חיפוש:   בכל האתר  בשמות הערכים  בקרדיטים     חפש  |  חיפוש תמונות בנושא:   חפש
   מפת האתר  |   כרגע באתר: 157 מבקרים   |  כניסה לדף האישי    
עורך: דייויד סלע
דבר העורך כתבו לעורך
| עמוד הבית | מי אנחנו | מרכז מידע לגולש | על נוסטלגיה ורטרו | קרדיטים | צרו קשר | גולשים כותבים
 

+   אביזרים וחפצים
+   אוספים ותחביבים
+   אז - וכעת
+   אירועים ושנים
+   ארכיון האישים
+   ארכיון הוידאו
+   ארכיון הישראליאנה
+   ארכיון הכרזות
+   ארכיון המצגות
+   ארכיון הקול
+   אתרי נוסטלגיה
+   בידור ופנאי
+   בקיבוץ
+   בריאות, טיפוח וניקיון
+   בשכונה
+   בתים ומבנים מספרים
+   גלויות בולים וסמלים
+   דירה ובניין
+   היום בהיסטוריה
+   המקום בו גרנו
+   העפלה ועליות לא”י
+   חג ומועד
+   טלוויזיה ורדיו
+   ילדות נשכחת
+   לבוש אופנה והנעלה
+   מוזיקה שיר וזמר
+   מזון ומשקה
+   משחקים וצעצועים
+   מתחם מורים
+   נוסטלגיה בצה”ל
+   ספורט
+   ספרות נוסטלגית
+   עבודה ומלאכה
+   פוליטיקה ובחירות
+   רדיו נוסטלגיה
+   רכב ותחבורה
+   רשת חברתית
+   שונות
+   שירותי גולש
+   שפה עברית
+   תיאטרון עברי
+   תקשורת מדיה ופרסום

האתר מוקדש לזכרו של
 יוסי פשרמן (פשי) ז"ל
2003 – 1954

מעל ל - 1100
סרטוני וידאו נוסטלגיים
בארכיון הוידאו שבאתר

יום העצמאות ה-7
 

הצוללת דקר
 

תל אביב הקטנה
 
 




חפצים שהיו בבית

מיטה מתקפלתהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

בכל דירה בזמנים ההם הייתה מיטה מתקפלת. הדירות היו מאוד קטנות ולעיתים מיטה מתקפלת הייתה האפשרות היחידה להגדיל את מרחב  המחיה בדירה, על ידי קיפול המיטה בבוקר ופינוי השטח, ופרישתה מחדש בלילה.

היו מיטות מתקפלות פשוטות שהיו מקפלים את רגליהן, מצניעים אותן במשך היום מאחורי הארון, והיו גם מיטות מתקפלות שהיו חלק מרהיט: הרהיט היה מן מזנון קטן שבחלקו המרכזי היה וילון. בלילה היית מזיז את הוילון ומוצא מאחוריו מיטה מקופלת שהייתה מתפרקת כלפי חוץ והופכת למיטת שינה, אותה היו מקפלים בבוקר ודוחפים חזרה למקום המחבוא שלה במגרעת שבמזנון, מסיטים את הוילון והנה אין מיטה ויש רק מזנון.
המיטה המתקפלת הייתה שונה מהספה הנפתחת. בעוד שמיטה מתקפלת היה אפשר לפרוש בכל חדר מחדרי הבית כיוון שהיו מניידים אותה בקלות, הספה הנפתחת הייתה ממוקמת בסלון.

 

יהודה פוליקר שר על "חלון לים התיכון" (י. גלעד / י. פוליקר):
"...יש פה מיטה מתקפלת / אם נרצה שלושתנו לישון / את אני והילד / מול חלון משקיף לים התיכון."...




מיטה נפתחתהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

בנוסף למיטה המתקפלת שנועדה בעיקר לחסוך מקום, גם המיטה הנפתחת הייתה בשימוש רב בזמנים ההם בשל אותה סיבה.

גם היום נמצאת המיטה הזאת בשימוש בבתים רבים, בעיקר בחדר המיועד לאורחים, אולם בזמנים ההם המיטה הזאת הייתה בשימושו יום יומי, בכל אותן הדירות שהיו קטנות כל כך שלא היה בהן מקום למיטה כפולה עבור ההורים, ולכן המיטה הנפתחת שימשה כספה במשך היום, בדרך כלל בסלון, ובלילה הייתה הופכת למיטת שינה.

 


דרך נוספת לחסוך במקום הייתה העלמתה לחלוטין של המיטה בשעות היום, כאשר היא הייתה מתקפלת בבוקר לתוך רהיט- שידה שהיה צמוד לקיר, בלילה היו פותחים את השידה ושולפים ממנה את המיטה.




מיטת נוערהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

לאחר שנפטרנו בשעה טובה ממיטת הסוכנות בעלת מזרון הקש, נכנסו כמה שכלולים חדשים לתחום "הנדסת השינה" של הימים ההם: ההורים נהנו מספה נפתחת, ואנחנו הילדים ממיטה כפולה, שהכילה כשנפתחה שניים מאיתנו לשנת הלילה.

מיטת הנוער הייתה מהדורה מתקדמת במעט של המיטה הכפולה, קצת עיצוב עץ מסביב, עם מזרון גומאוויר ודוגמאות של ריפוד. עדיין, גם מיטת הנוער לא באה רק לספק את צרכיו של ה"נוער", אלא גם שימשה כמיטת אירוח: כשבאו אורחים היה אפשר לפתוח את מיטת הנוער למיטה זוגית. בתחתיתה של מיטת הנוער היה ארגז מצעים
, כיאה לדירות של אז שסבלו ממחסור כרוני של מקום.

 




מיטת סוכנותהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 


התמונה באדיבותIsraelimages.com / Hashomer Hatzair © .

לפני שהיו מיטות של  "הולנדיה", עוד הרבה שנים לפני  - היו מיטות סוכנות. 

מיטות אלה היו בעלות מסגרת ברזל זווית כבדה וגם רגליה היו מברזל זווית. לאורך ורוחב המסגרת של המיטה היו מתוחים פסי ברזל מגולוון למניעת חלודה. כל קצה של פס כזה היה מחובר למיטה בשני קפיצי ברזל, שנתנו קפיציות מסוימת למיטה (החוליות האלה הן החוליות שבהן השתמשנו כתחמושת ברובה החוליות, לירי על יונים ושאר "מעשים טובים" שכאלה).
רצועות המתכת הללו שימשו כבסיס עליו הונח המזרון שהיה ממולא עשב ים דמוי קש. בסוף ימיה היינו מפרקים את המיטה ומהברזלים בנינו את הגדר סביב הגינה .

המיטה הייתה ליחיד בלבד, ללא מעקה וצבועה בצבע כסף. כל עולה חדש קיבל מיטה כזו בין היתר. לאחר שנים הגיעה דרישת תשלום עבור מה שנופק לו....כעולה.




מיטת תינוקהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

בתקופה בה ההורים ישנו על מיטות ברזל של הסוכנות, ישנו התינוקות במיטת תינוק שאף היא הייתה ממתכת. המיטות היו בעלות מוטות סורגים מברזל דק, והתינוק מאחורי הסורגים היה נראה כעבריין צעיר שהוכנס לתא בכלא....
המרווחים בין הסורגים היו כאלה שאיפשרו לתינוק להכניס את ראשו ביניהם, ואכן אהבנו לעשות את זה. אבל הרבה ראשים של עוללים נתקעו בין הסורגים הללו, ולכן היו מיטות רבות שהיה אפשר לראות בהן כיפוף קל בין הסורגים, כשהאבא כופף כמו שמשון הגיבור את הסורגים במגמה לשחרר את ראשו של התינוק הצורח... בזמנים ההם היו מקניטים ילדים קטנים על מבנה ראשם: "...תראה איזה ראש יש לו...טוב..מה אתה רוצה...הוא נתפס בסורגים...".  על ילדים שהיו טמבלים נהגו לומר בזמנו ש "... שנתפס להם הראש בסורגים...".

  




מיניאטורה.הרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

 

 

 

 

 

 

במזנון בסלון (ה"בופה") היה אפשר למצוא לצד הקריסטלים והפורצלנים גם את המיניאטורות שהיו עשויות ממתכת, בדרך כלל פליז, ואופיינו בדגמים שונים של חיות.

מעבר לערך מיניאטורה בפרק תצוגות של אספנים




מכונת כביסההרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

 חייה של עקרת הבית של שנות ה-50 וה-60 היו קשים ללא השוואה לחיים של היום.

אחת הדוגמאות העקריות הוא נושא הכביסה. בעוד שכיום עקרת הבית זורקת את הכביסה למכונה ולוחצת על כפתור, (ונאנחת...) בימים ההם היה פחות זמן לאנחות, כיוון שכל פעולת הכביסה הייתה ארוכה מייגעת מורכבת וממושכת, כפי שמתואר בפירוט במושג יום כביסה.

בשנות החמישים החל להיות משווק בארץ מן דוד כביסה חשמלי, משהו מסורבל בצורת חבית שחובר לחשמל וביטל את הצורך של עקרת הבית לקושש עצים להבערה או הצורך המייגע לתפעל את הפרימוס. הדוד הזה היה מרתיח את המים לתוכם הייתה מוכנסת הכביסה. בראשו הייתה מן מעגילה דרכה היו מעבירים את הכביסה הספוגת מים, ומשם ממשיכים הלאה לשלב הכביסה הבא.

 

 

 

 

 

בחצי השני של שנות החמישים ובעיקר בתחילת שנות השישים החלו לשווק מכונת כביסה חצי אוטומטית. הייתה זו מכונה בעלת  שני מיכלים, באחד מהם נעשתה פעולת הכביסה ומשם היו מעבירים את הכבסים למיכל השני שסחט על ידי סיבוב מהיר. התחנה הבאה במסלול הקידמה היתה מכונת כביסה אוטומטית שכיבסה וגם סחטה בלחיצת כפתור ללא מגע יד בכביסה, אך ללא כל תוכניות כביסה שהן.

 

 



 


 

 


 

 

 

 

 

 

 
 

 


 


להלן מס' ג'ינגלים שונים:

לחץ לשמיעת הג'ינגל

לחץ לשמיעת הג'ינגל

לחץ לשמיעת הג'ינגל




מכונת כתיבההרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

קשה להאמין כמה העולם היה איטי פעם, ואנחנו עוד מסתכלים אחורה בגעגוע...
קחו למשל את הענין הזה של דפוס, הקלדה, כתיבה במכונת כתיבה. פעם, ולא לפני כל כך הרבה שנים, הקלידו במכונת כתיבה מכנית, אות אות. לכל אות הייתה משמעות, כי להקיש אותה היה צורך להפעיל קצת לחץ, לא כמו במכונות כתיבה החשמליות שבאו אחר כך, שלא לדבר על המחשב של היום. אהה...מחשב...המכונה הזאת שמאפשרת לעשות את כל הקסמים הללו, כמו Cut  Copy  Paste וכל השאר...

מכונת כתיבה הייתה אביזר די נדיר בימים ההם במשקי הבית.
החזיקו אותה בעיקר במשרדים ובבתי העסק, אך מאחר וגם שם לא הייתה המכונה בנמצא אצל כל אחד - היו שירותים רבים של הדפסה, חלקם היו בבתים. היו  נותנים את החומר כתוב בכתב יד, ומקבלים אותו לאחר מספר ימים מודפס במכונת הכתיבה.
מכונות כתיבה היו גם בבתים של אלה שעבדו מהבית  ועיסוקם דרש הדפסה, והיו גם רבים שחלמו להיות סופרים והשקיעו במכונת כתיבה, וכשחלומם גז היא הפכה להיות משחק של הילדים....

 

מכונות הכתיבה היו כבדות והן היו באות בתוך מן מזוודה. בתוך המכונה היה מן סליל בד שהיה טבול בפחם. הסליל הזה  חצץ בין מקשי האותיות ובין הניר, כאשר האות הייתה מוקשת היה המקש מכה על הסליל וכך הייתה נוצרת האות על הדף.  טעויות בהקלדה תוקנו בתחילה על ידי מחק שהוריד את האותיות מהניר, ואם היו יותר מדי מחיקות כאלה - הניר היה נראה כניר מטרה במטווח... רק שנים לאחר מכן הגיע הטיפקס הגואל. 


ואם היה צריך את החומר המודפס במספר העתקים - היו משלבים לתוך גליל מכונת הכתיבה מספר ניירות כמספר ההעתקים הנדרש, ובין הניירות היו מכניסים ניר פחם (קראנו לזה "נייר קופי") ומקפידים על לחיצה חזקה במיוחד בעת הקשת האותיות, כדי שהאותיות ייראו גם בהעתקים האחרונים. ואכן, העותק הראשון היה ברור, השני פחות, השלישי עוד פחות וברביעי היה כבר צריך לנחש מה כתוב....
אגב, ניר פחם זה הוא המקור לסימון CC בדוא"ל, שפירושו Carbon Copy.

 

 

 

 

 

 


 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

בזמן שלטון המנדט ובעיקר החל מתחילת שנות השלושים הייתה דרישה להכין מסמכים רשמיים בשתי שפות – עברית ואנגלית. בזמנים ההם היו רק מכונות כתיבה בשפות נפרדות, או עברית או אנגלית. ישראל ברודי, תל אביבי, המציא ורשם פטנט עולמי על מכונה דו לשונית עברית אנגלית, לה קרא "דו-כתב". הוא הקים בית עסק בשדרות רוטשילד ומשם שיווק את המכונות בכל רחבי הארץ, ואח"כ גם לארה"ב.

 

 
''...הוא נכנס לחנות מכשירי כתיבה ואני אחריו, עומד, עיניו נוצצות, מתחיל לבחון את חבילות הנייר... - אז מה בשבילך אדוני. סרט למכונת כתיבה אני לוחשת בלבי. - ניירות למכונת כתיבה. אבל הוא מחפש גודל וסוג מיוחד, הריץ את המוכרת על הסולמות, הוריד אותה למרתף עד שמצאה את מבוקשו...''.
א.ב.יהושע, "המאהב", הוצאת שוקן, עמודים 291-290.
                                    

ב"זמר שכזה" של ל. נאור / נ. הירש, צוות הווי נח"ל שרים:
"...פקידות במשרדים מתקתקות בקצב / מכתב וקבלה ודו"ח וחוזר / וגם הבוס רואה שאין ברירה בעצם / ומצטרף בקול לבית החוזר...".


רטרו:

לא להאמין, אבל בגל הרטרו הנוסטלגי הזה בו אנו חיים, גם מכונת הכתיבה חוזרת לחיינו

 

זכרונות:
"...כשהייתי בת אחת עשרה קנתה אחותי הגדולה מכונת כתיבה וחוברת לימוד כתיבה בשיטה עיוורת.

היא התחילה ללמוד, אך כשהגיעה לאותיות ש' וז' התייאשה כי היה צריך להכות בכל הכוח עם הזרת הקטנה והחלשה וזה היה כואב... אני הקטנה הייתי משועממת בחופש הגדול והתמדתי בלימודי.
מי היה מאמין שתוך חמש עשרה שנה תהיה ההקלדה העיוורת...".

אילת
sarrab8@gmail.com 

 

מעבר לערך מכונות כתיבה בפרק תצוגות של אספנים

 

בקרו בעמוד הפייסבוק של אתר נוסטלגיה אונליין




מכונת כתיבה חשמליתהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 


מכונת הכתיבה החשמלית הייתה שלב הביניים שבין מכונת הכתיבה המכנית ובין מעבד התמלילים הממוחשב.

מכונת הכתיבה החשמלית, או ה"כדורית" בשמה העממי. מכונה זו, מתוצרת IBM, הופעלה בכח חשמלי, דבר שחסך מהכתבן/ית את הצורך להקיש בחזקה על הקלידים, ובמקום הפטישונים המרעישים של האותיות באה כדורית מתכת שקטה, יחסית, שהיתה מסתובבת במקומה ומטביעה את האותיות על הנייר. מכונה זו כבשה בסערה את כל המשרדים, למרות מחירה הגבוה ומחירי החלפים והשרות, אך תוך פחות מעשר שנים הפכה גם היא למיושנת, עם הופעתם של מעבדי התמלילים הראשונים ("א-ב", "וורדמיל" ו"איינשטיין" למי שזוכר...) .

 

 




מכונת סריגההרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

 

מכונת הסריגה הייתה בבעלות של מי שהיה לה כסף אבל לא היה לה זמן או סבלנות. זאת כיוון שחלק גדול של האימהות של אז וכמעט כל הסבתות עסקו בסריגת יד, פעולה שדרשה הרבה סבלנות, להעלות ולהוריד עיניים ושורות בלי סוף עד שהעיניים של הסורגת עצמה היו יוצאות ממקומן.

מכונת הסריגה הייתה מתקן מוארך על רגליים, היו לו עשרות ראשי מסרגה מסודרות בשורה אחת ליד השנייה ומתקן ידני אותו היו מעבירים ב"ווישש" אחד מצד לצד, כאשר כל ווישש שכזה מייצר שורה חדשה של סריגה. הסוודר היה נוצר חיש קל, אבל העין של האימהות של אז, ולא דווקא של האימהות הפולניות בלבד, הייתה מבחינה מיידית אם הסוודר הוא מסריגת יד משובחת או מסריגת מכונה, שהייתה פחות "נחשבת".

 

 

 

 

 


התמונה באדיבותIsraelimages.com / Hashomer Hatzair © .




מכונת פליטהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

ראו במושג "מפלטה".

מטבעות לשון:

צריך לרסס אותו בפליט
צריך לגמור איתו חשבון, להתנקם בו, לחסל אותו.
"...המנוול הזה... צריך לרסס אותו בפליט...כל הלילה ישב בח?פל?ה ונהנה, ולמחרת בבוקר הלך לרס"ר והלשין שגנבנו פרודוקטים מהמטבח...".

האיור מתוך הספר אבא שלך לא זגג -סלנג בניחוח נוסטלגי, דייויד סלע / הוצאת מודן.
מאייר: אמי רובינגר




מכונת תפירההרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

 

 

בהתחלה היה נדיר למצוא מכונת תפירה שלא בבית המלאכה של החייט. אבל עוד לפני שהאימא העזה לחלום על מכונת כביסה, היא חלמה על מכונת תפירה.

בהתחלה היו אלה מכונות תפירה כבדות ומסורבלות, שפעלו ידנית או יותר נכון רגלית, על ידי "פדאל" (דוושה) שהיה בחלק התחתון של מכונת התפירה. דיווש על הדוושה השטוחה הזו, היה מניע במהירות סרט עור שהיה מחובר לגלגל בחלקה העליון של מכונת התפירה, וזה היה מסובב במהירות רבה גלגל קטנטן, שהיה מפעיל את מחט התפירה מעלה מטה, הלוך ושוב במהירות רבה.

לאחר מכן יוצרו מכונות תפירה שפעלו על חשמל, והיו כאלה שהותקנו בתוך רהיט מיוחד שנקרא "שולחן למכונת התפירה". הייתה זו תיבת עץ גדולה על רגליים ששכנה לאחר כבוד במקום מרכזי בבית. בחלקה העליון הייתה פלטה מעץ שחוברה לשולחן על ציר והיה אפשר להרים או להסיט הצידה, ומפנימו של השולחן הייתה נשלפת מכונת התפירה ונתפסת במעמד, כאשר הפלטה משמשת כשולחן עבודה לתופרת הביתית. הדגם המשוכלל יותר היה של מכונת תפירה שבאה בתוך מזוודה קטנה עם ידית.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 



 

 

 

 

 

 


 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

מעבר לתצוגת אוסף מכונות תפירה









 
הצטרפו אלינו גם בפייסבוק
עדכונים - בלוגים - אירועים - אלבומי תמונות - סרטונים נדירים


שלח דף זה לחבר תגובות, הערות, והוספת מידע, מושגים ונושאים למנוי חינם על מגזין הנוסטלגיה"כובע טמבל" הוסף למועדפים



כל הזכויות שמורות © לאתר נוסטלגיה אונליין ו/או לבעלי התכנים, הדימויים והתצלומים.