חיפוש:   בכל האתר  בשמות הערכים  בקרדיטים     חפש  |  חיפוש תמונות בנושא:   חפש
   מפת האתר  |   כרגע באתר: 178 מבקרים   |  כניסה לדף האישי    
דייויד סלע - עורך
דבר העורך כתבו לעורך
| עמוד הבית | מי אנחנו | מרכז מידע לגולש | על נוסטלגיה ורטרו | קרדיטים | צרו קשר | גולשים כותבים
 

+   אביזרים וחפצים
+   אוספים ותחביבים
+   אז - וכעת
+   אירועים ושנים
+   ארכיון האישים
+   ארכיון הוידאו
+   ארכיון הישראליאנה
+   ארכיון הכרזות
+   ארכיון המאמרים
+   ארכיון המצגות
+   ארכיון הקול
+   אתרי נוסטלגיה
+   בידור ופנאי
+   בקיבוץ
+   בריאות, טיפוח וניקיון
+   בשכונה
+   בתים מספרים
+   גלויות בולים וסמלים
+   דירה ובניין
+   היום בהיסטוריה
+   המקום בו גרנו
+   העפלה ומעפילים
+   חג ומועד
+   טלוויזיה ורדיו
+   ילדות נשכחת
+   לבוש ואופנה
+   מוזיקה שיר וזמר
+   מזון ומשקה
+   משחקים וצעצועים
+   מתחם מורים
+   נוסטלגיה בצה”ל
+   ספורט
+   ספרות נוסטלגית
+   עבודה ומלאכה
+   פוליטיקה ובחירות
+   רדיו נוסטלגיה
+   רכב ותחבורה
+   רשת חברתית
+   שונות
+   שירותי גולש
+   שפה עברית
+   תיאטרון עברי
+   תקשורת מדיה ופרסום

האתר מוקדש לזכרו של
 יוסי פשרמן (פשי) ז"ל
2003 – 1954

מעל ל - 1100
סרטוני וידאו נוסטלגיים
בארכיון הוידאו שבאתר

יום העצמאות ה-7
 

הצוללת דקר
 

תל אביב הקטנה
 
 




השכונה שלי

חיפה - אחוזה
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה


שכונת אחוזה - רקע כללי

אחוזה היא שכונה הנמשכת לאורך גב הר הכרמל.
הציר המרכזי של שכונת אחוזה עובר לאורך שדרות מוריה, כיכר חורב ורחוב חורב (ומשום כך היא ידועה גם כ-"שכונת חורב"). 
אחוזה הוקמה בשנות ה - 30 כהתרחבות של היישוב היהודי בחיפה, בעיקר על ידי עולים מגרמניה.

 

זכרונות:

"...אחוזה שלי. הורי הגיעו לאחוזה בשנת 1947. אבא שלי היה חייל משוחרר מהצבא הבריטי והתחננו לפניו לקנות בית (דירה) באחוזה שברובה היתה שטח של יערות וחורשות עבותות.
ברח' קרית-ספר שבו גרתי, היו המון ילדים שכולנו בעצם למדנו באותו בי"ס יסודי שהיה היחיד ושמו היה "זכרון יוסף".

בגיל 10 בערך הצטרפנו לתנועת הנוער היחידה של הצופים יחד עם ילדי ביה"ס הריאלי שברחוב קרית-ספר.
היות והיו חורשות רבות, אחד המשחקים שהיו חביבים עלינו היה מחבואים, כמובן עם טיפוס על העצים ופיצוח צנוברים בכל שעה אפשרית.
כמו-כן היה לנו תחביב לילדים שגרו באותו בית שלי וזה היה כאשר ירד גשם ללכת לחפש פטריות וכמובן לקטוף פרחים: נרקיסים, כלניות ורקפות שעדיין לא הוגדרו כפרחים מוגנים.

כמו-כן היה צריף בחורשה ברח' קרית-ספר בו גרה אשה אלמנה זקנה שהיתה לבושה בשחור וכל הילדים משום מה קראו לה "המכשפה"...

היו גרים שם 2 אנשים שהיו בעלי מכוניות, אחד היה בעל משאית ואחד היה בעל מונית ותמיד היו לוקחים את הילדים לסיבוב...".

גילה אפשטיין (כל-טוב)
gb4@netvision.net.il

 

======================================================================

"...נולדתי באחוזה בשנת 1958. הלכתי לגן שנמצא ליד "גן-יצחק" בשד' מוריה - ואחרי כן עברתי את הכביש והלכתי לגן חובה שנמצא בדיוק ממול - ליד בית הכנסת. הגן קיים עד היום.

למדתי בביה"ס הריאלי ברח' קרית ספר ועדיין, עשור לאחר סיפורה של הכותבת הקודמת, המשחקים העיקריים היו קשורים לחורשות שבתוכן היו נטועים בתינו. מחבואים, פיצוח צנוברים אינסופי, בניית בתים על העצים - היה לנו גם עץ חרוב ענקי שעליו בנינו בית והוא היה גאותנו. נהגנו גם לשחק על הגג של הבנין, ממש כמו בסרט "שמונה בעקבות אחד".

מהגג ראינו מצד אחד את הים ומצד שני את כל אחוזה.

משאית היתה לאבא של מירי, חברת ילדותי, ואיתה היינו מגיעים לפעמים לגן. איזה אושר זה היה. מסעות בקורקינט ובאופניים 3 גלגלים ברחבי השכונה היו גם הם עניין שבשגרה - בקיצור - ילדות ירוקה...".

תמיר
tamirna@gmail.com

 

==========================================================================

"...הגענו לאחוזה בשנת 1956. בככר קרית ספר היתה חנות מכלת וירקן וכל התושבים קנו רק אצלם.
את מרבית זמננו הפנוי בילינו ב"בית הצופה" שליד הראלי ברחוב קרית ספר, הצריף היה אהבתנו הגדולה, אך הסכמנו להיות בו רק בימים גשומים.
לעתים ישבנו בפינת הזכרון שנמצאת קצת מעל הראלי, או סתם על ספסלי האבן בפינת מגרש המשחקים של בית הספר, אך כמובן העדפנו לקיים את הפעולות של הצופים בואדיות, טיפסנו על קיר אבן, זחלנו בתעלה, טיילנו ל"שדה התעופה".

תקופה מדהימה - הכל היה טבע, המון פרחי בר, פיתחנו מיומנויות מדהימות לפיצוח צנוברים ואכילת חמציצים, ומדי פעם גם כמה חוביזות. הכל היה שונה, חברי ויפה
...".

רותי אופק
rutiofek@walla.co.il

 

==========================================================================

"...אני יליד שכונת אחוזה רחוב שמשון .יליד בית חולים אימהות. בשנת 1957 למדתי בגן ליד בי"ס הרצל .שם למדתי בכיתה א' ומשם היתי מיועד לבי"ס " אהוד ..
בהתחלה למדתי בקולנוע מוריה הישן - 45 תלמידים בכיתה. משם בפסח 1965 עברתי לבי"ס אהוד שם למדתי עד כיתה ו'. משם עברתי לתיכון עירוני ה'.
גדלתי באזור החורשה של שמשון. בצופים הייתי בשבט צופית. אחת השותפות לבגרות שלי היתה השחקנית אפרת בין ישראל מפרפר נחמד.
עד היום הורי עדין גרים בחלק העליון של רחוב שמשון...".

גדי
gadifi5@walla.co.il

 

==========================================================================

"...זה הגן ליד ביה"ס הרצל שהצית את דמיוני. זה היה הגן שלי. לגננת כמדומני קראו דבורה...
לכיתה א' הלכתי לביה"ס ליד ככר אחוזה,
ברחוב חורב. כיום ליד תחנות האוטובוס כמדומני שיש שם בית כנסת.

ב
אוטובוס היה קשה לנו לפתוח את הדלת האחורית לבד, אז ירדנו מהדלת הקדמית.
לכיתה ב' עברתי לביה"ס החדש "הרצל" הייתי המחזור הראשון שם. למחנכת קראו "רחל" ובעלה "פלטי" היה המנהל.

נולדתי וגדלתי ברחוב הירקון. התנים יללו בלילות ליד המרפסת שלי.

טיילנו לכרמליה ו"לסוף העולם", קנינו תקליטים בהתקליט, הלכנו לצופית ואח"כ לצופים בריאלי.
לקחנו את הבנות להראות להן את "קפריסין". במרכז הכרמל היו כיכרות ושלושה מסלולים, באמצעי נסעו האוטובוסים.
רקדנו באורנים עם אפי נצר כל יום שישי, כמובן ש"התפלחנו" ואח"כ קנינו פלאפל בקפה פאר.
כשגדלנו ניגבנו חומוס ב"פינג'אן". קראנו ספרים בספרית הפועל ברחוב קלר וראינו המון סרטים בקולנוע שביט, אורלי ומוריה והצגות בשביט שאח"כ "שביט" נשרף.
טוב. זהו להפעם...".

כרמליסט
yaron@in.com




חיפה - בת גלים
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה.

 

שכונת בת גלים - רקע כללי

ייחודה של בת גלים הוא בכך שהיא השכונה היחידה בחיפה, ואחת הבודדות בישראל, שבתיה נושקים לחוף הים.
בת גלים היא מהשכונות הוותיקות בחיפה. השכונה תוכננה בידי האדריכל ריכרד קאופמן, ובתיה הראשונים הם מתחילת שנות ה-20 של המאה ה - 20 - ימי העלייה השלישית. השכונה התפתחה מאוד בימי העלייה החמישית בשנות ה-30.

בת גלים תחומה בין מסילת הברזל וכביש הכניסה הדרומי לחיפה לבין חוף הים.
שני חופי הרחצה המפורסמים שלה הם "החוף השקט" ו"חוף בת גלים", שהוא חוף ציבורי פתוח.
בעבר היה פעיל בבת גלים הקזינו המפורסם, שנבנה על שטח שיובש בחוף הים ושימש את קציני הצבא הבריטי.

התחבורה בשכונה

בשכונת בת-גלים התנהלה התחבורה על גבי חמורים, סוסים ודיליז'נסים. המסלול: בת-גלים, עיר תחתית, הדר וחזרה. ראוי לציין כי רבים מהתושבים העדיפו ללכת ברגל לחיפה.

בשנת 1925 רכשו נהגים בודדים מכוניות משומשות ממלחמת העולם הראשונה מידי הבריטים והסבו אותם לאוטובוסים. אחד הנהגים הראשונים בשכונה היה אברהם איזמאילוב. עם הזמן הצטרפו אליו נהגים נוספים.

בשנת 1933 התאחדו שבעה נהגים לקבוצה והקימו אגודה שיתופית "שרות אוטובוסים בת-גלים קו 7". במסלול: בת-גלים, ככר חמרה, רכבת מזרח. ראוי לציין שבתחילת הדרך לא היה נהוג למכור כרטיסים. פרצו סכסוכים עם מפעילי שירות ערבי מספר 5, שנסע במסלול זהה לעיר התחתית. ב- 15.2.1935 נחתם חוזה שותפות בין קבוצת בת-גלים ו"קואופרטיב חבר" להפעלת קו בת-גלים-הדר הכרמל.

בשנת 1937, תקופת המאורעות, החל השרות הערבי להיכנס לשכונה בשבת, וזאת על פי דרישת המשפחות הבריטיות שגרו בה. ניסיון יהודי להפעיל תחבורה מקבילה בשבת נכשל בלחץ הרבנים והציבור הדתי. בעקבות מקרה של התנפלות ערבים על בחורות יהודיות שהתרחצו בים, מיתנו הדתיים את התנגדותם, זה היה השירות היהודי הראשון שנסע בשבת.


זכרונות:

 

הקזינו

 

"...לאחר שהיה מועדון של קציני הצבא הבריטי, עבר הקזינו מהפך, והיה לאולם חתונות מפורסם. להתחתן בקזינו זה היה שם דבר, ולמצוא תאריך פנוי גם היה משהו.
אנחנו (אשתי ואני) החלטנו להתחתן בקזינו וזה היה ב - 09/12/1969 בחנוכה של אותה שנה עם תזמורת של הקזינו מאותה תקופה"...

ברוך חסדאי
h2409@012.net.il

 

==========================================================================


בריכת בת גלים

==========================================================================



חוף השקט

"...היה אחד החופים היחידים, אם לא החוף היחיד בחיפה שהיה ניתן להתרחץ בים מבלי לצאת מהעיר (הנמל הרי תפס את כל קו החוף). הוא היה ממוקם בין בי"ח רמב"ם הישן לשובר הגלים הארוך של נמל חיפה. כביש הגישה לבסיס חיל הים ולבית החולים הוביל גם אל הכניסה לחוף.
על הכביש היו עומדים מוכרי הסברס שמגיגית מתכת גדולה מלאה קרח היו מוכרים סברסים אותם היו מקלפים "על המקום" לכל קונה. והיו מוכרי בייגלה.

בכניסה לחוף עמד צריף עץ צבוע ירוק ושם נמכרו הכרטיסים. הכניסה הייתה מחופה בעץ או בכיסוי אחר והייתה שם חנות לממכר משקאות וחטיפים וממול דוכן פלאפל. מדרגות תלולות ירדו לחוף עצמו. מעין כבש של אדני בטון הוביל מהמדרגות ועד לסככת המציל שחלשה על החוף. מימין ומשמאל היו פזורות סככות מלבניות שסיפקו צל ומחסה למתרחצים.

מובן שהכיף היה הים עצמו. לחוף השקט היו, מעבר לשובר הגלים הקטן שלו חמש או שש רפסודות שהיה ניתן לשחות אליהן לעלות עליהן ולתפוס שלווה ומרחק מהכול זה היה פשוט כיף - שום חוף אחר בחיפה לא הגיע לרמה של החוף השקט...".

מיכאלי פינחס


==========================================================================

ביקתת הדייגים

 

 

==========================================================================

טחנת הקמח

 

 




חיפה - גאולה
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה

 

שכונת גאולה

עורך הנושא: דייויד סלע


בית הספר בית יעקב
בית הספר לבנות דתיות שהיה ממוקם מול בית הספר "גאולה" (ראה בהמשך), מול הקיוסק של ג'ימי.
בימים כתיקונם היחסים היו תקינים, ז.א - לא היו יחסים בכלל. הם שם ואנחנו פה, ללא כל קשר שיג ושיח. בחזית בית הספר בית יעקב הייתה חומת אבן נמוכה, עליה היינו יושבים ולאורכה מתכנסים, לפני הפעולה בצופים ואחריה. לאחר שנים כאב הלב למנהלי בית יעקב שאנחנו עושים שימוש בחומה "שלהם", והם התקינו עליה גדר שלא איפשרה ישיבה עליה. 

עיתים פרצו מריבות בין ה"חופשיים" וה"דתיות", בעיקר בימי הזיכרון כאשר הבנות ובעיקר מנהלי בית יעקב היו ממשיכים לצעוד במפגיע בעת הצפירה. לעיתים הייתה מושלכת אבן לעברם, שגררה מהומה.

בסופו של דבר - הם ניצחו, כי בית הספר גאולה נהפך במרוצת השנים לישיבה, ורוב השכונה התחרדה...

===============================================================

"...אני זוכר טקס ביום הזכרון (אני ניגנתי באקורדיון בטקסים אלו) כאשר היתה צפירה והבנות ממול המשיכו להרעיש. צוער לקח את המיקרופון וצעק: "בנות יעקב, הלא תיבושנה ותיכלמנה לכן"...". 

יעקב וימן
waiman@inter.net.il
 

=============================================================== 

בית הספר גאולה

בית היוצר של חיינו.
"האדם אינו אלא תבנית נוף מולדתו" , ונוף מולדתנו הוא בין השאר בית הספר גאולה.

לבית הספר היו ארבעה מבנים:
הבניין הקטן שם למדו ילדי כיתות א-ג,
הבנין הגדול שם למדו מכיתה ג - עד ח,
בניין העמודים שם למדו שיעורי מלאכה
ולידו מבנה קטן - הספריה.

הייתה חצר קטנה שם שיחקו ילדי הכיתות הנמוכות, וחצר גדולה - שם שיחקו בהפסקות "הגדולים", ואוי לו לקטן אם נתפס על ידי מי מצוות בית הספר בהפסקה הגדולה מסתובב בחצר של הגדולים.

החצר הגדולה שימשה גם למסדר הבוקר, שהיה מתקיים מדי יום אלא אם מזג האוויר היה סגרירי, ואז נתלה שלט קטן בכניסה לבניין הגדול ועליו היה כתוב "מסדר אין".  (ואף פעם לא הבנתי מה זה ה"אין"הזה, למה אי אפשר לכתוב פשוט - "היום אין מסדר".)
אבל בימים כתיקונם היה מתקיים כאמור מסדר, שכלל שיחה של המנהל צוער, בדרך כלל גערות והערות על התנהגות, הקראת פרק מהתנ"ך והתעמלות בוקר שהתנהלה בדרך כלל על ידי המורה להתעמלות דן אבידן.  לאחר מכן היה הרמקול הענק משמיע את השיר "מול הר סיני"  ("לא אגדה רעיי לא אגדה /  ולא חלום עובר"  - לחצו כאן להאזנה לשיר ) אותה שרה שושנה דמארי, (כל השנים - אותו השיר) לצליליו היינו עולים לכיתות, לפי סדר כיתה אחר כיתה. 

בכניסה לבניין הגדול בפינתו, הייתה בוטקה קטנה. זה היה "חדר השידור" משם היו מוציאים מדי בוקר את המקרופון והעמוד עליו נישא, שהיה מוצב בקדמת המדרגות ששימשו כבמה מוגבהת מעל החצר הגדולה - משם נוהלה הפעילות במסדר הבוקר על ידי המנהל צוער.

מול חדר השידור היה בית הכנסת. היו יורדים אליו במספר מדרגות, ונכנסים לחדר גדול מרתפי, ששימש אותנו כחדר ההתכנסות ל"שעת שידור". פעם במספר שבועות היינו יורדים בהתרגשות לבית הכנסת, ומאזינים כל הכיתה יחד לשידור מיוחד לילדים ששודר ברדיו והושמע בבית הכנסת בעזרת רמקול קטן וחורק.
חלק מאיתנו זוכרים גם את בית הכנסת של בית הספר גאולה כיוון שבו עלינו לתורה בבר המיצוה.

ממול בית הכנסת וליד הבוטקה של "חדר השידור" הייתה דלת נוספת ומשם בכמה מדרגות היינו יורדים לאולם ההתעמלות, ששימש אותנו לשיעורי התעמלות ולהתכנסויות של תלמידי בית הספר.

בסופו של חדר ההעמלות היה חדר גדול נוסף - היה זה חדר המלאכה לבנות, להבדיל מחדר המלאכה של הבנים שהיה בבניין על העמודים.

בניין בית הספר עצמו היה גדול ורחב - או כך זה לפחות בעיניו של ילד שהסתובב בו בקטנותו.

במעלה המדרגות בכניסה לבניין בית הספר היה קיר גדול עליו נתלו קישוטים התואמים את תקופת השנה. בקומה זאת היו מספר כיתות ובסופה היה חדר המזכירות וממנה שלוחה קטנה לחדר המנהל, קודש הקודשים של בית הספר אליו נכנסנו אנו התלמידים אם עשינו משהו רע באמת.

מעל לקומה זאת הייתה עוד קומה ומעליה הקומה האחרונה, שם בנוסף לכיתות היו עוד שני "מוסדות" של בית הספר - אחד עם זכרונות טובים ואחד עם רעים: הראשון היה "חדר המעלות" שאף פעם לא הבנו על שום מה נקרא כך, היה זה מין אודיטוריום ששימש להתכנסות ובעיקר לשיעורי זמרה. בקדמת חדר המעלות הייתה מין בימת אבן קטנה ועליה היה פסנתר.
חדר המעלות שימש גם להצגות סוף השנה של הכיתות השונות.

המוסד האחר בקומה זאת הזכור לרע מאוד היה חדר רופאת השיניים, או כפי שקראנו להן בבית הספר "הסנדלריות". צווחות יללות כאב ובכי נשמעו משם מדי יום ביומו.

החלונות של הכיתות בבית הספר היו רחבים וגדולים ופונים כולם לחצר הגדולה. החלונות היו בנויים מחלקים חלקים של מלבני זכוכית שחברו יחדיו לחלון אחד גדול. ביום העצמאות הייתה כל כיתה מציירת על החלונות מוטיבים ישראליים ציוניים ושכאלה, כך שכלל חלונות הכיתות הפכו למין תצוגת ויטראג'ים יפה שפנתה לעיני כל מי שהיה בחצר הגדולה. החלונות סבלו מדי שנה מטכס קבוע בו תלמידי כיתה ח' שסיימו את בית הספר היו מגיעים במרוכז ערב אחד, וזורקים אבנים על חלונות בית הספר, לא משאירים חלון אחד שאינו מנופץ.

כשהיינו עולים מהחצר הגדולה בגרם המדרגות לכיוון בניין בית הספר היינו מגיעים לרחבה מקורה, ששימשה אותנו להתכנסות בהפסקות הגדולות, בימים בהם ירד גשם. בחלק האחד של הרחבה היו בתי השימוש של בית הספר, עדיין בסגנון הבור הטורקי, וחלקה העליון של תקרת הרחבה, הגג זה - שימש כמקום ממנו היינו עושים "אומגה". היינו מטפסים באומץ דרך עץ בצידי הרחבה לעבר הגג, קושרים חבל עבה למרפסת קטנה שהייתה ממוקמת בבניין בית הספר שם ואת קצהו השני של החבל היינו קושרים לעץ שעמד בכניסה לחצר בית הספר ליד השער. האמיצים בינינו היו עושים את האומגה שוב ושוב, כאשר רוב הילדים היו מתבוננים בהשתאות מחצר בית הספר.

חצר בית הספר שימשה גם את כל הפעילות של הצופים (ראו להלן) וגם כמקום בו היינו משחקים כדורגל, בכל הזדמנות. שער אחד היה בין שני עצי אקליפטוס ענקיים שמאחוריהם היו הברזיות, וכשער השני של הקבוצה היריבה שימשו שני עמודים במורד החצר מאלה שבניין העמודים נשען עליהם.  שעות על שעות שיחקנו שם כדורגל, קיבלנו צעקות מהשכנים בלי סוף ובעיות מהשוטר שרר (ראו בהמשך) ואם נבעטה בעיטה חזקה במיוחד לעבר השער שמתחת לבניין העמודים -  היה הכדור עובר לעיתים את הגדר הנמוכה, ומתגלגל לו במהירות במורד הרחוב, לעיתים עד רחוב חרמון בתחתית השכונה.

מאז עברו שנים.  שכונת "גאולה" השתנתה ללא הכר, ובית הספר גאולה הפך לישיבה דתית, נבנתה סביב חומה גבוהה שלא מאפשרת לנו אפילו להציץ לעבר זכרונות ילדותנו.

 

================================================================

"...בשנים 1956-1957 בימי שישי בערב היינו כ 20-30 ילדי בית ספר גאולה שנפגשנו ברחוב שמתחת בית ספר גאולה, מתחת לפנס ורקדנו "בן לוקח בת ובת לוקחת בן"..".

עמיצור לברטובסקי
amilev@idx.com.au
 

================================================================

"...הכתבה על בית הספר גאולה בחיפה מדויקת בצורה נפלאה! כמי שנולד וגדל ברחוב בצלאל (בו שוכן ביה"ס) ולמד את כל 8 השנים בגאולה,אני יכול רק להלל ולשבח את הזיכרון של הכותב! שני דברים רציתי להוסיף: בחצר הקטנה היתה לוולגרין השמש (אז עוד לא היתה המילה שרת) מין גומחה שהובילה למחסן כלים שלו,שם היה המכשיר ששבה את ליבנו! המכשיר שמייצר את האזעקה ביום הזיכרון, מין "מנואלה" המסובבת גלגל מחורר ומשמיעה את האזעקה. דבר נוסף, בקומה הראשונה היה חדר ה-"שוקו" בו נצטווינו מידי יום לשתות כוס חלב עם קקאו למען בריאותנו...".

אבנר שרף
a_scherf@walla.com
 

=============================================================

"...לגבי מנהל בית הספר - אני זוכר את מנהל בית ספר גאולה בחיפה, יוסף מורן. הוא היה מנהל עם עוצמה ממש רעדנו ממנו. לא כמו היום מילה שלו היתה עם סמכות כזו, ועברית תיקנית ותנכית...".

ערן
erandebeer@gmail.com


===============================================================

"...המורה לתפירה יפה. זוכרים? זאת שהיינו צריכים לעמוד דום במדרגות לקראת הכניסה לאולם המעלות (איזה שם!). אנחנו ומחזורים רבים לפנינו קראנו לה "ג'ייפה מכשייפה". היא אכן היתה כזאת.

לפני כ - 20 שנה אבי נפטר ו"בשבעה" פתאום ראיתי אישה שמאוד הזכירה לי אותה. נגשתי אליה ובעדינות שאלתי "היית מורה בבית הספר גאולה?" והיא בלי להתבלבל ענתה לי: "אני ג'יפה מכשיפה". שאלתי אותה למה היא היתה כל כך רעה אלינו והיא סיפרה לי שבפולין היתה לה משפחה בעל וילדים, והיא למדה שם באוניברסיטה. משפחתה נרצחה, והיא הגיעה לארץ בגפה. לא היתה לה עבודה, והשפה היתה קשה, ולכן היתה אישה מתוסכלת שלימדה תפירה ולפעמים היתה מורה מחליפה להיסטוריה.

באותן שנים לא דיברו על השואה, על מה שקרה וכו' ולכן לא הבנו אותה והיא כמובן גם לא סיפרה לנו...".

שושו כ"ץ (רותי שובל)
shushuk@magal.org.il

========================================================================= 

"...המורה לתפירה ג'ייפה.... באמת הייתה מפלצת. לבנות מוכשרות עוד התייחסה איך שהוא, אבל בעלות "הידיים השמאליות" רוו אצלה השפלות.
בעוונותיי הרבים נמניתי על ה"לא יוצלחיות"... באחד השיעורים היא הדריכה חברה שלי שגם כן לא ניחונה בכישורי תפירה, ואני באתי לשאול משהו. ג'יפה לא התבלבלה וצעקה עלי "לכי טמבל, עכשיו אני מתעסקת עם טמבל אחר"....
היום משפט כזה לא היה עובר בשלום אבל אז אימי הצדיקה את המורה...".

זהבה
zehavarashit@yahoo.com
 

==============================================================

"...בבית הספר "גאולה" בחצר העליונה, בין הבניין הקטן לגדול, הייתה רחבת משחקים. בחלקה העליון עמד לו בגבורה עץ זית בא בימים, זקוף ותמיר. אי אפשר לשכוח ... את עוצמת ההנאה ...ותחושת הסיפוק הכרוכות בחוויות הטיפוס לצמרתו של עץ זה, תוך שניות מועטות בלבד ישבתי ממש בין הענפים העבותים שבצמרתו ובליתי שעות ארוכות בתצפית ... על החצר.
בתוך החצר, הייתה כניסה "מוגנת" לבניין הקטן, בחצר הפנימית שחקנו "סטנגה" בעיטות חזקות בכדורגל מצד לצד תוך כדי "פגיעה" והתחמקות מ"טילים" מהכדור, ההד היה חזק, עוצמת ההנאה הייתה כעוצמת פגיעת הכדור בשחקנים.

בתוך הרחבה ממש הייתה נק' שיטור של המשמר האזרחי, שם התנדבנו ובילינו ערבים שלמים בסיור ברכב משטרתי. מיותר לציין שהמשמרת המועדפת הייתה "סיור ג' האחרונה מ-23.00 עד 01.00 בלילה ואז למאפיה ל"בייגלה" החמים שרק יצאו מהתנור קשורים בחוט ניילון לבן. בל נשכח את המטווחים והתחרויות ב"קרבין", את הלילות הלבנים שהיינו משחקים במחשב של יגאל ...לפי תורות, בסבלנות עד אור הבוקר...".

איציק בן עזרא
itzikbe40@gmail.com
 

 

==============================================================

"...ביה"ס גאולה, לפני המנהל שמואל צוער אשר חיבר ספרי חשבון אשר נלמדו במערכת החינוך דאז, קודמו כמנהל ביה"ס נקרא חקלאי, אשר בתו אורה הדס חינכה בביה"ס כיתות א-ג , ואת ש. צוהר החליף המורה יוסף .

במתחם ביה"ס תלמידים מבתי ספר באזור הגיעו לשיעורי מלאכה , ליד ביה"ס התרכזו תלמידים מכל האזור והשתתפו בפעילות הצופים - "צופי-גאולה" אשר רבים וטובים יצאו מהשבטים. ..".

סמי שנפלד
samys@013.net.il



==============================================================

"...המנהל המיתולוגי של ביה"ס "גאולה" היה בשנות ה-40 נפחא וסגנו היה חקלאי. צוער היה עוד מורה זוטר.

באולם ההתעמלות של ביה"ס גאולה הייתה ממוקמת מח' האגרוף של הפועל חיפה והתחרויות היו נערכות בחצר ביה"ס, בחלקם גם נגד מתאגרפים בריטיים. בין הידועים היו: יפתח זייד (אחיו של אלכסנדר זייד ממקימי אגודת השומר) האחים בירנבוים ובן דוד...".

זהבי
zhelmer@bezeqint.net

======================================================================== 

"...המתאגרף הידוע יפתח זייד התאמן באולם הספורט בקומת המרתף בבית הספר היסודי "גאולה" בחיפה. דלת האולם ננעלה בשעת האימון למניעת הפרעה. לכן, כדי לראות את גיבורנו השרירי והזריז "מכניס מכות", טיפסנו על קיר-מגן שליד הדלת מכיוון המגרש, וכך צפינו בו כשאנחנו לופתים חזק את סורגי החלונות כדי לא ליפול.

עד היום אני לא מבין איך ילדים קטנים כמונו טיפסו על הקיר הגבוה, בהשוואה לגובה שלנו. מתברר שההערצה ליפתח זייד העניקה לנו כוחות "על-טבעיים.כעבור כמה עשרות שנים, פגשתי בשיח' אבריק את יפתח, שהיה כבן 80, וסיפרתי לו איך כשהיינו ילדים הסתכלנו עליו בהערצה, ואיך הוא "הכניס מכות" באיגרוף. הוא חייך, אבל היה זה כבר יפתח זייד אחר..."

אורי שרון
שודר בתוכנית "שישי אישי, רשת ב', 14 בפברואר 2009
 

==============================================================

הייתי תלמיד בי"ס גאולה בתקופת המנהל חקלאי וסגנו צוער. המחנך שלי בכיתות ז' ח': יעקב איצקוביץ.

 

אברהם קצנק
avikat7@yahoo.com

 

 

================================================================== 

 

"...למדתי בו מ-1943 עד 1950 המנהל היה נפחא (בנו נעדר עם כ"ג יורדי הסירה) וסגנו חקלאי (בהמשך למדתי בבסמ"ת ואחד המורים שלי היה אחיו שדמה לו מאד) בשנים הראשונות היה הבניין בן שלוש קומות בלבד - שתי קומות של כיתות. למדנו בשתי משמרות, חצי שנה משמרת בוקר וחצי שנה משמרת אחה"צ. רק לאחר בניית קומת כיתות נוספת חוסלה המשמרת השנייה. בזמן מלחמת השחרור ארח בית הספר את בית הספר אליאנס שהיה חשוף ליריות מהשכונות הערביות. זאת בנוסף למשפחות יהודיות שגרו סמוך לקו החזית והתמקמו באולם ההתעמלות.

 

בין המורים ראוי לציין את המורה לציור - מנחם שמיט שנודע אח"כ מנחם שמי הצייר הידוע. המורה לזמרה היה דן אהרונוביץ' מבחירי המוסיקאים אז, המורה להתעמלות שלנו  - ושנה אחת גם מורה למלאכה, היה שמואל ביאליק שנודע אח"כ כאיש ציבור בעירית חיפה. מכיתה ה' עד ח' המחנך שלי היה צוער והוא גם לימד את רוב המקצועות. הוא היה נוהג שעה בשבוע לקרוא לנו בהמשכים פרק מספר ידוע. אחת לחודש יצאנו איתו (בימי שישי) לטיול בסביבה הקרובה ולעיתים רחוקות גם רחוק יותר (עד באר שבע). צוער היה קנאי לשפה העברית ולשמות עבריים ונהג לעברת את שמות התלמידים החדשים שלו בתחילת כל שנה. גם שם המשפחה שלי עוברת על ידו (קרלמן במקור).

 

אולם המעלות נבנה עם קומת הכיתות השלישית מעל חדר המדרגות הרחב ונקרא כך כי היה מדורג - למי שלא הבין - ובו נתכנסנו לאירועים הקרנת סרטים ופעילויות במסגרת על כיתתית.

 

אולם בית הכנסת בקומת הקרקע מנגד לאולם ההתעמלות שימש בעיקר כחדר אוכל לארוחת צהרים לחלק גדול מתלמידי בית הספר. היינו נוהגים לעשות בו תורנויות בהכנה והגשת האוכל. רק בשבתות שימש כבית כנסת. כמו רבים אחרים גם אני עליתי בו לתורה בבר המצווה שלי.

 

אנשים הזכירו את יפתח זייד שהתאמן באגרוף במסגרת 'הפועל חיפה' באולם ההתעמלות של בית הספר. רציתי לתקן טעות - הוא היה בנו של אלכסנדר זייד ולא אחיו. באחד מטיולי הכיתה הגענו לגבעות זייד (היום בשטח קריית טבעון) ונפגשנו שם איתו ועם אימו ציפורה אשר ליוותה אותנו לפסל הידוע ולעתיקות.

 

יכולתי להוסיף עוד על בית הספר גאולה בשנים ההן אך נראה לי שכבר הארכתי מספיק.

 

אהרן כרמל 
CARMEL@madgal.co.il

  

=================================================================

 
"...בית ספר גאולה היה מלמד ברמה גבוהה מאוד. ללימוד אנגלית הייתה מורה ששמה אבידור שכבר אז בהיותי בכתות ו ז ח היא הייתה מבוגרת. לימוד האנגלית אצלה היה תוך כדי דרישות גבוהות מאוד. לימוד טכסטים בע"פ והצגתם לפני הכיתה. השיעור היה נפתח בכתיבת התאריך והיום מצד ימין של הלוח. וכמו כן שיר באנגלית של 2 תלמידים לפני הכיתה. דגש גדול היה אצלה על לימוד GRAMER והיינו נבחנים לפני פורום הכיתה. כן המורה אבידור ייחסה חשיבות לכתיבת אנגלית בכתב מחובר. כל הדרישות יאמרו לזכותה שהביאו אותנו לרמת אנגלית ברמה גבוהה...".

אבי שיפלדרין
avisheefl@013.net

 

====================================================================

בריכת הפועל
הכניסו כאן זיכרונות שלכם


"...בריכת הפועל או בשמה הרשמי"בריכת גלי הדר" המושא הרשמי לחלומות הרטובים שלנו!!
הבריכה שכנה מתחת למגרש הפועל כאשר חצייה האחד מתחת לבניין וחצייה השני תחת כיפת השמיים, וזו הסיבה שעד שידענו לשחות קפאנו מקור ב-"קטנים" שהיו בצל מוחלט.

ההתרגשות היתה מתחילה מדי שנה לקראת סיום שנת הלימודים, או אז היה אחראי הבריכה ראלף שמו, מתחיל לצבוע את הפסים הכחולים לאורכה ובעזרת שבלונות את ההוראות "אסור לקפוץ" או "מים עמוקים". ממרומי רחוב זייד השקפנו מטה רועדים מהתרגשות וצופים במלאכת הקודש שמבצע ראלף תוך ספירת השעות שנותרו עד יום הפתיחה.

3 ימים לפני הפתיחה היה מפל המים בצידה של הבריכה מתחיל לשצוף ממרומי המדרגות וממלא את הבריכה, ובסיום כל יום לימודים רצנו לראות עד איזה גובה כבר מגיעים המים.

יום הפתיחה, התרגשות עצומה, כולם כבר בתור לכניסה, אצים ל-"גרדרובה" (היום,מלתחות) מפקידים את הבגדים ומקבלים דיסקית עגולה מאלומיניום ועליה מוטבע מספר התא.
משם, למרפסת המשקיפה על רחוב הפועל (סיבוב הפגנת נוכחות) וירידה לבריכה כאשר ריח הכלור העז כבר מכה בנחיריים.

בימים טובים התקיימו משחקי כדור מים של נבחרת הפועל חיפה שעשתה חייל בתחום זה.
סופה של הבריכה התרחש עת חלק מהקיר של קולנוע "תמר" הסמוך צנח ואף גרם נזק בנפש וברכוש.

כיום עומדת הבריכה בשממונה ועצים רחבי צמרת גדלים בה הפלא ופלא...".

אבנר שרף
a_scherf@walla.com

 =========================================================================

"...בריכת הפועל - הכי אהבתי לקנות לחמניה עם נקניקיה וחרדל. ולפעמים לשוטט במבנה הנטוש הגדול הסמוך במורד הרחוב, למיטב ידיעתי זה היה בית קולנוע או תיאטרון שנשרף מזמן...".

חגי פרידמן
fhagai@hotmail.com

======================================================================= 

"... הייתי באה לבריכת הפועל לפחות פעמיים בשבוע אהבתי את ריח הכלור והניקיון של המלתחות...".

איילת פאר
peerayelet@maanit.org.il
 

"...בברכת הפועל למדתי שחיה. לדעתי זה היה בחופש בן כיתה ג ל-ד בשנת 1961. למורה קראו צבי. שעורי השחייה התקיימו בבוקר ואני זוכר שרעדתי מקור גם מהתרגשות וגם משום שחלק מהברכה באזור המים הרדודים היה מתחת למבנה המלתחות כך שהיה כל היום בצל. את ריח הכלור העז ניתן היה להריח עוד מחוץ לברכה...".

מיכה להמן
yifatkol@yifat.org.il

 

==============================================================

 "למדתי שחייה בבריכת הפועל בסוף שנות ה-70. אני זוכר את הצבע התכלת החזק שהיתה צבועה ואת הסימונים בלבן במסגרות. היינו מגיעים מבי"ס דרור בקרית אליעזר פעם בשבוע, מתלבשים בחדרי ההלבשה ונכנסים למים. אני זוכר את החלק המוצל שפנה אל חדרי ההלבשה, המים הרדודים ואת החלק החיצוני של המים העמוקים. עצוב לראות את התמונות שלה הרוסה. מקווה שישקמו אותה.

אלון מוסקו
alon.moscu@walla.xo.il

 ==================================================================

מגרש הפועל
שלחו לנו את הזיכרוונת שלכם

"...במגרש הפועל (בסמיכות לברכת הפועל ובי"ס יבנה הסמוך שבו למדתי בשלב כלשהו) היו נערכים הרבה טקסים. לא אשכח את עצמי בתחילת שנות ה - 80, נושא דברים בטקס לכבוד יום הזכרון/העצמאות ("על מגש של כסף...")...".

חגי פרידמן
fhagai@hotmail.com

 

"...שיחקתי שם כדורסל בשנות השישים בקבוצת הנערות של הפועל חיפה באימונה של מרים חמו אשתו של המאמן המפורסם...". 

רות פישמן
agriman@inter.net.il
 

================================================================

גן שטרוק
שלחו לנו את הזיכרונות שלכם

"...גן שטרוק המקום האידיאלי לכל מי שחיפש כיצד לברוח מהמציאות והשגרה היומיומית כדי לתפוס שלווה ופסטורליה צנועה ומרגיעה, היה אותו גן שטבל בשפע ירק ועצים ופרחים במורד המדרגות מרח' ארלוזורוב למפגש הרחובות: בצלאל, והשילוח, ולא בכדי ממוקמת לידו ספריה מוסיקלית - הספריה של משה גורלי...".

דב נרקיס
narkist@smile.net.il
 

 ========================================================================

"...גן שטרוק ידע הרבה "נשיקות ראשונות על הספסל בגן" ושם למדנו את "עובדות החיים".
בתקופת הילדות הצצנו וכאשר הפכנו ל
teenagers ניסינו. אני גרתי ברח' שילוח מול גן שטרוק וממרום גילי (66) אני מודה שיש לי זיכרונות נהדרים מהגן ואני מאמינה שלרבים מאיתנו גם כן...".

זהבה
zehavarashit@yahoo.com

 

 ====================================================================

"גן שטרוק" היה חצר המשחקים הביתי שלנו. בגן זה שחקנו עד אין קץ במחבואים ותופסת. מבנה הגן שדמה למבוך מסוים, אפשר לנו להסתתר בתוך הצמחייה ומתחת לספסלים, רצנו לאורכו ולרוחבו והעברנו שעות ארוכות בשיחות נפש והחלפת תמונות של ה"עולם המופלא" ושחקני כדורגל, וגם שחקנו בגוגואים וג'ולות. בגן זה נרקמו חברויות רבות בין ילדי השכונה. יחדיו שחקנו עם החתולים וקפצנו בכל פעם שחגב ניתר בסמוך לנו, יחדיו קראנו לעטלפים שחיו להם בצמרות העצים. מקום מפגש פסטורלי לכל שכבת הגילאים עם המון המון זיכרונות נעימים...".

איציק בן עזרא
itzikbe40@gmail.com

 

================================================================

החורשה הבריטית
שלחו לנו את הזיכרונות שלכם

 
"..."החורשה הבריטית" - המקום לחינוך הדור הצעיר של הצופים - שם בילינו שבתות בבניית "מחנות" בין מבני האבן שנשתמרו, כאשר מטרת הקבוצה הייתה להפגיז באצטרובלים את המגנים בתוך המבנים ותוך חיפוי הדדי לאפשר לכוח המתפרץ להתגנב בהיחבא ולקפוץ פנימה דרך החלונות, כאשר לסיום היינו יושבים במבנה הצפוני מערבי ונהנים מהשקיעה.

הדרך לשם משכונת גאולה לא הייתה פשוטה כלל וכלל. החל מבורות מים לא מסומנים, מאזור המטווח (בו היינו נוהגים לאסוף קליעי עופרת ולאחר מכן להתיך אותם ולעשות אבנטים לחגורות) - בתרגילי א"ש לילה היינו מתאמנים באזור להגיע לחורשה בלי להתגלות. וכמה שישמע לאחדים מימכם מוזר, הדרך חזרה הביתה לא הייתה בטוחה כלל וכלל, ולא פעם נכנסנו במערבים של הערבים המקומיים מוואדי רושמייה שהיו "נכנסים" בנו עם "סנאדות" וקרבות אמת פנים-אל-פנים. אם היינו מספיק חברה באזור, אז היינו יוצאים בהתקפת נגד, אבל לא פעם ולא פעמיים נאלצנו לרוץ לכיוון ה"קומונה" של השומר הצעיר שהייתה כ3-00 מטר ביציאה הנמוכה מאזור המערות, או לבתים הקרובים ברחוב גאולה, ואז היו קוראים לקבוצות המדריכים והולכים לחפש את המכים.

אם אשאל את עצמי מה אני הכי זוכר מהחורשה הבריטית ? - טעם הצנוברים (והדבק על הבגדים), ריח העשב הרטוב באביב, ואיך לא הבנתי למה כולם רואים כלניות ורקפות ורק אני רואה רקפות בלבד (אז לא ידענו שהגברים עיוורי צבעים ואני לא רואה אדום - עד שאומרים לי שיש אדום ואז אני יודע מה לחפש" - שנים רבות עברו אבל עם בוא החורף אני עדיין מגיע לאזור עם הג'יפ והכלב לטייל ולהריח את ימי הבראשית בשביל הרומי עדיין נישאר חלק כבעבר (תודה לאל ולעירייה שלא נהפך למגורים כמו וורדייה" ולכביש אספלט שחור כמו נחל הגיבורים - או כפי שניקרא "רושמייה"...".

לאור נבו
leornevo11@gmail.com

 

===============================================================

הישיבה
שלחו לנו את הזיכרונות שלכם

"...ביום שישי היו מגלגלים אבנים מיוחדות בצבעי שחור-לבן והיו חוסמים את הכביש לתנועה עד מוצאי שבת. איזו חגיגה זו היתה - לשחק כדורגל ברחוב רחב מאד, כמעט ללא מכוניות חונות.
מעניין שדווקא כאשר השכונה התחרדה - הרחוב נפתח לתנועה גם בשבת...".

יעקב וימן
waiman@inter.net.il
 

==============================================================


המנהל צוער
שלחו לנו את הזיכרוונת שלכם

"...טרם היות צוער מנהל, הוא היה מורה למתטיקה אשר הטיל אימה על כל תלמידיו.
הדבר בא לידי ביטוי בסטירות על הלחי למי שלא שלט בחומר, היום בודאי מורה כזה לא היה שורד במערכת .
אך יחד עם זאת כמי שלמדה בכתתו 4 שנים אני יכולה להעיד שהוא אכן הקנה לנו ידע ושליטה בחומר.
כל שבוע נערכה בחינה במתמטיקה ובבחינה היו 3 שאלות בלבד. אחת על החומר הנלמד, השניה על סמך החומר הנלמד והשלישית היתה מיועדת "לתלמידים חכמים במיוחד " משום שהיתה על חומר שונה שטרם נלמד. אוי לו למי שנכשל.

אך לא רק ידע במתמטיקה הקנה לנו . במיוחד היו אהובים עליו הטיולים בכרמל . טיולים אלו כפי שכנו על ידו לא היו "ויסעו ויחנו". הטיולים מטרתם היתה להקנות לנו הילדים תלמידי כתות ה-ח' התמצאות בשבילי הכרמל וערכו כ- 4 שעות של הליכה ברגל!! ובזכות דרישתיו אלו הקנה לנו את האהבה לטיולים ולהליכה ברגל.

עוד רבות ניתן לכתוב ולתאר . צוער היה מורה בלתי רגיל ! אשר יזכר לעד בזכרוני ...".

חנה
hanas@chayon.co.il
 
 

================================================================== 

"...כולנו זוכרים את מכנסיו בלי החגורה אשר היו נופלות והוא היה דואג כל מספר שניות למשוך אותן למעלה...".

יעקב וימן
waiman@inter.net.il

 

================================================================= 

"...אני זוכרת אותו כאיש קשה ודי אכזר. אחרי מסדר הבוקר הוא עמד בסוף המדרגות העולות לבית הספר והיה צועק "הורד ידך מהמעקה" לכל מי שנעזר במעקה בעליה במדרגות.  מי שלא שם לב היה חוטף ממנו מכה על היד.

כשהיה שעור חפשי ושיחקנו בחצר וקצת הרעשנו, הוא היה צועק מחדרו בקומה הראשונה "עלה למשרדי", מכיוון שהיה פוזל היה קשה לדעת למי הוא מתכוון. לבסוף מישהו עלה למשרדו וחטף סטירה מצלצלת...".

שושו כ"ץ (רותי שובל)
shushuk@magal.org.il
 
 

============================================================

"...צוער היה מורה לחשבון בבית ספרנו עממי א' ברחוב שפירא ומצד שני רחוב ביאליק.

היו לו אמרות שפר:  "...אל העצים ואל האבנים ואל (שם הילד שלא הקשיב)...",
או "...אתה מביט כמו תרנגול בבני אדם...". 

זהבה יורש-ברקמן  
zehava3@013.net.

 ==================================================================

"...המורה לחשבון, צוער, היה נותן עונש למי שדבר בשעור. היה מסמן עגול ברצפה והיה אומר:  "...תכאבנה הרגליים תסגרנה השפתיים", והיינו נכנסים לעגול.

גם הבת שלו (ניצה צוער) למדה בכתה אבל היא לא הפריעה.

דוד מרגלית
margalitdavid@gmail.com

  ==================================================================


"...המנהל צוהר למעשה חשוב יותר לדבר עליו בהקשר לשיטות הלימוד שלו במדעי המתמטיקה - או כפי שנקראו אז פשוט "חשבון".

אצלו למדנו "חשבון בע"פ" ואולי תצחקו, עד היום כאשר אני הולך לקניות של עד 8-20 מוצרים אני מחשב את הסכום בראש עוד לפני שהמוכר - מוכרת הספיקו להקליד. כמו כן היו לו שיטות חישוב מקוצרות לחישובים מיוחדים כמו איך לחשב 25*25 או 65*65, שעד היום אני מתלוצץ עליהם בתחרויות כאלה ואחרות.

אכן הוא היה אדם צנום וקירח, אבל אני לא מכיר אחד שלא העריך את העניין שהכניס בנו בלימודי המתמתיקה-חשבון - ואי אפשר לא להזכיר שכאשר כבר היה המנהל - יותר כדאי היה שלא "תגיע אליו" כי אז האוזניים שלך היו בסכנת מריטה או חירשות.

היו ימים שהיו מורים ולהם לא העזנו לעשות תרגילים או להרים ידיים, או חס ושלום להתחצף. תנו כבוד לעבר. ובמבחן התוצאה של המחזור שלנו (בוגרי גאולה 1968) אכן אפשר להתגאות (מהנדסים בכירים, מובילים טכניים בין-לאומיים, מנהלי מפעלים ועסקים, סופרים ובעלי הוצאה לאור, עורכות דין ובעלי אתרים גם - ואף אחד מאיתנו לא גדל עם כפית זהב בפה (הנחשב ביותר היה להיות בן של נהג-חבר באגד).


לצערי למרות גילנו הצעיר כבר איבדנו לפחות 2 חברים, יהי זכרם ברוך פשי ואיציק בלום...".

לאור נבו
leornevo11@gmail.com

==================================================================== 

"...המורה צוהר או צוער. למדתי 12 שנה בגמנסיה ביאליק 1945 עד 1956, זכור לי מורה מחליף בכתות היסודיות, לא משנה איזה מורה החליף, השעור היה חשבון. השעורים שהעביר היו מעולים. זכור לי שאמרו שהוא מגיע מבי"ס גאולה. מין דמות צנומה, קרח, ממושקף...".
תמהני אם זכרוני מתייחס לדמות המורה שמוזכר כה רבות בערך "בי"ס גאולה".

יוסי גרייצר
greitzer@bezeqint.net 

 

=====================================================================

המחצבות
שלחו לנו את הזיכרונות שלכם

"...המחצבות ברחוב גאולה' היו מקום אימון בגלישה לצנחנים. כל פעם שהיתה מגיעה לשם יחידה להתאמן - היינו רצים לראות אותם.
שם גם עשינו אומגות על גבי הכבל היחיד שנותר מהמחצבה המקורית...".

יעקב וימן
waiman@inter.net.il

======================================================================= 

"...המראה ה"אימתני" של המחצבות שהיו ממוקמות בכביש רופין המקשר את הדר-הכרמל עם שכונות נוה-שאנן ואחוזה היה לשגרה כל פעם כשהייתי נוסע באוטובוס בקו מס' 19 (לימים - שונה לקו 14) מנוה-שאנן להדר הכרמל ובחזרה, והיה לי סימן הכר במסלול קו אוטובוס זה - נקודת ציון מסוימת שכאשר הגעתי אליה בנסיעה לא הייתי שוכח לעצום את העיניים ולעצור את הנשימה מפני ענני הארבק שייצרו מחצבות אלו, שהיו חלק מהנוף של "ארץ-ישראל יפה" של פעם, לעניות דעתי, עם כל הרעש שהקימו וענני האבק, כיוון שלדעתי הם סימלו משהו - אידאליסטי...".

דב נרקיס
narkist@smile.net.il

 

========================================================================

"...עוד לפני היות כביש רופין, במקום שבו נמצאות המחצבות, היה במקום מוסך וחניון אוטובוסים של חב' " חבר "!!! לפני שחר אשד ולימים אגד.
לא פעם היו מחנים את האוטובוסים כך שהם התדרדרו ונפלו לרח' השילוח ליד אורוות הסוסים והפרדות...".

הלמר זהבי
zhelmer@bezeqint.net

========================================================================= 

"...קראנו להן: "המחצבה הראשונה" החל ממפגש רחובות גאולה ובצלאל, "המחצבה השניה" רחוקה יותר, מעבר למעונות גאולה של היום.
בשנות החמישים עמד שם כל מתקן המחצבה עם פסי השינוע לחצץ ועם גליל המסננת הענק שנועד להפרדת אבני חצץ במידות השונות...".

אברהם קצנק
avikat7@yahoo.com

============================================================================ 


"...מחצבות גאולה - אכן זיכרונות רבים לנו - תושבי האזור וחברי צופי גאולה מהמחצבות שבמשך שנים השפיעו עלינו בשירות הצבאי, ביחידות החי"ר והנח"ל.

זה החל באימוני הצנחנים שטיפסו על קירות "המחצבה" עם חבלים שירדו מהעצים ברמת הדר. בהמשך היינו מטפסים בידיים על המדרון המזרחי של המחצבה ששימשה בעבר גם כמטווח, ואת מיטב קליעי העופרת מצאנו נעוצים בקיר העליון. ואילו בימי החורף היו המחצבות מתמלאות במים עד למעלה ממטר גובה, והיינו נהנים לחצות אותם עם צמיגים או לשוט בחצאי חביות.
במספר מיקרים ניסינו לבנות גשרים מעל המים מעץ או ממסילות הברזל - ולא אחד ולא שניים שברו שם את הידיים. בסיום כל פעילות נהנינו לטפס כ-30 מטר לשפיץ של הגבעה שם היה עץ נחמד לאכול תפוז או קלמנטינה ולראות את השקיעות המדהימות מעל מפרץ חיפה - מוזר שלא היו אז מצלמות ולא פלפונים, אז גם לא היו דאגות הורים שנעלמנו להם ל 3-4 שעות ולא היה עם מה לצלם.


מהצד השני של שביל העלייה לכיוון החורשה הבריטית, הייתה המערה המפורסמת של "איש המערות", שכנראה היה ניצול שואה שחי בבגדי שק מיוטה והיה מלך השחמט. לא היה באזור אחד שלא ניסה לנצח אותו (גנץ קראנו לו? -  על שם מבטאו הגרמני). הוא לא חי בתוך המערה בגלל החיידקים, אבל צבר שם הרבה קרטונים ועיתונים ולישון היה מתכסה בקרטונים בדופן הקיר.

מכתבה שקראנו לפני כעשרים וחמש או שלושים שנה בעיתון לאישה, סופר ששכנים ברחוב גאולה דאגו לו לתרומות מזון וכנראה גם למקלחות.

אני בטוח שלחלק מיוצאי צופי גאולה או מהקומונרים מבית השומר הצעיר יש תמונות שלו ושל המחצבות, המערה עצמה כמעט חסומה ונמצאת מאחורי מגרש הכדורסל של "מעונות גאולה"...".

לאור נבו
leornevo11@gmail.com

==============================================================

המיקווה
שלחו לנו את הזיכרונות שלכם

 

===============================================================

הקיוסק של ג'ימי
שלחו לנו את הזיכרונת שלכם


"...הקיוסק של ג'ימי מכר פיתה עם פירורים וטחינה לאלו שלא היה להם כסף לפאלאפל.
הותיקים, כמוני, עוד זוכרים את האבא הזקן של ג'ימי שהיה עובד איתו בחנות...".

יעקב וימן
waiman@inter.net.il

=========================================================== 

"...הקיוסק של ג'ימי ולפניו הבעלים-זלמן, שהעביר לג'ימי את הפיקוד מאחר וידיו רעדו בעוצמה כה חזקה עד שמכוס הגזוז נותרה חצי כמות עד שהגיעה אל הקונה.

סבל אדיר עבר עלינו בהמתנה עד להפסקת הבוקר בשעה 10 בה שעטנו לקיוסק, משתאים למראה המתקן המדהים אשר שוטף את כוסות הגזוז (הכנסת הכוס לתוך מיכל,לחיצה פנימה ,וסילוני מים שוטפים את הכוס מבפנים!).

ההיצע: שמחה, זיזי, מותק, ארטיק מרובע, סוכריות צבעוניות, גרעינים שחורים בתוך נייר עיתון מגולגל(בנפח,חצי כוסית או כוסית) וגולת הכותרת פיתה עם טחינה או פיתה עם פרורים שתיהן המצאה של ג'ימי. מה היו הפרורים? שאריות של קציצות פלאפל שנשארו בתוך השמן בסיום היום (מיועד לתפרנים) רק אחרי שגיליתי בתוך הפרורים שאריות של כנפי דבורים אומללות שטבעו בשמן הפסקתי עם נוהג נפסד זה!

לאחר שבאמצע שנות ה - 60 נמנעה היציאה החוצה מחצר ביה"ס הלך ודעך הקיוסק ורק האמיצים שדילגו מעל הגדר (ליד רח' שילוח הצליחו להגיע לקיוסק) לא נותרה ברירה אלא לסגור את הקיוסק..".

אבנר שרף
a_scherf@walla.com

========================================================================== 

"...קיוסק ג'ימי היה מנוהל על ידי ג'ימי, אדם דתי מבוגר וטוב לב.
בעיקר מכר לנו ממתקים, אך יותר מכל אני זוכר את הפיתה עם טחינה חריף וקציצה אחת, אני לא זוכר מאז משהו טעים מזה בפלאפל הישראלי. גם גרעינים שהיה מוכר היו טעימים מאוד.
ג'ימי היה מושג לכל תלמידי ביה"ס גאולה ובכלל לתושבי רחוב השילוח...".

חנן כהן
HAN543@WALLA.COM

  ========================================================================= 

"...לפני היות הקיוסק : של גימי, של זלמן היה במקום הקיוסק מעץ של בלאנק (לימים עבר ליד " פוטו ברנר").
בלאנק שהיה נכה התקשה לסובב את המנואלה (ידית ) של מכונת הסודה שלו, ובעבור חצי כוס גזוז היינו הילדים מהרחוב מסובבים את המנואלה עד ולפי הוראותיו.."..

הקיוסק של גימי
zhelmer@bezeqint.net

========================================================================== 

"...ליד ביה"ס גאולה ברח' שילוח שם לפני פעולות הצופים -"צופי גאולה" ו/או שיעורי מלאכה היה מוכר לנו חצי פיתה עם פרורי פלאפל -השאריות מהטיגון...".

סמי שנפלד
samys@013.net.il

 

============================================================

השוטר שרר
שלחו לנו את הזיכרונות שלכם

 

==============================================================

וולגרין השמש
שלחו לנו את הזיכרונות שלכם

"...השמש וולגרין היה סבא של חברי למחזור רוני הורנפלד. היתה לו עוזרת בשם ציפורה וכולנו זוכרים את קולו הרועם "פורה, גיב-א-שמעטא" (ציפורה , תביאי סמרטוט)...".

יעקב וימן
waiman@inter.net.il
 

==========================================================

חורשת הפרסה
שלחו לנו את הזיכרונות שלכם

 
"...חורשת הפרסה - אחד ממרכזי הפעילות של חברי הצופים משבט גאולה.

הובילו אליה 2 דרכים - השביל הרחב לאורך המצוק המערבי ודרך "החורשה הבריטית" והשביל הצר והקוצני "דרך הנחל המקרר" לאורך הצינור השחור. היינו עולים לשם בפעולות אחר הצהריים בימי שלישי או ובעיקר בפעולות יום השבת.
בחורשה היינו עושים פעילויות רבות - מקרבות בין שני קבוצות מי "יכבוש את המחנה" ומי יבנה מחנה מסודר - מוקף אבנים לסימון, ובין לבין בעונות הנכונות היינו נהנים מפיצוח צנוברים - היום זה נקרא איזור שכונת וורדיה ועדיין נשארה בו ריאה ירוקה...".

לאור נבו
leornevo11@gmail.com

 

=============================================================

צופי גאולה
שלחו לנו את הזיכרונות שלכם

"...מי לא זוכר את אותם ערבים בהם ישבנו צפופים במעגל רחב בין כותלי הבניין הקטן יותר בין קירות אטומים שיצרו מין מקלט, בישיבה מזרחית על הבטון הקר, וציפינו בהתרגשות ניכרת לבואו של טובי מספרי "הצ'יזבטים" של צופי גאולה ששמו הלך לפניו - מי אם לא "גילולא", שעצם הזכרת שמו העבירה חלחלה בגופותינו הרכים וגרם לנו ללילות חסרי תנומה וחלומות על שלדים מקפצים, על ערפדים צמאי דם, על פירטים חסרי עברי גוף ועוד.
אכן, לא היה ולא נברא ואין שני לו. ואכן באם למדנו בחיינו את תורת הפחד אם חלקנו גדלו עם בעיות נפשיות...מי יודע באם אנו לא התוצאה הסופית מאותם "הצ'יזבטים" של גילולא מצופי גאולה...".

RACHEL
RARAZI@MT-SINAI.COM

 

===================================================================

רחוב ארלוזורוב
שלחו לנו את הזיכרונות שלכם

הרחוב הראשי ששסימן את חלקה הצפוני של השכונה, החל מארלוזורוב פינת נורדאו הלאה המעלה, עובר בנין הרבנות, גן שטרוק והצומת של הישיבה ושכטר פאלאפל, ומשם יוצא מגבולות השכונה ומעפיל לכיוון ארלוזורוב פינת בלפור והמשך לכיוון הכרמל.

 "...גדלתי ברחוב ארלוזורוב 57 (ליד בלפור) עם הורי ואחי יוסי. למדתי בעממי בגימנסיה ביאליק. כששמעתי צלצול פעמון ידעתי שהגיעה אל מול הבית עגלת הקרח או העגלון עם עגלת הנפט... כשהבריטים היו עוד בארץ זכור לי סודני שהיה מרקיד קוף ואוסף באמצעותו כמה מילים...ביציאה מרחבת הטכניון לכיוון שמריהו לוין (השער שם כבר לא קיים) ישב נכה קטוע רגל שעשה עצמו ישן וכשעבר ילד לידו היה בפתאומיות מושיט יד ומגרגר...".

שמואל זיסקינד
samzis@hotmail.com

===================================================================

ארלוזורוב פינת נורדאו
שלחו לנו את הזיכרונות שלכם

 ברח' ארלוזורוב פינת נורדאו התקיים "מועדון טכני" בו לימדו ואפשרו לנוער לבנות ולהרכיב חפצים וכלים שונים תמורת דמי השתתפות סמליים. הייתי בגיל בי"ס עממי ובנינו קופסת פח מסומררת, חרט חשמלי, פמוטים מפליז ועוד.

אברהם קצנק
avikat7@yahoo.com


==================================================================

הפלאפל של שכטר
שלחו לנו את הזיכרונות שלכם


"...שכטר התחיל כחלבן שהיה מוכר חלב כל בוקר בשכונה שלנו ברוחוב ארלוזורוב. מוכר בכלי של ליטר למי שזוכר.

לאחר מכן הוא פתח את חנות הפלאפל בו עבדו גם אישתו וילדיו. המקום היה מלוכלך. לפלאפל לא היה טעם, וגם הוא כמו ג'מי מכר פירורים בפיתה.

ליד הפלאפל היה ביתה של השופטת שטרקמן ורלינסקי, שבכל פעם כשחזרנו מפעולה ועברנו ליד ביתה וקצת צחקנו ונדמה היה לה שמפריעים לה, היתה מזמינה ניידת משטרה והניידת אספה אותנו לתוכה כי השוטרים פחדו ממנה פחד מוות. היו מורידים אותנו בבנין משטרה ברחוב החלוץ ושם היו משחררים אותנו והיינו חוזרים משם הביתה...".

שושו כ"ץ (רותי שובל)
shushuk@magal.org.il
 

 ==================================================================

"...עד שניכנסתי לצופים בכיתה ה (גדוד צבר-שבט הלל) מידי שבת הלכנו כמה ילדים מרחוב יוסף לאכול חצי מנת פלאפל אצל שכטר. ידענו כמובן שהחנות נפתחת רק כמה זמן לאחר צאת השבת, אך הדבר לא מנע מאיתנו להגיע מוקדם ולתפוס מקום. הסימן הראשון לכך שנאכל הפלאפל היה כאשר הגיע מכונית סוסיתא מסחרית ומתוכה הוציאו ארגז עם פיתות טריות שהיו מכוסות בסמרטוט רצפה והונח בפתח החנות הסגורה. כולם היו בכוננות מתי מגיעה משפחת שכטר. לאחר המתנה מיגעת הגיע מונית שחורה ומתוכה יצאו בני המשפחה: אבא שכטר,אמא, הבנות והבנים. מכאן החלה המתנה מתוחה בצפייה לרתיחת השמן ותחילת טיגון הקציצות. בסופו של דבר יצאנו איש איש עם חצי המנה בידו והתחלנו להתכונן לשבת הבאה לשיחזור משימת הפלאפל...".

מיכה להמן
yifatkol@yifat.org.il

 


==============================================================

קולנוע תמר
שלחו לנו את הזיכרונות שלכם

"...קולנוע תמר הוקם בראשית שנות ה-60 במעלה רחוב הפועל, והיה בית הקולנוע המודרני, היפה והמפואר ביותר אותו ידעה חיפה עד אז מאז ומעולם!
הניגוד בין עושרו, לבין הסביבה בו הוא ניצב היה משווע.
בתים ישנים של רחובות הפועל, גאולה, כנרת כמו סגדו לפלא בעל הטיח הצבעוני שפלש לפתע.

בחזיתו הכרזה הענקית בה מצויין שם הסרט עם תמונה בצבעים! היתה מוקפת בשלל כוכבים צבעוניים חשמליים מרצדים. לכל אורכן נמתחו פסי פלורסנט אף הם בשלל צבעים, הריהוט עצמו היה חדשני בצבע אדום, ומי ראה באותם ימים סדרנים בלבוש אחיד?

את התהילה הביא לקולנוע הסרט האלמותי "ספור הפרברים" שהיה שוס אדיר באותו זמן בכל רחבי תבל, וזכה בכל האוסקרים האפשריים.
אני זוכר שהסרט הוצג כ-3 חודשים רצופים ובשיטת "מסך רחב" 70 מ"מ שהיתה אז סנסציה.

הסטוריה נוספת חולל הזמר קליף ריצאר'ד, שנתן בחיפה שתי הופעות. האחת בקולנוע "ארמון" והשניה ב-"תמר".  את סצינת הסיום לא אשכח לעולם, כאשר הקולנוע רעד מעוצמת שאגות הקהל בשיר "אמא אומרת לא" (mumy says no) והקהל ששאג יה-יה!!

אבל לרוע המזל, מיקומו של הקולנוע היה בעוכריו. ריחוקו ממרכז העיר גרם לאנשים להדיר את רגליהם, וגם תחבורה ציבורית לא עשתה חסד עם הקהל. חלק מהדלתות נפתחו לכיוון רחוב זייד, ואנשים לא הבינו היכן הם בכלל.

כך הלך הקולנוע וגסס. בראשית שנת 1969 פרצה דליקה בקולנוע וזו כבר היתה מהלומת מוות עבורו.
שנים אח"כ התמוטט הקיר הנושק לבריכת השחייה שליד ובית הקולנוע ניצב עד היום בעליבותו המשוועת...".

אבנר שרף
 a_scherf@walla.com

 

 ====================================================================

"...אבי היה אחד השותפים בקולנוע תמר וגם אמי הצטרפה לבית הקולנוע החדש והיפה ביותר בארץ בזמנו, מדי פעם הייתה עוזרת לצוות החדש ועבדה כסדרנית.
בימים שכאלו הייתה הולכת הישר מבית ספר גאולה לקולנוע תמר ופוגשת שם את הורי. בעקבות כך נוצר המצב שנאלצת הייתי לצפות באותו סרט 250 פעם !הכרתי כל סצנה, כל שיר וכל מראה שהמסך הקרין. בהפסקות שלהם טסתי במהירות הבזק אל דוכן שבו מכרו את עוגת האיקלר החביבה עלי....ומבלי שאמי תראה קניתי ובסתר זללתי אותה.
מכיוון שאבי היה שותף באיגוד ענף בתי הקולנוע, היה לי כרטיס כניסה חופשי לבתי הקולנוע בארץ, ובעקבות כך כולם רצו להתחבר אתי וחשבו שאוכל להכניסם ללא תשלום לכל הצגה או סרט...".

RACHEL
RARAZI@MT-SINAI.COM

 ===========================================================================

"...בריכת הפועל היתה בצמוד לקולנוע תמר, ולמגרש הכדור-סל הפועל. שם ראינו משחקי כדור סל ביום שישי בערב, ואחרי כן הולכים לערב בצופים. יש לציין שבקולנוע תמר הוצג לאורך חודשים הסרט האולטימטיבי "סיפור הפרברים", שצופים מתל אביב היו באים במיוחד לחיפה לראות את הסרט הנ"ל.

לצערי שלושת המקומות שצויינו הרוסים. פשוט חירבה אחת גדולה
...".

קובי ררבה
jacobre@netvision.net.il

 

================================================================

רחוב השילוח

"...באמצע רחוב השילוח הייתה המכולת של יעקב (ושרה), שהיינו רושמים ממתקים בדרך חזרה מבית הספר..".

חגי פרידמן
 fhagai@hotmail.com

 ==================================================================

"...כמי שגדלה ברחוב השילוח ובוגרת בית ספר גאולה. זכור לי המנהל חקלאי, צוער, יוסף מורן, ג'יפה - מכשפה מורה מוכשרת שאם כל פעם שסיימתי חולצה או חצאית והלכתי להכין נוסף, הייתה אומרת לי שויץ מיץ. המורה לאנגלית אבידר - קשה דורשת. המורה להתעמלות סימה. כן ג'ימי - מי זוכר את הקיוסק הקטן של ג'ימי מוכר הפלאפל הדתי שמכר פרורים של הפלאפל בפיתה עם טחינה שהכל היה נוזל מהפיתה השומנית. איזו תקופה נפלאה...".

עטרה קציר (צוקר)
at18t09a50@walla.com 

 

================================================================= 

"...ברחוב השילוח היינו רצים 60 או 100 מטר בשעורי ההתעמלות. באמצע הרחוב היה מבנה (של בית ספר השילוח ?) שם עשינו את מבחני ה"סקר" שקבעו מי הולך לתיכון עיוני ומי לתיכון מקצועי. זה הבסיס לפסיכומטרי של היום. המבחן כלל 2 חלקים - שאלות וחיבור. בחיבור היה לבחור נושא מתוך 3 נושאים. תמיד היתה איזו דמות תנכית. אני כתבתי על "תחנת האוטובוס"...".

רחוב בצלאל
"...ברחוב בצלאל , ליד הסימטה שהובילה לבית ספר , עמד עץ חרוב גדול וחלול. זו היתה חוויה נהדרת לטפס ולהתחבא בתוך הגזע...".

יעקב וימן
waiman@inter.net.il
 

===================================================================

רחוב חרמון
"...את שנות חיי הראשונות עברתי ברחוב החרמון שהוא אולי נחשב כחלק משכונת גאולה.

זכורים לי הימים שהבריטים הטילו עוצר ברחובות, וכאשר ראינו את החילים הבריטים שנקראו הכלניות- בגלל הכומתות האדומות פחדנו אפילו להציץ החוצה, ואולי בהשפעת ההורים והם באמת נראו קשוחים ולא חביבים.
אבל כאשר האוסטרלים פטרלו באזור, הרגשנו הרבה יותר נוח והעזנו לצאת לחצרות וגם לרחוב- לפחות הילדים.

ביום שהוכרז באו"ם על תוכנית החלוקה של ארץ ישראל הכל השתנה, והתחלנו לחטוף ירי מואדי רושמיה. מאחר וגרנו בקומה גבוהה, היו לקראת לילה סוגרים את תריסים שפנו לכוון הירי, ממלאים את הרווח לחלון בשמיכות וסוגרים את החלון.

הרחוב היה ללא מוצא. מאחר והבית האחרון היה בנוי בקצה הכביש ובניצב לשני הבתים שמצדדיו, אפשר היה לרדת רק במדרגות שבין הבתים לרחוב התבור, שיותר מאוחר נקרא רחוב מיכאל. אגב בפינה הזאת צולם מאוחר יותר קטע מהסרט גבעה 24 אינה עונה.

ברחוב השילוח שמעל החרמון בפינת רחוב ביתר, היתה תחנת מגן דוד אדום לפני שהעברה לאזור שוק תלפיות (היה לי מינוי חודשי חופשי לתפרים).
בין מגן דוד לבית המרחץ ובמעלה לכוון רחוב ארלוזורוב, השתרע גן שטרוק. היכרתי את הגן בעיקר בגלל המעבר שהיה בו מרחוב ארלוזרוב לרחוב שילוח.
לאחר שמגן דוד עזבו את המקום הוא הפך להיות סדנה לשעורי נגרות לבתי הספר היסודים.

דרך אגב ניזכרתי שבפינת החרמון - ביתר, בקצה הנגדי למגן דוד, היה קיים בית המרקחת שנקרא גאולה שהיה כפי שאני יודע אחד הראשונים בחיפה החדשה...". 

שלו לבני
 livni-s@zahav.net.il

 

=================================================================

רחוב גאולה
"...רחוב גאולה הרחוב והכביש רחבים מאוד. בהיותי ילד, הנני זוכר את יחידות הרגלים של צה"ל העושים אימון רגלי לקראת המצעדים שהיו נערכים בעיר. היו שומעים בתוך הבית את השירה, והשמאל ימין ואז היינו יוצאים בריצה מן הבית החוצה כדי לראותם.

בסוף הרחוב הייתה מחצבה, בה בעונת החורף הייתה מתמלאת במים לגובה מספיק עמוק כדי שהתאפשר לשוט עם גיגית פח גדולה ששימשה תחתית לכלי מיטה של ספת שינה. אני וכל חברי היינו מבלים שם שעות כשפסק הגשם. אבי אסר עלי להיות שם אבל הייתי ניסחף לאותו תעלול. חברי לשיט היו: נעם, בנצי, ניצן ועפר.

במעלה המחצבה הייתה חורשה אליה היינו מגיעים במסגרת הפעילות בצופים. המדריכים גרו גם ברחוב גאולה היו: עוזי זיגלר ורוני דיוקמן.

זכור לי כי ברחוב גאולה הרחב, בימי שישי בין הערביים כשהתנועה פחתה מאוד, השיכבה הבוגרת של הרחוב שיחקו כדורגל כאשר 2 אבנים שימשו כקורות השערים ביניהם אבי ז"ל צבי, היה שותף למשחק. יתר השותפים הזכורים לי הם יעקוב וימן וקלמפנר.המגרש היה ארוך לאורך הכביש ואם הכדור החטיא את השער היה צורך לרוץ הרבה להביאו...".

אבי שיפלדרין
avisheefl@013.net

====================================================================

 

שכונת גאולה היתה מרכז תנועות הנוער.
צופי גאולה, מחנות העולים ברחוב עקיבא, הנוער העובד - גם כן ברחוב עקיבא ע"י המדרגות הירודות לגאולה-בצלאל), השומר הצעיר - סוף רחוב הפועל בני עקיבא - בבית ספר "יבנה" ברחוב עקיבא, עזרא - תנועת הנוער הדתית-חרדית שהצריף שלהם היה בסוף רחוב השילוח, לא רחוב מויזניץ
.

יעקב וימן
waiman@inter.net.il
 

==================================================================

דמויות בשכונה
"...בשכונה ובייחוד ברחוב חרמון בו גרנו עברו דמויות מאד צבעוניות למשל :מוכר הפרחים שהיה בעברו זמר אופרה היה מוכר פרחים ושר אופרטות שלמות.ערביה שמנה שנשאה מעל ראשה סל עם תאנים והייתה קוראת בקול "תיינים !!! תיינים יופי..יופי !!! משחיז הסכינים שהגיע על אופניו שהיו מן בית מלאכה קטן.החלבן איש גדול וזועם שחילק מתוך ארגז מתכת בקבוקי חלב.הנפטצי"ק שהייתה לו מיכלית-ריקשה שקרא לכולם לבוא עם פעמון ענק. אני זוכר שהוא גר ברחוב חרמון. צביקה שכולם הכירו היה בחור עם תסמונת דאון שכל הילדים ידעו שקוראים לו סיימון טמפלר... והכי ידוע בשכונה היה המורה יצחק".

וככה היו עוד הרבה דמויות מיוחדות...".

אבי סוסרסקי
avi_suserski@hotmail.com

=========================================================================
 

המורה יצחק
שלחו לנו את הזיכרונות שלכם

"...המורה יצחק היה מסתובב עם ערימות עיתונים מתחת ידיו ועוזר לילדים במתמטיקה. השמועות אמרו כי השתגע לאחר שראה את אשתו ובנו נהרגים לנגד עיניו בתאונת דרכים עוד בתקופת המנדט...".

יעקב וימן
waiman@inter.net.il

=============================================================== 

"....החשש של המורה יצחק היה מחציית כביש. הוא היה עומד על המדרכה ומחכה שאחד מאיתנו, התלמידים בדרך מבית הספר, יעבור. היה אוחז בידי ו"אחת שתיים שלוש - חוצים"

נתי ברק
naty.barak@netafim.com

 

=================================================================

בבית הנוער העובד היו מקרינים סרטים (פעם בשבוע?) במחיר מצחיק. התרגום לעברית היה על סרט נפרד, בכתב יד, והוקרן לצד הסרט. המקרין כנראה לא הצטיין באנגלית. מידי פעם גילה שהוא מתקדם הרבה לפני הסרט, ומגלגל את התרגום חזרה למקום הנכון...".

נתי ברק
naty.barak@netafim.com

 

==================================================================

 




חיפה - דניה
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה


שכונת דניה - רקע כללי

שכונת דניה מחולקת לשניים.
דניה א' - שכונת וילות הממוקמת בנקודה הגבוהה ביותר בתחומי חיפה. השם שדבק בה בעקבות חברת הבנייה שבנתה אותה בשנות ה-70, "דניה", נותר על כנו אף שבשלטים רשמיים לעתים היא מכונה "הוד הכרמל". בתי השכונה גדולים ומצטיינים בגינות מרהיבות ודייריהם מתאפיינים ברמה סוציו-אקונומית גבוהה במיוחד.

דניה ב' - כוללת בעיקר דופלקסים ווילות, שנבנו כהמשך של דניה הוותיקה על שלוחה שפורצת מערבה ונושקת לטירת כרמל.




חיפה - הדר הכרמל
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה.


שכונת הדר הכרמל - רקע כללי

הדר הכרמל (המכונה גם "הדר") היא אחת השכונות הוותיקות בעיר חיפה. השכונה הוקמה כ"עיר גנים" על פי תכנונו של ריכרד קאופמן בשנת 1922. בין שנות ה-30 לשנות ה-60 שכונת "הדר" נחשבה למרכז העיר.

בשנת 1959, הונח מתחת לשכונה הקו היחיד של הכרמלית, כלי התחבורה הייחודי לעיר חיפה שקישר את תושבי השכונה עם מרכז הכרמל על ראש ההר ועם העיר התחתית ונמל חיפה בקרבת חוף הים התיכון.
לימים ירדה מגדולתה, ותושביה המבוססים נטשו אותה. כיום מעמדה הסוציו-אקונומי אינו גבוה כבעבר.

 

זכרונות:

"...ילדותי בהדר הכרמל ליד קולנוע ארמון. למדנו בבי"ס עממי א'.

הזכרונות נעימים וסוערים מתקופת מלחמת השחרור. שכנות טובה עם ערבים נוצרים.
תנועת נוער המחנות העולים ליד שכונת גאולה גיבשה והפעילה את הנוער. המדריכים היו פלמחניקים, המורל היה גבוה, כך גם ערכי תרבות וחברה. המשכנו בגיוסנו לנח"ל וחברות בקבוץ. ילדות מרתקת היתה לנו...".

תמר קוט-הורוביץ
tamarhk@gmail.com


==========================================================================

"...שכונת הדר שנות 50-70, בפינת קולנוע עצמון רחוב הרצליה 1 היו מתאספים בימי שישי כל הבליינים, כל אחד בחברה אליו הוא שייך.
היו חברה מהכרמל מהדר מקרית אליעזר. כל אחד במיטב מחלצותיו, ביניהם סלבריטאים מלכות יופי (חוה לוי, עדנה לב, יגאל לב  איה ועוזי חיטמן ז"ל) ומשם היו מתפזרים או למסיבות או למועדונים.
אני יודעת כי גרתי בדיוק בהרצליה 1, בית עם מרפסת ענקית הצופה לכל הדר. נ ו ס ט ל ג י ה !!...".

שולי מיזן
SHULIMIZ@WALLA.CO.IL

 

========================================================================== 


"...גרנו ברחוב השלום פינת אבן עזרא. מול ביתנו גרו ערבים שבסיום הפסח הביאו לנו לחם. היחסים היו יפים. כילדים הצלחנו לריב לא מעט. בית הספר העממי ג' היה ברחוב לבונטין.
בדרך כלל שחקנו ברחוב השלום או ברחוב בן-יהודה בו תמיד היה שכן שצעק עלינו שאנחנו רועשים.
הילדות הייתה מלאה חוויות כולל במלחמת העולם. הכל בערך נעלם עם בוא המלחמה והגיוס לצה"ל.

זכרון אישי קשה יש לי שכגדנעי הוצבתי בכניסה לואדי ניסנס ופגשתי ערביה מבוגרת שאיבדה את בני ביתה...".

אמנון קפלנסקי
amnonk@agrexco.com


==========================================================================

"...בהדר הכרמל, בסוף רחוב הרצל, מול רחוב קישון נמצאת חצר פנימית גדולה שהיוותה למעשה שכונה קטנטונת בשם: פינת הרצל.
את החצר מקיפים ששה בנינים שהמען שלהם הוא: פינת הרצל 1, 2, 3 וכן הלאה.

במרכז החצר יש 2 ככרות וילדי השכונה שיחקו בהן ובחצר במשך כל השנה. שם הוקמה מדורת ל"ג בעומר מרכזית לכל השכונה. החצר שמשה קצור דרך לרח' תבור (אח"כ שמו הוסב למיכאל). השובבים/המנהיגים שביננו יזמו מתיחת חוט שפגט בין עמוד החשמל לגדר ואנו התחבאנו והמתנו ל"קורבנות" שיתקלו בדרכם בחוט (מיותר לציין את שמחתנו כשזה קרה) בחצר זו עברה עלינו ילדותנו עם קבוצה גדולה של ילדים מכל הגילאים. רובנו למדנו בביה"ס יל"ג וחלקנו באליאנס (כי"ח
)...".

רונית הופמן
aviv_h@012.net.il


=====================================================================

"...רחוב הרצליה 1, קומת קרקע, דירה בת 2 חדרים. זוג הורים: דליה וניסים - ישנים בסלון הבית. סבתא מצד אבא-פרחה-ישנה בפינה הצמודה לבית המרקחת. 3 בנים: רוני, יוסי ואלון ישנים בחדר השני, כאשר בלילה פותחים את המיטה ו-3 בנים בה זה לצד זה.
ברקע עד שעה 23:00 בוקעים קולות המוסיקה הערבה מאולם הארועים ממול של להקה המורכבת ממשפחת בנימין הרומנית, שהיו שכנים שלנו בבלוק מצד שמאל.

מחוץ לחלון הדירה, משתרעת חצר שבה בילינו את כל המשחקם שלנו: כדורגל, קלאס ותופסת. אחה"צ היו משחקים בה הילדים הקטנים, כאשר בערב הגיעו הבוגרים יותר, שכמובן, צועקים יותר ורבים, ואז...מתחילה החגיגה.
השכנים יוצאים לצעוק, האמהות צועקות זו על זו מהמרפסות, חלקן ברומנית וחלקן בעיראקית. הבנים עומדים בצד וצוחקים.

כך בילינו את ילדותנו עד שעברנו דירה לאחר שנולדה הבת הראשונה למשפחה. יפהפיה קטנה ומתוקה בשם גלית, אשר נפטרה מאוחר יותר בגיל 16 מלוקמיה. יהי זכרה ברוך.

סיפור על המשפחה הצבעונית הזו מוקדש לה מכל הלב המתגעגע...".

יוסי לילה
yosilila@netvision.net.il

 

========================================================================== 

 

==========================================================================

"...היינו גרים בחיפה בעיר התחתית, כל שנה עברנו דירה כי גרנו בשכירות לבסוף גרנו ברחוב יפו, בשנת תרצ"ח פרצו מאורעות, היה מסוכן לגור בין ערבים אז עלינו להדר הכרמל. גרנו ברחובות החלוץ, שפירא, ביאליק.

הלכתי לביה"ס עממי א' (היום בחצר המשחקים שלנו יש מגרש חניה גדול ,זה מבנה של העיריה).
מנהל ביה"ס היה זאב כרמי - הוא כנראה היה איש חינוך מיוחד. כל יום ששי אסף את הכיתות הגבוהות לקבלת שבת, סיפר לנו כל פעם משהו אחר, תמיד מרתק, כנראה שרנו קצת, אבל תמיד הסיפור חדר ללבנו
. היה לנו ועד תלמידים שהוא נהל (הייתי ראש ועד התלמידים בשנה מסוימת).
היתה גם אגודת הבריאות שעזרנו לאחות לשים יוד על הפצעים. וגם עיתון היה - עתון קיר- עתון בי"ס שיצא אולי פעם בחודש.
את הסיפריה נהלה "המורה כרמלה". היא היתה גם שרתית-שמשית אבל נתנו לה כבוד רב על תפקידה. למדה אותנו בשעורים במערכת לנקות את הכתה.
בשעורי המלאכה למדנו לתפור לסרוג, לרקום עם המורה רוט, שהיתה מספרת לנו סיפורים בהמשכים כדי שיהיה שקט.
עבדנו במסעדת בי"ס בתורנוית. הזמנו את אמא והאחים הקטנים לאכול בחדר קטן בו ערכנו לפי כללי השולחנים האציליים ביותר.
היתה גינה בביה"ס שבה עבדנו ממש וגדלנו ירקות.

המחנכת שלי היתה שולמית קליבנוב

, יהודית פודולית הייתה המחנכת בכתה מקבילה. המורה כרמית, מורה יוסף ניר, המורה אילון (בנו נהרג בצפת במלחמת השחרור), המורה להנדסה הלחמי, הצייר שמי למד אותנו ציור, שעורזמרה לימד המורה פרידמן לבוב, שעורי התעמלות המורה צורי, מורה לתנ"כ אברהם הלוי. מבית הספר העממי עברתי ל"גמנסיה באליק".

שנים רבות עברו מאז, ונדדתי מחיפה שאהבתי מאוד..".

זהבה יורש
zehava3@013net.net


==========================================================================

"...ברחוב הרצל הייתה גם גלידה שניר, בבית השעון. קריר ושניר התחרו של מי הגלידה טובה יותר.
גביע (וופל) עלה חצי גרוש.  גן בנימין היה המקום אליו הלכתי בכל יום אחה"צ לשחק, בעקר בחול. הגן השתרע בין רחובות נורדאו ופבזנר (ע"י הספרייה המפורסמת) והיו כניסות גם מרח ירושלים וארלוזורוב.
היום, צומצם הגן ולא נשאר ממנו כמעט כלום, כמו מכל רח' נורדאו...".

תמר (וילדמן) שילה
tamshil@netvision.net.il


==========================================================================

"...ברח' חורי 18- 20 היו שני בניני מגורים ארוכים שחיבר ביניהם גשר ענק - הגשר הזה היה מגרש המשחקים שלנו. הבתים נבנו בשנות ה - 50 פלוס - המשפחה שלי הגיעה לבנין בערך בשנת ה - 60 .

הבניינים היו מאוכלסים רק ביהודים - אלה היו דירות של 2 וחצי חדרים. היינו קבוצה מאוד גדולה של ילדים מכל הגילאים.
בכניסה לבנינים האלה מהרחוב - חברת מיטווך ובניו רכשה את המשרד שפניו אל הרחוב וחלונותיו של המשרד בקומה השנייה...

גבי צ'בוטרו (וינברגר לשעבר)
 gabycio@hotmail.com


==========================================================================

גדלתי ברחוב ירושלים מס' 31. בשנות ה - 50, בערבים החמים, היינו יושבים על המרפסת וסביבנו מוסיקה מכל עבר: ליד ביתנו היה "צריף הפועל" לימים נבנה במקומו "ביתנו" של ההסתדרות.
בצריף הייתה שרה מקהלת הפועל בניצוחו של משה ביק. הם תרגלו שוב ושוב את השיר "...עגבנייה עגבנייה, אתמול רק באנו באוניה..." עד שבאוזנינו נהיה כבר סלט שלם.
מהעבר השני, ברחוב פבזנר הייתה תחנת מכבי אש ושם נערכו חזרות של תזמורת כלי הנשיפה של מכבי האש. ואנו יושבים על המרפסת בתווך ונהנים מכל העולמות...".

גיורא לויט
 lewit10@gmail.com


==========================================================================

"...אני למדתי בחיפה בהדר בגימנסיה גרינשפון. גימנסיה פרטית ברחוב ירושלים 5. היום זה מוסד גריאטרי...".

רות גולדנברג (ברוך)
 ruthgold@012.net.il


==========================================================================

"...גרתי בהדר בסמטת צור הגובלת ברח' י.ל.פרץ, שהיה פעיל מאוד. שם הייתה לשכת קצין העיר וכל היום הייתה פעילות של חיילים זקופי קומה וגאים מעצם היותם משרתי האומה. הם גם קיבלו יחס מאוד מוערך ובהחלט הייתה גאווה לאומית.

גם בניין השק"ם ממוקם שם, ורק חיילים ומשרתי קבע יכלו להנות מהנחות גדולות בתמורה ל"בולים" שקיבלו כל חודש מעצם שירותם בצבא. ברחוב הזה הייתה המכולת של ברל'ה, המכבסה של יעקוב, האטליז של מורדוך והדגים של סלמה. בכל יום היינו מחכים לאוטו הלחם, ואנו היינו אוספים את הפירורים וזוללים.
בין לבין היינו צריכים ללכת לרח' החלוץ לחנות הקרח ולקנות חצי/רבע בלוק קרח. עוד תפקיד שהיה לנו זה לשמוע את הפעמון יד של עגלת ואחר כך מכונית הנפט. היינו יורדים עם ג'ריקנים ומחכים בתור למלא נפט לבישול על הפתיליות.

אני זוכרת את החגים. למשל את ערב יום כיפור אחרי הכפרות, היינו לוקחים את העופות לשוחט (כשבדרך התרנגולות ניקרו לנו את הידיים), שימחת תורה - היינו מודים כל כך להורים שטרחו וקנו לנו דגל שמחת תורה כדי שנשים תפוח ונר דולק בדרך לבית הכנסת. את ל"ג בעומר עם מדורה ענקית שכל השכנים, הגדולים וקטנים לקחו בה חלק. את חג השבועות שבו שפכנו מים על כל מי שעבר בשכונה.

היה כבוד לזקנים. כשמבוגר עלה לאוטובוס מייד קמנו ונתנו לו לשבת, גם לאישה הרה, לאדם מוגבל, היה רגש של ביחד, של כבוד והתחשבות לזולת. היו שלטים ופתגמים בכל מקום וגם באוטובוסים "מפני שיבה תקום", והדרת פני זקן"...".

מיכל (כהן) מור
michalmor123@walla.com

  

==========================================================================

"...גרנו ברחוב צידון 4 פינת רחוב הנביאים בדיוק על יד קולנוע ארמון. בבית שבו גדלתי עד לגיל 24 היינו כ-45 ילדים, ואת כולנו מוכר הסחלב הידוע הכיר מצויין (היה ממוצא תורכי), וידע תמיד לעדכן אותנו היכן נמצא כל ילד בכל נקודת זמן. כמעט בכל יום שישי בערב היינו יורדים לבית דולפין בבת גלים ברגל לריקודים סלונים (טכסי היה יקר מידי). במוצאי שבת הדר הייתה מלאה באנשים אשר נהרו לרכוש כרטיסים לבתי הקולנוע הרבים אשר היו פזורים בהדר.
ילדותינו הייתה פשוט נפלאה, ואני מדבר על שנות החמישים והשישים בעיקר. אז ורק אז ידענו את המשמעות של אושר ושמחת חיים עם כל החוסר שאפיין את חיינו שהתנהלו ללא כל החידושים של היום כמו לפ-טופ, אי-פון פלפון וכו, כן אז היו חיים טובים...".
 

 

יוסף לוי
josephlevy50@walla.com

 

==========================================================================

"...כמו בערים אחרות, גם בחיפה היו אנשים מוזרים בהתנהגותם. אחד מהם עמד במשך שעות רבות ליד דואר הנביאים. הוא היה רזה, הפנים שלו אדומות והיה לו חיוך של ביישן. הכי חשוב, הוא מכר "יו-יו".
זה היה כדור גומי קטן שקשור לגומייה ארוכה, ובמשיכת יד הכדור היה עולה ויורד. האיש הזה היה מקפיץ את הכדור בכוונה מול העיניים המוקסמות של הילדים, כדי שהם ישכנעו את האימא או את האבא לקנות להם יו-יו.

איש מוזר אחר, שהיה שמן למהדרין, נהג לעמוד ברחוב הרצל מול קולנוע "אורה" ולהכריז על מרכולתו בקול מתנגן: "ט-ר-מו-מ-ט-ר, ט-ר-מו-מ-ט-ר".

והיה גם איש מוזנח אחד, שגם אם כבר איננו בחיים, לא אציין את שמו, כדי לא לפגוע בכבודו. הוא היה נמוך קומה, שחור עיניים, בעל זקן-פרא, בגדיו מטונפים, והוא תמיד לבש מעיל גשם ארוך, גם בחורף, ובעיקר בקיץ. שמועה סיפרה שהאיש הזה היה פעם מורה למתמטיקה בבית ספר ידוע בחיפה. ובאמת - הוא ידע מתמטיקה ברמה כזאת שהילדים בחיפה היו פונים אליו לעתים מזומנות ומבקשים שיפתור להם בעיה במתמטיקה. והאיש הזה היה נענה ברצון לכל ילד, אבל בקשה קטנה בכל זאת הייתה לו: "אולי יש לך בשבילי משהו לאכול?".

אורי שרון
שודר בתוכנית "שישי אישי", רשת ב', 12 בספטמבר 2009 

==========================================================================

"...גרתי בין השנים 1937-1955 ברחוב השלום 4 פינת אבן עזרא. המכולת שלנו הייתה של ויצנר ברחוב בן יהודה פינת השלום, מולו הייתה המכולת של יענקל'ה.

זכורות לי מהשכונה המשפחות: לופו, אוסטרוב, קצלניק, קפלנסקי, אבוטבול, רוטמן, הרב מרקר, פלורסהיים, שטולצברג, טויסטר פפר ועוד. אשת הרב מרקר הייתה דופקת על התריסים בתקופת הסליחות ומעירה את אנשי השכונה באידיש: "...שטייט אויף צי סליחעס...".
כשרצינו לצלצל בטלפון למישהו (למי היה בכלל טלפון?..) היינו הולכים לבית המרקחת ברח' הרצליה 1 (זוכרים את הפרק בספרו של ע.עוז על אהבה וחושך?..).
גן הילדים הראשון שלי היה הגן ע"ש ארנולד רוזנטל לבני העדה הספרדית ברח' אחד העם. ממנו זכור לי ביקורו של הראשון לציון ?הרב עוזיאל, והחיילים האוסטרלים ששרתו בצבא הבריטי והיו מתבוננים בנו לפעמים מעבר לגדר ורוקדים איתנו. הגננת הייתה לאה פולק -1941.
בהמשך רח' אחד העם היה סניף קופת חולים בבנין שהיה פעם וילה, ובו מדרגות עץ ומעקה עץ יפיפה. רופא הילדים - ד"ר קנולר, עיניים - ד"ר פייג והאחות - סלה. למטה בחצר היה סניף טיפת חלב, ובו היו מחלקים מרק ירקות בצבע גזר לתינוקות של משפחות נזקקות.

גן הילדים השני היה של ארגון אימהות עובדות ברח' בן יהודה 12 מול המדרגות שעולות לרח' מסדה. באחד הבתים ברח' זה גרה משפחתה של המורה האגדית בלה ליפשיץ אשר לימדה בבית הספר היסודי - בית החינוך לילדי עובדים ברח' מלצ'ט 8. בית הספר הזה היה אכן מיוחד. קראנו למורים בשמם הפרטי ולא - "המורה". זכרו לטוב המנהל צבי צמחוני ?בוכמן, שמואל שדה, יעקוב איצקוביץ, רבקה נמירובסקי, לילי גולדנברג, חנה פדרבוש, ד"ר רחל גוייטן, חיים אהרנוביץ, אברהם יעקובסון תרצה הולין, חיים ליפשיץ וצבי השמש (השרת), ויסלחו לי משפחות המורים הנפלאים באם שכחתי את שמם, שכן מרביתם כבר אינם בינינו.

במלחמת השחרור נתפס מבנה בית הספר ע"י תושבי שכונות הספר, והתלמידים נדדו במשמרת שנייה בכל מבני בתי הספר של חיפה- "גימנסיה גרינשפן" " חוגים" ברח פבזנר, עממי א', הטכניון והריאלי ברח' קסל. ואז קיבלנו את המבנה של בית הספר האנגלי לבנות ברח' שבתאי לוי, שהפך לבית חינוך לילדי עובדים, ובקומות העליונות קם- בית חינוך תיכון. נוספו לנו המורים- אסתר זקין, תרצה הולין, אברהם אמרנט, אברהם גור ?המנהל , מיכאל קצ'לסקי ועוד.

אינני מזכירה את משחקי השכונה, כי לא כל כך היו. רח' השלום ואבן עזרא טרם נסללו, ובזמן האזעקות של מלחמת העולם השנייה, היינו רצים לבית בן שחר ברח' אבו עזרא, זה היה הבית היחידי עם מקלט!


ביתי הנוסף היה " השומר הצעיר" במקלט שברח' פבזנר ובהמשך עברנו למבנה במעלה רח' הפועל פינת עקיבא, בהדר העליון. (היום יש שם ישיבה...). "השומר הצעיר" הייתה תנועה שמילאה את נפשנו ליבנו ומוחנו. היינו שם בכל רגע של פנאי- אף מחוץ לפעולות הרשמיות.

 

קבוצת הגיל שלנו הייתה שכבת "יחיעם". בשלושת המקומות האלה- הבית, ביה"ס, והשומר הצעיר ספגנו ערכים רבים ? חברתיים, ציוניים והכרת השתייכות למעמד הפועלים, מרבית ילדי חיפה באותה תקופה, השתייכו לתנועות הנוער- השומר הצעיר- המחנות העולים, התנועה המאוחדת, הנוער העובד, הצופים והצופים החלוציים...".

רבקה (קופפרברג) מירב
meiriv@nachshonim.org.il

 

==========================================================================

"...בית הספר לפקידות "במעלה" או כפי שלפעמים נקרא בשם חיבה "הסטאלג", שכן לו אחר כבוד ליד הטכניון, ברחוב שמריהו לווין. רובם של הלומדים היו בנות, ומעטי הבנים הסתובבו כמו תרנגולים בחצר המלוכה ...



כמו בכל בית ספר, התברכנו בצרור מורים. חלקם אהודים וחלקם שמשו כמטרה לחיצי הרעל ותעלולים שאנו התלמידים יצרנו "בחדוות נעורים". אך לאף מורה לא הייתה הצלחה מסחררת כפי שהייתה למורה לספרות יפה הלשון והתואר וילנר -  גבוה, חטוב פנים עם בלורית שער שופעת, עיניים חודרות ומהפנטות, וכדי להוסיף לדמות הגברית המחוזרת הזאת תמיד בצבצה בזוית פיו מקטרת בעלת ניחוח מרטיט שמלאה את חלל האוויר.
אך יחד עם כל המעלות הנ"ל, כל אלה שלמדו ספרות בהדרכתו, יעידו שהוא נהג ביד קשה ובזרוע נטויה, ולא עזרו שום "חיינדלך". באם זכיית בציון של "כמעט טוב" נחשבת לברת מזל...".


"...הוא נקרא בפי כל "שמוליק השמן". הוא התגורר ברחוב ירושלים, וכמעט ואין איש שלא הכיר אותו. שמוליק חביב רחב וגדול גוף עד מאד, תסרוקת קצרצרה כיסתה את פדחתו, ותמיד התהלך עם טרנזיסטור שהוחזק בדרך קבע ליד אוזנו. שמוליק היה תמיד מחייך מולך, וכשחלפתה על פניו תמיד אמר לך משהו.

אך לא היה דבר בכל היקום שעניין את שמוליק יותר מאשר קבוצת מכבי חיפה! שמוליק קם, והלך ושב, ובא, מבלי להוריד את הטרנזיסטור מאוזנו וברוב המקרים הקשיב ל חדשות הספורט, לעיתים עובר היית ברחוב ירושלים ואז ראית אותו יושב במרפסת ביתו בקומה השנייה, עם מכנסים קצרים וגופיה לבנה, ומקלט הרדיו היה משדר בקול רועם את אותו משחק שבו השתתפה מכבי חיפה, ותמיד ידעת מי נצח במשחק. והיה וממכבי חיפה הייתה המנצחת, אין לתאר את אושרו של שמוליק. יום חג ועליזות ושמחה שאין כמותה מלאו את ליבו ואזי בקול רם ונישא היה יוצא מגדרו ועלז עד אין סוף, ולכל העוברים ושבים היה מספר את גדולתה של הנבחרת ומצב רוחו הרקיע שחקים. ובאותו קנה מידה, והיה ומכבי חיפה הפסידה, אוי לו ואבוי לו לזה שנקרא בדרכו כשור זועף ומנגח הסתובב הוא ברחוב העיר מסתגר בעצבו הנוראי על כך שקבוצתו האהובה הפסידה, אפילו תריסי המרפסת ברחוב ירושלים סגורים היו עד לרצפת האבן הקרה ללא חריץ של אור עד לכדי כך אהב ונאמן היה לנבחרתו האהובה.

 שמוליק השמן בהחלט היה אחד הדמויות החיפאיות המוכרות והחביבות על אלה שהכירו אותו ולא במקצת. לפני שנים ספורות פגשתי פה בלוס אנגלס שבה אני חיה שנים רבות, אחד ממכרי החיפאים ושאלתי בין היתר מה עלה בגורלו של שמוליק? אותו אדם סיפר לי שהוא נפטר בגיל די צעיר. מכיוון שנבחרת מכבי חיפה ידעה על היותו אחד ממעריציו הגדולים ביותר, ועד כמה שחי את הנבחרת יום וליל, הם ערכו עבורו טקס אזכרה באחד המשחקים עם היוודע על דבר מותו. תהיה מנוחתו עדן...".

RACHEL-רחל ארזי
RARAZI@MT-SIANI.COM

 

==========================================================================

"...בתקופת חיי הראשונה עד פרוץ מלחמת השחרור התגוררו הורי למטה בהדר ברחוב הקישון 9 בין הרחובות יל"ג וברזילי בהדר הכרמל "התחתון", כאשר בחצר הבית היה אותו גן ילדים - גן חיה..

אני זוכר חלק משמות הילדים שמופיעים בתמונות: יוסף אבוטבול (בודי) שהתגורר ברחוב ברזילי ליד המכולת של דובז'ינסקי, זוהר מאנה, איציק שרייבר, יונתן, אלה ואורה פרנס. הגננת חיה עומדת בתמונות מימין. אני נשען על הארובה מימין.

שמואל זיסקינד
samzis@hotmail.com

 ========================================================================== 

"...גרתי ברחוב השלום פינת בן יהודה.בשכונה מעורבת ערבית יהודית. בילדותי שיחקנו עם ערבים והיינו ממש חברים, עד אשר יום אחד (זה קרה הרבה פעמים) הילדים שמעו בבית "איטבח איל יהוד". למחרת היכו אותנו כמובן לא שמנו ידנו בצלחת הכינו אותם בחזרה...יום לאחר מכן הם שוב חברים.

פעם בשבוע בערך התארגנו מספר חברים והלכנו לראות סרט בקולנוע ארמון. היהודים ישבו בצד שמאל של הבמה והערבים צד ימין (בעצם אולי להפך) ולמה התרגום בעברית היה בצד היהודי והערבי בצד שני. לא פעם תוך כדי הצפייה זרקנו אלו לכיוונם של העם השני קליפות גרעינים ועוד מיני אשפה.
גם לאחר שעברנו לשכונת תל עמל בדרך לנווה שאנן(לפני שחרור העיר) פקדתי את חבריי בהדר.

סך הכל ילדות נפלאה הייתה לי ולנו שם...".

קוסובסקי דב
kosovski@bezeqint.net

==========================================================================

"...אימי וסבי היו בעלי מספרת "ברקוביץ" לנשים ברחוב שפירא 13. אנחנו גרנו מעל למספרה ולידינו היה פוטו ברנר. ממול הרחוב, בפינת שפירא והחלוץ, ליד תחנת המוניות לטירה היה את "כל דבר 10 גרוש". אני זוכר שהוא התחיל עם עגלה קטנה שאותה היה מחביא בחצר מידי לילה ושאותה הפך לאימפריה. אני זוכר את העגלונים עומדים בשורה ברחוב סירקין ומחכים לפרנסה. כדורגל ובלורות היינו משחקים במורד המדרגות מאחורי המספרה. אח, איזו ילדות נהדרת. כל כך תמימה. געגועים לעבר בשפע"...

אמנון לוי
amnon03@yahoo.com 

=====================================================================

גן בנימין

הכניסו כאן זיכרונות שלכם


 

 

 

 

 

 

 

 

"...בגן בנימין  היו "שדרות" ארוכות של צמחיית "גדר" עמוקה, שבמרכזה היה חלל ארוך שהיה "מקורה" ע"י הצמחיה ממעל, וכילדים, אהבנו לשבת ולזחול ב"מנהרות" האלו, ולארגן לנו "מחנות" ע"י חתיכות קרטון גדולות. ועוד הרפתקאות כיד הדמיון הטובה... אחח... זה עושה טוב להיזכר...".

חגי פרידמן
  fhagai@hotmail.com


==========================================================================

"...גן בנימין מזכיר לי את סבא ז"ל, שם היה יושב ונהנה מהאויר והאוירה והיינו נעמדים לידו למשך כרבע שעה. הגן היווה מעבר בדרך הביתה והיינו הולכים רק משם כדי לפגוש את סבא...".

חנה בויאר
haifamom@aol.com


==========================================================================

"...אני זוכרת שכל שבת סבי שהיה גר ברח' יוסף 38, היה לוקח אותי ואת אחי במוצאי שבת לאכול גלידה. בגן בנימין היה ממוקם בית קפה קטן וחביב ולידו היתה מזרקה קטנה.
ליד גן בנימין היתה חצר של גנון ושם היתה איילה! כל פעם היו לוקחים אותי לתת לאיילה לאכול וכמובן שגם אותי לא שכחו להאכיל...".

גילה (כל-טוב) אפשטיין
gb4@netvision.net.il


==========================================================================

"...גן בנימין הממוקם באותו רחוב בו גרתי בראשית ילדותי - רח' פבזנר, מחזיר אותי עד היום לתקופה ההיא, בה עדיין היה אותו רחוב מאוחד ולא חצוי - ז.א. לפני שנבנה שם בנין התיאטרון העירוני. מהלך כ - 3 דקות היה בין הגן לבין הבית בו גרתי, ובאותו גן - רחבה עם ספסלים ירוקים עם כניסה ישירה מרח' פבזנר שימשה גם מקום ל'גן-ילדים', שפעל שם, וגם אני וילדי שכנים שלנו דאז - היינו באותה מסגרת של גן-ילדים זה, בימי הקיץ בעיקר. בימי החורף הגשומים פעל אותו גן-ילדים בבנין ברח' השילוח...".

דב נרקיס
narkist@smile.net.il

 

==========================================================================

"...אי אפשר לשכוח את הבריכה שעמדה במרכז הגן עם הפסלים שבתוכה.
אמנם מים לא עמוקים, אבל היה בה משהו יפה לנו הילדים הקטנים, שלא היו צריכים לנסוע רחוק, אלא רק ללכת כמה דקות מהבית ולהתענג בצל של הגן.

ספסלים מפוזרים, אנשים מבוגרים היושבים וקוראים ספרים ועיתונים בשפות שונות. כמובן, שליד הגן ממוקמת הספריה העירונית ע"ש "פבזנר", ולכן, גם יריד "שבוע הספר, היה ממוקם בגן עצמו, דבר שהוסיף לצבעוניות של הגן, אליו הגיעו תושבי חיפה הרבים מכל הדתות.

כשבגרתי מעט, אהבתי להסתובב בגן בדרכי אל התאטרון העירוני שממוקם מעל הגן. אזור שקט ורגוע שתמיד נתן לי תחושה טובה של שלווה ורוגע...".

יוסי לילה
yosilila@netvision.net.il


==========================================================================

"...יצחק "המשוגע" עמד בד"כ ליד השירותים הציבוריים של גן "בנימין" ברח' נורדאו פינת ארלוזורוב. הוא הסריח, אבל כל הילדים באו לקבל ממנו עזרה בלימודים. הוא ישן עם כל העיתונים שלו מתחת לחדר המדרגות באחד הבניינים. גילה, הספרית מרחוב ארלוזורוב ריחמה עליו ומדי פעם נתנה לו בגדים נקיים אבל הוא סירב להסתפר...". 

אבי סוסרסקי
avi_suserski@hotmail.com
 


==========================================================================


כל הכותבים שכחו משום מה להזכיר את המגדל הנישא במרכזו של הגן ובקצה המגדל "חנוכיה" ענקית. כמו כן ליד אותו בית הקפה עם הגלידה הזכורה לטוב, קיים אתר אזכרה לפבזנר, עם תבליט דמותו וספסל ישיבה. נזכרים ?

זהבי
zhelmer@bezeqint.net

 

==========================================================================

 

"...גרנו ברחוב ירושלים 6 ואחי ואני היינו מבקרים שם בכל מוצאי שבת, שומעים נגינת תזמורת קטנה ואוכלים במסעדה הקטנה בפינת נורדאו לבן עם פירה הכי טוב. ישבנו על כסאות נמוכים מעץ עם משענות, וכשגמרנו לאכול הרשו לנו לרוץ בתוך הגן.
לימים, נפגשתי שם עם בעלי לעתיד לאחר ארוחת ערב אצל הורי. בימים חמים טיילתי שם עם בני הבכור והרשיתי לו לטבול בבריכה הקטנה שתמיד הייתה מלאה בילדים. לא היה הכי נקי, אבל...לא הייתי בגן מאז.


כילדה התרשמתי מאד מהסופרת חנה הנדל והצייר מאירוביץ שגרו מולנו ברחוב ירושלים...".

 

רותי אזולאי

 

 

==========================================================================

 

‏"...גן בנימין... איך אוכל לשכוח את גן בנימין... מי לא היה שם ומה לא קרה שם!

 

גן בנימין שימש כמקום מפגש לבאות: מטפלות עמוסות בפעוטות שישבו שם בשעות אחר הצוהרים מפתות ומדרבנות את הזעטוטים לפתוח את הפה ולאכול מין הנפלא הזה כדי שיפרחו ויגדלו. הורים הביאו את ילדיהם כך שיוכלו להתענג "ולהתנדנד" על הקרוסלה המסתובבת סחור סחור, וכמו כן שיטפסו על סולמות הברזל המקושתים בהם אהבנו להתלות כך שראשנו התדלדלו מטה. אך האטרקציה הגדולה ביותר היתה "נדנדת הסוס". תור ארוך נשרך ליד סוס זה, וכל ילד או ילדה חיכו בקוצר רוח לתורם כדי שיוכלו לרכב עליו ושמישהו "ינדנד" אותם לגובה, וכמה שגבוה יותר טוב יותר. צהלות שמחה נשמעו מעבר לסוס הנ"ל, אך לא פעם פרצו תיגרות בין הילדים ולעיתים בין ההורים, כשאיזה זעטוט סרב לפנות את מקומו לבא בתור אחריו, ולא פעם הגיע המצב ללוחמה של ממש!

 והבריכה? איך אפשר לשכוח את שלום המציל. אדם רחב כתפים ממוצא עירקי ששלט ורדה בנו ביד קשה, ועל פיו ישק כל שוחה ושוחה בבריכה של גן בנימין. הוא היה זה שהחליט מי יכול לטבול במימיה, למי אסור להכנס לתוכה, ולמי אסור בכלל להיות בסביבה. הוא הוציא אותנו מהבריכה להפסקות קצובות, והוא היה זה שאישר שמותר לנו שוב לטבול במימיה ביום קיץ לוהט.

 ובפרוס הליל על גן בנימין ברחוב נורדאו בחיפה חל שינוי מהותי בדורשיה. אז או אז, חדרו אל תוככי הגן עטור הצמחיה וספסלי העץ הירוקים חומר אנושי שונה ואחר. לא עוד זעטוטים זבי חוטם ולא עוד דרדקים. הלילה עטור הכוכבים, קרא לבואם של האוהבים הצעירים. אותם ספסלי עץ ירוקים שסיפורים רבים שגורים בין קורותיהם. ועוד מי כיבד את הגן בשעת המחשכים? בצעדי גנב, חרש חרש נסרחים אל פינה מחופה בצמחיה עבוטה הגיעו "נשות הלילה" עם לקוחותיהם שחפצו בקצת "אהבה לקניה". אנו ילדי קבוצת קמ"ל ראשי תיבות של "קבוצת משחקי לילה" נהגנו לעקוב אחריהם בשמחת נעורים, ומה רבה היתה הנאתנו כשבאמצע "האקט" ממש ממש באמצע, צרחנו "זונות המשטרה באה". ואז שולות היו הן את נעלי העקב המחודדות כמו עפרון עם עקבים בגובה רב, ומתחילות במנוסה אדירה.

 

ואחרון אחרון חביב, הקטע המעוגל בפינת הגן שהיה מקום מפגש אהוב על הקהילה הקטנה די אז של ההומוסקסואלים נוהגים היו לבוא לשם ולשבת לשוחח להתווכח  ולהחליף רשמים. כן כן, אלה היו הימים שבם גדלנו ללא טלוויזיה, ללא מחשב, ללא כל טכנולוגיה מתקדמת כפי שקיימת היום, ידענו לעבור ילדות, ילדות של ממש שובבה, עליזה, ומחוקקת זכרונות מתוקים...".

 

RACHEL-רחל ארזי
RARAZI@MT-SIANI.COM

==========================================================================

 

"...סבא וסבתא שלי ז"ל גרו ליד גן בנימין אז כשהיינו באים אליהם לביקור לא החמצנו הזדמנות לבקר גם בגן.
כילד כמובן לא ידעתי אבל היום אני יודע שהגן היה חלק מתוכנית "עיר גנים" שעל פיה נבנתה שכונת הדר בזמנו. הגן היה אמור לתת מנוחה ושעשוע לתושבי השכונה הגדולים והקטנים כאחד: חלקו העליון היה מוקף בעצי זית (אם אני זוכר נכון) והמון צמחייה ירוקה ששבילים חוצים אותה לאורך ולרוחב. בין העצים עמדו ספסלים - זה היה האזור שהיה "מיועד למבוגרים" מעליו התנשא תיאטרון חיפה ולידו ספריית פבזנר. ברחוב ליד אני זוכר שהייתה תחנת כיבוי קטנה עם ניידת אחת או שתיים.
החלק התחתון של הגן יועד לילדים. בין שני החלקים חצצה בריכה שבקיץ מילאו אותה מים לרחצה. ובמרכזה עמד פסל גדול של "צב מים". הגן עצמו היה מלא במתקנים: נדנדות, קרוסלות מגלשות ועוד. מתחת לגן היה שביל כפול מימין ומשמאל שהוביל לשער יפה שהיה יציאה מהגן לרח' נורדאו.
לצערי ברגע שבנו את המדרחוב בנורדאו הרסו את החלק התחתון של הגן ואת כל התפיסה שלפיה הוא נבנה - חבל. זה באמת היה מקום נפלא...".

מיכאלי פינחס

============================================================================

גן הזכרון


לצפיה בכל התגובות - לחצו כאן

 

"...גן הזיכרון שכן מול רחבת בניין העירייה, היה המקום אליו נמשכתי באופן מיוחד יותר מכל מקום אחר בשכונה זו. הן בגלל עיצובו המיוחד של הגינון, הן בגן עצמו והן סביב בניין העירייה, וכן המזרקה שהיתה פועלת באותו גן, ומראה הייחודי משך אותי ועשה עליי רושם חזק ביותר (מזרקה דומה לזו, אף כי גדולה בהרבה ראיתי רק ברומא, בכיכר הריפובליקה כאשר ביקרתי שם זמן ארוך לאחר מכן), וכן פינת המשחקים, והמיתקנים לילדים בגן זה משכו אותי יותר מכל מיתקנים בגן אחר בחיפה, ואף פעם לא רציתי לחזור הביתה כאשר ביקרתי באותו גן.

כן משך אותי מיתקן הפנורמה שצפה לעבר נוף נמל חיפה וכאשר נחנו בספסלים במיתקן זה דימיתי לעצמי שזהו אינו אלא - אוטובוס ענק, המרחף מעל חיפה, ו"נסעתי על כנפי דמיוני לעולמות רחוקים באותו 'אוטובוס'.

גם הרחבה ליד בניין העירייה שימשה לנו מקום מפגש בו היינו - כל המשפחה - אני אחותי והורי ז"ל, עם סבתי ז"ל, שגרה לא רחוק משם - ברח' שפירא, או יותר נכון: פינת שפירא, מעין פסז' שהיה בעצם - חצר שהזכירה מאד חצרות מגורים גם בשכונת מאה שערים בירושלים. סבתי לא היתה אף פעם מהססת לטרוח לבוא לרחבה כאשר אנחנו הינו שם, והיתה מביאה לנו פירות טריים - שלא יהיה לנו משעמם בגרון...".

דב נרקיס
narkist@smile.net.il


=====================================================================

"...גן הזיכרון היה גולת הכותרת של הבילוי הקייצי שלנו כילדים.

היינו יוצאים בשעות אחה"צ, גם בשבת, עם ההורים, מצויידים באוכל, שתיה, וכמובן, פיצוחים, וצועדים לנו בכיף לכיוון בניין העיריה, שנמצא ממול הגן.

לא בכל מקום על הדשא היה ניתן לשבת. וכן, היו פקחים של העיריה במדיהם החומים וכובע מיוחד, אשר שמרו על הסדר. במיוחד ניתן לציין את "נפתלי", בעל השפם העבות, אשר הטיל את אימתו עלינו הילדים, ודאג לידע את הורינו על כך שאנו לא נשמעים להוראותיו ומשתוללים על הדשא.

בהמשך הגן, ממש ממול להיכן שהיתה "לשכת הגיוס", שכן גם המשחקים של גן הזכרון, כאשר ראויים לציון ה"קרוסלה", בה נהגנו להסתובב שעות ובמהירות רבה ככל האפשר. בנוסף היו "סוסים" שאהבנו לרכוב עליהם ולהרגיש כמו ה"קאובוי" שראינו בסרט שהוקרן בקולנוע "אוריון" ברחוב הרצליה.

לעת ערב, עם רדת החשיכה, היינו אוספים את שמיכת הפיקה שהיתה על הדשא וחוזרים לביתנו, כאשר אנו מבטיחים ל"נפתלי" שנגיע גם מחר, אז שיתכונן...".

יוסי לילה
yosilila@netvision.net.il


==========================================================================

ארחיפרכיטורה


==========================================================================

בית הכנסת הגדול

==========================================================================

בית הספר אליאנס

==========================================================================

בית הקרנות

 

 

 

 

 

 

 

 

 

==========================================================================

בית מכבי

==========================================================================

גלידה שלג

"...שתי גלידריות היו קיימות ברח' הרצל.
האחת: "קריר" - לא רחוק מקולנוע "אורה", והשנייה: גלידה "שלג" - בפינת הרצל-סוקולוב. שתי גלידריות שהתחרו זו בזו בגלידות האיכותיות שלהן, ובשפע הטעמים שהיו מוצעות לנו, תושבי חיפה.

בילדותי, היינו הולכים בימי הקיץ הלוהטים - כל פעם לשם, וקניית גלידה בכל אחת מהגלידריות הנ"ל היתה אטרקציה בפני עצמה, בין אם ישבנו בגלידריה על-מנת להנות מהגלידה ובין אם לקחנו לדרך.
 בכל מצב - את טעמן הנפלא של גלידות אלו ("קריר" או "שלג") איני יכול לשכוח לעולם, אפילו "
ארטיק" (ובוודאי גם הגלידות של שטראוס ונסטלה המצויות בימינו) לא התחרו בהן...".

דב נרקיס
narkist@smile.net.il

 

==========================================================================

הטכניון

חצר הטכניון (כיום: מדעטק), רח' עמק הזיתים, רח' בן יהודה - פינות חמד של הילדות. לא חששנו מפגיעת מכוניות (שכמעט ולא היו...) או מנהגים לא זהירים, והאמת, גם גנבים כמעט ולא היו... היו זמנים!...".

עילית
 
illitsht@gmail.com


==========================================================================

חנות חפצי בה

=====================================================================

מוסה פלאפל

==========================================================================

מצקין

==========================================================================

קולנוע אמפי

==========================================================================

קולנוע ארמון


==========================================================================

קולנוע חן

==========================================================================

רחוב הרצל ביום העצמאות

==========================================================================

 

 

 

 

 

 

 


 

 

 

 

 

 

  

 

 

 

 

 

 

 

  

 

תגובות:

בענין שכונת הדר בחיפה - הדודים והסבים שלנו עלו לארץ לפנינו וכמובן שלחו מכתבים שהתקבלו בשמחה בביתנו שבבוקרסט, רומניה. הכתובת ממנה נשלחו המכתבים הייתה רחוב בן יהודה פינת השלום. לתומנו חשבנו שכל כתובת בא"י מסתיימת ב"פינת השלום". כשעלינו ארצה והצטרפנו למשפחה  ,התגוררנו 8 נפשות ברחוב בן יהודה פינת רחוב השלום.

חיה קריו
hkhayahkario1@gmail.com

 

=======================================================================

שמי שרייר עמי. נולדתי וגדלתי ברחוב הקישון 9. הייתי הרבה אצל בן דודי שגר ברחוב גאולה 36. למדתי בבית ספר גאולה, הייתי בצופי גאולה גדוד אילון.

שרייר עמי
shrier@netvision.net.il




חיפה - הדר עליון
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה

 

שכונת הדר עליון

 

 

זכרונות:

"...עליתי מגרמניה בפברואר 1939, עם הורי ואחותי. היטלר, כמובן, כבר היה די פעיל ואבי החליט בעקבות המצב שהוא ציוני וממש בדקה האחרונה נסענו לטרייסט, איטליה, ובאופן לגאלי עלינו על ה"גליל". שתי אוניות היו אז בארץ ישראל: "גליל" ו"ירושלים".

דודי, שעלה כבר לפני כן, הכין לנו בחיפה דירה בדמי מפתח ברח' ארלוזורוב 100 - הדר הכרמל העליון. הדירה היתה בת 3 חדרים ולאחר פרוץ המלחמה, לקחו לנו חדר אחד ? הקימו בו עמודים כבדים מעץ ובנו חומה קטנה לפני החלון וכל זה שימש מקלט לדיירי הבית.

בתור ילדה קטנה לא סבלתי במיוחד מהמלחמה, בזמן האזעקות באו הדיירים למקלט והיתה אוירה חברותית ונינוחה. בכל זאת נפלו כמה "שרפנלים" (רסיסי פצצות) מאחורי החומה ושמרנו אותם למזכרת.

מעלינו גרו בני משפחת זייטלבך ? עם בנם היחיד ? לימים המשורר, בעל פרס ישראל, נתן זך. שיחקנו פעמים רבות ב"תופסת" בתוך הדירות ופעם אחת, תוך כדי משחק, נפלנו שנינו ולכל אחד מאיתנו נשברה חתיכה קטנה מהשן.

מול הבית היתה מכולת, אדון שטרן, עם העיפרון הקבוע מאחורי האוזן. לבוש יפה, "ייקה" דייקן, ישר ונעים. ליד המכולת היתה חנות הירקות, של האדון רזניק, בעל זקן, מכובד ועם חוש הומור תמידי.

גם האטליז היה לידם, מר גולדשמידט היה בעליו ובכל שבת ניפגשנו בבית הכנסת "אהבת תורה" של ה"ייקים" ברח' מיכאל, אז ? תבור. בית הספר היסודי "הלל" היה קרוב לבית, אך אותי הדוד הדתי שלח לבית הספר"בית יעקוב" מרחק חצי שעה הליכה, עד רח' מיכאל.

עגלת הקרח עברה פעמיים בשבוע (חצי בלוק) ובחורף באה עגלת הנפט והגברים עמדו בתור, עם הפחים, למילוי. לפי הזמנה הגיע מוכר ביצים, עם תבניות גדולות, ישב אצל אמי במטבח ושתה קפה עם עוגיות. הוא היה איש משכיל, כמו רוב אנשי העלייה החמישית, ה"ייקים".

שיחקנו בבלורות, מחניים, כדור הקפה, חבל, 5 אבנים, מחבואים, עמודו וקלאס. סביבתי כללה את רחובות הלל, מסדה, הס, בר ? גיורא, בן יהודה, מלצ'ט ותל ? חי. ברח' מלצ'ט 4 גרה משפחתו של עזר ויצמן, לימים מפקד חיל האויר ואח''כ נשיא המדינה. האב יחיאל וייצמן היה ייזם ותעשיין חיפני, ממקימי בית החרושת לגפרורים ''נור''.

חברתי הטובה יפה, (עד היום) גרה בדירת קרקע ללא דלת כניסה. היה שם שער נמוך מעץ עם בריח ידני ? בהרמת רגל אפשר היה לעבור ולהיכנס. לא זכור לי על פריצות כל שהן.

בשכונה היו הרבה עצי זית ותאנים. חברתי ואני ישבנו שעות על גבי שעות על עצי התאנה ואכלנו אותם כחולים, בשלים וטעימים להפליא ? ישר מן העץ.

היו הרבה שטחים ריקים, לא בנויים וללא אספלט, היום זה היה ניקרא מוזנח, אבל אז, בעינינו זה היה מקום של בית, של שייכות, מוכר, אהוב, בטוח ובלתי נישכח...".

בתיה כץ
batiaks@netvision.net.il

 

==========================================================================

"...רח' בלפור, או יותר נכון עליית בלפור התלולה.

אפילו עלייה למצדה בשביל הנחש, היתה הרבה פחות אימתנית וקלה מהעלייה ברח' בלפור.
מדובר בקטע הרחוב מצומת מסדה ועד סוף הרחוב במפגש עם רחוב ארלוזורוב.

כבר עם העלייה מרח' הרצל, הן ברגל והן ברכב (ברכב זה היה אפילו יותר מפחיד) הורגש השיפוע החד, אבל ברגע שהגענו להצטלבות רח' מסדה זה כבר הפך לסיוט.

במיוחד ריחמתי על הנהגים ה"מעפילים" ברחוב זה עד ארלוזורוב, וביחוד - על אלו שנסעו באוטובוסים מטיפוס:
שסון, ורק לראות כיצד מתנהלים אוטובוסים אלו היה גורם לסחרחורת, היה נדמה: הנה עוד שנייה יגלוש השסון אחורה - עד שייעצר עצירת פתאום בסוף רח' ביאליק, פינת חסן שוקרי, וייתקע בגדר של גן הזכרון...".

דב נרקיס
narkist@smile.net.il

 

========================================================================

"...סיפור ששמעתי מאבא שלי , יוסף וימן , שהגיע לחיפה בשנת 1925 וחי בשכונת גאולה, וגם מחבר שלו, דב (ברלה) קרסנובסקי שהגיע לרחוב יוסף בשנת 1921 וחי שם עד היום.
בשנות ה - 20 היה כל האזור מטע זיתים ענק של ערבי בשם חאג' חאסן. הראשונים שהגיעו בראשית שנות ה - 20 החלו לבנות את "שכונת הצריפים" (רחוב "הגדם" , תל חי , מלצט). רחוב "הפועל" נקרא בפיהם "רחוב המעיין". ליד בריכת הפועל היה עץ תות ענק ולידו נבע מעיין ושם היתה באר ממנה שאבו מים וסחבו בדליים לבתים. את המים היו מסננים דרך סדין כדי שהעלוקות לא יכנסו למי השמיה (המים במעיין שימשו גם לבהמות). לפני פסח הילדים הערבים היו זורקים לחם למים כדי שהיהודים לא יוכלו לשתות, אבל גם לזה מצאו פתרונות.
הבריטים נתנו רשיונות עסק לפי רחובות. רחוב "הגידם" היה רחוב חנויות המכולת והיו שם 13 חנויות ששירתו את כל הסביבה (גאולה והדר)...".

יעקב וימן
waiman@inter.net.il




חיפה - המושבה הגרמנית
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה.

 

שכונת המושבה הגרמנית - רקע כללי

המושבה הגרמנית בחיפה נבנתה על ידי גרמנים חברי כת הטמפלרים בשנת 1868.
הייתה זו הראשונה במושבות שבנו הטמפלרים בארץ. מושבות נוספות היו בקרבת יפו (שרונה), ירושלים ובגליל (בית לחם הגלילית).
.

בעקבות הכיבוש הבריטי השתנה יחסם של הטמפלרים לשלטונות המקומיים, ובשנות ה - 30 תושבי המושבה תמכו ברובם בגרמניה הנאצית.
עם תחילת מלחמת העולם השנייה הועברו התושבים למחנות הסגר, ובשנת 1944 גורשו מהארץ והוחלפו בתמורה ליהודים מהונגריה.

בתי המושבה הפכו להיות אזור תעשייה נטוש. מספר יוזמות של אבא חושי, ראש עיריית חיפה, לשפץ את המושבה הגרמנית לא צלחו. המושבה שוקמה בשנות ה-90 במסגרת פרויקט בניית גני המרכז הבהאי העולמי, וכיום בתי המושבה מהווים אזור בילויים ותיירות.

המושבה הייתה בנויה בסגנון עיר גנים - כאשר סביב כל מבנה מגורים הייתה גינת נוי, ולאורך הרחוב נשתלו עצים במטרה להצל על העוברים ושבים.

 

זכרונות:

"...בשכונה זו עברה עלי ילדותי. הגעתי לשם מיד עם הפינוי הבריטי . למדתי תחילה בבית הספר שהיה במבנה של הטמפלרים ליד התחנה המרכזית הישנה

. אני זוכרת היטב את הבתים היפים של הטמפלרים שמיד נעשו למגורי עולים חדשים והפכו להמון דירות. לאט לאט נהרסו החלונות היפים. השכונה היתה מלאה עולים חדשים אבל גם נזירות שהלכו לבית החולים האיטלקי...".

רות פישמן
agriman@ubter.net.il

 

==========================================================================


"...בקצה שדרות בן-גוריון (אז שדרות הכרמל) אשר בלב המושבה הגרמנית, במקום בו מגיע הכביש לים (וחסום היום ע"י הגדר של "דגון") היה פעם גשר. חוף הים שם נקרא "החוף הגרמני".
על הגשר עמד שומר ולא נתן לערבים ויהודים להכנס לחוף. רק לגרמנים ולחיילים הבריטייים. ילדי חיפה היהודים היו מצליחים להתגנב לשם ולפעמים היה גם השומר נותן לילדים יהודים להכנס. לגשר הם קראו "הגשר הגרמני"...".

יעקב וימן
waiman@inter.net.il

 

==========================================================================

 

אני גרתי ברח' אנילביץ במושבה הגרמנית בחיפה משנת 1969 עד 1995.

 

בנימין נחמן
nakhman@walla.co.il




חיפה - המעיין
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה.

 

שכונת המעיין

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

זכרונות:
"...הקשבתי לקולות המתארים את שכונת המעיין בחיפה והזיכרונות עלו. אני ילידת השכונה, הורי התגוררו בה בתקופת מלחמת העולם השנייה וכשאמי נכנסה להריון איתי, אמרו לה השכנות שבזמן מלחמה לא מביאים ילדים לעולם. היא טענה שמה שיעלה בגורלה יהיה גם גורל הוולד שהיא נושאת בקרבה. שפרה חרל"ף-קמינסקי היא בת דודתי, אמה ואמי היו אחיות. גרנו באחד הצריפים מתחתם יחד עם משפחת שטימלר, משפחת אפטרגוד - שלש משפחות בצריף שהיה של אריה פיינברג.

מירי סגל-ציפין
mirise@smile.net.il




חיפה - העיר התחתית
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה.


העיר התחתית

 

 

זכרונות:
"...אני ילידת חיפה. הורי הגיעו כניצולי שואה לחיפה התחתית. גרנו ברחוב המכס ליד הנמל. הדירה כללה חדר אחד עם מרצפות מצוירות והמטבח היה משותף לנו ולמשפחת גריזק.

למדנו בבית ספר מוריה - בית ספר דתי עם מורים מאוד לא נחמדים, נוקשים וחסרי חום. רוב הילדות הייתה כמובן בחוץ, וזכור לי במיוחד יום העצמאות אותו חגגנו בנמל. היינו הולכים לבלות (במושגים של אז) במלון וינזור,שם אכלנו גלידה, או ברחבה ליד הרכבת. אשמח מאוד אם מישהו חי באותה שכונה בתקופה זו ויצור איתי קשר...".

tova
ktova@walla.co.il
 

 

============================================================================

"...חיפה, עיר תחתית. פאתי השכונה הגרמנית. גרתי בילדותי ברח' אלנבי פינת רח' מאיר. בית ערבי ישן מוקף חומת אבן עם חצר גדולה והמבוא אליו היה דרך שער ברזל מקושת מרח' אלנבי. גרנו, אנחנו - יהודים, מעלינו בקומה שנייה משפחה נוצרית מרונית, ומאחור גרו שתי משפחות ארמניות.

החיים היו הרמוניים ושכנות טובה שררה בבית הזה. לשכנים הערבים מלמעלה היה טבון בחצר, וכל מוצאי פסח היינו מקבלים פיתות חמות ישר מהטבון. הם היו מבקרים אותנו בחגינו ואנחנו אותם בחגיהם. היה סבבה. הלוואי על כולם ככה...".

חיים נפתליס
hmna@bezeqint.net 




חיפה - ואדי ניסנאס
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה.


שכונת ואדי ניסנאס - רקע כללי

ואדי ניסנאס שכונה מעורבת בעיר התחתית של חיפה, שגבולותיה הם שדרות הציונות במערב, רחוב שבתאי לוי בדרום, רחוב י.ל. פרץ במזרח ורחוב אלנבי בצפון.

סמי מיכאל תיאר אותה בין היתר בספרו "חצוצרה בואדי".

 

זכרונות:

"...גרתי כל ילדותי בקצה הואדי, בבית שתושביו המקוריים ברחו במלחמת השחרור. רוב הדירות בבית אוכלסו בעולים מיד עם רדתם לחוף חיפה. היו עוד כמה בתים ברחוב שאוכלסו ע"י עולים, אבל רוב תושבי השכונה היו הערבים שלא ברחו. מוסלמים ובעיקר נוצרים.
החיים המשותפים היו שקטים בדרך כלל. במלחמת סיני ישבנו בחדר המדרגות ימים רבים עם שכננו הערבים. היינו בין המשפחות האחרונות שעזבו אז השכונה חזרה להיות ערבית...".

חיה ריבן
chayari@walla.com




חיפה - ואדי סאליב
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה.


שכונת ואדי סאליב - רקע כללי

השכונה הוקמה בשנות ה-20 של המאה ה-20 וגרו בה מוסלמים. במלחמת העצמאות השכונה ננטשה, והתושבים שנשארו בחיפה עברו לואדי ניסנאס, עד אז שכונה נוצרית הומוגנית יחסית.
עם שוך הקרבות שבו ואוכלסו בתיה של ואדי סליב בבאי העלייה ההמונית.
ב - 1959 התפרץ עשור של מתח עדתי כשדיירי השכונה מבין יוצאי מרוקו התקוממו נגד הממסד האשכנזי בשל תנאי הדיור המפלים לכאורה שמהם סבלו.

בתחילת שנות ה-60 פונו הדיירים לדיור משופר בשכונות אחרות, והחל משנות ה-70 השכונה עמדה ברובה הרוסה ובתיה, בתי אבן עם קשתות, עיטורים ומרפסות גדולות, נאטמו בלבני בניין כדי למנוע פלישות.


 
אירועי ואדי סאליב

אירועי ואדי סאליב היו סדרת הפגנות רחוב ומהומות שאירעו בשנת 1959 בשכונת ואדי סאליב בחיפה. האירועים היו מרי חברתי כנגד קיפוח ואפליה על רקע עדתי של המזרחים, ונגד הממסד של מפא"י ששלט במדינה באותם ימים...

 
למידע המלא



חיפה - זיו
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה.

 

 

שכונת זיו - רקע כללי

 

שכונת זיו הוקמה מספר שנים אחרי הקמתה של נווה שאנן.

בשנות ה - 30 של המאה ה - 20 עלה אבא זיו (נפטר ב - 1946) מריגה, לטביה לחיפה, הקים (יחד עם יוסף (כץ) כצנלבוגן) את חברת "בוני חיפה" ורכש כ - 300 דונמים מערבים ומקהילת ציון אמריקאית ועליהם בנה שכונה. הבתים הראשונים אוכלסו בשנת 1936.

השכונה המורחבת כוללת את החלק המערבי של שדרות טרומפלדור, את הרחובות שלום עליכם וגלבוע וכן את השכונות הקטנות "שחר" (בהקמתה נקראה "נאות שחר", כיום רחבת בן-ארצי) ו"במסילה" (שיכון סולל בונה).
במפגש שדרות טרומפלדור ורחוב שלום עליכם הייתה בעבר כיכר תנועה ובה מזרקה, אלא שעם הרחבת הכביש הועברה המזרקה לרחבת המרכז המסחרי הצמוד, ובהמשך בוטלה לחלוטין. הזיהוי של "כיכר זיו" נעשה עם הרחבה ועם הצומת.

הרחובות היוצאים מהכיכר, היינו שדרות טרומפלדור והרחובות שלום עליכם וברל, שימשו מאז ומתמיד כמרכז עסקים ראשי לנווה שאנן כולה, וניתן למצוא בהם סניפי בנקים, משרדים, בתי אוכל וחנויות מכל הסוגים.
סמוך לכיכר שכן בעבר בית הקולנוע "זיו", שנסגר, וכן סופרמרקט שהיה במשך עשרות שנים של האגודה השיתופית "הצרכן" וכיום מנוהל על ידי רשת "בר כל" החרדית.

הבנייה נמוכה ברובה, מאופיינת בחצרות רחבות ובמרחק גדול בין בית למשנהו. רוב המבנים הם משנות ה - 50 וה-60 של המאה ה - 20.

 

זכרונות:

"...שמי שמחה גביש לשעבר גלסמן יליד 1945. גרתי בשכונת זיו משנת 1953 ולמדתי בב"ס תל חי ובבי"ס בארי מחזור "ד". אלכסנדר רגב ז"ל היה המחנך שלנו.

לפני מספר חודשים קיימנו פגישת מחזור של רוב ילדי הכיתה וכן מורות שלימדו אותנו.
הילדות שלנו היתה חוויה מיוחדת וכל יום אחרי הלימודים הינו מטיילים ביערות סביב הטכניון ונהנים משפע פירות הבר. קונים גרעינים בחמשה גרוש אצל צרפתי. את לילות ערב שישי הינו מבלים בגן שחר ובשבת אחר פעולה בתנועת הנוער הינו הולכים במרוכז לקולנוע עממי. בכלל הילדות שלנו הייתה חוויה נהדרת...".

שמחה גביש (גלסמן)
gavish1@netvsion.net.il

 

===================================================================

"...שכונת זיו הייתה "קניון" של ממש, היה בה הכול.

הייתה חנות אתא, שאחר כך הפכה לחנות פרטית. בחנות בריג'יט היו בגדי נשים ונערות יפהפיים וחלון הראווה היה מושקע תמיד. מעבר לכביש הייתה עוד חנות לבגדי נשים שאיני זוכרת את שמה - בעלת החנות הייתה לא נחמדה, את זה אני זוכרת. נעליים היו אצל משה, מאחורי מסעדת זיו. על ידו היה פוטו חיה. היה קצב והייתה חנות דגים וקונדיטוריה ובה גם ממתקים שונים. היו שתי חנויות לצעצועים ומכשירי כתיבה, אחת עוד קיימת - מעיין הספר, והשנייה הייתה איפה שהיום המוניות. הייתה המספרה של וייסמן, קומה תחתונה לגברים והנשים למעלה. על ידן הייתה פרפומריה ובה היו גם אבזרים ותכשיטים לא יקרים. לא נשכח את בית הקפה וקונדיטוריה בפינה על יד קולנוע זיו שהיה. היו שתיים או שלוש מכולות, וצרכניה. הייתה חנות למוצרי חשמל ושתי חנויות לחמרי בנין - הקיימות גם היום. הייתה חנות פרחים ובית מרקחת, וקיוסק לעיתונים ופיצוחים על יד הצרכנייה - גם הוא עוד קיים. היה פלאפל, והיה צרפתי עם עגלת הפיצוחים החמימים שלו. היו בנקים - פחות מהיום. היה סנדלר וחנות תכשיטים ושען ביחד - שם קנו לי טבעת זהב עם לב וראשי התיבות שלי עליה מתנה ליום ההולדת 8.

החיים היו פשוטים יותר וכולם אכלו והתלבשו די דומה, היו פערים כלכליים אך הם לא היו קיצוניים...".

מירי
mirioffner@walla.com









 
שלח דף זה לחבר תגובות, הערות, והוספת מידע, מושגים ונושאים למנוי חינם על מגזין הנוסטלגיה"כובע טמבל" הוסף למועדפים
פייסבוק





כל הזכויות שמורות © לאתר נוסטלגיה אונליין ו/או לבעלי התכנים, הדימויים והתצלומים.