חיפוש:   בכל האתר  בשמות הערכים  בקרדיטים     חפש  |  חיפוש תמונות בנושא:   חפש
   מפת האתר  |   כרגע באתר: 177 מבקרים   |  כניסה לדף האישי    
עורך: דייויד סלע
דבר העורך כתבו לעורך
| עמוד הבית | מי אנחנו | מרכז מידע לגולש | על נוסטלגיה ורטרו | קרדיטים | צרו קשר | גולשים כותבים
 

+   אביזרים וחפצים
+   אוספים ותחביבים
+   אז - וכעת
+   אירועים ושנים
+   ארכיון האישים
+   ארכיון הוידאו
+   ארכיון הישראליאנה
+   ארכיון הכרזות
+   ארכיון המצגות
+   ארכיון הקול
+   אתרי נוסטלגיה
+   בידור ופנאי
+   בקיבוץ
+   בריאות, טיפוח וניקיון
+   בשכונה
+   בתים ומבנים מספרים
+   גלויות בולים וסמלים
+   דירה ובניין
+   היום בהיסטוריה
+   המקום בו גרנו
+   העפלה ועליות לא”י
+   חג ומועד
+   טלוויזיה ורדיו
+   ילדות נשכחת
+   לבוש אופנה והנעלה
+   מוזיקה שיר וזמר
+   מזון ומשקה
+   משחקים וצעצועים
+   מתחם מורים
+   נוסטלגיה בצה”ל
+   ספורט
+   ספרות נוסטלגית
+   עבודה ומלאכה
+   פוליטיקה ובחירות
+   רדיו נוסטלגיה
+   רכב ותחבורה
+   רשת חברתית
+   שונות
+   שירותי גולש
+   שפה עברית
+   תיאטרון עברי
+   תקשורת מדיה ופרסום

האתר מוקדש לזכרו של
 יוסי פשרמן (פשי) ז"ל
2003 – 1954

מעל ל - 1100
סרטוני וידאו נוסטלגיים
בארכיון הוידאו שבאתר

יום העצמאות ה-7
 

הצוללת דקר
 

תל אביב הקטנה
 
 




השכונה שלי

תל אביב - מחלול
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה


שכונת מחלול - רקע כללי

שכונת מחלול הייתה שכונה בתל אביב שנוסדה בתקופת המנדט הבריטי, והוקמה כמשכן זמני לפליטים יהודים שנאלצו לברוח מיפו במהלך המאורעות בשנות השלושים.

 

שכונה זו, נבנתה לאורך שפת הים של העיר באזור בו מסתיימת היום שדרות בן-גוריון (אז קק"ל) והיא שכנה בין הרחובות גורדון בדרום וארלוזורוב בצפון.

השכונה סבלה מרוחות עזות ומהצפות מידי חורף כתוצאה ממיקום זה, ומאחר ומרבית המבנים היו פחונים וצריפים היו פורצות בחורף גם שריפות רבות. בשיאה מנתה השכונה כמה מאות בתים ומרבית דיירי השכונה היו ממעמד חברתי-כלכלי נמוך, רובם עולים חדשים עניים.

בסרט "חבורה שכזאת" הוצג גיבור הסרט (המגולם על ידי יוסי בנאי) המתגייס לפלמ"ח ויוצא לקיבוץ, המתגורר בשכונה. צילומי קטע הסרט בו הוא עוזב את ביתו נערכו בתחילת שנות השישים בשרידי השכונה. באותן שנים היה עדין קיים צוק הכורכר והצריפים היו בנויים למרגלותיו.
על שטח השכונה נבנו כיכר אתרים, בריכת גורדון ומלונות שונים. ליד שכונה זו נרצח חיים ארלוזורוב, בדיוק בקצה במדרגות היורדות היום מככר אתרים.

 

 

 

 

זכרונות:
"...נולדתי בשכונת מחלול בשנת 1936. לאחר שהוריי ברחו מהפרעות בחברון עם ילדיהם שחלק נולדו בחברון וחלק בירושלים.

אבי בנה את הצריף בשכונת מחלול ב' מס' 71 כאשר הצריף כפסע בינו לבין מרגלות ההר שפונה לים. המרחק מהחוף היה בערך כמאה מטר. לימים הים שטף את ההר (הצוק) לא יכולנו לפתוח את חלון המטבח בצד הים בחורף, כי כשהיו גלים גבוהים הם שטפו את פנים הבית. סיבה אחרת לאי פתיחת החלון הייתה שהיסוד של הצריף הגיע לקו ישר עם ההר.

בתוך השכונה היתה חנות מכולת של משפחה ושמותיהם היו זינע, טריינע, געצעל. אחותי זהבה בוגרת ממני וזוכרת היטב את המכולת. מי שזוכר גם, בבקשה ליצור קשר.

חיה בוכניק (קרוצ'יק)
hayacons@zahav.net.il
 

==============================================================

"...בשכונה היו כמה מאות צריפי מגורים שבהם שכנו כמה אלפי תושבים. מהשכונה יצאו כמה מפורסמים ביניהם: הסופר משה שמיר, השחקן יוסי גרבר ואחרים.

השכונה היתה פרוסה על גבעות הכורכר כשגבולותיה הם: ממערב - שפת הים; ממזרח - רחוב הירקון; מצפון - בית הקברות המוסלמי (מול תחילת שדרות קק"ל או שד' בן-גוריון דהיום); ומדרום - קצת דרומה מרחוב גורדון.

בשכונה היו שני מפעלים 
גדולים: מפעל לעיבוד עורות ומפעל טקסטיל בשם "דלפינר יוחננוף"; וגם מפעל עברי סודי ליצור נשק.

ילדותנו היתה ילדות שמחה ומאושרת מאד בשכונת מחלול. השבילים בין הצריפים יצרו מבוכים בהם ניתן היה להסתתר במשחקי המחבואים.
אך גולת הכותרת במקום היתה האפשרות לבלות בים. בים בילינו לא רק במשחקים ובדיג. בנמלי תל אביב  ויפו אוניות המשא עגנו במרחק של כ-2 ק"מ מהחוף והמטענים נפרקו לדוברות גדולות ( שנקראו מאונות) והן נגררו למעגנים באמצעות סירות מנוע (שנקראו לאנצ'ים). לפעמים נפלו למים מטענים אשר נאספו ע"י תושבי השכונה המאושרים.

בשכונת מחלול היינו עדים גם לאירועים דרמתיים, כמו למשל הופעת אונית הנשק "אלטלנה", הפגזתה, הצתתה ולאחר מספר חודשים - גרירתה ללב ים והטבעתה...".
 
ישעיהו שרון
sharon1@013.net
 
 
==============================================================
 
 
 
 
============================================================

תחילה, אל פירוש השם מחלול: זו מילה תורכית שמשמעה: "אדמה ללא בעלים".

"...ראשיתה של שכונה זו במאורעות 1921, שאז ברחו פליטים יהודים רבים מיפו, ומועצת העיר תל-אביב, חיפשה מקום בו תוכל לישב אותם ואת אנשי העלייה השלישית זה מקרוב באו. המקום שנמצא, הוא גבעות הכורכר בשפת ימה של תל-אביב, ממערב לרחוב הירקון, החל משדרות קק"ל בצפון (היום שדרות בן-גוריון) ועד רחוב גורדון בדרום. גם אנשי גדוד העבודה נטו אהלם במחלול.

הייתה זו שכונת צריפים בנוית לוחות עץ, חלקם פליטת גלי הים, וחלקם ליפטים נטושים, אשר צופו במה שנקרא "טול" (נייר עבה משוח בזפת) כדי למנוע דליפת מים. הגגות היו עשויים רעפי בטון על קורות עץ משופעות, אף זאת כדי למנוע דליפת מים.

חשמל היה בל יראה ובל ימצא, למעט צריפים ספורים ליד רחוב הירקון, אשר יכלו למשוך כבלי חשמל מן העמודים שהוצבו שם ברחוב. ואם חשמל לא היה, עכברושים היו בה בשפע.

מבנה שהיה בשכונה היה בנוי מעץ, היה מועדון "טיר" אשר שכן על שפת הים, למרגלות בית האדום", ובו רובי-אוויר לשם ירייה אל מטרות קרטון. במקום היו גם מכונות חשמליות למשחק (אשר כיום מחליפים אותם מחשבים הקטנים פי כמה), מושא לילדי השכונה, אשר בשל מחסור כיס, נאלצו להסתפק רק בצפייה באותן מכונות. וכמובן, בתי-המרחצאות אשר שכנו על החוף, בהם ניתן היה לאכסן את בגדי המתרחצים בים, ואף לקבל מקלחות של מים זכים.

בקרבת בתי-המרחצאות, שכנה סוכתו המיתולוגית של המציל אהרונצ'יק, (אהרן בראל) עמו כיכב כמציל גם ה"אילם", אשר שמו מעולם לא נודע לנו. וגם כרמי, חוכר הצבת כסאות הנוח על החוף, זכור לטוב, וזאת למרות שרדף אותנו ילדי השכונה בזעף, בגין בורות אשר כרינו במתחם החכירה שלו בחוף.

רוב ילדי השכונה - למעט ילדים דתיים אשר למדו בבתי ספר של ה"מזרחי", למדו בשני בתי-ספר. האחד "תל-נורדוי" אשר שכן ברחוב פרישמן, והשני "נס-ציונה" אשר שכן ברחוב גרץ.

בשכונה עצמה לא היו חנויות מכולת, ואלה שכנו ברחוב הירקון. האחת: חנותו של "ליזר", ברחוב הירקון פינת עם-ישראל-חי, בבניין בו שכנו גם משרדי ביהח"ר דלפינר יוחננוף. והשנייה חנותו של "מילמן", כשמונים מטר צפונה ממנו...".

אליהו ציפר
גר בשכונת מחלול 1937 עד 1949
 

================================================================

שכ' מחלול נחלקה ל-2 : מחלול א' בקטע הדרומי , ומחלול ב' בצפון.

"...בשנת 39' (אז נולדתי) נחתו מול חופי השכונה 2 אוניות מעפילים - "פאריטה" ו"טייגר-היל".
במלחמת השחרור הופצצה השכונה ע"י מטוסים מצריים ---ונהרגה ילדה בת 13 בשם תקוה קפלן ז"ל...".


ישעיהו שרון
shbatya@gmail.com
 

================================================================

"...נולדתי וגדלתי בשכונת מחלול, על שפת ימה של ת"א, שכונת ליפטים, שהובאו מאירופה ובה היה רכושם של אותם עולים דאז.... הליפטים צופו בניר זפת, מפני הלחות והגשמים. נקרעו בהם חלונות ודלתות, והם הפכו לבתים. קראו לזה אז "שכונת חאפ", מיידיש - חאפן - לחטוף, חטפו את הקרקע והקימו בחטף שכונת צריפים. בחצרותיהם גידלו גינת ירק קטנטונת, לול קטן, שאז - היו עבורי עולם ומלואו.

שכונת מחלול השתרעה בין "הבית האדום" - מטה ההגנה ועד לחוף מציצים. בירידה לחוף גורדון (היום ניצב שם מלון), היה הקיוסק של שושנה. אישה מיוחדת, קטנה, גרומה ושזופה, ממש "שרופה", שמכרה בקיוסק גזוז חמוץ-מתוק, צהוב אדום.

השכונה "נזלה" ממש מרח הירקון והשתפלה עד לחוף מעל לחולות...הסתובבו וחיו שם אנשים מיוחדים, "אחרים", כמו אהרונציק המציל, נוחים (מנחם) ביך, סבי - שהשכיר כסאות נוח מחופים בברזנט, (אחרי שנים - שופצו הכיסאות וחופו ב"סרנית"....) איזה ימים קשים ואהובים, תמימים...".

עדית
edithv@netvision.net.il
 

==================================================================


"...נולדתי בשנת 1957 וגדלתי בשכונת מחלול ב' 661, בתל אביב, עד גיל 8 . זיכרונות נפלאים של ילדות חופשיה כמעט בטבע- ים וחוף פראי.

גרנו בצריף והשכרנו חדר בו לסטודנטים - היה לנו צריף גדול עם חצר ענקית שגדלו בה תרד, חבצלות ים ונר הלילה. כמה הצטערתי שנאלצנו לעזוב כי נבנתה כיכר אתרים. איני רוצה להשתמש במילים לא יפות, אך היא מכוערת, הסתירה את כל הנוף שהיה פרוש לכיוון הים משד' קק"ל- היום שד' בן- גוריון....".

יונה פרבר
yona.ferber@gmail.com
 

=============================================================== 

 "...שכונת מחלול - נולדתי ב-1945 בשכונה. גרנו בחלק הצפוני מול הים. בחורף הגלים היכו בצריף. גרתי עם הורי מרים ומשה גרטל וסביי רבקה ושלמה רביצקי. למדתי בא.ד.גורדון שהיה ברחוב לסל. עזבנו ב-1953...".

נעמי גלזר
nomiglr@walla.co.il
 

=============================================================== 

"...גרתי בשכונת מחלול בשנת 1954 עד 1956 בערך. אני ילידת 1948 ולמדתי שם בבית ספר תל נורדאו כיתות ב, ג.
זוכרת את שושנה מהקיוסק. האם יש תמונות שלה? יש לי זיכרונות יפים מהמקום ומהים שהייתי רואה מחלון הצריף שנשרף לנו אחר כך.. יש לי המון חוויות מהתקופה הזו..."

דבורה יחימוביץ
dvorayh@netvision.net.il 




תל אביב - מחנה יוסף
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע למושג זה


שכונת מחנה יוסף - רקע כללי

שכונת מחנה יוסף נוסדה בשנת 1904 ונקראת על- שמו של רבה הספרדי של יפו באותם ימים, הרב יוסף ארואץ. השכונה צמודה לשכונות נווה-צדק ונווה-שלום וקרובה למגדל שלום.




תל אביב - מעוז אביב
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה

 


שכונת מעוז אביב - רקע כללי

השכונה נוסדה בשנת 1954, כשיכון לאנשי צבא וכוחות הביטחון, במטרה שבפרוץ מלחמה יהיה אפשר לאסוף אותם במהירות המירבת והיעילה ביותר.

 

זכרונות:

"...כמה זיכרונות ילדות יפים יש לי. מדברת על שנים 1970-1973 גרתי ברחוב הראשי במעוז אביב בבני אפרים. היינו יושבים כולנו על הדשא כל לילה ושרים ומשוחחים היו ימים של כייף עם חברים וחברות.
לעולם לא אשכח את תקופת החגים במיוחד את חג הסוכות היינו "גונבים" קרשים מבית הכנסת שהיה אז בבניה כדי לבנות את הסוכה הכי יפה...".

Tova Steinberg
ginmikeronny@hotmail.com

 

============================================================================

"...למי שנולד וחי במעוז אביב, מילים כמו "הדשא הגדול", "הצרכנייה", "הכביש הראשי","מעבר לכביש", "הצופים", "המשוגעת","האילמת", "הגבעה","לנדאו", "גלנטריה טנא", "זקס" "פרפומריה דורה" "סאלם התימני","הבית הגדול", "הבתים החדשים",.....ועוד, אלו מוסדות מכובדים, שקבלו שמות קוד כאלה,שרק מי שחי בתוכם כל כך הרבה שנים הבין...".

דינה ברנשטיין (פעם לוינגר)
dinab@magen-ecoenergy.com




תל אביב - מעונות עובדים
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה.

 

שכונת מעונות עובדים

 

 

תגובות:

מעונות עובדים א' ב' ג' ברח' מזא"ה בתל-אביב (מס' 62,63,64,65,66,67) נבנו בשנות השלושים לחברי ההסתדרות.

התגוררו בה לא מעט בכירים במוסדות ההסתדרות - כמו ברל כצנלסון, ראש מועצת הפועלים בת"א קיציס, סגן ראש עירית ת"א פרי, מנכ"ל שיכון עובדים לוין, ראש מרכז הקואופרציה גורן, ראש המרכז החקלאי נטע הרפז, מנהל חברת "אוירון" מיכאלי, הרוקח הראשי של קופ"ח בת"א שולבוג (שלו), שחקנית ה"אהל" חנה שנטל (רביב), מנכ"ל עיתון "דבר" - לפידות, מי שלימים ח"כ ישראל גורי (אביו של המשורר חיים גורי) ועוד - עסקנים ואנשי עבודה בכל התחומים.

כולם גרו אז בתנאים לא פשוטים, בדירות רבות היו
דיירי-משנה, אבל חווינו ילדות יפה. רובנו היינו חברים בתנועות-נוער חלוציות, הבוגרים התגייסו לפלמ"ח ואנו הצעירים יותר שירתנו בנה"ל.
דור הראשונים הלך מזמן לעולמו. מבין הדור השני והשלישי נותרו בשכונה מעטים, אבל הבניינים קיימים, החצרות מטופלות. אינני יודע אם הדיירים הנוכחים יודעים משהו על קודמיהם. אכן, גדל "דור אשר לא ידע את יוסף"... חלק מהעסקנים זכו ששמם מתנוסס על רחובות בתל-אביב וזכו גם למקום כבוד בהיסטוריה של ישראל. האחרים, צנועים יותר, נותרו רק בזיכרונם של שני משפחתם.

 

גדלתי מגיל שנה בשכונה זו, לאמי, שחקנית ה"אהל" ולאבי, הנדסאי ברכבת המנדט ואח"כ רכבת ישראל. עבדתי כרופא-ילדים בבי"ח יפו ואח"כ "וולפסון" וכיום אני חי בחולון. אחי, פרופ' עמירם רביב היה ראש המחלקה לפסיכולוגיה באונ' תל-אביב.אגב, רוב הילדים למדו בבית-החינוך לילדי העובדים ואח"כ ב"תיכון חדש" שהיו בתי-ספר סוציאליסטים, למרות המרחק הרב מהבית והצורך לנסוע באוטובוס וגם ללכת מרחק אך קטן ברגל. אבל לא היינו מפונקים... על מעונות עובדים א' נכתב ספר בידי משה שלו - "חלומות ושברם".

 

ד"ר עוזי רביב
uzraviv@netvision.net.il




תל אביב - מרכז העיר
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה


מרכז תל אביב - רקע כללי

האזור מתאפיין בבתי מגורים שנבנו בסגנון הבינלאומי ובסגנון האקלקטי, אם כי חלקם נהרסו ברבות השנים, אחרים שינו את ייעודם, ורבים הידרדרו והוזנחו. בשנים האחרונות ניכרת מגמה של שימור, חידוש ושיפוץ הבתים.

רוב בתי המגורים בלב תל אביב נבנו בשנות השלושים והארבעים, וחלקם אף מוקדם מזה. רובם היו בני שלוש קומות בראשיתם, אך במשך השנים נוספו קומות גג על רבים מהם. בחלק מן הרחובות ניכר אופיים האירופי של הבתים – חזית המשיקה למדרכה, ללא גדר וגינה, בניגוד לבתים בסגנון ישראלי ובתים משנות החמישים, עם קומת עמודים מעל גינה או חניה. באחדים מן הבתים אפשר עוד לראות את קיר המגן, קיר לבנים שחיפה על הכניסה לחדר המדרגות, מסתור מכדורי צלפים מיפו במלחמת השחרור בבתים, שרובם ככולם היו נעדרי מקלטים.

 

זכרונות:

"...במרכז העיר היו 2 בתי-ספר דתיים בעלי צביון דתי-לאומי. בי"ס מוריה - בניהולו של ד"ר מלכיאל, ה"דתי יותר", ברחוב בוגרשוב, צמוד לשכונת "נורדיה" (הצמדה ל"לב דיזנגוף"), שאנשי "הפועל המזרחי" שלחו את בניהם לשם, ובי"ס ביל"ו, בשדרות רוטשילד, בניהולו של חיים מישורי, הליברלי יותר, שאנשי "המזרחי" שלחו לשם.

מגרש ריק, מאוחר יותר ניטעו בו עצים, ומאז הוא נקרא "החורשה" היה ממוקם ברחוב ביל"ו, בין הרחובות החשמונאים וכרמיה. מקום זה היה מרכז המשחקים של ילדי האזור.
צמוד אליו, מעברו השני של רחוב ביל"ו, היה קיוסק "עלוב" בו קנינו גזוז בטעם פטל או לימון, וצמוד לו בכוך במרפסת הבית הסמוך - הסנדלר. כל החנויות היו סמוכים, המכולת של ברץ, הירקות של אהובה גלפר, הדגים של .... (שכחתי את שמה), המאפיה של טגנסקי ברחוב ברדיצ'בסקי, וגם המספרה. זה היה כל עולמנו.

לשחק כדורגל הרחקנו עד ל"מגרש הכלניות" בקרית-מאיר, בפינת הרחובות היום אבן-גבירול מאנה, או במגרש שהיה ברחוב יהודה הלוי, ליד בית המדידות (פינת רחוב שיינקין). לא נשכח גם שרונה (היום הקריה), ואת חוות הרכיבה של גורדון, שהייתה במקום בו ממוקם היום "בת הרופא" (רחוב לסקוב פינת רחוב הפטמן כיום ), ליד בית מפעל הפיס...".

שילה
harsho@zahav.net.il

 

=============================================================================

"...אני גרתי ברח' שמריהו לוין, מתחת לבית הייתה תחנת אוטובוס מס' 5, ומאחורי הבית הגדר משותפת עם בית הספר "הכרמל" שבו למדתי.
חבריי לכיתה גרו ברחובות מסביב כמו שד' חן, הנביאים, זמנהוף, דיזנגוף ליד היכל התרבות והבימה. היינו משחקים 5 אבנים, חבל, חמור חדש ועוד. אכן, נוסטלגיה...".

קטי (הידנה) לוי
ketty3@bezeqint.net  




תל אביב - נאות אפקה
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה.

 

 

שכונת נאות אפקה א' + ב' - רקע כללי

 

נאות אפקה א'
נאות אפקה א' הוקמה בראשית שנות ה - 60 של המאה ה - 20, על ידי חברת שיכון עובדים וקבלנים פרטיים. השכונה נחשבת לשכונת מגורים בעיקרה. בפאתי השכונה היה מפעל כיתן מזרחית לרחוב ונציה, וכיום פועלת במקום חנות גדולה למוצרים שונים.

נאות אפקה ב'
נאות אפקה ב' הוקמה בשנות ה - 60 על ידי חברת שיכון עובדים ובעצם כללה בתוכה את שכונת הצכים שנבנתה בתחילת שנות ה - 50. רוב הבנייה בשכונה הנה רוויה וחלקה הקטן בתים צמודי קרקע. השכונה כוללת את פרויקט "גבעת הפרחים" שנבנה מאוחר יותר ובו בניינים גבוהים יותר בני שבע עד שמונה קומות.

ב - 1948 עדיין היה ניתן להבחין על הגבעה אשר היום נטוע עליה הפארק של שכונת "גבעת הפרחים" בשרידים של תעלות קשר ועמדות צבאיות של הצבא הטורקי.




תל אביב - נווה דוד (שיכון הקצינים)
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה.


שכונת נווה דוד (שיכון הקצינים) - רקע כללי

שכונת וילות יוקרתית בסמטאות התמר, הרימון, הגפן, הזית והתאנה. לצד רחוב הנרייטה סולד ומאחורי בית החולים איכילוב.

נבנתה כשיכון קצינים משוחררים ע"ש האלוף דוד מרכוס (מיקי סטון).

 

 זכרונות:

"...גדלתי ברחוב הגפן 1 בשיכון הקצינים בתל אביב. השיכון ידוע גם בשמו הרשמי יותר: נווה דוד.
זה היה שיכון נעים של בתים וקוטג'ים דו משפחתיים. מי שזכו לבתיו ולגינות הבתים היו קצינים ישראליים אשר שירתו בצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה, אחד מהם היה אבי, קפטן ג'ק עוזיאל (יעקב בשמו הישראלי).

שמות רחובות השיכון היו אלה: רחוב התמר, רחוב הרימון, רחוב הגפן, רחוב הזית, רחוב התאנה וכולם יצאו מרחוב הדר שחיבר בין כולם. את רחוב הדר שינו יום אחד לרחוב הנרייטה סולד ואז נהרס לי סופית האימון ברגישות הממסד לאיזשהו יופי בעולם...".

מאיר עוזיאל
oumeir@gmail.com




תל אביב - נווה צדק
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה

 

שכונת נווה צדק - רקע כללי

נווה צדק היא השכונה היהודית הראשונה מחוץ לחומות העיר יפו, ונחשבת לשכונה הראשונה של תל אביב, על אף שהוקמה 22 שנה לפני ייסוד תל אביב.

השכונה נוסדה על ידי משפחות יהודיות שרצו לגור מחוץ ליפו הצפופה.

היוזמה להקמת השכונה באה מחברת "עזרת ישראל" מיפו, שהוקמה במטרה לפעול לטובת הציבור. החברה נוסדה על ידי אלעזר רוקח אחיו של שמעון רוקח.
המפעל הראשון של החברה היה הקמת בית חולים לעניי העיר ולפועלים שבמושבות שבאו לביקור אצל הרופאים בעיר.

אהרן שלוש, שהיו לו קרקעות על גבול יפו, הציע להם לקנות ממנו מגרש לבניית השכונה החדשה. ההנחה של שלוש הייתה שאם יתחילו לבנות שכונה על אדמתו, יגדל היישוב היהודי מחוץ ליפו ויעלה ערך אדמותיו. לפיכך הוא הסכים למכור למנהלי "עזרת ישראל" אדמה במחיר נמוך ובאשראי לשנה, אך היה לו תנאי אחד: במשך השנה יש להתחיל בבניה. הצעת שלוש התקבלה. לשכונה החדשה קראו "נוה צדק" .

 

זכרונות:

"...שכונת נווה צדק נקראה בעבר שכונת שבזי על שם הרחוב הראשי שבה. היא נחשבה לשכונת "פשע", של דרום תל אביב...
היו בה את גני הילדים שלה, ביניהם "גן השחר" שפועל עד עצם היום הזה, ובית ספר יסודי דתי בשם "תחכמוני" שמשמש היום כאולפנא.
ליד השכונה היה את מגדל שלום, שנקרא בפי כל "כלבו שלום" על שם חנות הכלבו שהייתה בין החלוצות בתחום. במגדל זה היה את מוזיאון השעווה ואת פארק השעשועים ה"מאירלנד" שהיווה אטרקציה לכל גוש דן ובטח ובטח לילדי השכונה...."

מני משומר
 menim@macam.ac.il

 

=========================================================

 "...למדתי בבית-ספר כי"ח (אליאנס) ברחוב יחיאלי בשכונת שבזי-נוה-צדק בכיתה ט' ובכיתה י' בין השנים: 1956-1968.
אלה היו השנים האחרונות לקיומו של בי"ס כי"ח בהנהלתה של גברת תג'ר. הבניין הנ"ל הוכרז כמיועד להריסה ואותנו התלמידים, פיזרו לבתי ספר תיכון שונים בתל אביב. איתי בכיתה למדו התאומות: רותי ולאה אלקבץ. אני עברתי לתיכון עירוני ה' ושם אפשרו לי להמשיך בלימודי הצרפתית שלי.

בתור ילדה בת 14 הלכתי ברגל בקר בקר ממקום מגורי - רחוב העבודה פינת יוחנן הסנדלר על שכונת נוה-צדק !!!... לפעמים העדפתי ללכת לאורך רחוב נחלת בנימין ובחזרה הביתה הייתי נכנסת ברחוב הרצל (כן, כן, גימנסיה הרצלייה הייתה אז קיימת!) - לשדרות רוטשילד והולכת לאורך השדרה עד רחוב לבנון ומשם לרחוב מלצ'ט ולרחוב שלי - רחוב העבודה...".

לאה צרפתי
leazar1@gmail.com

 

==================================================


"...שלום לכולם!! כל פעם מחדש כשמעלים זיכרונות ילדות, אי אפשר לא להיתקף בגעגועים אין סופיים... כן, מה לעשות מה שאז היה כתמונות ילדות רגילות, הפך עם השנים לגעגועים וזיכרונות מתוקים...

אז ככה, אני למדתי בבית ספר לבנות על שם יחיאלי בנווה צדק. נולדתי ברח זרח ברנט. בביקורי במקום אני מבקרת גם שכנים שגרים שם. למען האמת, הבניה החדשה עושה את המקום פלצני ולי זה צורם ולא מזכיר את מה שהיה קודם. הגיעו דיירים שלא ידעו את יוסף כמו שאומרים.

המקום היה ססגוני וחם, והיום לא תמצא שם יחסי שכנות, אלא שכנים שמוסתרים בחומות. טוב שהים הניבט באופק לא שינה את צבעו, ורק הוא יכול להעיד את הביקורים של תושבי השכונה בחוף הים הכחול וריח המלוח הגיע עד לאפינו.

שם היינו משתובבים ושמחים ואוכלים סנדוויצ'ים מלחם שחור אחיד עם גבינה בולגרית ו..כמובן אבטיח אדום ומתוק טעם גן עדן עם הגרעינים השחורים שהיינו שוטפים אותם ומפזרים עליהם מלח ושמים אותם בשמש עד שיתייבשו לגמרי. ואז ביום שישי, ממש לפני כניסת השבת, קולים אותם על מחבת על הגז לאט לאט ובסבלנות...ואז מקררים אותם ושומרים אותם בצנצנת זכוכית, והטעם שלהם היה כמו שקדים, ומרוב שהם היו טעימים לפעמים הייתי אוכלת את הקליפה שלהם.

אני זוכרת שפעם ביום קייצי בערב פתאום מגיע נחשול מים אדירים מהים, מין מיני צונמי מכיוון רח' המרד לרח' שלי זרח ברנט. בתור ילדה הבנתי את גודל הפלא. כך ראיתי זאת היום אם האסונות טבע בתאילנד והמקרה האחרון ביפן.. אני מבינה שזה יכול להסתיים באסון..זה היה בקיץ, ובחורף היו נוהגות אימי ז"ל ושכנותיה להתגודד יחדיו ביום חורפי חם בחוץ ממש במדרכה חולית (אז עוד לא היה סלול כביש) והיו קולפות תפוזים בשרניים - זן גפה, עסיסיים ומתוקי. מהקליפות אימי הייתה מכינה ריבת תפוזים שהייתה מוגשת בצלחת זכוכית יפה ובכוס זכוכית שקופה מעוטרת, וככה בימי חול כולם היו תולות את הכבסים על גבי חבלים מחלון לחלון, ומה שמרים את כל הכביסה זה מוט קרש חתוך בשפת המוט, וכל אחת הייתה משוויצה בכביסה של מי יותר לבנה.

והינה מגיע חג פורים ומהחצרות היינו מריחים את אוזני המן שהיו מכינות ועושות משלוחים אחת לשנייה, ובערב תמיד היו מעבירות מידע איך סורגים סוודר או ווסט או כובע צמר וגרביים לנכדות..

אי אלוהים, כמה שהכל היה כל כך מתוק וכמה יגיע כפיים אימותינו ייגעו עבורנו מבלי להתפנק. רובם הביאו חמישה שישה ושמונה תשעה וגם עשרה ילדים, והבית היה בעבורם בית מקדש שצריך לשמור עליו...".

ירדנה מלחי
yardena1953@walla.com

 

==============================================


"...אני למדתי בבי"ס יסודי-יחיאלי - בנווה צדק, היום במרכז סוזן דלאל. זה היה בי"ס לבנות. השירותים היו בחוץ - בול-פגיעה. חדר האחות היה בחוץ - המבנה עדיין קיים, והיה פחד גדול מהזריקות שלה. אולם ההתעמלות היה במקום שבו עומד היום האולם של תיאטרון ענבל. המשרדים של מרכז סוזאן דלאל, היום, היו הכיתות שלנו. אולם המופעים של סוזן דלאל היה בעבר בי"ס אליאנס שמעבר לכביש...".

אהובה גנור
ahuva.ganor@gmail.com

 

==================================================================

 

מצטרפת לנכתב ע"י אהובה גנור, מהיותי גם תלמידת בי"ס לבנות ומוסיפה שזכינו גם בשיעורי חקלאות עם חלקת אדמה שהיינו מעבדים אותה ומגדלים בה ירקות.

רבקה בן בסט
rivkibb@gmail.com

  

=================================================

 

תגובות:

ברחוב מגדל 9 בנוה צדק קיים בניין שנבנה בשנות השלושים, ע"י יהודי מביירות (לבנון), בשם יוסף (שם המשפחה שמור אצל העורך). המבנה הושכר לטובת יהודי בוכרי שהקים שם חנות בגדים ולאחר מכן הוא הושכר להקמת בית דפוס. המבנה היה בן שתי קומות, ועם השנים נהרסה הקומה השנייה. היהודי יוסף שחזר לביירות הפקיד את ניהול השכרת הנכס בידי מתווך בשם תורגמן, ועד סוף שנות החמישים כך התנהל. עם פטירתו של היהודי מביירות, יורשיו לא טיפלו בנכס שנים רבות כי היגרו לארה"ב ואירופה ורק בשנת 1998 הם אותרו. בינתיים התגורר בנכס פולש אשר בנה חומה מלוחות מתכת סביב החצר - ראו בתמונה. האם מישהו יודע פרטים נוספים על מבנה זה המצורף בתמונה ? או על בעליו או הדיירים כיום או שהיו בעבר, או על ההיסטוריה שלו, איך נקרא בית הדפוס ? אשמח לכל פרט

ד"ר איציק בלילה
isaac229@yahoo.com

=========================================================== 

25/10/2018
בשנים 1958-1960 למדתי בבית הספר "נווה צדק" ברחוב אהרון שלוש, בדרום תל אביב. מספטמבר 1958 עד יוני 1959 הייתי בכיתה ד' 2. מספטמבר 1959 עד יוני 1960 הייתי בכיתה ה' 2. מחנכת הכיתה שלי באותה עת הייתה חביבה רפופורט. בכיתה שלי באותה תקופה הייתה ילדה ששמה הפרטי היה ורדה. בכיתתי הייתה רק ורדה אחת. אני מנסה לאתר את הבחורה הזאת, לצורך פגישת מחזור. אינני זוכר את שם המשפחה שלה, וגם שאר חברי כיתתי לא זוכרים. ורדה לא המשיכה ללמוד איתנו עד לסיום בשנת 1963. בשנת 1960 היא ומשפחתה עברו דירה, ולא ידוע לאן. ורדה נולדה ב -1949 (או אולי בסוף שנת 1948). בשנים 1958-1960 התגוררה ורדה ומשפחתה מה שהיום רחוב אהרון שלוש. יתכן שמשפחתה התעסקה בנגרות. לפי הפרטים האלו, האם השם ידוע למישהו? האם אתם בבקשה יכולים לעזור לי או לכוון אותי למישהו שיוכל? אשמח לקבל מכם כל תשובה שתעזור לי למצוא את ורדה.  

משה גולדוסר
mauh2o@att.net

 




תל אביב - נווה צהל
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה


שכונת נווה צה"ל - רקע כללי

נוה צה"ל הינה שכונה אשר ממוקמת בין כפר שלם לשכונת התקווה.

זו היתה השכונה "המפוארת" של דרום יד אליהו. אוטובוס קו מס' 32 היה היחידי המגיע לשכונה פעם בחצי שעה. שליש מהשכונה היתה לכוחות הבטחון. רחוב אריאל היה הרחוב הראשי.
בשנת 1955 חנכו את בי"ס העממי "הגליל" ברחוב גבעתי.
סביב השכונה נטעו עצים תלמידי ביה"ס החדשים, שלימים הפך לחורשה רחבה ויפה. הילדות של בני הנוער היתה מתרכזת במרכז המסחרי ליד המכולת של "ארדיטי
".

סופיה
sofi990@walla.com

 

=====================================================================

 זכרונות:

 

"...שמי  יקותיאל אלעזר, ואני בנו של דוד אלעזר ז"ל (לא הרמטכ"ל). שכונת נווה-צה"ל קמה בשנת 1954 (הייתי בן שנתיים) והוקמה כשיכון לאנשי צבא קבע, אבל הוקצו שני "בלוקים" (בניינים) לטובת אנשי משטרה, בית 16 ובית 17. אני עצמי גרתי בבית 23 - רחוב אריאל 4.

בשנים הראשונות לא היה בית ספר יסודי לשכונה, והילדים נאלצו ללכת ללמוד בבתי ספר בשכונת התקווה הסמוכה (אני למדתי בכיתה א' בביה"ס הירדן) ואחרים ביד אליהו. בלחץ ועד השכונה, שאבי היה חבר בו עם קצינים נוספים, הוקם ביה"ס הגליל והתחיל "לפעול" בספטמבר 1959, ומחזור א' (בוגרי כיתה ח') סיימו ביוני.

קו 32 אכן היה הקו היחידי מהשכונה לעיר ותחנתו הסופית ברחוב אלוף מול הצרכנייה והמרכז המסחרי הקטן...".

קותי אלעזר
yelazar1@gmail.com

 

======================================================================

"...שמי אז היה מזרחי דרורה (כיום גרופר) ואנחנו גרנו ברחוב הראשי אלוף 8. נולדתי כשהשכונה הייתה קיימת. השכונה הייתה יפיפייה ובין כל בלוק לבלוק היו עצים וכרי דשא. היה גן חובה מאחורי הבלוק שלנו. לביה"ס "הגליל"- הלכנו ברגל תוך 5 דקות .ביה"ס היה איכותי והמורות מצויינות. זוכרת את אילנה, ו- נאווה- רז. קו 32 היה עובר ברחוב הראשי היחידי של השכונה והיה שם נהג קבוע שכולנו הכרנו אותו. התחנה עמדה מול הצרכנייה, כמו כן היה קיוסק. לא הייתה ספריה והייתי צריכה ללכת ברגל עד יד אליהו בריכת גלי-גיל כדי להחליף ספרים. כזיכרון ילדות זהו היה המקום המוגן הנפלא הירוק של הילדות. הורי לא היו מהמעמד המבוסס אבל איני זוכרת שאי פעם חסר לנו משהו...".

דרורה גרופר
drora56@gmail.com




תל אביב - נווה שאנן
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה

 

שכונת נווה שאנן - רקע כללי

נווה שאנן היא שכונת פועלים שהוקמה בדרום תל אביב בשנות העשרים של המאה העשרים.

עם התגברות "מאורעות תרפ"א", אשר התרחשו בראשית שנות העשרים של המאה העשרים בארץ ישראל, החליטה קבוצה של 400 יהודים מיפו לעזוב את העיר.
לשם כך איתרו את פרדס שיך-עלי, שהיה בעל אדמות פוריות בשטח של 260 דונם ואספקת מים עצמית, בסמוך למתחם של תחנת הכוח הראשונה בתל אביב.

חברי הקבוצה, אשר כללה בעלי מקצוע מתחומים שונים, כגון: נגרים, חקלאים, סוחרים ופועלי בניין, שאפו להקים חלופה עירונית למונופול החקלאי שהיה בידיהם של הערבים ביפו והגרמנים במושבה שרונה. בהתאם לכך, הם בחרו, במסגרת תחרות אדריכלית שיזמו, בתוכניתו של האדריכל יוסף טישלר, הידועה כתוכנית "המנורה".

 

זכרונות:

ב שנות החמישים - 1954 -1956 אולי קודם, היה בתחנה המרכזית הישנה בתל אביב רוכל שמכר בובות קטנות על חוט כמו יו יו, וזימר ג'ינגל שכולם חזרו אחריו וזה היה בערך כך: "...יש לי צעצועלה גדול קטן הוא קופץ כמו שפן הוא קופץ כמו שפן הי דיגזום דיגזומבה, הי דיגזום דיגזומבה". היש מי שזוכר את הרוכל הזה ואת שירו שהיה מוכר היטב בכל הארץ לכל מי שעבר בתחנה המרכזית בתל אביב באותן שנים?

יעקב קלוג
jklugi@gmail.com

 

תגובות:

שכונת נווה שאנן נקראה פעם שכונת הקוקזים. הבתים היו צריפים, שאולי עד היום יש שם כמה מהם (מאחורי החנויות). הורי גרו שם בילדותם וגם בהיותם זוג צעיר עד שנת 1941 אז עברו לחולון, לרחוב הופיין שפעם קראו לו רחוב העבודה.  בספר "פוזה" מאת גלילה רון פדר מתואר הווי הנוער בשכונה.פוזה היה מגיבורי הפלמ"ח.

אתי דוידוביץ
ettydav@walla.co.il




תל אביב - נווה שלום
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה


שכונת נווה שלום - רקע כללי

"נווה שלום" נוסדה בשנת 1890 על ידי זרח ברנט, והתאחדה לאחר תקופת מה עם שכונת נווה צדק.

 

זכרונות:

"...לפני נוה צדק היתה שכונת נווה שלום שבה נולד אבי וגם אני נולדתי שם ועד גיל 5 היינו שם.

מסוזאן דלל עד לרח' הכובשים יש רחוב חברת שס. אני זוכרת שאיפה היום מסעדת סוזאנה היה מגרש עם עץ גדול ושם היו הגברים משחקים ששבש או דומינו.

עברנו אחר כך לרחוב דיזנגוף ליד רחוב בזל ששם היה צפון העיר סביונים וכלניות גדלו בחצרות והילדים ידעו לשחק ברחוב למדנו משמרת צהריים לא קיטרנו והיה כייף...".

יצחקי [גרינשטיין] רבקה
rivkasata@walla.com




תל אביב - נווה שרת
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה.

 

 

שכונת נווה שרת - רקע כללי

נווה שרת היא השכונה המזרחית ביותר בתל אביב ונמצאת מצפון לירקון.

ראשיתה של השכונה במעברת "יד המעביר" בשנות ה - 50. בשנות ה - 70 החלה תנופת בנייה בשכונה ונבנו דירות לזוגות צעירים. בתחילת שנות ה - 80 עברו להתגורר בשכונה (ברחוב הדף היומי) משפחות מהמגזר החרדי מקהילת חסידות גור. בתחילת שנות ה - 80, בתקופת כהונתו של ראש הממשלה מנחם בגין, נכללה נווה שרת בפרויקט שיקום שכונות שבמסגרתו הופנו משאבים רבים לפיתוח השכונה. אוכלוסיית השכונה גדלה משמעותית בשנים 1989-1990 עם העלייה מברית המועצות.









 
הצטרפו אלינו גם בפייסבוק
עדכונים - בלוגים - אירועים - אלבומי תמונות - סרטונים נדירים


שלח דף זה לחבר תגובות, הערות, והוספת מידע, מושגים ונושאים למנוי חינם על מגזין הנוסטלגיה"כובע טמבל" הוסף למועדפים



כל הזכויות שמורות © לאתר נוסטלגיה אונליין ו/או לבעלי התכנים, הדימויים והתצלומים.