חיפוש:   בכל האתר  בשמות הערכים  בקרדיטים     חפש  |  חיפוש תמונות בנושא:   חפש
   מפת האתר  |   כרגע באתר: 170 מבקרים   |  כניסה לדף האישי    
עורך: דייויד סלע
דבר העורך כתבו לעורך
| עמוד הבית | מי אנחנו | מרכז מידע לגולש | על נוסטלגיה ורטרו | קרדיטים | צרו קשר | גולשים כותבים
 

+   אביזרים וחפצים
+   אוספים ותחביבים
+   אז - וכעת
+   אירועים ושנים
+   ארכיון האישים
+   ארכיון הוידאו
+   ארכיון הישראליאנה
+   ארכיון הכרזות
+   ארכיון המצגות
+   ארכיון הקול
+   אתרי נוסטלגיה
+   בידור ופנאי
+   בקיבוץ
+   בריאות, טיפוח וניקיון
+   בשכונה
+   בתים ומבנים מספרים
+   גלויות בולים וסמלים
+   דירה ובניין
+   היום בהיסטוריה
+   המקום בו גרנו
+   העפלה ועליות לא”י
+   חג ומועד
+   טלוויזיה ורדיו
+   ילדות נשכחת
+   לבוש אופנה והנעלה
+   מוזיקה שיר וזמר
+   מזון ומשקה
+   משחקים וצעצועים
+   מתחם מורים
+   נוסטלגיה בצה”ל
+   ספורט
+   ספרות נוסטלגית
+   עבודה ומלאכה
+   פוליטיקה ובחירות
+   רדיו נוסטלגיה
+   רכב ותחבורה
+   רשת חברתית
+   שונות
+   שירותי גולש
+   שפה עברית
+   תיאטרון עברי
+   תקשורת מדיה ופרסום

האתר מוקדש לזכרו של
 יוסי פשרמן (פשי) ז"ל
2003 – 1954

מעל ל - 1100
סרטוני וידאו נוסטלגיים
בארכיון הוידאו שבאתר

יום העצמאות ה-7
 

הצוללת דקר
 

תל אביב הקטנה
 
 




עיתונים ושבועונים

להיטוןהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

"להיטון" היה השבועון של הצעירים, שהתחיל להיות מופץ בהצלחה רבה משנות ה-60 ועד שנות ה-80.

"להיטון" החל את דרכו כדו-שבועון בספטמבר 1969, מייסודם ובעריכתם של אורי אלוני ודוד פז. כעבור שנה בדיוק, בספטמבר 1970, הפך לשבועון.

"להיטון", שהיה נפוץ בעיקר בקרב הדור הצעיר, יצר ז'אנר עיתונאי מהסוג שלא היה מוכר ו/או נגיש בארץ: הוא הביא מידע נרחב על כוכבי מוזיקה ובידור, זמרים וזמרות של הימים ההם, דירוגים של מצעדי הפזמונים, רכילויות, ביקורת תקליטים, חדשות וכתבות על כוכבי פופ בארץ ובחו"ל, מילים לשירים, תמונות ופוסטרים. קירות חדרים רבים של בני נוער כוסו בתמונות צבעוניות שנגזרו מה"להיטון".

 

 



הגיליונות הצבעוניים נקראו בשקיקה ושימשו במה כמעט יחידה, ולבטח מרכזית, לפרסומם של כוכבי התקופה.
כשבועון מוביל, ייחודי בתחומו, יצר "להיטון" דירוג שנתי ללהיטי התקופה, ואף יזם את מופע "תקליט הזהב של להיטון". בנוסף, יזם "להיטון" את תחרות היופי לצעירות "נערת היופי", והקפיד להביא לתחרות כוכבים נערצים באותן שנים, דוגמת השרירן האוסטרי ארנולד שוורצנגר, דייויד סול ופול-מייקל גלזר (כוכבי הסידרה "סטארסקי והאץ') ופיטר שטראוס (כוכב הסידרה "עשיר ועני").

בתחילת שנות ה-70 הביא "להיטון" לישראל, להופעות מיוחדות, את כוכבי סדרות הטלוויזיה "המלאך" (רוג'ר מור), "איירונסייד" ו"האחים" וכן את אליל-הזמר מייק בראנט (שנחשף לראשונה למעריצים בישראל מעל דפי השבועון).

בין כותביו נמנו: אהוד מנור, מני פאר, הסופר יצחק בן-נר, המשורר דוד אבידן, עמוס אורן, יגאל גלאי, יואל ריפל, אריה רייכמן, אביק גלבוע וג'ודי סולומון (הוליווד), דודו דותן, פנינה רוזנבלום, יורם מארק-רייך, דב זעירא, שאול גרוסברג, הלל אברמוב וכתב הרכילות האגדי ג. עיטור.

בספטמבר 1976 התמזג להיטון עם השבועון "עולם הקולנוע", לשבועון אחד שנקרא "להיטון עולם הקולנוע"

 

 

 


לצפיה בכל התגובות - לחצו כאן




להיטון עולם הקולנועהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

בספטמבר 1976 התמזג להיטון עם השבועון "עולם הקולנוע", לשבועון אחד שנקרא "להיטון עולם הקולנוע" ונוספו לו תכנים מתחום הקולנוע והטלוויזיה, שהחלה לצבור תאוצה ועניין באותם ימים.

באמצע שנות ה - 80 התמעטו קוראי השבועון עד שחדל להופיע, בין היתר עקב חדירת העיתונים הגדולים לתחומים זהים, הרחבת מדורי הבידור והוצאתם לאור של שבועונים דומים ובהם, שבועון הצעירים ראש 1 (שאותו הקים וערך דוד פז, לשעבר עורך "להיטון עולם הקולנוע" ועורך "עולם האשה") ושבועון הטלוויזיה "פנאי פלוס" (שאף אותו ערך דוד פז).

 

 

 

 

 

 

 

 

 




 

 



 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 




לחברינוהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע למושג זה

 




לחיילהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 
אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה.
 



למרחבהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 
 ''למרחב'' היה עתון יומי של מפלגת ''אחדות העבודה-פועלי ציון''. נוסד ב - 1954 כשבועון מדיני, בטאון חטיבת ''אחדות העבודה'' בתוך מפ''ם ההיסטורית (שבה היו 40% תומכי ''אחדות העבודה'' ובראשם טבנקין, גלילי ובן-אהרון ו-60% תומכי ''השומר הצעיר'' בראשות יערי וחזן). הרוב במפ"ם דרש לסגור את הבטאון הנפרד של המיעוט, ומשלא נענה - הביא לפילוג. המיעוט הקים מפלגה עצמאית בשם ''אחדות העבודה-פועלי ציון'' וזכה ב-10 חברי כנסת בבחירות לכנסת השלישית (1955). הרוב המשיך להקרא מפ''ם וזכה רק ב-7 חברי כנסת. העתון ''למרחב'' פסק מלהתקיים לאחר הקמת מפלגת העבודה (ב - 1968) שהיתה איחוד של 3 מפלגות: מפא''י, רפ''י, ואחדות העבודה. המערכת של ''למרחב'' התמזגה עם מערכת ''דבר''  (בטאון ההסתדרות הכללית, שהיה בשליטת מפא''י). המוסף הספרותי המשובח של ''למרחב'' שנקרא ''משא'' עבר בשלמותו ל''דבר''.

"...נפל דבר בישראל, נפל דבר. ואיש אינו יוצא לעמוד על המשמר. וגם לא נושא עיני, אל החרות, למרחב. ובעולם הזה, הבוקר לא עולה. ורק הארץ מלאה חמס - והצופה חולה..."
מתוך "נפל דבר" מאת אפרים סידון, ינואר 2006.




למריהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 
אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה.



למתחילהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה.




לעצטע נייעסהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

לעצטע נייעס (יידיש: 'חדשות אחרונות', או 'ידיעות אחרונות') היה עיתון ביידיש שהופיע בישראל בין השנים 1949 - 2006.

מייסד העיתון ועורכו הראשון היה מרדכי צאנין. ב-1949 החל צאנין לפרסם שבועון מאויר בשם "אילוסטרירטער וואכענבלאט"; לאחר שצה"ל הפסיק לקנות ממנו גיליונות, החל בנובמבר 1949 לפרסם את "לעצטע נייעס". ב-1950 קיבל רישיון להוציא את העיתון פעמיים בשבוע, וב-1951 שלוש פעמים בשבוע.
משרד הפנים סירב להתיר לו לפרסם את העיתון כיומון, על רקע ההתנגדות העזה ליידיש במדינת ישראל הצעירה. במשך כמה שנים פרסם צאנין את "לעצטע נייעס" ועיתון נוסף, "היינטיקע נייעס" (חדשות יומיות), כל אחד מהם שלוש פעמים בשבוע לסירוגין, בהעלמת עין מצד השלטונות. ב-1957 קיבל צאנין אישור להוציא את "לעצטע נייעס" כיומון.

לעצטע נייעס" המשיך להופיע והפך לעיתון פופולארי בקרב קוראי היידיש בישראל, ועליו נכתב: "עיתוני היידיש של צאנין לא רק ביטאו את עולמם של דוברי השפה, אלא גם עזרו להם להשתלב בפועל במדינה: צאנין עצמו טיפל בעולים החדשים ועזר להם לפתור את בעיותיהם הפרטיות והציבוריות. 'העיתון הזה היה לנו, לניצולי השואה, התחלה חדשה', אומר יצחק לודן [מעיתונאי לעצטע נייעס]. 'הרגשנו שאנחנו צומחים פה אתו מחדש'."

צאנין מכר ב-1960 את העיתון לחברה מסחרית שהייתה שייכת למפא"י, אך המשיך לערוך אותו עד 1977. במשך השנים החליף העיתון בעלים ועורכים. עם התמעטות מספר קוראי היידיש הפך העיתון בחזרה לשבועון, ולבסוף נסגר ביולי 2006.




לשוננוהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

פרסום רבעוני של הוועד ללשון העברית, בנושא השפה העברית.




מבט חדשהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

שבועון מדיני של מפלגת רפ"י (רשימת פועלי ישראל). החל להופיע בקיץ 1965 .  
את השם הציע הסופר (וחבר הכנסת דאז) ס.יזהר.
השבועון שיקף את מאבקם המדיני של דוד בן גוריון וחבריו בהיותם באופוזיציה לממשלתו של לוי אשכול.

השבועון חדל להופיע בינואר 1968 כאשר רפ''י התאחדה עם מפא''י ואחדות העבודה, והוקמה המפלגה המשותפת "מפלגת העבודה הישראלית" .




מבט לכלכלה וחברההרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

מבט לכלכלה וחברה היה העיתון הכלכלי של הזמנים ההם, כאשר העיתונים היו מוגבלים בכל מדוריהם. כפי שהיו עיתונים לספורט כמו חדשות הספורט וזאת  כיוון שמדורי הספורט בעיתונים היומיים היו מוגבלים בהיקפם, כך היו מספר עיתוני כלכלה, שהעיתון מבט לכלכלה וחברה היה הבולט מבינהם. העיתון מבט לכלכלה גסס זמן רב, דעיכתו החלה כאשר העיתונים היומיים החלו להרחיב את מדורי הכלכלה, אולם את מכת המוות הסופית קיבל העיתון כאשר החל לצאת העיתון "גלובס".

                           

 




מבפניםהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

"מבפנים" היה בין השנים 1927–1982 ביטאון תנועת הקיבוץ המאוחד, ויצא לאור במתכונת של רבעון.

לפני כן, משנת 1923, היה זה ביטאון משק עין חרוד ובהמשך ביטאון תנועת הקיבוצים "קיבוץ עין חרוד". לאחר מכן, משנת 1982 ועד 1993 היה "מבפנים" לביטאון התק"ם, בשנה זו התמזג עם "יעד" והמשיך לצאת תחת השם "מפנה".

"מבפנים" החל את דרכו באוקטובר 1923 כדף משוכפל שהופץ באופן בלתי סדיר בין חברי משק עין חרוד, בין אוגוסט לאוקטובר 1927 הופץ במסגרת קיבוצי התנועה שנקראה "קיבוץ עין חרוד", שקדמה לתנועת הקיבוץ המאוחד. עם הקמת תנועת הקיבוץ המאוחד באוקטובר 1927 הפך לביטאונה של התנועה ולשופרו של מנהיגה, יצחק טבנקין.

עד 1931 המשיך הביטאון לצאת במתכונת דפים משוכפלים ומאז יצא בדפוס. מנובמבר אותה שנה החל לצאת באופן סדיר כרבעון. בשל דרישות פקודת העיתונות המנדטורית והצנזורה יצא גם לעתים בשמות משתנים כגון "דבר מבפנים", "עלים מבפנים", "אגרת מפנים", "קונטרס מבפנים" ועוד.

בשנת 1971 הוציאה לאור הוצאת הביבליוגרפיה הקיבוצית מפתח מוער לכל הגיליונות שפורסמו בין השנים 1923–1967 בעריכת מאיר בוכסווילר ודניאל קארפי.

עם עורכי הביטאון נמנו אברהם תרשיש, אליעזר ליבנה, נחום בנארי, זאב יוסיפון, משה בסוק, שלמה אבן-שושן, אביטל דפנא, זרובבל גלעד.




מברקהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

"מ?ב?ר?ק" היה עיתון יומי ישראלי שהופיע בין דצמבר 1947 – ספטמבר 1948 והיה חלק מהפיכתה של הלח"י לתנועה.

העיתון החל לצאת לאור בעברית כעיתון ערב מה-20 בדצמבר 1947, לאחר שהכוחות הבריטיים יצאו מאזור תל אביב והלח"י, שעד לאותו הרגע היה מחתרת, הפך לארגון גלוי.

העיתון הוקם על מנת להשפיע על הבחירות הקרבות של האספה המכוננת והוצא על ידי הלח"י ומפלגת תנועת העם האקטיביסטית בראשותם של יגאל הורוביץ ובנימין לובוצקי, שהיה גם עורכו הראשון לצדו של המשורר אוריאל הלפרין (יונתן רטוש).

באפריל 1948 התפטר לובוצקי בשל מחלוקת על אופיו הפוליטי של העיתון, והוחלף על ידי אליהו עמיקם.

לעיתון היו שני פורמטים, בימי חול הוצא כדף יחיד בעל שני עמודים, ובימי שישי בפורמט מורחב של שמונה עמודים. מערכת העיתון שכנה ברחוב אחוזת בית 3 בתל אביב ובהמשך עברה לרחוב רענן 23.

סך הכל הוצאו 234 גליונות של העיתון, למעט גליונות סוף שבוע שלא מוספרו, ובשיא תפוצתו הגיע ל-7,000 עותקים במחיר של 10 מיל.

בעיתון פורסמו ידיעות פוליטיות ומאמרי פרשנות, ובנוסף, שירים אקטואליים, כמענה לשיריו של נתן אלתרמן ב"דבר". בנוסף,

במהלך 1948 נכתבו מאמרים תקיפים כנגד הרוזן פולקה ברנדוט ועיתון "הארץ" שאהד אותו, וב-10 בספטמבר נכלא העורך אליהו עמיקם בכלא שאטה בשל עבירות צנזורה ומאמרי ביקורת נגד ברנדוט על חיפוש שנערך במחנה הלח"י בשיח' מוניס. שבוע לאחר מכן, ב-17 בספטמבר, נרצח ברנדוט על ידי אנשי הלח"י ומועצת המדינה הזמנית הוציאה את "הפקודה למניעת טרור", עצרה פעילי לח"י והחרימה את הציוד במשרדי העיתון ולמעשה סגרה אותו.




מדור חבר לעטהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

כל עיתון שכיבד את עצמו, החל מ"הארץ שלנו" ועד עיתוני מבוגרים בכל השפות - פרסם "מדור חבר לעט". בימים ההם עוד לא היו טלפונים בבתים, וגם אם היו - לא עשו בהם שימוש לפטפוט. "...טלפון זה רק להעביר הודעה ולקבוע...".  אי לכך רבים התכתבו ורבים חיפשו חברים להתכתב איתם, דרך מדורי "חבר לעט". יצאו חברויות אמת רבות בין אנשים בכל חלקי הארץ. יום המפגש, לאחר חודשים של התכתבות אינטנסיבית, היה יום בלתי נשכח, ולא מעט משפחות הוקמו בישראל של אז, בעקבות היכרות דרך המדור "חבר לעט".



 

 

 

 

 

 

 


מטבעות לשון:

הכירו בחבר לעט
אלה שלא צלחה דרכם בזוגיות בתקופה שלפני אתרי ההיכרויות באינטרנט, היו פונים לעזרת מדורי "רעים לעט" בעיתונות, ומנהלים התכתבות עם בן/בת זוג ,שלעיתים הביאה לקשר.
הביטוי נאמר בהקשר ציני ומלגלג.
"...מאיפה הוא מצא את המכוערת הזאת? מה...הם הכירו ב"חבר לעט"?..."

האיור מתוך הספר אבא שלך לא זגג -סלנג בניחוח נוסטלגי, דייויד סלע / הוצאת מודן.
מאייר: אמי רובינגר




מה טוב לדעתהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

היה זה פרסום מדעי דו שבועי שהיה מיועד לבני הנוער, שלווה בניקוד ואיורים בשחור לבן. משהו כמו "פופולר סאיינס", של הימים ההם, ובו נידונו עניינים ברומו של העולם הטכנולוגי של שנות החמישים, וגם לימדו איך לכתוב בכתב סתרים ואיך לבנות פריסקופ ועוד כל מיני זוטות שהיו כנראה מאוד יעילות, ונדונו גם גם  עניינים בתחומים "הומניים" כמו היסטוריה וגיאוגרפיה. לא מעט מדענים במכון וויצמן וחוקרים בטכניון גדלו על ברכי ה"מה טוב לדעת" הזה.
אגב - ב תקופת הצנע יצא המגזין לאור פעם כירחון ופעם כדו-ירחון, בהתאם לכמויות הנייר הזמינות בתקופה זאת. 

                   




מוכר עיתונים..הרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 
  
מוכרי העיתונים היו רצים ברחובות הראשיים, חבילה של עיתונים תחת שכמם והיו צועקים בקולי קולות את שם העיתון: "מעריב...מעריב" או לחילופין: "ידיעות אחרונות, ידיעות, ידיעות".

כאשר היו קורים במהלך היום אירועים מיוחדים, היו מערכות העיתונים מוציאות את העיתון פעם נוספת במהדורה שנייה או מהדורה מיוחדת. במהדורה זו היו מדפיסים כותרת גדולה בולטת בראש שאמרה "מהדורה מיוחדת", או "הוצאה מיוחדת" או "הוצאה שנייה", שהייתה למעשה אותו העיתון של המהדורה המקורית עם כותרת אחרת וכתבה הקשורה לאירוע הדחוף שבעטיו הוציאה המערכת את העיתון פעם נוספת. אז היו רצים מוכרי העיתונים ברחוב וצועקים בקולי קולות את הכותרת של העיתון בהוצאה המיוחדת "...הוצאה מיוחדת, הוצאה מיוחדת, אייכמן הועלה לגרדום הבוקר..."

בימים של אירועים בטחונים מיוחדים היו לעיתים מערכות העיתונים מוציאות גם מהדורה שנייה ושלישית באותו יום, ובתקופת מלחמת ששת הימים יצאו מהדורות חדשות כל כמה שעות.

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 



מולדהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

"מולד" - ירחון ספרותי ומדיני, יצא לאור מטעם מפא"י בשנים 1948 - 1967.
עורכו הראשון: אפרים ברוידא.



מוניטיןהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

הירחון "מוניטין" יצא לקראת סוף שנות השבעים.
היה זה המגזין הצבעוני הראשון בהפקת כרומו שיצא בישראל. הירחון עסק בנושאים עכשוויים ותת הכותרת שלו הייתה - המגזין שקורה עכשיו
.
העורך שלו היה אדם ברוך. השנים הראשונות היו מוצלחות ביותר אך לקראת אמצע שנות השמונים ירד קרנו. סופו היה שגליה אלבין, שהייתה אשתו של מיקי אלבין מחבורת המייסדים, ניסתה להצילו על ידי קישור עם המגזין "פנטהאוז". אז קיבל המגזין הישראלי את השם המפוקפק ,מוניטין - פנטהאוז", אך השם והתוכן הכבידו כנראה על הקוראים, דבר שגרם למגזין לצלול לתהומות במהירות רבה ולנפוח את נשמתו.




מוריההרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

 את העיתון יסד בירושלים המדפיס רבי יהודה אהרן וייס, לאחר דעיכתו של ה"חבצלת" שהיה לפני כן העיתון המוביל של היישוב העברי הדתי בירושלים.
האישור להוציא לאור את "מוריה", שהיה גם שמו של בית-הדפוס בו נדפס העיתון (בבעלותו של וייס ושותפו רבי משה שמואל שיינבוים), ניתן על ידי השלטונות הטורקיים לאחר מתן התחייבות לשמור על החוק העות'מאני.

במשך כל שנות הופעתו של העיתון שימש יצחק יעקב ילין כעורכו הראשי ואף כתב חלק ניכר ממאמריו. ביחד עם וייס, שם ילין לעיתון כמטרה לתקן את ה-"ישוב הישן" ודרכו הציבורית. כבר בגיליון הראשון מוסברת כוונת המייסדים לפנות ליהדות החרדית באופן המבטא חופש ביטוי ואובייקטיביות.

תחילה הופיע מוריה כשבועון, אך בהמשך הפך לעיתון יומי בתוספת מהדורה שבועית מורחבת עבור קוראים בחו"ל. בכך היה לאחד מעשרת העיתונים היומיים הראשונים שראו אור בירושלים.

העיתון נסגר בעיצומה של מלחמת העולם הראשונה על ידי הממשל העות'מאני לאחר שילין לא קיים את הצו שאסר לעסוק בעניינים מדיניים. 




מורשת דרךהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

בטאון אגודת מורי הדרך לתיירות בישראל.




מחניים..הרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה.




מיקי מעוזהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

ב-1947/8 פרסם הסופר והמשורר יהושע טן-פי (בודשטסקי) יחד עם יעקב מיבר והמאייר עמנואל יפה את הדו-שבועון "מיקי מעוז", שהיה עיתון הילדים הראשון שיצא לאור בצבעים.

היו אלה מיקי מאוס ושאר גיבורי דיסני שדמויותיהם הועתקו באורח בלתי חוקי למהדרין. (מזל שעריכת דין והפרת זכויות יוצרים לא היו דברים מבוססים עדיין באותה תקופה). דונלד דאק זכה שם לשם העברי "דני אווזני", פופאי – "פופיק המלח" וכיפה אדומה הפכה לפרטיזנית בשם "כיפה כחולה" דווקא.

משתתף קבוע בסיפורי ההרפתקאות של מיקי מעוז ושות' היה "הבלש העברי הראשון" דוד תדהר.

 

 

 

 

 









 
הצטרפו אלינו גם בפייסבוק
עדכונים - בלוגים - אירועים - אלבומי תמונות - סרטונים נדירים


שלח דף זה לחבר תגובות, הערות, והוספת מידע, מושגים ונושאים למנוי חינם על מגזין הנוסטלגיה"כובע טמבל" הוסף למועדפים



כל הזכויות שמורות © לאתר נוסטלגיה אונליין ו/או לבעלי התכנים, הדימויים והתצלומים.