חיפוש:   בכל האתר  בשמות הערכים  בקרדיטים     חפש  |  חיפוש תמונות בנושא:   חפש
   מפת האתר  |   כרגע באתר: 177 מבקרים   |  כניסה לדף האישי    
עורך: דייויד סלע
דבר העורך כתבו לעורך
| עמוד הבית | מי אנחנו | מרכז מידע לגולש | על נוסטלגיה ורטרו | קרדיטים | צרו קשר | גולשים כותבים
 

+   אביזרים וחפצים
+   אוספים ותחביבים
+   אז - וכעת
+   אירועים ושנים
+   ארכיון האישים
+   ארכיון הוידאו
+   ארכיון הישראליאנה
+   ארכיון הכרזות
+   ארכיון המצגות
+   ארכיון הקול
+   אתרי נוסטלגיה
+   בידור ופנאי
+   בקיבוץ
+   בריאות, טיפוח וניקיון
+   בשכונה
+   בתים ומבנים מספרים
+   גלויות בולים וסמלים
+   דירה ובניין
+   היום בהיסטוריה
+   המקום בו גרנו
+   העפלה ועליות לא”י
+   חג ומועד
+   טלוויזיה ורדיו
+   ילדות נשכחת
+   לבוש אופנה והנעלה
+   מוזיקה שיר וזמר
+   מזון ומשקה
+   משחקים וצעצועים
+   מתחם מורים
+   נוסטלגיה בצה”ל
+   ספורט
+   ספרות נוסטלגית
+   עבודה ומלאכה
+   פוליטיקה ובחירות
+   רדיו נוסטלגיה
+   רכב ותחבורה
+   רשת חברתית
+   שונות
+   שירותי גולש
+   שפה עברית
+   תיאטרון עברי
+   תקשורת מדיה ופרסום

האתר מוקדש לזכרו של
 יוסי פשרמן (פשי) ז"ל
2003 – 1954

מעל ל - 1100
סרטוני וידאו נוסטלגיים
בארכיון הוידאו שבאתר

יום העצמאות ה-7
 

הצוללת דקר
 

תל אביב הקטנה
 
 

פורטל: בשכונה



השכונה שלי

תל אביב - הצפון הישן
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה

 

שכונת הצפון הישן - רקע כללי

הצפון הישן הוא שמו של אזור בתל אביב אשר נבנה במהלך שנות ה-30 וה-40 מצפון לגרעין העיר ההיסטורית דאז. האזור נקרא בתקופה זו צפון העיר והכינוי "הצפון הישן" בא להבדילו מאזור "הצפון החדש" שנבנה לאחר קום המדינה.

כבר בסוף שנות ה-20 נכלל אזור זה בתוכנית גדס לפיתוח תל אביב. התוכנית פיתחה את אזור זה כעיר גנים ועל בסיס רשת רחובות הניצבים זה לזה, המקבילה או ניצבת לים. הרחובות המרכזיים באזור זה הם רחובות האורך דיזנגוף, בן יהודה ואבן גבירול (כגבול מזרחי) ורחובות הרוחב נורדאו, ז'בוטינסקי, ארלוזורוב, בן-גוריון ופרישמן.
בצפון הישן היו מספר שיכונים שכל אחד היה מעין שכונה. שכון מפ"ם, שכון חרות, שכון המזרחי, שכון פועלי נמל אלכסנדר ינאי ועוד.

המרקם העירוני של הצפון הישן הוא ייחודי מסוגו ובגודלו בעולם והוא זכה להכרה כאתר מורשת עולמית כחלק מהעיר הלבנה.

היותו של הצפון הישן מיושב בעיקר בעולים אמידים מארצות מרכז אירופה אשר עלו בעליות הרביעית והחמישית הצמיחה את הכינוי "צפוני" אשר מאוחר יותר התכוון לתושבי הצפון החדש ותושבי שכונות עבר הירקון.

 

זכרונות:

"...אחד משירי בית הספר ע"ש א.ד. גורדון היה: "הצפון שלנו הוא הפועלים אותו בנו בתים מאות כבר נבנו מרפאה הנה סדרו ועל כולם שלוש קומות לילדים ולילדות בית חינוך לילדי עובדים הידד ילדים י-ל-ד-י ה-צ-פ-ו-ן"...".

ישראל ויסברוט
isr-weis@zahav.net.il

 

========================================================================

"...אני מגדיר את הצפון הישן לכל מי שגר בשנות ה - 50, 60, 70 דרומית לירקון קרוב לים. אם נציב גבולות אז פחות או יותר מדובר מרחוב הירקון (רידינג) לכוון דרך חיפה של פעם, ומהירקון דרומה עד ארלוזורוב (יהיו בטח כאלה שיחלקו עלי וידרימו עוד...).

אני גדלתי (שנות ה-60) ברחוב ישעיהו, שמתחיל בירמיהו (כל הרחובות הם שמות של נביאים חוץ מדיזינגוף, בן יהודה ונורדאו), קולנוע פאר ז"ל ונגמר ביהושע בן נון (איזור בית המטבחיים ז"ל).

למדתי בבית ספר אוסישקין ברחוב שמעון התרסי (הגב של ביה"ס אכן פונה לרחוב אוסישקין!) ועוד לפני כן הלכתי למשפחתון ברחוב צידון (מעניין מי מכיר...?) ולגן ילדים ברחוב עמוס.

זכורה לי הספריה המרכזית ברחוב ירמיהו, ה
קיוסק של גרינשפאן (מול קולנוע פאר) עם מתקן הגזוז המפורסם והקצב על ידו. במעלה הרחוב, אחרי הספריה, היתה מכבסה, בית כנסת והמסעדה המסתורית בלי החלונות (שכחתי את שמה) שארחה את כל שועי הארץ...

את רוב זמננו כילדים היינו מבלים מתחת לבית במשולש הרחובות ישעיהו, מודיעין והורקנוס (לא היו מחשבים מן הסתם...) במשחקים שונים כמו
גולות, דודס, שוטרים וגנבים, קלאס, קפיצה בגומי ועוד.

בחופשים היינו הולכים או לגן העצמאות, בתקופה שהוא עוד היה גן..., לשחק כדורגל או להעיף עפיפונים וגם לגני התערוכה הישנים לגלידה מונטנה וגם לחפש מציאות במחסנים השונים שם (קוגלגרים לעגלות תוצרת בית וכו'), וכמובן מתפלחים למגרש המכביה (דרך הקופות!!!) לקבל הרגשה של שחקני כדורגל...

שווה גם להזכיר את ככר היל בתחילת רחוב הורקנוס, קרוב לאבן גבירול, שם היינו עושים את המדורות של ל"ג בעומר וגם את שבט צופי ים ת"א ברחוב אוסישקין שם ביליתי כמה שנים טובות בצעדיי הראשונים כשייט (שהסתיימו די מהר...) וכמובן את מגרש אוסישקין ה-פ-ת-ו-ח!!. אזכור אחרון לגן הנביאים (שכחתי את מקומו המדויק), גם שם בילינו לא מעט שעות, כשהגן היה גן!
אשמח להחליף חוויות עם אנשים שגרו בסביבה הזו
!...".

יואב אשל
yeshel@dslabs.com


==========================================================================

"...בהמשך לדבריו של מר אשל אכן גם אני גדלתי בצפון הישן ברח' שמעון התרסי.
מוכר לי אישית הגן ברחוב עמוס, החלפתי ספרים בספריה ברח' ירמיהו - הספרן הסתובב תמיד עם ממחטה תקועה בצווארון החולצה שתפקידה היה (אני משערת) לקלוט את אגלי הזעה...".

חוה
havato@gmail.com

 

==========================================================================

"...בהמשך לתגובה של יואב אשל, תחת הנושא ת"א- הצפון הישן, המסעדה ברחוב ירמיהו נקראה "קזבה" ולמיטב זכרוני היו לה חלונות אבל הם אומנם היו צבעוניים ואטומים.
גן הנביאים ממוקם בין הרחובות מלאכי ליחזקאל.

רון גרנות
ronklm.ron@gmail.com

 

==========================================================================

"...למעשה את המושג הצפון הישן הכרתי מאוחר מאד כילד. האיזור בין הרחובות ברנדיס, ויצמן, נחל הירקון מצפון ופנקס (אז קראו לו אהבת ציון) מדרום, היה עולם מלא וגדוש.

כך למשל כל הקומפלקס ברח' פנקס בו שוכן בנק לאומי ועד פינת ויצמן, היה גבעת כורכר ובסופה פרדס נטוש. היו שם עצי תאנה ומאחד מהם עפתי ונפצעתי בהיותי בן 8 או 9 .

בית החייל היה מגרש ריק בו שיחקנו
כדורגל עד שיום אחד גידרו אותו ודוד בן גוריון בא להכריז על הקמת בית החייל.

אני זוכר שברחוב רמז (אז בלוך) סמוך לרח' ז'בוטינסקי, עוד היו רפתות.

בקיצור זה היה עולם קסום במיוחד.
אגב, ברחוב ברנדיס בין פנקס ללואי מרשל הבנינים חולקו לשיכונים: עו"ד, קצינים ורסקו...".

יוסי ליבנה
yossilivne@yahoo.com

 

==========================================================================

"...בראשית שנות החמישים עברנו לגור ב"צפון" תל אביב, ברחוב אבן גבירול פינת השופטים, כשאבן גבירול היה בצידו המזרחי סלול ובו נסעו לשני הכיוונים ובצידו המערבי- חול.
בצד המזרחי היו בתים קטנים בני קומה אחת עם חצר.

לביה"ס דובנוב בו למדתי היינו הולכים דרך פרדס אשכוליות נטוש, לא היה עדיין בית ציוני אמריקה וגם לא בית בני עקיבא שנבנו שם מאוחר יותר.

תיאורם של המוכרים בכביש (בפרק על
שכונת קרית מאיר) הוא בדיוק מה שאני זוכרת ועד היום מספרת לנכדי - יוסוף מוכר הקיינס בעגלת העץ שהיה מביא לנו גולות משיש שטען שהוא מקבל מ"בית המדידות" - מוסד ביהודה הלוי שם נעשו מפות רשמיות של המדינה. מה הקשר איני יודעת עד היום.

הלכנו לצופי דיזינגוף שאז עדיין היו לרגליה של בריכת השחיה "גן הדסה" בה למדנו לשחות מטעם בית הספר או בחוג פרטי וכל זה על המקום בו נמצאים היום בית העיריה וגן העיר.
לימים עבר ה"צריף" של צופי דיזינגוף לחורשת האקליפטוסים שם נמצאים היום בין השאר מבני התרבות של תל אביב (מרכז גולדה).

רחוב דובנוב היה רחובם של האמידים יותר ושל אנשי השגרירויות שגרו בקומפלקס של דובנוב 18-20. דרך ילדיהם היכרנו משחקי ילדים ואביזרי משחק שלא היו בארץ באותם זמנים (סקטים עם גלגלים מצופים גומי!!! שלא עושים רעש !!!).

אני נזכרת במעשי הקונדס שעשינו כשההורים לא היו בבית בערב (כך הם נראו לנו אז) כמו לשפוך מים מחלון הבית על אנשים שהלכו ברחוב ולהסתתר אח"כ מתחת למיטות כשהאנשים הכועסים מאד עלו במדרגות ודפקו על דלת הבית ואיימו להזמין משטרה; לקשור ארנק בחוט דק ולשים אותו באמצע המדרכה וכשמישהו מתכופף להרימו - למשוך אותו במהירות ולהתפוצץ מצחוק כמו גם ליצור "עכבר" מגרב ממולאת צמר גפן וזכוכיות קטנות בתור עיניים ו"להוליך" אותו במדרכה ממרחק באמצעות חוט - להבהיל עוברים ושבים..."צחוקים" כמו שאומרים היום...

כשקם בית ציוני אמריקה ובחצרו היו ההכנות לאופרטה "שולמית" בכיכובה של
שושנה דמארי, או, להבדיל, טקס בחירת מלכת היופי, היינו נעשים חברים של בני גילינו שגרו בבתי רחוב דניאל פריש ממרפסתם יכולנו לצפות בחזרות, לפחות...".

Deni Sela
danielasela@gmail.com

 

==========================================================================

"...גדלתי בפינסקר ליד כיכר דיזנגוף. פרחים לשבת אמא קנתה אצל אלברט, שאבא שלו מרדכי הזקן, מכר שם גרעינים בשניים וחצי גרוש, והיה נותן המון בתוך קונוס מנייר עיתון.

על יד הבית הייתה מסעדה של פולנים, הזוג רוזנווסר, ושם אכלנו צהריים כשלאמא באה תופרת. הקצב של אמא היה קריבושה, ומכשירי חשמל קנו אצל בליצר בכיכר. ואיך אפשר לשכוח את הפרפומריה של שרף ואת חנות עלית שם אמא קנתה שוקולד פרה.

משחקי שכונה כמו קלאס סמל וחמור ארוך שיחקנו בכיכר ליד המזרקה, וספרים החלפנו בספרייה של מירה ליד קולנוע אסתר מול בית ספר המרכז. אני אגב למדתי בכרמל.

 

כל שלישי ושבת הלכנו לפעולה בצריף של המחנות העולים בשדרות עמנואל. חולמים על קיבוץ והגשמה, ואחר כך הולכים לאכול פלאפל על הגבעה ליד התנועה המאוחדת.
לפעמים במקום לבית ספר היינו הולכים בבוקר לצריף לנקות ולסייד אותו או ישנים שם בלילה שלא יגנבו לנו את הכבשים מפינת החי. היה כיף...".

אריאלה שחר
davids42@netvision.net.il

 

==========================================================================

"...נולדתי וגדלתי באחד מבתיה הראשונים של תל-אביב בצפון הישן, שנבנה על-ידי סבי.
נקודות ציון נוספות: 1. בית הכנסת הגדול בצפון, בקצה הצפוני של דיזנגוף (היום בעיקרו משמש ככולל). אז עוד הייתה בצפון אוכלוסיה מסורתית שמילאה כל מטר רבוע בחגים, וגם בשבתות היה מלא למדי.
2. מסעדת בתיה המפורסמת שקיימת עד היום.
3. זכורה לי במיוחד המסעדה המזרחית של "יוסף" בבן-יהודה, ליד שדרות נורדאו, לשם שלחה אותי אמי כשרצתה הפוגה מבישול ארוחות צהריים. חומוס, שני שיפודים עם ציפס, ובוואריה לקינוח עלו 6 או 7 לירות.

אחרי הצהריים היינו משחקים בשדרות מוצקין. רבים מהמשחקים המוזכרים באתר זה היו לחם חוקינו: במיוחד כדורגל על גזעי העצים ששמשו כשערים, "סטנגה", ופינג-פונג ראש...".

א. שחר
eyal-s@comcast.net

 

==========================================================================

"...גדלתי בצפון היש, ברח' יורדי הסירה ליד נמל תל אביב, ולמדתי בבית ספר דוגמא ע"ש הנריטה סולד.

אני זוכרת את גולדווסר עם שיער ארוך וסרט על המצח (דיי תמהוני), שהיה מגדל ירקות ופירות ולא אוכל בשר, כי לדבריו "לא מקימים בית קברות בבטן". אני זוכרת את בית הימאים הנושק לבית שלנו, שבו הימאים היו משתכרים ורוקדים עד לשעות הקטנות. אני זוכרת את בית הקירור הצמוד לנמל שהיינו מתגנבים לשם רעבים ומשביעים רעבוננו בתפוחי עץ עסיסיים. אני זוכרת את "המגרש" שם היינו מחפשים מציאות ועושים כל מיני מעשי קונדס. אני זוכרת את גלידה מונטנה ואת הסיורים שלי עם כל השכונה באזור התעשייה הצמוד לירקון. אני נזכרת בירקן שלנו שהיה משאיר את דלת הרשת של החנות תמיד ליד הקיינס ומשם היינו שולפים לנו קיינס כאוות נפשנו ובורחים. אני זוכרת את בית הכנסת של יוצאי סלוניקי הצמוד לבית שלי. הדלת הראשית לא הייתה נעולה, וכך יכולתי בחופשיות להיכנס לארון הקודש בין ספרי התורה ולדבר עם אלוהים. נזכרת בל"ג בעומר שהיינו דופקים על דלתות השכונה לבקש נפט. ואיך לא להזכיר את גן העצמאות - שם היינו מעיפים עפיפונים, ובהזדמנות זאת ההורים היו דוחפים לנו את ארוחת הערב שמנת (אז בכלי זכוכית) עם תותים. זאת הייתה תקופה יפה שבאמת לא אשכח אותה לעולם. ..".

מור כוכי (אלבכרי)
mor322@013.net.il

 

==========================================================================

"...באותה עת גרנו ברחוב בן יהודה בת"א ובית ספרי הראשון היה בית ספר לדוגמא - לימים סמינר לוינסקי.
זה עתה נפתח, וזו הייתה שנת הלימודים הראשונה בבית הספר. אני זוכרת את ריח הצבע הטרי ובמיוחד את המורה המפליאה שהייתה לי: מרים ארנון ז"ל. היא גרה לא רחוק ממגורי הורי ולעתים קרובות הייתי הולכת אתה בחזרה הביתה ומשוחחות על נושאים שונים.
חבר שהתלווה אלינו שגם גר לידה, היה רענן לוריא, שנודע בכל העולם כצייר קריקטורות וצייר דגול. הוא חי בארצות הברית. לפעמים היה מקדים את כל הילדים ומצייר על הלוח ציורי מיקי מאוס מדוייקים ומופלאים בגירים צבעוניים. זו הייתה התקופה היחידה בחיי שבה אהבתי את המורה, את הלימודים והעיקר למדתי לקרוא וגיליתי את הקסם שבקריאה. למדה אתנו בתו של זאב הים ובת דודתה. אותם שנתיים שלמדתי בבית ספר זה זכורות לי מאוד לטוב...".

רות רזניק (לסק)
ruthdann@012.net.il

 

==========================================================================

"...שיכון פועלי הנמל היה בין רחוב פנקס לכיכר מילאנו. זה היה אזור מרוחק. אף קו אוטובוס לא הגיע לשכונה ואבן גבירול עצמו לא היה סלול. זה לא הדאיג אף אחד במיוחד, כי השתמשנו בו כבמגרש משחקים: בחורף חיפשנו קרפדות בין השלוליות, ובקיץ שיחקנו כדורגל. אחר כך נסלל הכביש ומאוחר יותר נבנה גם הגשר מעל הירקון - ואבן גבירול נהפך לעורק מסחר ותחבורה מרכזי.

 

כל תושבי השכונה, שכללה חמישה בלוקים גדולים, עבדו בנמל תל אביב או בנמל יפו. לאף אחד בשיכון פועלי הנמל לא הייתה מכונית. כולם נסעו ב אופניים. בוקר-בוקר היה אבא שלי נוסע ליפו על אופניים - דרך "השטח הגדול" ורחוב 60 - שנחשבו אז למקומות הכי מסוכנים בישראל. יום אחד אבא שלי הרכיב אותי על האופניים - לביקור חגיגי בנמל...".

 

נחמיה שטרסלר
THE MARKER  30.3.2010  

 

 

==========================================================================

 

"...אני אמנם נולדתי בשכונת מונטפיורי. אבל בגיל חודש, עברנו לרח' אליהו בחור שחיבר בין מחנות העולים, שדרות עמנואל הרומי לרח' אבן גבירול. רחוב קטן של 10 בתים.

בפינה של אליהו בחור ושדרות עמנואל גר הצייר קוסונוגי. רחוב אליהו בחור לא היה סלול, ותמיד ניהלנו "מלחמות" עם התושבים של שכונת סומייל.
לתנועה הלכנו "לקן צפון" של התנועה המואחדת. ותמיד רבנו עם הילדים שהלכו לתנועת השומר הצעיר. היינו אוכלים חומוס ופלאפל "על הגבעה", ולברכה הלכנו לברכת "הדסה". היינו קונים גרעיני חומוס במלח אצל "חומוסלה".

היינו פרחחים, ויש לנו מזל שהנכדים שלנו, לא קוראים מה שאנחנו כותבים...".

שמולביץ אשר

ashershmulevich@gmail.com

 

 

 

==========================================================================

 

"...אני גדלתי בכיכר היל, ואני זוכרת את השלולית שנקוותה בעקבות הגשמים בחורף. כשהיינו חוזרים מבית הספר עם מגפי הגומי, היינו נכנסים לשלולית ורוקעים ברגלינו כך שהמים היו משפריצים עלינו. לאחר שהשלולית התייבשה, היינו משחקים ב"אולר" ומסמנים חלקות באדמה הבוצית. כן באותו המקום היינו עושים מדורות בל"ג בעומר.

 

לגבי הספרייה בירמיהו, אני זוכרת את הספרן עם הכרטיסיות. מידי פעם היה נותן לנו לעזור לו בספרייה. עוד מהשכונה, היה אחד בשם טוני שבנה בית על העץ. הוא היה טיפוס הרפתקן בלשון המעטה, והילדים מאוד נמשכו אליו בגלל התנהגותו שהייתה חריגה ביחס לנורמה שהייתה נהוגה אז.

מעבר לביתי היה עץ תות ענק שמשם היינו לוקחים תולעי משי וקוטפים תותים שהיו מתוקים מאוד. היינו נוהגים לטפס על הגבעה (כך קראו לה אז) ועושים תחרות מי מגיע ראשון לעמוד המוצב בפסגתה. העלייה לא הייתה קלה כפי שהיא היום.

 

זכור לי כי משה דיין היה בא עם צוותו והיו חופרים בגבעה ולוקחים עמם אבנים (כך זה נראה ממבט של ילדים) אך לימים הסתבר שהיו אלה מוצגים ארכיאולוגים. כן אני זוכרת את יום העצמאות שהיינו עולים על הגגות וצופים במטס שהיה חג ממש מעלינו.זה מאוד ריגש אותנו.

 

הפעילות בשכונה הייתה משעה 4 אחה"צ עד 7 בערב הייתה מגוונת במשחקים רבים כגון: מחניים, גומי, קלאס, גוגואים, ג'ולים ועוד. בשעה 7 בערב ההורים היו קוראים לילדים מהחלונות לבוא הביתה ומי שנשאר מעבר לשעות המקובלות נחשב כ"ילד רחוב". היינו ממהרים הביתה לשמוע את ה"הטסקיט" פול טמפל שהיה טסקיט מתח.

 

בהזדמנות זו אני רוצה לזכור את אותם חברים שנפלו במלחמות ושנדע רק שלום וזיכרונות טובים...".

 

סילבי רוזנפלד
silvir10@water.gov

 

 

 

=========================================================================

 

"...עד גיל שתים עשרה בערך אני זוכר את הנמל שלנו בתל אביב כמקום תוסס ושוקק חיים. סביבו התפתחה תרבות הרחוב הצבעונית שעיצבה את דמותי לעד: פועלי נמל שעירי חזה לבושים בגופיות כחולות דהויות...קולות השירה היוונית, שקשוק כוסות האוזו המהול במים קרים... מסעדות הפועלים הביתיות שמגישות לאורחים אוכל חם ומהביל, מעלה ניחוחות משגעים...".

רמי בר אדון
negrita.tomasa@gmail.com

 

========================================================================

"...גדלתי ברחוב סוקולוב - בקטע בין רחוב ז'בוטינסקי לבזל. בבי"ס יסודי למדתי בבית ספר א.ד. גורדון ששכן בפינת הרחובות ברנשטיין 10 לסל 7, ולימים עבר לרחוב הירקון, במקום בו היה בית הספר "דוגמא".

גופים ומוסדות ששכנו בקרבת הבית ולימים נעלמו או עברו למקומות אחרים:
1. ה
מאפיה - בבזל פינת זנגביל, מול "גן ורדה" אליו הלכתי ("המתחרה" שלו היה גן רותי בסוקולוב פינת אייבשיץ).
2.מכבי האש ברחוב בזל - הכבאים היו אוכלים ושותים בקונדיטוריה של פוקס ליד המספרה של האחים שטרוסמן.
3. שוק בזל במקום בו ניצבים היום מגדלי בזל, ומולו ה
מכולת של יצחק, יורם וחיים, הירקן אליהו, המסעדה של חיים ("הפינה של חיים" קיימת ופועלת עד היום), חנות הדגים של בנימין.
4.מרכז לחניית מכוניות זבל - במקום בו ניצבת היום תחנת מגן דוד.
5.
בית חרושת לקרח בפינת הרחובות השל"ה ואייבשיץ. 6. מועדון הנוער בפקיעין בו היינו משחקים כדורגל וכדורסל, ורואים סרטי מלחמה בתקופת טרום הטלביזיה. כמו כל הילדים באותם ימים שיחקנו ברחוב סוקולוב את כל משחקי הילדות המוכרים מאז היו ימים...".

דני שור
schurd@zahav.net.il

 

========================================================================

"...גדלתי ברח' שלומציון המלכה 11. אני לא יכולה לשכוח את משפ' גרינשפן, והלפרין (שאני מחפשת את עקבותיהם), ואריק שגר קומה מעלי שתמיד שר לי עופרל'ה תוכלי את הבננהל'ה, את הירקון האמיתי, עם רשת הדייגים שבאמצע ואיך אהבתי לראות את האיש שמסובב את ההגה הגדול להוריד את הרשת עם כל הדגים, את המים שזורמים בתחנת הכח, ולא כמו שהיום את הבוסים שיכולנו להסתתר בפנים0 את הצופים שלי בסוף רח' ויצמן בירקון שבט החורש, את שלמה ארצי שהיה המדריך שלנו, את קולנוע צפון ששם ראיתי עם הורי כל שבוע סרט למשל דרום פסיפיק, או בקולנוע רינה את הגבן מנוטרדם והסתתרתי מתחת לספסלים מעץ. את חוף שרתון האמיתי לפני השיפוץ, את קולנוע פאר, את ככר ויצמן לפני כל הבניינים שמסתירים, את שבוע השריון שהיה במשך שנים, ואת איכילוב עם הבניין הבודד הראשון שהיינו צרכים לפנות למלחמת ששת הימים מחשש לנפגעים והייתי בכיתה ח'. את רח' יהודה מכבי שלי, כי עברנו לגור ברח' צירילסון. ועוד הרבה סיפורים טובים ויפים ...".

אילית אברון
ilite@netvision.net.il

 

========================================================================= 

"...תל אביב-המרכז הישן או הצפון החדש. נולדתי ברחוב גליקסון מול הבור שנקרא הסיליקט והיום הוא בנין משרדים וחניון ענק. מאוחר יותר נבנה לא רחוק משם קולנוע תל אביב ברחוב פינסקר. הבתים היו בסגנון הבאוהאוס עם בריכת דגים בחצר הקדמית והרבה פליז ונחושת שקישטו ופיארו את כניסות הבתים. משם עברנו לרחוב שלמה המלך 31-33, הבניין של חביב שהיה היחיד עם אבני ירושלים בחזיתו, עם בריכת דגים קטנה, מעליות (שנות ה-40 !!!). בבנין הייתה תחילתה של הנגרייה המפורסמת "4 נגרים ". 

עדין היו האנגלים בארץ ואנחנו שגרנו בקומת הקרקע דירה אחורית, התחלקנו בחדרים עם עוד דיירים (מטבח ואמבטיה משותפים למספר משפחות ), ביניהם פעיל אצ"ל או לח"י ש"הכלניות " שהם הצנחנים האנגליים, היו באים לחפשו כל כמה שבועות....שם התחלתי את לימודי. גן הילדים של היה בריינס על יד פרישמן, בדירת קרקע עם חצר גדולה מאחור, שם שיחקנו. ממול עדין היו מגרשים ריקים....
ב-1945 התחלתי ללכת לבית הספר "זמנהוף" שהיה חלקו על רחוב זמנהוף וחלקו השני המופרד על ידי חצר גדולה פנה לרחוב תל חי. הבניין בזמנהוף קיים עד היום, ובקומת הקרקע שלו יש היום נקודת משטרה. רחוב תל חי היה רק מכורכר ובו שיחקנו בהפסקות כדורגל. שם גם חווינו את השלג הגדול של שנת 49 או 50. שיחקנו במלחמה (מה עוד היה בשנות 48-50 ?). היו רוגטקות עם "בובלך" מהעצים, היו רובים מעץ שהיו יורים את קפיצי מיטות הסוכנות שהיו ממתכת ומאד מסוכנים, היו ה"מגינים" שלמעשה היו מכיסאות של פחי הזבל דאז ....

משם, באמצע מלחמת העצמאות עברנו לרחוב גזר המקביל לשלמה המלך בין פרישמן למגידו. במקביל היו הרחובות לכיש ומצפה. היו מלחמות חורמה בין הרחובות כאשר במגרשים הריקים שהיו שם, עשינו "חפירות" ועמדות. מכיוון שהעיר זלגה צפונה, החליטה העירייה שכל אלה שגרים בצד הצפוני של רחוב פרישמן וכל הרחובות צפונה ממנו, מחליפים בית ספר. בית הספר החדש שנפתח היה "הקליר " שלמעשה היה ברחוב אבן עזרא, אליו הלכתי מכיתה ד עד כיתה ח. גמרתי במחזור ב בשנת 53. כל יום בדרך לבית הספר וממנו, עברנו על יד גן החיות עם כל הריחות שהגן הזה הפיק שהיום מהווה חלק מהעירייה והגינה המגיעה עד שלמה המלך. ברור הוא שבמקום בנין העירייה היה בזמנו פרדס בשם "גן הדסה" ובו בריכת השקאה, שהפכה לבריכה הראשונה של תל אביב ובה למדו כל ילדי העיר לשחות בעזרת 2 מורי שחיה ממוצא גרמני פרוסי (יהודים אבל עם התרבות הייקית ) שלא עשו הנחות לאף אחד. מאוחר יותר הוקם במקום הצריף של צופי שבט דיזנגוף שעבר לשם ממקומו הקודם שיה על יד הבימה והיכל התרבות של היום. רחוב אבן גבירול , בלוך והסביבה עדין שבילי כורכר, שלאט לאט הוסבו לכבישים. את תרגילי ה "ת"ס" עשינו עליהם. משם היינו הולכים בזמן ה"פעולות" לבית הקברות המוסלמי שהיום הוא גן העצמאות, לעשות את ההפחדות הליליות ואת הקומזיצים. השנים הם שנותיה-50 המוקדמות , ותל אביב ממשיכה להתפתח צפונה...".
אם יש מישהו שהיה וחווה את אשר כתבתי לעיל , אשמח ליצור איתו קשר.

דני וידור
dan.vidor@gmail.com




תל אביב - התקווה
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה


שכונת התקווה - רקע כללי

השכונה נוסדה ב-1935 על ידי עובדי עיריית תל אביב יוצאי עדות המזרח.

המקימים קנו חלקת אדמה מיושבי הכפר הערבי סלמה הסמוך, ובשל כך שימשה השכונה חיץ בין תושבי הכפר הערבים לבין תל אביב במהלך מלחמת העצמאות. לאחר הקמת מדינת ישראל הועברו יושבי השכונה למעברות שיוחדו לעולים מארצות המזרח.

עד קום המדינה סרבה עיריית תל אביב לספח את השכונה לתחום שיפוטה, וכתוצאה מכך נאלצו התושבים לספק את צרכיהם בכוחות עצמם. הם יצרו מערכת חברתית נבדלת, עד כי בשנות ה-60 (כ-15 שנים לאחר הסיפוח) עדיין ניכרה מגמת התבדלות רבה יחסית של תושבי השכונה.

 

זכרונות:

"...גרנו בתחילת שנת השישים. ברחוב פ"ד אם משהו זוכר. מול ביתנו היה שדה הזכור לי כשדה ענק שהיה פורח באביב. שם שיחקנו ב"לתפוס פרפרים" בעזרת מכסה של פח אשפה. השדה שימש בנוסף למדורות ל"ג בעומר... מכולת השכונתית של אהרון וספירונס, גרנו בשכנות עם עופרה חזה ז"ל...".

רבקה
ri8@zahzv.net.il




תל אביב - יד אליהו
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה


שכונת יד אליהו - רקע כללי

יד אליהו היא שכונה בדרום מזרח תל אביב. השכונה, הנקראת על שם אליהו גולומב, הוקמה ביוזמת עיריית תל אביב-יפו ובאמצעות החברה עזרה וביצרון בשנת 1945, לקראת סוף מלחמת העולם השנייה, עבור משוחררי הצבא הבריטי - רובם ישראלים ותיקים. כך נוצרה שכונה הטרוגנית שהיא כיום השכונה הגדולה בתל אביב ובה כ-6,500 משפחות.

גבולות השכונה הם: רחוב יצחק שדה בצפון, שדירות משה דיין במזרח, רחוב דרך ההגנה בדרום ונתיבי איילון במערב.

לפני הקמת השכונה היו בה 16 בתים ראשונים שנבנו ב - 1943 (אז נקרא האזור אדמות זבלאווי) שבהם שוכנו משפחות שגרו עד אז בצריפים.

ב - 1945 גייס ישראל רוקח, אז ראש העירייה, 50,000 לירות ארץ ישראליות ובתקציב זה נבנו כמה מאות דירות בנות חדר אחד. בהמשך נבנה שיכון משפחות ובו דירות שני חדרים, ושיכון חיילים שבו היו גם דירות שלושה חדרים.

השכונה מפורסמת בעיקר בשל היכל הספורט יד אליהו שבה, המשמש כאולמה הביתי של קבוצת הכדורסל של מכבי תל אביב, ומאז שנסגר אולם אוסישקין ליד הירקון, גם כאולמה הביתי של קבוצת הכדורסל של הפועל תל אביב.
מוסדות נוספים בשכונה הם בית הלן קלר לטיפול בלקויי שמיעה ובית השיריון.
על גבולה הצפוני-מערבי של השכונה, ומחוצה לה, שכן עד לשנות התשעים תיאטרון הסינרמה. אולם הסינרמה הינו ציון דרך בתולדות תל אביב והוא מוכר בזכות המבנה העגול שלו.

גבולות השכונה הם: רחוב יצחק שדה בצפון, שדירות משה דיין במזרח, רחוב דרך ההגנה בדרום ונתיבי איילון במערב.


זכרונות:

"...שכונת יד אליהו נקראה על שם אליהו גולומב ונבנתה עבור חיילי הבריגדה היהודית בצבא האנגלי שלחמו בנאצים ואבי ז"ל היה בה ובמהלך המלחמה נישבה עלידי הנאצים.

שכונה זאת הייתה ילדותי וכל פעם שאני עובר בסביבה הלב מפעם ואיזה דימעה קטנה צצה בזווית העין.
שכונה אינטימית שכל בית הנמצא על הקרקע לכן גם מיספר המישפחות היה קטן, כמו קיבוץ על יד העיר תל אביב.
מקום שקט מאוד מפני שתחבורה ציבורית לא ניכנסה לשכונה ואין מה לומר אלא דבר אחד - להיות בעיר אבל לחיות בקיבוץ - כל אחד מכיר את כולם.
למשל בל"ג בעומר היינו מוצאים עמוד חשמל ומציבים אותו בשטח שגבל בנחל איילון ומקימים עליו מדורה ענקית ומסביב למדורה הגדולה היינו מקימים מדורות קטנות שבהם היינו עושים תפוחי אדמה ובצלים וכל השכונה הייתה נהנית מאוד מהערב הזה...".

רם ברגר
ram9115@zahav.net.il

 

==========================================================================

"...זיכרונות ילדות מעוררים געגועים. יש בהם ריחות, מראות, צלילים, אנשים אהובים שאינם איתנו. עד היום, כשאני חולפת בשכונה וברחוב בו עברה עלי ילדותי אני מחפשת את בניין מספר 55 ומחסירה פעימה.

תל-אביב, שכונת יד-אליהו. המקום בו נולדתי וגרתי עד גיל 12 השתמר, כאילו אנחנו עדיין גרים בשיכון מפ"ם, ברחוב יצחק שדה מספר 55. כניסה ראשונה, קומה שלישית. גומעת בפחד את המדרגות במהירות, במיוחד לעת חשיכה. דירה ענקית בעיני הילדה שבי. בת יחידה להורים מבוגרים. אימא עקרת בית למופת, אבא מנהל עבודה בחברת בנייה.

שנות החמישים. בתים ארוכים בני ארבע קומות, שלוש כניסות בכל בניין. אחת פונה לרחוב יצחק שדה, אחת אמצעית ואחת פונה לרחוב ביצרון. שיכון אליו הגיעו משפחות רבות שעלו ארצה אחרי השואה, כמו הורי.

שכונת יד אליהו בשבילי היא עולם ומלואו. היא קול צחוקם של המון ילדים מאושרים, מתרוצצים, מטפסים על עצים גבוהים שבקצה שכונה, רוקמים מתחתם חלומות ילדות.

היא מקום מגורי חבריי וחברותי, דודיי ובנותיהם, יהודית המורה לאנגלית ויהודית הגננת. שם גרה דודה מותק שלא הייתה כלל דודתי. כל שנה לפני פורים הייתי באה אליה עם אימא כדי שתתפור תחפושת חדשה.

יד אליהו היא ריח החמאה המרוחה על הלחם בדרך לגן וטעמה הגנוב של נשיקת הלחם הטרי שנקנה במכולת שבקצה הרחוב. היא ריח הניקיון והיא ריח מרק העוף המתבשל, הממלא חללו של בית כל יום שישי.

יד אליהו היא דגל אדום ענק מתנוסס באחד במאי כיאה לשיכון מפ"ם. אבא שלא יכול היה לשאת את הרעיון שדגל אדום יתנוסס ליד המרפסת שלנו היה מוריד אותו בהיחבא, ומישהו היה תולה אותו בחזרה וחוזר חלילה.

יד-אליהו היא בית ספר "גיבורי ישראל", אליו הלכנו ברגל בקבוצות. משמרת שנייה, מסדר בוקר, הפסקה פעילה בה הרקדתי את כל התלמידים, חדר האחות עליו הייתי אחראית. מורה לאנגלית שהולך איתי מכיתה לכיתה כדי שאלמד את התלמידים אנגלית באמצעות שירים.

יד אליהו היא סניף הצופים "שבט צבר" אליו הצטרפתי כשרוב חבריי הלכו לתנועת השומר הצעיר. תנועה, פעולות, ספירת קפלים בחצאית, טיולים, חלומות נעורים, אהבה ראשונה...

יד אליהו היא זיכרונות וגעגועים שנותרים בלב. ריחות, מראות, צלילים וזיכרון אנשים אהובים שאינם איתנו היום...".

מרים מורבר
muraver@013.net




תל אביב - ישגב
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה

 

שכונת ישגב - רקע כללי

בשנת 1952 התאספו במשרד ראש הממשלה דוד בן-גוריון, פקידי הממשלה ואנשי משטרה. את הישיבה הראשונה אז, ניהלה מזכירתו של ראש הממשלה, גב' טוב והחליטו להקים שכון עבור עובדי המדינה. נבחר ועד ונבחרו נציגים: מטעם ראש הממשלה נבחר ד"ר בוכויץ, מטעם המשטרה - הקצין מאיר גילרמן, מטעם עובדי המדינה מר שניר, ומר יעבץ מהנדס תכנון משרד הפנים.
אנשים אלה, פירסמו מודעות לכל מי שזקוק לשכון שירשמו במשרד ראש הממשלה.

בשנת 1951 נבחר שטח אדמה מעבר לירקון שנקרא אז אדמת "אבו קשק".
באותה שנה התקיים טכס הנחת אבן הפינה בהשתתפות שרת העבודה הגב' גולדה מאיר. המדינה הייתה בתקופת הצנע ורק אחרי קשיים רבים להשגת חומרי בנין, הושלמה בנית הבניינים (בני 2 קומות) ונכנסו הדיירים הראשונים, ללא חשמל, ללא כבישים וללא אמצעי תחבורה.
במשך הזמן השתפרו התנאים, השכון חובר לחשמל, נסללו כבישים והוקם גם בית ספר.

באסיפה הכללית שהייתה אז, הוצע שם לשכונה, ולפי הצעת השופט יפרח הוחלט לקרוא לה: י ש ג ב על שם 4 הנציגים. יעבץ, שניר, גילרמן, בוכוויץ שהאותיות הראשונות בשם משפחתם, מהוות את שם השכונה.

חני גילרמן
maor_m@netvision.net.il

 


זכרונות:

"...אני מתגורר בשכונת ישגב מאז הוקמה ב-1953. משפחת גילרמן - ממקימי השכונה - התגוררו באותו בנין שבו משפחתי התגוררה והורי היו חברים של המשפחה.

לפני שהגעתי לשכונת ישגב גרתי בתל אביב ברחוב נחלת בנימין. למדתי שני שלישים בכיתה א' בבי"ס ביאליק. בפסח 1953 עברנו לישגב. אחי ואני למדנו בבית ספר בשכונת דן. האזור כולו היה מיושב בדלילות.

בין הבניין שבו הורי התגוררו לבין נחל הירקון ואצטדיון רמת גן השתרעו שדות פרא. יללת תנים נוגה הייתה המנגינה ששמענו כל לילה. זה היה בהחלט מפחיד. מחוץ לזה, זה היה גן עדן של טבע וחופש. שוטטנו לבדנו בחבורות בכל האיזור, חופשיים לנפשנו וכל האזור היה מגרש משחקים גדול עבורנו.

כל זה כבר חלף ואיננו, אבל הזיכרונות עדיין חיים בי. זו הייתה זכות גדולה וכיף לגדול בשכונות של עבר הירקון. ללא ספק עיצב את אופינו להסתדר ולהיות עצמאיים ולא להיות תלויים בהורים בהגעה לכל מקום. אף פעם לא השתעממנו. שיחקנו ברחוב במשך החופשות ותמיד היו ילדים ומשחקים בכל פינה שהתאימה למשחקינו.בלי מתנסים וחוגים. פשוט להיות ילדים ולא צרכני חוגים ועסוקים במחשב.

אני עדיין גר באותה שכנה ובאותו רחוב...".

אורי אביעד
aviadour@netvision.net.il




תל אביב - כפר שלם
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה.

 

שכונת כפר שלם - רקע כללי

כפר שלם היא שכונה בדרום מזרח העיר תל אביב. במקום בו ניצבת השכונה התקיים עד לשנת 1948 חלק מהכפר הערבי סלמה אשר נחשב כמרכז אוכלוסייה ערבית.
בין התושבים היו גם אמידים מיפו אשר בנו שם בתי כפר. מהכפר ירו צלפים על השכונות היהודיות השכנות (התקווה, עזרא ויד-אליהו).

במבצע חמץ שהתקיים ב - 22 באפריל 1948, נכבש הכפר סלמה, ובעקבות זאת נותר ריק מתושביו.
מיד לאחר נטישתו יושבו בכפר עולים חדשים, בעיקר משפחות שהגיעו מעליית מבצע "על כנפי נשרים" (עלייה מתימן), וכן חסרי בית בעקבות המלחמה.

בעקבות כך שונה שם הכפר מ"סלמה" ל"כפר שלם", שהייתה מעתה לשכונה תל אביבית צפופה מאוד.

 

זכרונות:

"...למדתי בבית ספר שנקרא...בית ספר "הלל"...המבנה לדעתי עדיין קיים אם כי בנו סביבו בתים חדשים.
לנו היה במרכז סוכנות דואר שכונתית
...".

פלורה
                                                                                                          plora_can@walla.co.il

 

=========================================================================

"...למדתי בבית הספר גולומב שהיה בנוי בצריפים מפוזרים בשטח בשכונה. ממנו יצאו לא מעט עורכי דין ועבריינים...".

שוש
s4422@walla.com

 

==========================================================================

"...ביתי היה ברחוב ס"א, צמוד לבית הספר הילל שם למדתי עד כיתה ג'. לא רחוק משם היה בית עלמין מוסלמי שלבושתנו הרבה (ולא מתוך אהבת מרדכי) נהרס ועליו נבנה מגרש כדורגל, ואחר מכן בנין רב קומות. מול ביתי הייתה גינה ציבורית עם עצי דומים גבוהים יפים ומניבי פרי. זללנו אותם בכל פה. במשך הקיץ, כל שבוע הציבה עירית ת-א מסך הקרנה ענק בגינה ואנו ישבנו על אדמת הגינה וצפינו בסרטי ילדים. זה היה הבילוי הקייציי שלנו. בשבתות ארגנה העירייה הסעות מסודרות לחוף הים ג'בליה ביפו.
במרכז הכפר היה מן מרכז מסחרי שממש יצר מעגל חיים. היו שם שען, פחח, גלידרייה שקראו לה "רומיה ויוליו" כן כן, כך קראו להם, הייתה שם חנות מתנות מקסימה שנקראה "מתנה" והיה סניף דואר וקיוסק וחנות לחומרי בנין של "אבא יקותיאל" כך קראו למקום, וכמובן המסעדה של "סעדיה" שבאף מקום יותר בארץ לא אכלתי פול או שעועית כמו שהוא בישל ומכר.
לא נעלנו בתים ובגיל 5 הלכנו לבד לגנון כי ההורים יצאו מוקדם בבוקר לעבודה. היום זה כבר לא יכול להיות...".

אסתר שופן
ettys555@gmail.com

 

========================================================================

 

"...שמי לוי מנצור ואני מגיל 3 גרתי בכפר שלם בשנת 1949. היה שם מגדל מים. איני יודע אם הוא קיים היום. הייתה שם מכולת שהייתה שייכת למשפ' גינדי ברחוב ס"ד מול בית ספר הילל.
זכור לי מקרה מאוד מצער בשנות החמישים, כאשר ילדה קטנה חרשת בת 7 ששחקה ליד המכולת של משפ' גינדי נדרסה למוות ע"י משאית אספקה שחנתה לצורך פריקת סחורות למכולת. מקרה זה נחרט לי עמוק בזיכרון למרות שהייתי בגיל 10 בערך...".

לוי מנצור
zuri2132@gmail.com

 

 ========================================================================

תגובות:

אני גרתי במעברה א' בסלמה (כפר שלם) 12 שנה, משנת 1950 ועד 1963. אני מחפש תמונות מהמעברה של אז ומהסביבה.

שחר (שוורץ) משה
mshachar@smile.net.il

 




תל אביב - כרם התימנים
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה.

 

שכונת כרם התימנים - רקע כללי

כרם התימנים היא ההתיישבות הראשונה של העיר העברית הראשונה, תל אביב
עם יסוד השכונה, התרחבה התשתית לחיי התיישבות מחוץ  יפו. השכונה ממוקמת בדרום-מרכז תל אביב, בין הרחובות אלנבי, גאולה, הכובשים והכרמל.

השכונה קמה רשמית בשנת 1904 על ידי יהודים שעלו מתימן, אך למעשה, מספר משפחות שהגיעו בעליה ראשונה מתימן, בשנת 1881, כבר הקימו בתים בשכונה והתגוררו בה.
בכך למעשה, מהווה השכונה את ההתיישבות היהודית הראשונה מחוץ לחומות יפו.

בשל חסרון הכיס שאפיין את תשובי השכונה בתי השכונה בראשית המאה ה-20 היו מבנים מקרטונים, פחונים וכל חומר אחר בהישג יד שניתן להקים ממנו מבנה זול. בשל כך, כונתה השכונה גם באופן רשמי מצד הראשויות כ"כרם קרטון".

השם ניתן לה בשל הכרם של התימני.
באותן שנים אם אדמה לא עובדה במשך 3 שנים היו מפקיעים אותה מידי בעל הבית, ולכן נהגו לשתול גפנים ולהגיד שמגדלים עליהן צימוקים, ואז לא היו באים לבדוק את השטח.

השכונה התפתחה כלווין של יפו מצפון לשכונת מנשייה עוד בטרם נוסדה העיר תל אביב.




תל אביב - לוינסקי
שתף 
אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה



תל אביב - מונטיפיורי
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה

 

שכונת מונטיפיורי - רקע כללי

שכונת מונטיפיורי היא שכונה בתל אביב המשתרעת ממרכז עזריאלי בצפון לרחוב יצחק שדה בדרום, ומנתיבי האיילון במזרח עד לרחוב המסגר ולדרך בגין במערב.
השכונה הוקמה בשטחו של פרדס מונטיפיורי שהיה הפרדס הראשון בארץ ישראל שניטע וטופל בידי יהודים.

בשנת 1842 הרב יהודה הלוי מרגוזה, רבה של העיר יפו, רכש חלקה על גדות נחל איילון (ואדי מוסררה) מצפון מזרח ליפו, בה נטע פרדס. בשנת 1855 נרכש הפרדס על ידי משה מונטיפיורי שנקרא על שמו.
הפרדס נעקר בשנת 1922 ושטחו נמכר כמגרשים שנרכשו בידי יהודים לא אמידים שהקימו עליהם את השכונה
.
ברחוב שדרות יהודית מס' 12 נותר העץ האחרון מפרדס מונטיפיורי.
בתחילת שנות ה - 80 של המאה שעברה נעקר העץ בזהירות והועבר לגן הטרופי ב"גני יהושע" שם הוא עדיין מלבלב ונותן פירות
.
במרכז השכונה נמצא רחובה הראשי, שדרות יהודית, על שם רעייתו של הנדבן, הליידי יהודית מונטיפיורי.
השכונה הוקמה כשכונת מגורים עצמאית וירוקה, וביוני 1943 צורפה השכונה לעיר תל אביב ונסללו בה כבישים ומדרכות.
בעשורים הראשונים להקמתה ידעה השכונה מספר שטפונות שנגרמו מקרבתה לנחל האיילון.
בשנת 1952 הוגבהו הקירות התומכים שבגבולה המזרחי של השכונה ובכך הסרו את האיום. קירות אלו מפרידים עד היום בין השכונה לבין נתיבי איילון.



זכרונות:

"...את ימי ילדותי בין השנים 1942-7 ביליתי בשכונת מונטיפיורי.
השכונה שוכנת מערבית לשרונה (הקריה דהיום) שכונה של עובדים השוכנת במקביל לואדי מוסררה (איילון דהיום).
הורינו שפחדו לשלוח אותנו דרך בסיס הסודנים (רח' חשמונאי) פתחו בית ספר בבית הכנסת בניהולו של יוסף וסרמן, שבתו, ציפי פרימור הינה מדריכת טיולים בארץ ובתל אביב.
בין חברי לכתה אז היו הזמרת איבה סמדר, יפי דנן, משה שקד, משה ברונשטטין, אהרון אכסלרוד, רחל דאבוש, איטה, רחל מחסנאי, מיכאל וולד ועוד.
חבר שלנו גילה להגנה כי ליד בית הדר יש מנהרה, שם נהרג חבלן של ההגנה.
בשנת 1947 עברנו לגבעתיים. ..".

יוסי אלמוג (פרלמוטר)
goalmog@zahav.net.il

 

======================================================================

"...שכונת מונטפיורי השתרעה בזמנו , בין דרך פ"ת והמסגר במערב ובין "הואדי" המוסררה במזרח. גבולה הצפוני של השכונה היה שטח ריק, שלאחר מכן נבנה עליו בי"ס מכס פיין.

השכונה גבלה בצידה הדרומי עם מגרש כדורגל של הפועל, סגור מסביב בגדרות גבוהים מעץ, היום צידו השני של המגרש גובל עם רח' בן אביגדור.

השכונה היתה שכונת מגורים אופיינית לאותה עת, עם אוכלוסיה מגוונת. גני ילדים, בית ספר שהיה מפוצל במספר מבנים בשכונה. לאחר עזיבת הבריטים את שרונה, (הקריה כפי שנקראת היום) הועבר בית הספר למבנה אחד.

השכונה סיפקה לעצמה את כל השרותים הנדרשים, החל מחנויות מכלת, דרך הקצב וולודיה, מחלבה עם הרפת במרכז השכונה של משפחת קוזיניץ, שתי מאפיות ששימשו את דיירי השכונה כתנור לשבת, עם ריחות החמין והצ'ולנט. ביח"ר לקרח ומחסן קירור, חייט, ספר, בית מרקחת ובית חרושת קטן לגלידה. היו גם שני מתקני אופניים, האחד מצמן, שהיום הפך לשם דבר בין אוכלוסית רוכבי האופניים, והשני בשם חקק שהתמחה לאחר מכן לטוסטוסים.

שנים שלושה בתי כנסת אשכנזיים, ובית כנסת אחד של האוכלוסיה הטריפוליטאית בשכונה, שנבנה ברובו בהתנדבות ע"י יוצאי העדה.

לנו הילדים של אז, המקום היה גן עדן לגדול בו, למרות הקשיים הכלכליים של מירב המשפחות.
היו לנו מרחבים , משחקי רחוב, היה לנו את הואדי והחורשה הצמודה. בואדי שיחקנו בשני דגלים כאשר היינו נוחתים אל מתחם הדגל מצמרת העצים בעזרת חבלים שהוכנו מבעוד מועד. מגרש הפועל הסמוך היה מקום מצויין להעפת טיארות וקיפקות ( היום קוראים להם עפיפונים) והתחרות היתה מי מגביה עוף ומי היא הטיארה הגדולה והמקושטת ביותר. חומרים לבניית המשחקים הגיעו אלינו מהעסקים במקום תמורת סיוע כזה או אחר.

כך גם בנינו את הקורקינט, כאשר העץ מהנגריה הברזל מהמסגר והקוגלגר מהמוסך, על הקורקינט המאולתר רכבנו בשדרות יהודית , הרחוב היחידי שהיה סלול בשכונה.

בשכונה גר יהודי יקר בשם נתן אקסלרוד ז"ל שהיה מראשוני תעשיית הקולנוע בארץ, ובימי שישי אחה"צ , היה מזמין ילדים לצפות בסרטים מפי עמלו.

מועדון ויצ"ו שהיה ממוקם סמוך לדרך פ"ת שימש לארועים חגיגיים שונים, ובחורף בעונת השטפונות, היווה מקלט למשפחות שבתיהם הוצפו.

השכונה חוותה מידי חורף את עליית מפלס המוסררה והמים החומים היו מלכלכים את הבתים והציוד הדל.
המים הביאו איתם גם "מתנות" כמו ציוד שנסחף משכונות אחרות לאורך המסלול. זכור לי שפעם אחת הגיעו עם המים גם נחשים חצי רדומים. לנו הילדים, השטפונות האלה היו בעצם כיף, לא כל יום ניתן לנו לדשדש בבוץ מחד ומאידך היינו פטורים מלימודים.

דמויות הזכורות לי מהשכונה.
ברוך חגי ,ספורטאי נכה שלוקח עד היום חלק נכבד בתחרויות ספורט שונות.
איתי בבית הספר בשכונה למדו תלמידים שבעצם אין קשר היום איתם אולם חלק משמות אני זוכר, גד ויינשטיין, ידעאל סטפק, כמדומני שמתחרה בשחמט, ברוך ברייר, נילי טפר, חלנה ברני, מרדכי צמח, כיום גר בכפר סבא, רות יעקב...".

משה (זיגי) זיגדון
zigis1@gmail.com

 

======================================================================== 

"...לסבי דוד פרידמן ז"ל, היה בית בשדרות החשמונאים מספר 17 שם התגוררנו הורי ואחי מ-1943 עד 1951 כאשר עברנו לקריית בורוכוב.
אני זוכר את משה זיגדון, את צמח, את גד וינשטיין, את רות יעקב שפגשתי כעבור שנים בטכניון, את השיטפונות, את הטנקים הבריטיים, את בית החרושת לקרח, את משפחת בליטה בחור שכינויו ביבא, את המורה רינה זרם, את המנהל חנוך הרלינג ועוד ועוד.
אשמח אם יווצר קשר...".

ידעאל סטפק
yedael@012.net.il

==========================================================================

"...הורי שכרו ב - 1947 צריף דו משפחתי מאחורי בית האבן שהיה ממוקם בחזית שד' יהודית מס 8 או 10. היה שם מגדל מים. הייתי בגן שהיה ברח' בית הלל (כנראה) והיה ממש קרוב לוואדי. עשינו עגלות עם קוגלגרים וגלשנו מהכביש הראשי לכוון הוואדי. שיחקנו בשדרה.
הצריף שלנו שהיה שייך לבעל הבית שגר בחזית הרחוב היה עם יריעות זפת על הגג ובצדדים. היה לנו עץ תפוזים אחד בחצר ולול עם תרנגולת, ומאחורינו היה פרדס.

השכן שלנו מעבר לגדר היה סופר ידוע שאימא שלי שתחייה, לא זוכרת את שמו. מעבר לשכן הסופר היו 2 משפחות "לא אשכנזיות" שבקיץ היו מוציאות לחצר מגשים עמוסים מיץ עגבניות לייבוש.
שיחקנו בשדרה וממול היה קיוסק וצרכניה. בן דוד של אימי היה גר במעברה קרוב לוואדי -מאחורי בית קלקא כיום...". 
 

דוד (זלץ) גביש
david_gh@zahav.net.il

 

=====================================================================

 "...נולדתי בתל אביב אבל כשהייתי בן כ- שנתיים עברנו לגור בשכונת מונטיפיורי מול שרונה.

לסבי היה בית המרקחת היחידי בשכונה. בשד' יהודית מס' 9,  שם גם הייתה דירתנו בקומה 4. עברתי ילדות בצל הצבא הבריטי בשרונה ולאחר מכן עם הכלניות.

בשכונה גרתי משנת 1939 ועד 1948. אז עברתי להתגורר בחולון שם אני חי עד עצם היום הזה...".

רזיאל צונג
etyz@zahav.net.il

 

===================================================================

 




תל אביב - מחלול
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה


שכונת מחלול - רקע כללי

שכונת מחלול הייתה שכונה בתל אביב שנוסדה בתקופת המנדט הבריטי, והוקמה כמשכן זמני לפליטים יהודים שנאלצו לברוח מיפו במהלך המאורעות בשנות השלושים.

 

שכונה זו, נבנתה לאורך שפת הים של העיר באזור בו מסתיימת היום שדרות בן-גוריון (אז קק"ל) והיא שכנה בין הרחובות גורדון בדרום וארלוזורוב בצפון.

השכונה סבלה מרוחות עזות ומהצפות מידי חורף כתוצאה ממיקום זה, ומאחר ומרבית המבנים היו פחונים וצריפים היו פורצות בחורף גם שריפות רבות. בשיאה מנתה השכונה כמה מאות בתים ומרבית דיירי השכונה היו ממעמד חברתי-כלכלי נמוך, רובם עולים חדשים עניים.

בסרט "חבורה שכזאת" הוצג גיבור הסרט (המגולם על ידי יוסי בנאי) המתגייס לפלמ"ח ויוצא לקיבוץ, המתגורר בשכונה. צילומי קטע הסרט בו הוא עוזב את ביתו נערכו בתחילת שנות השישים בשרידי השכונה. באותן שנים היה עדין קיים צוק הכורכר והצריפים היו בנויים למרגלותיו.
על שטח השכונה נבנו כיכר אתרים, בריכת גורדון ומלונות שונים. ליד שכונה זו נרצח חיים ארלוזורוב, בדיוק בקצה במדרגות היורדות היום מככר אתרים.

 

 

 

 

זכרונות:
"...נולדתי בשכונת מחלול בשנת 1936. לאחר שהוריי ברחו מהפרעות בחברון עם ילדיהם שחלק נולדו בחברון וחלק בירושלים.

אבי בנה את הצריף בשכונת מחלול ב' מס' 71 כאשר הצריף כפסע בינו לבין מרגלות ההר שפונה לים. המרחק מהחוף היה בערך כמאה מטר. לימים הים שטף את ההר (הצוק) לא יכולנו לפתוח את חלון המטבח בצד הים בחורף, כי כשהיו גלים גבוהים הם שטפו את פנים הבית. סיבה אחרת לאי פתיחת החלון הייתה שהיסוד של הצריף הגיע לקו ישר עם ההר.

בתוך השכונה היתה חנות מכולת של משפחה ושמותיהם היו זינע, טריינע, געצעל. אחותי זהבה בוגרת ממני וזוכרת היטב את המכולת. מי שזוכר גם, בבקשה ליצור קשר.

חיה בוכניק (קרוצ'יק)
hayacons@zahav.net.il
 

==============================================================

"...בשכונה היו כמה מאות צריפי מגורים שבהם שכנו כמה אלפי תושבים. מהשכונה יצאו כמה מפורסמים ביניהם: הסופר משה שמיר, השחקן יוסי גרבר ואחרים.

השכונה היתה פרוסה על גבעות הכורכר כשגבולותיה הם: ממערב - שפת הים; ממזרח - רחוב הירקון; מצפון - בית הקברות המוסלמי (מול תחילת שדרות קק"ל או שד' בן-גוריון דהיום); ומדרום - קצת דרומה מרחוב גורדון.

בשכונה היו שני מפעלים 
גדולים: מפעל לעיבוד עורות ומפעל טקסטיל בשם "דלפינר יוחננוף"; וגם מפעל עברי סודי ליצור נשק.

ילדותנו היתה ילדות שמחה ומאושרת מאד בשכונת מחלול. השבילים בין הצריפים יצרו מבוכים בהם ניתן היה להסתתר במשחקי המחבואים.
אך גולת הכותרת במקום היתה האפשרות לבלות בים. בים בילינו לא רק במשחקים ובדיג. בנמלי תל אביב  ויפו אוניות המשא עגנו במרחק של כ-2 ק"מ מהחוף והמטענים נפרקו לדוברות גדולות ( שנקראו מאונות) והן נגררו למעגנים באמצעות סירות מנוע (שנקראו לאנצ'ים). לפעמים נפלו למים מטענים אשר נאספו ע"י תושבי השכונה המאושרים.

בשכונת מחלול היינו עדים גם לאירועים דרמתיים, כמו למשל הופעת אונית הנשק "אלטלנה", הפגזתה, הצתתה ולאחר מספר חודשים - גרירתה ללב ים והטבעתה...".
 
ישעיהו שרון
sharon1@013.net
 
 
==============================================================
 
 
 
 
============================================================

תחילה, אל פירוש השם מחלול: זו מילה תורכית שמשמעה: "אדמה ללא בעלים".

"...ראשיתה של שכונה זו במאורעות 1921, שאז ברחו פליטים יהודים רבים מיפו, ומועצת העיר תל-אביב, חיפשה מקום בו תוכל לישב אותם ואת אנשי העלייה השלישית זה מקרוב באו. המקום שנמצא, הוא גבעות הכורכר בשפת ימה של תל-אביב, ממערב לרחוב הירקון, החל משדרות קק"ל בצפון (היום שדרות בן-גוריון) ועד רחוב גורדון בדרום. גם אנשי גדוד העבודה נטו אהלם במחלול.

הייתה זו שכונת צריפים בנוית לוחות עץ, חלקם פליטת גלי הים, וחלקם ליפטים נטושים, אשר צופו במה שנקרא "טול" (נייר עבה משוח בזפת) כדי למנוע דליפת מים. הגגות היו עשויים רעפי בטון על קורות עץ משופעות, אף זאת כדי למנוע דליפת מים.

חשמל היה בל יראה ובל ימצא, למעט צריפים ספורים ליד רחוב הירקון, אשר יכלו למשוך כבלי חשמל מן העמודים שהוצבו שם ברחוב. ואם חשמל לא היה, עכברושים היו בה בשפע.

מבנה שהיה בשכונה היה בנוי מעץ, היה מועדון "טיר" אשר שכן על שפת הים, למרגלות בית האדום", ובו רובי-אוויר לשם ירייה אל מטרות קרטון. במקום היו גם מכונות חשמליות למשחק (אשר כיום מחליפים אותם מחשבים הקטנים פי כמה), מושא לילדי השכונה, אשר בשל מחסור כיס, נאלצו להסתפק רק בצפייה באותן מכונות. וכמובן, בתי-המרחצאות אשר שכנו על החוף, בהם ניתן היה לאכסן את בגדי המתרחצים בים, ואף לקבל מקלחות של מים זכים.

בקרבת בתי-המרחצאות, שכנה סוכתו המיתולוגית של המציל אהרונצ'יק, (אהרן בראל) עמו כיכב כמציל גם ה"אילם", אשר שמו מעולם לא נודע לנו. וגם כרמי, חוכר הצבת כסאות הנוח על החוף, זכור לטוב, וזאת למרות שרדף אותנו ילדי השכונה בזעף, בגין בורות אשר כרינו במתחם החכירה שלו בחוף.

רוב ילדי השכונה - למעט ילדים דתיים אשר למדו בבתי ספר של ה"מזרחי", למדו בשני בתי-ספר. האחד "תל-נורדוי" אשר שכן ברחוב פרישמן, והשני "נס-ציונה" אשר שכן ברחוב גרץ.

בשכונה עצמה לא היו חנויות מכולת, ואלה שכנו ברחוב הירקון. האחת: חנותו של "ליזר", ברחוב הירקון פינת עם-ישראל-חי, בבניין בו שכנו גם משרדי ביהח"ר דלפינר יוחננוף. והשנייה חנותו של "מילמן", כשמונים מטר צפונה ממנו...".

אליהו ציפר
גר בשכונת מחלול 1937 עד 1949
 

================================================================

שכ' מחלול נחלקה ל-2 : מחלול א' בקטע הדרומי , ומחלול ב' בצפון.

"...בשנת 39' (אז נולדתי) נחתו מול חופי השכונה 2 אוניות מעפילים - "פאריטה" ו"טייגר-היל".
במלחמת השחרור הופצצה השכונה ע"י מטוסים מצריים ---ונהרגה ילדה בת 13 בשם תקוה קפלן ז"ל...".


ישעיהו שרון
shbatya@gmail.com
 

================================================================

"...נולדתי וגדלתי בשכונת מחלול, על שפת ימה של ת"א, שכונת ליפטים, שהובאו מאירופה ובה היה רכושם של אותם עולים דאז.... הליפטים צופו בניר זפת, מפני הלחות והגשמים. נקרעו בהם חלונות ודלתות, והם הפכו לבתים. קראו לזה אז "שכונת חאפ", מיידיש - חאפן - לחטוף, חטפו את הקרקע והקימו בחטף שכונת צריפים. בחצרותיהם גידלו גינת ירק קטנטונת, לול קטן, שאז - היו עבורי עולם ומלואו.

שכונת מחלול השתרעה בין "הבית האדום" - מטה ההגנה ועד לחוף מציצים. בירידה לחוף גורדון (היום ניצב שם מלון), היה הקיוסק של שושנה. אישה מיוחדת, קטנה, גרומה ושזופה, ממש "שרופה", שמכרה בקיוסק גזוז חמוץ-מתוק, צהוב אדום.

השכונה "נזלה" ממש מרח הירקון והשתפלה עד לחוף מעל לחולות...הסתובבו וחיו שם אנשים מיוחדים, "אחרים", כמו אהרונציק המציל, נוחים (מנחם) ביך, סבי - שהשכיר כסאות נוח מחופים בברזנט, (אחרי שנים - שופצו הכיסאות וחופו ב"סרנית"....) איזה ימים קשים ואהובים, תמימים...".

עדית
edithv@netvision.net.il
 

==================================================================


"...נולדתי בשנת 1957 וגדלתי בשכונת מחלול ב' 661, בתל אביב, עד גיל 8 . זיכרונות נפלאים של ילדות חופשיה כמעט בטבע- ים וחוף פראי.

גרנו בצריף והשכרנו חדר בו לסטודנטים - היה לנו צריף גדול עם חצר ענקית שגדלו בה תרד, חבצלות ים ונר הלילה. כמה הצטערתי שנאלצנו לעזוב כי נבנתה כיכר אתרים. איני רוצה להשתמש במילים לא יפות, אך היא מכוערת, הסתירה את כל הנוף שהיה פרוש לכיוון הים משד' קק"ל- היום שד' בן- גוריון....".

יונה פרבר
yona.ferber@gmail.com
 

=============================================================== 

 "...שכונת מחלול - נולדתי ב-1945 בשכונה. גרנו בחלק הצפוני מול הים. בחורף הגלים היכו בצריף. גרתי עם הורי מרים ומשה גרטל וסביי רבקה ושלמה רביצקי. למדתי בא.ד.גורדון שהיה ברחוב לסל. עזבנו ב-1953...".

נעמי גלזר
nomiglr@walla.co.il
 

=============================================================== 

"...גרתי בשכונת מחלול בשנת 1954 עד 1956 בערך. אני ילידת 1948 ולמדתי שם בבית ספר תל נורדאו כיתות ב, ג.
זוכרת את שושנה מהקיוסק. האם יש תמונות שלה? יש לי זיכרונות יפים מהמקום ומהים שהייתי רואה מחלון הצריף שנשרף לנו אחר כך.. יש לי המון חוויות מהתקופה הזו..."

דבורה יחימוביץ
dvorayh@netvision.net.il 




תל אביב - מחנה יוסף
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע למושג זה


שכונת מחנה יוסף - רקע כללי

שכונת מחנה יוסף נוסדה בשנת 1904 ונקראת על- שמו של רבה הספרדי של יפו באותם ימים, הרב יוסף ארואץ. השכונה צמודה לשכונות נווה-צדק ונווה-שלום וקרובה למגדל שלום.




תל אביב - מעוז אביב
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה

 


שכונת מעוז אביב - רקע כללי

השכונה נוסדה בשנת 1954, כשיכון לאנשי צבא וכוחות הביטחון, במטרה שבפרוץ מלחמה יהיה אפשר לאסוף אותם במהירות המירבת והיעילה ביותר.

 

זכרונות:

"...כמה זיכרונות ילדות יפים יש לי. מדברת על שנים 1970-1973 גרתי ברחוב הראשי במעוז אביב בבני אפרים. היינו יושבים כולנו על הדשא כל לילה ושרים ומשוחחים היו ימים של כייף עם חברים וחברות.
לעולם לא אשכח את תקופת החגים במיוחד את חג הסוכות היינו "גונבים" קרשים מבית הכנסת שהיה אז בבניה כדי לבנות את הסוכה הכי יפה...".

Tova Steinberg
ginmikeronny@hotmail.com

 

============================================================================

"...למי שנולד וחי במעוז אביב, מילים כמו "הדשא הגדול", "הצרכנייה", "הכביש הראשי","מעבר לכביש", "הצופים", "המשוגעת","האילמת", "הגבעה","לנדאו", "גלנטריה טנא", "זקס" "פרפומריה דורה" "סאלם התימני","הבית הגדול", "הבתים החדשים",.....ועוד, אלו מוסדות מכובדים, שקבלו שמות קוד כאלה,שרק מי שחי בתוכם כל כך הרבה שנים הבין...".

דינה ברנשטיין (פעם לוינגר)
dinab@magen-ecoenergy.com




תל אביב - מעונות עובדים
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה.

 

שכונת מעונות עובדים

 

 

תגובות:

מעונות עובדים א' ב' ג' ברח' מזא"ה בתל-אביב (מס' 62,63,64,65,66,67) נבנו בשנות השלושים לחברי ההסתדרות.

התגוררו בה לא מעט בכירים במוסדות ההסתדרות - כמו ברל כצנלסון, ראש מועצת הפועלים בת"א קיציס, סגן ראש עירית ת"א פרי, מנכ"ל שיכון עובדים לוין, ראש מרכז הקואופרציה גורן, ראש המרכז החקלאי נטע הרפז, מנהל חברת "אוירון" מיכאלי, הרוקח הראשי של קופ"ח בת"א שולבוג (שלו), שחקנית ה"אהל" חנה שנטל (רביב), מנכ"ל עיתון "דבר" - לפידות, מי שלימים ח"כ ישראל גורי (אביו של המשורר חיים גורי) ועוד - עסקנים ואנשי עבודה בכל התחומים.

כולם גרו אז בתנאים לא פשוטים, בדירות רבות היו
דיירי-משנה, אבל חווינו ילדות יפה. רובנו היינו חברים בתנועות-נוער חלוציות, הבוגרים התגייסו לפלמ"ח ואנו הצעירים יותר שירתנו בנה"ל.
דור הראשונים הלך מזמן לעולמו. מבין הדור השני והשלישי נותרו בשכונה מעטים, אבל הבניינים קיימים, החצרות מטופלות. אינני יודע אם הדיירים הנוכחים יודעים משהו על קודמיהם. אכן, גדל "דור אשר לא ידע את יוסף"... חלק מהעסקנים זכו ששמם מתנוסס על רחובות בתל-אביב וזכו גם למקום כבוד בהיסטוריה של ישראל. האחרים, צנועים יותר, נותרו רק בזיכרונם של שני משפחתם.

 

גדלתי מגיל שנה בשכונה זו, לאמי, שחקנית ה"אהל" ולאבי, הנדסאי ברכבת המנדט ואח"כ רכבת ישראל. עבדתי כרופא-ילדים בבי"ח יפו ואח"כ "וולפסון" וכיום אני חי בחולון. אחי, פרופ' עמירם רביב היה ראש המחלקה לפסיכולוגיה באונ' תל-אביב.אגב, רוב הילדים למדו בבית-החינוך לילדי העובדים ואח"כ ב"תיכון חדש" שהיו בתי-ספר סוציאליסטים, למרות המרחק הרב מהבית והצורך לנסוע באוטובוס וגם ללכת מרחק אך קטן ברגל. אבל לא היינו מפונקים... על מעונות עובדים א' נכתב ספר בידי משה שלו - "חלומות ושברם".

 

ד"ר עוזי רביב
uzraviv@netvision.net.il









 
הצטרפו אלינו גם בפייסבוק
עדכונים - בלוגים - אירועים - אלבומי תמונות - סרטונים נדירים


שלח דף זה לחבר תגובות, הערות, והוספת מידע, מושגים ונושאים למנוי חינם על מגזין הנוסטלגיה"כובע טמבל" הוסף למועדפים



כל הזכויות שמורות © לאתר נוסטלגיה אונליין ו/או לבעלי התכנים, הדימויים והתצלומים.