חיפוש:   בכל האתר  בשמות הערכים  בקרדיטים     חפש  |  חיפוש תמונות בנושא:   חפש
   מפת האתר  |   כרגע באתר: 150 מבקרים   |  כניסה לדף האישי    
עורך: דייויד סלע
דבר העורך כתבו לעורך
| עמוד הבית | מי אנחנו | מרכז מידע לגולש | על נוסטלגיה ורטרו | קרדיטים | צרו קשר | גולשים כותבים
 

+   אביזרים וחפצים
+   אוספים ותחביבים
+   אז - וכעת
+   אירועים ושנים
+   ארכיון האישים
+   ארכיון הוידאו
+   ארכיון הישראליאנה
+   ארכיון הכרזות
+   ארכיון המצגות
+   ארכיון הקול
+   אתרי נוסטלגיה
+   בידור ופנאי
+   בקיבוץ
+   בריאות, טיפוח וניקיון
+   בשכונה
+   בתים ומבנים מספרים
+   גלויות בולים וסמלים
+   דירה ובניין
+   היום בהיסטוריה
+   המקום בו גרנו
+   העפלה ועליות לא”י
+   חג ומועד
+   טלוויזיה ורדיו
+   ילדות נשכחת
+   לבוש אופנה והנעלה
+   מוזיקה שיר וזמר
+   מזון ומשקה
+   משחקים וצעצועים
+   מתחם מורים
+   נוסטלגיה בצה”ל
+   ספורט
+   ספרות נוסטלגית
+   עבודה ומלאכה
+   פוליטיקה ובחירות
+   רדיו נוסטלגיה
+   רכב ותחבורה
+   רשת חברתית
+   שונות
+   שירותי גולש
+   שפה עברית
+   תיאטרון עברי
+   תקשורת מדיה ופרסום

האתר מוקדש לזכרו של
 יוסי פשרמן (פשי) ז"ל
2003 – 1954

מעל ל - 1100
סרטוני וידאו נוסטלגיים
בארכיון הוידאו שבאתר

יום העצמאות ה-7
 

הצוללת דקר
 

תל אביב הקטנה
 
 



השכונה שלי

גבעתיים - קריית יוסף (חאפ
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה

 

שכונת קריית יוסף (חאפ) - רקע כללי

בשנת 1934 נוסדה שכונת קריית יוסף, שנקראה על שמו של יוסף בן יעקב אבינו.
הקרקע נרכשה על ידי יהודים תושבי מצרים עוד ב- 1921, אולם משפשטה השמועה כי מדובר בשטחי הפקר פשטו על שטחים אלה יהודים והשתלטו תוך לילה על המקום.

במשך שנים דבק בשכונה הכינוי "שכונת חאפ" על שום החיפזון שבהקמתה. |רק מספר שנים לאחר מכן, כשהקימה המועצה המקומית גבעתיים את החברה לפיתוח קרית יוסף, נתאפשרו הסדרת רכישת הקרקעות ופיתוח השכונה.


זכרונות:

"...געגוע, כאב מוכר, תחושה של חסך וחסר, לא תמיד ברור של מי או של מה.....
תמונה בצבעי שחור לבן, מציפה אותי בריחות העבר. אני בת שלוש, רכונה מעל קרש כביסה הטובל בתוך גיגית ענקית.

אני עוצמת את עיני ומריחה ניחוח שושנים וריח הדרים מהחצר של חרובי, צילו של עץ השסק עוטף אותי.
שוקעת אט אל תוך עולם זיכרונות. לכל זיכרון ריח משלו, נחירי אפי מתרחבים.
יד לופתת את החלק העליון של בטני מהסרעפת עד לקצה עצם בית החזה, כאב מוזר מתפשט, קושי בנשימה.

יום רביעי, יום הכביסה:
על פרימוס גדול עומד דוד ובו כביסה לבנה, מים ופתיתי סבון. בעזרת מקל ארוך אמא בוחשת אותה מדי פעם.
המים בדוד מתחממים עד שנשמעים קולות בעבוע. נקודת הרתיחה. אמא אומרת שצריך להשאיר את הכביסה רותחת בדוד כדי לוודא שכל הכתמים ירדו. בתום זמן ההרתחה מגיע אבא לעזרה. בעזרת המקל הוא שולה את הכבסים מהדוד ומעביר אותם לגיגית הגדולה. אני אוהבת להריח את המים הרותחים מקרוב, אבל אבא מרחיק אותי מהדוד פוחד שהמים יותזו ויגרמו לכוויה.
בגיגית נעזרת אמא בקרש הכביסה לשפשוף. לא שופכים את המים בדוד, נותנים להם להתקרר וכשהם מגיעים לטמפרטורה הרצויה מכניסים פנימה את הכביסה הצבעונית להשרותה זמן מה במים חמים.
בסופו של דבר מוסיפים את הכביסה הצבעונית לגיגית, שוטפים במים נקיים ומשרים בעמילן.
בליל ריחות, תערובת פתיתי "סבון יצהר לכביסה ביד" ועמילן מצטרף לריחות הקבועים בחצר.

יום חמישי, יום האפייה:
אמא משכימה עם זריחת החמה, על השולחן בהול מניחה קרש גדול עליו היא לשה בצק שמרים ומשאירה אותו לתפוח. ריח הבצק מתפשט בחדרים.
בצהריים אנחנו הולכות למאפיה של מייברג להביא תבניות אפיה ענקיות. קורצות את הבצק לעוגיות, גוללות חלק ממנו לעוגות מלאות שוקולד, פרג או גבינה וחזרה למאפיה בה סיימו זה עתה לאפות את הלחם והלחמניות. הריחות מסביב ממלאים את הפה בריר.

יום שישי יום הניקיון והבישולים:
אמא במטבחון הקטן מכינה גפילטע פיש. עבורנו, הבנות, היא יוצרת קציצות מוארכות ולגדולים היא ממלאה את החלל של פרוסת הקרפיון, חותכת לעיגולים בצל וגזרים, מוסיפה מלח, פלפל וסוכר. אחרי הדגים תור מרק העוף הצח וקציצות הבשר המטוגנות. אין קבלת שבת בלי עוגת טורט אפויה בסיר הפלא על הגז. הבית אפוף בניחוח התבשילים.

על משטח העץ מונח בצק נוסף אותו היא קוצצת במיומנות רבה לשרוכים דקים, איטריות למרק.
זו השעה בה אני הולכת לנגריה להביא עצים. מכניסה את העצים לפתח בחלקו התחתון של הדוד באמבטיה, מוסיפה גזרי נייר-עיתון, מדליקה וזורקת פנימה מספר תפוחי אדמה. ריח נעים של עצים בוערים ותפוחי אדמה נחרכים מתפשט בבית ופולש החוצה דרך הארובה המזדקרת על הגג.

יודעת שבעוד כשעתיים כשהמים יהיו חמים, יכנס כל אחד בתורו להתקלח לקבלת פני השבת.

נשארה לי משימה אחת לביצוע. אני מתקרבת לגדר המפרידה בין החצר שלנו לפרדס של חרובי ובידי שני סלים וכסף. "מר חרובי" אני צועקת והוא מגיע. מעבירה אליו את הסלים והכסף והוא חוזר לאחר כחמש דקות עם תפוזים ואשכוליות שזה אך נקטפו מהעץ. ריח ההדרים מצטרף לריח הבישולים והעצים הבוערים.

אמא שולחת אותי למכולת של שוחט ומזכירה לי להזדרז, השבת בפתח.
במכולת של שוחט לא משלמים, רק רושמים. ריחות עולים מכל הבתים בשכונה, תערובת של גחלים לוחשות עם ריחות תבשילים וניקיון.

בית ילדותי היה קטן ודחוס, מלבד מקרר הפילקו החשמלי, הקידמה לא הגיעה אליו.
אבא סרב להכניס כל שינוי מודרני שהיה בבתים של השכנים, ובכל זאת, עד היום בתחילת החורף עם הדלקת האח בבתים אני עוצמת עיניים ומתגעגעת.
בערב שבת אוכלים בסלון. שולחן ערוך עם מפה לבנה, כלי אוכל חגיגיים ופמוטים דמויי צמה קלועה, מצופי כסף.

שעת הדלקת הנרות, כולנו רחוצים, מסורקים, לבושים בגדי שבת, ומסביב הכל שקט. ראשה של אמא, מכוסה במטפחת, כפות ידיה פרושות על פניה, היא מברכת על הנרות תוך מלמול התפילה ומסיימת בקול רם "שבת שלום"...".

ריקי כסלו -  מאי 2008
 kislev_r@zahav.net.il

 

========================================================================

"...בשכונה שלנו "שכונת חאפ" בגבעתיים היתה כובסת, מגהצת ומכשיר ענק ידני שדרכו עברו כלי המיטה...".

יהודית
  judy_25@walla.co.il




גבעתיים - רוזנשטיין
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה.


שכונת רוזנשטיין - רקע כללי

שיכון רוזנשטיין נבנה בשנת 1945 מיד לאחר מלחמת העולם השנייה בגבול גבעתיים, בין נחלת יצחק וקריית-יוסף לגבעת-רמב"ם, בשטח שהיו בו שדות ופרדסים ערביים ושהיה יעד לטיולים אסורים של ילדי נחלת-יצחק.

  

זכרונות:
"...שכונת רוזנשטיין כללה את רחוב ל"ה רחוב הפלמ"ח ורחוב דליה בו גרתי. זכורים לי הצרכנייה והקיוסק שלידה. בשלב יותר מאוחר נבנה הקונסרבטוריון. ואיך לא לציין את מקומות הבילוי שלנו בגן הבנים ו"השדה" ששכן מאחורי הבית שלי בין הרפתות של רחביה ושל משפחת דורף, וששימש לנו כמגרש כדורגל. כיום שוכן עליו בית ספר יסודי. שני בתי חרושת לקרח שימשו אותנו אחד על גבול השכונה עם נחלת יצחק והשני ברחוב ויצמן צמוד לבית הקברות הישן. מחלק הנפט היה צבי (מאוחר יותר בעל חנות רהיטים בויצמן) והשומר בן גרשון שהיה רוכב על סוסו בשכונה עוד בזמן הבריטים.(מאנשי השומר). אה. כן. עוד משהו: בשכנותי ברחוב דליה גר שוטר עברי ענק שהיה משומרי ראשו של הזקן...".

גדעון שיף
shiffg@bezeqint.net




גבעתיים - רמבם
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה


שכונת רמב"ם - רקע כללי 

נוסדה בשנת 1933, נקראת ע"ש הרמב"ם, גדול בעלי ההלכה, הוגה דעות ורופא, במלאת 800 שנה להולדתו.
שכונת רמב"ם היתה מפעל חייו של אדם אחד, ישראל טייבר, שקנה את השטח ומנע בכך את קנייתו ע"י ערבים.

 

זכרונות:

 

"...שכונת רמב"ם הייתה מעוז הבורגנות של מעמד העצמאים ובעלי מקצועות מכובדים: רופאים, מורים, עורכי דין, וגם צייר וזמרת אופרה היו שם (היא עדיין משמיעה אריות לפנות ערב על המרפסת).

בשכונה הייתה ועודנה נמצאת, בריכת השחייה שבה למדו לשחות ילדי בית הספר (אז היו גם כאלה במסגרת שיעורי חינוך גופני). הבריכה נזכרת גם בספרו הראשון של אפרים קישון. ליד הבריכה יש מגדל מים ולצידו גן שעשועים קטן, וספריה שכונתית שבה צעדתי את צעדי הראשונים אצל מדפי הספרים בהדרכתה של הדסה, שמשלה בספרייה ביד רמה שנים רבות. גם מאפיה הייתה שם - של שדלצקי שבה המציאו את לחמניות ה"ביס" המתוקות.

יכולתי לכתוב עוד על החנויות, האנשים, הריחות והקולות אבל תקצר היריעה...".

אמנון שחף
snup@walla.com




גבעתיים - שיכון חברת חשמל
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה

 

שכונת שיכון חברת חשמל

 

זכרונות:

"...השכונה טבלה בניחוח הפרדסים, הצטיינה בסובלנות דתית, כשחלק מדור ההורים הלך בערב שבת לבית הכנסת ולמחרת נסעו עם המשפחות לים.
מגרש החול, והפרדס עם הבריכה ועץ החרוב, התחלפו במגרש הכדור-סל וכדור-יד האגדי של הפועל ר"ג בגן ח"א, שהוא בעצם חלק מהשיכון.

בתחילה קראו לשכונה המעברה והיום האזור נחשב לאזור וילות.
לבני השכונה, שלמדו בשמעוני ולאחר מכן בקלעי או האורט טכניקום, מקום המפגש היה הרחוב בו שחקנו וחיינו. לימים קולנוע שביט הפך להיות מקום מפגש.

יש עוד הרבה סמלים, כמו המחנה הצבאי של חיל החימוש שהפך ליעד לטיולים וחיפוש מציאות, או ריקודים עם יואב אשריאל, נגינה עם צבי צור או שירה סביב המדורה בל"ג בעומר עם סולימאן הגדול ליד רחוב מנורה. היו ימים...".

יוני נוקד
ynoked@netvision.net.il

 

=========================================================== 

 "שיכון חברת החשמל בגבעתיים היה שיכון בתים דו משפחתיים בני קומה אחת שנבנה בתחילת שנות ה-50 עבור עובדי חברת החשמל (נמצא בערך בין רחוב המאבק לבין מה שהיה פעם שיכון צבא הקבע).
מסביב היו שדות פרדסים ובוסתנים נטושים. בית הספר העממי שאליו היינו הולכים היה כצנלסון ברחוב המעין בגבעתיים והתיכון קלעי. כשסללו את הכביש ברחוב הכ"ג הטרקטור שהכין את התשתית חשף בור ובתוכו שלד אדם.עבור הילדים זו הייתה אטרקציה לא קטנה. הגיעה המשטרה ואחר כך מומחים שקבעו שמדובר במערת קבורה ולא במשהו פלילי. השכונה הייתה באופייה חילונית אבל חיה ביחסי שכנות טובים עם שיכון פאג"י הדתי שהוקם לידה. סבא שלי שהיה אדם דתי התפלל בבית הכנסת של פאג"י."

שוקי גורודצקי
joshgoro@hotmail.com 




גבעתיים - שיכון עממי גולומב
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה


שכונת שיכון עממי גולומב

 

זכרונות:
"...בית הורי הוקם ברח' ריינס כווילה חדשה אשר בנה אבי ושהיתה מהראשונות ברחוב.
הרחוב היה דרך עפר ללא חשמל כאשר את אבי הביא את עמודי החשמל הראשונים לרחוב עד ביתנו כדי שלא נחיה בחושך. אמי היתה חוצה את דרך העפר בריינס כדי לצאת לכביש סלול ברחוב גולומב הסמוך.

בעורף ביתנו השתרע המחנה הצבאי הגדול - שנקרא שטח 9 ולימים הפך לשטח ירוק עם המון צבעונים רקפות וכלניות. היו בשטח זה פרדסים רבים שבו היינו יוצאים לקטיף תפוזים אישי.

כל ילדותי עברה עלי בשטח 9 או במשחקי רחוב עם חברי הרבים לשכונה. מדי בוקר היינו הולכים לקנות לחמניות טריות שריחן הטרי שמור בזכרוני עד היום, במאפיה הגדולה שהיתה בריינס פינת הכנסת. בתחילת ריינס היו אולפני גבע שבו הסריטו את כל יומני החדשות ו סרטים ישראליים רבים ומוכרים.
בוקר שבת אחד התעוררנו השכם בבוקר למשמע דפיקות פטישים אדירות, רצנו לחפש מה מקור הרעש ונתגלה לנו הסוד... בנו כפר יהודי כדי לצלם בו את 2 קוני למל. צהלנו כולנו הילדים ולא זזנו משם במשך כל היום ורק צפינו בשחקנים המצטלמים ולקינוח אפילו צילמו אותנו הילדים לקטע שמעולם לא שודר.

את ילדותי ביליתי בגן אסתר שהיתה הגננת הראשונה בגן שברח' אהרון שר (פינת גולומב) עם רבים מחברי וחברותי לגן עברתי ללמוד בבית הספר היסודי ברל כצנלסון. לאחר מכן המשכתי בלימודי בביה"ס אורט טכניקום במגמת עיצוב פנים.
בימי שישי היינו יצאים ל"מועדון" בבית שרת או בית שז"ר שם הופיעה בקביעות להקת האריות. בשבתות בבוקר ובאמצע השבוע היינו הולכים לצופים. בחופשים היינו הולכים לבריכת רמב"ם ואחר כך לספרית בית אלון לקחת ספר לקריאה אחה"צ.

לאחר שהשתחחרתי מהצבא ונישאתי לבעלי העדפתי להשאר ולגור בגבעתיים, באותו בית שבינתיים אבי הרס ובנה במקומו בנין מהודר בן 2 קומות. ילדתי 4 ילדים שעברו ילדות מאושרת בגבעתיים ואף למדו באותם בתי ספר שאני למדתי וכולם עד היום רוצים להשאר ולגור בגבעתיים. זכרונות ילדות כה נפלאים שלעולם לא יישכחו...".

שוש שרון רוטנברג
rotn@bezeqint.net

 

======================================================================== 

"...בשיכון עממי ברח' גולומב פינת הכנסת התגוררתי עם הורי ואחיותיי משנת 1954 שהייתי בן שנתיים. בבית ספר עממי למדתי כמו כל השכונה בבי"ס "כצנלסון" אצל המנהל שניאור. בבי"ס תיכון למדתי באורט טכניקום ליד הבית שלי.

בדירה שהתגוררנו היו 3 חדרים ומרפסת שנסגרה מאוחר יותר עם "תריסול" לחדר נוסף. אבי ז"ל היה מחלק נפט בשכונה בשנות החמישים. במלחמת ששת הימים הפכנו את חדרי המדרגות למקלט והנחנו שקי חול בכניסות. בשכונה שלנו לא היו הרבה כבישים ובתים ומרבית השטחים הריקים שימשו לנו כמגרשי משחקים. היינו משחקים כדורגל והיינו מקיימים משחקים מול קבוצות בשכונות סמוכות. היינו משחקים גם "תחנות" ובדרך כלל הילדים הבוגרים היו מנהיגי השכונה.

במרחק מאה מטר מהשכונה הייתה מאפיית "כנרת" שבכל יום חמישי בלילה היינו הולכים לקנות חלות חמות. מאחרי מאפיית "כנרת" היה שטח 9 שהיה מחנה בריטי נטוש שבו היינו עושים מדורות בימי עצמאות ול"ג בעומר. במחנה הזה צילמו סרטים כמו "שני קוני למל"...".

ישראל אביטל (טבול)
iavitall@bezeqint.net

 

==========================================================================

"...אני מגבעתיים שכון עממי ברחוב גולומב, יצחק שדה ושדה בוקר. זו שכונה של ילדי עובדי דן ועולים מהתפוצות, כולל אשכנזים וספרדים.

שיחקנו כולנו בחוץ, ירדנו לשחק למטה מהצהרים ועד לערב, משחקי רחוב כגון: קלאס, חבל, כדור, מחבואים, גוגואים, גניבת תותים וגויאבות מהעצים והעיקר רעש של שמחה וילדות שחסרה עד מאוד היום.
למדנו בברל כצנלסון 8 שנים. חגגנו סוכות ויום כיפור עם כל השכנים והחברים. בערב קראו לנו לעלות למעלה, וכן היה יורד הערב ושקט היה משתרר בחוץ.
שישי שבת היינו מריחים מאכלים מכל עבר ותכונה של שבת הייתה ברחוב. שמענו את זמירות בית הכנסת הסמוך, ואצלנו היה הקידוש ונרות השבת והארוחה החמה.

בסמוך לבית היה שטח 9 שטיילנו ושיחקנו שם, וזכור לי הבונקר. בסמוך הייתה המאפיה והריחות. מתגעגעת לימים שעברו, לילדות שלא תשוב אפילו לא לנכדי, אין היום ימים כאלה...".

עידית ירחי
iarchym@gmail.com

 

========================================================================

"...שמי רפאל בן אור וזכורני שהגעתי לשיכון עממי גולומב ב 1972 מבת ים. הייתה לי ילדות נהדרת! למדתי 8 שנים בביה"ס בארי כצנלסון עם המנהל משה גוסקוב. בגן חובה וטרום חובה הייתי בגן יהודית מול ביה"ס טכניקום ברחוב אהרון שר.

כילד היינו משתוללים בשטח 9 המון ובל"ג בעומר היינו מבלים עד השעות הקטנות של הלילה! שיחקנו המון משחקי כדור כמו דודס, ותחנות.
גרתי מול מאפיית כינרת בבית הפינתי בן ה 3 קומות! הנושק לשטח 9, בחופשים הגדולים היינו המון בחוץ רוכבים על אופניים או הולכים לספריית בית אלון או לבריכה שהייתה בצמוד לבית אלון מאחור!

אני מאוד מאוד מתגעגע לחברים שחלקם כבר לצערי לא איתי ושגדלו איתי בשכונה כמובן אני מתגעגע לריחות ולהווי השכונתי ולריחות השבת לריבים הקטנים והמטופשים עם ילדי הבתים הסמוכים ומעל לכל למה שכבר לא יחזור...".

רפאל בן אור (בני)
OGFO22YU@WALLA.COM

 

=======================================================================

 

"...למדתי בבית ספר כצנלסון בגבעתיים. שם נולדתי ושם גדלתי ושם עברה עלי ילדותי ובגרותי הנפלאים. לחזור לבית הספר בשבילי, זה דרך נכדתי שנולדה וגדלה בגבעתיים ולומדת בכצנלסון. להיכנס לבית הספר זה להרגיש פרפרים בבטן ודפיקות לב מואצות. זה לדבר עם הילדונת ולספר לה על החוויות של אז השובבות והתעלולים והחופש של שנות ה-50-60, על המורים של אז, על שטח 9 שהיה מקור הכיף של ילדי גבעתיים, על שטחים ירוקים, תעלולי רחוב ועל הביחד תמיד. בלי טלוויזיה, מחשב, או פלא ולזה אני מתגעגעת...".
אז איך גורמים לנכדים להבין שלא ראינו דינוזאור?

טובי סלע
TOBI@CLS-IL.CO.IL




גבעתיים - שינקין
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע למושג זה


שכונת שינקין - רקע כללי

נוסדה בשנת 1925 ונקראת ע"ש מנחם שינקין, מנהיג ציוני, ממנהיגי "חובבי ציון" וממיסדי תל אביב.
רוב תושביה היו בעלי מלאכה וסוחרים זעירים. אחד מתושביה הראשונים כתב עליה את הדברים הבאים : "שכונת שינקין גדולה ומבודדת, קטנה ודלילה, ללא סימן של דרך, פרט לשני רחובות ארוכים ומפותלים, ששני ואדיות עמוקים מפסיקים אותה...".




הוד השרון - גני צבי
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה.

 

 

 

שכונת גני צבי

 

 

 

זכרונות:

"...אני גדלתי בכפר הניצחון ששמו שונה בשנות ה-50 לגני צבי. גני צבי הינו כפר קטן בהוד השרון של היום. בזמנו הוד השרון לא הייתה עיר וגני צבי הייתה שייכת למועצה המקומית של רמתיים. בגני צבי, בשנות ה-50 ובשנות ה-60 היה כביש אחד בלבד מרמתיים לגני צבי, כל שאר הדרכים היו חול וחול.

בגני צבי היה בי"ס ממלכתי דתי שריכז בתוכו תלמידים דתיים או מסורתיים מכל האזור, אפילו מנוה נאמן שהיא די רחוקה. בשכונה, היה שיכון של יוצאי אירופה ושיכון תימנים גדול. הייתה צרכניה וקיוסק. סרטים היו מגיעים מדי פעם ומוקרנים באוויר הפתוח בין הקיוסק והצרכנייה.

מהצד המערבי של גני צבי היה יער של אקליפטוסים שהתחיל ברמות השבים והלך דרומה עד נווה הדר. היער היה מקום משחק לילדים. ביער היו פורחים צבעונים (TULIP) בסתיו וכן היו בו נחשים בקיץ. עקב סלילתו של כביש רעננה מורשה גהה, היער נגדע. קופת החולים שלנו היתה בשכונת הדר במרחק של 2 ק"מ. מכוניות לא היו. אוטובוס היה מספר פעמים ביום. כסף לא היה בנמצא. לכן הלכנו ברגל לקופ"ח, גם כשהיה לנו חום גבוה.

בכל מקרה החיים היו מלאי שמחה. עיקר המשחקים היו בחוץ, כדורגל, מוכנים, 7 אבנים, הקפות ועוד. טלפון לא היה, לכן נכנסנו חופשי לכל בית בלי להודיע מראש. היה כיף גדול...".

איתמר דומב
itamar.domb@gmail.com




הוד השרון - מגדיאל
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה.

 

 

שכונת מגדיאל - רקע כללי

 

מגדיאל הוקמה  בי"ב באב תרפ"ד, יולי 1924.

בזמן זה התכנסו בתל אביב 12 המייסדים והחליטו יחדיו להקים יישוב עברי חדש אשר בו יעבדו פועלים עבריים. המייסדים פנו לחברת הכשרת היישוב והחליטו לקנות 4,000 דונם באזור הכפר הערבי ביר עדס.
השטח נקנה מהשיח' של השבט הבדואי אבו קישק ועל הגבעה הקימו את הצריף הראשון.

בתחילת דרכה של מגדיאל נבחר לראש הוועד שמואל זקיף ובט"ו בשבט של שנת 1925 חנכו חברי היישוב את בית הכנסת הראשון ואת היישוב באופן רשמי. תחילה הוצע השם "מ?ג?ד אל" ולאחר מכן הוצע והתקבל השם "מגדיאל" הנזכר בתנ"ך.

 

זכרונות:

"... גרנו במגדיאל משנת 1951 עד 1971 בשכון מזרחי ב, בשכנות הרב ביטון זצ"ל שהיום קרוי רחוב על שמו. ה"רחוב" היה שביל בין הפרדסים של מוישה זילברברג, ואני זוכר וילות מדהימות נטושות ביניהם, שהפכו עד מהרה למקור ללבנים ומרצפות לתושבים החדשים ששוכנו בדירות החדר-האחד בשיכונים.

כשהלילה היה יורד על מושבתנו, בקעו יללות התנים מהפרדסים, שנתנו ניחוחם באביב, ובחורף היה משה נחבי, השומר על הסוס הלבן, דוהר ודולק אחרי חשודים ב"סחיבת" תפוזים ולעתים מפליא בהם הצלפות שוט.

גם לנו היה מוכר נפט שגר בשיכון, ויחד עמו היו מגיעים מוכרי הקרח והירקות בעגלות. לא אשכח את זעקותיו של אליקים-מרגרינה, כפי שקראנו לעיראקי המגושם בגלבייה עם החמור והעגלה, שהיה שואג על מרכולתו שהכילה מוצרים אסורים בשנות הצנע כמו מרגרינה ושמן קוקוס. פחדתי ממנו. היה גם זלמן ההומלס המסכן שחי בתא מאזבסט צמוד לשירותים של ביהכ"נ הגדול, שהיממו בריחם המזעזע. פרידמן מהמסעדה היה מכלכל את העלוב הזה, שאיש לא ידע עליו דבר ולעולם לא דיבר מילה.

בלילה גם פחדנו מביקורי פדאיונים ששימעם נודע במושבים הסמוכים כמו ירקונה ואלישמע. מחבל כזה שהיה נופל לידי מג"ב כבר לא היה חוזר, לעתים אפילו לא לביתו. גם זה כבר לא קורה היום, חבל.

לקולנוע מגדיאל הקטן והצפוף היינו הולכים אחת ל-3 שבועות, כשקיבלנו הקצבה מההורים של חצי לירה. כרטיס עלה 37.5 גרושים, וקונוס-נייר קטן, מעיתון, עם בוטנים במלח עלה 10 גרוש.
הילדים מהמעברה, שלא הוכנסו לקולנוע באין כסף לכרטיס, היו לעיתים מציקים ל"בורגנים" שפקדו מקום זה. על קניית פלאפל אחרי הסרט אפילו לא חלמנו, מה גם שהורינו האשכנזים הדתיים הזהירונו לא לאכול פלאפל ברחוב כי הוא מן הסתם עשוי מבשר לא כשר...

קשה לי רגשית לעבור היום ברחובותיה ולראות מפלצות בטון במקום הפרדסים המלבבים, וציוצי מיליוני הדרורים והשלדגים והבולבולים והדוכיפתים והאנקורים והחוחיות ושאר מיני הציפורים שגורשו מנוף חיינו לטובת רעש  מנועי-המכוניות והרכבות...".

יצחק גולדברג
goldsy@walla.com




הוד השרון - רמתיים
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה.

 

 

שכונת רמתיים - רקע כללי

רמתיים היא אחת מארבע המושבות המרכיבות את הוד השרון. היא מהווה את מרכזה של העיר, בה עובר כביש ראשי, דרך רמתיים, ובה שוכן בית העירייה.

ב-1924 התגבשה קבוצת חלוצים, אנשי העלייה הרביעית, חלקם מישראל וחלקם מהולנד לרכישת שטח אדמה משטחי השבט הבדווי, אבו קישק.

רמתיים הוקמה כמושב המבוסס על משקי - בית פרטיים והסתייעה בתמיכתו של הנדבן ההולנדי האוטאקר, ובקיץ 1925 הוקם המושב.

בשנות הארבעים והחמישים נוספו לו השכונות שכונת פועלים א' 1934, שכונת פועלים ב' (לפני 1948), נווה הדר 1949, שכון גיורא 1949 ועוד. בנובמבר 1951 אוחדו (מרצון) רמתיים והיישוב הסמוך כפר הדר למועצה מקומית. המועצה המקומית שכונתה בשם "הדר- רמתיים".




הרצליה - גן רשל
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע למושג זה


שכונת גן רש"ל - רקע כללי

גן רש"ל הוקמה בשנות ה-50 המוקדמות, דרום מזרחית לנחלת עדה.  נקראת על שם רחל, שרה ולאה, נשותיהם של בעלי הקרקעות הראשונים של הבעלים של פרדס גן רש"ל הסמוך.

בחלק המערבי, שהוא החלק החדש יותר בשכונה, נמצאים כ-30 בניינים שהוקמו באמצע שנות השבעים לזוגות צעירים.
בחלק המזרחי, הוותיק יותר, נמצאים בתים צמודי קרקע דו משפחתיים.




הרצליה - דיור עממי
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה.

 

שכונת דיור עממי

 

זכרונות:

"...גרתי בשכונת דיור עממי בהרצליה (שונה משיכון עממי), ברחוב קטן שנקרא רח' הרב הפלרין. הרחוב התחיל מהכניסה לבית הספר בר-אילן עד הוואדי שהיה בזמנו ברח' העצמאות. הרחוב היה מלא ילדים (מדובר על שנות השישים-שבעים) ששיחקו רוב הזמן ברחוב למטה בחצרות ובכביש, שהיה כביש שקט כי הוא היה, ונשאר, כביש ללא מוצא. לא הייתה מדרכה כי אנשים היו הולכים על הכביש, וברגע שהייתה מגיע מכונית היו זזים.
הרחוב היה בשביל הילדים עולם ומלואו, והיו משחקים בו כל מיני משחקים של פעם: מחבואים, שוטרים וגנבים, תופסת, דג מלוח וכו'. הבנות היו משחקות בגומי, חבל וקלאס. הרחוב נסלל רק בתחילת שנות השישים, ורק אז היה אפשר לסמן על הרחוב באבן גיר את סימני הקלאס.

בשני צדי הרחוב היו כל 20 מטר עצים, שהיו משמשים שערי כדורגל. היו פנסי רחוב ששניים מהם היו מרכזיים: אחד באמצע הרחוב ואחד בסוף הרחוב, ומתחתיהם הילדים היו משחקים בערבים ובלילות. בחצרות הבתים גדלו כל מיני עצי פרי, כמו גויאבות, שקדיניות (שסק), שזיפים, סנטה-רוזה ופיטנגו, והילדים היו קוטפים ואוכלים. שסק וגויאבות לא ידענו בכלל שאפשר לקנות בחנויות...".

תומר (את הקטע כתב אבא שלי)
tomertuchner@walla.co.il




הרצליה - הפועלים
שתף 
אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה








 
הצטרפו אלינו גם בפייסבוק
עדכונים - בלוגים - אירועים - אלבומי תמונות - סרטונים נדירים


שלח דף זה לחבר תגובות, הערות, והוספת מידע, מושגים ונושאים למנוי חינם על מגזין הנוסטלגיה"כובע טמבל" הוסף למועדפים



כל הזכויות שמורות © לאתר נוסטלגיה אונליין ו/או לבעלי התכנים, הדימויים והתצלומים.