חיפוש:   בכל האתר  בשמות הערכים  בקרדיטים     חפש  |  חיפוש תמונות בנושא:   חפש
   מפת האתר  |   כרגע באתר: 151 מבקרים   |  כניסה לדף האישי    
עורך: דייויד סלע
דבר העורך כתבו לעורך
| עמוד הבית | מי אנחנו | מרכז מידע לגולש | על נוסטלגיה ורטרו | קרדיטים | צרו קשר | גולשים כותבים
 

+   אביזרים וחפצים
+   אוספים ותחביבים
+   אז - וכעת
+   אירועים ושנים
+   ארכיון האישים
+   ארכיון הוידאו
+   ארכיון הישראליאנה
+   ארכיון הכרזות
+   ארכיון המצגות
+   ארכיון הקול
+   אתרי נוסטלגיה
+   בידור ופנאי
+   בקיבוץ
+   בריאות, טיפוח וניקיון
+   בשכונה
+   בתים ומבנים מספרים
+   גלויות בולים וסמלים
+   דירה ובניין
+   היום בהיסטוריה
+   המקום בו גרנו
+   העפלה ועליות לא”י
+   חג ומועד
+   טלוויזיה ורדיו
+   ילדות נשכחת
+   לבוש אופנה והנעלה
+   מוזיקה שיר וזמר
+   מזון ומשקה
+   משחקים וצעצועים
+   מתחם מורים
+   נוסטלגיה בצה”ל
+   ספורט
+   ספרות נוסטלגית
+   עבודה ומלאכה
+   פוליטיקה ובחירות
+   רדיו נוסטלגיה
+   רכב ותחבורה
+   רשת חברתית
+   שונות
+   שירותי גולש
+   שפה עברית
+   תיאטרון עברי
+   תקשורת מדיה ופרסום

האתר מוקדש לזכרו של
 יוסי פשרמן (פשי) ז"ל
2003 – 1954

מעל ל - 1100
סרטוני וידאו נוסטלגיים
בארכיון הוידאו שבאתר

יום העצמאות ה-7
 

הצוללת דקר
 

תל אביב הקטנה
 
 




עסקים שהיו

מפעל קרחהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

יצור בלוקים של קרח הייתה תעשיה גדולה בישראל בזמנו.

היצרנים היו מקפיאים מים בתוך שרוולי מתכת שנקראו "בלוקים". לאחר שהמים היו קופאים בתהליך יצור מזורז היה נפתח שרוול המתכת והבלוק היה יוצא אל מחוץ לשרוול, וגולש לנקודת איסוף שם היו מצטברים בלוקים רבים.
בנקודה זו היה מוכר הקרח
אוסף את הבלוקים, מעמיס אותם על עגלה רתומה לסוס, ויוצא לכיוון השכונות.

בין מפעל הקרח ובין מוכרי הקרח היו מאבקים רבים. מוכרי הקרח טענו שהיצרנים מוכרים שירות לצרכן ובכך מקפדים את פרנסתם, ואילו היצרנים טענו שמוכרי הקרח מפקיעים את המחירים ולצרכנים אין בררה אלא להגיע עד פתח המפעל כדי לרכוש את הקרח במחירים "סבירים".

הממשלה נכנסה למחלוקת שבין שני גורמים אלה שחשיבותם בימים ההם למשק הבית הייתה עצומה, והוחלט על פיקוח הן על היצרנים והן על מחירי הקרח לצרכן. אי לכך היו שנים שבפתח כל מפעל קרח עמד שוטר שבדק שהמפעל לא מוכר קרח ישירות לצרכן, ואילו בעיר הסתובבו שוטרים שבדקו שמוכר הקרח לא מפקיע את מחירו של בלוק הקרח.

 

 

 

 

 

 

 

 

זכרונות:
"...היה אחד כזה ביפו, ואני הייתי קונה שם כמה בלוקים לפני שהייתי נוסע לעבודה בנגב. הייתי מניח את הבלוקים במושב האחורי של הטנדר, סוגר את השמשות, וכל היום היה קריר ונעים במכונית (הבלוקים היו שורדים עד הערב)...."

דובה פרימרמן


 
קרח - הנחיות לאזרח

לפני הרבה שנים, מכרו קרח ברחובות, עם המלקחיים הגדולים האלה ממתכת שהיו צריכים לתפוס את הרבע-בלוק. אני לא יודע איך זה היה אצל ילדים אחרים, אבל אני......

 
למידע המלא



מק-דוידהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

 

ב-1977 קם בחור מלא מרץ בשם יגאל זומר ופתח מסעדת המבורגרים שנשאה את השם "מק-דויד".

בארץ נטולת המבורגרים כמו ישראל, לאחר סגירת "וימפי" הזכורה שלא לטוב, וכאשר "בורגר ראנץ'" היתה אף היא בחיתוליה, התקבלו ההמבורגרים החדשים והבכלל-לא-רעים בברכה, ועד מהרה נפתחו סניפים נוספים והרשת פרחה, עד שהגיעה בשיאה ל-31 סניפים ברחבי הארץ.
הדבר הגיע עד כדי כך שענקית ההמבורגרים העולמית "מק-דונלד'ס", עוד בטרם היו לה סניפים בארץ, תבעה אותם לדין על השימוש בשם מותג הדומה לשלהם, ולמרבה ההפתעה קבע בית המשפט כי על אף הדמיון השם "מק-דויד" הינו כשר ממש כמו ההמבורגרים שלהם. עם זאת, התחרות עם "בורגר ראנץ'" היתה קשה, למירוץ נוספו גם רשתות בינלאומיות כמו "מק-דונלד'ס" ו"ברגר-קינג", ורשתות ישראליות נוספות;

הרשת נקלעה לקשיים כלכליים ונאלצה לסגור את סניפיה, עד שכיום נותר לפליטה סניף אחד בלבד בשכונת נווה שאנן שבחיפה, שעודנו מחזיק מעמד איכשהו.




משי זקס.הרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

רשת חנויות שהיו לה סניפים בתל אביב חיפה רמת גן ירושלים ועכו, שעסקה בשיווק בדי משי שיוצרי על ידי מפעל משי זקס.

חנויות "משי זקס" נסגרו בעקבות ירידת הביקוש לבד לתפירה עצמית  בשנות ה - 70.


זכרונות:

"...משי זקס הייתה החנות אליה היינו הולכות לבחור בדים לקראת בוא תופרת הבית. משם לחנות הסדקית - להתאים חוטים, כפתורים וכו' לאותם בדים.
אח"כ מבשלים לקראת אותו יום (גם בשביל התופרת) ודואגים לסלק את הגברים...".

אסתר כרמל
 e-carmel@zahav.net.il




סטודיו לריקודהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

בשנים ההם רקדו וואלס טנגו טוויסט ופסדובלה. רקדו את הריקודים הללו בכל הזדמנות ובעיקר בבר מצוות ובחתונות.

הגברים הלכו לסטודיו כדי ללמוד כיצד לרקוד בלי לדרוך על רגלי בת הזוג. הבחורות שלא מצאו חתן - מצאו אף הן את דרכן לבתי הספר הללו, כדי לא לבייש את עצמן בארוע הקרוב, ולהעלות את הסיכויים למצוא שידוך טוב.

 

 

היו הרבה בית ספר לריקוד בערים הגדולות, שחלקם קראו לעצמם "סטודיו לריקוד", והמפורסם ביותר היה הסטודיו של "סמי ובנו", בתל אביב.

 

  

    

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

סמי מלמד טנגו 

 

בקרו בעמוד הפייסבוק של אתר נוסטלגיה אונליין




סלון לתפירת לבניםהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה.




סנדלריההרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

הסנדלרייה הייתה בית עסק שהיה אפשר למצוא שכמותו בכל שכונה, זאת כיוון שבזמנו מספר הזוגות שהיו לכל אדם היה מוגבל ביותר, ולא מיהרו להשליך את הנעליים, גם אם הפכו ללוחצות, נפגעו נקרעו או נשחקו.

 

 

 

 

 בסנדלרייה היה הסנדלר מתאים לכל נעל את הפיתרון עבורה: את זאת היה מרחיב, לשנייה היה מחליף סוליה, לשלישית מחליף עקב ולאחרת היה גוזר את ראשה, כדי שתתאים לעוד קצת זמן.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 




ספרייה עירוניתהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה.

 

תגובות:
פורטל "ספרות נוסטלגית" נגע לצפור נפשי. הרבה לפני שיכולתי לקרוא הכל האופן וירטואלי נתנו לי הורי מתנה שאין שניה לה: חברות (בתשלום!) בספרית "רות" על הכרמל, מאחורי מגרש הפועל. הבניין עדיין קיים וליבי מתחמם כל פעם כשאני עוברת לידו. אך הוא סגור! מהספרייה יכולת לשאול ספר אחד בלבד - כל יומיים. על גלגליות הייתי מתגלגלת לספריה, עולה במדרגות השישי, ויושבת שעות לבחור את הספר האחד שיספק אותי: הריח הנכון, הכתב (היום קוראים לזה גופן או פונט), האיורים (שנעלמו כליל, ככל שהתבגרתי). ישבתי על הרצפה שעליה היה שטיח מהוה ובדקתי-קראתי כל ספר במדף, עד שמצאתי את האחד והיחיד להיום. ואחר כך התגלגלתי הביתה וקראתי תוך כדי התגלגלות. וכשהגעתי הביתה כבר גמרתי את הספר, ושוב לא היה מה לעשות, כי הייתי מראשוני הנרדים, לא עניין אותי תנועות נוער ולרוץ בחוץ... את, במסגרת בספריות שנעלמו, אנא מצאו מה קרה לאוצר שהיה בספרית רות, על הכרמל, ברחוב מחניים. ובספריה הגדולה יותר שהייתה ליד התיאטרון, בהדר. בבקשה...

רותי אקדיש
rutieeck@gmail.com 




ספרייה פרטיתהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה.




ספריית השאלה בחנויותהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

  

חלק מחנויות מכשירי הכתיבה היו מחזיקות גם ספרי השאלה. אלה אמנם לא היו מסודרים במדפים כמו בספריה העירונית וחלקם היו במצב איום ונורא, אבל היה אפשר לקחת כל ספר שרצית, אפילו כזה המיועד "לילדים גדולים יותר", שבספריה העירונית הספרנית לא הייתה מאפשרת לנו לקחת. לכן כאשר סיימנו את הספרים המתאימים לגיל שלנו בספריה העירונית, היינו הולכים לספריות הפרטיות.

 




ספריית וידאו.הרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה.




פוטו שכונתיהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

ראו בערך צלמניה




פנסיוןהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

הפנסיון היה בית עסק שנוהל על ידי המשפחה בעלת הנכס שבדרך כלל הייתה גם גרה בו.

להבדיל מבתי המלון או בתי הבראה הפנסיון היה בית אירוח קטן ואינטימי, אליו הגיעו אורחים בעיקר בשל היכרות מוקדמת עם בעלי הפנסיון שבעליו דברו את שפת האורח, כך יצא שהייקים הלכו לפנסיונים של ייקים, ההונגרים להונגרים, וכן הלאה.

הפנסיונים היו ספרטניים משהו בעיצובם ללא פינוקים מיותרים, אך תמיד עם טיפול אישי מצד בעל הבית, אוכל טוב וחדרים נקיים.

העיירה נהרייה הייתה משופעת בפנסיונים בזמנו, כך גם טבעון, צפת, נתניה ועוד. כל הפנסיונים נסגרו במהלך השנים כשבעלי המקום הזדקנו או הלכו לעולמם, והנדל"ן האטרקטיבי הומר למבנה גדול או שהפנסיון הפך להיות לבית אבות.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 









 
הצטרפו אלינו גם בפייסבוק
עדכונים - בלוגים - אירועים - אלבומי תמונות - סרטונים נדירים


שלח דף זה לחבר תגובות, הערות, והוספת מידע, מושגים ונושאים למנוי חינם על מגזין הנוסטלגיה"כובע טמבל" הוסף למועדפים



כל הזכויות שמורות © לאתר נוסטלגיה אונליין ו/או לבעלי התכנים, הדימויים והתצלומים.