבות, "פלה" - אבני הלגו עומדות. שלב חמישי כל אבן במצב אחר. נפסלת מי שלא מצליחה לתפוס את הכדור, או שלא הצליחה להעמיד אף עמם, או שלא פיזרה את כל העצמות.




דוד אמרהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 


האיור מתוך הספר אמת או חובה - משחקי ילדות שאהבנו. דייויד סלע / הוצאת כתר
מאייר: איתן קדמי.

במשחק זה היו קובעים את אחד מהמשחקים להיות מנהל המשחק. כל מה שהיה אומר מנהל המשחק והתחיל במילים "דוד אמר" - המשתתפים היו חייבים לבצע. למשל: "דוד אמר לקום" - כולם קמים.  "דוד אמר לקפוץ" - כולם קופצים. כל מה שנאמר ללא הפתיחה "דוד אמר" - לא מבצעים. הענין היה לנסות להטעות ולהכשיל את המשתתפים באמירות מבלבלות  כמו "לשבת", או -  "הוא אמר לקפוץ" - מי שביצע נפסל - והאחרון שנותר הוא המנצח.  בקיצור - משחק שנועד לבלבל את המוח של המשחקים.....




דודסהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

האיור מתוך הספר אמת או חובה - משחקי ילדות שאהבנו. דייויד סלע / הוצאת כתר
מאייר: איתן קדמי.

 


דודס היה משחק ילדים אותו היו משחקים בעיקר בקיץ, בבסיסו לקוח מבייסבול האמריקאי.

מניחים כפיס עץ על האדמה, ובעזרת מקל מכים בקצה הכפיס, כשזה קופץ לגובה מכים בכפיס למרחק. כשעלה הדבר ביד המַכֶּה הוא היה רץ במהירות רבה לאורך "תחנות" שסומנו במגרש, מתוך מגמה לחזור לנקודות המוצא עוד לפני שילדי הקבוצה השנייה תפסו את הכפיס והחזירו אותו לנקודת ההתחלה.

חוקי המשחק:

  • מי שתופס את המקל הקטן בשתי ידיים - פוסל את התור של השחקן היריב והתור עובר לשחקן היריב הבא.
  • מי שתופס ביד ימין - פוסל לחלוטין את השחקן היריב והתור עובר לקבוצה של התופס.
  • מי שתופס ביד שמאל - פוסל את כל קבוצת היריב ובעצם מכריע את המשחק. לכן השמאליים היו תמיד פופולאריים.
  • אם לא תופסים את המקל באוויר - אפשר להרים אותו מהקרקע וללכת עד לתחנה הקרובה.
  • אם השחקן עוד לא הגיע אליה - הוא פסול.
  • אם הוא הגיע אליה ולא המשיך הלאה - הוא לא פסול והוא יכול להמשיך לשחק.


ההורים והמורים התנגדו למשחק זה כי "זה יכנס לעין ותתעוור". מעולם לא פגשתי מישהו שהכפיס אכן נכנס לו לעין...

בירושלים היה השם המלא של המשחק "אלאם, סאלאם, בוליק" (וגם "אלאם סאלאם פץ')  וזאת על שם שלוש המכות שהמשחק התורן זכאי להן. הוא היה מכה במקל שבידו בכפיס כדי שיתרומם, ואז חובט בו במקל שבידו כשהוא בגובה, והג'מאעה היו אומרים "אלאם"- ובמכה שניה "סאלאם" ובשלישית "בוליק". ויכוחים נוראיים פרצו כאשר המשחק התורן לא פגע בכפיס בכלל- האם זה "אלאם" או לא. חלק מהצלקות שעל ילדי ירושלים הם עדות אילמת להבדלי השקפה - האם מגיע למפקשש מכה נוספת או לא.

במקומות שונים בארץ קראו למשחק הזה "אלמבוליק", שזה כנראה קיצור שמו המקורי. בבאר שבע קראו למשחק הזה בשם "טירו". בהרצליה קראו למשחק טירו או צ'רגה, בטירו היה השחקן מטיל את הקפיס באויר וחובט בו ואילו בצ'רגה היו יוצרים חריץ בקרקע ומניחים את הקפיס כשקצה אחד מעל החריץ מקפיצים וחובטים. בחיפה - "הקפות", או כמו שביטאנו את שמו - הא-קאפות -  במקום הקפיס של הטירו השתמשנו בכדור טניס ואז מרחב המשחק היה יותר גדול.
כמו כן, בכל הגירסאות הייתה משמעות שונה לתפיסת הקפיס/כדור בשתי ידיים, יד ימין או שמאל. בכפר ויתקין קראו למשחק "דקה". האגדה מספרת, שבאחד המשחקים ברחוב פיהקה אחת הבנות והמקל המחודד נכנס לה לתוך הפה וזכתה כתוצאה ב - 1,000 נקודות, שהיו שוות אז לזכייה במיליון ש"ח בפיס. היו גם מקומות בהם נקרא המשחק "תחנות". בפתח תקוה קראו למשחק "מוכנים", אותו שיחקו בעזרת מקל ארוך ולקפיס קראו שם "בולבול". היו  מציירים מעגל גדול עם גיר באמצע הכביש ולידו קו,  המכה היה עומד על הקו ומעיף עם המקל הגדול את "הבולבול" אחרי שצעק: מוכנים??? שאר חברי הקבוצה מנסים לתפוס את ה"בולבול". מי שתפס פסל את המכה ועבר להכות במקומו. אם ה"בולבול" לא נתפס אלא נפל על הכביש - מי שמגיע ראשון לוקח אותו וזורק אל המעגל וכך  פוסל את המכה ונכנס לתוך המעגל במקומו, והופך להיות המכה. במידה וה"בולבול"  לא נכנס למעגל אלא נפל לידו - המכה מנסה להקפיצו באויר עם המקל הארוך ולהעיפו כמה שיותר רחוק, תוך צעקות שאגות וקריאות עידוד של כל החבר'ה המשחקים. בכפר אתא קראו למשחק טיק-טק, החובט היה אומר "טיק" הקבוצה ענתה "טק" ואז חובט בכפיס העץ.  בחולון קראו למשחק "צ'יק-צ'ק". הילד שהחזיק בידו את המקל הגדול והקטן שאל בקול רם: צ'יק? כשהיו מוכנים בעמדותיהם ענו לו: "צ'ק" ואז הוא הניף את המקל הגדול והיכה בקטן למרחק. אם לא הצליח לו, היו לו עד 3 פסילות בטרם עבר התור למישהו אחר.




דום שתיקההרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 


האיור מתוך הספר אמת או חובה - משחקי ילדות שאהבנו. דייויד סלע / הוצאת כתר
מאייר: איתן קדמי

משחק אווילי בו המשחק היה מסכים להיות פרייר: הוא מקבל פקודת "דום שתיקה" ועליו להישאר באותה תנועה בלי לזוז, עד שנותן הפקודה משחררו. "...למה הוא עומד כמו פסל??? הוא בדום שתיקה...".




הבנים על הבנותהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 


האיור מתוך הספר אמת או חובה - משחקי ילדות שאהבנו. דייויד סלע / הוצאת כתר
מאייר: איתן קדמי.

משחק די דבילי, שמטרתו הנסתרת הייתה לאפשר מן סוג של מגע בין הבנים והבנות בתקופה בה הכל היה אסור...
קבוצה של בנים אל מול קבוצה של בנות, הבנים שואגים "הבנים על הבנות" ומתחילים במרדף אחר הבנות שהיו מנסות לברוח כאווזות מצווחות. כל בן היה מתנפל על בת אחרת ובהזדמנות הזאת היה אפשר גם למשש ולמשמש, כך שלמעשה המשחק הזה תרם תרומה משמעותית גם לחינוך המיני שלנו בשנות החמישים והשישים...


באוסף שירי הרחוב של דרורה חבקין נכלל השיר "יונה פעמונה", בו נאמר בין היתר:
"...זהו אוהל משותף / לזקן וגם לטף / הבנות על המיטות / והבנים על הבנות...".




הגשר מזהבהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

האיור מתוך הספר אמת או חובה - משחקי ילדות שאהבנו. דייויד סלע / הוצאת כתר
מאייר: איתן קדמי.

"...הגשר, הגשר, הגשר מזהב, כולם עוברים כולם עוברים ואחרון נלכד...". שניים שהם ה"גשר" מחזיקים ידיים מורמות, כל הילדים עוברים תחת הידיים של ה"גשר" ושרים את השיר, כאשר השיר מסתיים מי שנמצא תחת הידיים הוא הנלכד והוא הופך להיות ה"גשר". 

                                                               .                              




הורדותהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

אנחנו זוכרים שבין המשחקים הרבים ששיחקנו היו משחקים תמימים ושקטים (קלאס, חמש אבנים ועוד) אך היו גם אלימים (קרב תרנגולים, סוס ארוך ועוד) ואפילו גובלים באכזריות (פעמוני לילה, קשירת דלתות ועוד). בכולם היתה הזדמנות להפגין כושר שכלי, תחכום וכושר גופני, ותמיד המטרה היתה להתבלט, לנצח ולקצור קריאות אהדה והערצה. המשחק שמבטא יותר מהאחרים שרירים מאומנים וכושר עמידה הוא ''ללכת בלהוריד'' או ''הורדות''. שני מתחרים יושבים איש מול רעהו על יד שולחן. כל אחד מצמיד את מרפק ידו לשולחן, כשהזרוע מורמת, המתחרים משלבים את כפות הידים וקרב האיתנים מתחיל. המטרה היא להתגבר על התנגדותו של היריב ולהוריד את ידו לכיוון השולחן. המטרה לא מושגת מיד, הידים החבוקות נוטות פעם לצד זה ופעם לצד השני, בהתאם לכח ההתנגדות שמגלים המתחרים, עד שאחד מהם מאבד את כוחו והשני מצליח להנחית את הידיים על השולחן, והוא מוכרז כמנצח. כאשר שני גברתנים מתחרים זה בזה הכוחות שקולים והמשחק מתמשך, אך לעתים מול בעל שרירים יושב שחקן שנראה רזה וחלוש אך לפתע מתגלה מתחת לשרוולו שריר בולט ומטופח, וכשהנצחון נופל בחלקו אין לתאר את הבושה והאכזבה של המתחרה השני.

''...נו,...יש לך עוד כוח ללכת ב'להוריד'?....מנקים את הפירורים והניירות מן השולחן, תוקעים כל אחד מרפקו בלוח-העץ, תופסים כף יד-ימין בכף יד-ימין שבאה מולה עד שנוצר אגרוף גדול משתי הידיים כאחת. מישהו סופר 'אחת, שתיים, שלוש - ' ומתחיל המאבק: מי יוריד את ידו של השני עד שיגע גבה בשולחן?...''.

''...בתחילה מושוות היו הידים בקו אחד כמה רגעים...הכל חיכו למאמץ אחרון...התרוממה ידו, חזרה לאמצע וכעבור שנייה כבר התכופפה מטה לכיוון השולחן...''.
אהוד בן עזר, "המחצבה" (הספר השלם), 'אסטרולוג' הוצאה לאור, עמודים 20 ,21, 23.




הטלההרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

האיור מתוך הספר אמת או חובה - משחקי ילדות שאהבנו. דייויד סלע / הוצאת כתר
מאייר: איתן קדמי.

"הטלה" - במלרע . זורקים את הכדור על הקיר והוא היה צריך לעבור בין הרגלים לילד שמאחוריך.




הנדזאפהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 


האיור מתוך הספר אמת או חובה - משחקי ילדות שאהבנו. דייויד סלע / הוצאת כתר
מאייר: איתן קדמי.



שם משחק זה הוא סירוס המילים האנגליות האנדס - אפ, ידיים למעלה. המשחקים מתפזרים בשכונה, מתחבאים  במקומות שונים ולאחר מכן מתחילים לחפש חרש אחד את השני, כאשר היד מונפת קדימה והאצבע המורה מושטת קדימה בצורת אקדח. אם איתרת מישהו היית צועק לעברו תוך הושטת היד עם אצבע הקדח אליו - האנדזאפ, שפירושו ש"ירית" בילד השני והוא "שרוף". "...האנדזאפ, שרפתי אותך...".

 

בשיר "ככה סתם" - ע. הלל / א. ארגוב, שרו "התרנגולים":
"...ככה סתם / נחמד נורא / לשחק הנדזאפ. / האקדחים טעונים / שקט מסוכן...".




הקפצותהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

 


האיור מתוך הספר אמת או חובה - משחקי ילדות שאהבנו. דייויד סלע / הוצאת כתר
מאייר: איתן קדמי.

 


משחק שהיינו משחקים עם קופסת גפרורים מלאה.
היינו שמים את הקופסה על קצה השולחן, רק חלק קטן ממנה בולט אל מעבר לקצה. ואז היינו מטיסים את הקופסה לגובה בעזרת "פליק" שהיינו נותנים לקצה הקופסה עם האגודל. היה ניקוד לכל נפילה של קופסה, אם נפלה על גבה ניקוד נמוך, אם נפלה על השולחן בצורה שבה נשארה לעמוד - ניקוד גבוהה.









 
הצטרפו אלינו גם בפייסבוק
עדכונים - בלוגים - אירועים - אלבומי תמונות - סרטונים נדירים


שלח דף זה לחבר תגובות, הערות, והוספת מידע, מושגים ונושאים למנוי חינם על מגזין הנוסטלגיה"כובע טמבל" הוסף למועדפים



כל הזכויות שמורות © לאתר נוסטלגיה אונליין ו/או לבעלי התכנים, הדימויים והתצלומים.