חיפוש:   בכל האתר  בשמות הערכים  בקרדיטים     חפש  |  חיפוש תמונות בנושא:   חפש
   מפת האתר  |   כרגע באתר: 142 מבקרים   |  כניסה לדף האישי    
עורך: דייויד סלע
דבר העורך כתבו לעורך
| עמוד הבית | מי אנחנו | מרכז מידע לגולש | על נוסטלגיה ורטרו | קרדיטים | צרו קשר | גולשים כותבים
 

+   אביזרים וחפצים
+   אוספים ותחביבים
+   אז - וכעת
+   אירועים ושנים
+   ארכיון האישים
+   ארכיון הוידאו
+   ארכיון הישראליאנה
+   ארכיון הכרזות
+   ארכיון המצגות
+   ארכיון הקול
+   אתרי נוסטלגיה
+   בידור ופנאי
+   בקיבוץ
+   בריאות, טיפוח וניקיון
+   בשכונה
+   בתים ומבנים מספרים
+   גלויות בולים וסמלים
+   דירה ובניין
+   היום בהיסטוריה
+   המקום בו גרנו
+   העפלה ועליות לא”י
+   חג ומועד
+   טלוויזיה ורדיו
+   ילדות נשכחת
+   לבוש אופנה והנעלה
+   מוזיקה שיר וזמר
+   מזון ומשקה
+   משחקים וצעצועים
+   מתחם מורים
+   נוסטלגיה בצה”ל
+   ספורט
+   ספרות נוסטלגית
+   עבודה ומלאכה
+   פוליטיקה ובחירות
+   רדיו נוסטלגיה
+   רכב ותחבורה
+   רשת חברתית
+   שונות
+   שירותי גולש
+   שפה עברית
+   תיאטרון עברי
+   תקשורת מדיה ופרסום

האתר מוקדש לזכרו של
 יוסי פשרמן (פשי) ז"ל
2003 – 1954

מעל ל - 1100
סרטוני וידאו נוסטלגיים
בארכיון הוידאו שבאתר

יום העצמאות ה-7
 

הצוללת דקר
 

תל אביב הקטנה
 
 




נוסטלגיה מוזיקלית

עקיבא נוףהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

עקיבא נוף נולד ב-2 בדצמבר 1936 בתל אביב.

שירת בצה"ל במסגרת הנח"ל.
תחילת הקריירה שלו כפזמונאי הייתה בפסטיבל הזמר והפזמון של שנת 1970, כאשר שלישיית "הגשש החיוור" ביצעה את שירו "מים לדוד המלך" שזכה להצלחה רבה. הלבוש התנכ"י של המבצעים, שמלות קצרות (מהם ביצבצו תחתוניהם של הגששים), פיגיון וסנדלים תנ"כיים הוסיף לכך נופך היתולי גורף.
באותו פסטיבל הייתה גם הופעת הבכורה של להיט אחר שכתב עקיבא נוף, "כוכבים בדלי", אשר ביצעה הזמרת צילה דגן.
שיר ילדים נוסף שהתפרסם, הוא הלחן שהלחין נוף ל-"שיר ההפלגה", ("שלושה תרנים לאניה") של המשוררת לאה גולדברג אשר זכה לביצועים רבים, כגון לואיג'י הזמר הבלגי, ויוריק בן-דוד וחנן יובל הישראלים.

עקיבא נוף בשיר "איזבל"

פזמון מפורסם אחר שלו, "איזבל", הגיע מיד עם הקלטתו לראש מצעד הפזמונים הן של קול ישראל והן של גל"צ.
בעקבות ההצלחה ברדיו הוקלט הפזמון כקליפ לטלוויזיה, שבו צולמה לראשונה נערה צעירה בדמות איזבל, שלימים נודעה כפנינה רוזנבלום.
שיר אחר שלו שזכה להצלחה היה "שישו את ירושלים" שזכה במקום השני בפסטיבל הזמר החסידי השני בשנת 1971. את השיר ביצע צמד דרום.

לפרסום מיוחד זכה עקיבא נוף, אז עדיין סטודנט אלמוני בהולנד, כאשר ראיין בראיון עתונאי מקיף את ג'ון לנון כוכב "הביטלס" ואת אשתו יוקו אונו במיטתם במלון שבאמסטרדם, שם קיימו את שביתתם המהדהדת למען השלום בעולם.
במהלך הראיון הבלעדי הזה שהוקלט, ביצעו השניים בית מתוך שיר שכתב עקיבא נוף ללהקה צבאית, "השבועה לירושלים", וזו הפעם האחת והיחידה בה מבצע הסולן הראשי של "הביטלס" שיר בעברית.

נוף כותב גם פזמונים פוליטיים, המביעים את השקפתו בזכות היהודים לארץ ישראל ולהתנחלות בה. כאשר אחד משיריו אלה - "לי יש רק אחת", ("להם יש עשרים ושתי מדינות/לי יש רק אחת, הם רוצים גם את זאת") - הוחרם לשידור ברשות השידור, עתר נוף לבג"ץ וזכה לפסיקה מיוחדת של בית המשפט העליון בזכות איסור צנזורה פוליטית על פזמונים ובזכות חופש הביטוי.
בשילוב תכונותיו כפוליטיקאי וכפזמונאי, נוף הוא זה אשר יצר את סיסמת הדגל - "שטח משוחרר לא יוחזר".




פופיק ארנוןהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

 

מרדכי (פופיק) ארנון נולד ב 23 באפריל 1943.

ב - 1962 כיכב לראשונה בתוכניתה ה - 16 של להקת הנח"ל, "טיפת הדבש" .
ב - 1963 שיחק בסרט "אלדורדו".
ב - 1964 שיחק בסרט "סלאח שבתי".
ב - 1966 שיחק בסרט "שני קוני למל".
זמן קצר לאחר משחקו בסרט "שני קוני למל" הקים יחד עם אושיק לוי וחנן גולדבלט את "שלישיית התאומים". להיטם הראשון היה "שלגיה" שכתבה להם נעמי שמר.
הלהקה התפרסמה גם בשירים "אני אוהב אותך" שכתב יורם טהרלב והלחין יאיר רוזנבלום, וגרסה עברית ל-"Hit the Road Jack", אותו תירגם דוד אבידן כ"הסתלקי רות".
להיט הסולו הגדול ביותר של ארנון היה "בלדה בין כוכבים", שכתב יעקב רוטבליט והלחין שלום חנוך. ב - 1970 יצא אלבומו היחיד והתפרסם עם השיר "כל אחד".
במלחמת יום הכיפורים חבר ארנון למתי כספי, אושיק לוי ואילנה רובינא, והרביעייה הופיעה בפני חיילים תחת השם "רובינא, פופיק, כספי ואושיק".
שירם המפורסם ביותר היה "אין לנו מילים".
ארנון שיחק בסרטים "שבלול" ו"מציצים", וזמן קצר לאחר מכן חזר בתשובה ולא שב להופיע.




פיאמנטההרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

להקת פיאמנטה של האחים יוסי ואבי פיאמנטה הייתה אחד הניסיונות הראשונים והאותנטיים של התקופה לשלב בין בלוז, רוק גיטרות ומוזיקה מזרחית. היא אומנם פעלה בשוליים מבחינה תקשורתית ולא הגיעה להפקת אלבום עצמאי, אך תרומתה למוזיקה הישראלית המקורית של תקופת שנות ה - 70, הייתה רבה. אמר מי שאמר כי אלה היו שורשי המהפכה המזרחית ברוק הישראלי.
להקת פיאמנטה, הייתה קודם כל כלי הביטוי של הגיטריסט והזמר יוסי פיאמנטה, מעריץ של ג'ימי הנדריקס ואחיינו של מוזיקאי הג'אז והרוק אלברט פיאמנטה.
אחרי שירות בלהקה צבאית הלוא היא להקת התותחנים עם יוני רכטר, "אף אוזן גרון" ואחרים, ונגינה בהפקות שונות של דודו אלהרר, ביניהן ב"ברכת המזון" ו"תפילה" שהקליט דודו אלהרר ו"פינג'אז", שהיה שילוב של ג'אז ומוזיקה מזרחית.
בסוף 1974 הקים יוסי פיאמנטה את להקת פיאמנטה.
בלהקה היו חברים אחיו, אבי פיאמנטה, בחליל ואורגן חשמלי, המתופף בני קדישזון, הבסיסט ג'ו מיר (גיסו לעתיד), והזמרת ג'יין פליישר.
בשלוש השנים הבאות החליפו האחים את שותפיהם: קדישזון הוחלף על ידי ג'רי גרוול, ופליישר על ידי אביבה שמואלי (אבידן), ואחר כך על ידי אביבה הד והאחיות ויוי ואני פיאמנטה.
ב - 1975 הקליטה להקת פיאמנטה שירים אחדים, ביניהם "מצווה גוררת מצווה", שהיה להיט גדול ברדיו, "טלי" ו"מאיה", והופיעה באופן קבוע במועדון הרוק ב"בית לסין".
במקביל לפעילותה העצמאית הופיעה הלהקה גם כלהקת הליווי של צביקה פיק.
יוסי פיאמנטה הופיע ב"בית לסין" גם ללא הלהקה, בערבים שהוקדשו לגיטריסט הנדריקס ועוד נגנים שונים.
ב - 1977 ביקר בארץ נגן הסקספון סטן גץ. הוא שמע את להקת פיאמנטה, התלהב מהשילוב של ג'אז, רוק ומוזיקה מזרחית, הצטרף להקלטות הלהקה והזמין את חבריה לבוא עימו לחו"ל.
לפני שיצאה לחו"ל השלימה הלהקה (בחיזוק המתופף אהרל'ה קמינסקי) הקלטת אלבום שלם. אך האלבום השלם נגנז (לדבריו של יוסי, כעונש מהקב"ה על כך שהוקלט בתשעה באב).
שניים משיריו יצאו בתקליט שדרים: "נו אז מה" ו-"Kill The Snake".
בסוף 1977 הצטרפה להקת פיאמנטה אל גץ בארצות הברית, אך לא הצליחה להשלים אלבום שם.
יוסי ואבי העמיקו את חזרתם בתשובה והמשיכו לפעול כלהקת פיאמנטה ואף להוציא אלבומים בשם זה, כשמילות השירים לקוחות מהמקורות ומהתפילה, ביניהם ב - 1982 אלבום בשם עזרני א-ל חי וב - 1984 האלבום מצווה, שכלל גרסה חדשה וחסידית ברוחה ללהיט "מצווה גוררת מצווה".
על עטיפות התקליטים הם נראים לגמרי כמו בחורי ישיבה, אך במוזיקה שלהם הם נשמעים נגני רוק כמו בשנות ה - 70.

אלבומים:

 

של יוסי פיאמנטה

  • מצווה.
  • Let's Dance with the Piamentas.
  • להקת פיאמנטה.
  • תשמח.
  • 1990.
  • ניגוני אדמורים.
  • The Way You Like It.
  • Strings of My Heart.
  • פיאמנטה בגדול (Big time).
  • פיאמנטה בניו יורק - הופעה חיה.
  • ששון ושמחה.
  • The Heavenly Jams Band.

 

של אבי פיאמנטה

  • הנה זה בא.
  • שמחת הגאולה.
  • פדותינו תצמיח.



פלפל אל-מסריהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

אלבר מוגרבי, המכונה פלפל אל-מסרי נולד ב-1928 בקהיר, ועלה לישראל ב-1957.
אביב של מוגרבי, יוסף שלום מוגרבי, היה נגן עוד ופסנתר ידוע במצרים.
בגיל 11, כשהתלווה לאביו באחת מהופעותיו, פגש בבמאי שהציע לו לככב בסרט. שמו של הילד בסרט היה "פלפל", ומכאן זכה לכינוי זה עד סוף ימיו. בהמשך השתתף בעשרה סרטי קולנוע נוספים, ורובם זכו להצלחה קופתית שהפכה אותו לכוכבן מפורסם.

בישראל הוא הוזמן לשיר בהקלטות בקול ישראל, בתוכנית שנקראה "שחרזדה".
במסגרת התוכנית שר אל-מסרי בערבית. באותה תוכנית השתתף גם פילפל אל-ג'ורג'י, ובשל הכפילות בשם הפרטי, הוא אימץ את הכינוי "פילפל אל-מסרי". בנוסף שר גם ב"קפה נוח", מקום בו שרו זמרים נוספים מקרב יוצאי ארצות האיסלם.
בהמשך החל לשיר בעברית.

רוב הלחנים לשיריו היו לחנים של שירים מצריים, מרוקאיים ועיראקיים, שהותאמו להם מילים עבריות על ידי חברו הטוב, אלברט שיטרית. הקהל מילא את האולמות בהן הופיע, ולכן - למרות שהזרם המוזיקלי אותו ייצג היה רחוק מרחק רב מהקונצנזוס של אותה תקופה, הוחלט להזמינו בשנת 1959, לתוכנית רדיו בקול ישראל שעסקה בהווי העדות בארץ. זו כנראה הייתה הקלטה ראשונה של שיריו.



שיריו נודעו במילותיהם העממיות, וחלק מהם זכה להצלחה רבה בארץ בשנות ה-50 וה-60. משיריו הידועים: "בתשלומים", "החופש השנתי", "שמחה גדולה הלילה", "דיאטה".

הקלטות שיריו קיימות כיום רק על גבי תקליטים למעט השיר "הכל בתשלומים" שיצא על גבי תקליטור במסגרת האוסף "גדלנו יחד - אוסף היובל של ישראל", שיצא ב - 1998.
ב - 2002 הועלה המופע "פלפל אל חפלה" בו בוצעו מיטב שיריו. בנוסף, בוצעו במהלך השנים גרסאות כיסוי של שיריו (בעיקר של "בתשלומים") על ידי זמרים אחדים.

 פלפל אל-מסרי נפטר ב - 1992 .

 

 

 

 

 

מילים מתוך שיריו:

  • מתוך "החופש השנתי":
    כולם שמחים, כולם שמחים בחופש השנתי,
    ורק אני בחופשתי - היה משעמם אותי.

 

 

  • מתוך "הכל בתשלומים":
    תשלומים, בתשלומים,
    הכל דבר בתשלומים בתשלומים.
    כל המשכורת - הולך לי למכולת,
    איי איי איי איי תשלומים.

 

 

לצפיה בכל התגובות - לחצו כאן

 

 

 

מתוך תחקיר שבוצע על ידי בן שלו ועיתון  הארץ ופורסם ב-24.4.2015

 

האבא הגדול של הזמר המזרחי:
מסע בעקבות הזמר הנשכח פלפל אל מסרי

הגילוי שאי אפשר להשיג כיום שום דיסק של פלפל אל מסרי, הוביל למסע בעקבות הזמר המנוח, ששיריו ההומוריסטיים היו מהשירים המזרחיים הראשונים שנהפכו ללהיטים. איך נולד השיר על הפריז'ידר והשכנים, מה פלפל אל מסרי קנה בתשלומים ועד כמה היתה מחאה חברתית בפזמונים ההם.

"אנחנו היינו הראשונים בשכונה שהיה לנו פריז'ידר", אומרת מרי מוגרבי, אלמנתו של הזמר אלברט (אברהם) מוגרבי, הידוע יותר בכינויו פלפל אל מסרי. "אתה יודע מה ההבדל בין פריז'ידר למקרר, כן? מקרר זה קופסה עם קרח, פריז'ידר זה חשמלי. לא ראו אז דבר כזה, בינינו, וכשהשכנים שלנו ראו שיש לנו פריז'ידר, הם התחילו לשים אצלי בפריזר את הדברים שלהם. על זה בעלי כתב את השיר 'השכנים'".

השכונה שבה מדובר היא אזור רחוב הכובשים בתל אביב, בין כרם התימנים למסגד חסן בק. שם התיישבו אלברט ומרי מוגרבי עם הגיעם לישראל ממצרים ב-1954 (ולא ב-1957, כפי שנכתב בטעות בהתייחסויות המעטות לפלפל אל מסרי בעיתונות הישראלית). תחילה גרו אצל קרובת משפחה של מרי ואחר כך עברו לדירה קטנה משלהם, שבה נולדו שתי בנותיהם. אלברט היה מופיע בערבים בבתי קפה ביפו, וגם בקפה נוח בשכונת התקוה, שם הופיעו מיטב המוזיקאים העולים מעיראק וממצרים.

כשמרי מוגרבי נשאלת אם בזכות השכר שפלפל אל מסרי קיבל מהופעותיו בבתי הקפה יכלו בני הזוג לקנות פריז'ידר חדיש, היא צוחקת. "מה פתאום", היא אומרת. "אי אפשר לחיות ממוזיקה. המוזיקה הייתה בלילות. בימים הוא היה עובד בבית מרקחת. בלי המשכורת הקבועה שלו לא היינו יכולים לקנות שום דבר". היא לא זוכרת אם את הפריז'ידר קנו בתשלומים, אבל היא משערת שכן. "ככה היו עושים אז. כמו שהיום אובר, ככה היה אז תשלומים. את הרהיטים אני זוכרת שקנינו בתשלומים. על הבית הייתה לנו משכנתה. אחר כך בעלי נעשה עצמאי, ואז כבר לא היו תשלומים, ברוך השם".

"הכל בתשלומים" הוא כמובן שירו המפורסם ביותר של פלפל אל מסרי, שיר שכל מי שעמד על דעתו בסוף שנות ה-50, וגם רוב הישראלים שנולדו אחר כך, יודעים לזמזם. אבל "בתשלומים" היה רק אחד מתוך שירים רבים שאלברט מוגרבי חיבר ביחד עם חברו הטוב אלברט שטרית, שירים שרובם ככולם תיארו בעין חדה וביקורתית של סטנדאפיסט, ובעברית של עולה חדש ממצרים, את חיי היומיום בישראל של סוף שנות ה-50 ותחילת שנות ה-60.

הפריז'ידר מופיע ב"בתשלומים" ("פעם נכנסתי לבית/ ראיתי בו מלא דברים/ בוטאגז, פריז'ידר, רהיטים ומכבסת בגדים/ אמרתי לעצמי, אני גר בבית משוגעים". בוטאגז היא כירת גז בערבית), אבל ב"השכנים" הוא ממש מככב כפריט מרכזי ומעורר מחלוקת: "מכמה ימים מכרתי את המקרר/ ובמקומו אני קניתי פריז'ידר/ כל השכנים תמיד באים/ שמים אצלי איזה דברים/ חלב, עוגות, פירות ודגים/ וגם זיתים ואבטיחים/ מקום קטן אין בשבילי/ עם השכנים זה מזלי/ איי איי איי איי מהשכנים/ כל אחד יש לו שכנים/ כולם גרים כמו אחים/ ורק אני יש לי צרות מהשכנים".

"הם הגזימו, אתה מבין", מחייכת מרי מוגרבי. "השכנים הביאו את האוכל שלהם, אבל נשאר לי מקום בפריזר. הם הגזימו בשביל השיר. הם ראו בעיה ועשו עליה שיר".

בעיות יומיומיות כמקפצה לשיר – כך בדיוק תיאר פלפל אל מסרי את עשייתו בראיון ב-1966 לעיתון "דבר". "אנשים אוהבים שידברו אליהם על הבעיות שלהם", אמר לכתבת עדית זרטל, כיום היסטוריונית. "אנחנו מוכרחים להגיד שירים שכל אחד יוכל להבין, אנחנו מחפשים את המלה הקלה. אני מחפש את הבעיות. כשאני מוצא אני מחכה לרגע שכל צד מושך בהן חזק, ואז אני או?טו?טו תופס אותן וכותב עליהן שיר. אני ואלברט שטרית, שהוא החבר הכי טוב שלי. אנחנו יושבים יחד וכותבים יחד. הוא המלים, אני המנגינה. ככה עוזרים אחד לשני. הוא כותב לי תמיד את השירים. הוא מבין מהחיים. צריך להבין טוב כדי לכתוב, כדי להיות זמר".

מוגרבי ושטרית, שהיה במשך עשרות שנים אזרח עובד צה"ל, היו כותבים את השירים בערבים, אחרי שעות העבודה, פעם בביתו של מוגרבי ופעם בביתו של שטרית. "הם היו שוברים את הראש לי ולאשתו של אלברט עד שהיו מוציאים את השיר", צוחקת מרי מוגרבי. שטרית, שהלך לעולמו לפני כעשר שנים, סיפר (בניגוד למוגרבי) כי הכתיבה, הן של המלים והן של הלחן, הייתה משותפת. "כתבנו תמיד 'מלים אלברט שטרית, לחן פלפל אל מסרי', אבל בעצם עשינו גם את זה וגם את זה ביחד.

"הוא היה פרפקציוניסט והקפיד תמיד שכל חרוז יהיה במקום, שכל שורה תיגמר בדיוק בסלסול המתאים", סיפר עוד שטרית, אחרי מותו של מוגרבי ב-1992. "יום אחד שאלתי אותו: 'למה אתה כל כך מתעקש? מי שם לב בעצם?' והוא ענה: 'אלברט, השירים שלנו מתארים תקופה. יום יבוא ואנשים יקשיבו להם כדי להבין איך חיינו בשנות ה-50. אסור לנו לטעות ולהתרשל".

 

עד אור הבוקר

למה להיזכר דווקא עכשיו בפלפל אל מסרי? האמת היא שאין סיבה נראית לעין. שום יובל או תאריך עגול לא משמש תירוץ. הוא נולד לפני 87 שנים (ב-1928) ונפטר לפני 23 שנים (ב-1992). "הכל בתשלומים", שירו הראשון והמפורסם ביותר, ראה אור ב-1959, לפני 56 שנים. למעשה, כשם ששיריו של פלפל אל מסרי עסקו ביומיומי, בשגרתי, באירועים הקטנים והלא?רשמיים של החיים, כך גם הסיבה להיזכר בו היתה בלתי?רשמית בעליל.

חובב מוזיקה יפואי ראה לפני כמה שבועות תקליט ויניל, ללא עטיפה או כיסוי ניילון, זרוק בפח זבל ליד ביתו. כששלף את התקליט מהפח ראה שזהו תקליטון 78 ישן של פלפל אל מסרי, או "פלפל אלמצרי" כפי שנכתב על התקליטון. צד א' – "הכל בתשלומים", צד ב' – "החופש השנתי". הכותבים: א. שטרית, פלפל אלמצרי. שנת ייצור: 1959. חברת התקליטים – Pairaphon, אחד השמות שבהם השתמשו האחים אזולאי עד שהתבייתו על השם "קוליפון".

אחרי שמצא את התקליטון בפח הזבל, מיהר חובב המוזיקה לחנות של האחים אזולאי בכיכר השעון ביפו. מציאת התקליטון עוררה בו רצון לשמוע שירים של פלפל אל מסרי, ומאחר שאין לו פטיפון שמשמיע תקליטי 78, הוא רצה לקנות דיסקים של הזמר. להפתעתו, אחד מהאחים אזולאי אמר לו שאין בחנות, או בכל מקום אחר, שום דיסק של פלפל אל מסרי. הוא אמר עוד לחובב המוזיקה שמשפחתו החרדית של אלברט מוגרבי, שחזר בתשובה בסביבות 1970, מנעה במשך השנים כל ניסיון להוציא את שיריו בדיסק (האחים אזולאי לא הסכימו להתראיין לכתבה).

הדברים שאמר אזולאי עלו בקנה אחד עם הרושם שהתקבל מקריאת הכתבות שהתפרסמו עם מותו של פלפל אל מסרי ב-1992. "כשנשאל על חייו של אביו כזמר מפורסם וכאיש בעל מודעות חברתית, כעס", כתבה עיתונאית "חדשות" מיכל קדם על ניסיונה לדובב את בנו של הזמר, יוסף, כיום הרב יוסף מוגרבי, ראש ישיבת תפארת בנים בחולון. "הוא נולד, אמר יוסף, כשאבא שלו כבר הפך לרב, ועם היוולדו נמחקה תקופה זו מחיי אביו. אין צורך לדבר עליה. היא לא קיימת מבחינתו".

 

האם משפחתו של אלברט מוגרבי אכן מתכחשת לשירים שהוא כתב ושר תחת השם פלפל אל מסרי? והאם היא אכן מונעת כל אפשרות להוציא את שיריו בדיסק?

ישיבת תפארת בנים בחולון היא "ישיבה קטנה", כלומר כזו המיועדת לנערים. באחד מימי החודש שעבר, בשעה חמש אחרי הצהריים, כמה עשרות נערים ישבו ולמדו באחד האולמות בישיבה. ליד אחת הדלתות חיכו כמה אנשים מבוגרים יותר, וכל כמה דקות נשמע צלצול צורמני ומהדלת יצא מישהו ואחר נכנס במקומו. זאת שעת הקבלה של הרב מוגרבי, ראש הישיבה, בנו של פלפל אל מסרי.

כשהרב מוגרבי נשאל על ניסיונות להוציא מחדש שירים של אביו, הוא השיב: "אנחנו מנענו כמה פעמים יוזמות להשמיע שירים של אבא בפרסומות. היו כל מיני חברות שהציעו סכומי כסף גדולים. מנענו את זה משתי סיבות. קודם כל, אם הפרסומות היו משודרות בשבת זה היה למורת רוחו של אבא. ודבר שני, אבא ברח מפרסום כל החיים שלו. זה לא עניין אותו. להוציא את הדברים עכשיו נראה לנו לא ראוי".

ומה בנוגע לדיסקים?

"באמת אמרתי לא להוציא את זה עוד פעם. כי הוא לא רצה את זה. זהו. פרש מזה, די, שכחנו מזה", אומר מוגרבי. הוא מוסיף שאחד מנכדיו של רפאל אזולאי, אביהם של האחים אזולאי שהוציא את תקליטיו של פלפל אל מסרי, חזר בתשובה ולומד בישיבה שהוא מנהל.

מה היחס שלך לפרק המוזיקלי?החילוני בחייו של אביך? אתה מתכחש למה שהוא עשה?

"הוא היה פרפקציוניסט והקפיד תמיד שכל שורה תיגמר בדיוק בסלסול המתאים", סיפר שותפו לכתיבה אלברט שטרית. "שאלתי אותו: 'למה אתה כל כך מתעקש? מי שם לב בעצם?' והוא ענה: 'אלברט, השירים שלנו מתארים תקופה. יום יבוא ואנשים יקשיבו להם כדי להבין איך חיינו בשנות ה-50. אסור לנו לטעות ולהתרשל"

מוגרבי: "לא, בכלל לא. אי אפשר להתכחש לפרק בחיים ולומר 'זה לא היה'. זה היה. גם רבי עקיבא, כשחזר בתשובה, לא מסתירים את העובדה ש-40 שנה הוא היה עם הארץ. פשוט לפי תפישת העולם הרוחנית שלנו, אדם שחזר בתשובה – באופן טבעי הפרק הקודם בחיים שלו נשכח. כמו שהרב אורי זוהר אמר לי פעם, אני הולך ברחוב ושומע משהו, אני אגיד שאני לא מכיר את זה? אני מכיר את זה. אני פשוט רוצה לשכוח מזה.

"אם שואלים אותי אם זה אבא שלי, אני לא אומר לא. זה אבא שלי. הוא היה כזה? הוא היה כזה. הייתה לנו מחלוקת בהלוויה שלו. היו הרבה מגדולי ישראל. הרב עובדיה יוסף, הרב מרדכי אליהו, כל הרבנים הגדולים היו. והייתה מחלוקת בין הרבנים. אני כתבתי במודעת האבל את השם שלו ומתחת, בסוגריים, פלפל אל מסרי. כי הרבה אנשים מכירים אותו בשם הזה. אז היו רבנים שהעירו לי שלא טוב שכתבתי את השם הזה, אבל עמדתי על דעתי ואמרתי שאני לא מתכחש למה שהוא היה בעבר. הוא היה גם ככה וגם ככה. והצדיקו אותי".

לפני שהפעמון מצלצל והבא בתור נכנס לחדר, הרב מוגרבי מבקש מהמזכיר שלו שימצא את ספר הזיכרון שראה אור אחרי מותו של אלברט מוגרבי. רוב רובו של הפרק המוקדש לתולדותיו של מוגרבי עוסק בחייו כבעל תשובה, אבל הקריירה המוזיקלית שלו לא מוכחשת: "הוא היה הזמר המזרחי היחיד בארץ ושמו נישא בכל מקום, מאילת עד קריית שמונה. שלוש הופעות ביום, עד אור הבוקר, מאות ואלפים היו מריעים בשמחה בראותם את מר אבי המנוח ע"ה על הבמה. תמיד הייתה שאיפתו לשמח את העם ואכן בכל שיריו הביע את צער הכלל על נושאים מסוימים, דבר שנתן לקהל הרחב תחושה שיש מישהו שנושא עמם בעול".

 

מארמון המלך לקפה ביפו

אלברט מוגרבי נולד ב-1928 בחארת אל יהוד (שכונת היהודים) בקהיר. אביו, יוסף שלום מוגרבי, היה נגן עוד ופסנתרן. האב כתב שירים, ליווה את הזמרת פאיזה רושדי והופיע לפני המלך פארוק. אחותו של פלפל אל מסרי, סופי גולדנברג, סיפרה לחוקרת ענבל פרלסון, מחברת הספר "שמחה גדולה הלילה", כי האב אף לימד את המלך המצרי לנגן בפסנתר.

אלברט מוגרבי ספג את המוזיקה של אביו וכשהיה נער וליווה את האב לאחת מהופעותיו התגלה על ידי במאי קולנוע מצרי, שחיפש שחקן צעיר לאחד מסרטיו. הדמות שהוא גילם נקראה "פלפל" והשם דבק במוגרבי, שנהפך לשחקן מבוקש ושיחק ב-14 סרטים עד שעלה לישראל. הוא לא התפרסם כזמר במצרים, מספרת מרי מוגרבי, והופיע כזמר בעיקר בבתים של יהודים שהזמינו אותו לשיר אצלם.

את אלברט שטרית ואת הכנר פליקס מזרחי, לימים אחד הנגנים הבולטים בתזמורת קול ישראל, הכיר מוגרבי עוד במצרים. מזרחי ושטרית, שניגן אף הוא בכינור, היו חברים בלהקתו של הזמר המצרי אליאס מועדב. לילה אחד, סיפר שטרית אחרי מותו של מוגרבי, "פלפל ניגש אלי, זה היה מיד אחרי שהופענו ולפני שהגיע תורו, והוא אמר לי: 'אתם מבני עמנו, לא?' הוא רצה לדעת אם אנחנו יהודים. כשאמרתי לו שכן הוא ביקש: אולי תלוו אותי בנגינה כשאני שר. הסכמנו מיד ועל הבמה נוצר בינינו מין קשר מיוחד וחם. המוזיקה שלי השלימה אותו והוא השתלב לתוך הצלילים שלי. ידענו שיותר לא ניפרד".

אף על פי שידע הצלחה בקריירת המשחק שלו במצרים, מוגרבי עבד בימים אצל סוחר יהודי שמכר ספרים ומחברות, מספרת מרי מוגרבי. "מגיל מאוד צעיר הוא ידע שהוא לא יכול לסמוך על המשחק והשירה", היא אומרת. "הוא אמר לי: אני יודע שלא תמיד יאהבו אותי. יבוא יום שאני אפסיק לשיר".

כשמרי מוגרבי נשאלת אם היה להם קשה כשבאו לארץ ב-1954, היא אומרת: "לא. באמת שלא היה קשה. אני זוכרת שבעלי הופיע כבר בערב הראשון אחרי שבאנו. הגענו בלילה, ובבוקר כבר שמעו שהוא כאן ובא מישהו להציע לו לבוא ולשיר בבית קפה ביפו". הוא שר בקביעות בבית הקפה הזה, שנקרא גן רווה, ובקפה נוח, וגם הוזמן להשתתף בתוכנית הרדיו "שחרזדה", שהייתה תוכנית הדגל של המדור למוזיקה מזרחית בקול ישראל (שם נוספו המלים "אל מסרי", המצרי, לכינויו "פלפל", וזאת משום שהיה עוד זמר בשם "פלפל" ששר ב"שחרזדה", פלפל אל גורג'י). "הוא לא היה רק זמר", אומרת מוגרבי, שבאה לפעמים להופעות שלו. "הוא גם היה בדרן, סיפר בדיחות. הכל בערבית, גם השירים וגם הבדיחות. עדיין לא ידענו עברית. אבל תפשנו מהר, כשבאו הבנות. אתה יודע איך זה – לומדים מהילדים".

בד בבד עם העבודה הלילית בבתי הקפה, מוגרבי התחיל לעבוד בבית מרקחת ברחוב העלייה בתל אביב. בהתחלה עבד כשליח, אבל בשנים הבאות התקדם ובסופו של דבר קנה את השם מהבעלים והקים ביחד עם שותפים מפעל לייצור מזון לתינוקות. המשפחה עברה להתגורר בחולון, שם גרה מרי מוגרבי עד היום.

"רציתי להפסיק לשיר בערבית", אמר פלפל אל מסרי בראיון ב-1966. "הערבית שפה מתה, עוד כמה זמן לא תהיה בכלל כאן בארץ. הילדים שלנו מדברים עברית. הבנות שלי רוצות שאשיר רק בעברית. אני רוצה לשיר שירים עבריים, שכל אחד יוכל להבין אותי"

בסוף שנות ה-50, כשהעברית החלה להיעשות שגורה בפיהם של מוגרבי ושטרית, הם התחילו לכתוב בשפת המקום. "ב-1959 התחלתי לעשות כמה שירים בעברית, יחד עם אלברט שטרית", סיפר מוגרבי בראיון ב"דבר" ב-1966. "רציתי להפסיק לשיר בערבית. הערבית שפה מתה, עוד כמה זמן לא תהיה בכלל כאן בארץ. הילדים שלנו מדברים עברית. הבנות שלי רוצות שאשיר רק בעברית. יש עדיין קהל בערבית, אבל אני רוצה, מעדיף, את מבינה, לשיר שירים עבריים, שכל אחד יוכל להבין אותי. אם אני שר בערבית, כל מי שנולד כאן בארץ או לא בא מארץ ערבית לא מבין אותי. זה לא מספק אותי. אני רוצה לשיר בשביל כולם".

בזכות השירים שהקליט בעברית נהפך פלפל אל מסרי לשם מוכר, בניגוד לעשרות זמרים עולים שהמשיכו לשיר בערבית בתוך הקהילות של דוברי הערבית ולא התקבלו לתוך התרבות הישראלית. אבל נדבך חשוב באמנותו של פלפל אל מסרי לא צלח את המעבר מערבית לעברית: ההומור הדיבורי. "כשהוא עבר לעברית הוא הפסיק עם הבדיחות בין השירים", מספרת מרי מוגרבי. "הכל נהיה אחרת. בערבית הוא היה מצחיק את כולם עם הבדיחות שלו. בעברית הוא לא ידע".

אבל בשירים עצמם היה כמובן המון הומור. השירים ששטרית ומוגרבי כתבו בעברית התבססו על ז'אנר שהיה פופולארי במצרים ונקרא שירים מונולוגיסטיים. "בז'אנר המונולוגיסטי הזמר המבצע שר מונולוג בשפה פשוטה ועממית השזורה בהומור ולעתים אף בנופך אירוני ומתאר תמונות מחיי היומיום", כתבה ענבל פרלסון בספרה "שמחה גדולה הלילה", שנקרא בשמו של אחד השירים המוכרים ביותר של פלפל אל מסרי ואלברט שטרית. "'הם היו מלמדים על החיים. על הקבצן, על השקרן, בפורם של קומיק", ציטטה פרלסון את פליקס מזרחי, שלא נעתר לבקשה להתראיין לכתבה הזאת. "הלחן היה פשוט וקליט, וקצבו קרוב לקצב הדיבור".

גם שטרית ומוגרבי כתבו על כל מיני טיפוסים ואירועים מהחיים "בפורם של קומיק", כמו שאמר פליקס מזרחי. על השכנים, שמנצלים את השכן שרכש מכשיר חשמלי חדיש; על קמצנים ("הקמצנים הם לא נחים/ ולא יודעים את טעם החיים/ רצים, רצים ומרוויחים/ שומעים אותם תמיד בוכים"); על החופש השנתי ("כולם שמחים, כולם שמחים, בחופש השנתי/ ורק אני בחופשתי הים משעמם אותי"); על בעיות דיור ("הדמי מפתח, זה לא שמח/ כל הבעיות בגלל דמי מפתח/ המתווך לוקח והדייר בורח"); על נהירת נשות ישראל למספרות ("שאני חוזר מהמשרד/ מוצא את הילדים לבד/ שוב לספר אשתי הלכה/ עזבה את הדירה הפוכה").

"גם בשיר על המספרות הם ראו איזו בעיה וכתבו עליה", אומרת מרי מוגרבי. "אישה עוזבת הכול בשביל להיות יום אחד בלונדינית, יום אחד צבע אחר".

ומה הבעיה עם זה?

"שבעלה לא מכיר אותה", צוחקת מוגרבי.

הם בעצם אמרו: מה אתם מתעסקים עם כל מיני שטויות שמוכרים לכם?

מוגרבי: "לא יודעת. יכול להיות. לא הייתי בתוך הראש שלו".

 

מכה מקול ישראל

אחרי ש"בתשלומים" יצא ב-1959 ונהפך ללהיט, מוגרבי ושטרית מיהרו לכתוב עוד שירים וב-1960 יצא תקליט אריך נגן של פלפל אל מסרי בחברת קוליפון. על העטיפה הצהובה?אדומה הוא נראה יושב בתוך מכונית מצוירת, לראשו תרבוש. על התקליט הזה, סיפר שטרית אחרי מותו של מוגרבי, שני היוצרים תוגמלו לראשונה בכסף. לדבריו, על "בתשלומים" הם קיבלו פטיפון ולא כסף. "הפעם היינו יותר חכמים", אמר.

אבל ברגע שההצלחה התחילה להאיר פנים לפלפל אל מסרי, הוא ספג מכה קשה מהרדיו הישראלי, מקור ההפצה העיקרי של השירים. ב-1960 הוחלט בקול ישראל להפסיק לשדר את שיריו. יוסף בן ישראל, שהיה מנהל המדור למוזיקה מזרחית בקול ישראל שנים רבות, אמר לפני כשבועיים שהוא לא זוכר שיצאה הוראה כזאת ובוודאי שהוא לא נתן אותה. אך לפי כתבה שהתפרסמה ביולי 1960 בעיתון הרוויזיוניסטי "חרות", בקול ישראל החליטו להפסיק להשמיע את שיריו של פלפל אל מסרי בנימוק שהם אינם עומדים במבחן הטעם הטוב.

בכתבה, שהתפרסמה במדור "במה ופרגוד" תחת הכותרת "קול ישראל אינו משיב למכתבים", כתב העיתונאי ש. קלעי: "זה התחיל בשבועות. זמרים שונים ידעו לספר כי מישהו 'הכניס רגל' לזמר המזרחי הפופולרי 'פלפל אל מצרי' בקול ישראל. חדלו להשמיע את שיריו בתוכניות המזרחיות ובתוכנית 'כבקשתך'. הקשבה לתוכניות הרדיו גילתה כי אכן הפסיקו לשדר את שיריו.

"ידיעה נוספת שפשטה: אצל מר יוסף בן ישראל, עורך התוכנית המזרחית בקול ישראל, נתקבלו מכתבים לאין ספור מהמוני אזרחים המבקשים לדעת מדוע הופסקו שידורי 'פלפל אל מצרי', המתגורר כידוע בישראל, אך הם אינם זוכים לתשובה.

"שלחתי את המכתב הבא למנהל שירותי השידור, מר צבי זינדר: 'כמאזין חובב לשירתו של הזמר היהודי?מצרי אלברט מוגרבי, הידוע בכינויו פלפל אל מצרי, תמהתי לעצם העובדה, שמזה מספר שבועות נאלמה זמרתו מעל גלי האתר, גם בתוכניות כבקשתך וגם בשידורי עדות המזרח. אבקש להבהיר לי מדוע קרה הדבר, בעוד שידוע שלמר מוגרבי יש קהל מאזינים נלהב ורב במספרו'. קיבלתי מכתב מהגב' חדוה רותם, הממונה על קשרי ציבור בקול ישראל: 'עם כל ההתחשבות ברצון המאזינים לשמוע דברים מסוימים, מוטלת על קול ישראל החובה הראשונית לבחון אם דברים אלה עומדים במבחן הטעם הטוב'.

"נשאלות פה שאלות אחדות: אם פלפל אל מצרי עמד במבחן הטעם הטוב (והא ראיה: השידורים הבלתי פוסקים של שיריו עד כה), מה קרה בינתיים? האם נתגלה לפתע כי שיריו אינם עומדים במבחן הטעם הטוב? מי קבע זאת? איפה? שלחתי איפוא את המכתב הבא לגב' חדוה רותם: 'אני מבקש לדעת האם הורתה הנהלת קול ישראל להפסיק לחלוטין את הופעותיו ושידוריו של פלפל אל מצרי בקול ישראל? אם כן: מדוע ניתנה ההוראה זו, וסיבותיה?' עד היום טרם נעניתי למכתבי. האם יש בכך משום אימות דבר חז"ל: שתיקה כהודאה דמיא?"

כשמרי מוגרבי נשאלת על פסילת השירים לשידור, היא אומרת: "העברית שלהם (של פלפל אל מסרי ואלברט שטרית) לא הייתה מי יודע מה, למרות שבעלי היה מאוד קפדן. לכן לא היו משמיעים ברדיו. אבל זה לא נמשך הרבה זמן. אחר כך ראו שיש, תסלח לי, שירים יותר גרועים, אז חזרו לשים אותו".

הוא נפגע? כעס?

מוגרבי: "לא. לא היה אכפת לו. הוא עבד בבית מרקחת. הוא לא חיכה לכסף של השטויות האלה".

פסילת השיר שזכורה לה יותר מכל, פסילה שללא ספק ציערה את פלפל אל מסרי, התרחשה אחרי מלחמת ששת הימים. מוגרבי ושטרית כתבו שיר על הכותל המערבי, אבל מוגרבי שר את המלה "כותל" במלרע במקום במלעיל. זה נשמע כמו "הקוטל". מובן שקול ישראל פסל את השיר. "מה לעשות", אומרת מוגרבי, "לא היתה להם עברית צחה".

הוא הרגיש שהוא מופלה לרעה בהשוואה לזמרים אחרים?

מוגרבי: "מה, בגלל שהוא מזרחי? בינינו, פעם היו מסתכלים על המזרחים לא כמו עכשיו. המזרחים היו מקופחים פה. הוא לא היה אחד כזה שמתלונן, אבל לפעמים היו מרגישים. אני הרגשתי. בבית הספר של הבנות שלי הרגשתי את זה. אני זוכרת שבשביל שבעלי יוכל לשיר בקול ישראל בערבית היינו צריכים שיהיה לנו פנקס אדום. לבעלי היו עשרה אחים, כולם בקופת חולים לאומית. אותנו הכריחו להיות בכללית, להיות לא לאומיים, בצד השני. אבל בקלפי שמנו מה שרצינו".

במושגים של 40 השנים האחרונות, מתבקש לשאול אם הפזמונים בעלי האופי החברתי של פלפל אל מסרי היו שירי מחאה. בכתבה שהתפרסמה ב"חדשות" עם מותו של הזמר ב-1992 נכתב כי "בדיעבד ראוי אולי לומר שפלפל אל מסרי היה זמר מחאה מבלי שהתכוון לכך". אלברט שטרית, שהתראיין לאותה כתבה, קרא לשירים שלו ושל מוגרבי "מחאה עדינה ועם הומור".

ספק אם בזמן אמת, לפני 55 שנה, מוגרבי ושטרית חשבו על השירים כשירי מחאה. לא שלא היו באותה תקופה שירי מחאה. "לשכת עבודה" של ג'ו עמר, עם מלים קשות מאוד בעברית ובערבית, היה שיר מחאה חריף. אבל פלפל אל מסרי ואלברט שטרית כתבו לפי הדגם המונולוגיסטי ההומוריסטי. "במונולוגים ישנן אמירות המבטאות מצוקה קונקרטית, שאיפיינה את מצבם של המהגרים", כתבה פרלסון ב"שמחה גדולה הלילה". "עם זאת, בשל העטיפה ההומוריסטית והסטריאוטיפית שבתוכה הן נתונות, אמירות מצוקה אלו אינן הופכות את המונולוגים לפזמוני מחאה".

מחאה או לא, בשיריו של פלפל אל מסרי היה חידוש כפול. ראשית, הם היו מהשירים המזרחיים הראשונים שהיו ללהיטים ונהפכו לנחלת הכלל. שנית, הם היו מהשירים הראשונים שחרגו מהשיח הקולקטיבי המקובל של הזמר העברי ודיברו על בעיותיו הקונקרטיות של היחיד. נהוג לראות ב"סתם יום של חול" של שמעון ישראלי, שנכתב ב-1960, את השיר שמסמל את הפנייה לכתיבה אישית ולא מגויסת, אבל שיריו של פלפל אל מסרי היו לא פחות אישיים ולא יותר מגויסים מ"סתם יום של חול".

בניגוד מובהק לג'ו עמר, שהיה זמר אדיר, פלפל אל מסרי לא היה זמר מדופלם. הוא לא התיימר להיות. הוא היה בדרן ששר. בנוסף לכך, המוזיקה בשיריו הייתה פשוטה מאוד ופונקציונאלית, ללא המורכבות והעידון שקיימים במוזיקה המזרחית במיטבה. צריך לומר גם את הדברים האלה כשמבקשים להעריך את מורשתו.

האם פלפל אל מסרי השפיע על יוצרים שבאו אחריו? "מה זאת אומרת, בוודאי", אומר קובי אוז. "הוא היה מאבות המזון. הוא היה הראשון שהצליח להכניס מוזיקה מזרחית לתוך הרדיו, ולא בפינות המזרחיות אלא בתוכניות הכלליות. 'החופש השנתי' ו'בתשלומים' התנגנו סתם ככה. הוא הבין שהומור זה המפתח לישראליות. אם אתה מצליח להצחיק את הישראלים, אתה מקבל את ההקשבה שלהם. פלפל אל מסרי היה קומדיאנט, אבל חברתי. היה לו מבט נוקב. הוא אהוב עלי מאוד. הוא גם מייצג בשבילי סוג של פספוס. הייתי רוצה שהמרחב שלנו יהיה מלא בטיפוסים כאלה. האלבום הצהוב שלו (אריך הנגן מ-1960, ב"ש) זה תקליט שמתנגן אצלי הרבה. העברית המיוחדת הזאת, העסיסית, הלא?מדויקת. השיר 'אני אוהב אות?ך' מהאלבום הראשון של 'טיפקס' (שבו המלה 'אותך' נהגית בצורה משובשת, ב"ש), זאת גישה לגמרי פלפל?אל?מסרית. זה טקסט של הזמר שייח מואיז'ו, אבל הוא עובר דרך פלפל. לקחת את המזרחיות שלא מדברת עברית נכונה ולהפוך אותה למשהו מגניב. פלפל אל מסרי הוא אבי אבות הדבר הזה".

הניסיון למצוא אמנים בולטים נוספים שרואים בפלפל אל מסרי מקור השפעה לא הניב תוצאות. דוגמה די נדירה הם אורי הוכמן, תומר שרון ועמי סמולרצ'יק, שהעלו ב–2002 מופע משיריו בשם "פלפל אל חפלה". לעומתם, חברי הגשש החיוור, שייקה לוי וגברי בנאי, תמהו על השאלה. בתחילת הקריירה של הגשש עלה הרעיון להשתמש בשירים של פלפל אל מסרי לצורך מערכון המשך למערכון "יא עוואזל פלפילו", אבל הדבר לא יצא לפועל. "לא הושפענו מהשירים שלו", אומר בנאי. "אני חושב שאז הם הצחיקו אותנו כי הוא שיבש מלים לא במודע".

כששייקה לוי נשאל אם הגששים הושפעו מפלפל אל מסרי, הוא אומר: "לא, לא, לא. מה פתאום. ממש רחוק. השירים שלו הצליחו כי היה המון קהל שאהב את זה. אז לא ראו בזה מלים מטומטמות. היום שומעים זמר מזרחי ושמים לב למלים, רואים שזה נחות".

לוי: "אבל עובדה שכולם מכירים את השירים האלה. תגיד למישהו 'כל המשכורת הולך למכולת'. אין אחד שלא מכיר. אבל זה היה בעברית קלוקלת. זה היה פשוט טיפשי. היום יש גם שירים עם מלים לא עלינו, וגם אותם משמיעים וזה מצליח. זאת אומרת שלא התקדמנו לשום מקום. אנחנו צועדים במקום ואין לנו תקווה".

 

כסף של שבת

פלפל אל מסרי המשיך להופיע ולהקליט בשנות ה-60, במקביל לעבודתו כבעלים של מפעל לייצור מזון לתינוקות, אבל ככל שהעשור התקדם שיריו נעשו פחות פופולאריים. "פלפל אל מסרי מתרחק שלא מדעת מהקהל שהעלה אותו", כתבה עדית זרטל ב"דבר" ב-1966. "הוא כבר קצת אלגנטי מדי בשביל הקהל שלו. הוא היה רוצה קהל תרבותי יותר... הוא לא רוצה שישתו אצלו עראק כשהוא שר, פיצוח הגרעינים כבר מפריע לו, הוא מתנועע עכשיו פחות עם המיקרופון. הוא אוהב להופיע ראשון. 'אני שר את השירים שלי ומסתלק, לפני שהם מתחילים להשתכר. אחר כך הם צועקים ומשתוללים. זה לא בשבילי'".

לבסוף, ב-1970, החליט פלפל אל מסרי לפרוש כליל מעולם המוזיקה. הפרישה, אומרים אלמנתו ובנו, נבעה משני גורמים: עייפות וחזרה בתשובה. "הוא היה עייף מהשטויות האלה. הוא לא רצה לשיר יותר", אומרת מרי מוגרבי. "לא היינו עדיין דתיים, אבל אמרו לו שכסף של שבת אין בו ברכה. רוב ההופעות שלו היו בשבת. כשהוא שמע את זה הוא אמר 'מרי, יותר לא אלך בשבת'. אמרתי 'אדרבה, אתה עוזב אותנו והולך, בשביל מה?' ככה זה התחיל".

לאלברט ומרי היו שתי בנות, ואלברט רצה מאוד בן. "הוא ניגש לשאול רבנים מה אפשר לעשות", מספר בנו יוסף. "אמרו לו: יש סגולה שמי שבונה קיר של בית כנסת, הוא ייפקד בבנים. אבא שלי אמר: אני לא אבנה קיר אחד, אני אבנה ארבעה. היה לו מגרש קטן והוא הקים עליו בית כנסת. אחרי שלושה חודשים הוא התבשר שאמי בהריון.

"כשאני נולדתי", ממשיך יוסף מוגרבי, "שאלו אותו מה הוא מתכנן לעשות כאות הכרת טובה לקדוש ברוך הוא, ואמא שלי קפצה ואמרה 'אנחנו מתחילים לשמור שבת'".

"זה נכון", אומרת מרי מוגרבי. "אמרתי 'לא נוסעים בשבת'. לא יודעת מאיפה בא לי הרעיון. אני באה ממשפחה חילונית".

"אבא שלי", ממשיך יוסף מוגרבי, "אמר: 'אם אשתי אמרה שבת, אני מקבל על עצמי שבת. ואז התחיל תהליך של חזרה בתשובה, ללא תנועות התשובה של היום. אדם בודד שפתאום קם והחליט לחזור בתשובה".

המפעל לייצור מזון לתינוקות נסגר אחרי שחברת רמדיה נכנסה לשוק וחיסלה את התחרות. מוגרבי הקים מסעדה קטנה באזור התעשייה בחולון והכין סנדביצ'ים לפועלים יחד עם אחד מאחיו. אחרי שהמסעדה נסגרה הוא הפנה את כל מרצו וזמנו לניהול בית הכנסת שהקים, שנקרא "חסד ואמת".

יוסף מוגרבי ואחותו אתי אומרים שאביהם היה אדם עניו, שחשב על זולתו יותר מאשר על עצמו. "כילדה הייתי מגיעה הביתה וכל שני וחמישי הייתי מוצאת איזה זקן מלוכלך ישן במיטה שלי", אומרת אתי מוגרבי. "הוא היה מביא אנשים עריריים כדי שינוחו ויאכלו. היה מאמץ אותם עד שנפטרו".

בשש השנים האחרונות לחייו סבל מוגרבי ממחלת שחמת הכבד. "מחלה מאוד קשה", אומרת מרי מוגרבי. "בית חולים?בית, בית חולים?בית, עד שהכבד נגמר. אבל הוא התמודד עם המחלה עם חיוך, קיבל את הכל באהבה". ויוסף מוגרבי אומר: "שש שנים של שחמת הכבד, עם כל הייסורים שלו, להיפטר עם חיוך על הפנים – זה היה האיש.

 

בקרו בעמוד הפייסבוק של אתר נוסטלגיה אונליין




פסטיבל הזמר החסידיהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה.

עוזי חיטמן בפסטיבל העשירי בשיר "מודים אנו לך"




פסטיבל הזמר המזרחיהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

פסטיבל הזמר המזרחי היה תחרות של שירים עבריים מהז'אנר המזרחי שהתקיים בין השנים 1971- 1982.

הפסטיבל הופק על ידי רשות השידור, והמפיק בפועל ומי שהגה את הרעיון היה יוסף בן ישראל, האחראי בקול ישראל על המוזיקה המזרחית.

הפסטיבל נקרא בשמו הרשמי "למנצח שיר מזמור" ובשנות ה-80, נוסף לו שמה של דרורה בן אב"י והוא נקרא "דרור-למנצח שיר מזמור". 

 

 

 

 

 

 



 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

ב - 1971 התקיימה התחרות הראשונה, והשתתף בה אנריקו מסיאס כזמר אורח.
על פי דרישת מנהל הטלוויזיה הישראלית היא הוקלטה ושודרה במסגרת שעות השידור בערבית. דרישה זו עוררה מחאה, ובשנים הבאות שודר הפסטיבל בשעות צפיית השיא ובשידור חי.

הפסטיבל יצא לדרך על רקע הקולות שהחלו להישמע באותם ימים נגד מיעוט השמעת זמר מזרחי בקול ישראל, ומתוך התחושה כי פסטיבל הזמר והפזמון שהיה פסטיבל לאומי, כלל שירים בעלי גוון מערבי.

במקביל, כבר התווספו שתי תחרויות זמר לסוגי קהל בעלי טעם מוגדר: פסטיבל הזמר החסידי שהביא שירים בעלי גוון דתי-אשכנזי, וכן פסטיבל שירי ילדים.

לאורך שנות קיומו, מארגני הפסטיבל שילבו בין המשתתפים בתחרות, זמרים שלא היו מזוהים דווקא עם הזמר המזרחי, כך הודגשה המטרה של שילוב המוזיקה המזרחית בזמר העברי.
בין הזמרים והשירים המפורסמים: ששי קשת ("האהבה גן נעול"), עדנה לב ("שתי אחיות"), "הגשש החיוור" ("לילך"), שלישיית "שוקולד מנטה מסטיק" ("שיר היין"), יזהר כהן ("ירושלים האחרת"), יגאל בשן ותיקי דיין ( בדואט "בואי נעשה לנו חג").

הביקורת על הפסטיבל באה דווקא מזמרים וחובבי זמר מזרחי, אשר ראו בו עוד "גטו מוזיקלי" כמו תוכניות רדיו וטלוויזיה שיוחדו לסגנון כזה של מוזיקה, וב - 1982 התקיים הפסטיבל האחרון.
לאורך שנות קיומו שימש הפסטיבל קרש קפיצה לזמרים אשר עשו בו את הפריצה לתודעת הקהלבישראל. ביניהם:

  • זוהר ארגוב - שזכה ב - 1982 במקום הראשון בשיר של אביהו מדינה "הפרח בגני".
  • שימי  תבורי - שהחל את הקריירה שלו במסגרת הפסטיבל כשביצע ב - 1977 את השיר "שחורה אני ונאווה".
  • עופרה חזה - שהופיעה בכמה מהתחרויות. הראשונה, ב - 1974 בו שרה את "שבת המלכה", וזכתה במקום השלישי.



פסטיבל הזמר והפיזמוןהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

פסטיבל הזמר והפזמון הייתה תחרות שירים ששודרה בקול ישראל מ - 1960 עד 1980.

את התחרות יזמה מחלקת הטקסים שהייתה חלק ממשרד ראש הממשלה בראשו עמד באותם ימים טדי קולק.
עם השנים נוצרה מסורת של קיום הפסטיבל במוצאי יום העצמאות, ובפועל הוא נעל את אירועי היום.
במקור, נשלחו השירים המועמדים לקחת חלק פסטיבל למארגני התחרות בעילום שם. בשלב מוקדם נבחרו השירים על ידי ועדה שכללה מוזיקאים מקצועיים, אשר קבעה קריטריונים לבחירת שיר לשלב הסופי. אחד מהם היה "עד כמה השיר מקדם את הזמר העברי המקורי ועד כמה הוא משקף את הישגי החברה הישראלית ותרבות העם היהודי לדורותיו" (מתוך תקנון הפסטיבל).
בתחילה שודר הפסטיבל בשידור חי ב"קול ישראל" עם אחוז האזנה כמעט מרבי.
לאחר פתיחת שידורי הטלוויזיה הישראלית ב - 1969 הוחל בשידורי הפסטיבל גם בטלוויזיה. גם אז היה אחוז הצפייה גבוה, מה שהוסיף יוקרה לפסטיבל ודחף עוד יותר יוצרים להיכנס למעגל התחרות.

הפסטיבל הראשון נערך ב - 1960 בהיכל התרבות בתל אביב, במוצאי יום העצמאות.

את הרעיון לקיום הפסטיבל העלה איש קול ישראל ישראל דליות, אשר ביסס רעיונו על פסטיבלי זמר דומים בארצות שונות באירופה. הפסטיבל אורגן על ידי קול ישראל והוועדה לחגיגות יום העצמאות, אשר מונתה על ידי מנהל ההסברה של משרד ראש הממשלה. למיון ולסינון של השירים המתחרים מונתה ועדת שופטים בראשו של שר הבריאות ישראל ברזילי, חבר קיבוץ נגבה אשר פעל גם כמנצח מקהלות. בין חברי הוועדה היו המלחין פאול בן חיים, המשורר יהודה עמיחי והמעבד המוזיקלי יצחק גרציאני. מתוך מאות שירים, בחרה הוועדה תשעה שישתתפו בפסטיבל.

הפסטיבל הועבר בשידור חי בקול ישראל, ולווה בתזמורת קול ישראל בניצוחו של גארי ברתיני.

את הפסטיבל הנחה יצחק שמעוני, אשר המשיך להנחותו מדי שנה עד 1971.
כפי שהוסבר בתוכניית הפסטיבל, על מנת לתת לכל השירים סיכויים שווים, בוצע כל שיר פעמיים- על ידי זמר ועל ידי זמרת.
במקום הראשון זכה השיר "ערב בא" שכתב עודד אבישר והלחין אריה לבנון, אשר בוצע על ידי שמעון בר ועליזה קאשי.
ב - 1962 לא נערך הפסטיבל, וב - 1963 נערך במקומו המופע "אנו נהיה ראשונים", אשר סימן 80 שנה לעלייה הראשונה. במופע זה הופיעה לראשונה חבורת רננים, אשר הקים גיל אלדמע.
ב - 1964, לאחר שנתיים של הפסקה, חידש הפסטיבל את פעילותו. ועדת המיון כללה את המוזיקאים משה וילנסקי, פרנק פלג, יחזקאל בראון וגיל אלדמע.
למקום הראשון הגיע השיר "ילדתי אמרי" אשר ביצעו ביחד בני אמדורסקי ונחמה הנדל, ולאחריהם מקהלת רינת.
באותה שנה הוחרם הפסטיבל על ידי איגוד המלחינים של ישראל, שביקש מחבריו להימנע מהשתתפות בתחרות, וזאת בעקבות רמתו הירודה של הפסטיבל. לאחר האירוע התפרסם בעיתונים מכתב מאת עמנואל עמירן, אשר שימש כמפקח המחוזי על הוראת המוזיקה במשרד החינוך. במכתב זה תקף עמירן את רמת השירים ואת העריכה המוזיקלית של פסטיבל הזמר. חרף טענותיו של עמירן, בפסטיבל באותה שנה בוצעו כמה שירים הנחשבים לפנינים בזמר העברי, דוגמת "במשעול רדום" של שמעון בר ושושנה דמארי, "הרחק בלילה" של אריק איינשטיין ו"אותך" של שלישיית גשר הירקון.
ב - 1965 עבר הפסטיבל מספר חידושים. שמו שונה ל"פסטיבל הזמר והפזמון הישראלי", מיקומו הועבר לבנייני האומה בירושלים, והוא לווה בתזמורת הסימפונית של רשות השידור, בניצוחו של משה וילנסקי. במקום הראשון זכה השיר "איילת החן" שביצעו אריק איינשטיין ויפה ירקוני.
במקומות השני והשלישי זכו השירים "הגביע" ו"ליל קרב", אשר בוצעו שניהם על ידי שלישיית גשר הירקון ונחמה הנדל.
חידוש נוסף באותה שנה היה לאחר ההפסקה, כאשר במקום הופעת זמר אורח כמקובל, נערכה שירה בציבור בהנחייתו של אפי נצר. לשירה בציבור הצטרפה נחמה הנדל, והיא אף הונצחה על גבי תקליט.
המתכונת החדשה נשארה גם בשנת 1966, בה זכה במקום הראשון השיר "ליל סתיו" שביצעו אריק איינשטיין ויפה ירקוני. שירים בולטים נוספים באותה שנה היו "ריח תפוח ואודם שני" שביצעו הפרברים ושלישיית גשר הירקון, "בואי ילדה" של גשר הירקון ועדנה גורן, "מגדים" של עליזה עזיקרי וחדווה ודוד ו"לא פעם בקיץ" של עדנה גורן ואריק איינשטיין.
ב - 1967, בנוסף לשירים אשר התחרו בתחרות, הזמין ראש עיריית ירושלים טדי קולק חמישה שירים מחמישה מלחינים שונים, אשר בוצעו בהפסקה בזמן ספירת הקולות. השירים הוזמנו מדובי זלצר, שרה לוי-תנאי, סשה ארגוב, מרדכי זעירא, ונעמי שמר, כאשר המפורסם ביותר מביניהם היה "ירושלים של זהב" שכתבה והלחינה שמר. את השיר ביצעה הזמרת הצעירה שולי נתן, אותה שמעה שמר בתחרות כשרונות צעירים ברשת א'.
ב - 1968 לא התקיים הפסטיבל, ובמקומו נערך המופע "פזמון חוזר, מצעד שירי עשרים השנה", לציון 20 שנה למדינת ישראל.
הפסטיבל חידש את פעילותו ב - 1969, ולראשונה שודר בשידור חי בטלוויזיה. מבין השירים שנשלחו לתחרות לא נמצאו שירים הולמים, ובמקום הוחלט להזמין 12 שירים מבכירי המלחינים בישראל. לראשונה אף פוזרו חמש נקודות הצבעה ברחבי הארץ, בנוסף להצבעות הנוכחים באולם. באותה שנה זכה יהורם גאון בשני המקומות הראשונים, עם השירים "בלדה לחובש" ו"עץ האלון".
בעקבות נושאו של השיר "בלדה לחובש" הושמעו טענות לגבי הכללתו בפסטיבל, לא כל שכן בימי מלחמת ההתשה. בשנים לאחר מכן נמנעו תחנות הרדיו מהשמעת השיר.
גאון אף יועד לבצע את השיר שזכה במקום השלישי ב - 1969, "בדרך חזרה", אך ויתר עליו לאבי טולדנו.
בפסטיבל זה בלטו גם השירים "שיר בארבעה בתים" של אילנית ו"על כפיו יביא" של רבקה זוהר, אשר זכה בתואר שיר השנה במצעד הפזמונים השנתי של קול ישראל. שיר נוסף באותה שנה היה "פראג" של אריק איינשטיין, אשר הגיע למקום השביעי בלבד.
בעקבות כישלון השיר החליט איינשטיין, שכבר זכה בתחרות פעמיים בעבר, לא להשתתף בפסטיבל הזמר עוד.

פסטיבל הזמר - 1979


ב - 1970 הורחבה ועדת המיון לעשרה חברים, ביניהם יחזקאל בראון, אריה לבנון, נועם שריף, אלברט פיאמנטה, יעקב שבתאי, שאול ביבר, דני ליטאי ושלמה ניצן.
באותה שנה השתתפו בפעם הראשונה חיילים, ביניהם שלמה ארצי, חבר להקת חיל הים, אשר זכה במקום הראשון עם השיר "פתאום עכשיו פתאום היום" ("אהבתיה").
במקום השני נבחר השיר "רבי עקיבא" של רבקה זוהר, ובמקום השלישי "אהבתה של תרזה דימון" של אילנית.
אחת ההופעות הזכורות ביותר מאותה שנה היא של שלישיית הגשש החיוור, עם שירם "מים לדוד המלך" שכתב עקיבא נוף. השלישייה הייתה לבושה בבגדי חיילים רומאים, וכאשר הרימו ידיהם בפזמון השיר, נראו תחתוניהם. ההופעה התקבלה בהתלהבות על ידי הקהל, ובתום השיר הזכיר המנחה יצחק שמעוני כי "ההצבעה היא על השיר ולא על ההופעה".
מדי שנה נהוג היה להוציא תקליט של שירי הפסטיבל, אך בשנה זו, עקב בעיות של אמנים שונים מחברות תקליטים שונות, יצאו שני תקליטים- אחד של הד ארצי ואחר של קולומביה רקורדס. כך למשל, את השיר "פתאום עכשיו פתאום היום" ביצע בתקליט של קולומביה רקורדס מוטי פליישר, בעוד את השיר "כוכבים בדלי" שביצעה בפסטיבל צילה דגן מבצעת בתקליט של הד ארצי עדנה גורן.
ב - 1971 נערך הפסטיבל במתכונת דומה. בין חברי ועדת המיון היו יחזקאל בראון, אריה לבנון, רפי בן משה, יאיר רוזנבלום ויפה ירקוני. במקום הראשון זכה השיר "רק הירח" של אילנית, ובמקום השני "ומתוק האור בעיניים" של ששי קשת. בהפסקה נערכה הופעה של שתי להקות צבאיות ושל יהורם גאון.
ב - 1972 שונתה מתכונת הפסטיבל, ובמקום לפתוח את התחרות לקהל הרחב, הוזמנו השירים המתחרים אצל מחברים. בחירת המחברים נעשתה באופן שרירותי על ידי עורכי ומפיקי הפסטיבל. באותה שנה צורפה לתזמורת רשות השידור תזמורת צה"ל.
למקום הראשון הגיע השיר "טוב לי לשיר" של הטוב הרע והנערה, ולמקום השני "חייך וחיי" של בעז שרעבי. שירים נוספים שבלטו היו "אחרי שנסעת" של מתי כספי, "שיר על ארץ סיני" של שלמה ארצי ו"בלדה על נערי שגדל" של אילנה רובינא. בחלק האמנותי של הפסטיבל הופיעה שלישיית הגשש החיוור, עם השיר "יש לי חג".
ב - 1973 חגגה מדינת ישראל 25 שנה להקמתה, ומחברי השירים התבקשו להגיש שירים בעלי ביטוי לחגיגות חצי היובל. כך הופיעו באותה שנה השירים "את ואני נולדנו בתש"ח" של עדנה לב שזכה במקום הראשון, "יליד הארץ" של אלי מגן ו"אצלך כמו תמיד" של סילבן ויאיר.
פסטיבל זה הונחה לראשונה על ידי רבקה מיכאלי, אשר המשיכה בתפקיד זה גם בשנים לאחר מכן. שירים רבים מן הפסטיבל באותה שנה הפכו ללהיטים, ביניהם "שיר בבוקר בבוקר" ("פתאום קם אדם") של שלמה ארצי, "רכבת העמק" של דורית ראובני, "ליל חניה" של חנן יובל, ירדנה ארזי, אפרים שמיר ואף אוזן גרון, "יעלה ויבוא" של גידי גוב, "שיר כלולות" של יזהר כהן, "שיר לערב חג" של מירי אלוני, ו"תנו לנו יד ונלך" של עירית דותן. את השיר "נצח ישראל לא ישקר" אמורה הייתה לבצע רותי נבון, אך בעקבות תאונת דרכים נבצר היה ממנה להופיע על בימת הפסטיבל, ואת השיר ביצעו שתי השלישיות המלוות, שוקולד מנטה מסטיק ואף אוזן גרון.
לאחר ההפסקה באותה שנה, הושמעו חמישה שירים אשר נבחרו על ידי הציבור כמייצגי חמש תקופות בתולדות המדינה, כל אחת בת חמש שנים: "באב אל ואד", "הוא לא ידע את שמה", "דבר אלי בפרחים", "כל הכבוד" ו"גבעת התחמושת". מאחר שלא ניתן היה להביא את כל חברי להקת פיקוד מרכז אשר ביצעו במקור את "גבעת התחמושת", בוצע במקום השיר "מה אברך", אשר נבחר במקום השני כמייצג תקופה זו. השיר "ירושלים של זהב" נבחר כ"שיר כל הזמנים".
ב - 1974 נשמרה המתכונת מן השנה הקודמת, ובמקום הראשון באותה שנה זכה שלמה ארצי, עם שירו "הבלדה על ברוך ג'מילי". ברוך ג'מילי ישב בקהל, ובעת חלוקת הפרסים קם ונופף בגאווה. שירים בולטים נוספים באותה שנה היו "אם ייפול הכוכב שלי" של אילנית, "שיר היונה" של נתנאלה, "נוח" של מתי כספי ושוקולד מנטה מסטיק, "יהיה פעם טוב" של יגאל בשן, ו"לפעמים אני מרגיש שאני צריך כנפיים" של בעז שרעבי. בחלק האמנותי הופיעו שלישיית הגשש החיוור, עם השיר "אף אחד לא קם".


במקום פסטיבל הזמר ב - 1975, נערך המופע "אנחנו שרים לך", אשר סיכם את סדרת הטלוויזיה "שרתי לך ארצי".
פסטיבל זמר חלופי נערך באותה שנה, בו זכה ניסים סרוסי עם השיר "שיר פרטי", אך התחרות לא שודרה בטלוויזיה.
בין השירים הנוספים של הפסטיבל ניתן למנות את "שירים הם חברים" בביצוע שוקולד מנטה מסטיק, "היורדת" של הנשמות הטהורות ו"רנדוו בתל אביב" של ציפי שביט.
ב - 1976 נערכה במקום הפסטיבל "חגיגת הזמר העברי" בהנחיית מיקי קם, במסגרת לא תחרותית. כל משתתף באותה שנה שר שיר אחד מוכר שלו, בנוסף לשיר אחד חדש.
מהשירים החדשים באותה שנה היו להיטים כ"הללויה" ("אדם חוזר") של הגבעטרון, דורית ראובני ודודו זכאי, "שיר של יום חולין" של אילנית, "החגיגה נגמרת" של הכל עובר חביבי, "ברית עולם" של מתי כספי, "ערב קיץ ויונים" של רוחמה רז, "שוב" של שמוליק קראוס וג'וזי כץ ו"שלג בלבנון" של שלמה ארצי.
המתכונת התחרותית חודשה ב - 1977, כאשר באותה שנה הועבר הפסטיבל מיום העצמאות לשושן פורים.
במקום הראשון זכה השיר "רקפת" של רוחמה רז. גם בשנה זו הניב הפסטיבל להיטים רבים, ביניהם "סליחות" של יהודית רביץ, שאמנם הגיע למקום השביעי בלבד בפסטיבל, אך זכה בתואר שיר השנה במצעד הפזמונים השנתי של רשת ג'.
שירים בולטים נוספים היו "אותך" של הזמרת הצעירה אילנה אביטל, "בתוך" של להקת חיל האוויר עם הסולנית דפנה ארמוני ו"פתאום נפל עלי אביב" של האחים והאחיות.
בשנת 1978 שונה הפרס אשר ניתן לזוכה בתחרות לייצוג ישראל באירוויזיון. החלטה זו הביאה לשינוי קיצוני באופי השירים המתחרים, אשר הפכו לשירי פופ קלילים וקליטים יותר. במקום הראשון זכו יזהר כהן ולהקת אלף-בית עם השיר "אבניבי", והמשיכו גם לזכייה באירוויזיון.
למקום השני הגיעה חדווה עמרני אשר לוותה בלהקת "פלפל לבן" עם השיר "בלב אחד". שני השירים קיבלו 66 נקודות, אך "אבניבי" זכה בתחרות מאחר שקיבל יותר הצבעות למקום הראשון. גם פסטיבל זה היה משופע בלהיטים, וכלל את "נסיך החלומות" של גלי עטרי, "למה לא" של שרי, "תן לי כוח" של אריאל זילבר, "מישהו" של יהודית רביץ, "כמו פעם" של ג'וזי כץ ו"שלוש בלילה בעיר" של גידי גוב.
הפרס של ייצוג ישראל באירוויזיון ניתן גם לזוכים בפסטיבל ב - 1979, גלי עטרי ולהקת חלב ודבש עם השיר "הללויה". גם שיר זה המשיך לזכייה באירוויזיון, אשר נערך בירושלים.
שירים בולטים נוספים בפסטיבל זה היו "אין לי איש מלבדי" של צביקה פיק, "שנינו יחדיו" של חדווה עמרני, "נולדתי לשלום" של סקסטה, "תודה רבה" של ריקי גל ו"לעולם בעקבות השמש" של שרי.
ב - 1980 נערך פסטיבל הזמר האחרון.
באותה שנה הוחלף הפרס של ייצוג ישראל באירוויזיון, מכיוון שישראל ביטלה את השתתפותה בתחרות באותה שנה מאחר שזו נפלה על יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל.
במקום הראשון זכתה להקת האחים והאחיות עם השיר "פזמון חוזר".
מפסטיבל זה זכורים השירים "אתמול היית שונה" של שימי תבורי, "על אהבות שלנו" של עפרה חזה, "אני עושה לי מנגינות" של סקסטה, "זה לא זה" של נורית גלרון ו"בלילה" של יצחק קלפטר ויעל לוי.

בעקבות שינוי פרס הזכייה בפסטיבל הזמר לייצוג ישראל באירוויזיון, ובעקבות שינוי אופי השירים המשתתפים כתוצאה מכך, הוחלט לאחר הפסטיבל של 1980 לבטל את התחרות, ולהחליפה בתחרות הקדם אירוויזיון.

רשימת השירים הזוכים בשלושת המקומות הראשונים:

שנה

מקום ראשון

מקום שני

מקום שלישי

מנחים

1960

עליזה קאשי ושמעון בר-
"ערב בא"

רמה סמסונוב וגדעון זינגר - "העלמה"

ג'ו עמר ולילית נגר-"ליל החג"

יצחק שמעוני

1961

אסתר עופרים-"שאני עמך"

אסתר עופרים -
"נעמה"

נחמה הנדל - "כאשר אני ואת"

יצחק שמעוני

1964

בני אמדורסקי ונחמה הנדל - "ילדתי אמרי"

נעמי לוי -
"דברים של לא כלום"

שושנה דמארי-"במשעול רדום"

יצחק שמעוני

1965

אריק איינשטיין -
"איילת החן"

שלישיית גשר הירקון -
"הגביע"

נחמה הנדל -
"ליל קרב"

יצחק שמעוני

1966

אריק איינשטיין -
"ליל סתיו"

הפרברים -
"ריח תפוח ואודם שני"

חדווה ודוד -"השניים"

יצחק שמעוני

1967

מייק בורשטיין -
"מי יודע כמה"

רן אלירן -
"תמיד מחדש"

הפרברם -
"תרזה יפה"

יצחק שמעוני

1969

יהורם גאון -
"בלדה לחובש"

יהורם גאון -
"עץ האלון"

אבי טולדנו -
"בדרך חזרה"

יצחק שמעוני

1970

שלמה ארצי-"פתאום עכשיו פתאום היום"

רבקה זוהר -
"רבי עקיבא"

אילנית - "אהבתה של תרזה די-מון

יצחק שמעוני

1971

אילנית -
"רק הירח"

ששי קשת -
"ומתוק האור בעיניים"

הדודאים -
"לא נדע הלילה"

יצחק שמעוני

1972

הטוב הרע והנערה -
"טוב לי לשיר"

בועז שרעבי -
"חייך וחיי"

עדנה לב -"קרן שמש קרן זוהר"

יוסי בנאי ורבקה מיכאלי

1973

עדנה לב -
"את ואני נולדנו בתש"ח"

שלמה ארצי -
"שיר בבוקר בבוקר"

דורית ראובני- "רכבת העמק"

רבקה מיכאלי

1974

שלמה ארצי ולהקת גברת תפוח-
"הבלדה על ברוך ג'מילי"

אילנית -
"אם יפול הכוכב שלי"

יגאל בשן -
"יהיה פעם טוב"

רבקה מיכאלי

1977

רוחמה רז -
"רקפת"

האחים והאחיות- "פתאום נפל עליי אביב"

אילנה אביטל- "אותך"

רבקה מיכאלי

1978

יזהר כהן ולהקת אלף-בית-"אבניבי"

חדוה עמרני-
"בלב אחד"

גלי עטרי-
"נסיך החלומות"

רבקה מיכאלי

1979

חלב ודבש עם גלי עטרי-  "הללויה"

צביקה פיק -
"אין לי איש מלבדי"

חדוה עמרני-
"שנינו יחדיו"

רבקה מיכאלי

1980

האחים והאחיות-
"פזמון חוזר"

אריק רודיך ועדנה לב-"הלילות היפים שלנו"

שימי תבורי -אתמול היית שונה"

רבקה מיכאלי

הבולט מבין מארגני הפסטיבל לאורך עשרים שנותיו היה המפיק חנוך חסון, אשר הפיק את כל פסטיבלי הזמר, למעט שניים.
שני המנחים הבולטים של הפסטיבל אשר הפכו למזוהים ביותר עימו היו יצחק שמעוני, אשר הנחה אותו משנתו הראשונה עד 1972, ורבקה מיכאלי, אשר הנחתה את כל יתר הפסטיבלים עד 1980. מנצחי התזמורת הקבועים בפסטיבל היו גארי ברתיני, משה וילנסקי ויצחק גרציאני.
מבחינה מוזיקלית, בלט המלחין והמעבד גיל אלדמע, אשר היה המנהל המוזיקלי הקבוע של הפסטיבל.

הלהקה הפורייה ביותר הייתה צמד הפרברים, אשר שרו בסך הכול 14 שירים בפסטיבלים השונים. גם הזמרים נחמה הנדל ושמעון בר הרבו להשתתף באירוע. זמר נוסף שהשתתף בביצוע שירים רבים במסגרת הפסטיבל היה בני אמדורסקי, אך תמיד עשה זאת כחלק מהרכב (הדודאים, גשר הירקון, הטוב הרע והנערה) או דואט (לדוגמה עם נחמה הנדל או שולה חן).
בין הכותבים והמלחינים אשר תרמו שירים רבים לפסטיבל נמנים אהוד מנור, יורם טהרלב, שמרית אור, מוני אמריליו, יאיר רוזנבלום ויעקב הולנדר.
מוזיקאים אשר הרבו לעבד את השירים המשתתפים היו שמעון כהן, אריה לבנון, יצחק גרציאני, אלדד שרים, אלכס וייס וקובי אשרת.

אף על פי ששירים רבים מפסטיבלי הזמר נשכחו במרוצת השנים, רבים אחרים זכו להצלחה גדולה ולגרסאות כיסוי רבות, ומושרים עד היום. במצעדי הפזמונים השנתיים מ - 1960 עד 1980 התברגו כמעט תמיד שירי הפסטיבל במקומות הגבוהים, לרבות "ערב בא", "איילת החן", "על כפיו יביא", "פתאום עכשיו פתאום היום", "סליחות" ו"הללויה", אשר זכו בתואר "שיר השנה" בקול ישראל וברשת ג'.

כמו כן שימש פסטיבל הזמר והפזמון כבסיס לפסטיבלי זמר רבים אחרים בישראל, כדוגמת פסטיבל הזמר המזרחי, פסטיבל הזמר החסידי, פסטיבל שירי הילדים והפסטיגל.
בנוסף, היווה הפסטיבל עבור זמרים ויוצרים רבים "קרש קפיצה" לקריירה מצליחה, ביניהם שלמה ארצי, אשר פתח קריירת סולו ארוכת שנים עם זכייה בפסטיבל 1970. ארצי הוסיף להופיע במספר פסטיבלים בשנים הבאות, ואף זכה פעם נוספת ב - 1974.
דוגמה למלחין שהפסטיבל קידם את הקריירה שלו בצורה משמעותית הוא יעקב הולנדר. שירו הראשון בפסטיבל הזמר היה ב - 1964, "ילדתי אמרי" בביצועם של בני אמדורסקי ונחמה הנדל, שזכה במקום ראשון. שירים נוספים פרי עטו שזכו במקום ראשון בפסטיבלים הם "פתאום עכשיו פתאום היום" בביצוע שלמה ארצי ו"מי יודע כמה" בביצוע מייק בורשטיין.

ב - 1987 נעשה ניסיון להחזיר את פסטיבל הזמר במסגרת אירועי חגיגות הזמר העברי בערד, בהנחייתה של נעמי שמר ובניצוחו של דוד קריבושי.
הניסיון אמנם נכשל, אך השיר אשר זכה באותה שנה, "יונה עם עלה של זית" בביצוע להקת פיקוד דרום והסולנית חיה סמיר, הפך ללהיט. גם בשנים 2000 ו - 2001 נעשה ניסיון להחזיר את הפסטיבל במסגרת אירועי יום העצמאות, אך גם ניסיון זה נכשל.

 

ב - 2004 נעשה ניסיון על ידי חברת קשת לחדש פעם נוספת את מסורת הפסטיבל, הפעם תחת השם "פסטיבל השירים של ישראל".
פסטיבל זה נערך פעמיים עד כה, בדצמבר 2004 עת זכה שי גבסו עם השיר "מישהו גדול", ובמאי 2006, בו זכתה להקת מלכה באיה עם השיר "אם את בעניין".

 

 




פסטיבל נביעות - נואיבה.הרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

פסטיבל נביעות היה פסטיבל פופ ורוק שהתקיים בנואיבה - סיני, וכונה "וודסטוק הישראלי".
יוזם ומפיק הפסטיבל היה אשר ביטנסקי. במופע נכחו 10,000 איש, כמות קהל גדולה ביותר לאותם ימים.

הפסטיבל התקיים באוקטובר 1978 במהלך חג הסוכות, כחודש לאחר חתימת הסכמי קמפ דייויד, שעה שהיה ברור שסיני לא תישאר בידי ישראל לאורך זמן.
קדם לו פסטיבל קטן יותר באוקטובר 1977 (אותו הנחה אורי זהר, שחזר בתשובה זמן קצר לאחר מכן), אך תחושת הפרידה מסיני משכה קהל רב יותר ואמנים רבים יותר באותה השנה.

במסגרת הפסטיבל הופיעו אמני הרוק הגדולים ביותר בישראל של התקופה, באווירה חופשית ומשוחררת של "סקס, סמים ורוקנרול".

בין האמנים הופיעו צביקה פיק, חנן יובל, גרי אקשטיין, שלום חנוך ("סוף עונת התפוזים", "לא יודע איך לומר לך"), דייוויד ברוזה ("שיר אהבה בדואי", "יהיה טוב"), מתי כספי, קורין אלאל, מיקי גבריאלוב, יהודית רביץ, דני ליטני, יגאל בשן, דפנה ארמוני להקת גן עדן ודורי בן זאב, שגם הנחה.




פסטיבל שירי הילדיםהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 


פסטיבל שירי הילדים היה פסטיבל של תחרות שירים לילדים, שהתקיים בישראל בשנות ה-70 וה-80 .
הוגי הרעיון יוזמי ומפיקי הפסטיבל היו: ראובן גרוס, אלכס ברנע ואשת יחסי הציבור מירי בן יוסף. הפסטיבל התחיל את דרכו בחנוכה בשנת 1970.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 


 

 

השיר הזוכה בפסטיבל זה הוא "למה ככה" בביצוע אבי טולדנו ועירית ענבי. עירית ענבי בת ה - 11 נבחרה לשיר את השיר יחד עם טולדנו לאחר שהתגלתה על ידי מירי זכרוני במקהלת הילדים ע"ש "צדיקוב".מקהלת "צדיקוב" ביצעה במסגרת התחרות שני שירים שלא זכו להצלחה ונשכחו במשך השנים.

 

 

מפסטיבל מספר 4 עבר הפסטיבל לידיהם של המפיק והבעלים של חברת התקליטים "ישרדיסק" אבשלום רובין והמפיק אלכס ברנע.בפסטיבל מספר 5 הצטרף בצד המקצועי מפיק התקליטים צביקה כגן שהיה אחראי על ההפקה המוסיקלית של המופע, ההקלטות והפקת התקליט.הוא הפיק 10 פסטיבלים 5-9 13-17 שהיה הפסטיבל האחרון שנערך.


בשנות ה - 70 הפסטיבל היה בשיא הפופולריות שלו והוא הציג מדי שנה בהצלחה רבה בפני אלפי ילדים. המופע שודר מדי שנה בטלוויזיה בשני חלקים זמן קצר אחרי חנוכה, מה שתרם לפופולריות שלו. התחרות הייתה מורכבת משני חלקים: בחלק הראשון ביצעו זמרים מוכרים את שירי הילדים, ובחלק השני ביצעו את אותם שירים ילדים שכונו "ילדי הפסטיבל".

בתחילה היה לפסטיבל מנחה אחד שהציג את השירים בזה אחר זה ובהמשך נכתבו מילות קישור שהרכיבו סיפור מסגרת קצר. מהפסטיבל התשיעי והלאה, סמל האירוע הייתה הבובה "פסטי", עליה נכתב גם שיר שביצעה ילדת הפסטיבל לילך גליקסמן.
ילדים בולטים נוספים שהופיעו על בימת הפסטיבל, היו נועם קניאל ("גלי"), ליאור אלבו ("אב לילדתו אומר", "עודני ילד") ורונן בהונקר ("אמא").

כמה מילדי הפסטיבל זכו להקליט אריכי נגן משלהם. גליקסמן הוציאה שלושה תקליטים: "שירים שאני אוהבת לשיר", "גדלתי בשנה" ו"תקליט מתוק". קניאל, אלבו ובהונקר זכו אף הם להוציא אריך נגן. כמה מילדי הפסטיבל המשיכו בעולם הבידור הישראלי וביניהם אפשר למצוא את מרינה פיינגולד, ליאור אלבו וגם את אילן לייבוביץ' ("נוגה ישנה, שה !") ומומי לוי ("סיבה למסיבה").

ב - 1974 הפסטיבל נערך פעמיים - הן בחג הפסח והן בחנוכה, וזאת בגלל שלאחר מלחמת יום הכיפורים קיומו לא אושר, והוא נערך באביב, אחרי הפרדת הכוחות הישראלים-מצרים.


בשנות ה - 80 חלה ירידה משמעותית בפופולריות של הפסטיבל, בעיקר בגלל שהיו לו כבר מתחרים: השירוויזיון שנערך בשנים 1979- 1982, "פסטיזמר", "פסטיבל שירי משוררים לילדים" שהתפוגגו די מהר והפסטיגל, שנערך מ 1981 עד היום.
ב - 1986 לא נערך פסטיבל שירי ילדים ובמקומו נערך הפסטיבל בצבעים טבעיים.
ב - 1987 הוא התקיים בפעם האחרונה ו"אחיו הקטן", הפסטיגל, ממשיך עד היום. יש הטוענים שהפסטיבל השתייך לימי התום, בו שירי הילדים היו במוקד התחרות עם תפאורה פשוטה וזמרים, לפני עידן הפירוטכניקה, הבמות המסתובבות, הדוגמניות וכוכבי הטלוויזיה המאפיינים את הזמר והבידור לילדים בימינו.

בפסטיבל שירי הילדים הופיעו מיטב האומנים ומיטב היוצרים תרמו לו שירים, בהם עוזי חיטמן, אהוד מנור, שייקה פייקוב ויורם טהרלב.
שירי פסטיבל רבים נהפכו לאהובים ומהווים חלק בלתי נפרד משירי הילדים עד ימינו, ביניהם: "שלום כיתה אלף" (תיקי דיין), "שובי דובי" (האחים והאחיות), "טוליק" (אושיק לוי), "אחותי הקטנה" (יפה ירקוני), "תני לי להחליט" (ג'וזי כץ), "היפו היפי" (מייק בורשטיין), "רציתי שתדע", "שירי ילדות" (עוזי חיטמן), "לבד בקרנבל", "הלילות הקסומים" (נורית גלרון), "ילדיסקו" (שרי), "מר אפצ'י", "ברבאבא" (ציפי שביט), "ילד פלא" (יגאל בשן), "אמת או חובה" (ריקי גל), "המשפחה שלי" (שלמה ניצן), "עודני ילד" (הכל עובר חביבי), "אמא" (שולה חן), "רדיו" (סקסטה), "הסבון בכה מאוד" (צביקה פיק), "חורף", "תנו לגדול בשקט" (גידי גוב), "ילדים טובים ילדים רעים" (יהודית רביץ) ועוד.

 

מהפסטיבל הראשון עד החמישי ניצח על התזמורת שמעון כהן, ומהפסטיבל השביעי עד ה - 15 ניצח יצחק גרציאני. כמחווה לתזמורת ולמנצחה נכתב שיר בפסטיבל התשיעי בביצוע המנחה ציפי שביט, ובו השורה ""תנו כבוד למנצח, זה עם המקל ביד, הוא תמיד המנצח גם כשהוא יוצא מופסד". בשני הפסטיבלים האחרונים (16 ו-17) ניצח על התזמורת רוני וייס.

 

כל פסטיבל הועלה על גבי תקליט בשנה בה הוא התקיים.
בשנות ה - 90 יצא אוסף שירי הפסטיבלים בשלושה תקליטורים וכן ב - 2006 יצא די.וי.די עם מיטב שירי הפסטיבלים.

 

ב - 2007 חזר הפסטיבל ביוזמתו ובניהולו האומנותי של היוצר אבי חן במתכונת חדשה בשם "ילד פלא" - תחרות שירי הילדים של ישראל.
בין המשתתפים בפסטיבל היו :עירית ענבי, דפנה ארמוני, אהרון פררה ואבי דור, רוחמה רז, ציפי שביט, ניקי גולדשטיין, אפרת כהן, גיא הררי, שי רביזדה, עומרי רוטברד, לירז רחמין, מיטל טרבלסי, מרינה פיינגולד ורותי נבון שזכתה במקום הראשון בשירם של חמוטל בן זאב ויורם צדוק ,"הוא יהיה".

 

 השירים הזוכים במקומות הראשונים

פסטיבל

שנה

מקום ראשון

מקום שני

מקום שלישי

1

1970

"למה ככה" - עירית ענבי

"לצבי יש בעיה" -
רבקה מיכאלי

"איך הרתיחה רמית חלב" - שולה חן

2

1971

"אן דן די נו" - יפה ירקוני

"גלי" - רבקה זוהר

"דודה סמנטה" - ציפי שביט

3

1972

"בואו נשיר" - עדנה לב

"אברא קדברא" -
שוקולד מנטה מסטיק

"חג יובל" - אבי טולדנו

4

פסח 1974

"שרה שרה שיר שמח" - שלישיית אף אוזן גרון

"לאסי שובי הביתה"  -
עדנה לב

"חגיגת אביב" -
שוקולד מנטה מסטיק

5

חנוכה 1974

"שובב עם לב זהב" -
ששי קשת

"השמן והרזה" -
דליה פרידלנד

"למה הגדולים לא לומדים מהקטנים" - דודו זכאי

6

1975

"הסעודה של הדובה" -
מירי וחיימון אלגרנטי

"שוקי התוכי" -
האחים והאחיות

"יום הילד" - דודו זכאי

7

1976

"שובי דובי" -
האחים והאחיות

"סיבה למסיבה" -
אלי גורנשטיין

"אבגדה" - ציפי שביט

8

1977

"היפו היפי" -
מייק בורשטיין

"מר אפצ'י" - ציפי שביט

"לארצי יש יום הולדת" -
אלי גורנשטיין

9

1978

"ילדיסקו" - שרי

"ברבאבא" - ציפי שביט

"טוליק" - אושיק לוי

10

1979

"שולם ברוגז" -
מייק בורשטיין

"אמת או חובה" - ריקי גל

"ילד פלא" - יגאל בשן

11

1980

"עודני ילד" -
הכל עובר חביבי

"המשפחה שלי" -
שלמה ניצן

"איפה את עכשיו" -
יגאל בשן ולהקת חטיף

12

1981

"אמא" - שולה חן

"הסבון בכה מאד" - 
צביקה פיק

"עוד ילדה יפה" - תיסלם

13

1982

"שלום על העולם" -
מייק בורשטיין

"לא רוצה לקום בבוקר" -
תיסלם

"חורף" - גידי גוב

14

1983

"ביחד" - אבי טולדנו

"הופה היי" - גידי גוב

"הזמר" - ירדנה ארזי

15

1984

"לא נעצור" - ירדנה ארזי

"אין לי כסף" - גידי גוב

"לאהוב כמו גדול" -
חיים משה

16

1985

"שובי הרמוניקה" - 
ירדנה ארזי

"ילדים טובים ילדים רעים" -
יהודית רביץ

"עם כל החבר'ה" - גידי גוב

17

1987

"בוא נחזור הביתה בשלום" - הופה היי

"אני אוהב אותך יפה שלי" -
יגאל בשן

"זירו נפל מעץ גבוה" - משינה

 




פרדי דורההרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

פרדי דורה ז"ל נולד בגרמניה ועלה לארץ בשנת 1949 לאחר מלחמת העולם השנייה במסגרת עליית הנוער, ניצול יחיד ממשפחה בת שבעה אחים ואחיות, שנספתה באושוויץ.

פרדי דורה נחשב לאחד האומנים הפופולריים של המדינה בשנותיה הראשונות, סוף שנות ה-40 ובשנות ה-50.
הוא הביא את ניחוח החוץ לארץ בהעדפתו שירים מצליחים בחו"ל שתורגמו לעברית. הוא היה גם בדחן גדול שידע לספר בדיחות והיה תקופת מה חלק מתאטרון "לי לה לו".
בין השירים ששר היו "אושר", "אב יקר","בובה מקובה", "לילה בהיר".

הוא הופיע בארץ ובחו"ל יחד עם הפסנתרן קורט מאס, הם הופיעו בגרמניה, אוסטריה ושוויץ, ונחלו שם הצלחה גדולה. דורה שר בעברית וגרמנית וחלק מהשירים היו מקוריים.

שנים מספר שימש כקצין בידור של "צים", הוא בידר את הנוסעים כששייט איתם בכל העולם. כשחזר מהים התיישב עם משפחתו בשנת 1956 בנהריה.
בתחילה ניגן והופיע אצל "טוטי לוי" (מלון קרלטן היום), קפה "פינגווין" ולאחר מכן פתח את פונדק פרדי בצומת הרחובות קפלן והרצל. אשתו היתה הברמנית והוא תפקד על תקן טבח מלצר וצוות הבידור.
בתחילת שנות ה-60 העתיק את הפונדק למבנה שבו ניצבים היום "גני לוי", בשנת 1978 נמכר הפונדק.

 

כמיטב המסורת האירופאית הירבה דורה להופיע בבתי קפה בעיר מגוריו, אבל גם בתל אביב ובמקומות אחרים ברחבי הארץ. השירים שהקליט בשנות - 50 היו בעיקר להיטים לועזיים מצליחים, שכאמור תורגמו לעברית, שירים שניתן היה לרקוד לצליליהם במקצב הטנגו, פסדובלה וסמבה. התכנים של רוב שיריו היו רומנטיים, מה שתאם את סגנון שירתו וקולו של דורה.
אחד משיריו המרגשים היה "אב יקר" - על פי שירו של אדי קונסטנטין עם ביתו טניה, אותם שמע דורה בפריז - שאותו ביצע בדואט עם בתו אריאלה. פרדי דורה היה ידוע כזמר עם הפפיון, מעולם לא עלה להופיע ללא פפיון או עניבה.

הלך לעולמו ב- 14/1/2006, בן 84 היה במותו
.

 

 

 

 

 

 

 

 פרדי דורה בשיר "אל ישמרך ממרומים"

 

פרדי דורה בשיר "שלום"









 
הצטרפו אלינו גם בפייסבוק
עדכונים - בלוגים - אירועים - אלבומי תמונות - סרטונים נדירים


שלח דף זה לחבר תגובות, הערות, והוספת מידע, מושגים ונושאים למנוי חינם על מגזין הנוסטלגיה"כובע טמבל" הוסף למועדפים



כל הזכויות שמורות © לאתר נוסטלגיה אונליין ו/או לבעלי התכנים, הדימויים והתצלומים.