חיפוש:   בכל האתר  בשמות הערכים  בקרדיטים     חפש  |  חיפוש תמונות בנושא:   חפש
   מפת האתר  |   כרגע באתר: 167 מבקרים   |  כניסה לדף האישי    
עורך: דייויד סלע
דבר העורך כתבו לעורך
| עמוד הבית | מי אנחנו | מרכז מידע לגולש | על נוסטלגיה ורטרו | קרדיטים | צרו קשר | גולשים כותבים
 

+   אביזרים וחפצים
+   אוספים ותחביבים
+   אז - וכעת
+   אירועים ושנים
+   ארכיון האישים
+   ארכיון הוידאו
+   ארכיון הישראליאנה
+   ארכיון הכרזות
+   ארכיון המצגות
+   ארכיון הקול
+   אתרי נוסטלגיה
+   בידור ופנאי
+   בקיבוץ
+   בריאות, טיפוח וניקיון
+   בשכונה
+   בתים ומבנים מספרים
+   גלויות בולים וסמלים
+   דירה ובניין
+   היום בהיסטוריה
+   המקום בו גרנו
+   העפלה ועליות לא”י
+   חג ומועד
+   טלוויזיה ורדיו
+   ילדות נשכחת
+   לבוש אופנה והנעלה
+   מוזיקה שיר וזמר
+   מזון ומשקה
+   משחקים וצעצועים
+   מתחם מורים
+   נוסטלגיה בצה”ל
+   ספורט
+   ספרות נוסטלגית
+   עבודה ומלאכה
+   פוליטיקה ובחירות
+   רדיו נוסטלגיה
+   רכב ותחבורה
+   רשת חברתית
+   שונות
+   שירותי גולש
+   שפה עברית
+   תיאטרון עברי
+   תקשורת מדיה ופרסום

האתר מוקדש לזכרו של
 יוסי פשרמן (פשי) ז"ל
2003 – 1954

מעל ל - 1100
סרטוני וידאו נוסטלגיים
בארכיון הוידאו שבאתר

יום העצמאות ה-7
 

הצוללת דקר
 

תל אביב הקטנה
 
 

פורטל: בשכונה



השכונה שלי

תל אביב - יד אליהו
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה


שכונת יד אליהו - רקע כללי

יד אליהו היא שכונה בדרום מזרח תל אביב. השכונה, הנקראת על שם אליהו גולומב, הוקמה ביוזמת עיריית תל אביב-יפו ובאמצעות החברה עזרה וביצרון בשנת 1945, לקראת סוף מלחמת העולם השנייה, עבור משוחררי הצבא הבריטי - רובם ישראלים ותיקים. כך נוצרה שכונה הטרוגנית שהיא כיום השכונה הגדולה בתל אביב ובה כ-6,500 משפחות.

גבולות השכונה הם: רחוב יצחק שדה בצפון, שדירות משה דיין במזרח, רחוב דרך ההגנה בדרום ונתיבי איילון במערב.

לפני הקמת השכונה היו בה 16 בתים ראשונים שנבנו ב - 1943 (אז נקרא האזור אדמות זבלאווי) שבהם שוכנו משפחות שגרו עד אז בצריפים.

ב - 1945 גייס ישראל רוקח, אז ראש העירייה, 50,000 לירות ארץ ישראליות ובתקציב זה נבנו כמה מאות דירות בנות חדר אחד. בהמשך נבנה שיכון משפחות ובו דירות שני חדרים, ושיכון חיילים שבו היו גם דירות שלושה חדרים.

השכונה מפורסמת בעיקר בשל היכל הספורט יד אליהו שבה, המשמש כאולמה הביתי של קבוצת הכדורסל של מכבי תל אביב, ומאז שנסגר אולם אוסישקין ליד הירקון, גם כאולמה הביתי של קבוצת הכדורסל של הפועל תל אביב.
מוסדות נוספים בשכונה הם בית הלן קלר לטיפול בלקויי שמיעה ובית השיריון.
על גבולה הצפוני-מערבי של השכונה, ומחוצה לה, שכן עד לשנות התשעים תיאטרון הסינרמה. אולם הסינרמה הינו ציון דרך בתולדות תל אביב והוא מוכר בזכות המבנה העגול שלו.

גבולות השכונה הם: רחוב יצחק שדה בצפון, שדירות משה דיין במזרח, רחוב דרך ההגנה בדרום ונתיבי איילון במערב.


זכרונות:

"...שכונת יד אליהו נקראה על שם אליהו גולומב ונבנתה עבור חיילי הבריגדה היהודית בצבא האנגלי שלחמו בנאצים ואבי ז"ל היה בה ובמהלך המלחמה נישבה עלידי הנאצים.

שכונה זאת הייתה ילדותי וכל פעם שאני עובר בסביבה הלב מפעם ואיזה דימעה קטנה צצה בזווית העין.
שכונה אינטימית שכל בית הנמצא על הקרקע לכן גם מיספר המישפחות היה קטן, כמו קיבוץ על יד העיר תל אביב.
מקום שקט מאוד מפני שתחבורה ציבורית לא ניכנסה לשכונה ואין מה לומר אלא דבר אחד - להיות בעיר אבל לחיות בקיבוץ - כל אחד מכיר את כולם.
למשל בל"ג בעומר היינו מוצאים עמוד חשמל ומציבים אותו בשטח שגבל בנחל איילון ומקימים עליו מדורה ענקית ומסביב למדורה הגדולה היינו מקימים מדורות קטנות שבהם היינו עושים תפוחי אדמה ובצלים וכל השכונה הייתה נהנית מאוד מהערב הזה...".

רם ברגר
ram9115@zahav.net.il

 

==========================================================================

"...זיכרונות ילדות מעוררים געגועים. יש בהם ריחות, מראות, צלילים, אנשים אהובים שאינם איתנו. עד היום, כשאני חולפת בשכונה וברחוב בו עברה עלי ילדותי אני מחפשת את בניין מספר 55 ומחסירה פעימה.

תל-אביב, שכונת יד-אליהו. המקום בו נולדתי וגרתי עד גיל 12 השתמר, כאילו אנחנו עדיין גרים בשיכון מפ"ם, ברחוב יצחק שדה מספר 55. כניסה ראשונה, קומה שלישית. גומעת בפחד את המדרגות במהירות, במיוחד לעת חשיכה. דירה ענקית בעיני הילדה שבי. בת יחידה להורים מבוגרים. אימא עקרת בית למופת, אבא מנהל עבודה בחברת בנייה.

שנות החמישים. בתים ארוכים בני ארבע קומות, שלוש כניסות בכל בניין. אחת פונה לרחוב יצחק שדה, אחת אמצעית ואחת פונה לרחוב ביצרון. שיכון אליו הגיעו משפחות רבות שעלו ארצה אחרי השואה, כמו הורי.

שכונת יד אליהו בשבילי היא עולם ומלואו. היא קול צחוקם של המון ילדים מאושרים, מתרוצצים, מטפסים על עצים גבוהים שבקצה שכונה, רוקמים מתחתם חלומות ילדות.

היא מקום מגורי חבריי וחברותי, דודיי ובנותיהם, יהודית המורה לאנגלית ויהודית הגננת. שם גרה דודה מותק שלא הייתה כלל דודתי. כל שנה לפני פורים הייתי באה אליה עם אימא כדי שתתפור תחפושת חדשה.

יד אליהו היא ריח החמאה המרוחה על הלחם בדרך לגן וטעמה הגנוב של נשיקת הלחם הטרי שנקנה במכולת שבקצה הרחוב. היא ריח הניקיון והיא ריח מרק העוף המתבשל, הממלא חללו של בית כל יום שישי.

יד אליהו היא דגל אדום ענק מתנוסס באחד במאי כיאה לשיכון מפ"ם. אבא שלא יכול היה לשאת את הרעיון שדגל אדום יתנוסס ליד המרפסת שלנו היה מוריד אותו בהיחבא, ומישהו היה תולה אותו בחזרה וחוזר חלילה.

יד-אליהו היא בית ספר "גיבורי ישראל", אליו הלכנו ברגל בקבוצות. משמרת שנייה, מסדר בוקר, הפסקה פעילה בה הרקדתי את כל התלמידים, חדר האחות עליו הייתי אחראית. מורה לאנגלית שהולך איתי מכיתה לכיתה כדי שאלמד את התלמידים אנגלית באמצעות שירים.

יד אליהו היא סניף הצופים "שבט צבר" אליו הצטרפתי כשרוב חבריי הלכו לתנועת השומר הצעיר. תנועה, פעולות, ספירת קפלים בחצאית, טיולים, חלומות נעורים, אהבה ראשונה...

יד אליהו היא זיכרונות וגעגועים שנותרים בלב. ריחות, מראות, צלילים וזיכרון אנשים אהובים שאינם איתנו היום...".

מרים מורבר
muraver@013.net




תל אביב - ישגב
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה

 

שכונת ישגב - רקע כללי

בשנת 1952 התאספו במשרד ראש הממשלה דוד בן-גוריון, פקידי הממשלה ואנשי משטרה. את הישיבה הראשונה אז, ניהלה מזכירתו של ראש הממשלה, גב' טוב והחליטו להקים שכון עבור עובדי המדינה. נבחר ועד ונבחרו נציגים: מטעם ראש הממשלה נבחר ד"ר בוכויץ, מטעם המשטרה - הקצין מאיר גילרמן, מטעם עובדי המדינה מר שניר, ומר יעבץ מהנדס תכנון משרד הפנים.
אנשים אלה, פירסמו מודעות לכל מי שזקוק לשכון שירשמו במשרד ראש הממשלה.

בשנת 1951 נבחר שטח אדמה מעבר לירקון שנקרא אז אדמת "אבו קשק".
באותה שנה התקיים טכס הנחת אבן הפינה בהשתתפות שרת העבודה הגב' גולדה מאיר. המדינה הייתה בתקופת הצנע ורק אחרי קשיים רבים להשגת חומרי בנין, הושלמה בנית הבניינים (בני 2 קומות) ונכנסו הדיירים הראשונים, ללא חשמל, ללא כבישים וללא אמצעי תחבורה.
במשך הזמן השתפרו התנאים, השכון חובר לחשמל, נסללו כבישים והוקם גם בית ספר.

באסיפה הכללית שהייתה אז, הוצע שם לשכונה, ולפי הצעת השופט יפרח הוחלט לקרוא לה: י ש ג ב על שם 4 הנציגים. יעבץ, שניר, גילרמן, בוכוויץ שהאותיות הראשונות בשם משפחתם, מהוות את שם השכונה.

חני גילרמן
maor_m@netvision.net.il

 


זכרונות:

"...אני מתגורר בשכונת ישגב מאז הוקמה ב-1953. משפחת גילרמן - ממקימי השכונה - התגוררו באותו בנין שבו משפחתי התגוררה והורי היו חברים של המשפחה.

לפני שהגעתי לשכונת ישגב גרתי בתל אביב ברחוב נחלת בנימין. למדתי שני שלישים בכיתה א' בבי"ס ביאליק. בפסח 1953 עברנו לישגב. אחי ואני למדנו בבית ספר בשכונת דן. האזור כולו היה מיושב בדלילות.

בין הבניין שבו הורי התגוררו לבין נחל הירקון ואצטדיון רמת גן השתרעו שדות פרא. יללת תנים נוגה הייתה המנגינה ששמענו כל לילה. זה היה בהחלט מפחיד. מחוץ לזה, זה היה גן עדן של טבע וחופש. שוטטנו לבדנו בחבורות בכל האיזור, חופשיים לנפשנו וכל האזור היה מגרש משחקים גדול עבורנו.

כל זה כבר חלף ואיננו, אבל הזיכרונות עדיין חיים בי. זו הייתה זכות גדולה וכיף לגדול בשכונות של עבר הירקון. ללא ספק עיצב את אופינו להסתדר ולהיות עצמאיים ולא להיות תלויים בהורים בהגעה לכל מקום. אף פעם לא השתעממנו. שיחקנו ברחוב במשך החופשות ותמיד היו ילדים ומשחקים בכל פינה שהתאימה למשחקינו.בלי מתנסים וחוגים. פשוט להיות ילדים ולא צרכני חוגים ועסוקים במחשב.

אני עדיין גר באותה שכנה ובאותו רחוב...".

אורי אביעד
aviadour@netvision.net.il




תל אביב - כפר שלם
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה.

 

שכונת כפר שלם - רקע כללי

כפר שלם היא שכונה בדרום מזרח העיר תל אביב. במקום בו ניצבת השכונה התקיים עד לשנת 1948 חלק מהכפר הערבי סלמה אשר נחשב כמרכז אוכלוסייה ערבית.
בין התושבים היו גם אמידים מיפו אשר בנו שם בתי כפר. מהכפר ירו צלפים על השכונות היהודיות השכנות (התקווה, עזרא ויד-אליהו).

במבצע חמץ שהתקיים ב - 22 באפריל 1948, נכבש הכפר סלמה, ובעקבות זאת נותר ריק מתושביו.
מיד לאחר נטישתו יושבו בכפר עולים חדשים, בעיקר משפחות שהגיעו מעליית מבצע "על כנפי נשרים" (עלייה מתימן), וכן חסרי בית בעקבות המלחמה.

בעקבות כך שונה שם הכפר מ"סלמה" ל"כפר שלם", שהייתה מעתה לשכונה תל אביבית צפופה מאוד.

 

זכרונות:

"...למדתי בבית ספר שנקרא...בית ספר "הלל"...המבנה לדעתי עדיין קיים אם כי בנו סביבו בתים חדשים.
לנו היה במרכז סוכנות דואר שכונתית
...".

פלורה
                                                                                                          plora_can@walla.co.il

 

=========================================================================

"...למדתי בבית הספר גולומב שהיה בנוי בצריפים מפוזרים בשטח בשכונה. ממנו יצאו לא מעט עורכי דין ועבריינים...".

שוש
s4422@walla.com

 

==========================================================================

"...ביתי היה ברחוב ס"א, צמוד לבית הספר הילל שם למדתי עד כיתה ג'. לא רחוק משם היה בית עלמין מוסלמי שלבושתנו הרבה (ולא מתוך אהבת מרדכי) נהרס ועליו נבנה מגרש כדורגל, ואחר מכן בנין רב קומות. מול ביתי הייתה גינה ציבורית עם עצי דומים גבוהים יפים ומניבי פרי. זללנו אותם בכל פה. במשך הקיץ, כל שבוע הציבה עירית ת-א מסך הקרנה ענק בגינה ואנו ישבנו על אדמת הגינה וצפינו בסרטי ילדים. זה היה הבילוי הקייציי שלנו. בשבתות ארגנה העירייה הסעות מסודרות לחוף הים ג'בליה ביפו.
במרכז הכפר היה מן מרכז מסחרי שממש יצר מעגל חיים. היו שם שען, פחח, גלידרייה שקראו לה "רומיה ויוליו" כן כן, כך קראו להם, הייתה שם חנות מתנות מקסימה שנקראה "מתנה" והיה סניף דואר וקיוסק וחנות לחומרי בנין של "אבא יקותיאל" כך קראו למקום, וכמובן המסעדה של "סעדיה" שבאף מקום יותר בארץ לא אכלתי פול או שעועית כמו שהוא בישל ומכר.
לא נעלנו בתים ובגיל 5 הלכנו לבד לגנון כי ההורים יצאו מוקדם בבוקר לעבודה. היום זה כבר לא יכול להיות...".

אסתר שופן
ettys555@gmail.com

 

========================================================================

 

"...שמי לוי מנצור ואני מגיל 3 גרתי בכפר שלם בשנת 1949. היה שם מגדל מים. איני יודע אם הוא קיים היום. הייתה שם מכולת שהייתה שייכת למשפ' גינדי ברחוב ס"ד מול בית ספר הילל.
זכור לי מקרה מאוד מצער בשנות החמישים, כאשר ילדה קטנה חרשת בת 7 ששחקה ליד המכולת של משפ' גינדי נדרסה למוות ע"י משאית אספקה שחנתה לצורך פריקת סחורות למכולת. מקרה זה נחרט לי עמוק בזיכרון למרות שהייתי בגיל 10 בערך...".

לוי מנצור
zuri2132@gmail.com

 

 ========================================================================

תגובות:

אני גרתי במעברה א' בסלמה (כפר שלם) 12 שנה, משנת 1950 ועד 1963. אני מחפש תמונות מהמעברה של אז ומהסביבה.

שחר (שוורץ) משה
mshachar@smile.net.il

 




תל אביב - כרם התימנים
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה.

 

שכונת כרם התימנים - רקע כללי

כרם התימנים היא ההתיישבות הראשונה של העיר העברית הראשונה, תל אביב
עם יסוד השכונה, התרחבה התשתית לחיי התיישבות מחוץ  יפו. השכונה ממוקמת בדרום-מרכז תל אביב, בין הרחובות אלנבי, גאולה, הכובשים והכרמל.

השכונה קמה רשמית בשנת 1904 על ידי יהודים שעלו מתימן, אך למעשה, מספר משפחות שהגיעו בעליה ראשונה מתימן, בשנת 1881, כבר הקימו בתים בשכונה והתגוררו בה.
בכך למעשה, מהווה השכונה את ההתיישבות היהודית הראשונה מחוץ לחומות יפו.

בשל חסרון הכיס שאפיין את תשובי השכונה בתי השכונה בראשית המאה ה-20 היו מבנים מקרטונים, פחונים וכל חומר אחר בהישג יד שניתן להקים ממנו מבנה זול. בשל כך, כונתה השכונה גם באופן רשמי מצד הראשויות כ"כרם קרטון".

השם ניתן לה בשל הכרם של התימני.
באותן שנים אם אדמה לא עובדה במשך 3 שנים היו מפקיעים אותה מידי בעל הבית, ולכן נהגו לשתול גפנים ולהגיד שמגדלים עליהן צימוקים, ואז לא היו באים לבדוק את השטח.

השכונה התפתחה כלווין של יפו מצפון לשכונת מנשייה עוד בטרם נוסדה העיר תל אביב.




תל אביב - לוינסקי
שתף 
אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה



תל אביב - מונטיפיורי
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה

 

שכונת מונטיפיורי - רקע כללי

שכונת מונטיפיורי היא שכונה בתל אביב המשתרעת ממרכז עזריאלי בצפון לרחוב יצחק שדה בדרום, ומנתיבי האיילון במזרח עד לרחוב המסגר ולדרך בגין במערב.
השכונה הוקמה בשטחו של פרדס מונטיפיורי שהיה הפרדס הראשון בארץ ישראל שניטע וטופל בידי יהודים.

בשנת 1842 הרב יהודה הלוי מרגוזה, רבה של העיר יפו, רכש חלקה על גדות נחל איילון (ואדי מוסררה) מצפון מזרח ליפו, בה נטע פרדס. בשנת 1855 נרכש הפרדס על ידי משה מונטיפיורי שנקרא על שמו.
הפרדס נעקר בשנת 1922 ושטחו נמכר כמגרשים שנרכשו בידי יהודים לא אמידים שהקימו עליהם את השכונה
.
ברחוב שדרות יהודית מס' 12 נותר העץ האחרון מפרדס מונטיפיורי.
בתחילת שנות ה - 80 של המאה שעברה נעקר העץ בזהירות והועבר לגן הטרופי ב"גני יהושע" שם הוא עדיין מלבלב ונותן פירות
.
במרכז השכונה נמצא רחובה הראשי, שדרות יהודית, על שם רעייתו של הנדבן, הליידי יהודית מונטיפיורי.
השכונה הוקמה כשכונת מגורים עצמאית וירוקה, וביוני 1943 צורפה השכונה לעיר תל אביב ונסללו בה כבישים ומדרכות.
בעשורים הראשונים להקמתה ידעה השכונה מספר שטפונות שנגרמו מקרבתה לנחל האיילון.
בשנת 1952 הוגבהו הקירות התומכים שבגבולה המזרחי של השכונה ובכך הסרו את האיום. קירות אלו מפרידים עד היום בין השכונה לבין נתיבי איילון.



זכרונות:

"...את ימי ילדותי בין השנים 1942-7 ביליתי בשכונת מונטיפיורי.
השכונה שוכנת מערבית לשרונה (הקריה דהיום) שכונה של עובדים השוכנת במקביל לואדי מוסררה (איילון דהיום).
הורינו שפחדו לשלוח אותנו דרך בסיס הסודנים (רח' חשמונאי) פתחו בית ספר בבית הכנסת בניהולו של יוסף וסרמן, שבתו, ציפי פרימור הינה מדריכת טיולים בארץ ובתל אביב.
בין חברי לכתה אז היו הזמרת איבה סמדר, יפי דנן, משה שקד, משה ברונשטטין, אהרון אכסלרוד, רחל דאבוש, איטה, רחל מחסנאי, מיכאל וולד ועוד.
חבר שלנו גילה להגנה כי ליד בית הדר יש מנהרה, שם נהרג חבלן של ההגנה.
בשנת 1947 עברנו לגבעתיים. ..".

יוסי אלמוג (פרלמוטר)
goalmog@zahav.net.il

 

======================================================================

"...שכונת מונטפיורי השתרעה בזמנו , בין דרך פ"ת והמסגר במערב ובין "הואדי" המוסררה במזרח. גבולה הצפוני של השכונה היה שטח ריק, שלאחר מכן נבנה עליו בי"ס מכס פיין.

השכונה גבלה בצידה הדרומי עם מגרש כדורגל של הפועל, סגור מסביב בגדרות גבוהים מעץ, היום צידו השני של המגרש גובל עם רח' בן אביגדור.

השכונה היתה שכונת מגורים אופיינית לאותה עת, עם אוכלוסיה מגוונת. גני ילדים, בית ספר שהיה מפוצל במספר מבנים בשכונה. לאחר עזיבת הבריטים את שרונה, (הקריה כפי שנקראת היום) הועבר בית הספר למבנה אחד.

השכונה סיפקה לעצמה את כל השרותים הנדרשים, החל מחנויות מכלת, דרך הקצב וולודיה, מחלבה עם הרפת במרכז השכונה של משפחת קוזיניץ, שתי מאפיות ששימשו את דיירי השכונה כתנור לשבת, עם ריחות החמין והצ'ולנט. ביח"ר לקרח ומחסן קירור, חייט, ספר, בית מרקחת ובית חרושת קטן לגלידה. היו גם שני מתקני אופניים, האחד מצמן, שהיום הפך לשם דבר בין אוכלוסית רוכבי האופניים, והשני בשם חקק שהתמחה לאחר מכן לטוסטוסים.

שנים שלושה בתי כנסת אשכנזיים, ובית כנסת אחד של האוכלוסיה הטריפוליטאית בשכונה, שנבנה ברובו בהתנדבות ע"י יוצאי העדה.

לנו הילדים של אז, המקום היה גן עדן לגדול בו, למרות הקשיים הכלכליים של מירב המשפחות.
היו לנו מרחבים , משחקי רחוב, היה לנו את הואדי והחורשה הצמודה. בואדי שיחקנו בשני דגלים כאשר היינו נוחתים אל מתחם הדגל מצמרת העצים בעזרת חבלים שהוכנו מבעוד מועד. מגרש הפועל הסמוך היה מקום מצויין להעפת טיארות וקיפקות ( היום קוראים להם עפיפונים) והתחרות היתה מי מגביה עוף ומי היא הטיארה הגדולה והמקושטת ביותר. חומרים לבניית המשחקים הגיעו אלינו מהעסקים במקום תמורת סיוע כזה או אחר.

כך גם בנינו את הקורקינט, כאשר העץ מהנגריה הברזל מהמסגר והקוגלגר מהמוסך, על הקורקינט המאולתר רכבנו בשדרות יהודית , הרחוב היחידי שהיה סלול בשכונה.

בשכונה גר יהודי יקר בשם נתן אקסלרוד ז"ל שהיה מראשוני תעשיית הקולנוע בארץ, ובימי שישי אחה"צ , היה מזמין ילדים לצפות בסרטים מפי עמלו.

מועדון ויצ"ו שהיה ממוקם סמוך לדרך פ"ת שימש לארועים חגיגיים שונים, ובחורף בעונת השטפונות, היווה מקלט למשפחות שבתיהם הוצפו.

השכונה חוותה מידי חורף את עליית מפלס המוסררה והמים החומים היו מלכלכים את הבתים והציוד הדל.
המים הביאו איתם גם "מתנות" כמו ציוד שנסחף משכונות אחרות לאורך המסלול. זכור לי שפעם אחת הגיעו עם המים גם נחשים חצי רדומים. לנו הילדים, השטפונות האלה היו בעצם כיף, לא כל יום ניתן לנו לדשדש בבוץ מחד ומאידך היינו פטורים מלימודים.

דמויות הזכורות לי מהשכונה.
ברוך חגי ,ספורטאי נכה שלוקח עד היום חלק נכבד בתחרויות ספורט שונות.
איתי בבית הספר בשכונה למדו תלמידים שבעצם אין קשר היום איתם אולם חלק משמות אני זוכר, גד ויינשטיין, ידעאל סטפק, כמדומני שמתחרה בשחמט, ברוך ברייר, נילי טפר, חלנה ברני, מרדכי צמח, כיום גר בכפר סבא, רות יעקב...".

משה (זיגי) זיגדון
zigis1@gmail.com

 

======================================================================== 

"...לסבי דוד פרידמן ז"ל, היה בית בשדרות החשמונאים מספר 17 שם התגוררנו הורי ואחי מ-1943 עד 1951 כאשר עברנו לקריית בורוכוב.
אני זוכר את משה זיגדון, את צמח, את גד וינשטיין, את רות יעקב שפגשתי כעבור שנים בטכניון, את השיטפונות, את הטנקים הבריטיים, את בית החרושת לקרח, את משפחת בליטה בחור שכינויו ביבא, את המורה רינה זרם, את המנהל חנוך הרלינג ועוד ועוד.
אשמח אם יווצר קשר...".

ידעאל סטפק
yedael@012.net.il

==========================================================================

"...הורי שכרו ב - 1947 צריף דו משפחתי מאחורי בית האבן שהיה ממוקם בחזית שד' יהודית מס 8 או 10. היה שם מגדל מים. הייתי בגן שהיה ברח' בית הלל (כנראה) והיה ממש קרוב לוואדי. עשינו עגלות עם קוגלגרים וגלשנו מהכביש הראשי לכוון הוואדי. שיחקנו בשדרה.
הצריף שלנו שהיה שייך לבעל הבית שגר בחזית הרחוב היה עם יריעות זפת על הגג ובצדדים. היה לנו עץ תפוזים אחד בחצר ולול עם תרנגולת, ומאחורינו היה פרדס.

השכן שלנו מעבר לגדר היה סופר ידוע שאימא שלי שתחייה, לא זוכרת את שמו. מעבר לשכן הסופר היו 2 משפחות "לא אשכנזיות" שבקיץ היו מוציאות לחצר מגשים עמוסים מיץ עגבניות לייבוש.
שיחקנו בשדרה וממול היה קיוסק וצרכניה. בן דוד של אימי היה גר במעברה קרוב לוואדי -מאחורי בית קלקא כיום...". 
 

דוד (זלץ) גביש
david_gh@zahav.net.il

 

=====================================================================

 "...נולדתי בתל אביב אבל כשהייתי בן כ- שנתיים עברנו לגור בשכונת מונטיפיורי מול שרונה.

לסבי היה בית המרקחת היחידי בשכונה. בשד' יהודית מס' 9,  שם גם הייתה דירתנו בקומה 4. עברתי ילדות בצל הצבא הבריטי בשרונה ולאחר מכן עם הכלניות.

בשכונה גרתי משנת 1939 ועד 1948. אז עברתי להתגורר בחולון שם אני חי עד עצם היום הזה...".

רזיאל צונג
etyz@zahav.net.il

 

===================================================================

 




תל אביב - מחלול
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה


שכונת מחלול - רקע כללי

שכונת מחלול הייתה שכונה בתל אביב שנוסדה בתקופת המנדט הבריטי, והוקמה כמשכן זמני לפליטים יהודים שנאלצו לברוח מיפו במהלך המאורעות בשנות השלושים.

 

שכונה זו, נבנתה לאורך שפת הים של העיר באזור בו מסתיימת היום שדרות בן-גוריון (אז קק"ל) והיא שכנה בין הרחובות גורדון בדרום וארלוזורוב בצפון.

השכונה סבלה מרוחות עזות ומהצפות מידי חורף כתוצאה ממיקום זה, ומאחר ומרבית המבנים היו פחונים וצריפים היו פורצות בחורף גם שריפות רבות. בשיאה מנתה השכונה כמה מאות בתים ומרבית דיירי השכונה היו ממעמד חברתי-כלכלי נמוך, רובם עולים חדשים עניים.

בסרט "חבורה שכזאת" הוצג גיבור הסרט (המגולם על ידי יוסי בנאי) המתגייס לפלמ"ח ויוצא לקיבוץ, המתגורר בשכונה. צילומי קטע הסרט בו הוא עוזב את ביתו נערכו בתחילת שנות השישים בשרידי השכונה. באותן שנים היה עדין קיים צוק הכורכר והצריפים היו בנויים למרגלותיו.
על שטח השכונה נבנו כיכר אתרים, בריכת גורדון ומלונות שונים. ליד שכונה זו נרצח חיים ארלוזורוב, בדיוק בקצה במדרגות היורדות היום מככר אתרים.

 

 

 

 

זכרונות:
"...נולדתי בשכונת מחלול בשנת 1936. לאחר שהוריי ברחו מהפרעות בחברון עם ילדיהם שחלק נולדו בחברון וחלק בירושלים.

אבי בנה את הצריף בשכונת מחלול ב' מס' 71 כאשר הצריף כפסע בינו לבין מרגלות ההר שפונה לים. המרחק מהחוף היה בערך כמאה מטר. לימים הים שטף את ההר (הצוק) לא יכולנו לפתוח את חלון המטבח בצד הים בחורף, כי כשהיו גלים גבוהים הם שטפו את פנים הבית. סיבה אחרת לאי פתיחת החלון הייתה שהיסוד של הצריף הגיע לקו ישר עם ההר.

בתוך השכונה היתה חנות מכולת של משפחה ושמותיהם היו זינע, טריינע, געצעל. אחותי זהבה בוגרת ממני וזוכרת היטב את המכולת. מי שזוכר גם, בבקשה ליצור קשר.

חיה בוכניק (קרוצ'יק)
hayacons@zahav.net.il
 

==============================================================

"...בשכונה היו כמה מאות צריפי מגורים שבהם שכנו כמה אלפי תושבים. מהשכונה יצאו כמה מפורסמים ביניהם: הסופר משה שמיר, השחקן יוסי גרבר ואחרים.

השכונה היתה פרוסה על גבעות הכורכר כשגבולותיה הם: ממערב - שפת הים; ממזרח - רחוב הירקון; מצפון - בית הקברות המוסלמי (מול תחילת שדרות קק"ל או שד' בן-גוריון דהיום); ומדרום - קצת דרומה מרחוב גורדון.

בשכונה היו שני מפעלים 
גדולים: מפעל לעיבוד עורות ומפעל טקסטיל בשם "דלפינר יוחננוף"; וגם מפעל עברי סודי ליצור נשק.

ילדותנו היתה ילדות שמחה ומאושרת מאד בשכונת מחלול. השבילים בין הצריפים יצרו מבוכים בהם ניתן היה להסתתר במשחקי המחבואים.
אך גולת הכותרת במקום היתה האפשרות לבלות בים. בים בילינו לא רק במשחקים ובדיג. בנמלי תל אביב  ויפו אוניות המשא עגנו במרחק של כ-2 ק"מ מהחוף והמטענים נפרקו לדוברות גדולות ( שנקראו מאונות) והן נגררו למעגנים באמצעות סירות מנוע (שנקראו לאנצ'ים). לפעמים נפלו למים מטענים אשר נאספו ע"י תושבי השכונה המאושרים.

בשכונת מחלול היינו עדים גם לאירועים דרמתיים, כמו למשל הופעת אונית הנשק "אלטלנה", הפגזתה, הצתתה ולאחר מספר חודשים - גרירתה ללב ים והטבעתה...".
 
ישעיהו שרון
sharon1@013.net
 
 
==============================================================
 
 
 
 
============================================================

תחילה, אל פירוש השם מחלול: זו מילה תורכית שמשמעה: "אדמה ללא בעלים".

"...ראשיתה של שכונה זו במאורעות 1921, שאז ברחו פליטים יהודים רבים מיפו, ומועצת העיר תל-אביב, חיפשה מקום בו תוכל לישב אותם ואת אנשי העלייה השלישית זה מקרוב באו. המקום שנמצא, הוא גבעות הכורכר בשפת ימה של תל-אביב, ממערב לרחוב הירקון, החל משדרות קק"ל בצפון (היום שדרות בן-גוריון) ועד רחוב גורדון בדרום. גם אנשי גדוד העבודה נטו אהלם במחלול.

הייתה זו שכונת צריפים בנוית לוחות עץ, חלקם פליטת גלי הים, וחלקם ליפטים נטושים, אשר צופו במה שנקרא "טול" (נייר עבה משוח בזפת) כדי למנוע דליפת מים. הגגות היו עשויים רעפי בטון על קורות עץ משופעות, אף זאת כדי למנוע דליפת מים.

חשמל היה בל יראה ובל ימצא, למעט צריפים ספורים ליד רחוב הירקון, אשר יכלו למשוך כבלי חשמל מן העמודים שהוצבו שם ברחוב. ואם חשמל לא היה, עכברושים היו בה בשפע.

מבנה שהיה בשכונה היה בנוי מעץ, היה מועדון "טיר" אשר שכן על שפת הים, למרגלות בית האדום", ובו רובי-אוויר לשם ירייה אל מטרות קרטון. במקום היו גם מכונות חשמליות למשחק (אשר כיום מחליפים אותם מחשבים הקטנים פי כמה), מושא לילדי השכונה, אשר בשל מחסור כיס, נאלצו להסתפק רק בצפייה באותן מכונות. וכמובן, בתי-המרחצאות אשר שכנו על החוף, בהם ניתן היה לאכסן את בגדי המתרחצים בים, ואף לקבל מקלחות של מים זכים.

בקרבת בתי-המרחצאות, שכנה סוכתו המיתולוגית של המציל אהרונצ'יק, (אהרן בראל) עמו כיכב כמציל גם ה"אילם", אשר שמו מעולם לא נודע לנו. וגם כרמי, חוכר הצבת כסאות הנוח על החוף, זכור לטוב, וזאת למרות שרדף אותנו ילדי השכונה בזעף, בגין בורות אשר כרינו במתחם החכירה שלו בחוף.

רוב ילדי השכונה - למעט ילדים דתיים אשר למדו בבתי ספר של ה"מזרחי", למדו בשני בתי-ספר. האחד "תל-נורדוי" אשר שכן ברחוב פרישמן, והשני "נס-ציונה" אשר שכן ברחוב גרץ.

בשכונה עצמה לא היו חנויות מכולת, ואלה שכנו ברחוב הירקון. האחת: חנותו של "ליזר", ברחוב הירקון פינת עם-ישראל-חי, בבניין בו שכנו גם משרדי ביהח"ר דלפינר יוחננוף. והשנייה חנותו של "מילמן", כשמונים מטר צפונה ממנו...".

אליהו ציפר
גר בשכונת מחלול 1937 עד 1949
 

================================================================

שכ' מחלול נחלקה ל-2 : מחלול א' בקטע הדרומי , ומחלול ב' בצפון.

"...בשנת 39' (אז נולדתי) נחתו מול חופי השכונה 2 אוניות מעפילים - "פאריטה" ו"טייגר-היל".
במלחמת השחרור הופצצה השכונה ע"י מטוסים מצריים ---ונהרגה ילדה בת 13 בשם תקוה קפלן ז"ל...".


ישעיהו שרון
shbatya@gmail.com
 

================================================================

"...נולדתי וגדלתי בשכונת מחלול, על שפת ימה של ת"א, שכונת ליפטים, שהובאו מאירופה ובה היה רכושם של אותם עולים דאז.... הליפטים צופו בניר זפת, מפני הלחות והגשמים. נקרעו בהם חלונות ודלתות, והם הפכו לבתים. קראו לזה אז "שכונת חאפ", מיידיש - חאפן - לחטוף, חטפו את הקרקע והקימו בחטף שכונת צריפים. בחצרותיהם גידלו גינת ירק קטנטונת, לול קטן, שאז - היו עבורי עולם ומלואו.

שכונת מחלול השתרעה בין "הבית האדום" - מטה ההגנה ועד לחוף מציצים. בירידה לחוף גורדון (היום ניצב שם מלון), היה הקיוסק של שושנה. אישה מיוחדת, קטנה, גרומה ושזופה, ממש "שרופה", שמכרה בקיוסק גזוז חמוץ-מתוק, צהוב אדום.

השכונה "נזלה" ממש מרח הירקון והשתפלה עד לחוף מעל לחולות...הסתובבו וחיו שם אנשים מיוחדים, "אחרים", כמו אהרונציק המציל, נוחים (מנחם) ביך, סבי - שהשכיר כסאות נוח מחופים בברזנט, (אחרי שנים - שופצו הכיסאות וחופו ב"סרנית"....) איזה ימים קשים ואהובים, תמימים...".

עדית
edithv@netvision.net.il
 

==================================================================


"...נולדתי בשנת 1957 וגדלתי בשכונת מחלול ב' 661, בתל אביב, עד גיל 8 . זיכרונות נפלאים של ילדות חופשיה כמעט בטבע- ים וחוף פראי.

גרנו בצריף והשכרנו חדר בו לסטודנטים - היה לנו צריף גדול עם חצר ענקית שגדלו בה תרד, חבצלות ים ונר הלילה. כמה הצטערתי שנאלצנו לעזוב כי נבנתה כיכר אתרים. איני רוצה להשתמש במילים לא יפות, אך היא מכוערת, הסתירה את כל הנוף שהיה פרוש לכיוון הים משד' קק"ל- היום שד' בן- גוריון....".

יונה פרבר
yona.ferber@gmail.com
 

=============================================================== 

 "...שכונת מחלול - נולדתי ב-1945 בשכונה. גרנו בחלק הצפוני מול הים. בחורף הגלים היכו בצריף. גרתי עם הורי מרים ומשה גרטל וסביי רבקה ושלמה רביצקי. למדתי בא.ד.גורדון שהיה ברחוב לסל. עזבנו ב-1953...".

נעמי גלזר
nomiglr@walla.co.il
 

=============================================================== 

"...גרתי בשכונת מחלול בשנת 1954 עד 1956 בערך. אני ילידת 1948 ולמדתי שם בבית ספר תל נורדאו כיתות ב, ג.
זוכרת את שושנה מהקיוסק. האם יש תמונות שלה? יש לי זיכרונות יפים מהמקום ומהים שהייתי רואה מחלון הצריף שנשרף לנו אחר כך.. יש לי המון חוויות מהתקופה הזו..."

דבורה יחימוביץ
dvorayh@netvision.net.il 




תל אביב - מחנה יוסף
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע למושג זה


שכונת מחנה יוסף - רקע כללי

שכונת מחנה יוסף נוסדה בשנת 1904 ונקראת על- שמו של רבה הספרדי של יפו באותם ימים, הרב יוסף ארואץ. השכונה צמודה לשכונות נווה-צדק ונווה-שלום וקרובה למגדל שלום.




תל אביב - מעוז אביב
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה

 


שכונת מעוז אביב - רקע כללי

השכונה נוסדה בשנת 1954, כשיכון לאנשי צבא וכוחות הביטחון, במטרה שבפרוץ מלחמה יהיה אפשר לאסוף אותם במהירות המירבת והיעילה ביותר.

 

זכרונות:

"...כמה זיכרונות ילדות יפים יש לי. מדברת על שנים 1970-1973 גרתי ברחוב הראשי במעוז אביב בבני אפרים. היינו יושבים כולנו על הדשא כל לילה ושרים ומשוחחים היו ימים של כייף עם חברים וחברות.
לעולם לא אשכח את תקופת החגים במיוחד את חג הסוכות היינו "גונבים" קרשים מבית הכנסת שהיה אז בבניה כדי לבנות את הסוכה הכי יפה...".

Tova Steinberg
ginmikeronny@hotmail.com

 

============================================================================

"...למי שנולד וחי במעוז אביב, מילים כמו "הדשא הגדול", "הצרכנייה", "הכביש הראשי","מעבר לכביש", "הצופים", "המשוגעת","האילמת", "הגבעה","לנדאו", "גלנטריה טנא", "זקס" "פרפומריה דורה" "סאלם התימני","הבית הגדול", "הבתים החדשים",.....ועוד, אלו מוסדות מכובדים, שקבלו שמות קוד כאלה,שרק מי שחי בתוכם כל כך הרבה שנים הבין...".

דינה ברנשטיין (פעם לוינגר)
dinab@magen-ecoenergy.com




תל אביב - מעונות עובדים
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה.

 

שכונת מעונות עובדים

 

 

תגובות:

מעונות עובדים א' ב' ג' ברח' מזא"ה בתל-אביב (מס' 62,63,64,65,66,67) נבנו בשנות השלושים לחברי ההסתדרות.

התגוררו בה לא מעט בכירים במוסדות ההסתדרות - כמו ברל כצנלסון, ראש מועצת הפועלים בת"א קיציס, סגן ראש עירית ת"א פרי, מנכ"ל שיכון עובדים לוין, ראש מרכז הקואופרציה גורן, ראש המרכז החקלאי נטע הרפז, מנהל חברת "אוירון" מיכאלי, הרוקח הראשי של קופ"ח בת"א שולבוג (שלו), שחקנית ה"אהל" חנה שנטל (רביב), מנכ"ל עיתון "דבר" - לפידות, מי שלימים ח"כ ישראל גורי (אביו של המשורר חיים גורי) ועוד - עסקנים ואנשי עבודה בכל התחומים.

כולם גרו אז בתנאים לא פשוטים, בדירות רבות היו
דיירי-משנה, אבל חווינו ילדות יפה. רובנו היינו חברים בתנועות-נוער חלוציות, הבוגרים התגייסו לפלמ"ח ואנו הצעירים יותר שירתנו בנה"ל.
דור הראשונים הלך מזמן לעולמו. מבין הדור השני והשלישי נותרו בשכונה מעטים, אבל הבניינים קיימים, החצרות מטופלות. אינני יודע אם הדיירים הנוכחים יודעים משהו על קודמיהם. אכן, גדל "דור אשר לא ידע את יוסף"... חלק מהעסקנים זכו ששמם מתנוסס על רחובות בתל-אביב וזכו גם למקום כבוד בהיסטוריה של ישראל. האחרים, צנועים יותר, נותרו רק בזיכרונם של שני משפחתם.

 

גדלתי מגיל שנה בשכונה זו, לאמי, שחקנית ה"אהל" ולאבי, הנדסאי ברכבת המנדט ואח"כ רכבת ישראל. עבדתי כרופא-ילדים בבי"ח יפו ואח"כ "וולפסון" וכיום אני חי בחולון. אחי, פרופ' עמירם רביב היה ראש המחלקה לפסיכולוגיה באונ' תל-אביב.אגב, רוב הילדים למדו בבית-החינוך לילדי העובדים ואח"כ ב"תיכון חדש" שהיו בתי-ספר סוציאליסטים, למרות המרחק הרב מהבית והצורך לנסוע באוטובוס וגם ללכת מרחק אך קטן ברגל. אבל לא היינו מפונקים... על מעונות עובדים א' נכתב ספר בידי משה שלו - "חלומות ושברם".

 

ד"ר עוזי רביב
uzraviv@netvision.net.il




תל אביב - מרכז העיר
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה


מרכז תל אביב - רקע כללי

האזור מתאפיין בבתי מגורים שנבנו בסגנון הבינלאומי ובסגנון האקלקטי, אם כי חלקם נהרסו ברבות השנים, אחרים שינו את ייעודם, ורבים הידרדרו והוזנחו. בשנים האחרונות ניכרת מגמה של שימור, חידוש ושיפוץ הבתים.

רוב בתי המגורים בלב תל אביב נבנו בשנות השלושים והארבעים, וחלקם אף מוקדם מזה. רובם היו בני שלוש קומות בראשיתם, אך במשך השנים נוספו קומות גג על רבים מהם. בחלק מן הרחובות ניכר אופיים האירופי של הבתים – חזית המשיקה למדרכה, ללא גדר וגינה, בניגוד לבתים בסגנון ישראלי ובתים משנות החמישים, עם קומת עמודים מעל גינה או חניה. באחדים מן הבתים אפשר עוד לראות את קיר המגן, קיר לבנים שחיפה על הכניסה לחדר המדרגות, מסתור מכדורי צלפים מיפו במלחמת השחרור בבתים, שרובם ככולם היו נעדרי מקלטים.

 

זכרונות:

"...במרכז העיר היו 2 בתי-ספר דתיים בעלי צביון דתי-לאומי. בי"ס מוריה - בניהולו של ד"ר מלכיאל, ה"דתי יותר", ברחוב בוגרשוב, צמוד לשכונת "נורדיה" (הצמדה ל"לב דיזנגוף"), שאנשי "הפועל המזרחי" שלחו את בניהם לשם, ובי"ס ביל"ו, בשדרות רוטשילד, בניהולו של חיים מישורי, הליברלי יותר, שאנשי "המזרחי" שלחו לשם.

מגרש ריק, מאוחר יותר ניטעו בו עצים, ומאז הוא נקרא "החורשה" היה ממוקם ברחוב ביל"ו, בין הרחובות החשמונאים וכרמיה. מקום זה היה מרכז המשחקים של ילדי האזור.
צמוד אליו, מעברו השני של רחוב ביל"ו, היה קיוסק "עלוב" בו קנינו גזוז בטעם פטל או לימון, וצמוד לו בכוך במרפסת הבית הסמוך - הסנדלר. כל החנויות היו סמוכים, המכולת של ברץ, הירקות של אהובה גלפר, הדגים של .... (שכחתי את שמה), המאפיה של טגנסקי ברחוב ברדיצ'בסקי, וגם המספרה. זה היה כל עולמנו.

לשחק כדורגל הרחקנו עד ל"מגרש הכלניות" בקרית-מאיר, בפינת הרחובות היום אבן-גבירול מאנה, או במגרש שהיה ברחוב יהודה הלוי, ליד בית המדידות (פינת רחוב שיינקין). לא נשכח גם שרונה (היום הקריה), ואת חוות הרכיבה של גורדון, שהייתה במקום בו ממוקם היום "בת הרופא" (רחוב לסקוב פינת רחוב הפטמן כיום ), ליד בית מפעל הפיס...".

שילה
harsho@zahav.net.il

 

=============================================================================

"...אני גרתי ברח' שמריהו לוין, מתחת לבית הייתה תחנת אוטובוס מס' 5, ומאחורי הבית הגדר משותפת עם בית הספר "הכרמל" שבו למדתי.
חבריי לכיתה גרו ברחובות מסביב כמו שד' חן, הנביאים, זמנהוף, דיזנגוף ליד היכל התרבות והבימה. היינו משחקים 5 אבנים, חבל, חמור חדש ועוד. אכן, נוסטלגיה...".

קטי (הידנה) לוי
ketty3@bezeqint.net  




תל אביב - נאות אפקה
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה.

 

 

שכונת נאות אפקה א' + ב' - רקע כללי

 

נאות אפקה א'
נאות אפקה א' הוקמה בראשית שנות ה - 60 של המאה ה - 20, על ידי חברת שיכון עובדים וקבלנים פרטיים. השכונה נחשבת לשכונת מגורים בעיקרה. בפאתי השכונה היה מפעל כיתן מזרחית לרחוב ונציה, וכיום פועלת במקום חנות גדולה למוצרים שונים.

נאות אפקה ב'
נאות אפקה ב' הוקמה בשנות ה - 60 על ידי חברת שיכון עובדים ובעצם כללה בתוכה את שכונת הצכים שנבנתה בתחילת שנות ה - 50. רוב הבנייה בשכונה הנה רוויה וחלקה הקטן בתים צמודי קרקע. השכונה כוללת את פרויקט "גבעת הפרחים" שנבנה מאוחר יותר ובו בניינים גבוהים יותר בני שבע עד שמונה קומות.

ב - 1948 עדיין היה ניתן להבחין על הגבעה אשר היום נטוע עליה הפארק של שכונת "גבעת הפרחים" בשרידים של תעלות קשר ועמדות צבאיות של הצבא הטורקי.









 
הצטרפו אלינו גם בפייסבוק
עדכונים - בלוגים - אירועים - אלבומי תמונות - סרטונים נדירים


שלח דף זה לחבר תגובות, הערות, והוספת מידע, מושגים ונושאים למנוי חינם על מגזין הנוסטלגיה"כובע טמבל" הוסף למועדפים



כל הזכויות שמורות © לאתר נוסטלגיה אונליין ו/או לבעלי התכנים, הדימויים והתצלומים.