חיפוש:   בכל האתר  בשמות הערכים  בקרדיטים     חפש  |  חיפוש תמונות בנושא:   חפש
   מפת האתר  |   כרגע באתר: 153 מבקרים   |  כניסה לדף האישי    
עורך: דייויד סלע
דבר העורך כתבו לעורך
| עמוד הבית | מי אנחנו | מרכז מידע לגולש | על נוסטלגיה ורטרו | קרדיטים | צרו קשר | גולשים כותבים
 

+   אביזרים וחפצים
+   אוספים ותחביבים
+   אז - וכעת
+   אירועים ושנים
+   ארכיון האישים
+   ארכיון הוידאו
+   ארכיון הישראליאנה
+   ארכיון הכרזות
+   ארכיון המצגות
+   ארכיון הקול
+   אתרי נוסטלגיה
+   בידור ופנאי
+   בקיבוץ
+   בריאות, טיפוח וניקיון
+   בשכונה
+   בתים ומבנים מספרים
+   גלויות בולים וסמלים
+   דירה ובניין
+   היום בהיסטוריה
+   המקום בו גרנו
+   העפלה ועליות לא”י
+   חג ומועד
+   טלוויזיה ורדיו
+   ילדות נשכחת
+   לבוש אופנה והנעלה
+   מוזיקה שיר וזמר
+   מזון ומשקה
+   משחקים וצעצועים
+   מתחם מורים
+   נוסטלגיה בצה”ל
+   ספורט
+   ספרות נוסטלגית
+   עבודה ומלאכה
+   פוליטיקה ובחירות
+   רדיו נוסטלגיה
+   רכב ותחבורה
+   רשת חברתית
+   שונות
+   שירותי גולש
+   שפה עברית
+   תיאטרון עברי
+   תקשורת מדיה ופרסום

האתר מוקדש לזכרו של
 יוסי פשרמן (פשי) ז"ל
2003 – 1954

מעל ל - 1100
סרטוני וידאו נוסטלגיים
בארכיון הוידאו שבאתר

יום העצמאות ה-7
 

הצוללת דקר
 

תל אביב הקטנה
 
 




משחקי שכונה

קלאס
שתף 
             

האיור מתוך הספר אמת או חובה - משחקי ילדות שאהבנו. דייויד סלע / הוצאת כתר
מאייר: איתן קדמי.
 
משחק בו מציירים על המדרכה מסגרת עם משבצות בתוכה, ודוחפים בעזרת הרגל חתיכה של אבן מרצפת (אבן קלאס) ממשבצת למשבצת, על פי סדר קבוע מראש. אם בהחלקת האבן היא עוצרת על הקו בין משבצת ומשבצת או יוצאת מהמסגרת או מחליקה מעבר למשבצת - המשחק ניקוד נפסל ותורו של המשחק הבא לשחק.
 

 

 

 
 

 

 

4

 

 

 

5

 

 

6

 

3

 

מוות

 

7

 

2

 

1

 

8

דוגמה נוספת לקלאס היה קלאס "מוות".

מציירים ריבוע גדול המכיל 9 ריבועים, הריבוע האמצעי הוא ה"מוות", ממספרים את הריבועים מ-1 עד 8 נגד כיוון השעון. זורקים את האבן לריבוע מס' 1 ומדלגים, פעם על רגל אחת ופעם על שתיים. עד שמגיעים שוב למס' 1 ומוציאים אותה החוצה. זורקים למס' 2 מעבירים אותה עם הרגל למס' 1 ממשיכים לדלג עד שמסיימים סיבוב שלם ומוציאים אותה החוצה, וכך הלאה לכל המספרים. כאשר מגיעים למס' 5 למשל (משם צריך לדחוף את האבן על רגל אחת לכיוון מס' 1) והאבן נופלת על הריבוע האמצעי, ריבוע ה"מוות" אתה פסול וצריך להתחיל מהתחלה.
 
ועוד דוגמה: "קלאס ערבי". מציירים מלבן ענק וחוצים אותו בקו לרוחבו. עומדים מחוץ למלבן וזורקים חתיכת אריח (קראנו לו פשטה) לכיוון הקו החוצה מבלי לעבור אותו. קופצים פנימה ובועטים את הפשטה למגרש היריב.

 

 

 

 

למעוניינים במידע נוסף על ההיסטוריה של הקלאס ומשחק הקלאס ברחבי העולם  
צפו במצגת

 

 


''...ילדות משחקות בקלאס...מסיעות את האבן השטוחה בדילוגים,...כדי להסיט שבר אריח ממשבצת גיר למשבצת גיר משורטטת על המדרכה...הן מטילות את האבן לתוך סולם המשבצות ושלא תיפול על הקו שבין המשבצות ויהיה לה אבוד...''
ס.יזהר, ''מלקומיה יפהפיה'', הוצאת זמורה-ביתן, עמוד 50.

 

שלישיית גשר הירקון שרה בשירו של  ח. חפר / עממי-אמריקני, "איזה יום יפה"
"...זוג יונים על הפנס / תן מקום, תן מקום. / שתי ילדות קופצות בקלאס / תן מקום, תן מקום / וטוב, טוב, טוב לי על הלב / טוב, טוב, טוב...".




קרב תרנגולים
שתף 

האיור מתוך הספר אמת או חובה - משחקי ילדות שאהבנו. דייויד סלע / הוצאת כתר
מאייר: איתן קדמי.

שני ילדים, נציגים של שתי קבוצות, שילבו כל אחד את ידיו וקפצו זה מול זה על רגל אחת וניסו בהתנגשות בזרועות המקופלות להפיל זה את זה, לקול המעודדים שהתגודדו סביבם. מי שנפל ראשון הפסיד.




קרוסלה..
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה.

 




קשירת דלתות
שתף 

  

האיור מתוך הספר אמת או חובה - משחקי ילדות שאהבנו. דייויד סלע / הוצאת כתר
מאייר: איתן קדמי.

משחק שהיה למעשה תעלול, אותו היה אפשר לבצע בשעות הערב. משחק זה דרש מספר עזרים טקטיים: חבל, מברשת קטנה, שפופרת של צבע שחור, שני פלסטרים ומברג קטן. המהדרים היו מוסיפים לעזרים גם דבק פלסטי, מספר גפרורים ואולר. מתגנבים חרש לחדר מדרגות ועולים לאחת הקומות. כעת מתחיל "המשחק": לוקחים את קצה החבל וקושרים אותו בחוזקה לידית של אחת הדירות. את הקצה השני קושרים בחוזקה לידית של הדירה הסמוכה, כך ששתי הידיות קשורות בינהן בחוזקה. או אז היו צובעים את עינית הדלתות בצבע השחור. בעזרת המברג מפרקים את לחצן הפעמון בשתי הדירות ומגלים את חוטיו. המשך המשחק מכאן היה תלוי ברמת הרשעות של המשחקים: אלה שהיו סתם רשעים היו בשלב זה מחברים את חוטי הפעמון שהיה מתחיל לצלצל, תופסים את חוטי הפעמון  יחד בעזרת הפלסטר ובורחים. הרשעים ממש היו קודם מחדדים בעזרת האולר כמה גפרורים, שופכים על הקצה המחודד של הגפרורים מנה הגונה של דבק פלסטי ומחדירים את הגפרורים לתוך פתח מנעול הדירה, ואז היו מחברים את חוטי הפעמון ובורחים. כבר בריצה במורד חדר המדרגות היינו שומעים את דיירי הדירות צועקים בקול: "מי שם...מי שם...תפסיקו לצלצל כמו משוגעים... " אלה האומללים היו מנסים לפתוח את דלת דירתם כדי לראות מי זה שלא מפסיק לצלצל, וכשהדלת לא הייתה נפתחת מסיבות מובנות היו מנסים להבחין במצלצל דרך העינית אבל לא רואים כלום כי היא הייתה צבועה בשחור, ועד שהייתה מגיעה העזרה המיוחלת התגבשו קיסמי הגפרורים ודבק הפלסטיק למקשה אחת ואי אפשר היה לפתוח את הדלת, גם אם שחררו את החבל שתפס את הידית.  
היו בעלי דירות שהיו מועדות לפורענות, אלה היו הדירות שהיו קרובות לבית הספר או לצריף של התנועה. היו בעלי דירות שמאסו במעשי הקונדסות הללו, והיו אורבים לנו, החבלנים הקטנים שכל פשענו הסתכמו בכך שרצינו קצת לשחק במשחק "קשירת דלתות " היחודי הזה. הם היו עומדים שעות מאחורי דלתם, כמו זקיפים במחנה משמר, עד שהיינו מתקרבים. היו להם עצבים חזקים, לבעלי הדירות הללו, הם לא מיהרו לפתוח את דלת הדירה ברגע שראו אותנו דרך העינית מתגנבים לחדר המדרגות מתוך מגמה לבצע את זממנו בדלתם. לא לא. הם היו ממתינים עד שהיינו מגיעים ממש לדלת, ואז היו פותחים אותה בתנופה אחת. פעם הגעתי בראש החבורה ממש מול דלתו של רשע אחד, זה ארב לנו מאחורי העינית, וכשהיינו ממש לפני הדלת מתחילים חרש לבצע את מעשינו, פתח הלה את דלתו בתנופה עזה והנחית על ראשי מחבת פח שהייתה בידו. עד היום אני יכול לשחזר בקלות את הצליל התפוס שהידהד בראשי זמן רב לאחר מכן....




רובה חוליות
שתף 

רובה החוליות היה משחק מסוכן: היה זה קרש עץ ששויף ועובד לצורת רובה. לחלקו הקדמי חברו גומייה עבה שהייתה נמתחת עד חלקו האחורי ונתפסת שם בהדק. את הרובה היו מכוונים לכיוון יונה או חתול או ציפור על העץ ומשחררים את ההדק, זה היה משחרר במהירות עצומה את הגומי שלחלקו האחורי היה תפוס כפיס מתכת שהיה ניתז במהירות לכיוון המטרה, ופוגע בה פגיעה רעה. השם "רובה חוליות" בא לו אולי מהעובדה שהתחמושת המועדפת לרובה זה  היו חוליות המתכת שתפסו למסגרת מיטת הסוכנות את רשת התמיכה של המזרון.




רוגטקה
שתף 

               

האיור מתוך הספר אמת או חובה - משחקי ילדות שאהבנו. דייויד סלע / הוצאת כתר
מאייר: איתן קדמי.

 

נקראה גם קלע ובחיפה מקלעת.

ניגשים לגדר המפרידה בין החצרות העשויה מסבכת חוטי ברזל, תופסים חוט ברזל בקצה הגדר ומכופפים אותו הלוך ושוב עד שהוא מתחמם, עוד כיפוף ועוד אחד ופתאום נשמע קליק וחוט הברזל נפרד מהסבכה. מכופפים אותו בצורת וי או אומגה, את הקצוות מכופפים מעט פנימה ומחברים אליהם גומיות. מחזיקים את הרוגטקה ביד אחת ובשנייה מותחים את הגומייה, לסופה מוצמדת קליפת תפוז או או אבן קטנה, ויורים. 

המהדרין היו בונים את הרוגטקה שלהם מעץ ובמקום גומיות פשוטות היו מחברים גומי של תחתונים או גומי תעשייתי שחור, או גומי מפנימית אדומה של אופניים.

בעזרת רוגטקה כזו היה אפשר לפגוע ביונים על העץ, או לנפץ את החלון של השכן, שתמיד היה צועק עלינו כששיחקנו בכדור בשעות הצהריים....

 

 

 

                         

בפסטיבל שירי הילדים 1974 ששי קשת שר את "שובב עם לב זהב", ת. פרימור / י. מילר: 
"...כך קרה שבכיתה / והמורה גילתה / אצלי תמיד דרוך מוכן / רוגטקה בשולחן. / מן הכיתה נזרקתי חיש / זה מזלי הביש / אבל אני את מורתי / אוהב על פני כל איש..".


בשירו של  ד. סנדרסון, "גוליית", שרה להקת "כוורת":
"...דויד מלך התעצבן: / - הרוגטקה תנגן! / אבן במצחו ירה / פגע לו בול בפוני...".




ריגולים
שתף 

תמיד היתה איזו דמות מוזרה במקומותינו (מבדיקה אישית - תקף למקומות שונים בארץ) שכמובן הוכרזה כחשודה. לכן התחלנו לרגל אחריה ברחובות ולהכין מארבים בחצר ביתה כדי לבלוש ולגלות מה היא עושה - בטח משדרת לכל מיני גורמים מסוכנים... לפעמים אפילו ערכנו רישומי מעקב! האמת? היה כיף לא נורמלי לרגל, למרות שבסופו של דבר לא נמצאו כל ממצאים מפלילים...




שבע אבנים
שתף 

    

האיור מתוך הספראמת או חובה - משחקי ילדות שאהבנו. דייויד סלע / הוצאת כתר
מאייר: איתן קדמי.

שתי קבוצות - מגינה ותוקפת, מספר לא קבוע של שחקנים, כדור טניס ושבע אבנים שטוחות.

מניחים את האבנים במגדל מוקף במעגל קטן, שחקן מגן נעמד עם הכדור במרחק של כ-10 מטר מהאבנים, ומגלגל (ואם הוא נועז - זורק בכוח) את הכדור במטרה להעיף כמה שיותר אבנים כמה שיותר רחוק.
עכשיו המשחק מתחיל: הקבוצה התוקפת מנסה לסדר בחזרה את מגדל האבנים בתוך המעגל, והקבוצה המגנה מנסה "לפסול" שחקנים תוקפים על ידי זריקת הכדור לעברם (כמו במחניים). ההתקפה מנצחת אם המגדל יושלם, ההגנה מנצחת אם תצליח לפסול את כל שחקני ההתקפה, כשהכל כשר: מסירות, ריצה עם כדור וכו'.

 

זכרונות:
"...משחק שהיינו משחקים, בצפת לפחות, היה "שבע דגים" - שבאמת היו שבע חתיכות של מרצפת שבורה (או ששברנו), שממרחק מוסכם היינו צריכים להפיל אותם בכדור. ואוי לזה/זו שלא הצליחו להפיל שום דבר והפילו אותם מספר פעמים... היינו כולנו לפי התור זורקים עליהם את הכדור ומכוונים לרגל (חלילה מלהכאיב, לא זו היתה המטרה).
הייתי רוצה להוסיף כמה חסרה לילדים של היום הספונטניות שהיתה לנו אז - לא דאגנו להישאר ממול המחשב, הטלויזיה או הוידו והדיוידי, או ה playstation לא היינו פוחדים מהצל שלנו, וכן, לא תמיד התרשלנו בנושא הפסקת הצהריים בין 2 ל 4.
במיוחד כאן בלונדון - שאם ילד מגיע בכוחות עצמו לבית הספר צוות בית הספר מרים גבה בזלזול - ואני תמיד צריכה להזכיר לצוות העובדים בבית הספר שבו אני עובדת, שבישראל זה היה עניין של מה בכך, בימים שבהם אני גדלתי. אני זוכרת שהייתי צריכה לחצות כביש בצפת, ממש לא עסוק, על מנת להגיע לגן התת חובה (בתחילת שנות ה - 60 - מעבר לכך ואני בסכנת זיהוי גילי) ןאיך המתנתי ללא פחד שיגיע מאן דהוא ויחצה עימדי את הכביש. ואיך לא חשבנו פעמיים לפני שהרמנו קולנו וקראנו לחברה שלנו שתצא מהבית או למרפסת, לפטפוט קל (בהעדר טלפונים) או פשוט לשאול אם בא לה לצאת לסבוב או משהו כזה..."

 

שולה סימנדס
shulasimmonds@walla.com




שבע בום
שתף 

                          

האיור מתוך הספר אמת או חובה - משחקי ילדות שאהבנו. דייויד סלע / הוצאת כתר
מאייר: איתן קדמי.

 במשחק "שבע בום" משתתפים כמה שחקנים..
 מתחילים לספור  בקול רם, כל שחקן סופר פעם אחת לפי תורו, הראשון סופר בקול: "אחד", השני: " שתיים" וכן הלאה...
 בכל פעם שמגיעים למספר שמכיל 7 או כפולה של 7, אז אומרים "בום" במקום המספר עצמו.
 שחקן שמתבלבל, נפסל ויוצא מהמשחק. מנצח זה שנשאר אחרון.




שבע על הקיר
שתף 

משחק כדור אותו היו מטיחים בכוח לקיר ועד שהכדור היה חוזר לזורק היה עליו לבצע פעולה כל שהיא כמו מחיאת כף, סיבוב וכו".




שוטרים וגנבים
שתף 

           

האיור מתוך הספר אמת או חובה - משחקי ילדות שאהבנו. דייויד סלע / הוצאת כתר
מאייר: איתן קדמי.

מתחלקים לשתי קבוצות. אחת שוטרים והשנייה גנבים, השוטרים צריכים לתפוס את הגנבים ואחר כך מתחלפים.


שלישיית הגשש החיור שרה את "פנס בודד" - ח. גורי / א.ארגוב:
"...כשהשוטרים כמעט תפסו את הגנב / היה קולה של אימא רץ בתחנוניו: / הביתה בוא לארוחה , כבר מאוחר, / כבר זמן לשכב לישון, צריך לקום מחר...".




שיבר.
שתף 

שיבר היה משחק עם 2 משתתפים.
לכל משתתף היה אריח מסותת אותו היה צריך לזרוק/להחליק כלפי האריח של השחקן השני ממרחק אותו קובעים מראש.
המטרה הייתה להגיע למרחק שיבר מאבן המשחק של היריב. יתרון לבעלי ידים גדולות.









 
הצטרפו אלינו גם בפייסבוק
עדכונים - בלוגים - אירועים - אלבומי תמונות - סרטונים נדירים


שלח דף זה לחבר תגובות, הערות, והוספת מידע, מושגים ונושאים למנוי חינם על מגזין הנוסטלגיה"כובע טמבל" הוסף למועדפים



כל הזכויות שמורות © לאתר נוסטלגיה אונליין ו/או לבעלי התכנים, הדימויים והתצלומים.