חיפוש:   בכל האתר  בשמות הערכים  בקרדיטים     חפש  |  חיפוש תמונות בנושא:   חפש
   מפת האתר  |   כרגע באתר: 170 מבקרים   |  כניסה לדף האישי    
עורך: דייויד סלע
דבר העורך כתבו לעורך
| עמוד הבית | מי אנחנו | מרכז מידע לגולש | על נוסטלגיה ורטרו | קרדיטים | צרו קשר | גולשים כותבים
 

+   אביזרים וחפצים
+   אוספים ותחביבים
+   אז - וכעת
+   אירועים ושנים
+   ארכיון האישים
+   ארכיון הוידאו
+   ארכיון הישראליאנה
+   ארכיון הכרזות
+   ארכיון המצגות
+   ארכיון הקול
+   אתרי נוסטלגיה
+   בידור ופנאי
+   בקיבוץ
+   בריאות, טיפוח וניקיון
+   בשכונה
+   בתים ומבנים מספרים
+   גלויות בולים וסמלים
+   דירה ובניין
+   היום בהיסטוריה
+   המקום בו גרנו
+   העפלה ועליות לא”י
+   חג ומועד
+   טלוויזיה ורדיו
+   ילדות נשכחת
+   לבוש אופנה והנעלה
+   מוזיקה שיר וזמר
+   מזון ומשקה
+   משחקים וצעצועים
+   מתחם מורים
+   נוסטלגיה בצה”ל
+   ספורט
+   ספרות נוסטלגית
+   עבודה ומלאכה
+   פוליטיקה ובחירות
+   רדיו נוסטלגיה
+   רכב ותחבורה
+   רשת חברתית
+   שונות
+   שירותי גולש
+   שפה עברית
+   תיאטרון עברי
+   תקשורת מדיה ופרסום

האתר מוקדש לזכרו של
 יוסי פשרמן (פשי) ז"ל
2003 – 1954

מעל ל - 1100
סרטוני וידאו נוסטלגיים
בארכיון הוידאו שבאתר

יום העצמאות ה-7
 

הצוללת דקר
 

תל אביב הקטנה
 
 




חפצים שהיו בבית

טלפון חוגה
שתף 

הטלפון של אז, היה עשוי מבקליט שחורה ועבה, היה כבד ובעל אפרכסת גדולה מגושמת וכבדה.

כדי לחייג היה צריך להכניס את האצבע בחור של הספרה הראשונה במספר אליו רצית להתקשר, לסובב את החוגה עד שהיית מגיע למעצור בו היית עוזב את החוגה וזו הייתה חוזרת למקומה, וכך הלאה עם שאר המספרים, עד שהיית מחבר בפעולה זו את כל הספרות של מספר הטלפון שרצית להתקשר אליו. זה היה מסובך לעומת היום, לקח זמן, אבל זמן היה בשפע...


הטלפונים הראשונים היו כבדים ומגושמים. היה אפשר לקבל אותם במגוון רחב של צבעים, בתנאי שהצבע היה שחור...
רק לאחר שנים החלו להופיע טלפוני חוגה בעלי טעם עיצובי כל שהוא, בצבע לבן-קרם.
היו משפחות שמאסו בצבע החד-גוני של הטלפון, ורכשו לעצמן "ציפוי לטלפון". היה זה מן מלבוש לטלפון אותו היו מרכיבים על המכשיר, כמו הסוודרים הקטנים שמלבישות בהן הפולניות של היום את כלבי הפודל שלהן. הציפוי לטלפון היה מסריגה מבד או מקטיפה, בשלל צבעים וגוונים, וכדי להביא את הקיטש לשיאו היו משפחות שהיו מתאימות את צבע הציפוי לצבע הטפטים.


בתקופה ההיא כשרק הרמת את שפופרת הטלפון כבר פנו אליך בטרוניה: "...כמה אתה מדבר? זה עולה הון!!!..." בחלק מהבתים היה אפשר למצוא על הטלפון "מנעול לטלפון". היה זה מן מנעול קטן שהיה מתלבש על החוגה, נועל אותה ולא מאפשר שימוש בלתי מורשה בטלפון על ידי הילדים או השכנים או דייר המשנה. המפתח היה נשמר בקפדנות, בצרור המפתחות של בעלי הבית. אנחנו הילדים התגברנו על המנעול בזה שרכשנו מיומנות לחייג ע"י נקישת המספר במהירות על לחצני עריסת הטלפון, זה עבד נהדר, לפעמים היינו טועים במספר והיכרנו כך בנות ויצא מזה גם רומן מעניין.

 

עד שנות אמצע שנות ה-60 הטלפון היה מכשיר נדיר בדירות הישראליות. החזיקו בו פקידים בכירים, פרוטקציונרים, קציני צבא ורופאים. רק באמצע שנות השישים החלו בני המעמד הבינוני להזמין לעצמם טלפון.
ההמתנה לקו טלפון בזמנים ההם הייתה ארוכה ומייגעת, היא נמשכה שנים וכאשר היה מגיע סוף סוף המכשיר המיוחל ומחובר לשקע בקיר, הוא היה הופך לרהיט חשוב בבית, בדרך כלל בהול,  מונח לאחר כבוד על השידה לטלפון
ולידו האלפון וספר הטלפונים, שהיה התנ"ך של הימים ההם, כשעוד לא היה שירות מודיעין 14. (לימים 144). 

 

 

לחץ לשמיעת הג'ינגל 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

גם כשהיה לך סוף סוף טלפון, זה לא אמר שאתה יכול תמיד להתקשר. זאת כיוון שבימים ההם, בשל המחסור הכרוני של קווים, המציא משרד הדואר "פטנט" שנקרא "שותף". לכל קו טלפון היה שותף, בדרך כלל  שכן סמוך, שפירושו שכאשר השותף מדבר בטלפון שלו - הטלפון שלך חסום לשיחות. או אז היו ההורים מורים לילדם: "...מושיקו, רוץ לגברת אפשטיין ותגיד לה להפסיק לדבר בטלפון, גם אנחנו רוצים לדבר קצת...".


 

 

 

עד לאמצע שנות השמונים כל החפץ להתקשר בטלפון לחו"ל היה צריך "להזמין שיחה". היית צריך להתקשר למוקד 18 - דבר שדרש סבלנות רבה, כיון שפעמים רבות נתקלת בצליל תפוס. כשסוף סוף ענתה המרכזנית היית מזמין שיחה לחו"ל לשעה מבוקשת. בהגיע המועד המבוקש, או בסמוך לו, היה הטלפון בביתך מצלצל והמרכזנית היתה מקשרת אותך עם המספר המבוקש בחו"ל. בשנים יותר מאוחרות כבר היה ניתן להתקשר למוקד ולקבל חיבור מיידי למספר טלפון בחו"ל. חיוג ישיר למספרי טלפון בחו"ל החל רק בשנות השמונים.
לפני המצאת הטלפון חוגה שכלל פומיות דיבור והאזנה באפרכסת אחת - היה מכשיר כבד וגדול שהוצמד לקיר, ובו פומיות דיבור ושמע נפרדות.

 

 

 

 

 

 

 

מנגנוני הצלצול של הטלפונים בזמנים ההם היו מכאניים ובעלי צליל בעל עוצמה מוגבלת.
אי לכך, במקומות בהם היה צורך בצליל חזק יותר מהרגיל - התקינו פעמון מיוחד.

 

 

 

 

 

למעטים היה טלפון בימים ההם. רובנו היינו הולכים למכולת, בעל המכולת היה מפעיל את המונה. בזמנים ההם כל פרק זמן של כמה עשרות שניות היה מתבצע חיוב נוסף, מספר השניות לשיחה היה על פי המרחק מהמקום ממנו התקשרו למקום אליו הגיע השיחה. בתום השיחה היה בעל המכולת בודק את מספר השיחות שחויבו על פי המכשיר, ומחייב בהתאם.

 

בזמנים ההם בהם מכשיר הטלפון היה אביזר חדשני, הייתה מצורפת לחשבון הטלפון חוברת קטנה בשם "חוגה", ובה הנחיות, חידושים, הצעות ומידע בנוגע לשימוש במכשיר.

 

"... עברו כבר שבועיים מיום התקנת הטלפון בביתו של שטיינר, והוא בקושי הצליח להשחיל שיחה אחת. זאת כיוון שה"שותף" שלו לקו שוחח ללא הפסקה, וחסם לו את הקו. שטיינר החליט לעשות לזה סוף, ויום אחד לפני שעזב את הבית עם משפחתו בחופשת הפסח לתקופה של שבוע ימים - הרים את אפרכסת הטלפון והניחה על השידה, וכך חסם ל"שותף" שלו את האפשרות להתקשר לאורך כל חול המועד פסח. הלקח נלמד מהר..."
מתוך הספר בשבוע הבא - אמריקה!!! מאת דייויד סלע

 

רבקה מיכאלי ויוסי בנאי במערכון "הטלפון"


מטבעות לשון:

יש טלפון בדירה?
בגלל זמן ההמתנה הארוך לקו טלפון, אחת השאלות הראשונות ששאלנו כשהתעניינו בדירה כזאת או אחרת היא: "האם יש קו טלפון בדירה?"

 

רטרו:

מעבר לתצוגת אוסף טלפונים




כילה
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה.




כיסוי פלסטיק בסלון
שתף 

פריט הכרחי בזמנו אצל משפחות פולניות רבות: כיסוי מפלסטיק שקוף שהיה מוצמד לרהיטי הסלון, הספה הכיסאות והפוטל. שמר על הריפוד של הרהיט שלעיתים היה מקורדורוי ולעיתים מקטיפה, אלוהים ישמור... מנע מאבק מלהתישב על  הספה, והיה תעודת הביטוח לילדים, כשנכנסו הביתה בריצה עם מכנסיים קצרים ממשחק כדורגל בחצר, והתישבו בהיסח הדעת על הספה בסלון. אם היא הייתה בלי כיסוי - הסטירה הייתה מגיע חיש קל...

הכיסוי היה מוסר כמה דקות לפני שהאורחים היו מגיעים. התשבוחות היו מתבקשות: "... סוניה, איפה יופי את שומרת על הריפוד שלך, זה נראה ממש חדש, איך את עושה את זה???..." כולם ידעו היטב איך היא הייתה עושה את זה, אך בעלת הבית הייתה מפטירה בצניעות מזוייפת, "...אוייש, הספה הזאת...כבר מזמן אמרתי לולדק שצריך להחליף את הריפוד...".
כמו שאמרנו...פולנים....

 

רטרו:

 


 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

מטבעות לשון:

אצלה הכל עם כיסוי מפלסטיק
תיאור של מישהי קפדנית, דקדקנית, פדנטית.
"...אתה חושב שהיא תסכים לעשות אצלה מסיבה??? מה פתאום, תשכח מזה, אצלה הכול עם כיסוי מפלסטיק..."

האיור מתוך הספר אבא שלך לא זגג -סלנג בניחוח נוסטלגי, דייויד סלע / הוצאת מודן.
מאייר: אמי רובינגר

 




כלי נוי מזכוכית
שתף 

לא קריסטלים , אולי זכוכית מורנו, אך לא הכרנו אז עדיין את השם הזה של הזכוכית האיטלקית היוקרתית. כלים כאלה ניתנו כמתנה לחתונה ולרגל כניסה לדירת חדשה (''חנוכת בית''), ולכן שימשו לקישוט בהרבה בתים.




כלי נוי מכסף
שתף 

בכל בית שכיבד את עצמו, ובוודאי אם מדובר בבית פולני, היו מספר כלי כסף. הכלים הללו היו בדרך כלל מונחים במזנון, לאחר כבוד ליד הפורצלנים והקריסטלים.

 

 

 

 

 

מעבר לתצוגת אוסף כלי נוי מכסף




כלי נוי ממתכת
שתף 

פריט שהיה בכל בית בזמנים ההם.

אחד או שניים או רבים - כלי נוי שנוצקו ממתכת, מאפרות, מפיונים, מחזיקי ספרים וכו' מעובדים במגושמות מסוימת, צבועים בצבעי בסיס או אמייל, משלבים בתוכם מוטיבים ארץ-ישראליים שונים.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

מעבר לתצוגת אוסף כלי נוי ממתכת




כלי נוי מעץ זית
שתף 

אמנות שימושית שפותחה על ידי בית הספר בצלאל בירושלים כבר בשנים הראשונות של המאה הקודמת, תוך שימוש בעץ הזית כחומר גלם וקישוט החפץ במוטיבים יהודיים, כנעניים וישראלים רבים.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

מעבר לתצוגת כלי נוי מעץ זית




כלי נוי מפליז
שתף 

מוצרים אלה, שנוצרו מסוג של סגסוגת מתכת שהורכבה מנחושת ואבץ, הצטרפו לשאר קישוטי הבית, כגון הפורצלנים, הקריסטלים, מוצרי הקרמיקה ומוצרי עץ הזית.

ברבים מהבתים בזמנים ההם היה אפשר למצוא את הצלחות על הקירות, בדרך כלל בהול שבכניסה או בפרוזדור.

המוצר היה פשוט ועממי, זול במחירו, ושילב מוטיבים ארץ ישראליים שונים כגון סמלי מגן דוד, שמות של ישובים וותיקים ועוד...

מוצרי הפליז נחשבו לנחותים מכל השאר, אך שימשו לא מעט כמתנות לאירועים שונים.
מהפליז הזה יצרו מאפרות, חנוכיות, קישוטי קיר ועוד שכאלה. אם המקבל היה יכול למחזר המתנה במהרה לבר המצווה של הבן דוד - מה טוב. אם לא אז מוצר הפליז הזה היה נתקע בבית לשנים על גבי שנים, ואין בו כל חן או הדר.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

מעבר לערך כלי נוי מפליז בפרק תצוגות של אספנים

 

בקרו גם בפרק פריטים אישיים 




כלי נוי מקרמיקה
שתף 

להבדיל מהקריסטלים והפורצלנים וכלי הנוי מפליז - כל אלה שהיה צריך לרכוש בחנות ולהביא כמתנה - מוצרי הנוי מקרמיקה יכלו לשלב בנתינת המתנה גם גאווה אישית של מעניק המתנה, שכן רבים, יותר נכון רבות, הלכו לחוגי קרמיקה (בנוסף לסריגה ומקרמה ועוד ועוד), ומשם היו הן יוצאות עם ערימות של מוצרים שאיפה אפשר לשים אותן בבית הקטן של הזמנים ההם? הפתרון - מתנות.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

מעבר לערך כלי נוי מקרמיקה בפרק תצוגות של אספנים




כלים מפח/אלומיניום
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה

 

 

 

 

 

 

 





כסא מגירה
שתף 

בזמנים ההם, בהם הדירות היו זעירות, פיתחו כל מיני פריטים ואביזרים שמטרתם הייתה לחסוך מקום, כמו מיטה נפתחת, מיטה מתקפלת ועוד.

ה"כיסא מגירה" היה עוד פריט בסדרה הזאת, היה זה כיסא ישיבה ללא משענת גב, כאשר משטח הישיבה המרובע עליו היו יושבים היה מחובר בחלקו האחד לציר בגוף הכיסא, כך שאפשר היה להרים אותו ולגלות מתחת חלל לאכסון חפצים בו השתמשו בדרך כלל לאחסון כלי ניקוי  כמו מברשת ומשחת נעליים, וכו'.




כסא מתקפל
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה.

 









 
הצטרפו אלינו גם בפייסבוק
עדכונים - בלוגים - אירועים - אלבומי תמונות - סרטונים נדירים


שלח דף זה לחבר תגובות, הערות, והוספת מידע, מושגים ונושאים למנוי חינם על מגזין הנוסטלגיה"כובע טמבל" הוסף למועדפים



כל הזכויות שמורות © לאתר נוסטלגיה אונליין ו/או לבעלי התכנים, הדימויים והתצלומים.