חיפוש:   בכל האתר  בשמות הערכים  בקרדיטים     חפש  |  חיפוש תמונות בנושא:   חפש
   מפת האתר  |   כרגע באתר: 157 מבקרים   |  כניסה לדף האישי    
עורך: דייויד סלע
דבר העורך כתבו לעורך
| עמוד הבית | מי אנחנו | מרכז מידע לגולש | על נוסטלגיה ורטרו | קרדיטים | צרו קשר | גולשים כותבים
 

+   אביזרים וחפצים
+   אוספים ותחביבים
+   אז - וכעת
+   אירועים ושנים
+   ארכיון האישים
+   ארכיון הוידאו
+   ארכיון הישראליאנה
+   ארכיון הכרזות
+   ארכיון המצגות
+   ארכיון הקול
+   אתרי נוסטלגיה
+   בידור ופנאי
+   בקיבוץ
+   בריאות, טיפוח וניקיון
+   בשכונה
+   בתים ומבנים מספרים
+   גלויות בולים וסמלים
+   דירה ובניין
+   היום בהיסטוריה
+   המקום בו גרנו
+   העפלה ועליות לא”י
+   חג ומועד
+   טלוויזיה ורדיו
+   ילדות נשכחת
+   לבוש אופנה והנעלה
+   מוזיקה שיר וזמר
+   מזון ומשקה
+   משחקים וצעצועים
+   מתחם מורים
+   נוסטלגיה בצה”ל
+   ספורט
+   ספרות נוסטלגית
+   עבודה ומלאכה
+   פוליטיקה ובחירות
+   רדיו נוסטלגיה
+   רכב ותחבורה
+   רשת חברתית
+   שונות
+   שירותי גולש
+   שפה עברית
+   תיאטרון עברי
+   תקשורת מדיה ופרסום

האתר מוקדש לזכרו של
 יוסי פשרמן (פשי) ז"ל
2003 – 1954

מעל ל - 1100
סרטוני וידאו נוסטלגיים
בארכיון הוידאו שבאתר

יום העצמאות ה-7
 

הצוללת דקר
 

תל אביב הקטנה
 
 

פורטל: בשכונה



השכונה שלי

תל אביב - קריית שלום
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה

 

 

שכונת קריית שלום

 

 

 

זכרונות:

קריית שלום הייתה מחולקת ל - 3 שכונות צמודות. האחת נקראה בפשטות: קריית שלום, השנייה: שיכון סלע והשלישית, בה גדלתי: שיכון צבא הקבע, והיא נחשבה לעילית שבכולן, שכן גרו בה קציני צה"ל בשנות החמישים.

בתחילה לא היו רחובות סלולים, אלא רק חול וחול בין הבתים. מאוחר יותר סללו כורכר ורק אחר כך נסללו כבישים. ואנו היינו מתפלשים בחול בשמחה. ילדי שלוש השכונות הללו נחלקו בין שני בתי הספר שהיו במקום: רמז וגבעת השלום, כשכל בי"ס טוען לכתר ביה"ס הטוב ביותר, והיו יריבויות מרות על רקע זה.

בעוד שיכון צבא הקבע ושיכון סלע היו צמודים זה לזה כשבית הכנסת האשכנזי הגדול מחבר ביניהם, הרי שבין שכון צבא הקבע וקריית שלום הפריד שטח גדול וריק, מעין שטח הפקר, שבשנות השישים החלו לבנות בו בניינים גבוהים (בניגוד לבתי הקוביות שלנו) ושיכנו בו יוצאי מעברות ואחרים. בשנים אלה החל גם להשתנות צביונה של השכונה, והחלה נדידת תושבים למקומות אחרים. אך בשנות החמישים והששים היו שכונות אלה גן עדן למגורים ובעיקר לילדים.

היה את מוישה וחמורו, דהיינו משה מגן בלומה, שהיה לו חמור עם קרוניות רבות, שבהן היה אוסף את ילדי השכונות לגן בלומה בבוקר ומחזירם לביתם בצהריים, ומי שלא השתייך לגן זה קינא קשות. והייתה החורשה שהקיפה את השכונה, שבה היינו משחקים תופסת, מחבואים, מתחבאים מההורים המודאגים, קוטפים כלניות, חמציצים, רקפות וכל מה שעוד היה מותר לקטוף אז.

והיו תנועות הנוער: הצופים בשיכון צבא הקבע, ותנועת הנוער העובד והלומד, או מחנות העולים שהתמקמו בקרית שלום, וכולנו נדדנו ממקום למקום יחד עם תנועת חברינו. ואחר כך "החברות הסלוניות" שצצו לבני הנעורים והמסיבות הביתיות שבאו בעקבותיה, משמיעות את שירי קליף ריצ'ארד, אלביס פרסלי ועוד.
עד היום אני סבורה שהילדות שעברנו שם, ללא דלתות נעולות, עם אחווה, שיתוף וערכים גבוהים, הייתה ילדות מדהימה, שמעוררת געגועים, ולא פלא שחלק גדול מאיתנו ממשיך לשמור על קשר ולהיפגש, ותמיד חוזרים לסיפורים הנפלאים של קריית שלום של ילדותנו...".

פנינה מנור
pninamanor@gmail.com

 

====================================================================

 "...גרתי בקרית-שלום ברח' די-רוסי 17 מול בית ובו משפחות סלוניקאיות. בכל שבת השמיעו שירים יווניים ואת כולם אני זוכרת בעל-פה. בסוף הכביש, מעבר לכביש הראשי לחולון בי"ס הולץ ובצידו השני של הכביש, מעבר לשד' קריית שלום (שד' גורי היום) שכן מגרש הכדורגל, בו נהגנו לבקר מדי שבת (למרות שלא הבנתי ועדיין איני מבינה דבר בכדורגל ומדוע 11 אנשים נבונים רודפים ובועטים בכדור אחד) ופיצחנו גרעיני חמניות שחורים.

שכונה בה הדלתות מעולם לא ננעלו, לא היו פריצות, שכנים החליפו מאכלים ביניהם, ואנחנו זכינו בחילבה המדהימה של משפחת מעדן. הם בתמורה, קבלו את עוגת הטורט המפורסמת של אמי, אסתר.

בגיל 16 עזבתי את הבית לאחר שאמי נפטרה והיגרתי עם אבי ואחותי ומשפחתה לקנדה. משם ברחתי לאחר 3 שנים וחזרתי הביתה, לישראל.

א"שי לילה בצופים, הפחד ליפול בבורות בלתי נראים או להיתקל באבנים זועמות, רחוב מלא בטיפוסים, יחסי שכנות טובה, ספרית מצויה, מורטת שערות קרובה, רופא ואפילו יוסי חרסונסקי שגר 3 בתים לידי. מי בוגר בית הספר גבעת השלום?, אני, אחותי רינה, מלי פז, עליזה בראט ועוד טובים ומיוחדים.
אחת המורות המדהימות בבית הספר הייתה חיה אורבך אבירם שנתנה נשמתה למען הילדים ולכן לא חשנו כבכיתה אלא החלפנו אימא בבית באימא בבית הספר. לעומתה מורה שמיררה לי ולעוד כמה את חייהם והסיפורים נמשכים...".

שרה אהרונוביץ קרפנוס
sarak3@bezeqint.net

 

====================================================================

"...שמי מזל ברוכים (אז בוטון) גרתי ברחוב שילר 1.

השכונה שלנו בשנות השישים הייתה נהדרת. האנשים שגרו בשכונה היו סלוניקאים, אשכנזים וספרדים. אנשים חמים ידידותיים, סובלניים וכולם חיו כמו משפחה אחת גדולה. בלילות לא היה אז טלוויזיה, היינו יוצאים לחצר עם השכנים של הבניין ומדברים על הא ודא וכמובן לימונדה קרה או פטל ועוגיות של אחת השכנות שאפתה. שלא נשכח שכמעט בכל גינה היה לנו עצי פרי, אם זה שסק, תפוחים, שזיפים, קלמנטינות, ממש מכל טוב ושיחים של פטל שכל השכנים התכבדו בפרות אלו.

אנחנו בתור ילדים היינו משחקים בחוץ עד שהיה מחשיך ואפילו יותר, במחבואים, תופסת, קלס, שבע אבנים, מחניים, וכו'. לא נשכח את הטיפוס על העצים בגינה הציבורית שמאחורי הבית ועל הגבעה שבבית הספר גבעת השלום, ובקיץ היינו משתוללים עם הממטרות, כשהגנן שלנו לא היה רואה כמובן.

בימי שישי כולם היו עסוקים בלאפות בורקסים למיניהם ותבשילים לשבת וכמובן לא לשכוח את צלילי המוזיקה היוונית שהייתה בוקעת מהבתים בזמן הבישולים והניקיונות. זכור לי שאפילו מורתי הנהדרת והאימהית בתיה שפיגל מבית הספר רמז, הייתה באהלטעום את הבורקסים שאימי הייתה אופה.

לא אשכח את הגן של מושלה והחמור, שבחורף היה לוקח אותי בידיים שם אותי בעגלה מהר שלא אירטב מהגשם והיה נותן לי להצטלם עם החמור והעגלה. לא אשכח את מושוניקו והעגלה שלו והתרמוס שהיה מוכר, וכמובן את מושה עם האופנוע והלחמים ולפעמים גם סופגניות. בלילות הקיץ החמים הייתה מגיעה תזמורת עם כל כלי הנגינה שלהם וכולם היו מתקבצים בגן הציבורי ונהנים מהמקצבים והמוזיקה וכמובן נהנים לפגוש אחד את השני.

אני סיימתי את בית ספר רמז בשנת 1972 ועברתי עם כיתתי לחטיבת הביניים עירוני ו'.

כיום, ירדתי לצערי מהארץ מתגוררת עם בעלי ובתי הקטנה כבר 21 שנה בקנדה, שלושת ילדי גרים בישראל רוצים בעתיד הקרוב לעלות לישראל בע"ה.

אשמח לשמוע עם יש עוד אנשים מהמחזור שלי. בקיצור איפה איפה איפה הימים של פעם?

מזל ברוכים (בוטון)
mazal1960@hotmail.com

  

 ====================================================================

"...נולדתי בשנת 1952 אל קריית שלום שיכון צבא קבע רח' שלושת החיצים 5, לצד הבית שנבנה לא מלבנים אלא ע"י תותח שירה את קירות הבטון הייתה חורשת אורנים קסומה.
בלילה נשמעו יללות התנים שקולם נשמע כמו בכי תינוקות, וזכור לי שהיה מקרה של צבוע שטרף או פצע ילדה וזה גרם לי היסוסים בכל פעם שנכנסתי לחורשה בדרכי רגלית לכיוון אבו כביר לשחק וללטף את העיזים הלבנות של היושבים שם בין חורבות ספק בטון .

למדתי בבי"ס גבעת השלום ואיזה כיף היה לקבל את סמל בי"ס שהיה מגדל המים שהיה בבי"ס שלנו. בדרך לבי"ס הייתי מתעכב בעלייה אליו ובחזרה ממנו הביתה ליד בוטקה של סנדלר - והיום אני כל הזמן נזכר בו ואנכי עוסק בתחום ההנעלה הרפואית אורטופדית ומדרסים. השכנה שלי בקומה מעלי שולה קיום אחת מידעניות ת"א וכותבת ספרים על העיר ואפילו ביתה נקראת תל אביב.

בקריית שלום חוויתי את משחקי הרחוב מעוף הטיארה והעפיפון ומדורת ל"ג בעומר אותה הצית בכל שנה עמוס עזאני אשר עם אחותו הלכתי יד ביד לראשונה לבי"ס ומי זוכר את מכת הארבה שנחתה על השכונה?

בני בר לוי
benny.balance@gmail.c

 

 ====================================================================

 "...אני אילנה חפי ילידת 1952, תושבת קריית שלום לשעבר, בוגרת בי"ס דוד רמז במחזור של אסתר שחמורוב. גרתי ברחוב דירוסי 4, אבי עדיין מתגורר שם. הזיכרונות עדיין קיימים ומקבלים בימים אלה עוצמה אדירה עם קשר שנוצר בין מספר חברים מהכיתה שמנסים לאתר את כולם לצורך פגישת כתה ח3 משנת 1966. תוך שיטוט באינטרנט הגעתי לכאן ואשמח לשמוע מאלה שהכירו או מכירים מישהו ממחזור זה. שרה מדי רוסי 17, יתכן ואנו מכירות? גרנו באותו הרחוב.

אילנה ירקוני (חפי)
ilana_97@walla.com

====================================================================

"...שמי נילי יונן, לשעבר גבינט. עברתי לגור עם הורי בשיכון קריית-שלום בשנת 1952. הייתי אז בת חמש. גרתי ברחוב החליל 4, קומת קרקע עם גינה. בחצר היו לנו תרנגולות ויונים. בלילות היינו שומעים לפעמים את התנים מייללים. במיוחד אהבתי את העצים והגינות המטופחות בבתים סביבנו. לא אשכח את טעם הגויאבות, השזיפים והאסקדיניות שקטפנו בעצמנו. גם לפרחים היה ריח מקסים שלא נתקלתי בו יותר אף פעם.
למדתי בבית-ספר "דוד רמז" עד כיתה ז'. אני זוכרת את הטיולים עם הכיתה באביב ועד היום אני אוהבת טיולים בחיק הטבע ותמיד אני מחפשת את אותה התרגשות, את הריחות והתענוג של פעם.. אני גם זוכרת מסיבות סיום שנה ברחבת בית-הספר. במיוחד אני זוכרת הופעה של קבוצת בנות בריקוד הממטרה שהשתתפתי בו.
בימי הקיץ, היינו משחקים בחוץ עד החשכה. משחקים אהובים עלינו היו: חבל, קלאס, גולות, דודס, 5 אבנים, מחניים וכו'. עם כמה מחברותי של אז אני בקשר עד היום. בחורף לא היה חימום בבתים. בית הספר לא היה קרוב לביתי ובדרך הייתי צריכה להיזהר לא ליפול בשלוליות כדי להגיע לבית הספר יבשה.
אני זוכרת את מלחמת סיני ב-1956. אבי נלחם אי שם בגבולות ואני הייתי עם אימי בבית. בלילה שמענו אזעקה ואימי הכניסה אותי לארון הקיר (שקודם רוקנו) כי זה היה המקום הכי בטוח בבית, אם חלילה היו נופלות פצצות.
בשנת 1958 קיבלנו טלפון והשכנים היו באים אלינו להתקשר ולצפות לשיחה. ברחבה שלפני הבית עבר לפעמים מוכר הקרח, אוסף אלטע זאכען, משחיז הסכינים. בל"ג בעומר היו מדליקים שם מדורה וצולים בה תפוחי אדמה. מאוחר יותר נבנה שם בית כנסת. בשנת 1960 עזבנו את ישראל ועברנו לגור באיטליה. אני עד היום חושבת על ימי ילדותי בגעגועים...".

נילי יונן
nili.johnen@gmx.net

 

====================================================================

11/11/2018
שמי היה אסתר (אסתי או אתי) פרמן. גרתי ברחוב האסיף 13, קריית שלום. עברתי לקריית או ו בגיל 10. הלכתי לבית הספר גבעת השלום בארבע השנים הראשונות. למורה קראו יוכבד מילוא. היום נשואה עם ילדים, חיה באוסטרליה הרחוקה. חשבתי שאולי עושים מפגש עוד שנתיים שכולם חוגגים 60. מישהו מזה אותי? בבקשה תיצרו קשר. אין לי פייסבוק. יש לי WhatsApp ו Skype.

Esther Mussry. בעבר אסתר פרמן
Esther.Mussry@uni.sydney.edu.au

 

====================================================================

 

תגובות:

בבית הספר היסודי על-שם דוד רמז למדו אסתר שחמורוב-רוט, חנן קריסטל, אילן גולדהירש, חיים אידיסיס, שמוליק בודגוב, יהודה גרגיר, אבי ירושלמי, דודי שחם ועוד...

אילנה הר ציון-שטר
ilanashtar@bezeqint.net

 

====================================================================

 יליד 1951 גרתי בקרית שלום. מקווה שנימצא חבר'ה שמכירים. היום גר בלוס אנגל'ס. מי שמכיר שיצור קשר, ואפילו מי שלא מכיר.

אלי איבזוב
U.di33333@hotmail.com




תל אביב - רמת אביב
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה

 

 

שכונת רמת אביב - רקע כללי

 

רמת אביב הוא השם של כמה שכונות בצפון תל אביב, מצפון לנחל הירקון הכוללות את: רמת אביב א', רמת אביב ב', רמת אביב ג' ורמת אביב החדשה.

השכונה נוסדה בשנות ה - 50 בעקבות הגירה גדולה של עולים חדשים מארצות מזרח אירופה. במשך השנים השכונה המשיכה להתפתח צפונה.


זכרונות:

"...הייתי ילדה בת 6 שהגעתי לרמת אביב. למדתי בבית ספר אילנות ולאחר מכן הוקם בית ספר אורנים. גרתי ברחוב צמחי היהודים. בסוף ברחוב היה שדה נפלא של כלניות בו הייתי מבלה שעות רבות. בשדה צמחו אז גם רקפות ורודות וחרציות נהדרות אבל הפרח הבולט היתה הכלנית.
כיום עומד על שטח השדה הפקולטה לרפואה. עברו שנים האוניברסיטה התפתחה.
לאן נעלמו כל הצמחים?...".

הלנה פרץ
phelena@zahav.net.il

 

=========================================================================

"....נולדתי ברמת אביב בנובמבר 1966. גדלתי ברחוב בלום 29, שהצד השני שלו מאוחר יותר נקרא ברזיל. רחוב ברזיל היה סלול רק שליש ממנו ולמעשה הושלם רק מתישהו בסוף שנות ה - 70.

היינו הולכים לראות סרטים בקולנוע רמת אביב אליו הביאו סרטים אחרי שכבר עברו את כל בתי הקולנוע בתל אביב. בשנות ה - 80 התחלפה ההנהלה ושמו שונה לתמוז.

מול ביתי בנו בשנת 1972 את המבנה הגדול ברחוב ברזיל. זמן רב ארכה הבנייה ואנחנו הילדים התיידדנו עם השומר הערבי, מחמוד, שהפך לחלק מנוף השכונה ובחדרו המאולתר תלה תמונות זימה.

מאחורי אותו בנין היה מגרש חול ובעצם כל השטח עד רחוב איינשטיין היה שדה אחד ענק. היינו פוגשים שם בדואים שבאו לרעות עדרי כבשים ועיזים. בקצה השדה עמד מקלט ישן ונטוש שקראנו לו "הבית הירוק" על שום צבעו וסיפורי אימה דמיוניים הילכו סביבו.

בריצת השדה השנתית בחטיבת הביניים חצינו את השדה והקפנו אותו לכוון כביש חיפה. השכונה עברה שיפוצים נרחבים. הקולנוע הפך לבית ספר לתקשורת (שנסגר) , במקום הפלאפל של מוסא יש חנות אופניים, הקיוסק של עזרא איננו והמרכז המסחרי הקטן ברחוב בלום מת...".

קןבי גלפמן
 jamesbond933@walla.com

  

=========================================================================

 "...כיום אני כנראה הכי וותיק בשכונה. נולדתי בין פרדסי המקום, בבית זהרה (ע"ש הטייסת זהרה לביטוב) כשעוד לא הייתה שכונת רמת אביב.
לגן הילדים בתל אביב, היינו נוסעים באוטובוס "שסון" שהיה עובר משייח' מוניס לתל אביב, בתנאי שגשר הירקון הישן לא היה מוצף.

קרח היה מגיע אלינו עבור המקרר, בעגלה עם סוס, כשבצד העגלה הייתה דלת קטנה עם הפתעה...עוגות למכירה.

המקום היה אז מוצף בנחשים,תנים ושועלים ואת שעות הלילה היינו מעבירים בין שינה לבין יללות בעלי החיים. היו זמנים...".

צביקה
bitbar@netvision.net.il

========================================================================

 

תגובות:

ילידת 1960, גרנו ביהודה קרני. ביקרתי בגן הילדים שברחוב הרטגלס, עזבנו ב 1966 אשמח לשמוע מבני אותו מחזור על גן הילדים והמכולת שהיתה מאחורי הבית בקרני.

לאה טננבאום
lea.greydi@walla.com




תל אביב - רמת החייל
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה

 

 

שכונת רמת החייל - רקע כללי

 

רמת החיל נוסדה בשנת 1949 עבור החילים ששוחררו אחרי מלחמת השחרור ועבור נכי צהל. אלה היו התושבים הראשונים ובהמשך הצטרפו עולים חדשים מארצות שונות.


השכונה נקראה על שם חטיבה יהודית לוחמת. שמה העברי של הבריגדה שלחמה באירופה במלחמת העולם השניה.
בשכנות לה נמצאות השכונות צהלה, נווה שרת, שיכון דן וישגב.

 

חמדה ויסמן
hemdav@walla.com

 

זכרונות:
"...הגעתי לרמת החייל בשנת 1954, הורי רכשו בית דו משפחתי על רבע דונם ובו היו למעשה חדר וחצי ושני חדרונים זרים לשירותים ומטבח.

התגוררתי ברחוב עטרות והלכתי לגן חובה באותו הרחוב ולגננת קראו יונה. הרחובות עדיין לא היו סלולים בתקופה זו, והיו רק צרכניה קטנה ומכולת צנועות.
בית הספר של רמת החייל נוהל על ידי מר סוקולובסקי ביד רמה, שם למדתי 8 שנים. מורתי היקרה אשר ליוותה אותי במשך כל אותן 8 שנים הייתה אמה ברוך ז"ל  - אשה מופלאה. בית הספר היה צנוע אך למדנו גם לשיר ועבדנו בגינת הירק הגדולה שהייתה בחצר. בחצר צמחו עצי שקמה ענקיים ששפעו פירות בעונתם.  

ליד בית הספר הייתה חנות קטנטנה שמכרה צרכי כתיבה וממתקים לבעלת החנות קראנו "סניורה". הכי אהבתי לקנות תרנגול אדום על מקל או דגים בטעם ליקריץ.

בשכונה התגוררו אנשים מכל קצוות תבל, ואינני זוכרת כלל אירועים של סכסוכים על רקע זה או אחר...".

אביה ניידיץ -טאפט
aviataf@gmail.com

 

=========================================================================

 

"...כן גם אני נולדתי וגדלתי בשכונה!!!! שזו לפי דעתי השכונה הכי טובה בעיר וזאת בגלל החומר האנושי שעדיין נשאר בה!!! כולם הכירו את כולם ועזרו אחד לשני כשיכלו ובלי תמורה!!! ואני כן זוכר את בית הספר עם המורה שרה גרוס והמנהל סוקולובסקי וגם את "סניורה" בחנות ליד!!! אח איזו ילדות יפהפיה!!!! רמת החייל השכונה שלי!!!!"...

משה סרי
moshseri@012.net.il

=========================================================================== 

"...נולדתי ברמת החייל, שכונה קטנה פרוור של העיר הגדולה תל אביב. הורי הגיעו לשכונה "מהעיר" בשנת 1951, אבי היה מראשוני קואופרטיב "דן" ולאימי היה גן פרטי "גן-מלכה" מוסד אהוב בעל שם בשיכון דן הסמוכה לשכונותינו.

השכונה הייתה רק "חול וחול". גרנו בבית דו משפחתי סביבו גינה, ללא גדרות בין השכנים וכמובן ללא כבישים. בחצר שלנו היה עץ פיקוס רחב ענפים עליו טיפסו ילדי הרחוב. אוטובוסים היו מגיעים לשכונה בזמנים קבועים, את שעות ההגעה והיציאה רשמו על גבי דף נייר והצמדו ללוח בתחנה הראשונה.

גם אני זוכרת את חנות הממתקים של סניורה, כשאני נזכרת בה חוזר אלי הריח המיוחד שבה. סניורה, הייתה אישה מרשימה. היא גרה עם אימא שלה החנות שלה הייתה ממוקמת באחד מחדרי הבית הפונה לרחוב וכמובן הייתה מקום התכנסות לנו הילדים.
מי זוכר את המכולת של ליאונצ'ו ברחוב הגולן, את החנות לציוד משרדי, מחברות וכלי כתיבה של "מתי" ברחוב הרוגי המלכות.
היה הגן של האחיות שרה ורבקה. למדתי בביה"ס היסודי "רמת החייל" למורה שלי קראו נחמה, ובהמשך עברתי לבית הספר "שיכון דן" למחנך שלי קראו המורה אשר.
היו בשכונה שני סניפים של תנועות נוער הצופים, והתנועה שבה אני הייתי "המחנות העולים". היה צוויבל העגלון הבעלים של חנות פרטית לחומרי בניין שהיה מביא לבתים את החומרים עם עגלה רתומה לסוס.

במקום בו עומדים היום מגדלי חברות הייטק היה אזור תעשייה גדול. אני זוכרת בעיקר את המפעל לייצור תנורים "שביט". בסמוך לשכונה שלנו הייתה מעברת עולים, לימים הפכה לשכונת נווה שרת. זו הייתה שכונה שקטה ומאד מיוחדת אחד הכיר את השני בין האנשים הייתה קירבה ותחושת שייכות גדולה. קשה לחשוב במושגים של היום כמה הייתה רחוקה מהעיר הגדולה...".

נורית הרשקוביץ (מוצרי)
nukih@012.net.il

 




תל אביב - רמת הטייסים
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה.

 

שכונת רמת הטייסים - רקע כללי

השכונה נמצאת במזרח תל אביב. גובלת ברמת חן, ובצפונה- בגבעתיים, ומערב בשכונת יד אליהו. נוסדה ב - 1950 ביוזמת שרת העבודה גולדה מאיר.
את הפרדסים ומטעי הסברס שהיו עקרו ובנו בתים לזוגות צעירים מאוכלוסיה הטרוגנית.
במקום הייתה צרכניה ששימשה בשבתות ביכנ"ס.הייתה מצוקה בכיתות לימוד ולכן למדו בשתי משמרות.

שמה של השכונה בא להנציח את הטייסים שנפלו במלחמת העצמאות: מתי סוקניק, דוד שפרינצק ומודי אלון. השניים הראשונים נפלו בהגנה על העיר מפני התקפה מצרית מן הים, ולזכרם נבנתה אנדרטת הזיכרון בגן העצמאות.

 

זכרונות:

"...רמת הטייסים הוקמה ביוזמת משרד העבודה דאז במסגרת מפעל השיכון העממי ביוזמת השרה גולדה מאיר. שם המקום בתחילה היה שיכון עממי סלמה ב .

החברה המשכנת הייתה "שיכון עובדים" והדיירים הראשונים השתכנו בתחילת 1955. היו אלה משפחות של "ותיקים" ועולים חדשים רובם ניצולי השואה.

במקום נבנתה "צרכניה" ולידה חדר תרבות של ההסתדרות אשר שימש בשבתות את הדיירים בשנים הראשונות כבית כנסת, בהמשך הוקם ביוזמת המתפללים בית כנסת בצריף בפאתי השיכון.
במרכז השיכון הוקם בית ספר עממי ע"ש שפירא, הניהול בבית ספר היה בידי המורה והמחנכת חיה שליטא, אשר התגוררה במקום. התושבים במקום נהנו אז מאיכות חיים ויחסי שכנות טובים בקרב הדיירים בני כל העדות...".

קורן יעקב
rkoren@netvision.net.il




תל אביב - רמת ישראל
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה.

 

שכונת רמת ישראל - רקע כללי

שכונה בדרום-מזרח תל אביב. גובלת מצפון-מזרח עם גבעתיים, במערב בשכונת בצרון ומדרומה שכונת יד-אליהו.

הוקמה בשנת 1948 כדי לאכלס פליטים משכונת
שבזי ,כרם התימנים ויפו. רוב התושבים יוצאי עדות המזרח רכשו דירת חדר ושירותים וחלקת אדמה קטנה סטנדרטים.

ב
שנות החמישים והשישים נחשבה לשכונת מצוקה ופשע אך עם השנים גדל בה דור המשך אשר טיפח, הרחיב ואושרר לבנות לגובה. כיום איזור זה מבוקש מאד וחולש ממרכזו על ערי גוש-דן .

שמעון שובל (שוישה)
s7920323@zahav.net.il

 

זכרונות:

"...רמת ישראל - רחוב הרקפת! איזה רחוב גדול (ארוך) היה זה בשבילי אז.
הבתים בני הקומה האחת (היום קוראים לזה קוטג' או וילה אם תרצו) לשתי משפחות (העשירים !!(: גרו בגבעתיים הסמוכה), אז, זה סתם היה בית. שיחי היסמין הגדלים שם ברחוב, שיחי ההדס, עץ השזיף והגויאבה שעמדו בחצר האחורית, נושאי הריחות הקסומים. גינות השושנים או הפרחים שהיו שם. בית הכנסת שעמד במרכז השכונה, עם קולות המתפללים בערבי שבת ומצד שני גבעת החול עליה שיחקנו ורצנו וגלשנו (הילדים).


פעם היה פה גם שוק. מעין מבנה בטון ארוך בתוכו דוכנים וחנות ירקות וגלנטריה (כך קראו לזה אז) וחייט וקצביה והיה שם גם השוחט ששחט תרנגולות למהדרין (על גבעת החול).

ובסוף הרחוב הזה רחוב הרקפת הגדול והעצום הזה כפי שנראה לי אז לעיני הילדות הנאיביות שלי (היום הוא בסך הכל סמטה קטנה ונעלמה) היה הגן שלי עם הגננת מיכל שאזכור אותה לתמיד,

כל זה איננו עוד, רק מהדהד בזיכרון נוסטלגי צובט על ילדות שנעלמה וחיים אחרים שאינם קיימים עוד...".

אדם
adam_11@bezeqint.net




תל אביב - שבזי
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה

 

שכונת שבזי - רקע כללי

שכונת שבזי היא שכונה ותיקה בדרום-מרכז תל אביב - יפו ונחשבת כיום (2010) לאזור מגורים פופולרי.

מהשכונות היהודיות הראשונות בתל אביב, שקמה עוד בטרם נוסדה העיר.
השכונה קרויה על שמו של גדול משוררי יהדות תימן, רבי שלום שבזי, ומורכבת משתי תת שכונות: "מחנה יהודה" (1896) ו"מחנה יוסף" (1904). השכונה הוקמה על ידי עולים מתימן (רובם מהעיר עדן).


זכרונות:

"...רחוב שבזי היה הרחוב המרכזי בשכונת שבזי. היו בו חנויות רבות של ענפים שונים.

על פי זכרוני היתה שם החנות של אריה החלבן, לידה היתה מספרה. ובפינה היתה בימי שישי עומדת אשה תימניה (נדמה לי ממשפחת אבהר) ולה עגלה - דוכן על גלגלים עליה היו פיצוחים קלויים אותם מכרה לאנשי השכונה. היה לה שביס על הראש ששימש ככיסוי ראש. אני אהבתי לקנות אצלה את גרעיני הדלעת הקלויים לכבוד השבת.

ברחוב דגניה פינת רחוב פינס, יש בית כנסת ששימש את קהילת יהודי עדן שגרו בשכונה. כילד עליתי שם לתורה.
ממול גרה משפחתו של סולימן הגדול זמר בזכות עצמו שסחף רבים בשירי ארץ ישראל, וכן הזמר איתמר כהן, אשר יחד אתי ועם חברים אחרים מהשכונה ומכרם התימנים, היינו בצופים "מעפילים". המועדון היה ממוקם בבנין באזור מנשייה אשר בקצה הדרומי של רחוב הכרמל.

שכונת שבזי גבלה עם שכונת נוה צדק ושכונת מחנה יוסף. בקצה הצפוני של רחוב שבזי, היה גן ילדים שנקרא "גן לדוגמה".
שמאלה ממנו היה בית הספר "השחר" שם פעלה תנועת נוער בשם "ברית החשמונאים" אשר היתה עתודה של תנועת המחתרת אצל או לחי .
בקצה דרומי של רחוב שבזי אחרי רחוב נוה צדק מצד שמאל, היה שוק ירקות. בהמשך היה בית הספר לבנות "יחאלי " ומולו בית הספר אליאנס...".

משה בן יפת
m_by@netvision.net.il

 

========================================================================

 

"...סבי וסבתי דוד יהודה ז"ל ואשתו גולדה זלץ, ברחו מטבריה בשנת 1939 והתיישבו בשכונת שבזי. סבי נפטר בשנת 1940, וסבתי גולדה זלץ שגרה ברח שלוש מס' 4 נשארה עם הילדים - ביניהם אבא שלי אהרון זלץ.

לאחר נישואיו לאימי שעברה להתגורר איתו בשלוש 4 אני נולדתי שם, גם כתוב בתעודת הלידה שלי. לפני 3 שנים נסעתי לראות את הבית ברח' שלוש 4 אבל הבית כבר לא קיים, רק מס' 6 עוד קיים.

בשבזי גרו המון מבני משפחת זלץ. יהודית ובן ציון סטביצקי (דודה שלי-זלץ) לאה ודוד דהן (דודה שלי-זלץ).
אבל אני רוצה להתרכז בדודה אחרת שלי - בשנת 1950 הורי התגרשו, ותקופה ארוכה גרתי בשבזי אצל דודתי - אחות אימי הגב' אסתר פדר-הרצברג ברחוב החרמון 9. החלבן, דוד גולדברג היה שכן שגר בבית בן הקומה האחת ליד דודתי. אשתו זהבה והבן דודי שיחד היינו משתוללים בשבזי.

משפחת בן דוד שגרה במעלה החרמון. זכור לי שבת דודתי איילה ובן דודי מיקי פדר לקחו אותי לפינת שלוש ושבזי. היה שם למטה בית מרקחת, ובגין נאם שם נאום בחירות. זה היה אולי 1952-53. זכור לי השוק, המכולת בפינת שבזי שהייתי מביא לחם לדודתי שאצלה גדלתי די הרבה. דודתי אסתר ז"ל שהיום עליתי לקברה גרה שם עד יום מותה ב-1984. הבית עוד קיים שם.

בשנת 1947 עברו הורי לשכונת מונטיפיורי. בשנת 1950 עברה סבתי גולדה זלץ ודודתי יהודית ובן ציון סטביצקי לרמת ישראל - רח' הכלנית וגרו בית צמוד לבית (פינת דרך השלום) דודתי לאה עברה לגבעתיים.

שכונת שבזי תישאר איתי תמיד. דודתי אסתר פדר ז"ל תישאר תמיד "ה"דודה והרבה מתקופת ילדותי העברתי שם, עם בני דודתי מיקי פדר שהיה אלוף הטיארות שבנה לבד (אז בנו לבד מבוסים וניר פרגמנט צבעוני) ואלוף הג'ולות.... אך היו ימים...:-)...".

דוד (זלץ) דוד
david_gh@zahav.net.il
 




תל אביב - שייח` מוניס
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה.

 

 

שכונת שייח' מוניס - רקע כללי

שייח' מוניס היה כפר ערבי כ-3 קילומטרים צפונית-מזרחית לשפך הירקון, שנוסד בסוף המאה ה-18 או בתחילת המאה ה-19.

לאחר מלחמת העצמאות יושבו בחלק מבתיו עולים חדשים מצפון אפריקה וממזרח אירופה שהיוו חלק מאוכלוסיית רמת אביב, עד לפינוי הבתים והריסתם. על תוואי הדרך הראשית שהובילה לכפר מכיוון יפו נסלל רחוב חיים לבנון. בשטח שבו שכן הכפר ואדמותיו נמצאות כיום אוניברסיטת תל אביב, שכונת רמת אביב, תוכנית ל', תל ברוך, אפקה, ומרכז רבין.

שרידי הכפר האחרונים נהרסו ברובם בשנות ה-90 של המאה ה-20, עם הרחבת האוניברסיטה. גם ביתו של איברהים אבו כחיל במרכז הכפר עבר שינוי יסודי בשנת 1991, במהלך בו הוא נהרס ברובו בגלל שנמצא בלתי-כשיר לשיפוץ, ובמקומו בנתה אוניברסיטת תל אביב בית גדול ממנו בסגנון חיקוי על ידי האדריכל האיטלקי מנפרדי, שהביא חומרים מיוחדים מאיטליה כדי שייראו "ישנים".
בניין חדש זה, המכונה עתה "הבית הירוק", מפני שנצבע בצבע של הבניין המקורי (צבע האסלאם), משמש היום מועדון סגל האוניברסיטה ומסעדה.
בתחילת דצמבר 2003 נהרס ביתו של מחמוד יוסף בידאס, מנכבדי הכפר שעמד במתחם מלון רמת אביב.

 

תגובות:

"שיך-מוניס"- שכונה שהייתה ליד רמת אביב. היום על השטח נמצאים מבני אוניברסיטת ת"א. אני גדלתי שם בשנים 1960-1972 בערך...

רחל ריינשטיין
rachelr@raanana.muni.il

=======================================================================

הכפר נכבש בטרם הכרזת המדינה וכל אנשיו ברחו ממנו. לשייח' מוניס כמו לכפרים: ג?מוסין וסלמה, הפנו את פליטי מלחמת העצמאות (ילידי הארץ) שביתם נהרס במלחמה, בעיקר משכונותיה הדרומיות של העיר ת?א ובעיקר משכונות נווה צדק ונווה שלום.
רק בתחילת שנות ה-50 החלו להגיע עולים מעירק וארצות המזרח, וכן ניצולי שואה ממזרח אירופה ואחרים. שייח' מוניס הפכה למעין מעברת עולים. ראש העיר המנוח מרדכי נמיר שינה את שמה לגבעת אביב...
עם החלטת העירייה להקים את אוניברסיטת ת?א במקום, החל שלב פינוי התושבים מהשכונה תמורת פיצוי כספי דל.
כיום על שרידי הכפר שייח' מוניס יושבות אוניברסיטת ת?א ושכונות המגורים של רמת אביב אפקה ושיכון ל'.

מאיר הלל
Hillel890@gmail.com




תל אביב - שיכון דן
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה.

 

שכונת שיכון דן - רקע כללי

שיכון דן נוסד בשנת 1940 על ידי קואופרטיב "יד המעביר".

בשנת 1933 נרכשו קרקעות השכונה מידיו של השבט הבדואי אבו קישק באמצעות מתווכי הקרקעות האחים טייבר.
בשנת
1945 התאחדו קואופרטיב "יד המעביר" וחברת "איחוד רגב" לכדי קואופרטיב "דן" והקימו מוסך אוטובוסים גדול בקצה השכונה, סמוך לאתר "עשר טחנות" שעל גדות נחל הירקון.

בתחילה הייתה השכונה מרוחקת מאוד מתל אביב, ועל כן נוהלה עד סוף שנות ה-50 בידי הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה (אז כונתה בשם "הועדה הגלילית"), הכפופה למשרד הפנים. ב-1957 פורקה אגודת "יד המעביר", וקרקעותיה הועברו לבעלות העובדים.

עם התפשטותה שלתל אביב והקמתן של שכונות עבר הירקון בסוף שנות ה-60, הואץ קצב הפיתוח של השכונה.
מרבית הבתים שנבנו בשכונה היו בניינים נמוכים (6-8 דירות) ובתים צמודי קרקע. אופי הבנייה תאם את סגנון הבנייה בשכונות הצמודות לשיכון דן, צהלה ורמת החייל, שהתפתחו גם הן בתקופה זו. במקביל, הוקמו בשכונה בית הספר התיכון עירוני י"ד, שבט הצופים "דן" ומוסדות קהילתיים נוספים.

באמצע שנות ה-90, עם פינויו של מתחם תע"ש בלב השכונה, נבנו בניינים רבי קומות ומשכו לשכונה עוד מאות משפחות. הקרבה הגדולה למרכז העיר וכן השקט היחסי שמאפיין את השכונה הפכו אותה לאחת השכונות המבוקשות ביותר בתל אביב המאוכלסת בבני המעמד הבינוני-גבוה ומעלה.


זכרונות:

"...עד שנת 1963 היה בשיכון דן רק בי"ס יסודי, בי"ס "דן".
במקביל היו בשכונות הסמוכות (ישגב, רמת החייל, נוה-שרת וצהלה), גם כן רק בתי"ס יסודיים, בהם למדו התלמידים עד כיתה ח', ואחר-כך התפזרו לבתי"ס על-יסודיים בעיר.

עם כניסתה של רפורמת האינטגרציה לחינוך, והשינוי המבני, היה צורך בבניית חטיבת ביניים ובי"ס תיכון באיזור. בוגרי כיתות ו' מבתיה"ס השכונתיים, הופנו ללמוד את השנה הראשונה של חטיבת הביניים בביה"ס היסודי בנווה שרת.

משיכון דן היינו קומץ, 5 תלמידים בלבד!. נאלצנו לנסוע באוטובוס מהשיכון (כך קראנו לשכונה, כך היא נקראת עד היום בפינו, "בוגרי השכונה") לנווה-שרת.
ילדי נווה-שרת, לא קיבלו בברכה את הילדים "השבעים" שפלשו להם לבועה הנווה-שרתית. הם היו ממתינים לנו ליד תחנת האוטובוס ומפליאים בנו במכות...

בינתיים, את המבנה של בי"ס "דן" שיפצו, הוסיפו קרוואנים, ובכיתה ח', הועברנו כולנו ללמוד את השנה השנייה של חטיבת הביניים שם.
במקביל לשנת הלימודים, החלו לבנות מבנה נוסף על הגבעה הסמוכה לבי"ס "דן", מבנה שהפך אח"כ "התיכון".

אני גאה להיות בוגרת מחזור ראשון של תיכון עירוני יד', אחת מתוך 12 תלמידים בלבד אשר היו איתי במחזור...".

אביגיל בובה-ברויטמן
moyshb@netvision.net.il

 

===============================================================

"...בשכון דן היה גם קולנוע שנקרא "קולנוע מור". לנו בצהלה לא היה קולנע והיינו הולכים לשם לראות סרטים והופעות. היינו הולכים ברגל חוצים את "השדה", שדה בור שהפריד בין השכונות מטפסים על הגבעה יורדים מצד שני ומגעים לקולנוע. שם ראיתי את שלישיית גשר הירקון יוסי בנאי ורבקה מיכאלי.

אפשרות נוספת בשכונת רמת חייל היה קולנוע "רם" שגם מידי פעם הציג הופעות למשל הגשש החיוור שבתוכניתם הראשונה חצי אולם היה ריק!...".

דני בר
brdany@zahav.net.il

 

========================================================================= 

"...קולנוע "מור" היה באמת הקולנוע היחיד באזור. הקולנוע היה ברחוב תבואות הארץ, במקום בו נמצא כיום בניין משרדים. במרומי הגבעה, ליד הקולנוע היה גן שעשועים. בכל יום שלישי אחה"צ היינו הולכים לראות סרט בקולנוע, ואח"כ כמובן לגן השעשועים. קולנוע מור וגן השעשועים היו אבן שואבת לילדים ולמבוגרים של כל האזור...".

אביגיל בובה-ברויטמן
moyshb@netvision.net.il 




תל אביב - שיכון רסקו
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע למושג זה


שכונת שיכון רסקו - רקע כללי

שיכון שהוקם בשנת 1947 (לפני מלחמת השחרור בסמוך לירקון באזור הידוע כיום כאזור יהודה המכבי ושיכוני הפועל המזרחי וסלע (סוף רחוב אבן גבירול).

למעשה הגבולות הטבעיים של האזור הזה היו שכונת אדמות ויס (כיום דרך חיפה / שדרות נמיר ממזרח); ככר היל או גבעת בית המטבחיים שפי שהיא נקראה אז ממערב (כיום רחוב יהושע בן נון); מצפון נהר הירקון; מדרום רחוב פנקס.

 

זכרונות:

"...השכונה בחלקה הראשון (במקום בו מצוי רחוב דה האז של היום), הוקמה כשיכון לעובדי מלטשות היהלומים שהיו בדרום תל-אביב.
במשך תקופה ארוכה היתה השכונה הנקודה היהודית המאוכלסת הצפונית ביותר בתל-אביב. ליד כפרי הפורעים סומייל, ג'מוסין ושייך מוניס ממנה צלפו על השכונה
...".

דני בן אבו
ben_abu2@yahoo.co.uk




תל אביב - שפירא
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע למושג זה

 שכונת שפירא - רקע כללי

שכונת שפ?‏ירא היא שכונה בדרום תל אביב, הקרויה על שמו של מאיר גצל שפירא, סוחר קרקעות ונדבן יהודי מדטרויט. השכונה נמצאת מדרום לתחנה המרכזית החדשה ודרך שלמה (סלמה) ותחומה על ידי דרך חיל השריון ונתיבי איילון ממזרח, דרך קיבוץ גלויות מדרום ושדרות הר ציון ממערב. מתגוררים בה כיום כ-8,500 תושבים. השכונה התאפיינה בבתים נמוכי קומה אך במרקם עירוני צפוף ואוכלוסייתה נחשבת חלשה במונחים סוציו-אקונומיים. מזה שנים רבות שבניה חדשה בשכונה היא בבתי דירות מודרניים של מספר קומות. 

שפירא, איש העלייה הרביעית, רכש בשנת 1924 חלקה בפרדסי אבו כביר, בין יפו לתל אביב, ותכנן לקרוא לשכונה על שמה של ביתו, נעמי-מרים שפירא.‏‏ שפירא הסתכסך באותה תקופה עם ראש העיר תל אביב דאז, מאיר דיזנגוף, על רקע קריאת רחוב על שמו ועל שם אשתו, סכסוך אשר הוביל לשמות יוצאי הדופן של סמטה פלונית וסמטה אלמונית. מחוץ לגבולות העיר יכול היה שפירא להקים את השכונה היהודית ללא התערבותו של דיזנגוף, וכן היה פטור מתשלומי המיסים הגבוהים שהיו נהוגים בעיר. בשכונה מכר שפירא מגרשים קטנים בשטח של רבע דונם.

 בימיה הראשונים השכונה גבלה ביישובים ערביים (הכפר אבו כביר, סכנאת חמאד וסכנאת אל אריינה) ובפרדסים. מדרום לשכונה שכן בית הקברות המוסלמי שייח' מוראד, הנמצא כיום בתחומה של השכונה. מול בית הקברות ניצב בעבר בית יצקר, בו התגורר הסופר יוסף חיים ברנר, וכיום ניצב במקום בית הנוער העובד והלומד. באזור היו אחוזות ובייארות, כגון "הבית האדום" שניצב כיום ברחוב ישראל מסלנט.

השכונה יושבה על ידי עולים ממקומות שונים בעולם, ואופייה ההטרוגני נשמר עד היום. תחילה הגיעו אליה פליטים יהודים שעזבו או גורשו מיפו לאחר מאורעות 1921. קבוצת העולים הראשונה שהשאירה את חותמה בשכונה הייתה של עולים מבוכרה, שנוכחותם בולטת במקום גם כיום. בשנות השלושים הגיעה לשכונה קבוצה גדולה של יהודים מסלוניקי שביוון. יהודים אלו הקימו בשכונה את בית הכנסת "בית תפילה", שזכה לשם "בית הכנסת של הקומוניסטים" משום שבו לא נגבו כספים ולא חולקו משכורות לנושאי תפקידים.

ב-1934 סופחה אבו כביר ליפו, והשכונה הייתה תחת שיפוטה עד 1948. בשנים שקדמו להקמת מדינת ישראל רבו החיכוכים והתקריות בין הערים והגבול הפך לחזית. מהפרדסים שסביב השכונה נורו יריות על בתיה, ועיריית יפו לא סיפקה שירותים מוניציפאליים נחוצים לתושבים. ועד השכונות העבריות שבשטח יפו, ובהן שכונת שפירא, פעל ללא לאות לסיפוח השכונות הדרומיות לתל אביב, אך יפו לא הסכימה להפריד שכונות אלו משטח שיפוטה. במכתב של הוועד המצומצם לשכונות העבריות אל הוועד הלאומי מה-1.11.1936, מבקשים העותרים סיוע בניתוק היחסים עם עיריית יפו, שכן, ככתוב:  "...הרבה סבל סבלנו במשך ששת חודשי הזוועות והפרעות, ועכשיו צפוי לנו סבל חדש, בהשתייכותנו באופן משפטי עדיין ליפו..."

כשנכשלו ניסיונות אלו עלתה הצעה להקים במקום מועצה מקומית שלא תהיה שייכת לתל אביב וגם לא ליפו‏‏. גם הצעה זו נדחתה, למורת רוחם של תושבי השכונה, שקבלו על כך שאינם מקבלים כל תמורה עבור כספי המיסים העירוניים שהם מעלים, הנה מנשר שפורסם בשכונה במהלך שנות השלושים:
"...‏עד מתי יתעללו בשכונתנו?: פרשת הניקיון בשטח שכונתנו, שהיא אחת ההוכחות הבולטות ביותר על חוסר יכולת ורצון טוב מצד עירית יפו לספק לנו את השירותים המינימאליים ביותר, טרם הסתיימה [...] האם תראה פעם עירית יפו שהיא באמת ראויה להיקרא עירייה ולה גם זכות מוסרית איזה שהיא לגבות מיסים? מפני שהשימוש ה א כ ז ר י הבלתי פוסק מצדה בסמכויות פורמאליות הנובעות מחוק שהוא נגד רצונם המאוחד של כל התושבים, יגמר פעם ולתמיד באם סבלנותנו תפקע. ועכשיו אנו מזהירים אותה קבל עם שהגיע מצב כזה ! ! ! לא נהיה סבילים ואדישים כלפי עול מתמיד ! ! !..."

עם החרפת העימות בין היהודים והערבים בארץ החלה לפעול בשכונה ההגנה, שהקימה בה תנועת נוער, ואנשי מחתרת מהאצ"ל והלח"י זכו בה למסתור ולמקום התארגנות.‏




תל אביב - שפק
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה.

 

 

שכונת שפק - רקע כללי

שכונת שפק נמצאת בסוף רחוב יהודה הלוי במפגש הרחובות מרמורק, אבן גבירול וקרליבך.
בזמן שלפני קום המדינה, השתרע בקטע שבין סוף רחוב יהודה הלוי ושרונה (כיום הקריה) ועד לכביש פתח תקוה במזרח שדה בר.

בבית שברחוב אבן גבירול פנת רחוב מרמורק (שהיה אז בית חד קומתי), דיממה למות ברכה פולד לאחר שנורתה על ידי חיילים בריטיים כאשר השתתפה בפעולת הסחה של ההגנה בניסיון להורדת מעפילים בחוף תל אביב. החיילים הבריטיים לא הגישו לה כל עזרה.

במלחמת העולם השנייה הפציצו מטוסים איטלקיים פעמיים את תל אביב, ובאחת ההפצצות הופצצו ברחוב מרמורק בתים בהם התנהל מוסד לנכים ( "בית אינוולידים" כפי שכונה אז ).

גדעון בירן
birang@bezeqint.net




תל אביב - תל ברוך
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה

 

שכונת תל ברוך - רקע כללי

שכונת תל ברוך הינה שכונה יוקרתית שנוסדה בשנות ה - 50 וממוקמות בעברו הצפוני של נחל הירקון, בצפון-מזרח העיר תל אביב.
השכונה נקראת על שמו של מרדכי (מרקו) יוסף ברוך (1899 - 1872), פעיל ציוני שפעל באלג'יריה, בולגריה, מצרים ואיטליה.

השכונה מחולקת לשני חלקים:

'תל ברוך דרום' - חלקה הישן של תל ברוך, אשר 95% ממנו הינם בתים פרטיים.
חלק זה של תל ברוך יושב בשנות ה - 50 בעולים מבולגריה, ובשכונה אף פועל בית כנסת בנוסח בולגרי.

'תל ברוך צפון' - החלק החדש של השכונה אשר הוקם בסוף שנות ה - 90, למעלה מ - 70% מהבנייה בתל ברוך צפון הינה של בנייני מגורים בני 4 עד 8 קומות בצפיפות גבוהה, ושאר הבתים הינם בתים פרטיים.
קודם להקמת השכונה שכן במקום מחנה צבאי.

 

זכרונות:

"...הגעתי לתל ברוך בשנת 1955 משיכון הצ'כים הסמוך. גרתי ב"שכון הישן", ברחוב של בית ספר "אלחריזי", לעומת ה"שיכון החדש" שיושב ע"י עולים מבולגריה שהגיעו אחרי מלחמת העולם השנייה.

הייתה לנו ילדות קסומה. יחסי שכנות נהדרים, מוקפים שדות, בין היתר גם שדות נרקיסים, בהם נהננו להתבוסס במגפי הגומי שלנו.

אחד ה"מוסדות" החשובים בשכונה היה הקיוסק של מוני, שהיווה מרכז פעילות לתלמידים, לנהגי "דן" שישבו לנוח בו בין נסיעה לנסיעה ולעוברי אורח. בית הקולנוע שהוקם ב"שיכון החדש" הזכיר את "סינמה פרדיסו". ביקרנו בו בחבורות, לא פעם "התפלחנו", או עם המשפחה. בכניסה מכרו תורמוס בגביעים של נייר עיתון.

כשהקימו את גני התערוכה הסמוכים אהבנו מאד להסתובב שם וגם לשם "התפלחנו" לא פעם.

גרתי בשכונה עד שנת 1977...".

רחל אלימלך (ברכה לשעבר)
ellaeli@walla.co.il









 
הצטרפו אלינו גם בפייסבוק
עדכונים - בלוגים - אירועים - אלבומי תמונות - סרטונים נדירים


שלח דף זה לחבר תגובות, הערות, והוספת מידע, מושגים ונושאים למנוי חינם על מגזין הנוסטלגיה"כובע טמבל" הוסף למועדפים



כל הזכויות שמורות © לאתר נוסטלגיה אונליין ו/או לבעלי התכנים, הדימויים והתצלומים.