חיפוש:   בכל האתר  בשמות הערכים  בקרדיטים     חפש  |  חיפוש תמונות בנושא:   חפש
   מפת האתר  |   כרגע באתר: 163 מבקרים   |  כניסה לדף האישי    
עורך: דייויד סלע
דבר העורך כתבו לעורך
| עמוד הבית | מי אנחנו | מרכז מידע לגולש | על נוסטלגיה ורטרו | קרדיטים | צרו קשר | גולשים כותבים
 

+   אביזרים וחפצים
+   אוספים ותחביבים
+   אז - וכעת
+   אירועים ושנים
+   ארכיון האישים
+   ארכיון הוידאו
+   ארכיון הישראליאנה
+   ארכיון הכרזות
+   ארכיון המצגות
+   ארכיון הקול
+   אתרי נוסטלגיה
+   בידור ופנאי
+   בקיבוץ
+   בריאות, טיפוח וניקיון
+   בשכונה
+   בתים ומבנים מספרים
+   גלויות בולים וסמלים
+   דירה ובניין
+   היום בהיסטוריה
+   המקום בו גרנו
+   העפלה ועליות לא”י
+   חג ומועד
+   טלוויזיה ורדיו
+   ילדות נשכחת
+   לבוש אופנה והנעלה
+   מוזיקה שיר וזמר
+   מזון ומשקה
+   משחקים וצעצועים
+   מתחם מורים
+   נוסטלגיה בצה”ל
+   ספורט
+   ספרות נוסטלגית
+   עבודה ומלאכה
+   פוליטיקה ובחירות
+   רדיו נוסטלגיה
+   רכב ותחבורה
+   רשת חברתית
+   שונות
+   שירותי גולש
+   שפה עברית
+   תיאטרון עברי
+   תקשורת מדיה ופרסום

האתר מוקדש לזכרו של
 יוסי פשרמן (פשי) ז"ל
2003 – 1954

מעל ל - 1100
סרטוני וידאו נוסטלגיים
בארכיון הוידאו שבאתר

יום העצמאות ה-7
 

הצוללת דקר
 

תל אביב הקטנה
 
 

פורטל: בשכונה



השכונה שלי

ירושלים - מחנה יהודה
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה

 

שכונת מחנה יהודה - רקע כללי

מחנה יהודה היא שכונה גדולה בצפון מערב העיר החדשה בירושלים, המאוכלסת על ידי יהודים. השכונה, אשר נוסדה בשנת 1887 (תרמ"ז), וגובלת בדרומה ברחוב יפו, אחד מצירי התנועה העיקריים בעיר החדשה. מצדו השני של רחוב יפו נמצא שוק מחנה יהודה, שלמרות שאינו נכלל בגבולות השכונה, חולק את שמה.
בשכונה בתי כנסת רבים, ישיבות, בתי ספר ומוסדות ציבוריים שונים. יש גם השוגים וקוראים לשכונת בית יעקב, הסמוכה לשוק שהתרחב גם לחלקים בה, בשם "מחנה יהודה
".

מחנה יהודה הוקמה בזמן שלטון האימפריה העות'מאנית בארץ ישראל ביוזמה משולשת של שלושה אישי ציבור ירושלמים: יעקב פרוטיגר, מנהלו של בנק פרוטיגר ומסיונר לשעבר, שלום קונסטרום הידוע בשם המשפחה בלכר (על שם עיסוקו כפחח בתרגום ליידיש) ויוסף נבון שנודע בשל הזיכיון שקיבל על הנחת פסי הרכבת עבור הקו מיפו.
לפרוטיגר היה מגרש ברחוב יפו עליו ביקש להקים במהלך 1888 שכונה יהודית למעוטי יכולת, שהבתים בה ימכרו בתשלומים. השכונה נקראה על שם אחיו של היזם יוסף נבון, יהודה נבון, שהלך לעולמו באותה תקופה.

=========================================================

 

24/02/2018
שמי מזרחי יחזקאל אני מחפש פרטים על סבי מזרחי יחזקאל שהיה קצין במשטרת המנדט הבריטי במשטרת מחנה יהודה ונפטר על שולחן הניתוחים בשנת 1944. אני אישית לא הכרתיו, כמו גם בתו סיסי שמחה מזרחי כמו כן כל המשפחה שלי. 
גרנו מעל למשטרת מחנה יהודה. שמו המלא של סבי הינו יחזקאל סימן טוב מזרחי, סבתי שושנה. אבי היה מסריט בקולנוע אוריון שנים רבות. דודי בני מזרחי היה בגזברות עיריית ירושלים. דודי ארנון רונן במשרד המסחר והתעשייה במחלקת משקולות ומידות. דודי שמעון אפריאט היה בעל בית קפה נוסטלגי ליד הדואר הישן במחנה יהודה ירושלים.
אבקש במידת האפשר כל פרט שהוא על פועלו של סבי בימים שלפני המנדט ועד 1944 שנת פטירתו וכן על משפחתי כמצויין
Name
מזרחי יחזקאל
City
ירושלים
Email
vina9@walla.co.il




ירושלים - מחנה ישראל
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה.

 

 

שכונת מחנה ישראל - רקע כללי

שכונת מחנה ישראל היא השכונה היהודית השנייה מחוץ לחומות העיר העתיקה בירושלים (אחרי משכנות שאננים) והראשונה שהוקמה על ידי תושבי העיר העתיקה עבור עצמם, בתהליך שכונה "היציאה מן החומות".

מחנה ישראל היא "שכונת עדה" ונבנתה על ידי היהודים המוגרבים (המערביים) ועבורם.

שכונה קטנה זו נבנתה ליד בריכת ממילא ושרידים ממנה נשארו באזור מלון המלך דוד עד היום. את השכונה החלו להקים כנראה כבר בשנת 1866. השכונה נבנתה במקום נמוך טופוגרפית, באזור שהוצף בחורף, בקרבת בית הקברות של ממילא.

מספר היושבים בשכונה היה מועט (כ-30 בתי אב בסוף המאה התשע עשרה) והיא נבנתה לאט בגלל מצבה הכלכלי הרעוע של העדה. השכונה נבנתה סביב חצר מרכזית ובה בור מים. בשכונה היו, כנראה, שערים שננעלו בלילות.

משבר חברתי בקהילה לאחר מות הרב ומאבקים על ירושה פגעו בשכונה. היא נעזבה מספר פעמים ונתיישבה מחדש גם במאה ה-20.

 

מעבר למצגת

 

 




ירושלים - ממילא
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה.

 

 

שכונת ממילא - רקע כללי

שכונת ממילא היא שכונה הנמצאת במרכז קו התפר בין מזרח ירושלים ומערבה.

השכונה הוקמה בסוף המאה ה-19 כשכונת סוחרים ובעלי מלאכה יהודים וערבים, ושגשגה כחלק מהמרכז המסחרי של העיר.
בין השנים 1948 - 1967 הייתה השכונה בשטח ההפקר בין ישראל וירדן, בתים רבים בה נהרסו ומצבה הידרדר.
לאחר מלחמת ששת הימים הוחלט להרסה ולבנות את המתחם מחדש בחלוקה לאזורי מגורים, מלונאות, מסחר ומשרדים, באחד ממיזמי הבנייה הגדולים, היקרים והארוכים בתולדות העיר המודרנית.

 

מעבר למצגת

 

זכרונות:

"...ילדותי המוקדמת עברה עלי בשכונת ממילא. גרנו בסמוך לחומה שנהרסה לאחר מלחמת ששת הימים.

מאותם ימים רחוקים עולים בזיכרוני פסיפס של אנשים מעדות שונות. כורדים, מרוקאיים, פרסים, טורקים ואף רומנים אם זכרוני אינו בוגד בי. עולה באפי ובפי ריח וטעם הבורקס הנפלא של המאפייה שפעלה בשכונה. בייחוד הבורקס במילוי פזי טעים טעים.

עוד אני נזכרת בערגה בהתקהלויות של השכנים בייחוד בשבתות אווירת שבת מדהימה, ואת החרדה והפחד שנפלו עלינו בכל פעם שעברנו ליד הכנסייה בראותנו את הנזירות החולפות להן לא ניתן לשכוח ועוד כהנה וכהנה זיכרונות המתנפצות ואף מתעצמות למרות שהשכונה שינתה את פניה לבלי הכר...".

לאה ענבר
leain@netvision.net.il

 

========================================================================

"...אני גדלתי בתחילת השכונה. היינו בשבת משחקים סטנגה, כדור הקפה, כי לא היה רכב. היה זה למעשה רחוב צדדי במיוחד. אהבנו לשחק במרפסת של מסעדת הסטודנטים (בזמן האנגלים נקרא פקדילי).
כשהיה שלג היינו מערימים ערמות וזורקים כדורי שלג אחד על השני..

 היה לנו את פיקיפק נפטלי המשוגע, הייתה לנו מרים של הכלבים שהייתה ממש סמל, והיו עוד המון חוויות ילדות בלתי נשכחות...".

טומי גרטמן
tommygertman@yahoo.com




ירושלים - מעלות דפנה
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה.

שכונת מעלות דפנה - רקע כללי

מעלות דפנה היא שכונה בצפון ירושלים, הגובלת בשכונת רמת אשכול וסנהדריה מצפון, שכונת שמואל הנביא ממערב, וגבעת התחמושת ממזרח. גבולה הדרומי של השכונה מוגדר על ידי רחוב שמעון הצדיק ודרך בר לב.

שכונת מעלות דפנה נבנתה בשנת 1972 כחלק ממערך שכונות הבריח שנבנו בצפון מזרח העיר מיד לאחר מלחמת ששת הימים, כדי ליצור רצף התיישבות עברי בין ירושלים המערבית לבין הר הצופים.

השכונה הוקמה על שטח ההפקר שהיה חלק מהקו העירוני. השם 'מעלות דפנה' ניתן לשכונה על שם השיפוע בו היא בנויה ועל שם צמח הער אציל.

מעלות דפנה תוכננה כשכונה קטנה ל-4000 תושבים וכמעט ללא רזרבות קרקע לבניה עתידית. לשכונה איפיונים ארכיטקטוניים ייחודיים, הכוללים שימוש באלמנטים חיצוניים צורניים על המבנים כגון קשת, זוויות, בליטות החורגות מקו הבניין ושיפועים, וזאת על מנת ליצור דו-שיח ארכיטקטוני עם מסורת הבנייה הירושלמית בכלל, וזו של העיר העתיקה בפרט. פרטים תכנוניים ייחודיים (לתקופת התכנון) כוללים שטחים ציבוריים נרחבים, מרכז מסחרי אינטגרלי במבני המגורים של השכונה, כנהוג בשכונות ותיקות, חצרות פנימיות לשימוש התושבים ולמעבר נוח בין בתי השכונה ולהולכי הרגל, ומשטחי דשא למשחקי ילדים. כן נבנו שני גשרים להולכי רגל ומגרשי החנייה הוקמו בריחוק מה מהבניינים, על מנת למנוע תנועת כלי רכב ממונעים בתוך השכונה. תכנון ייחודי זה הנוגד את התכנון של שכונות סמוכות (ובניגוד לרמת אשכול הסמוכה) זיכה את המתכננים בפרס בינלאומי.

בשנים האחרונות (2010) במסגרת מגמה הניכרת בשכונות רבות בצפון ירושלים קיימת תחלופת אוכלוסייה. במקום התושבים שאכלסו את השכונה עם הקמתה - חילוניים ובעלי מקצועות חופשיים, נכנסת אוכלוסייה חרדית.

בצמוד לשכונה, שוכן אתר גבעת התחמושת המשמש אתר הנצחה לנופלים בקרבות מלחמת ששת הימים בירושלים בכלל ובגבעת התחמושת בפרט. האתר הוקם בשנת 1975, והמוצב הירדני שהיה במקום שולב בו כמוזיאון פתוח, על קיר המוזיאון חקוקים שמות 182 הנופלים במערכה על ירושלים במלחמת ששת הימים, ובמקום ניטעו 182 עצי זית לזכר הנופלים על הקרב בירושלים.




ירושלים - מקור ברוך
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה

 

שכונת מקור ברוך - רקע כללי

השכונה נבנתה כשכונה מתוכננת לאוכלוסייה גדולה (3,000 נפש), בתבנית שתי-וערב עם רחובות "ישרים ושווים ברוחבם, נקיים ומסודרים" ובתי מידות "יפים וממוספרים".



השטח לשכונה נרכש מבית היתומים שנלר ב-1929 על ידי קבוצת סוחרים וקבלנים פרטיים. למרות שלא זו הייתה הכוונה מראש, נבנתה השכונה בקצב מואץ כדי לאכלס פליטים יהודים ממאורעות תרפ"ט שנמלטו מהעיר העתיקה ומחברון.
על בתים רבים בשכונה מונצח שם הנדבן (שהקדיש בניית בית לזכר יקיריו) או שם המממן (אז רשום על השלט שמו ותאריך ההקמה של הבית).

השכונה נבנתה, כאמור, כשכונה מודרנית מפוארת, אולם לאחר 1948 התדרדרה והפכה לשכונת עוני, עקב קליטת פליטים רבים משכונות מזרחיות יותר של העיר שנמלטו מאזור הקו העירוני, הזנחה שמקורה בחוסר מימון לתחזוקה נאותה של הבתים וחוסר מודעות סביבתית של התושבים.

למן שנות ה-60 הפכה השכונה לחרדית, דבר שהצריך תוספות בנייה כדי לשכן משפחות גדולות, תוספות שטשטשו את המבנה האלגנטי המקורי. בנוסף, הרחובות בגבול השכונה הפכו לרחובות מסחריים הומים והרחובות שבתוכה לחנייה.

 

זכרונות:

"...בשנים  1934- 1941 למדתי בבי"ס "תחכמוני" בשכונת מקור ברוך.
בי"ס זה הקנה לנו את מורשת ואהבת ישראל, כמו גם ערכים רבים אחרים, התחשבות בזולת והבנת האחר. אני נהניתי ללמוד בו ולקנות יידע ממורים בעלי רמה, שידעו להחדיר בנו את כל התכונות החיוביות שתלמידים זקוקים להם. בי"ס זה הפך למוסד חינוכי חרדי...".

עקיבא גורן
agoren1@013.net.il

 

==========================================================================

 

ברוך אלון
baruchalon@walla.co.il

 

=======================================================================


"...בשכונת מקור ברוך היו בילדותי מספר אתרים אטרקטיביים. גן השעשועים ברחוב הטורים שימש כמועדון נוער מרכז הקרנת סרטים של ימי חמישי בעיקר מערבונים. גן העיר ברחוב יהודה המכבי ובו ארגז חול גדול עם מגלשה מעולה ממנה החלקנו הישר אל החול במהירות רבה. בית התעשיה אשר אחד ממפעליו ייצר עפרונות ובקיר האחורי של המפעל הושלכה פסולת נסורת העץ של גוף העפרון וחלקי עפרונות שם אספנו מלאי עפרונות חינם. בית השוטרים ברחוב הטורים בו גרו ילדי השוטרים איתם שיחקנו בחצר הבניין בה היה גן מרהיב...".

אלישע מור
morelisha@bezeqint.net

 

=========================================================================

"...במהלך שנות הארבעים למאה שעברה גרנו בחלקה המערבי של שכונת מקור ברוך, קרוב לרוממה ממערב ולליפתא עילית בצפון מערב. הרבה שדות ומעט בניינים. ערבים ויהודים גרו בשכנות ממש. השעון על מגדל שנלר היה "בתצפית" תמידית לגבי סדר היום שלנו.

הרבה משחקי רחוב ושדה כמו "אלן-סלן-פצ'קה" "הייני והייני", " אסומניה אבודניה" ועוד רבים אחרים. חישוק אופניים עם מקל ברזלית מכופף היווה אטרקציה לריצה, ועוד כהנה וכהנה...

יער שנלר בצפון היה מקסים ומעט מפחיד ולא נהוג היה ללכת שם לבד (מאוחר הרבה יותר הפך חלקו לגן חיות שגם משם עבר לאחר מכן). מקליפות עצי האורן גילפנו סירות ופסלים קטנטנים. בדרום היה "מגרש הליגה", שדה ששימש למשחקי כדורגל ולידו בתי השכונה אבול-בסל שליד בית צעירות מזרחי. שם ארבו יום בהיר חברי אצ"ל או לח"י לשיירות משוריינים בריטיים בדרכם ברחוב הטורים לכיוון שנלר שהיה בסיס צבאי בריטי, ופיצצו מוקשים שהטמינו בעת מעבר השיירה.כמובן שמיד אח"כ הוכרז עוצר לכמה ימים וחיפושים מבית לבית.

השכונה הייתה של המעמד הבינוני (והנמוך), חלקם מסורתיים אך מעט מאד ממש דתיים-חרדים, אם בכלל. עכשיו הכול חרדי. הרוב למד אכן בביה"ס השכונתי "תחכמוני", כמובן בנים בלבד, והברט על הראש היה חובה, אך הלימודים היו כפיים ובראש המוסד עמד המנהל אילן. היו גם מורות. בבית הכנסת של בית הספר חגגתי את בר המצווה שלי שהייתה אמורה להיות ביום הקמת המדינה אך נעשתה שבוע מאוחר יותר על פי המניין העברי.
כל השכונה הייתה אז כבר מופגזת על ידי הלגיון הירדני מתותחי 25 ליטראות בנבי סמואל, ופגזים רבים נפלו בשכונה ובבתינו בכלל זה. אנשים פחדו לצאת ולא היה כלל מניין בבית הכנסת, אז "גייסנו" שכנים מרחוב תחכמוני. ימים קשים, נפגעים רבים בירושלים, מצור על העיר חודשים רבים, עם שיירה שפרצה פה ושם ב"באב אל וואד", כמילות השיר... ואפשר להמשיך ולהמשיך את סיפורי ירושלים, אך קצר המצע מלהשתרע...".

פרופ' אברהם מרש
profmaresh@bezeqint.net

 

==========================================================

תגובות:

29/10/2018
לא הועילו ההתנגדויות והתחנונים. ניצח הנדל"ן את ההיסטוריה. בימים אלה נסתיימה הריסתו של מתחם בית הספר תחכמוני בירושלים. בית הכנסת הוותיק והמיוחד נטחן עד דק. מבית הספר המפואר לא נותר זכר. על המגרש יבנו מבני מגורים ענקיים. זכיתי להיות תלמיד בבית הספר.

יהושע רוזנברג
joshuar1@013.nt.il




ירושלים - מקור חיים
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה.


שכונת מקור חיים - רקע כללי

שכונת מקור חיים הוקמה בשנת 1926 על ידי קרן קיימת לישראל, מדרום למושבה הגרמנית, וסמוך למסילת הברזל הישנה וגובלת בשכונת בקעה ובאזור התעשייה תלפיות. היא נקראת על שם חיים הכהן מחרקוב אשר מכספו נרכש חלק ניכר מקרקעותיה. השכונה תוכננה על ידי האדריכל ריכרד קאופמן עם רחוב אחד מרכזי, וחלקות קרקע מאחורי הבתים אשר יועדו למשקי עזר.
מקור חיים אמורה הייתה להיות שכונה דתית, ואכן הסתדרות "המזרחי" הייתה אחראית בשנים הראשונות על קבלת תושביה, והרב אברהם יצחק טיקוצ'ינסקי התמנה בה לרב השכונה. תושביה הראשונים היו בעיקר עולים מפולין בני העלייה הרביעית.

 

עד מלחמת העצמאות הייתה זו שכונה יהודית מבודדת, המוקפת בשכונות ערביות: בקעה, בית צפאפא וקטמון, ומצפון לה המושבה הגרמנית. במאורעות תרפ"ט סבלה השכונה מהתקפות מהכפר בית צפאפא שמדרום, ותושביה אף פונו באופן זמני. במאורעות 36-39 צלפו הערבים על השכונה ולפעמים אף התקיפו את הבאים אליה. בשנת 1940 הוקמה בה ישיבת "מקור חיים" על ידי רב השכונה השני - הרב ברוך יצחק לוין, והיא פעלה במקום עד 1962. במלחמת העצמאות הותקפה השכונה פעמים רבות מכיוון הכפר בית צפאפא אך לוחמי ההגנה הצליחו בחירוף נפש להדוף התקפות אלו, וגם להוציא התקפות נגד הכפר.‏ עם כיבוש קטמון במבצע יבוסי באביב 1948, חברו אליה כוחות ההגנה וחיברו אותה עם השכונות במרכז העיר.

במהלך השנים מאז קום המדינה, ובעיקר בשנים האחרונות, רבים מבתי השכונה המקורית נהרסו, ובמקומם נבנו בתים בעלי סגנון מודרני.

השכונה כיום כלולה במנהל הקהילתי בקעה רבתי.




ירושלים - משכנות שאננים
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה.

 

משכנות שאננים - רקע כללי

בשנת 1855, שנת ביקורו הרביעי של מונטיפיורי בארץ נקנה מגרש בשטח של 180,000 מ"ר, מעל לבריכת הסולטאן מול הר ציון.

תחילה ייעד מונטיפיורי את הקרקע להקמת בית חולים ליהודי העיר, אך העובדה שבשנות החמישים הוקם בעיר העתיקה בית החולים רוטשילד, וחוסר הנכונות של התושבים להתאשפז מחוץ לחומות העיר, גרמו לגניזת הרעיון. מונטיפיורי החליט לייעד את השטח להקמת שכונת מגורים חדשה ומרווחת, שתעניק ליושביה אלטרנטיבה לחיים הצפופים והתלותיים שבין החומות.

את משכנות שאננים הקים מונטיפיורי (למעשה בפועל, המשגיח והאחראי על ההקמה היה הרב יצחק פיתוחי חותם רוזנטל שהעלה את הרעיון לרכוש קרקע סמוך לירושלים עוד בשנת 1839) על שליש מהשטח שרכש.
ה"שכונה" נבנתה למעשה כמבנה ארוך אחד של בתים טוריים, שבנייתו ארכה כשנה והוא נחנך בשנת 1860. המבנה כלל 16 דירות מרווחות יחסית במושגי אותם ימים, כשלכל אחת מהן חלקת אדמה קטנטנה. כמו כן הוקמו שני בתי כנסת - אשכנזי וספרדי, ומקווה טהרה. כן פעלו במקום בית מרחץ ובור מים עם משאבה, חידושים של ממש במושגי הסניטציה של ירושלים באותה תקופה. בהמשך החליט מונטיפיורי על הקמת מבנה נוסף, קצר יותר, מאחורי המבנה הארוך ובו ארבע דירות נוספות.

במעלה הגבעה הקים מונטיפיורי, עוד לפני בתי השכונה, טחנת קמח, שתספק למתיישבים מקום תעסוקה לפרנסה. הוא קיווה שהטחנה תספק שירותים במחיר נמוך מזה של הטוחנים הערביים וכך תקל על עניי ירושלים. מונטיפיורי שלח ציוד מלא מלונדון, והטחנה הוקמה בפינה הדרום מערבית של המגרש ב-1857. בתחילה הפעילוה טוחנים מאנגליה ואחר כך נמסרה הטחנה בחכירה לרבי יוסף רוזנטל. במשך הזמן התקלקלו המכונות, ומכיוון שהוקמו בעיר טחנות קיטור הטחנה נעזבה.

 

מעבר למצגות - שכונת משכנות שאננים

 

תגובות:

טחנת הרוח של שכונת משכנות שאננים בירושלים בצילום זה משנת 1932 נראית טחנת הרוח של שכונת משכנות שאננים בירושלים. הטחנה הייתה חלק של אחד ממפעלי הפיתוח הראשונים בעיר החדשה של ירושלים בתקופה העותומאנית. משכנות שאננים הייתה השכונה היהודית הראשונה שהוקמה בירושלים מחוץ לחומות העיר העתיקה (הנראים ברקע התמונה). היא הוקמה ביוזמתו של משה מונטיפיורי. טחנת קמח הייתה אמורה לספק למתיישבים במקום תעסוקה ופרנסה. הטחנה החלה לפעול ב-1857. במשך הזמן התקלקלו המכונות, ומכיוון שהוקמו בעיר טחנות קיטור וחשמל היא נעזבה. כאשר התמונה צולמה בשנות השלושים של המאה הקודמת הטחנה הייתה כבר במצב הזנחה. טחנת הרוח שוקמה לאחר מלחמת ששת הימים והיא מאכלסת כיום מוזיאון המוקדש למשה מונטיפיורי.

Shmuel Bloch
bloch.sh@gmail.com




ירושלים - נחלאות
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה.

 

שכונת נחלאות - רקע כללי

נחלאות הוא כינוי לגוש של 32 שכונות וותיקות בלב ירושלים, שנבנו בין אמצע המאה ה - 19 לאמצע המאה ה - 20.

השכונות הראשונות נבנו על ידי יהודים יוצאי העיר העתיקה (אנשי היישוב הישן) כחלק מתהליך היציאה מהחומות, ואילו החדשות יותר הוקמו על ידי בני עדות המזרח שעלו ארצה לאחר קום המדינה.
רוב השכונות מרוכזות בין הרחובות אגריפס ובצלאל, ומיעוטן מגיע עד רחוב יפו מכאן ושכונת בצלאל מכאן. רובן בנויות במתכונת שכונות החצר האופייניות לבנייה היהודית הקהילתית של אותה תקופה. הקרקע נקנתה חלקים חלקים מידי יושבי הכפר הערבי ליפתא שבמערב ירושלים
.

ניתן לחלק את יוזמות הבנייה בנחלאות לחמישה סוגים עיקריים:
שכונת כולל - התארגנות על בסיס כלכלי-חברתי, לרוב על פי ארץ או עיר המוצא. לדוגמה: כנסת ישראל; בתי מונקאטש .
שכונת עדה - הקמת השכונה עבור מתיישבים בני עדה אחת. לדוגמה: מזכרת משה (אשכנזים); נווה שלום (פרסים וחאלבים); נחלת אחים (כורדים
).
שכונת יזם - יוזמה כלכלית גרידא, שמטרתה למכור או להשכיר את הבתים לכל המרבה במחיר. לדוגמה: סוכת שלום; מחנה יהודה; אבן ישראל
.
שכונת הקדש וצדקה - יוזמת חסד של בעלי אמצעים לטובת עניים. לדוגמה: זיכרון טוביה, אהל משה
.
שכונת הנצחה - יוזמה פרטית של בעל נכסים המבקש להנציח את שמו. לדוגמה: בתי ראנד; בתי ברוידא
.

השכונות הראשונות בנחלאות, שנוסדו במחצית השנייה של המאה ה - 19, נבנו ברובן במתכונת של שכונת חצר: בתי השכונה הקיפו כמסגרת אטומה חצר פנימית, שהגישה אליה הייתה דרך שערים שננעלו בלילות. הכניסה אל הבתים הייתה דרך החצר בלבד, וכך היו יושבי הנחלאות מוגנים ו"מוקפים חומה", מחשש שודדים וחיות מסוכנות.
דוגמאות לשכונות חצר: מזכרת משה, כנסת ישראל וזיכרון טוביה.
בתחילת המאה ה - 20 פחת החשש החצר נעלמה והשכונות החלו להיבנות במתכונת של סמטאות צרות שתי-וערב. דוגמאות לשכונות כאלו: נווה שלום, נחלת ציון ושבת אחים.

 

זכרונות - נחלת אחים:

"...נחלת אחים - גרתי ברחוב שבזי מול קופת חולים.
בהמשך הרחוב הייתה מאפייה בה היו גם מניחים עוגות ולחם לאפייה ולוקחים הביתה. האופה היה תמיד מקומח כולו וכילדה הוא הפחיד אותי.
היה גם קיוסק עם ברז של גזוז ומתקן השוטף כוסות כאשר לוחצים עליו כשהכוס הפוכה.
במעלה הרחוב מכרו גם סחלב חם.

היינו משחקים בשדה שהיום הוא גן סאקר. הצמחים שמשו לנו למשחקים רבים - צפצפות מעשבים, מוט מרעיש מגבעול יבש של שומר, זרעי צמחים עגולים בצורת ספירלה אותם נעצנו כעגילים באוזנינו, ברקנים מהם עשינו דמויות אנשים, שיבולת שועל שאת זרעיה היינו נוהגים לזרוק האחד על השני כדי לדעת כמה ילדים יהיו לנו, מחטי אורנים אותם חיברנו לשרשרת ארוכה ועוד.

למדתי בבית הספר אושיסקין כשהמנהל שלנו היה מיכאל בן חנן - מי שנתן את התעמלות הבוקר ברדיו.

ביום ראשון בבוקר הספסלים שליד גדרות הבתים היו מכוסים בקליפות גרעינים אותם פיצחו השכנים שישבו בפיג'מות המפוספסות שלהם להנאתם. השכנות שלנו, ממוצא כורדי, נהגו לשים על הגגות גיגיות שטוחות גדולות עם עגבניות מיובשות. הנשים הזקנות מביניהן היו נוהגות לצבוע את שיער ראשן באדום חינה ולי הן נראו מאוד מפחידות, זה היה אדום על רקע השיער הלבן, משהו לא טבעי.

לרוב הדיירים היה בית שימוש בחצר בתוך צריפון קטן. זוכרת את ביאזי מהמכולת. התחרז לי יופי עם שבזי שם הרחוב. חשבתי ששניהם ככה, שייכים לשכונה. לא זוכרת שלבית שלי היה מספר. כן זוכרת שקראו לבית "בית אשר".
בעל הבית ניצל את העובדה שהוריי היו פליטים חסרי כול ולקח מהם דמי שכירות - חודש 13. יופי של שיטה להרוויח על חשבון חלכאים...".

נורית טל דורות (רוזנפלד)
nurittal@gmail.com




ירושלים - נחלת שבעה
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה.

 

 

שכונת נחלת שבעה - רקע כללי

נחלת שבעה היא שכונה ותיקה במרכז העיר ירושלים של היום, שקמה בשנת 1869 (תרכ"ט) - כחלק מתהליך "היציאה מן החומות" שכלל הקמה של שתי שכונות יהודיות לפני הקמתה של שכונה זו - משכנות שאננים ומחנה ישראל.

השכונה נוסדה ביוזמת שבעה צעירים ירושלמים, בני המשפחות הוותיקות ביישוב הישן של ירושלים בעיר העתיקה, ששאפו לשפר את רמת חייהם ולצאת מהצפיפות והתנאים הירודים של הרובע היהודי: יוסף ריבלין, יואל משה סלומון, יהושע ילין, מיכל הכהן, בנימין (בייניש) סלנט (בנו של הרב שמואל סלנט שהיה רבה האשכנזי של ירושלים ומגדולי הרבנים בדורו), חיים הלוי ואריה (לייב) הורוביץ.

השבעה שאבו עידוד מהצלחת ניסיונות ההתיישבות הקודמים מחוץ לחומות, אם כי עדיין נחשבה התיישבות כזאת כמסוכנת ולא פופולרית. כדי להגביר את תחושת הביטחון, נבחר אתר השכונה בסמוך למגרש הרוסים שנבנה שנים אחדות קודם לכן, ועל אם הדרך הראשית ירושלים-יפו (רחוב יפו כיום).

מאז פברואר 1989, לאחר השלמת עבודות שיקום ושימור, זהו אחד ממוקדי הבילוי של העיר, וברחובותיה הצרים של השכונה ניתן למצוא מסעדות, פאבים ובתי קפה רבים.

 

 

זכרונות:

 

"...אני גדלתי בשכונת נחלת שבעה בבית ליפקין שבירושלים. חמש נפשות בבית אחד ושירותים ומטבח מחוץ לבית ורחוקים. בחורף היינו לובשים מעיל ומגפיים כדי לצאת לשירותים.

 

חיינו בשכנות טובה וחברית עם כל המשפחות. הילדים תמיד שיחקו בחוץ והמציאו משחקים. כולם היו חסרי אמצעים, אבל עם שמחת חיים גדולה. כל שכנה שבישלה או אפתה דאגה לחלק לשכנותיה...".

יונה גל
yonagal2@gmail.com




ירושלים - עין כרם
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה

 

שכונת עין כרם

 

זכרונות:

"...שכונת עין כרם, שם שוכנו הורי כשעלו ארצה מתורקיה עם 3 ילדים ב - 1949. אני נולדתי ב - 1959 בת אחרי שלושת הבנים.
אהבתי את האוירה הכפרית. חוויות הילדות טיולים בים הטרסות עצי התאנים והתות שהניבו פירות ובהפסקות בבית הספר היינו יוצאים לקטוף.

משחקי הילדות: קלאס, אמת או חובה, טיפסנו הרבה על העצים ובנינו מעין בתי טרזן על העץ. שיחקנו בלורות (גולות) סביבוני חוט, התקנו לבד קורקינט וכל מיני עגלות למינהם.

חויית ילדות בשכונה: לפני פסח הייתה צעדת 4 הימים והיא צעדה בתוך השכונה הצועדים הגיעו מכיוון בית זית. זה היה מראה מראה שאין כמותו היום. ישבנו כל היום וצפינו בצעדה הרבה מאוד חיילם בעיקר.

ועוד זכור לי שאף פעם לא נעלנו את הבתים, ולא היה פחד מפורצים או מפיגועים חבלניים. למרות הצנע והקשיים הכלכליים אני היית רוצה לחזור לתקופה הזאת היה ממש כיף...".

כהן (חביב) סיניורה
sinyora1@bezeqint.net




ירושלים - עיר גנים
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה

 

שכונת עיר גנים

 

זכרונות:

"...שכונת עולים שהוקמה בשנות ה-60, ולימים הפכה לשכונת מצוקה.

אני זוכרת את ריח התאנים, את הדירות הקטנות ושיכוני הרכבת, את האמהות הקוראות לילדים לחזור הביתה בבליל של שפות, וטעמים של אינספור מאכלים...".

אורה
museum-o@zahav.net.il




ירושלים - קטמון הישנה
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה

 

שכונת קטמון הישנה - רקע כללי

קטמון (או גונן בשמה העברי הרשמי) היא שכונה בדרום-מרכז ירושלים. בקרב ירושלמים מקובל גם לכנותה קטמון הישנה, להבדילה מרצף שכונות הלוויין שלה "הקטמונים" (או "גוננים" - גונן א'-ט') שניבנו בשנות ה-50 מדרום-מערב לקטמון כשיכונים לעולים חדשים.

קטמון התחילה להתפתח כשכונה ערבית החל משנת 1900 בערך. היא נחשבה כשכונה של החברה הערבית-נוצרית הגבוהה, בה התגוררו פקידים שעבדו בשירות המנהל והצבא הבריטי.

בשנת 1948 עמדה השכונה כחיץ בין השכונות העבריות שבדרום העיר מקור חיים תלפיות וארנונה לבין רחביה ומרכז העיר ולכן הוטל על ההגנה לכבוש את מנזר סן סימון החולש עליה ממערב.

במהלך החודשים הראשונים של 1948, החלו תושביה הערבים של קטמון לנטוש אותה.

לאחר סיום המלחמה השכונה יושבה בידי יהודים, רבים מהם מפונים מן הרובע היהודי. מלבד פליטי העיר העתיקה, יושבו בקטמון עולים ופקידי ממשלה. בגלל מצוקת הדיור חולק השטח המקורי של הבתים למספר דירות קטנות. גם מרפסות נאטמו ונבנו תוספות בניה, מה שפגע בחזות הארכיטקטונית של הבתים המקוריים. כמה מהמבנים הוסבו למבני ציבור, כגון בית החולים משגב לדך.

עם השנים, בעיקר מאז שנות ה-70, משפחות בעלות אמצעים, רבות מהן של עולים מארצות הרווחה, החלו לגלות עניין בבתיה היפים של השכונה. כמה מרוכשי הבתים איחדו מחדש את הדירות שנוצרו ב-1948, וכך נוצרו מחדש בתים מפוארים. בתהליך דומה לשל שכנותיה,בקעה והמושבה היוונית, ערכם של הבתים בשכונה עלה בהדרגה, והיא הפכה בורגנית יותר באופיה.

 

מעבר למצגת - שכונת קטמון

 

זכרונות:

"...גדלתי בשכונת קטמון, שם יווני שפרושו "על יד המנזר", הוא מנזר ס?ן-ס?ימו?ן מהשיר של שאול טשרניחובסקי: "רו?צ?ה א?ת ל?ש?מו?ע ה?ש??יר אשר ג?ר / עם יער אפרים, כשהוא עודו ש??ר? / ע?ל?י והתייח?ד?ת? לך אל תחת ה?מו?ן / ב??רו?ת?יו הז?קו?פים של מ?נ?ז?ר ק?ט?מו?ן." אחרי קום המדינה הפך א?ח?ד המ?ב?נים של המנזר לבית חולים לילדים נכים ואבא שלי היה הרופא המנתח. בבוקרי ימ?י הש?ב??ת נלוויתי אליו כשהלך לבקר את הילדים מטופליו, ובדרך ברך את הנזירים לשלום ביוונית עתיקה שלמדו פעם בבתי הספר. אני הצצתי בינתיים פנימה לראות כלי קודש של נוצרים. חורשת האורנים שהקיפה את המקום היתה מקום קסום, צופ?ן ינשופים, כשפים וסודות. היום יש שם פ??ארק יפה ומטופח אבל הבניין התגמ?ד והסודות גזו ונעלמו.

א?ל נ?ק?ד?ים את המאוחר, אני מדברת על הימים שעוד הרב??ה לפנ?י, כאשר קטמון היתה ש??דה שהש??ת??ר?ע מאו?פ?ק עד או?פ?ק. הבית שלנו עמד באמצע השדות, ומן החצר יכולנו לראות את גבעת ש?אה?ין ואת בית הט??ר?מו?מ?ט?ר – בית עם חלון ארוך-ארוך, שממנו ירו קשות מאוד אחר כך, במלחמת העצמאות. מדרום ראינו את מנזר מ?ר-א?ל?יא?ס (ליד רמת רחל) שגם ממנו ירו ופוצצו לנו את החלונות והמדרגות. מימיננו עמד בית הקונסול השוויצארי, שאליו עברה אחרי קום המדינה משפחת ב??יב??י נתניהו, ואז כבר הייתי גדולה דיי כדי לעשות אצלם "ב??ייב??י-סיט?ר". במורד רחוב בוסתנאי שכן ארמון מפואר של ע?ב??ד-א?ל-ג?אנ?י כאמ?ל?ה עם עמודים מעוטרים פסוקי קוראן בחזיתו. אחרי מלחמת העצמאות עברו אליו פליטים מהעיר העתיקה שכיסו את עיטורי האבן בט?יח?. עוד א?ח?ר כך גר בו ראש הממשלה לוי אשכול. בקצה הרחוב עמד בית התווים עם סורגים של ח?מ?ש?ה עם ת??ווים ושם כבר גרו הבריטים , שבתקופה מסויימת הקיפו את האזו?ר בגדר תיל וכדי לצאת היה צריך לעבור מחסום – ממש כמו בימינו. אבל לחייל הבריטי שעמד שם היו אבזמים מבריקים כמו שמש, הוא נשא א?ל??ה ואקדח, והיו לו שיער ושפם צהובים כמו ש??ד?ה החיטה שהשתרע מתחת לבית. את שדה החיטה עיב??דו בדואים והם זרקו עלינו אבנים וצעקו "י?הו?ד?י ח?ר?אמ?י".

בכל רחבי השכונה היו אולי עשרים משפחות יהודיות במרחקים גדולים וילד קטן לא הלך לבדו לשום מקום, כך שלא היה עם מי לשחק. לאחי ולי לא היו דודים בסביבה, סבא וסבתא לא היו אז לרוב הילדים, ואבא שלנו בעצמו ישב עם הצבא הבריטי בהו?דו? ונלחם שם ביפאנים. הוא התגייס כשנולדתי וחזר להקים את צה"ל לקראת מלחמת העצמאות, ואמא היתה עסוקה מדי בענייני היש??ר?דות ופרנסה. לא נשאר לנו אלא לשעשע את עצמנו ולהמציא לנו את המשחקים שלנו. למשל, ר?יצ?פ?נו מאבני השדה "כביש" מתחת לבית שלנו. היום זהו רחוב הל"ה, אבל אז זה היה סתם חלום באספמיא. הצצנו במשקפת במלצרים הסודאנים שהגישו לבריטים משקאות על מרפסת מלון "פ??אר?ק-ל?יין". אספנו חיטה וק?ל?ינו אותה על פ??ח, ולא ניתן לשכוח את הריח הנפלא של הקלי! ריח עוד יותר מש?כ??ר היה לקוצ?י הס?יר?ה בסוף הקיץ, ומנגינה הזבובונים שחגו באוויר עודה הומה באוזני. למנגינה הוסיפו צלילי הפעמונים בצווארם של עדרי הכבש??ים שר?עו, וגם לחמור שח?ימ?ר אחרי אדון ה?אזו?, בעל הבית שלנו, והביא לנו עצים להסקה היה פעמון.

הש??ד?ה היה ארץ פלאות עם איריסים ונרקיסים וכלניות כחולות! הרבה ימים ישבנו על הגג השטוח והסתכלנו על הר?כ??ב?ת שנשאה איכרים עם סלי תרנגולות, עיזים וחמורים, ובעיקר חיילים מכל העולם שנלחמו בכל העולם בגלל ר?ש??עו?ת עולמית . לא פעם עשו "חיפוש" גם בביתנו. אמא אמרה שצריך לגרש את האנגלים אבל אני לא הבנתי איך יכול להיות שאבא שלי, שעוד לא ה?כ??רתי אותו, נעשה רופא בצבא שלהם שצריך לגרש. האם הגירוש יכלול גם אותו? אחי הגדול חילל בחליל וסיפר לי סיפורים עד שנמאס לו, ואז לימד אותי לקרוא בעצמי עוד לפני שרשמו אותי לבית הספר. בית הספר היה רחוק מאוד (
הגמנסיה), אבל אז הלכו ברגל דרך השדה שעה ארוכה ולא חשבו שזה לא בסדר. אחי אסף מי גשם מנקיקי הסלעים והראה לי במיקרוסקופ מה ש?ו?ר?ץ בתוכם. המצאנו סרטי צלליות מניירות ומספריים ומנורת שולחן וחיברנו להם סיפורים שלמים. אורחים כמעט לא באו ורק נושא המכתבים, שלבש מ?ד?י חאקי עם פס אדום בצד, הביא לנו מכתבים מאבא כשהוא גורר את האופניים שלו בין הסלעים ומדבר עם אמא בערבית. כתבתי על הימים ההם ספר שלם אבל המו"לים לא חושבים שזה חשוב.

אחר כך בנו בקרית שמואל הסמוכה את בת?י ב??יב??ר?מ?ן ושם היו ילדים שמותר לשחק א?ת?ם. בחבורה קטנטנה כזאת עמדנו ליד ה"תנובה" של אדון ז?מ?יר וראינו איך אנשי הלח"י רוצחים את הרוז?ן ב??ר?נ?דו?ט מהאו"ם. עוד קצת אחרי כן פרצה המלחמה, הפלמ"ח הפך את הבית שלנו לע?מ?ד?ה וניהל שם קרבות עקובים מדם, בעיקר הקרב על סן-סימון. אמא נשארה עם הלוחמים ואותנו הילדים שלחו אל קרובים במרכז העיר. כשחזרנו לביתנו המופצץ אחרי הקרבות התחיל כבר סיפור אחר לגמרי.

נורית יובל
n_yuval@zahav.net.il

 

=========================================================================

"...רח' הפורצים 19 שנת 1963. בית ספר יסודי יהודה הלוי ברח' רחל אימנו - כיתה א' מורה מרסל, כיתה ב-ה המחנכת יפה ריבלין, כיתה ו רחל אוהלי מחנכת.
תנועת נוער בני עקיבא - שבט אריאל סניף מרכז.
מכולת ציון ברח' הל"ה, מכולת יצחק ברח' הפורצים בסוף הרח', ירקן אזולאי ברח' הל"ה ירקן לוי ברח הפורצים.
שכנים ברח' הפורצים 19: משפחת פנר, משפחת שקרקה, משפחת צ'קירוב, משפחת גרינשטיין, משפחת לוין, משפחת שביב...".

שרה
sarav@mof.gov.il

 

========================================================================

"...עוד על קטמון הישנה. במקטע אחר יותר דרומי. הל"ה 29. אני הגעתי לשכונה כילד בן 3-4. מתי בדיוק איני יודע. אבי כחייל נשוי משוחרר עם ילד (אנוכי: יליד 45) או שניים (אחי אריה יליד 1949) קבל חצי דירה עם מטבח ושירותים משותפים. איני בטוח מתי בדיוק (חודש ושנה) השכונה התאכלסה אחרי המלחמה. אך אז הגענו.

למיטב זכרוני הרחוב היה סלול ליד ביתי (למעשה ממחלקי המים ועד פינת משגב לדך הרחוב היה סלול). האם מישהו יודע מה היה שם הרחוב לפני המלחמה?

ד"ר דוד אדלר
adlerdavi@gmail.com









 
הצטרפו אלינו גם בפייסבוק
עדכונים - בלוגים - אירועים - אלבומי תמונות - סרטונים נדירים


שלח דף זה לחבר תגובות, הערות, והוספת מידע, מושגים ונושאים למנוי חינם על מגזין הנוסטלגיה"כובע טמבל" הוסף למועדפים



כל הזכויות שמורות © לאתר נוסטלגיה אונליין ו/או לבעלי התכנים, הדימויים והתצלומים.