חיפוש:   בכל האתר  בשמות הערכים  בקרדיטים     חפש  |  חיפוש תמונות בנושא:   חפש
   מפת האתר  |   כרגע באתר: 145 מבקרים   |  כניסה לדף האישי    
עורך: דייויד סלע
דבר העורך כתבו לעורך
| עמוד הבית | מי אנחנו | מרכז מידע לגולש | על נוסטלגיה ורטרו | קרדיטים | צרו קשר | גולשים כותבים
 

+   אביזרים וחפצים
+   אוספים ותחביבים
+   אז - וכעת
+   אירועים ושנים
+   ארכיון האישים
+   ארכיון הוידאו
+   ארכיון הישראליאנה
+   ארכיון הכרזות
+   ארכיון המצגות
+   ארכיון הקול
+   אתרי נוסטלגיה
+   בידור ופנאי
+   בקיבוץ
+   בריאות, טיפוח וניקיון
+   בשכונה
+   בתים ומבנים מספרים
+   גלויות בולים וסמלים
+   דירה ובניין
+   היום בהיסטוריה
+   המקום בו גרנו
+   העפלה ועליות לא”י
+   חג ומועד
+   טלוויזיה ורדיו
+   ילדות נשכחת
+   לבוש אופנה והנעלה
+   מוזיקה שיר וזמר
+   מזון ומשקה
+   משחקים וצעצועים
+   מתחם מורים
+   נוסטלגיה בצה”ל
+   ספורט
+   ספרות נוסטלגית
+   עבודה ומלאכה
+   פוליטיקה ובחירות
+   רדיו נוסטלגיה
+   רכב ותחבורה
+   רשת חברתית
+   שונות
+   שירותי גולש
+   שפה עברית
+   תיאטרון עברי
+   תקשורת מדיה ופרסום

האתר מוקדש לזכרו של
 יוסי פשרמן (פשי) ז"ל
2003 – 1954

מעל ל - 1100
סרטוני וידאו נוסטלגיים
בארכיון הוידאו שבאתר

יום העצמאות ה-7
 

הצוללת דקר
 

תל אביב הקטנה
 
 

פורטל: בשכונה



השכונה שלי

ירושלים - נחלאותהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה.

 

שכונת נחלאות - רקע כללי

נחלאות הוא כינוי לגוש של 32 שכונות וותיקות בלב ירושלים, שנבנו בין אמצע המאה ה - 19 לאמצע המאה ה - 20.

השכונות הראשונות נבנו על ידי יהודים יוצאי העיר העתיקה (אנשי היישוב הישן) כחלק מתהליך היציאה מהחומות, ואילו החדשות יותר הוקמו על ידי בני עדות המזרח שעלו ארצה לאחר קום המדינה.
רוב השכונות מרוכזות בין הרחובות אגריפס ובצלאל, ומיעוטן מגיע עד רחוב יפו מכאן ושכונת בצלאל מכאן. רובן בנויות במתכונת שכונות החצר האופייניות לבנייה היהודית הקהילתית של אותה תקופה. הקרקע נקנתה חלקים חלקים מידי יושבי הכפר הערבי ליפתא שבמערב ירושלים
.

ניתן לחלק את יוזמות הבנייה בנחלאות לחמישה סוגים עיקריים:
שכונת כולל - התארגנות על בסיס כלכלי-חברתי, לרוב על פי ארץ או עיר המוצא. לדוגמה: כנסת ישראל; בתי מונקאטש .
שכונת עדה - הקמת השכונה עבור מתיישבים בני עדה אחת. לדוגמה: מזכרת משה (אשכנזים); נווה שלום (פרסים וחאלבים); נחלת אחים (כורדים
).
שכונת יזם - יוזמה כלכלית גרידא, שמטרתה למכור או להשכיר את הבתים לכל המרבה במחיר. לדוגמה: סוכת שלום; מחנה יהודה; אבן ישראל
.
שכונת הקדש וצדקה - יוזמת חסד של בעלי אמצעים לטובת עניים. לדוגמה: זיכרון טוביה, אהל משה
.
שכונת הנצחה - יוזמה פרטית של בעל נכסים המבקש להנציח את שמו. לדוגמה: בתי ראנד; בתי ברוידא
.

השכונות הראשונות בנחלאות, שנוסדו במחצית השנייה של המאה ה - 19, נבנו ברובן במתכונת של שכונת חצר: בתי השכונה הקיפו כמסגרת אטומה חצר פנימית, שהגישה אליה הייתה דרך שערים שננעלו בלילות. הכניסה אל הבתים הייתה דרך החצר בלבד, וכך היו יושבי הנחלאות מוגנים ו"מוקפים חומה", מחשש שודדים וחיות מסוכנות.
דוגמאות לשכונות חצר: מזכרת משה, כנסת ישראל וזיכרון טוביה.
בתחילת המאה ה - 20 פחת החשש החצר נעלמה והשכונות החלו להיבנות במתכונת של סמטאות צרות שתי-וערב. דוגמאות לשכונות כאלו: נווה שלום, נחלת ציון ושבת אחים.

 

זכרונות - נחלת אחים:

"...נחלת אחים - גרתי ברחוב שבזי מול קופת חולים.
בהמשך הרחוב הייתה מאפייה בה היו גם מניחים עוגות ולחם לאפייה ולוקחים הביתה. האופה היה תמיד מקומח כולו וכילדה הוא הפחיד אותי.
היה גם קיוסק עם ברז של גזוז ומתקן השוטף כוסות כאשר לוחצים עליו כשהכוס הפוכה.
במעלה הרחוב מכרו גם סחלב חם.

היינו משחקים בשדה שהיום הוא גן סאקר. הצמחים שמשו לנו למשחקים רבים - צפצפות מעשבים, מוט מרעיש מגבעול יבש של שומר, זרעי צמחים עגולים בצורת ספירלה אותם נעצנו כעגילים באוזנינו, ברקנים מהם עשינו דמויות אנשים, שיבולת שועל שאת זרעיה היינו נוהגים לזרוק האחד על השני כדי לדעת כמה ילדים יהיו לנו, מחטי אורנים אותם חיברנו לשרשרת ארוכה ועוד.

למדתי בבית הספר אושיסקין כשהמנהל שלנו היה מיכאל בן חנן - מי שנתן את התעמלות הבוקר ברדיו.

ביום ראשון בבוקר הספסלים שליד גדרות הבתים היו מכוסים בקליפות גרעינים אותם פיצחו השכנים שישבו בפיג'מות המפוספסות שלהם להנאתם. השכנות שלנו, ממוצא כורדי, נהגו לשים על הגגות גיגיות שטוחות גדולות עם עגבניות מיובשות. הנשים הזקנות מביניהן היו נוהגות לצבוע את שיער ראשן באדום חינה ולי הן נראו מאוד מפחידות, זה היה אדום על רקע השיער הלבן, משהו לא טבעי.

לרוב הדיירים היה בית שימוש בחצר בתוך צריפון קטן. זוכרת את ביאזי מהמכולת. התחרז לי יופי עם שבזי שם הרחוב. חשבתי ששניהם ככה, שייכים לשכונה. לא זוכרת שלבית שלי היה מספר. כן זוכרת שקראו לבית "בית אשר".
בעל הבית ניצל את העובדה שהוריי היו פליטים חסרי כול ולקח מהם דמי שכירות - חודש 13. יופי של שיטה להרוויח על חשבון חלכאים...".

נורית טל דורות (רוזנפלד)
nurittal@gmail.com




ירושלים - נחלת שבעההרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה.

 

 

שכונת נחלת שבעה - רקע כללי

נחלת שבעה היא שכונה ותיקה במרכז העיר ירושלים של היום, שקמה בשנת 1869 (תרכ"ט) - כחלק מתהליך "היציאה מן החומות" שכלל הקמה של שתי שכונות יהודיות לפני הקמתה של שכונה זו - משכנות שאננים ומחנה ישראל.

השכונה נוסדה ביוזמת שבעה צעירים ירושלמים, בני המשפחות הוותיקות ביישוב הישן של ירושלים בעיר העתיקה, ששאפו לשפר את רמת חייהם ולצאת מהצפיפות והתנאים הירודים של הרובע היהודי: יוסף ריבלין, יואל משה סלומון, יהושע ילין, מיכל הכהן, בנימין (בייניש) סלנט (בנו של הרב שמואל סלנט שהיה רבה האשכנזי של ירושלים ומגדולי הרבנים בדורו), חיים הלוי ואריה (לייב) הורוביץ.

השבעה שאבו עידוד מהצלחת ניסיונות ההתיישבות הקודמים מחוץ לחומות, אם כי עדיין נחשבה התיישבות כזאת כמסוכנת ולא פופולרית. כדי להגביר את תחושת הביטחון, נבחר אתר השכונה בסמוך למגרש הרוסים שנבנה שנים אחדות קודם לכן, ועל אם הדרך הראשית ירושלים-יפו (רחוב יפו כיום).

מאז פברואר 1989, לאחר השלמת עבודות שיקום ושימור, זהו אחד ממוקדי הבילוי של העיר, וברחובותיה הצרים של השכונה ניתן למצוא מסעדות, פאבים ובתי קפה רבים.

 

 

זכרונות:

 

"...אני גדלתי בשכונת נחלת שבעה בבית ליפקין שבירושלים. חמש נפשות בבית אחד ושירותים ומטבח מחוץ לבית ורחוקים. בחורף היינו לובשים מעיל ומגפיים כדי לצאת לשירותים.

 

חיינו בשכנות טובה וחברית עם כל המשפחות. הילדים תמיד שיחקו בחוץ והמציאו משחקים. כולם היו חסרי אמצעים, אבל עם שמחת חיים גדולה. כל שכנה שבישלה או אפתה דאגה לחלק לשכנותיה...".

יונה גל
yonagal2@gmail.com




ירושלים - עין כרםהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה

 

שכונת עין כרם

 

זכרונות:

"...שכונת עין כרם, שם שוכנו הורי כשעלו ארצה מתורקיה עם 3 ילדים ב - 1949. אני נולדתי ב - 1959 בת אחרי שלושת הבנים.
אהבתי את האוירה הכפרית. חוויות הילדות טיולים בים הטרסות עצי התאנים והתות שהניבו פירות ובהפסקות בבית הספר היינו יוצאים לקטוף.

משחקי הילדות: קלאס, אמת או חובה, טיפסנו הרבה על העצים ובנינו מעין בתי טרזן על העץ. שיחקנו בלורות (גולות) סביבוני חוט, התקנו לבד קורקינט וכל מיני עגלות למינהם.

חויית ילדות בשכונה: לפני פסח הייתה צעדת 4 הימים והיא צעדה בתוך השכונה הצועדים הגיעו מכיוון בית זית. זה היה מראה מראה שאין כמותו היום. ישבנו כל היום וצפינו בצעדה הרבה מאוד חיילם בעיקר.

ועוד זכור לי שאף פעם לא נעלנו את הבתים, ולא היה פחד מפורצים או מפיגועים חבלניים. למרות הצנע והקשיים הכלכליים אני היית רוצה לחזור לתקופה הזאת היה ממש כיף...".

כהן (חביב) סיניורה
sinyora1@bezeqint.net




ירושלים - עיר גניםהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה

 

שכונת עיר גנים

 

זכרונות:

"...שכונת עולים שהוקמה בשנות ה-60, ולימים הפכה לשכונת מצוקה.

אני זוכרת את ריח התאנים, את הדירות הקטנות ושיכוני הרכבת, את האמהות הקוראות לילדים לחזור הביתה בבליל של שפות, וטעמים של אינספור מאכלים...".

אורה
museum-o@zahav.net.il




ירושלים - קטמון הישנההרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה

 

שכונת קטמון הישנה - רקע כללי

קטמון (או גונן בשמה העברי הרשמי) היא שכונה בדרום-מרכז ירושלים. בקרב ירושלמים מקובל גם לכנותה קטמון הישנה, להבדילה מרצף שכונות הלוויין שלה "הקטמונים" (או "גוננים" - גונן א'-ט') שניבנו בשנות ה-50 מדרום-מערב לקטמון כשיכונים לעולים חדשים.

קטמון התחילה להתפתח כשכונה ערבית החל משנת 1900 בערך. היא נחשבה כשכונה של החברה הערבית-נוצרית הגבוהה, בה התגוררו פקידים שעבדו בשירות המנהל והצבא הבריטי.

בשנת 1948 עמדה השכונה כחיץ בין השכונות העבריות שבדרום העיר מקור חיים תלפיות וארנונה לבין רחביה ומרכז העיר ולכן הוטל על ההגנה לכבוש את מנזר סן סימון החולש עליה ממערב.

במהלך החודשים הראשונים של 1948, החלו תושביה הערבים של קטמון לנטוש אותה.

לאחר סיום המלחמה השכונה יושבה בידי יהודים, רבים מהם מפונים מן הרובע היהודי. מלבד פליטי העיר העתיקה, יושבו בקטמון עולים ופקידי ממשלה. בגלל מצוקת הדיור חולק השטח המקורי של הבתים למספר דירות קטנות. גם מרפסות נאטמו ונבנו תוספות בניה, מה שפגע בחזות הארכיטקטונית של הבתים המקוריים. כמה מהמבנים הוסבו למבני ציבור, כגון בית החולים משגב לדך.

עם השנים, בעיקר מאז שנות ה-70, משפחות בעלות אמצעים, רבות מהן של עולים מארצות הרווחה, החלו לגלות עניין בבתיה היפים של השכונה. כמה מרוכשי הבתים איחדו מחדש את הדירות שנוצרו ב-1948, וכך נוצרו מחדש בתים מפוארים. בתהליך דומה לשל שכנותיה,בקעה והמושבה היוונית, ערכם של הבתים בשכונה עלה בהדרגה, והיא הפכה בורגנית יותר באופיה.

 

מעבר למצגת - שכונת קטמון

 

זכרונות:

"...גדלתי בשכונת קטמון, שם יווני שפרושו "על יד המנזר", הוא מנזר ס?ן-ס?ימו?ן מהשיר של שאול טשרניחובסקי: "רו?צ?ה א?ת ל?ש?מו?ע ה?ש??יר אשר ג?ר / עם יער אפרים, כשהוא עודו ש??ר? / ע?ל?י והתייח?ד?ת? לך אל תחת ה?מו?ן / ב??רו?ת?יו הז?קו?פים של מ?נ?ז?ר ק?ט?מו?ן." אחרי קום המדינה הפך א?ח?ד המ?ב?נים של המנזר לבית חולים לילדים נכים ואבא שלי היה הרופא המנתח. בבוקרי ימ?י הש?ב??ת נלוויתי אליו כשהלך לבקר את הילדים מטופליו, ובדרך ברך את הנזירים לשלום ביוונית עתיקה שלמדו פעם בבתי הספר. אני הצצתי בינתיים פנימה לראות כלי קודש של נוצרים. חורשת האורנים שהקיפה את המקום היתה מקום קסום, צופ?ן ינשופים, כשפים וסודות. היום יש שם פ??ארק יפה ומטופח אבל הבניין התגמ?ד והסודות גזו ונעלמו.

א?ל נ?ק?ד?ים את המאוחר, אני מדברת על הימים שעוד הרב??ה לפנ?י, כאשר קטמון היתה ש??דה שהש??ת??ר?ע מאו?פ?ק עד או?פ?ק. הבית שלנו עמד באמצע השדות, ומן החצר יכולנו לראות את גבעת ש?אה?ין ואת בית הט??ר?מו?מ?ט?ר – בית עם חלון ארוך-ארוך, שממנו ירו קשות מאוד אחר כך, במלחמת העצמאות. מדרום ראינו את מנזר מ?ר-א?ל?יא?ס (ליד רמת רחל) שגם ממנו ירו ופוצצו לנו את החלונות והמדרגות. מימיננו עמד בית הקונסול השוויצארי, שאליו עברה אחרי קום המדינה משפחת ב??יב??י נתניהו, ואז כבר הייתי גדולה דיי כדי לעשות אצלם "ב??ייב??י-סיט?ר". במורד רחוב בוסתנאי שכן ארמון מפואר של ע?ב??ד-א?ל-ג?אנ?י כאמ?ל?ה עם עמודים מעוטרים פסוקי קוראן בחזיתו. אחרי מלחמת העצמאות עברו אליו פליטים מהעיר העתיקה שכיסו את עיטורי האבן בט?יח?. עוד א?ח?ר כך גר בו ראש הממשלה לוי אשכול. בקצה הרחוב עמד בית התווים עם סורגים של ח?מ?ש?ה עם ת??ווים ושם כבר גרו הבריטים , שבתקופה מסויימת הקיפו את האזו?ר בגדר תיל וכדי לצאת היה צריך לעבור מחסום – ממש כמו בימינו. אבל לחייל הבריטי שעמד שם היו אבזמים מבריקים כמו שמש, הוא נשא א?ל??ה ואקדח, והיו לו שיער ושפם צהובים כמו ש??ד?ה החיטה שהשתרע מתחת לבית. את שדה החיטה עיב??דו בדואים והם זרקו עלינו אבנים וצעקו "י?הו?ד?י ח?ר?אמ?י".

בכל רחבי השכונה היו אולי עשרים משפחות יהודיות במרחקים גדולים וילד קטן לא הלך לבדו לשום מקום, כך שלא היה עם מי לשחק. לאחי ולי לא היו דודים בסביבה, סבא וסבתא לא היו אז לרוב הילדים, ואבא שלנו בעצמו ישב עם הצבא הבריטי בהו?דו? ונלחם שם ביפאנים. הוא התגייס כשנולדתי וחזר להקים את צה"ל לקראת מלחמת העצמאות, ואמא היתה עסוקה מדי בענייני היש??ר?דות ופרנסה. לא נשאר לנו אלא לשעשע את עצמנו ולהמציא לנו את המשחקים שלנו. למשל, ר?יצ?פ?נו מאבני השדה "כביש" מתחת לבית שלנו. היום זהו רחוב הל"ה, אבל אז זה היה סתם חלום באספמיא. הצצנו במשקפת במלצרים הסודאנים שהגישו לבריטים משקאות על מרפסת מלון "פ??אר?ק-ל?יין". אספנו חיטה וק?ל?ינו אותה על פ??ח, ולא ניתן לשכוח את הריח הנפלא של הקלי! ריח עוד יותר מש?כ??ר היה לקוצ?י הס?יר?ה בסוף הקיץ, ומנגינה הזבובונים שחגו באוויר עודה הומה באוזני. למנגינה הוסיפו צלילי הפעמונים בצווארם של עדרי הכבש??ים שר?עו, וגם לחמור שח?ימ?ר אחרי אדון ה?אזו?, בעל הבית שלנו, והביא לנו עצים להסקה היה פעמון.

הש??ד?ה היה ארץ פלאות עם איריסים ונרקיסים וכלניות כחולות! הרבה ימים ישבנו על הגג השטוח והסתכלנו על הר?כ??ב?ת שנשאה איכרים עם סלי תרנגולות, עיזים וחמורים, ובעיקר חיילים מכל העולם שנלחמו בכל העולם בגלל ר?ש??עו?ת עולמית . לא פעם עשו "חיפוש" גם בביתנו. אמא אמרה שצריך לגרש את האנגלים אבל אני לא הבנתי איך יכול להיות שאבא שלי, שעוד לא ה?כ??רתי אותו, נעשה רופא בצבא שלהם שצריך לגרש. האם הגירוש יכלול גם אותו? אחי הגדול חילל בחליל וסיפר לי סיפורים עד שנמאס לו, ואז לימד אותי לקרוא בעצמי עוד לפני שרשמו אותי לבית הספר. בית הספר היה רחוק מאוד (
הגמנסיה), אבל אז הלכו ברגל דרך השדה שעה ארוכה ולא חשבו שזה לא בסדר. אחי אסף מי גשם מנקיקי הסלעים והראה לי במיקרוסקופ מה ש?ו?ר?ץ בתוכם. המצאנו סרטי צלליות מניירות ומספריים ומנורת שולחן וחיברנו להם סיפורים שלמים. אורחים כמעט לא באו ורק נושא המכתבים, שלבש מ?ד?י חאקי עם פס אדום בצד, הביא לנו מכתבים מאבא כשהוא גורר את האופניים שלו בין הסלעים ומדבר עם אמא בערבית. כתבתי על הימים ההם ספר שלם אבל המו"לים לא חושבים שזה חשוב.

אחר כך בנו בקרית שמואל הסמוכה את בת?י ב??יב??ר?מ?ן ושם היו ילדים שמותר לשחק א?ת?ם. בחבורה קטנטנה כזאת עמדנו ליד ה"תנובה" של אדון ז?מ?יר וראינו איך אנשי הלח"י רוצחים את הרוז?ן ב??ר?נ?דו?ט מהאו"ם. עוד קצת אחרי כן פרצה המלחמה, הפלמ"ח הפך את הבית שלנו לע?מ?ד?ה וניהל שם קרבות עקובים מדם, בעיקר הקרב על סן-סימון. אמא נשארה עם הלוחמים ואותנו הילדים שלחו אל קרובים במרכז העיר. כשחזרנו לביתנו המופצץ אחרי הקרבות התחיל כבר סיפור אחר לגמרי.

נורית יובל
n_yuval@zahav.net.il

 

=========================================================================

"...רח' הפורצים 19 שנת 1963. בית ספר יסודי יהודה הלוי ברח' רחל אימנו - כיתה א' מורה מרסל, כיתה ב-ה המחנכת יפה ריבלין, כיתה ו רחל אוהלי מחנכת.
תנועת נוער בני עקיבא - שבט אריאל סניף מרכז.
מכולת ציון ברח' הל"ה, מכולת יצחק ברח' הפורצים בסוף הרח', ירקן אזולאי ברח' הל"ה ירקן לוי ברח הפורצים.
שכנים ברח' הפורצים 19: משפחת פנר, משפחת שקרקה, משפחת צ'קירוב, משפחת גרינשטיין, משפחת לוין, משפחת שביב...".

שרה
sarav@mof.gov.il

 

========================================================================

"...עוד על קטמון הישנה. במקטע אחר יותר דרומי. הל"ה 29. אני הגעתי לשכונה כילד בן 3-4. מתי בדיוק איני יודע. אבי כחייל נשוי משוחרר עם ילד (אנוכי: יליד 45) או שניים (אחי אריה יליד 1949) קבל חצי דירה עם מטבח ושירותים משותפים. איני בטוח מתי בדיוק (חודש ושנה) השכונה התאכלסה אחרי המלחמה. אך אז הגענו.

למיטב זכרוני הרחוב היה סלול ליד ביתי (למעשה ממחלקי המים ועד פינת משגב לדך הרחוב היה סלול). האם מישהו יודע מה היה שם הרחוב לפני המלחמה?

ד"ר דוד אדלר
adlerdavi@gmail.com




ירושלים - קטמוניםהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע למושג זה

 

שכונת קטמונים - רקע כללי

קטמונים (או גוננים, בשמה העברי שלא נקלט) היא שכונת לווין של שכונת קטמון, המורכבת למעשה מ-8 תת-שכונות.

בשנת 1952, החלו להיבנות מדרום לשכונת קטמון שיכונים לעולים החדשים שהגיעו לארץ עם שנותיה הראשונות של מדינת ישראל. כמו רוב השיכונים בארץ, הדירות שהוקמו היו קטנות למדי, אך הקרקעות סביבן היו נרחבות יחסית, מתוך כוונה לאפשר לעולים להפיק יבול חקלאי מסוים. הדירות היו בבעלות ציבורית של החברות עמידר ופרזות. עד מהרה נחשבו השיכונים למוזנחים ולא אטרקטיביים. בזו אחר זו נבנו השכונות גונן א', ב', ג', ד, ה' (אשר קרויה גם סן סימון, על שם המנזר השוכן בה) ו- ו' , ונקראו כך לפי סדר הקמתן.

בסוף שנות ה - 50 הוקמה אף שכונת גונן ח' (השם "גונן ח' ניתן לה במקום השם "גונן ז', כדי להימנע ממשחק המילים שבמילה "זין") ובתחילת שנות ה - 60 נבנתה גונן ט' .
לעתים מתייחסים לשתי שכונות אלו, המצויות ממערב לקטמונים, בנפרד מגונן א'-ו' , למרות שיש להן מאפיינים היסטוריים, גאוגרפיים וסוציו-אקונומיים דומים
.

שכונת קטמון ח' נבנתה בסוף שנות ה - 50 באותה צורה (רח' השומר ורח' הנוטרים).
שכונת קטמון ט' נבנתה במחצית הראשונה של שנות ה-60 בצורת שיכונים, ובשונה משאר שכונות הגוננים מספר רב של דירות נשארו עד היום בבעלות החברות המשכנות ומשמשות מגורים לאוכלוסייה חלשה מבחינה כלכלית, כולל גל העלייה מחבר העמים ומאתיופיה בשנות ה - 90.
למרות ההשקעה הרבה של שיקום שכונות בשיפור המבנים בקטמון ח'-ט', ב-20 השנים האחרונות לא חל שינוי באפיוני האוכלוסייה אם כי דירות קטנות חוברו ו/או הורחבו ליצור שטחי מגורים גדולים יותר ולצמצום מספר המשפחות הגרים בכל בנין. עם זאת, למרות השינוי, השכונות עדיין נחשבו למוזנחות
.




ירושלים - קריית היובלהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה.


שכונת קריית היובל - רקע כללי

קריית היובל היא שכונה בדרום מערב ירושלים. השכונה נוסדה בשנת 1954, שלוש שנים לאחר יובל הקרן הקיימת לישראל שחל בשנת 1951, ובו התכוונו להתחיל את בניין השכונה ומכאן שמה.

השכונה נבנתה על מקומו של הכפר הערבי הקטן בית מזמיל ובתחילתה נקראה השכונה בשם זה. באפריל 1948 התרחשו קרבות בין כוח ההגנה שישב בח'ירבת חמאמה (כיום: הר הרצל) ובין כוחות מתנדבים ערביים שישבו באלג'ורה (כיום: אורה). כפריי בית מזמיל העדיפו לנטוש את כפרם. אדמות הכפר הנטוש הועברו לאפוטרופוס הכללי הממונה על הרכוש הנטוש (אדמות נפקדים), וכשחששו בישראל מחזרת הפליטים, נעשתה עיסקת קרקעות שבה הועברו קרקעות כפרים נטושים לידי הקרן הקיימת לישראל (העיסקה כונתה "מיליון הדונם הראשונים").

ב-1951 חל יובל הקרן הקיימת ולשכונה שביקשו להקים על אדמות הקרן הקיימת בבית מזמיל ביקשו לקרוא בשם: "קריית היובל", אבל ההקמה התעכבה והשכונה קמה רק ב-1954.
בתחילת שנותיה נבנו בשכונה בתים דו-קומתיים כשבכל בית יש ארבע יחידות דיור על שטח של פחות מחצי דונם. הבתים היו מצופי אבן "דבש" פראית ובשל כך הוענק להם הכינוי: "בתי אבן", יחידות הדיור הללו היו קטנות (כ-33 מ"ר).
יותר מאוחר הצטרפו אל בתי האבן צריפים עשויים עץ ואסבסט שכונו בשם "אסבסטונים".

נבנו שתי שכונות כאלו: האחת ממערב לבתי השכונה בכיוון עין כרם, והשנייה מסביב לערוץ הנחל שמערב דרום-מערב לקריית היובל, בינה לשכונת עיר גנים. בהמשך, נבנו שיכונים עבור האנשים שישבו באסבסטונים.

בכלל נבנו בשכונה שיכונים רבים: שיכון ותיקי ההסתדרות, שיכון עובדי המדינה, שיכון עובדי משרד העבודה, שיכון אזרחי של חברי הציונים הכלליים ועוד שיכונים. במשך שנותיה הראשונות, נחשבה השכונה לשכונת עוני. לעזרתה באו שיכוני הסטודנטים שנבנו במרכזה (שיכוני רח' שטרן).

 

זכרונות:

"...גדלתי בשכונת קרית היובל בירושלים.
הגענו לשכונה עוד כשקראו לה בית מזמיל. נאמר לנו שמזמיל היה שייך ובעל האדמות ולכן קראו לשכונה בית מזמיל...".

אבי
avic@mitzpe-ramon.muni.il

 

=======================================================================

"...בתחילת שנות החמישים בקשה ההסתדרות הכללית "להיטיב" עם חבריה, והציעה להם- בעיקר לאלה שסבלו ממצוקת דיור - לעבור ולגור בשיכון שנבנה לותיקי ההסתדרות.

השיכון נבנה על חורבותיו של הכפר הערבי הנטוש בית מזמיל. לא רחוק מ
שכונת בית וגן. ומאחר ובאותן שנים חגגה ההסתדרות הכללית יובל - 25 - שנים להקמתה, נקראה קרית יובל. גם על כך תקצר היריעה כאן מלספר. על ראשוני המקום, על בתים ללא חשמל, ללא מים,ללא פתוח סביבתי, כמעט ללא תחבורה, ללא בית ספר או מכלת...".

 יעקב בהט
jacobaht@zahav.net.il

 

=======================================================================

 

"...בקריית יובל היה שיכון עממי שכלל 9 בלוקים עם 4 כניסות כ"א ו - 6 דירות בכל כניסה.
השיכון נצבע בצבע וורוד והיו בו חיי חברה וקהילה מגוונים.

בין כל שני בלוקים הפריד "מגרש" ענק שבו היו משחקים בעיקר תושבי בלוק שבחזיתו המגרש. כמובן שהיו מלחמות בין הבלוקים שידעו להסתיים ברגע שצריך היה להתאחד. במרכז השכונה היתה ה
צרכניה וגן השעשועים...".

איציק
iluz_izk@smile.net.il

  

   




ירושלים - קריית מנחםהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה.

 

 

שכונת קריית מנחם - רקע כללי

 

קרית מנחם הינה שכונה בדרום מערב ירושלים. השכונה, שהוקמה בשנת 1956 עבור עולים חדשים ומפוני המעברה בקריית היובל, קרויה על-שמו של נשיא קק"ל בארצות הברית מנחם ברסלר, שהיה בין התומכים העיקריים להקמתה. השכונה נקראה על שמו עוד בהיותו בחיים.

 

בדרום ובמזרח גובלת השכונה בשכונת עיר גנים, במערב בהר אורה ובמושב אורה (הצופה על הדסה עין כרם), ואילו בצפון היא נושקת ליערות הרי ירושלים והמוסד כפר שלמא. רחובות השכונה קרויים ברובם על-שם מדינות, בעיקר באמריקה הלטינית שהצביעו באו"ם בעד הקמת המדינה.

מצבה הקשה של השכונה הביא בשלהי שנות ה - 70 להקמת הקיבוץ העירוני ראשית בלב השכונה, שהחל בפעולות לשיפור וקידום קריית מנחם. הקיבוץ הוקם על ידי יוצאי קיבוצים ומושבים בשכונת הבוכרים, ובשנת 1991 עבר לשכונה. באותה תקופה היה מצב השכונה בשפל. סוחרי סמים משכו אחריהם את הנוער, עבריינות כוחנית שלטה בשכונה והייאוש פשה בה. כצעד ראשון של הקיבוץ הוחלט על מבצעי ניקיון נרחבים בהם סולקו כמויות אדירות של פסולת. לאחר מכן נשתלו במקום מדשאות, גינות ורדים ועוד, בשיתוף התושבים שגילו התעוררות ורצון עז להמשיך בשינוי.

 

זכרונות:

" בשכונה עומד מגדל המים הגבוה ביותר ובו סימני הכדורים שפגעו בו ממלחמת ששת הימים. השכונה בנויה במקום גבוה יחסית לאזור והנוף הנשקף מביתי צפה למושב אורה שכביש הגישה אליו מוביל גם לביה"ח הדסה עין כרם.

משקיפה הייתי, בשעות קבועות, על הרכבת הנעה בתנועות נחש על המסילה בתוך נחל שורק ושאגת צהלה הייתה יוצאת מפי. זוכרת כיצד אימי שוחחה בערבית קולחת עם הערביות שהיו עולות מהכפר הסמוך בית צפפה וקונה ממרכולתן, ענבים ותאנים, שהיו מונחים על גבו של החמור העייף והמותש.

לבעל המכולת השכונתית קראו אברהם לוטטי. כל יום היה משכים ופותח את המכולת בשעה 5:00 בבוקר, נח את מנוחת הצהריים וחוזר עד הערב. כל בוקר אחי היה רץ למכולת ושולף כמה לחמניות חמות ולחם חם מתוצרת אנג'ל וכשהיה נכנס לבית ניחוח הלחם פשט בכל הבית. השכנים - כולם הכירו את כולם, וכולם ידעו על כולם...".

שולמית ברוך-זריהן
 shuli716@gmail.com




ירושלים - קריית משההרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה.

 

 

 

 

 

 

 

 


סיפור שכונת קריית משה.

נוצר על ידי: המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל. 1.5.2015
מספר תמונות: 47.

זמן עליית המצגת 5-10 שניות. מומלץ ללחוץ על אפשרות SAVE לשמירת המצגת במחשבך.
לכניסה למצגת – לחצו כאן




ירושלים - קריית שמואלהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע למושג זה.




ירושלים - רוממההרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 
אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה



ירושלים - רחביההרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה


שכונת רחביה - רקע כללי

השכונה הוקמה בסוף שנות ה - 20 של המאה ה - 20 על אדמות שהיו בבעלותה של הכנסייה היוונית-אורתודוקסית, אשר כונו ג'נזריה, ואשר נמכרו לחברת הכשרת היישוב בשנת 1922.

החברה העסיקה את האדריכל היהודי יליד גרמניה, ריכרד קאופמן, שתכנן אותה כשכונת גנים בהשראת עיר הגנים האירופאית, תוך יישום עקרונות הסגנון הבינלאומי שרווח באותה עת בארץ ישראל.

בשלב הראשון תוכננה "רחביה א', שגבולותיה היו רחוב המלך ג'ורג' במזרח, רחוב רמב"ן בדרום, רחוב אוסישקין במערב ורחוב הקרן הקיימת בצפון.
מאוחר יותר נבנו גם הרחבות לשכונה - רחביה ב', ג' וד'. על פי התקנות המקוריות של ועד השכונה הותר לפתוח בתי מסחר רק בשני הרחובות הראשיים שבשולי השכונה, וזאת כדי לשוות לה אופי פסטורלי.
הרחובות שנועדו למעבר לכלי רכב היו צרים כדי שלא יהפכו לסואנים מדי, ואילו השדרה הירוקה החוצה את השכונה מצפון לדרום נועדה להולכי רגל ולמטיילים והיא רחבה יחסית
.

ראשוני תושביה היו ממנהיגי היישוב היהודי הנבנה בארץ ישראל, ורבים מתושביה הבאים לאורך הדורות היו מנכבדי המדינה. בין תושביה המפורסמים היו מנחם אוסישקין, יצחק בן-צבי, ארתור רופין, דב יוסף, גרשם שלום, שמואל הוגו ברגמן וגד פרומקין.
תושב יוצא דופן היה הקיסר היילה סלאסי מאתיופיה, שנאלץ לגלות מארצו בין השנים 1936?1941 והתגורר חלק גדול מהזמן הזה ברחוב אלחריזי שבשכונה. במדריך השכונתי של אותם ימים הוגדר מקצועו: קיסר אתיופיה.
לרחביה יצא שם של שכונה אריסטוקרטית של יוצאי מרכז אירופה למרות שבפועל התגוררו בה גם משפחות ספרדיות רבות
.

 

זכרונות:

"...המוכרת הערביה "שלביה תות" "אבלכר", צעקות הפחח או המסגר, "חמלה מלאנה" חומוס עם התרמילים...".

ישראלה לוי
famlevi@zahav.net.il

 

========================================================================


"...משנת 1928, בהיותי בן 11 שנים, התגוררנו בבית חדש שנבנה בשכונת רחביה בירושלים שהיתה בראשית התפתחותה.
כביש של ממש עדין לא נסלל אליה והשטח הגדול שנועד להקמת השכונה היה ברובו עדין ריק. היו קיימים בו רק כ - 20 בתים , אך תוך מספר שנים חלה בו התפתחות מרשימה. עשרות רבות של בתים הוקמו בו, כשליד כל בית התפתח גן נוי מרשים, שלא היו אז רבים כמוהו בירושלים.

במרכז השכונה ניטע גן גדול מרכזי שחצה את השכונה מצפון לדרום, ובו גם מתקני שעשועים לילדים. בכניסה לשכונה בקצה הצפון מזרחי שלה, משיק לרחוב המלך ג'ורג שתחם את השכונה במזרחה, עדין שכנה פלוגה של " גדוד העבודה ע"ש יוסף טרומפלדור". היו שם כ 15 צריפים די מוזרים למראה שנקנו בזמנו מעודפי הצבא הבריטי שחלקו העיקרי עזב את הארץ לאחר בואו ארצה של הנציב העליון הבריטי הראשון, היהודי הציוני סר הרברט סמואל.

די מהר רכשתי לי שם מספר חברים בני גילי ובהם 2 בניו של יצחק בן צבי, ורעייתו רחל ינאית, שאביה ר' יונה הקים בשכונה בית כנסת קטן, בו זכיתי לראות כמה מחשובי העיר, באותו זמן, ובהם גם את היו"ר המפורסם של הקק"ל מנחם אוסישקין.

באחד מצריפי הגדוד, הקרובים ביותר לשכונה גרה משפחה של סובוטניקים, שעלו ארצה יחד עם חברי "החלוץ", חניכיו של יוסף טרומפלדור, שעלו ארצה בסערה, מיד כשנודע דבר מותו של מנהיגם. האב ניהל מסגריה משוכללת לצרכי הגדוד. שני הבנים של המשפחה יואל ודני וילדי בן צבי היו חברי הקרובים ביותר. נהגנו לבלות יחד בסביבת הגדוד, כשמדי פעם נכנסנו לחדר האוכל של הגדוד, פרסנו לעצמנו פרוסות לחם טרי - דבר שבבית אסרו עלינו לאכול.

חברים נוספים בשכונה היו 2 בניו של ד"ר פרוז'ינין, רפי רופין וישראל דוסטרובסקי, שלימים התפרסם כאחד מחשובי המדענים במכון וויצמן למדע. הוא הצטרף מידי פעם לחבורה שלנו אך בדרך כלל העדיף לעסוק בעיסוקיו ונסיונותיו במעבדה קטנה לכימיה, שאביו הקים למענו בצריף קטן בחצר הבית. חברנו מישקה התגורר ברחוב בצלאל ויחד ביקרנו מדי פעם במוסד ''בצלאל'' וספגנו ערכי אמנות.

למדנו בבית ספר ''תחכמוני'' והלכנו דרך ארוכה ברגל. חלק מבני כיתתי היו חברים בתנועת הנוער שקמה בירושלים באמצע שנות העשרים תחת השם "ליגיון הצופים". בהיותי בכיתה ז' נעשיתי פעיל בארגון שהוקם באותם ימים בבתי הספר היסודיים ? אגודת הבריאות, שמטרתו היתה להחדיר בתלמידים את התודעה לנושאי ההיגיינה, תזונה נכונה וכדומה.

הבית שלנו כלל 5 חדרים ומגרש קטן. אחד החדרים הושכר לדייר משנה כדי לכסות את דמי המשכנתא. בדרך כלל הדיירים היו מורים שלימדו בגמנסיה רחביה שהוקמה.

בשנת 1931 התפנה שטח צריפי הגדוד (הקימו את רמת רחל ועברו לשם) ובשטח נבנו בניני המוסדות הלאומיים. הראשון שהוקם היה בית הקרן הקיימת.

מהפינה הדרום מערבית של השכונה ניתן היה לראות כפרים ערבים, ביניהם דיר יאסין. משם ירו הפורעים על כל השכונות שבמערב העיר ובמיוחד לעבר שכונתנו ואל בתי כמה מחשובי הציבור הירושלמי: משפחת רופין, משפחת סוקניק, אחד העם, מנחם אוסישקין ועוד.
המצב בשכונה היה קשה. העזרה באה ממקור בלתי-צפוי: חומותיו של מנזר רטיסבון תחמו את השכונה בקצה הצפון מזרחי שלה וראשי המנזר איפשרו לנשי השכונה וילדיהם למצוא מקלט בחדרי ואולמות המנזר. רוב הגברים בשכונה היו מראשי הפעילים בארגון ההגנה. אני יצאתי יום יום מהמנזר לוודא שאבא והבית שרירים וקיימים...".

אברהם מירון
avrahamm52@gmail.com









 
הצטרפו אלינו גם בפייסבוק
עדכונים - בלוגים - אירועים - אלבומי תמונות - סרטונים נדירים


שלח דף זה לחבר תגובות, הערות, והוספת מידע, מושגים ונושאים למנוי חינם על מגזין הנוסטלגיה"כובע טמבל" הוסף למועדפים



כל הזכויות שמורות © לאתר נוסטלגיה אונליין ו/או לבעלי התכנים, הדימויים והתצלומים.