חיפוש:   בכל האתר  בשמות הערכים  בקרדיטים     חפש  |  חיפוש תמונות בנושא:   חפש
   מפת האתר  |   כרגע באתר: 147 מבקרים   |  כניסה לדף האישי    
עורך: דייויד סלע
דבר העורך כתבו לעורך
| עמוד הבית | מי אנחנו | מרכז מידע לגולש | על נוסטלגיה ורטרו | קרדיטים | צרו קשר | גולשים כותבים
 

+   אביזרים וחפצים
+   אוספים ותחביבים
+   אז - וכעת
+   אירועים ושנים
+   ארכיון האישים
+   ארכיון הוידאו
+   ארכיון הישראליאנה
+   ארכיון הכרזות
+   ארכיון המצגות
+   ארכיון הקול
+   אתרי נוסטלגיה
+   בידור ופנאי
+   בקיבוץ
+   בריאות, טיפוח וניקיון
+   בשכונה
+   בתים ומבנים מספרים
+   גלויות בולים וסמלים
+   דירה ובניין
+   היום בהיסטוריה
+   המקום בו גרנו
+   העפלה ועליות לא”י
+   חג ומועד
+   טלוויזיה ורדיו
+   ילדות נשכחת
+   לבוש אופנה והנעלה
+   מוזיקה שיר וזמר
+   מזון ומשקה
+   משחקים וצעצועים
+   מתחם מורים
+   נוסטלגיה בצה”ל
+   ספורט
+   ספרות נוסטלגית
+   עבודה ומלאכה
+   פוליטיקה ובחירות
+   רדיו נוסטלגיה
+   רכב ותחבורה
+   רשת חברתית
+   שונות
+   שירותי גולש
+   שפה עברית
+   תיאטרון עברי
+   תקשורת מדיה ופרסום

האתר מוקדש לזכרו של
 יוסי פשרמן (פשי) ז"ל
2003 – 1954

מעל ל - 1100
סרטוני וידאו נוסטלגיים
בארכיון הוידאו שבאתר

יום העצמאות ה-7
 

הצוללת דקר
 

תל אביב הקטנה
 
 




השכונה שלי

חדרה - גבעת אולגההרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה.

 

שכונת גבעת אולגה - רקע כללי

גבעת אולגה היא שכונה במערב העיר חדרה. השכונה הוקמה בשנות החמישים וקרויה על שם אולגה חנקין, אשתו של גואל אדמות חדרה יהושע חנקין. השכונה נמצאת על חוף הים התיכון.

בשנותיה הראשונות התיישבו בשכונה בעיקר עולים חדשים מצפון אפריקה, וכיום היא מורכבת בעיקרה ממשפחות ברוכות ילדים.

 

זכרונות:

"...נולדתי ב - 1955 ואת ילדותי עשיתי בגבעת אולגה. גבעת אולגה שלי היתה שכונה עם ריחות, טעמים, חוויות וזכרונות שאין היום.

שיחקנו במגרש החול הקטן שבין הבתים בכדורגל, "שערים קטנים" ובמגרש הגדול יותר "שערים גדולים" והקפות, טיפסנו על עצים ובנינו שם "בתים", שיחקנו משחקי מלחמה, אבל לא ברובים אלא בחרבות, שיצרנו מענפי עץ או מקרשים מושחזים.

הלכנו ל"ביצה" (שלולית החורף) שליד מסילת הברזל של תחנת הרכבת של חדרה מערב, ושטנו שם ברפסודות (אדני רכבת ישנים), או שחינו בעירום כדי שהבגדים לא ירטבו.
כאשר עברה רכבת - נכנסו מלוא קומתנו למים כדי שהנוסעים לא יראו את מחמדינו.
בתום השיט והשחייה, היינו מתלבשים במהירות ושבים הביתה לייבש חלק מהבגדים שבכל זאת נרטבו,  "שאמא לא תרגיש".

לקולנוע "גל" שבמרכז, היה מקום מרכזי בחיינו. שם הוקרנו הסרטים הכי מודרנים.
בקולנוע "בית ההסתדרות" הקטן יותר, הוקרנו הסרטים הפחות מבוקשים. במוצאי שבת היה משתרך תור ענק לפני הקופות לרכישת כרטיסים. מבוגרים וצעירים כאחד היו יוצאים לבילוי השבועי. מי שמע אז על איסור עישון בקולנוע? ועל האיסור לפצח גרעינים ביציע, ממנו ניתן לפזר את הקליפות על ראשי היושבים למטה?


יום שישי היה היום של הילדים. אחר הצהריים ביום שישי, היה סרט של חוזליטו, או השמן והרזה, או צ'רלי צ'פלין, או איזה סרט הסטורי על הרקולס או מצ'יסטה.
כולנו היינו מצטופפים בכניסה לקולנוע ומחליפים חוויות והתרגשויות בתום הסרט, ואח"כ ממהרים לחזור הביתה כדי להתקלח ולהתייפות לפני כניסת השבת.
איזו אכזבה זאת היתה אם לא הצלחת להשיג כרטיס. והיו גם מקרים כאלה...".

ראובן רפ
rap_insr@014.net.il

========================================================================

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

מיכל
bomzem@015.net.il

====================================================================

"...ברחוב שלנו - שיבת ציון, גר אדם שקראנו לו דרידדון. הוא היה קבצן ועל כתפיו שק יוטה חום. ילדי השכונה היו קוראים בשמו ובורחים. יום אחד הדפק דרידדון על דלת ביתי הנעולה. ההורים לא היו בבית נכנסנו לחרדה צרחנו אני ואחי. עבורנו דרידדון נדמה כשד. במקביל, הייתה גם אישה שקראנו לה אודי מסודי. היא נהגה לחטט בפחים. באחד הימים נאמר לנו שדרידדון נפטר וכשערכו ניקיון בביתו מצאו בתוך מזרון הסוכנות שלו כמיליון לירות, עד היום איני יודעת מי הוא באמת דרידדון ומי היא אודי מסודי.

הרחוב שלנו היווה מעבר לים. כל באי הים ידעו כי יש להם אפשרות להתעכב בגינה שלנו ולקבל מקלחת צוננת מצינור הגומי.

לפני שמלאו לחדרה 80 הייתה תחרות חיבורים ארצית בנושא השכונה שלי. אני כתבתי חיבור שפתח ב"אוי לי אימי כי ילידתיני כך אמרה גבעת אולגה לאמא חדרה. הייתה תחושה שאולגה היא הכבשה השחורה של חדרה.."..

חנה פלגי
apalgi@walla.co.il

================================================================== 

 "...עלינו ארצה מהודו ב- 1966 ומיד חווינו את מלחמת ששת הימים. עדיין זוכר שהלכתי אם אבי למכולת השכונתית ומפאת אי ידיעת השפה לא ידענו איך לבקש חלב וביצים, יעצתי לאבי להשמיע את הקולות של הפרה וקוקוריקו המפורסם של התרנגולת וזה עבד.

בשנת 1968 עזבנו את גבעת אולגה ועברנו לגור בלוד (אבא התחיל לעבוד בתעשיה האווירית) אני זוכר את הבילויים בים לאחר לימודי בית-הספר והשכנים הנפלאים שהורידו אותנו למקלט עם השמע צפירת באזעקה עם תחילת מלחמת ששת הימים.
הזיכרונות מתקופה זו ענוגים למרות הקשיים הרבים וכל פעם שיש לי זמן בנסיעה צפונה על כביש החוף אני נכנס לאולגה וחולף ברחוב שבו גרנו וצופה על הבית שגרנו בו בשנתיים הראשונות שלנו בישראל...".

שמואל פיין
payne0103@gmail.com




חדרה - גבעת בילוהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע למושג זה


שכונת גבעת ביל"ו - רקע כללי

בסמוך לשכונת נחליאל התפתחה שכונה של עולים מתימן, שהגיעו אחרי קום המדינה ב"מבצע על כנפי נשרים".




חדרה - האוצרהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה.

 

 

שכונת האוצר

 

 

תגובות:

 

השכונה נוסדה בסוף שנות ה- 40 של המאה הקודמת, והיא קיימת עד היום, אף כי שינתה מאד את אופייה ופניה.

השכונה גבלה מצפון בפרדס של משפחת חנקין שמאחריו עבר תוואי מסילת הרכב, וממערב בפרדס אחר (שכמובן נעלמו מאז). בהליכה רגלית לא ארוכה צפונה ניתן היה להגיע לנחל חדרה שהיה אז נחל חי ולא מזוהם, שלגדותיו היו שדות נרקיסים נרחבים.

בלב השכונה היה גן ציבורי גדול מאד שנקרא גן יהושע (ע"ש יהושע חנקין) שהיה מרכז המשחקים והמפגשים של ילדי השכונה. רוב ילדי השכונה למדו בבי"ס ארלוזורוב. משפחתי גרה בשכונה בין השנים 1951 עד 1958.

אהוד פ
ehudf@bezeqint.net




חדרה - מרכז העירהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה

 

מרכז העיר

 

זכרונות:

:...בחדרה בראשית דרכה- 1919 עדיין לא היו שכונות, כל המושבה היתה קטנה.

סבי שימש כרב הראשון של חדרה, וכן השוחט והמוהל. הבית שלו נבנה כשנתיים לאחר בוא המשפחה לחדרה בצומת הרחובות הרברט סמואל/הלל יפה במרכז חדרה הישנה.
אבל בתחילה גרו בבית בן 2 חדרים (הורים וחמישה ילדים). הבית היה בית סמולניק (ששופץ ונמצא היום ברח' הרצל מול בנק לאומי), בחדר אחד גר סמולניק ובשני כל המשפחה. ברצותו להגיע לחדר היה סמולניק עובר דרך החדר של המשפחה. על הרצפה נפרסו מחצלות לשינה,
מנורת נפט האירה את החדר. השירותים היו בפחון ללא מים זורמים - בחוץ. המטבח היה גם כן בחוץ: טבון (שהאמא הכינה במו ידיה מאדמת החמרה והתבן), פתיליה לבישול ומדף עץ קטן לידם.

במרכז המושבה עמדו חנות או שתיים, בית כנסת קטן, בית ספר, מרפאה בת שני חדרים ובאר מים. בשנים הראשונות היו המצרכים מובאים מזכרון יעקב בעגלה. גם רוכלים משבט בדואי הסמוך לחדרה היו מגיעים ומציעים ביצים, חלב עיזים, וירקות. מהחלב היו מכינים גם יוגורט וגבינה בתוך שקיות בד תלויות. את המים היה מביא איש עם חמור עליו תלויים 4 פחים.
לאחר זמן כדי לשפר את מצבם הכלכלי היות ולא היו חקלאים כשאר תושבי חדרה באותם ימים, בנה הסב בעזרת בניו רפת לפרה, את הלבנים הכינו בעצמם, חפרו באדמה בור עד שהגיעו לאדמת הלס ובשילוב עם קש יצרו לבנים ואז רכשו פרה נותנת חלב. כמובן שעם הזמן נאלצו להתמודד עם גניבת הפרה על ידי הבדואים שבסביבה אך היות והיו בעצמם גם דוברי ערבית הצליחו להסתדר עמם ולהחזירה בחזרה.

האזור היה חקלאי ובעת תקופת קטיף החיטה והשעורה ושאר קטניות, היו האיכרים מביאים בעגלות את התבואה לגורן. ערמות ערמות פוזרו, וכל איכר על סוסיו או פרדותיו או חמוריו מסתובבים על הערימה וכשכל המסלול הפך לתבן החלו לזרות ברוח את המוץ ולאסוף הגרגירים. הנשים ישבו עם נפות גדולות ואספו הגרעינים לשקים. מאפיה עוד לא היתה אך היתה מטחנה קטנה וחלק מהגרעינים נטחנו באבני ריחיים.

פעם בשבוע היו עושים
כביסה. מעמידים בחצר דוד מתכת על 3 אבנים. מרתיחים המים ומכבסים. כדי להתקלח היו הולכים או לנחל הקרוב או למקווה.

האזור של חדרה היה משופע בביצות. התושבים נטעו עצי אקליפטוס לייבוש הביצות אך עד שגדלו חלו רבים בקדחת המלריה ורבים לא שרדו. התרופה היחידה היתה כדור כינין שהיו לוקחים בעת המחלה...".

נעמי זינגר
neomi.singer@ducart.co.il

=======================================================================

"...ברחוב הגיבורים 80 (המספר לא בטוח) הייתה חצר מגורים גדולה בשם "בית קולודני". כל המתגוררים בה גרו בשכירות, והמשכיר היה מר שמאי קולודני.

לידינו היה בית חרושת לקרח. היינו הולכים לשם כדי לחזות בייצור של גושי הקרח הענקיים שהיו נתלים אחרי הייצור על ווי מתכת כדי לשווקם. בחצר עצמה היה מתבן לייצור אספסת, הייתה נגריה גדולה, וכך חיינו בין המפעלים.

מאחורי בית החרושת לקרח עומד עד היום, בית הכנסת הגדול ובו ה"חאן" ההיסטורי. בחגים היינו פוקדים עם ההורים את ביהכנ"ס ומתרועעים על משטח הדשא הגדול.

חנות המכולת שלנו הייתה החנות של סגל (אבא של גאריק) ברחוב הראשי, ולמעלה הייתה המכולת של ברכה.

בתי הקולנוע של העיר שאליהם הלכנו לראות המון סרטים (זו הייתה התקופה של טרום טלביזיה) ומופעים היו: "חוף" ו- "גן זוהר".

הבנות ששאפו להיות פרימה בלרינה למדו בלט אצל פנינה סמסונוב.

מרבית הילדים מ"בית קולודני" למדו בביה"ס היסודי "ארלוזורוב". אחד המחנכים הדגולים שלנו, שמונה עם הזמן למנהל ביה"ס, מר יהודה דוגמא, נפטר לאחרונה.

היה הווי של משפחה גדולה, ומתוך הקרבה הגיאוגרפית היינו מעורים ומעורבים אלה בחיי אלה. עברנו יחד ימים קשים וימים משמחים יותר. פעמים רבות אני נזכרת בימים אלה ובאירועים שונים, ומנסה לדמיין מה מעשיהם היום של האנשים מהחצר.

אני זוכרת עד היום את רוב המשפחות שגרו בבית קולודני, ואציין אותן כאן. אשמח אם מישהו מבני ובנות המשפחות האלה ייצור קשר. בחלקן אני זוכרת בבירור את האנשים אך לא את שם המשפחה: משפחת גרוס, משפחת כרסנטי, משפחת יפרח, משפחת פיונטק, משפחת איזנמן, משפחת לבנר, משפחת פורמן, משפחת קראוס, גברת פלאם, משפחת טרטנר, אבא פויו, אמא והילד יצחקה'לה, מעלינו גרה משפחה שרק שמה הפרטי של הבת הבכורה זכור לי: טובה.היא הייתה מטפלת באחיה במסירות גדולה.
דרישת שלום לכולם...".

מירי שוסטר
miry267@013net.net

 




חדרה - נווה עובדהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה.

 

 

שכונת נווה עובד

 

 

זכרונות:

 

"...נולדתי בחדרה, ומלבד הפסקה של כמה שנים של שירות באזור הצפון, ומגורים בצפת במשך 4 שנים, אני עדיין תושבת העיר.

 

התגוררתי עד גיל שנתיים בנחליאל, אצל משפחה תימנית שהשכירה חדרים למשפחות ניצולי שואה, ואז עברנו לרחוב אחד העם, ומגיל 9 התגוררתי בשכונת נווה-עובד, באחד הבתים הישנים, שכלל חצר ענקית ובית צמוד קרקע שחולק בין שתי משפחות- ואנחנו זכינו לכל הקומה הראשונה.

 

מה שזכור לי זאת חדרה כמושבה, וגם כשהתפתחה וגדלה, אבי ז"ל היה נוהג לומר שהוא הולך ל"מושבה", ולא לעיר. מה שזכור לי אילו האיקליפטוסים, שאת עליהם נהגנו לחרוז, עצי תותים ענקיים שצמחו ברחוב אחד העם, קולנוע חוף שהציג את כל רבי המכר, וקולנוע גן-זוהר שהיה מציג לרוב סרטי מלחמה ואקשן.

המורה שלנו לזמרה היה אוטו גרוניך, (כן כן, אבא של שלמה), וזכורה לי הופעה של הבן, שלמה, בקולנוע חוף, כשהיה בן 18 בלבד, עם סיום התיכון. הוא הופיע בטקס מסוים, וניגן בחצוצרה, וכבר אז, בתור בני נוער, התפעלנו מאד מהכישרון הלא ידוע...

 

לסיכום - חדרה של אז זכורה לי לטובה כירוקה מאד, עם עצי איקליפטוס, כאמור, ועם המון פרדסים, וכבישים לא עמוסים בתנועה, שבהם היינו יכולים, כילדים, לרכוב על אופניים, מה שהיום הוא משימה בלתי אפשרית. אחחח... הנוסטלגיה!!...".

 

חיה אופיר
hayaofir@gmail.com




חדרה - נחליאלהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע למושג זה


שכונת נחליאל - רקע כללי

נחליאל היא שכונה בצידה הצפון-מזרחי של העיר. נוסדה על ידי עולים מתימן ומעדן בשנת 1923.




חולון - אגרובנקהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע למושג זה


שכונת אגרובנק - רקע כללי

אגרובנק נבנתה ב שנות ה-30, כוללת את מרכז העיר, רחוב סוקולוב, ז'בוטינסקי וכיכר השבעה, הקרויה על שם שבעה נוטרים שנהרגו במלחמת העצמאות.

מפעל לודז'יה המפורסם, היה ממוקם בה עד שנות ה-60, עת נהרס, ובמקומו נבנה מרכז מסחרי "צמרת", כיכר עירונית וקבוצה של בניינים רבי קומות.

 

בקרו בעמוד הפייסבוק של אתר נוסטלגיה אונליין 




חולון - ג`סי כהןהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה.

שכונת ג'סי כהן - רקע כללי

נבנתה בשנות ה ? 50 כשכונה לשיכון עולים. (הייתה גם מעברה בסביבה שנקראה מעברת ג'סי כהן).

במשך שנים רבות בגלל אוכלוסיית העולים שבה, רכשה השכונה מעמד של שכונת מצוקה. 
מקס וג'סי כהן היו עסקנים ונדבנים יהודים מארצות הברית, שתרמו למטרות שונות בחולון בתחילת שנותיה של המדינה. על שמם נקראה השכונה.

רוב ילדי השכונה הלכו לשני בתי ספר יסודיים בסביבה. בית-ספר ויצמן לחילונים ובית ספר חב"ד לדתיים.
בשכונה היה מועדון נוער אחד מתנ"ס לזרוס ובו שכנה ספריה. מועדון הנוער היה חברתי וטכני. היו בתי כנסת של עדות שונות תימני, עירקי, מרוקאי, טוניסאי, פרסי וכו'.
באותם ימים היה במרכז בית קולנוע בשם רו, והסרטים היו בעיקר הודים, טורקים, מערבונים, טרזן, ומידי פעם סרטים שונים.

ברקוביץ הדסה
hdash150@walla.co.il




חולון - גריןהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע למושג זה


שכונת גרין - רקע כללי

גרין היא השכונה הראשונה של חולון.
בין הבתים הפרטיים שבה, ניתן למצוא עד היום כמה מבתיהם של מייסדי העיר, ביניהם ביתו של שלמה גרין, שנשמרו כמעט בשלמותם.




חולון - מולדתהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה.

 

 

שכונת מולדת - רקע כללי

 

שכונת מולדת היא השכונה הדרומית ביותר, בגבול רצועת החולות. ממוקמת כיום מדרום לשכונת קריית שרת. במרכזה היה מגדל המים.

 

 

זכרונות:


"...שכונת מולדת הייתה נטועה בתוך ים של חולות מצפון לחולון, כמעט מנותקת מהעיר ומחוברת דרך כביש לאזור התעשייה. בשבתות היינו אני וחברי יוצאים לחולות דרך שכונת רסקו ב' שבה גדלנו.
השכונה גבלה עם החולות, שעליהם הקימו את קריית-שרת של היום. בדרך למולדת ראינו סוגים שונים של בעלי חיים. ארנבות, שועלים, תנים, נחשים לטאות כוח וצבים. כמו כן בסמוך למולדת היה שדה של אירוס ארגמן...".

 

 

 

 

מנחם שפיגל
menuzy@zahav.net.il




חולון - נאות יהודיתהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע למושג זה


שכונת נאות יהודית - רקע כללי

נאות יהודית היא שכונה קטנה המונה רק שלושה רחובות: מרבד הקסמים, מעלות ואנה פרנק. נבנתה בסוף שנות ה?70 ונמצאת כחוצץ בין קריית שרת לנווה ארזים.
בתחום השכונה נמצא גן הקקטוסים המפורסם של חולון שנחשב לאחד מגני הקקטוסים המגוונים בעולם.




חולון - נאות רחלהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה.

 

 

שכונת נאות רחל - רקע כללי


שכונת נאות רחל נבנתה ע"י הקבלן רובינשטיין. שכונה חדשה עם בתים גבוהים ומעלית, ובמרכזה היה מרכז מסחרי מודרני עם חנויות ב-2 קומות ומדרגות נעות, זה היה חידוש.

לידו הוקם גם מועדון נוער חדש, שמשך אליו את הנוער באזור למסיבות ליל שישי, הופעות וחוגים בשעות אחה"צ. זה היה מקום מפגש לכל ילדי השכונות הסמוכות.

 

מירי בק
mbeck17@gmail.com

 

 

 

 

זכרונות:

 

"...נאות רחל של תחילת שנות ה - 70 הייתה מושא ההערכה וההערצה של רבים מבין תושבי העיר חולון. באותן שנים ניתן הייה להקבילה לשכונות החדשות הנבנות בחולון-דוגמת ח-300.
ע"פ המפות של חולון מתחילת שנות ה-70 ועד אמצע שנות ה-80 רח' קדושי קהיר לבדו היווה את כל מה שכונה "שכונת נאות-רחל", ורק מאוחר יותר סופחו יתר הרחובות המקיפים את השכונה.

בתחילת שנות ה - 70, מרבית רוכשי הדירות בפרויקט "נאות-רחל", היו מהמעמד הבינוני ומעלה. רופאים, מורים, שופטים, קצינים, וכן מגוון עצום של בעלי מקצועות חופשיים ועצמאיים.

למעשה עד תחילת שנות ה - 70 רח' קדושי קהיר (אז-עוד היה דו-סיטרי) שהתחיל בפינת רח' צאלים והמשיך עד סופו בפינת חצרים, כשבדרכו חולפים ע"פ 2 בי"ס: שפרינצק הראשון (כשבתוכו שכן הקיוסק של אברהם ז"ל שמעולם לא לקח אגורה אחת יותר מילדי בי"ס והיה רושם לילדים שאת הוריהם הכיר. הקיוסק נמצא - אברהם כבר לא, אבל בנו ממשיך את דרכו), ובית ספר שז"ר - השני. מול בי"ס שפרינצק ממוקמים עד היום שני גני- ילדים, אחריהם מגרש החול הגדול המשמש לחנייה, המרכז המסחרי וכמובן "אולמי ארגמן" המיתולוגי, שתחתו קיים חניון תת קרקעי שמעטים מוכנים להחנות שם (עד היום).

עד תחילת שנות השבעים-אחרי בי"ס שז"ר היה בעצם מגרש חול אחד ענק, שהגיע עד כביש יוספטל. מאחורי הבניינים של רח' אורים ועד הצד השני (צד בת-ים), הייתה רצועת חול ענקית בה ילדי כל השכונות היו עושים ל"ג בעומר עם בובות ענק לתפארת ישראל. את החול ("הגבול") כיסו בבטון ובנו כביש - "דרך איילון" המהיר.

נאות-רחל של תחילת שנות השבעים הייתה בהחלט שכונה איכותית ויוקרתית ביותר,עם מרקם אנושי מיוחד אדיב ונדיב. אומנם, הרבה לא היה בשכונה באותן שנים,למעט המרכז המסחרי, אבל איך שהוא השכונה משכה אליה את מרבית בני-הנוער של חולון, שהיו מציפים את המרכז, בעיקר בסופי שבוע...".

YUODA
yuoda747@nana10.co.il









 
הצטרפו אלינו גם בפייסבוק
עדכונים - בלוגים - אירועים - אלבומי תמונות - סרטונים נדירים


שלח דף זה לחבר תגובות, הערות, והוספת מידע, מושגים ונושאים למנוי חינם על מגזין הנוסטלגיה"כובע טמבל" הוסף למועדפים



כל הזכויות שמורות © לאתר נוסטלגיה אונליין ו/או לבעלי התכנים, הדימויים והתצלומים.