חיפוש:   בכל האתר  בשמות הערכים  בקרדיטים     חפש  |  חיפוש תמונות בנושא:   חפש
   מפת האתר  |   כרגע באתר: 159 מבקרים   |  כניסה לדף האישי    
עורך: דייויד סלע
דבר העורך כתבו לעורך
| עמוד הבית | מי אנחנו | מרכז מידע לגולש | על נוסטלגיה ורטרו | קרדיטים | צרו קשר | גולשים כותבים
 

+   אביזרים וחפצים
+   אוספים ותחביבים
+   אז - וכעת
+   אירועים ושנים
+   ארכיון האישים
+   ארכיון הוידאו
+   ארכיון הישראליאנה
+   ארכיון הכרזות
+   ארכיון המצגות
+   ארכיון הקול
+   אתרי נוסטלגיה
+   בידור ופנאי
+   בקיבוץ
+   בריאות, טיפוח וניקיון
+   בשכונה
+   בתים ומבנים מספרים
+   גלויות בולים וסמלים
+   דירה ובניין
+   היום בהיסטוריה
+   המקום בו גרנו
+   העפלה ועליות לא”י
+   חג ומועד
+   טלוויזיה ורדיו
+   ילדות נשכחת
+   לבוש אופנה והנעלה
+   מוזיקה שיר וזמר
+   מזון ומשקה
+   משחקים וצעצועים
+   מתחם מורים
+   נוסטלגיה בצה”ל
+   ספורט
+   ספרות נוסטלגית
+   עבודה ומלאכה
+   פוליטיקה ובחירות
+   רדיו נוסטלגיה
+   רכב ותחבורה
+   רשת חברתית
+   שונות
+   שירותי גולש
+   שפה עברית
+   תיאטרון עברי
+   תקשורת מדיה ופרסום

האתר מוקדש לזכרו של
 יוסי פשרמן (פשי) ז"ל
2003 – 1954

מעל ל - 1100
סרטוני וידאו נוסטלגיים
בארכיון הוידאו שבאתר

יום העצמאות ה-7
 

הצוללת דקר
 

תל אביב הקטנה
 
 




פריטים אישיים

טרנזיסטורהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

מי אמר שהקידמה לא הביאה בכנפיה גם דברים טובים? אחד מהם היה הטרנזיסטור, שאפשר לנו להתנתק מרדיו המנורות הגדול והמגושם ונתן לנו אפשרות להיות מחוברים לעולם המידע והבידור - גם כאשר אין אנו נמצאים ליד המקלט בבית.

בתחילה היו הטרנזיסטורים מתחברים לתקע החשמל שבבית, ולאחר מכן החלו להופיע טרנזיסטורים כאלה שהיה אפשר, הפלא ופלא, להכניס לבטנם מספר סוללות ולצאת איתם מהבית.
במהירות רבה מוזערו מכשירי הטרנזיסטור עד שהיה אפשר לשאת אותם ביד בקלות, ולקחת אותם איתנו לחוף הים, למילואים, לפיקניק ובעצם לכל מקום.

 

 

 

היו אנשים שהפלא האלקטרוני הזה היה כל כך חזק עבורם שהם נצמדו לטרנזיסטור בכל שעה, והיה זה מראה שכיח לראות אנשים הולכים ברחוב כאשר ידם האחת מצמידה מכשיר רדיו טרנזיסטור לאוזנם.



 

כאשר בשנות ה-70 החלו לשדר את התכנית "שירים ושערים", היה אפשר לשמוע ביום שבת בצהרים את התכנית כמעט בכל מקום, וכמעט כל מי שהלך לאצטדיון נשא עימו טרנזיסטור קטן כדי להיות מעודכן בקורה במגרשים האחרים, עד כי האצטדיון היה כרמקול ענק אחד. לעומת זאת היו כאלה שלא נתנו לגלי הרדיו שלהם ל"התבזבז", והקפידו לחבוש אוזניה קטנטנה ששידרה ישירות מהטרנזיסטור לאוזנם בלבד...

 


 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 
''...במבוא הבית התיר את האופנים משרשרתם והוליכם החוצה. השעה היתה רק שש ורבע, אך הזקן לנדואר הרומני, גלוח ראש, במכנסים קצרים, כבר עמד על המדרכה, ידו אחת אוחזת בטרנזיסטור המזמזם את חדשות הבוקר והאחרת ברצועת הכלב, המזוקף על רגליו האחוריות בצד גדר-הלבנים...''.
אהרון מגד, "היינץ ובנו והרוח הרעה", הוצאת עם עובד, עמוד 9.


"טנגו תורנות", להקת פיקוד מרכז, י. גמזו / עממי:
"...תורנות בבסיס / בקבוקים של "עסיס" / וטרנזיסטור קטן / פה מנעים את הזמן / בוא ואל תתפלא / אם באור לא מלא או-טו-טו המורל כבר עולה - עולה!...".


מעבר לתצוגת אוסף טרנזיסטורים




ידית גילוח.הרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

 ידית גילוח הייתה מן ידית מוארכת בצורת צינור עם מכסה בראשה שהיה נפתח לקבלת סכין הגילוח, בעזרת הברגה של בורג בבסיסה.

משחת הגילוח ומברשת הגילוח היה פריטים נוספים בטקס הגילוח היומי.




יומן אישיהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה.




יומן סבן סטארהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

יומן ה"סבן סטאר" (שבעה כוכבים) היה ה"בלקברי" של הימים ההם.
יומן "משוכלל" עם מדורים ומחיצות וכל מיני פיצ'פקס, שהסנובים של הימים ההם (שלא הספיק להם סתם מחברת או יומן פשוט) - השתמשו בהנאה רבה.

 

 

 

 

 

 

 

 




ילקוט עורהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

 
הילקוטים של פעם היו עשויים עור. היו בהם מספר תאים, הם היו נסגרים בעזרת מנעול והמהדרין היו נועלים את המנעול עם מפתח.
בזוויות הילקוט היו פינות ממתכת שנועדו להגן עליו אך שמשו אותנו גם במלחמות הילקוטים שניהלנו מדי פעם, ולחטוף מכה מפינת מתכת של ילקוט היה ממש לא נעים. היה גם לא נעים לסחוב את הילקוט הכבד והמגושם הזה, בעזרת ידית הנשיאה או על הגב בעזרת שתי רצועות עור.
 

אריק איינשטיין שר: "אני רואה אותה בדרך לגימנסיה" (י. רוטבליט / מ. גבריאלוב):
"...אני רואה אותה בדרך לגימנסיה, עם הילקוט ובתלבושת אחידה, / בעוד שנה כבר לא תהיה יותר ילדה, / אני חושב שבשבילי היא אבודה...".

 
 
 
 
 
                  
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 



כדור שלגהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

כדור פלסטיק שקוף ובתוכו עולם קטן, פעם כפר קטן בשוויץ או חיות או פרחים, הכל מקיטש פלסטי צבעוני. כשהיו הופכים את הכדור ומושיבים אותו במהירות על כנו - היו יורדים מחלקו העליון לחלקו התחתון פתיתי פלסטיק קלים, המדמים שלג.


''...בביתן היו פזורות המון מזכרות...כדורי זכוכית ממולאי מים אשר הופכים או מטלטלים אותם מיד מתחילים פתיתי-שלג מזוייפים לרדת אט-אט על מיניאטורה של ביקתת-איכרים או על צריח כנסיה כפרית...''.
עמוס עוז, "הר העצה הרעה", הוצאת עם עובד, עמודים 40 - 41.




כף נעלייםהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע למושג זה

 

 




כרטיס טיפת חלבהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

 

 

לאחר ששבנו הביתה מבית היולדות היו הורינו לוקחים אותנו לתחנת הטיפול ביונקים או בשמה החדש טיפת חלב.
שם האחיות היו שוקלות, מודדות, מחסנות אותנו, ונותנות הדרכות לאימהות החדשות.
 

 

 

 

 

 




כרטיס עולההרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה.

ראו עוד בערך תעודת עולה בפרק פריטים אישיים




כרטיס תעסוקההרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

בשנים שלאחר קום המדינה היו עובדים שנחשבו כ"חיוניים" במקום עבודתם, בעיקר במקומות עבודה שתרמו למאמץ הביטחוני. עובדים אלה שוחררו משירות המילואים, ובמקום פנקס מילואים הם נשאו עימם את כרטיס התעסוקה.

 

בקרו גם בפרק חפצים שהיו בבית




כרטיסיית אוטובוסהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
כרטיסיית אוטובוס הייתה פריט נוסף שהיה בכליו של כמעט כל אחד בשנים ההם.

הייתה זו כרטיסיית קרטון שתמורתה שולמה מראש והיא אפשרה כתריסר ולעיתים יותר של נסיעות. לא היה קיים בכל אוטובוס (כמו בכרטיס ה"חופשי חודשי" שהחליף את הכרטיסייה הישנה), אלא רק בקו בו היית נוסע קבוע או בקווים בהם התשלום עבור הנסיעה - היה זהה לתשלום בעבור הנסיעה בקו בו היית משתמש באופן קבוע.


אנשים רכשו את הכרטיסייה למטרות חיסכון, כיוון שעלות סך הנסיעות שהכרטיסייה אפשרה הייתה נמוכה במעט אל מול המחיר שהיה משולם, אילו היה הנוסע משלם על כל נסיעה בנפרד.
 
 
 
 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

זכרונות:

"...אני זוכר את מוכר הכרטיסיות לאוטובוס בבאר שבע משנות ה - 70, שעמד בתחנת המוצא הראשית של חברת האוטובוסים העירונית של אז שהייתה בעיר העתיקה בין הרחובות קרן-קיימת לעצמאות (כיום יש שם מדרחוב). היה זה קשיש קטן קומה עם מראה מרופט, כנראה טיפוס אידישאי שהיה מצוייד בתיק עור בצורה דומה לתיקים ישנים של נהגי אוטובוס ושמתוכו הוא היה מוכר כרטיסיות-ניקוב מנייר לסוגיהן כמו רגילה, נוער, פנסיונר וכדומה...".

אבי




לוח הכפלהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

פריט חשוב לכל תלמיד בשנים ההם, כל אלה שלא הסתדרו עם החשבונייה בעידן שלפני המצאת מחשב הכיס.

היו ילדים שהיה להם את לוח הכפל הזה על דף נייר מקרטון.  אלה היו התלמידים הטובים, שהמחברות שלהם היו עטופות. שאר הילדים השתמשו בלוח הכפל שהיה מודפס על חלקה האחורי של מחברת החשבון.  "...ובכן ילדים...בואו נשמע כעת את שמעון...שמעון, כמה זה חמש כפול חמש???  (שמעון הופך במהרה את המחברת ומציץ בחלקה האחורי)  "...אה..אה... חמש כפול חמש זה שלושים.....לא???  אהה רגע, טעיתי בשורה...".

 

 

 

 

 

 

 

 

 

רטרו:

 









 
הצטרפו אלינו גם בפייסבוק
עדכונים - בלוגים - אירועים - אלבומי תמונות - סרטונים נדירים


שלח דף זה לחבר תגובות, הערות, והוספת מידע, מושגים ונושאים למנוי חינם על מגזין הנוסטלגיה"כובע טמבל" הוסף למועדפים



כל הזכויות שמורות © לאתר נוסטלגיה אונליין ו/או לבעלי התכנים, הדימויים והתצלומים.