חיפוש:   בכל האתר  בשמות הערכים  בקרדיטים     חפש  |  חיפוש תמונות בנושא:   חפש
   מפת האתר  |   כרגע באתר: 141 מבקרים   |  כניסה לדף האישי    
עורך: דייויד סלע
דבר העורך כתבו לעורך
| עמוד הבית | מי אנחנו | מרכז מידע לגולש | על נוסטלגיה ורטרו | קרדיטים | צרו קשר | גולשים כותבים
 

+   אביזרים וחפצים
+   אוספים ותחביבים
+   אז - וכעת
+   אירועים ושנים
+   ארכיון האישים
+   ארכיון הוידאו
+   ארכיון הישראליאנה
+   ארכיון הכרזות
+   ארכיון המצגות
+   ארכיון הקול
+   אתרי נוסטלגיה
+   בידור ופנאי
+   בקיבוץ
+   בריאות, טיפוח וניקיון
+   בשכונה
+   בתים ומבנים מספרים
+   גלויות בולים וסמלים
+   דירה ובניין
+   היום בהיסטוריה
+   המקום בו גרנו
+   העפלה ועליות לא”י
+   חג ומועד
+   טלוויזיה ורדיו
+   ילדות נשכחת
+   לבוש אופנה והנעלה
+   מוזיקה שיר וזמר
+   מזון ומשקה
+   משחקים וצעצועים
+   מתחם מורים
+   נוסטלגיה בצה”ל
+   ספורט
+   ספרות נוסטלגית
+   עבודה ומלאכה
+   פוליטיקה ובחירות
+   רדיו נוסטלגיה
+   רכב ותחבורה
+   רשת חברתית
+   שונות
+   שירותי גולש
+   שפה עברית
+   תיאטרון עברי
+   תקשורת מדיה ופרסום

האתר מוקדש לזכרו של
 יוסי פשרמן (פשי) ז"ל
2003 – 1954

מעל ל - 1100
סרטוני וידאו נוסטלגיים
בארכיון הוידאו שבאתר

יום העצמאות ה-7
 

הצוללת דקר
 

תל אביב הקטנה
 
 




נוסטלגיה מוזיקלית

התרנגוליםהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 
התרנגולים בשיר "האם אמרו לך פעם"

התרנגולים - להקת זמר ישראלית מצליחה שפעלה בשנות השישים.
ב-1960 החלה לפעול להקת "התרנגולים" בבימויה ובהדרכתה המוזיקלית של נעמי פולני, והורכבה מיוצאי להקות צבאיות.
היוזמה להקמת הלהקה באה מצד חיילים בלהקות הצבאיות שעבדו עם פולני במהלך שירותם הצבאי, ורצו להמשיך את העבודה המשותפת.

במאי 1961 עלתה התוכנית הראשונה, במסגרתה השתתפו יהורם גאון, חנן גולדבלט, ישראל פוליאקוב, עמירם ספקטור, תובל פטר, צביקה גרטל, יוסי צמח ושייקה לוי.
היא הורכבה מפזמונים מוכרים של הלהקות הצבאיות, ושל הרכבים כגון "בצל ירוק" ו"רביעיית מועדון התיאטרון". בנוסף, הלהקה ביצעה שירים חדשים שנכתבו עבורם על ידי סשה ארגוב וחיים חפר. את השם "התרנגולים" הגה דן בן אמוץ.
על העיבודים המוזיקליים הופקד משה וילנסקי בעוד כל שאר העבודה היוצרת, מלבד כתיבת השירים עצמם, הונחה על כתפי נעמי פולני.

העורך המוזיקלי מנשה סעד טען כי "צורת העבודה היא המשך ופיתוח של הלהקות הצבאיות עד אז בנוסף להשפעות הצרפתיות". השפעות פרנקופיליות (הערצת התרבות הצרפתית) ניכרו במספר שירים בתוכנית זו.

שירי התכנית הראשונה:

  • "חולשה של בת" התבסס על שירו של הצוות הצרפתי
  • "פרר ז'אק"
  • "הסיירים"
  • "אין כמו יפו בלילות" הוא שיר של פ.לוריס
  • "כבוד עצמי" הולחן על ידי ג.לאפארג'
  • "אוהבי הטבע" הולחן על ידי פ.פיליפ.
  • "שיר התרנגול"
  • "שיר השוק"
  • "זמר אהבה לים"
  • "הגנרל המכסיקני קסטנייטס"
  • "כבוד עצמי"
  • "זאת מרחוב פנורמה"
  • "בראשית"
  • "האם אמרו לך פעם"
  • "ערב במסחה"
  • "שיר החמור"
  • "אליפלט"

פולני לא קיימה בחינות כניסה פתוחות לקהל. בהיותה במאית מנוסה מן הלהקות הצבאיות, היא שאבה כשרונות מאותן הלהקות, וכך קל יותר היה לה להשליט את הלך רוחה האומנותי והייחודי על החיילים המשוחררים. הצוות הראשון החזיק מעמד בשלמותו רק לאלבום אחד.
ב-1963 עלתה התוכנית השנייה של התרנגולים. 
צוות א' עבר שינויים והציג פנים חצי חדשות לקראת הבכורה ביולי 1963 והתקליט השני באותה שנה.
הצוות השני כלל את עליזה רוזן, דבורה דקובסק י(דותן), ליאור ייני, גברי בנאי, שייקה לוי, ישראל פוליאקוב, עמירם ספקטור, תובל פטר ויגאל קלאוס.
כל השירים בתוכנית נכתבו במיוחד ללהקה על ידי חיים חפר, דן אלמגור וע. הלל והולחנו על ידי סשה ארגוב.

השירים בתוכנית השנייה שהתווספו לרפרטואר הקודם היו:

  • "הכל זהב"
  • "אם תרצי"
  • "הורה אהבה"
  • "משעמם"
  • "שיר אהבה חיילי"
  • "שיר החתולים"
  • "יוסי ילד שלי מוצלח"
  • "כשאת אומרת לא"

פולני חילקה את המופע לנושאים שונים, וביקשה מהיוצרים לכתוב על אותם נושאים. כך, בנושא "שכונה", שילבה הלהקה בין השירים מערכונים שהציגו תמונות מחיי השכונה, בין היתר את שיר-המערכון "שיר השכונה".
בנושא "צבעים" בוצעו השירים "השמלה הסגולה" ו"הכל זהב".

התרנגולים הופיעו ברחבי הארץ ללא הגברה, היות שהן התנאים המקצועיים לא אפשרו סאונד לשבעה אנשים והן כי מיקרופונים ניידים לא היו בנמצא וכך השירה הייתה עלולה להעלם בשל התנועה המתמדת על הבמה.
הלהקה הופיעה גם מספר פעמים בחו"ל: בבלגיה, שם הוקלטה התוכנית הטלוויזיונית היחידה בנמצא בארכיון הטלוויזיה הישראלית, במארסיי, בפאריז, במילאנו וברומא לאו דווקא בפני קהל יהודי.
לאחר סיום התוכנית השנייה התפרקה הלהקה.
ליאור ייני, עליזה רוזן, חנן גולדבלט ויהורם גאון התקדמו כזמרים ושחקנים בממסד התרבות הישראלי.
האמרגן פשנל הרכיב משלושת חברי הלהקה פולי, גברי ושייקה את הרכב הבידור המצליח ביותר בארץ, "הגשש החיוור".
ב-1998 יצרה פולני את המופע "התרנגולים חוזרים" עם הרכב של זמרים צעירים, שביצעו את שירי הלהקה המקורית. ביניהם היו יותם ייני, בנה של פולני וירון אלדמע, בנו של גיל אלדמע, שעיבד את השירים לתוכנית השנייה.

 

 



התרנגולים בשיר "שיר השוק"

 

"התרנגולים" שיקפו במידה רבה את מה שהצטייר אז כשמנא וסלתא של החברה הישראלית. הבימנים הצעירים, בני עדות המזרח ואשכנזים, בוגרי הלהקות הצבאיות, מטופחים וחייכנים היוו סמל חיוניות עבור המבוגרים וסמל שובבות וזוהר עבור הצעירים. המורשת של הלהקות הצבאיות השפיעה רבות על אופי הצוות. הן הסוגה הבידורית והן השילוב העממי של מוזיקה, שירה וריקוד בישראל צמחו ממורשת הלהקות הצבאיות של תחילת חיי המדינה.
שירי "התרנגולים" , בעידודה הפעיל של פולני היו כמעט תמיד, במיוחד השירים ההומוריסטיים שבהם, שנונים ושואפים לפאנץ' ליין. כאמור, חלק מהשירים המצויים ברפרטואר של "התרנגולים", בעיקר מהתוכנית הראשונה, בוצעו כבר לפני כן, אם על ידי ה"פרר ז'אק" בצרפתית ואם על ידי הרכבים ישראליים כמו להקת הנח"ל, רביעיית מועדון התיאטרון ו"בצל ירוק" .
מבחינה טקסטואלית בלבד, השפה העתירה בדימויים, שמות, מצבים סיפוריים בנראטיבים השיריים היטיבו עם הזיקה התאטרלית ושפת השיר הססגונית

הלהקה ביצעה את שיריהם של מיטב היוצרים הגדולים של התקופה: סשה ארגוב, חיים חפר, ע. הלל, דן אלמגור ועוד.
מבחינת אבני דרך מוזיקליות של הלהקה, ניתן לציין את "שיר השוק" של נעמי שמר שמתקרב יותר לקטגוריה של שיר עם מכל שיר אחר של התרנגולים, השיר "בראשית" (חפר-ארגוב), במקור של "בצל ירוק" שהציג את סיפור הבריאה ככישלון חרוץ של המין האנושי ומתאר חזון אפוקליפטי והשירים "יוסי ילד שלי מוצלח" ו"שיר השכונה", שהפכו מיד לשירים קלאסיים לתיאור הילדות השכונתית האורבאנית ששלטה בארץ עד סוף שנות השמונים עם הגעת עידן הטלוויזיה, המחשב והאינטרנט.

להקת התרנגולים התמקמה בתחילת שנות הששים בישראל במקום ייחודי בשילוב המוזיקה והדרמה. מדובר בשילוב ברמת הג'סטה שמושפע מזרמים מחוליים ודרמטיים שונים, שיוצר מבע "תרנגולי" ייחודי. בהיבט התאטרלי של "התרנגולים", אופן המשחק אינו תואם אף סוגה מרכזית בתאוריות המשחק השלטות, אלא מוצא דרך ביניים בין המחזמר, הקברט, תיאטרון התנועה, וחבורות הזמר.
למרות שהמבצעים לא היו רקדנים וללא ידע בתנועה, הם ביצעו את השירים בסגנון ייחודי של תנועה שאתגר וייחד את הכוריאוגרפיה בלהקה.
כתב התנועה שפיתחה נעמי פולני התבסס על חוויות ודימויים אישיים. היא הצליחה להעביר את רצונותיה למבצעים עצמם. התנועה נבעה מהאסוציאציה שהמוזיקה שהמלים נותנות או מגרסה משולבת. השיר אינו מהווה רק יחידת מופע נטו אלא חלק במערכת גדולה יותר שמהווה תמה מרכזית לאירוע הבימתי. הג'סטות התנועתיות היו בידוריות- הסיום המתאים לנושא- מיצוי הג'סטה. האמצעים היו מינימליים ביותר. פולני טענה כי "השירים, שמהווים חומר תאטרלי לבמה, הם חומרים שניתן לחוות אותם יום יום. השחקנים נבחנים גם ע"פ אהבת העבודה והמלאכה הנקייה מאשר אהבת החשיפה."
המבע ה"תרנגולי" מתבטא גם באופן שבו נקודות ההתייחסות הבימתיות הן רבות, מגוונות ולא תלויות בכל גורם אומנותי באופן בלעדי: הטקסט, המשחק, הג'סטה והמוזיקה מתקיימות בד בבד ואין למבע ה"תרנגולי" קיום ללא תשלובת מעין זאת.

דיסקוגרפיה

  • התרנגולים התוכנית הראשונה (1961)
  • התרנגולים התוכנית השנייה (1963)
  • התרנגולים - דיסק אוסף (1989)




זוהר ארגובהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 


זוהר ארגוב (עורקבי) נולד בראשון לציון ב-  16 ביולי 1955.

כישרון הזמרה שלו כמו גם סופם הטרגי של חייו היו מן הגורמים שהפכו את שיריו לנכסי צאן ברזל של הזמר המזרחי והעברי בארץ. על אף שהקריירה שלו נמשכה פחות מעשר שנים, הוא נחשב עד היום אחד המבצעים הבולטים בזמר העברי.
"פריצתו" לתודעה הציבורית של הזמר המזרחי, לאחר שנים בהן נחשב ל"נחות" והושמע בתחנות הרדיו והטלוויזיה רק בשעות שנועדו לכך, נובעים במידה מסוימת מהמהפך של ארגוב מזמר הפונה לקהל יעד מסוים לכזה הפונה לקהל רחב יותר, תוך הסרת תו הנחיתות שליווה סוג זה של מוזיקה עד אז.

ארגוב היה בכור ל - 9 אחים במשפחה ענייה, בשיכון המזרח בעיר. כבר מילדותו בלט בכישרון הזמרה שלו ולמד פיתוח קול אצל הזמרת אהובה עוזרי
ב - 1977 הוציא תקליטון ובו שני שירים, "כל יום שעובר" ו"ילדה חיכיתי שנים" שכתב והלחין משה נגר.
לאחר הוצאת התקליט הוחלט על שינוי שם המשפחה משום שסברו שארגוב הוא שם יותר מסחרי מעורקבי.
ב - 1979 ארגוב החליט לחזור לעולם המוזיקה. הוא החל עובד כנהגו של הזמר ג'קי מקייטן וכמו כן, מופיע במועדונים ואירועים משפחתיים. באחד האירועים בעיר באר-שבע ביקש זוהר לשיר. אחרי שכנועים רבים קרא ג'קי מקייטן ליהודה קיסר הגיטריסט שלו וביקש ממנו לשמוע אותו. זוהר שר באותה הופעה את השיר "ברצלונה" הקהל התלהב וההופעה נמשכה שעות.

לאחר אותה הופעה החליט יהודה קיסר להקליט את זוהר והשיר "אלינור" היה הראשון. לאחר אותה הקלטה סידר יהודה לזוהר פגישה עם "האחים ראובני" ואביהו מדינה והשאר היסטוריה.
ב - 1980 הקליט את אלבומו הראשון, "אלינור", שזכה להצלחה. האלבום כלל להיטים נוספים כגון "מה לך ילדה" ו"סוד המזלות".
האלבום הוקלט באולפן מאולתר, על מכשיר הקלטה עם ארבעה ערוצים, אך האיכות לא מנעה ממנו הצלחה ובתוך זמן קצר הפך ארגוב למבצע מבוקש בהופעות חיות בכל הארץ.

ב - 1981 יצא אלבומו השני "היו זמנים" אשר כלל גרסאות כיסוי לשירים ישנים.
בין השירים נכללו גם הלהיטים הגדולים "ברצלונה" שידוע בביצוע של ג'ו עמר, ו"את לי לילה", שהיה ידוע בביצועו של בועז שרעבי. בניגוד לאלינור, הופק אלבום זה במקצועיות רבה יותר ובאיכות הרבה יותר גבוהה, אף אלבום זה היווה הצלחה מסחרית ואומנותית.
ב - 1982 יצא האלבום "נכון להיום" שהציג את זוהר בשיאו. עם להיטים ענקיים כמו "נכון להיום", "כבר עברו השנים", "עוד דקה את נעלמת", "בדד" וכמובן "הפרח בגני", ביסס זוהר את מעמדו בראש רשימות המצעדים. כך, אפילו בגלי צה"ל היו שיריו מושמעים פעמיים-שלוש בשעה.
"נכון להיום" פרץ את כל המחסומים אותם ידעה המוזיקה המזרחית עד אז, האלבום שבר שיאי מכירות והוגדר מהר מאוד כאלבום פלטינה. אומרים שעבר במכירות את ה - 250 אלף עותקים. באותה עת זוהר הוגדר כמלך. המלך של המוזיקה המזרחית.

זהר ארגוב בשיר "הפרח בגני"

בנוסף לכלל ההצלחות הופיע ארגוב ב - 1982 ב"פסטיבל הזמר המזרחי - דרור" בערוץ הראשון (והיחיד אז) בטלוויזיה. השיר אותו שר "הפרח בגני" למילותיו ולחנו של אביהו מדינה ובעיבודו של ננסי ברנדס, זכה במקום הראשון באותה תחרות, ואף הגדיל את הצלחתו.
בתחילת 1983 יצא זוהר למסע הופעות בארצות הברית של שלושה חודשים, שם הכיר את הקראק, והחל משתמש בסמים קשים. כאשר חזר לארץ הדבר עדין לא ניכר עליו אך אט אט החלו הסמים להשפיע על תפקודו. הונו הלך ואזל ושמועות אמרו שבזבז ב - 1983 מעל מיליון דולר על סמים. גם טיב קולו נפגע.
באוקטובר 1983 עבר תהליך של גמילה במשך שבועיים באילת.
בתחילת 1984 הוציא תקליט נוסף "כך עוברים חיי", עם להיטים גדולים כמו "מרלן", "כוכבי לילה", "כמו שיכור", "עד מתי אלוהיי".
רוב השירים נכתבו על-ידי עוזי חיטמן. כשנשאל עוזי חיטמן על זוהר, סיפר שכאשר התחיל לכתוב לזוהר בשלהי 1982 את השיר "מרלן", היה ביתו של זוהר מהמפוארים. לאחר ששב מארצות הברית , חזר חיטמן לביתו של זוהר, וראה בית שרוי באי-סדר, וכמעט ריק, כשהכול נמכר לטובת הסם. לאחר שראה זאת כתב לו את השיר טעון הנשמה, "עד מתי אלוהיי", המתאר את מצבו של זוהר באותה עת (אביב 1983).
בסוף שנת 1984 כאשר הוא די נקי מסמים, חזר זוהר להופיע בחו"ל, סבב הופעות בצרפת וארצות הברית. כאשר החל להופיע שוב בארצות הברית חזר להשתמש בסמים. לאחר שובו לארץ נפרד מ"האחים ראובני", אמרגניו ומפיקיו.
ב - 1985 התחבר לאחים בן מוש והוציא את האלבום "ים של דמעות" בשפל נפשי, למרות שהאלבום הצליח במידה לא מבוטלת, כמו השירים "בואי הלנה","אמא" ושיר הנושא "ים של דמעות".
באותה שנה עבר גמילה בת 3 חודשים בירושלים לאחר שהתעלף ממנת יתר.
למרות השפל הנפשי אליו הגיע זוהר, אלבומיו המשיכו להימכר בכמויות גדולות. למרות הצלחת אלבומיו הביקוש להופעותיו קטן בשל נטייתו שלא להגיע להופעותיו שלו עצמו.
באותה שנה חזר להופיע ב"פסטיבל הזמר המזרחי" עם השיר האלמוני "מלאך שטן" מהאלבום "ים של דמעות". זוהר הגיע רק למקום ה - 15, דבר שהעיד על מצבו, בעוד שהיריב המרכזי שלו באותה תקופה, חיים משה, הגיע למקום הראשון עם השיר "עד כלות הנשימה".
ב - 1986 הוציא את האלבום "להיות אדם", השיר יחד עם השירים "אבי" ו"אדם שחקן" חוברו במיוחד על חייו של ארגוב, האלבום נחל הצלחה מסחררת, אך פעילותו של זוהר דעכה, קולו השתנה, וזה ניכר בשירתו.
בינואר 1987 התראיין בתוכנית האירוח המרכזית של ערוץ 1  "שעה טובה", תוכניתו של מני פאר, ובה דיבר בגלוי על התמכרותו לסמים, אך טען באופן שלא נראה משכנע לצופים בתוכנית כי אינו משתמש עוד בסמים. באותה שנה הוציא האלבום "הדרך הברוכה".
כעבור זמן לא רב, שב ארגוב והסתבך בפלילים בעקבות התמכרותו: הוא הואשם בגניבת נשק משוטר, נעצר ונכלא. במהלך חופשה מבית הכלא הואשם בניסיון לאונס, נעצר ובבית המעצר במשטרת ראשון לציון שם קץ לחייו בתלייה.
בכל שנה בתאריך מותו ב - 6 בנובמבר 1987 נערך טקס, תחת השם "המלחמה בסמים", לזכרו של זוהר ובו זמרים שרים את מיטב להיטיו.
חייו של ארגוב היו נושא לשירים (עוד בחייו נכתבו עליו שירים) ומחזות, מחזות זמר, ואף סרט ("זהר" שכתבו אמיר בן-דוד ומשה זונדר וביים ערן ריקליס בכיכובו של שאול מזרחי).
שיריו זכו לביצועים רבים, של יוצרים מגוונים, וביניהם גם מחוץ לתחום הזמר המזרחי.
זכורים במיוחד הביצועים של מאיר אריאל לשירו "כבר חלפו השנים", והביצוע של נינט טייב לשיר "ים של דמעות" אשר זיכה את הזמרת הצעירה במקום הראשון בתוכנית "כוכב נולד".
בספטמבר 2007, לכבוד מצעד הפזמונים העברי השנתי של גלגל"צ, הקליטה להקת "סינרגיה" ביצוע חדש בסגנון רוק לשיר "בדד", במלאות 20 שנים למותו של ארגוב.
להקת הרוק "דנה נמה" ביצעה גרסת רוק לשיר "נכון להיום", בשם "מוח רץ".


מורשתו של ארגוב שנויה במחלוקת. כאדם, ארגוב נחשב בעיני רבים לדמות בעייתית, בשל העבירות הפליליות הרבות שביצע, אלימותו כלפי נשים, והתמכרותו לסמים. יכולתו של ארגוב לשלוט בקריירה שלו הייתה מוגבלת מאוד, והקלטותיו נושאות אופי אקלקטי, כאשר לעתים קרובות מהווים אלבומיו אוסף כמעט אקראי של שירים ממקורות שונים, שאינם משקפים קו אחיד ובחירה מתוכננת. מאידך, ארגוב הצליח להתגבר בקולו, כאשר זה היה במיטבו, על כל המכשולים ולהצליח להפוך גם שירים בינוניים ועיבודים בנאליים למה שנחשב בעיני רבים לפניני זמר. כיוצרים ומבצעים אחרים, הפך אותו מותו הטראגי בטרם עת לאגדה, ובמהלך השנים הפך סיפור חייו לטרגדיה סמלית לגורלם של זמרים בני עדות המזרח במדינת ישראל.
רבים מזמרי המזרח רואים בו מורה רוחני ואף הקדישו לו אלבומים שלמים, דוגמת: שריף, זהבה בן ואייל גולן.

 דיסקוגרפיה

  • התקליט הראשון - 1977
  • אלינור - 1980
  • היו זמנים - 1981
  • נכון להיום - 1982
  • כך עוברים חיי - 1984
  • ים של דמעות - 1985
  • להיות אדם - 1986
  • הדרך הברוכה- 1987

 

לאחר מותו יצאו על שמו אוספים שונים:

  • "שר יוונית"
  • זוהר וחברים - 1988
  • "נעימות המלך"
  • חברים שרים זוהר - 1998
  • "להיטי זהב"
  • המיטב - 2005
  • המיטב - 2007
  • חייו ומותו של המלך - 2003
  • "זוהר ארגוב - שירת חייו"
  • שירת הזמיר - 2007
  • 20 שנה למותו של המלך - 2007
  • "בכרם התימנים"
  • "אל נבקש"
  • "בן בלי בית"
  • "מזכרת גדולה מזמר גדול"



זמרי אדם לאדםהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 
אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה.



חבורת האשהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

חבורת האש היא קבוצה של לוחמי הפלמ"ח, מרביתם אנשי המחלקה הערבית, "המסתערבים" הראשונים, שאנשיה עסקו בחבלה ובריגול בקרב ערביי א"י ושכנותיה ובהברחת עולים. בערבים נהגו אנשי החבורה לשיר שירי רועים ורעות מסביב למדורה, ומכאן גם בא שמם ? "חבורת האש".

בין מקימיה וחבריה ניתן למנות את: יוסק'ה יפת, שהיה ידוע בכינויו "יוסק'ה כל הארץ" על שום שהכיר את כל הארץ, וכל הארץ הכירה אותו, ואשר במשך תקופה ארוכה שימש כמושל ברצועת עזה, פרופ' מנשק'ה הראל-בביוף, חתן פרס ישראל לידע ארץ ישראל, אליהו גמליאל, בוגר להקת "ענבל" ומהותיקים שביוצרי ריקודי-עם בישראל, וכמובן שלמה כהן, הלוא הוא "סולימן הגדול", אביהם של יזהר, ורדינה, פיני וחופני כהן.

גם לאחר פירוק הפלמ"ח והקמת המדינה המשיכה החבורה להתקבץ ולהופיע ברחבי הארץ, ואליה הצטרפו מעת לעת בשנות ה-50 עמנואל זמיר, אילקה ואביבה רווה, הפרברים ואחרים.
החבורה שרה ופרסמה רבים משיריו של עמנואל זמיר, כגון "עלי האש" ו"דבקת החמור". שירים נוספים המזוהים עם חבורת האש הם "אייל אייל בן קרניים", "מה יפים הלילות בכנען", "סורו מני", "גדליה רבע איש", "שושנת תימן" ואחרים.

ראוי לציין כי "חבורת האש" המקורית פעילה גם כיום.

עמותת דור הפלמ"ח הוציאה לאור את ספר שירי המחלקה הערבית בפלמ"ח




חבורת לולהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 
חבורת לול ותיקי דיין בשיר "חמוץ חמוץ"


חבורת לו?ל הוא שמה של חבורת זמרים ושחקנים שפעלו בעיקר בשנת 1970 אך השפעתם הייתה רבה על התרבות הישראלית.
הם יצרו סרט, סדרת טלוויזיה ואלבום.
החבורה הו?בלה על ידי: אריק איינשטיין, אורי זוהר, שלום חנוך, יהונתן גפן, שמוליק קראוס, צבי שיסל וג'וזי כץ. מלבדם היו שותפים ליצירה גם אלונה איינשטיין, אשתו של איינשטיין ויהודית סולה.

ב - 1969 החלה החבורה להתגבש ולפעול ביחד תחת חברת ההפקות "הגר".
יצירתם המשותפת הראשונה הייתה הסרט "שבלול" בבימויו של בועז דוידזון שיצא לאקרנים במאי 1970. "שבלול" היה כינויו של איינשטיין על ידי חנוך.
ביולי ובספטמבר אותה שנה שודרה בערוץ הראשון גם סדרת הטלוויזיה שיצרה החבורה תחת השם "לול".
סדרת הטלוויזיה כללה מערכונים שהפכו לנכסי צאן ברזל ביניהם: "חידון התנ"ך", "לה מרמור מאת פרלש" ו"עולים חדשים".
בסוף אותה שנה יצא אלבום שסיכם את פעילות החבורה.
באוקטובר 1970 עזב חנוך לבריטניה וכך התפרק הציר המוזיקאלי המרכזי של החבורה.
חלק גדול משירי החבורה הפכו להיות אבן דרך בתולדות הרוק הישראלי.

בין השירים:

  • "אבשלום"
  • "צא מזה"
  • "כתבו עליו בעיתון"
  • "אני אוהב לישון"
  • "אמא אדמה"
  • "למה לי לקחת ללב"
  • "מה איתי"
  • "אני ואתה" (ידוע כ"אני ואתה נשנה את העולם").

מלבד היצירה, נודעה החבורה באורך חיים פרוע והולל, כולל התנסות בסמים, והיא הפכה למעין סמל של הצעירים הצברים המרדנים של סוף שנות השישים ושנות השבעים.




חבורת רנניםהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 
אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה



חדוה ודודהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

חדוה ודוד היה שמו של צמד מוזיקלי ישראלי שנוסד ב - 1965. חברי הצמד היו חדוה עמרני ודוד טל (רוזנטל).

השניים נפגשו לראשונה בלהקת פיקוד מרכז שם שרתו שניהם, בתכניות "למה כובע" ו"לא רוצים טובות".
לאחר שחרורם הקימו יחד עם אושיק לוי וגבי ברלין את "רביעיית הטיילת". הרביעיה התפרקה לאחר תכנית אחת, והשניים המשיכו לשיר יחד, ואף היו לזוג תקופה מסויימת בחייהם הפרטיים.
ב - 1965 הוציא הצמד את אלבום הבכורה "צמד זמרי עם", שכלל 12 קטעים וביניהם שירי עם בשפות שונות.
האלבום יצא בהוצאה מחודשת בשנת 2001 עם תוספות בונוסים בסדרת "נוסטלגיה עברית".
ב - 1966 הופיעו הצמד בפסטיבל הזמר והפזמון, זכו במקום שלישי עם השיר "השניים" ושרו גם את השירים "דבש" ו"מגדים".
ב-1967 שבו לפסטיבל עם שני שירים, "שיר ריקוד" ו"מה עוד" שלא זכו במקומות הראשונים. באותה שנה הוציאו תקליט של שירי מלחמת ששת הימים הנושא את השם "ירושלים של זהב" יחד עם נגן המפוחית לארי אדלר.
לאחר מכן יצאו חדוה ודוד למסע הופעות של כרמון, ונשארו בארצות הברית.
ב - 1970 הייתה ההצלחה המסחרית שלהם, כשזכו בפסטיבל הבינלאומי של טוקיו עם שירם של תרצה אתר ודוד קריבושי "אני חולם על נעמי".
השיר הגיע למקום שני במצעד הפזמונים ה'תשל"א של קול ישראל.
ב - 1972 הקליטו בעברית ובאנגלית את השיר "קחי אותי למעלה".
ב - 1973 הקליטו את השיר "תמיד לשוב" שכנראה היה שירם האחרון והצמד התפרק.

עמרני נשארה בלוס אנג'לס והופיעה בלהיטי סולו בקדם אירוויזיון: ב - 1978 עם "בלב אחד" (סלאם עליכום), ב - 1979 עם "שנינו יחדיו" וב-1981 עם "בוא אלי".
טל עבר לארצות הברית, ניסה להתפרנס כזמר אך התמכר לסמים, ועבר לפריז לעבור תהליכי גמילה ושיקום.
ב - 1994 הופיעו השניים במופע איחוד מרגש בפסטיבל ערד, אחריו שב דוד לפריז וב - 1999 נפטר ממחלת לב ממושכת.




חדוה עמרניהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

חדוה עמרני נולדה ב - 1944 והתפרסמה בשנות ה - 70 של המאה ה - 20.
את שירותה הצבאי עשתה בלהקת פיקוד מרכז, ולאחר שחרורה היא החלה להופיע עם בן-זוגה דוד טל (במקור היה שמו דוד רוזנטל), תחילה כחלק מ"רביעיית הטיילת" ואחר-כך בתור צמד שנשא את השם "חדוה ודוד".
השיר המוכר של הצמד מתקופה זו הוא "אני חולם על נעמי" למילים של תרצה אתר ולחן של דוד קריבושיי, אשר זכה במקום הראשון בפסטיבל הזמר הבינלאומי הראשון ביפן.
עמרני הרבתה להשתתף בתחרויות פסטיבל הזמר והפזמון וקדם האירוויזיון.
ב - 1978 זכו הופעותיה להצלחה בולטת במיוחד עם השיר "בלב אחד" ששולב בו ביטוי בערבית ("סאלם עליכום"). השיר הגיע למצב של תיקו בהתמודדות על המקום הראשון, והפסיד לשיר אבניבי, שמאוחר יותר זכה בתחרות האירוויזיון, רק משום שקיבל פחות הצבעות למקום הראשון.
שנה מאוחר יותר הופיעה עמרני עם השיר "שנינו יחדיו" שהפסיד ל"הללויה", שגם הוא זכה באירוויזיון עצמו מאוחר יותר באותה שנה.
ב - 1981 השתתפה עמרני בפעם האחרונה בקדם אירוויזיון בשיר "בוא אלי" שהגיע אל המקום התשיעי בלבד.
עוד באותה השנה הוציאה את אלבום הסולו הראשון שלה בשם "אישה" שכלל מלבד שירי הפסטיבלים והקדם גם את שיר הנושא, וכן את השיר "אל על" והשיר "ילדי" שהוקדש לבתה אוראל.
ב - 1993 יצא אלבומה "אחינו בני תימן" תחת הפקתו המוזיקלית של אילן וירצברג.




חוה אלברשטייןהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 
 
חוה אלברשטיין בשיר "כשתגדלי תביני"

חוה אלברשטיין נולדה בשצ'צ'ין שבפולין ב - 8 בדצמבר 1947. בגיל ארבע עלתה עם הוריה לישראל, למעברת "שער העלייה" שבחיפה.

ב - 1964, בהיותה בת 17, הופיעה לראשונה במועדון החמאם ביפו, כשהיא שרה ומלווה את עצמה בגיטרה, כלי נגינה שעתיד ללוות אותה בכל הופעותיה בתחילת הקריירה.
היא הצטרפה ל"מועדון זמר" של מאיר הרניק ושם התגלתה על ידי המלחין נחום הימן, שפתח לה דלתות בשוק המוזיקה בארץ.
לאחר שרותה הצבאי, בו הופיעה כזמרת סולנית, הוציאה אלברשטיין את תקליטה הראשון "הנה לנו ניגון".

בשנות ה - 60 וה - 70 נעה אלברשטיין בשני מסלולים: שירי ארץ ישראל והקלטת אלבומים עם שירים מוכרים ביידיש מאת מיטב יוצרי היידיש בעבר. לכאורה, היה זה צעד מפתיע לזמרת צעירה שגדלה בארץ לשיר שירים ביידיש.
אולם, לעיקר הצלחתה בשנים אלה זכתה הודות לאלבומים שהוציאה בסגנון פולק ושירי ארץ ישראל מאת יוצרים נודעים, כמו סשה ארגוב, משה וילנסקי, תרצה אתר, דפנה אילת, נעמי שמר, נחום הימן, נורית הירש, אהוד מנור, נתן יונתן, רחל שפירא, מוני אמריליו, מתי כספי, חנן יובל, לאה נאור, יורם טהר-לב ועוד, ועם עיבודים של אלכס וייס ואחרים. שירים כמו "חיוכים", "ויויו גם", "את חרותי", "שיר סיום", "כמו עשב בניסן", "את תלכי בשדה", "נחל התנינים" ועוד רבים היו ללהיטים גדולים, והפכו את אלברשטיין לזמרת מצליחה.

כמה מהבלדות הידועות והמרגשות ביותר שהקליטה בתקופה זו קשורות להיסטוריה של העם, חלקם למלחמות ולשכול, ובהם "מרדף", שנכתב על המרדפים בבקעה בזמן מלחמת ההתשה, "בשביל אל הבריכות" המדבר על אהבה של זוג צעירים הנגדעת במלחמה, "משירי ארץ אהבתי" - שיר אהבת הארץ חרף ענייה של לאה גולדברג (שיר שלאה גולדברג כתבה במקור על ארץ הולדתה - ליטא), "לו יהי" של נעמי שמר, שנכתב ובוצע בעת מלחמת יום כיפור והפך לשיר המזוהה ביותר עם המלחמה הקשה, "החיטה צומחת שוב" שנכתב על חללי אותה מלחמה מקיבוץ בית השיטה, "לכל איש יש שם" של זלדה, שהפך לשיר המזוהה עם טקס קריאת שמות הנספים בשואה ו"החול יזכור" של נתן יונתן, המבכה את "הנעורים שבאו פתע אל סופם" והפך עם השנים להיות מזוהה עם שכול.
לצד שירי המולדת, ביצעה אלברשטיין גם שירים אישיים יותר המבטאים את נפש האדם ובעיקר את נפש האשה. הדבר בא לידי ביטוי בולט באלבום "כמו צמח בר" מ - 1975, אחד האלבומים החשובים והמצליחים בקריירה שלה, עם השירים "כמו צמח בר" המדבר על כאב בעקבות דחייה חברתית והשיר "אדבר איתך" המבטא אהבה של אשה לגבר (שניהם למילותיה של רחל שפירא). בין השירים האישיים שהקליטה לאחר מכן היו "פרח משוגע" שכתבו לה רחל שפירא ומוני אמריליו ו"שיר משמר" שכתב נתן אלתרמן לבתו, תרצה אתר.
אלברשטיין הוציאה במהלך שנים אלה גם אלבומים של שירי ילדים, ובכך הייתה לאחת הזמרות הראשונות שהקליטה שירים לילדים. היא החלה זאת כבר באלבומה הראשון, שבו נכלל השיר "מקהלה עליזה" (נאור / הירש) שהפך ללהיט ילדים גדול.
האלבום "צעצועיה של אוסנת", כבר הוקדש כולו לשירי ילדים וכך גם אלבומים נוספים שהוציאה.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

באמצע שנות השבעים השתתפה אלברשטיין בתוכנית  הטלוויזיה לילדים "קרוסלה", בעקבותיה הוציאה שלושה אלבומי ילדים עם שירים מהתוכנית.


החל משנות ה - 80 החלה אלברשטיין לבצע יותר שירים שכתבה והלחינה בעצמה ופחות של יוצרים אחרים. היא עברה משירי ארץ ישראל היפה לשירי מחאה אישיים, כיוון שהרחיק אותה מחלק מקהלה הישן, שהסתייג מביטויים של מחאה חברתית ופוליטית. השינוי חל גם בסגנון המוזיקלי: מבלדות לשירים בגוון מחוספס יותר של רוק רך.
אלבומה "מהגרים" מ - 1986, שבו כתבה לראשונה את מרבית השירים, עסק בתחושות ורגשות של מהגרים לארץ מתקופות שונות, כפי שהיא והוריה היו בעבר.
מגמת השינוי הבולטת ביותר באה באלבומה המצליח "לונדון" מ - 1989, שהיה גם אלבומה הרוקיסטי ביותר, בו נכללו שירי מחאה כמו "לונדון" של חנוך לוין (מתוך המחזה "אורזי מזוודות"), המתאר סיבות אישיות לעזיבת הארץ לטובת לונדון ("שם היאוש נעשה יותר נוח"), ו"חד גדיא", שיר מחאה פוליטי לנוכח האינתיפאדה הראשונה וכנגד השליטה הישראלית בשטחים. שיר זה, המתאר מחזור דמים כפראפרזה על השיר הידוע מההגדה של פסח, הוחרם בתחנות הרדיו וגרר תגובות סוערות נגדה.
גם באלבומיה הבאים שהקליטה בשנות התשעים: "האהבה מאלתרת" (1991), "דרך אחת" (1995) ו"תיכף אשוב" (1999), כתבה אלברשטיין את רוב מילות השירים ואת חלקם גם הלחינה. חלק מהשירים היו שירי אהבה כמו "האהבה מאלתרת", חלקם שירים על חיים אישיים כמו "יש לי זמן" או "כבר שנתיים" וחלקם שירי מחאה חברתית ופוליטית כמו "שלום רב" שכוון כנגד הכפייה הדתית, "הקוסם" שביקר את ראש הממשלה דאז בנימין נתניהו וגרר שיח ציבורי, ו"רבקה" למילותיה של רחל שפירא שביקר את יחס החברה הישראלית לעובדים הזרים.

שירה "נוסע סמוי", אשר הולחן במקור על ידי גדעון כפן למילותיה, הולחן מחדש על ידי יהודית רביץ ויצא בשנת 1993 באלבומה של רביץ "ומאוד לא פשוט לחכות".
החל ממחצית שנות התשעים ועד לשנת 2007 קיימה אלברשטיין את הופעותיה מחוץ לישראל, למרות שהמשיכה לגור בה. ההופעות הראשונות שקיימה לאחר ההפסקה הארוכה זכו לתשומת לב רבה ולהד תקשורתי רחב.
בסוף שנות התשעים ובתחילת שנות האלפיים היא הוציאה אלבום יידי בשם "The Well" ("הבאר") עם להקת הקלזמטיקס, איתה גם הופיעה בארצות הברית, את האלבום "Foreign Letters" ("אותיות זרות") שכלל שירים חדשים בעברית וביידיש, ואוסף משיריה העבריים עבור הקהל הבינלאומי בשם "Crazy Flower: A Collection" ("פרח משוגע: אוסף"). אלברשטיין זוכה החל משנות האלפיים להצלחה יפה בשוק המוזיקה הבינלאומי, שם היא מקוטלגת בדרך כלל כאמנית מוזיקת עולם.
אלברשטיין זכתה להצלחה מחודשת בארץ עם האלבום "מוצאי חג" מ - 2003. באלבום זה בולטת שוב מחאה חברתית, בעיקר היחס לעובדים הזרים ונושא איכות הסביבה, כמו בשירים "מוצאי חג", "וורה מבוקרשט", "צל", "נדל"ן", "נחל גוסס" ועוד.
אלבומה הבא, "קוקוס" מ - 2005, היה קליל ומחוייך יותר, עם השירים "קוקוס", "כל שעה נשיקה" ו"גבר כלבבי" של מאיר אריאל.

ב - 2004 זכתה אלברשטיין בפרס אקו"ם על ביצוע, הפצה וקידום הפזמון הישראלי.
ב - 2006 יצא בהפקה בינלאומית אלבום יידי בשם "לעמעלע" ("כבש קטן"), שהכיל שירים של משוררי יידיש ידועים כמו איציק מאנגר, שאותם הלחינה אלברשטיין בעצמה.
אלבום זה זכה בישראל לתשומת לב גדולה יותר מאשר אלבומיה הקודמים ביידיש. בראיון שנערך לשם קידום האלבום בעיתון ידיעות אחרונות התבטאה אלברשטיין כנגד תחרות הזמר הטלוויזיונית כוכב נולד.
באותה השנה, יצאה לאור מהדורה חדשה של אלבומה משנת 1975 "כמו צמח בר". הוצאה זו כללה כרצועות בונוס את הביצוע המקורי לשיר הנושא "כמו צמח בר" מתוך הסרט "דודי ורעי", וכן ששה קטעים מהופעה חיה באולם צוותא משנת 1976 וקטע וידאו מאותה הופעה.
בפתח החוברת המתלווה לאלבום, הוסיפה אלברשטיין מספר מילים למהדורה החדשה, בה היא תוהה על התמימות והנאיביות שאפפו את מילות שירי האלבום המקורי:
האמנם - "מלחמה שאף פעם לא די לה היא עכשיו במקום אחר"? האמנם - "הזמן ישקיט הכל"? ...האמנם למדנו מה שהבטחנו לעצמנו?
ב - 1 בינואר 2007 פתחה אלברשטיין בסיבוב הופעות בישראל לראשונה מאז 2000. ההופעות זכו להצלחה גדולה ולשבחי הביקורת.
בהמשך השנה היא הוציאה את אלבום שירי הערש "שביל החלב - שירי ערש", למילותיהן של עדולה, נאוה סמל, רחל שפירא, צרויה להב ואלברשטיין עצמה, וכמו כן השתתפה בהקלטת השיר "נפשי" של שאנן סטריט.
ב - 2008 צפוי לצאת אלבומה ה - 57, "טבע האדם", שנוצר בשיתוף פעולה עם מוזיקאי הג'אז אבי לייבוביץ'.

 

אלבומים

  • הנה לנו ניגון - 1967
  • פרח הלילך - 1967
  • צעצועיה של אסנת - 1967
  • מרדף - 1968
  • מות הפרפר - 1968
  • חוה אלברשטיין בשירי רחל - 1968
  • מארגאריטקעלעך - 1969
  • משירי ארץ אהבתי - 1970
  • חוה בתוכנית יחיד 1 - 1971
  • חוה בתוכנית יחיד 2 - 1971
  • אשה באבטיח - 1971
  • חוה והפלטינה - 1971
  • חוה ועודד בארץ הקסמים - 1971
  • לו יהי - 1973
  • כמו צמח בר - 1975
  • להיטי הזהב - 1975
  • צוללת צברית - 1975
  • אליק בליק בום - 1976
  • הלילה הוא שירים - 1977
  • קרוסלה 1 - 1977
  • קרוסלה 2 - 1977
  • קרוסלה 3 - 1977
  • שירי עם ביידיש - 1977
  • התבהרות - 1978
  • חוה והגיטרה - 1978
  • מה קרה בארץ מי - 1979
  • אני הולכת אלי - 1980
  • שיר במתנה - 1980
  • שירו אחרי - 1982
  • קולות - 1982
  • נמל בית - 1983
  • אבק של כוכבים - 1984
  • מהגרים - 1986
  • עוד שירים ביידיש - 1987
  • הצורך במילה, הצורך בשתיקה - 1988
  • חוה זינגט יידיש - 1989
  • לונדון - 1989
  • משירי ארץ אהבתי - 1990
  • האהבה מאלתרת - 1991
  • עטיפת האלבום "לו יהי"החיטה צומחת שוב - 1992
  • The Man I Love - 1992
  • דרך אחת - 1995
  • לונדון בהופעה - 1995
  • יונת האהבה - 1996
  • אדבר איתך - 1997
  • די קרעניצע - 1998
  • Crazy Flower: A Collection - 1998
  • The Well - With The Klezmatics - 1998
  • Yiddish Songs - 1999
  • תיכף אשוב - 1999
  • Foreign Letters - 2001
  • מוצאי חג - 2003
  • קוקוס - 2005
  • לעמעלע - 2006
  • כמו צמח בר (הוצאה מחודשת) - 2006
  • שביל החלב - שירי ערש - 2007
  • טבע האדם - 2008 (עתידי)

 


מארזי תקליטורים

  • האוסף - 1998
  • חוה אלברשטיין שרה לילדים - 2000
  • השנים המוקדמות - 2003

 

הקלטות נוספות

  • הבזק אור חולף - שאנן סטריט, 2007



חומה ומגדלהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 
אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה








 
הצטרפו אלינו גם בפייסבוק
עדכונים - בלוגים - אירועים - אלבומי תמונות - סרטונים נדירים


שלח דף זה לחבר תגובות, הערות, והוספת מידע, מושגים ונושאים למנוי חינם על מגזין הנוסטלגיה"כובע טמבל" הוסף למועדפים



כל הזכויות שמורות © לאתר נוסטלגיה אונליין ו/או לבעלי התכנים, הדימויים והתצלומים.