חיפוש:   בכל האתר  בשמות הערכים  בקרדיטים     חפש  |  חיפוש תמונות בנושא:   חפש
   מפת האתר  |   כרגע באתר: 163 מבקרים   |  כניסה לדף האישי    
עורך: דייויד סלע
דבר העורך כתבו לעורך
| עמוד הבית | מי אנחנו | מרכז מידע לגולש | על נוסטלגיה ורטרו | קרדיטים | צרו קשר | גולשים כותבים
 

+   אביזרים וחפצים
+   אוספים ותחביבים
+   אז - וכעת
+   אירועים ושנים
+   ארכיון האישים
+   ארכיון הוידאו
+   ארכיון הישראליאנה
+   ארכיון הכרזות
+   ארכיון המצגות
+   ארכיון הקול
+   אתרי נוסטלגיה
+   בידור ופנאי
+   בקיבוץ
+   בריאות, טיפוח וניקיון
+   בשכונה
+   בתים ומבנים מספרים
+   גלויות בולים וסמלים
+   דירה ובניין
+   היום בהיסטוריה
+   המקום בו גרנו
+   העפלה ועליות לא”י
+   חג ומועד
+   טלוויזיה ורדיו
+   ילדות נשכחת
+   לבוש אופנה והנעלה
+   מוזיקה שיר וזמר
+   מזון ומשקה
+   משחקים וצעצועים
+   מתחם מורים
+   נוסטלגיה בצה”ל
+   ספורט
+   ספרות נוסטלגית
+   עבודה ומלאכה
+   פוליטיקה ובחירות
+   רדיו נוסטלגיה
+   רכב ותחבורה
+   רשת חברתית
+   שונות
+   שירותי גולש
+   שפה עברית
+   תיאטרון עברי
+   תקשורת מדיה ופרסום

האתר מוקדש לזכרו של
 יוסי פשרמן (פשי) ז"ל
2003 – 1954

מעל ל - 1100
סרטוני וידאו נוסטלגיים
בארכיון הוידאו שבאתר

יום העצמאות ה-7
 

הצוללת דקר
 

תל אביב הקטנה
 
 




פריטים אישיים

ספר זכרונותהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

 

 

 

 

 

 

   

 

לכולם היה ספר זכרונות וכולם היו כותבים לכולם בספר שלהם "זכרונות".
היה זה ספר בעל כריכה עבה, לעיתים היה בו חור עגול ובו תמונה, כאשר היית הופך את דף הכריכה הייתה רואה את כל התמונה שרק חלק ממנה ניבט אליך מחור הכריכה.
הספר היה בעל דפים לבנים ריקים כשקיבלת אותו, וצפייתך הייתה שהוא ימלא בכמה שיותר ברכות וזכרונות, ואם אפשר לקבל זכרון מהמלכה של הכיתה - מה טוב.

היו כל מיני סגנונות לכתיבת זכרון. היו שני משפטים סטנדרטיים שחזרו עליהם כל כך הרבה בספרי הזכרונות, שהם זכורים היטב עד עצם היום הזה.

הראשון : "...על החלון ישבתי, לך זכרון כתבתי, פתאום נשבר העיפרון - וזהו סוף הזכרון...".
והשני היה: - "...
מה אכתוב לך לא אדע, שיר סיפור או אגדה, לכן אכתוב רק שתי מילים - יברכך האלוהים...".


את הזכרונות היו מקשטים במדבקות קטנות, בפרסים או בציורים צבעוניים, והיו כאלה שלא הסתפקו בכל שטח הדף והיו מקפלים את קצהו ורושמים עלו משהו כמו: "סוד כמוס לפרה ולסוס", או  "כל הפותח - כלב נובח", או - "כל המציץ במשולש / ראשו מלא קש", "סוד כמוס, קיפול מאחור / למה פתחת, איזה חמור"..., וכו'.
  

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 


 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

  

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 


לצפיה בכל התגובות - לחצו כאן




סקטים.הרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

אלה הם ה"גלגליות" המקוריות, אלא של הימים ההם.

להבדיל מהגלגליות המצ'ופרות של היום - הסקטים היו פשוטים להפליא: פס מתכת ברוחב הסוליה המתחבר לחלקו התחתון של הנעל בעזרת רצועת עור קצרה. הגלגלים היו עשויים ממיסבים ממתכת ("
קוגלאגרים") לא כמו היום מגומי. לכן בזמנו כשהיינו טסים על הסקטים - היה נוצר רעש גדול וכל השכונה הייתה שומעת.
מקור המילה זה פשוט מהמילה "החלקה" באנגלית  Skating.


ציפי שביט שרה בלהיטה "כולם הלכו לג'מבו" (י. טהר-לב / יפני):
"...אחרי שקצת חיכיתי / תפסתי את הסקטים / אבל פתאום נפלתי / הרגל נשברה / עשו לי תיכף גבס / כה לבן וצח / צחקתי ובכיתי לי /בערך כך: / כולם הלכו לג'מבו /ג'מבו ג'מבו / הלכו הם והשאירו / ילדה קטנה לבד...".

                     

                             


האיור מתוך הספר אמת או חובה - משחקי ילדות שאהבנו. דייויד סלע / הוצאת כתר
מאייר: איתן קדמי.




סרגל חישובהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 


פריט שהיה בשימוש של האחים הגדולים, שלמדו הנדסה ועוד כל מיני דברים חשובים, בתקופה שלפני שהומצא המחשבון האישי. הם היו שולפים אותו, את הסרגל המסובך הזה, מנדנו כאילו שלפו חרב יקרה, מביטים בו בצמצום גבינים המראה שהם מאוד עסוקים ומאוד חשובים, מסיעים ימינה ושמאלה את חלקיו הנעים כאילו היו אלה מנגנוני קומבינציה של כספת, ולבסוף רושמים במחברתם משהו חסר פשר....
לאחר שנים של שימוש בסרגל הזה החלו להופיע ממחשבוני הכיס הראשונים, שהיו שונים מהמחשבונים שאנחנו מכירים היום אם רציתם למשל לחבר שני מספרים, הייתם צריכים להקליד את המספר הראשון, ללחוץ על מקש Enter, להקליד את המספר השני, ואח"כ ללחוץ על מקש + , וכן הלאה.




סרגל נגריםהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה.




סרגל עץהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

לפני עידן הפלסטיק היה קיים העידן הטבעי. המוצרים היו עשויים מחומרים טבעיים בלבד.




עגלה-.הרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

משטח עץ שלחלקו התחתון היו מורכבים גלגלי "קוגלגרים" (מסבים) או גלגלי גומי קטנים.

היו לוקחים את העגלה למעלה הרחוב או גבעה, מתיישבים עליה ומגלגלים במהירות.

העגלה הייתה פופולארית בעיקר בחיפה, בשל העליות הרבות שבה.
המהדרים היו מוסיפים לחלקה האחד של העגלה מבנה עץ בצורת האות "חית", ודוחפים את העגלה במורד תוך כדי הישענות על מסגרת העץ. לחלקה האחורי של העגלה היו מחברים במסמרים חתיכה של צמיג, בשעת הצורך ובעיקר בנסיעה במהירות גבוהה בירידה - היו לוחצים עם הרגל על חתיכת הצמיג, פעולה שהייתה יוצרת חיכוך ומסייעת לעצירה.

 

          

האיור מתוך הספר אמת או חובה - משחקי ילדות שאהבנו. דייויד סלע / הוצאת כתר
מאייר: איתן קדמי.

 

 




עגלת תינוקהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

הילדים של שנות ה-50 הוטמנו בתוך עגלה המזכירה במעט את הדגם המוקדם של טנק המרכבה. 

 

אפשר היה להבין את חרדותיה של האם העבריה, בשנים ההם שלאחר השואה וכל השאר, ולכן אף אחד לא תהה מדוע העולל מאופסן בתוך הכלוב המגושם הזה, בעל דפנות עבות מעץ וריפוד פנים מסיבי שהיה יכול לשמש כחדר אטום תקני לכל דבר. כל המתקן  הזה התנייע על גלגלי גומי גדולים. 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

התמונה באדיבות Israelimages.com / Hashomer Hatzair ©
 
 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

  

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

  

 

 

 

 

 

בועז שרעבי שר בלהיטו "חייך וחיי" (ד. ברק / ב. שרעבי):
"...בחצי היום / מדי הקרב עליך / בשערך מקום / לאלף נשותיך / ובנחלה / תינוק עגול בעגלה...".


לצפיה בכל התגובות - לחצו כאן
 

 

בקרו בעמוד הפייסבוק של אתר נוסטלגיה אונליין  




עט גלובוסהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

עט גלובוס היה העט הכדורי שכולם השתמשו בו, אם כי היו כאלה שידם לא הייתה משגת לרכוש את העט עצמו, לכן הם נאלצו להסתפק בכתיבה ברפיל הדק.    
העט עצמו היה "פטנט". היינו לוחצים על הלחצן בראשו והנה - חזיז ורעם - ראש העט היה מציץ בתחתית, לחיצה נוספת - וראש העט נעלם.
לכולם היה עט מפלסטיק, חוץ מאלה שהיה להם עט ממתכת כסופה. בראשו הייתה מן ידית זעירה שעליה הם היו לוחצים בעזרת האגודל כלפי מטה, הידית הייתה יורדת מעט בעזרת קפיץ וננעלת בתנועת סיבוב קלה בתוך מגרעת. כל עוד הידית הייתה לחוצה במגרעת, בצבץ קצה העט בתחתית והיה אפשר לכתוב בו, ואם סיימת לכתוב היית משחרר בלחיצת אגודל את הידית מהמגרעת, וזו הייתה קופצת בחינניות למעלה וקצה העט היה נעלם בתוך גוף המתכת. 

ליחידי סגולה היה גם עט מחליף צבעים. היה זה עט של שני רפילים, כחול ואדום, שנקראה "דו-כתב" והיה גם עט עבה ובתוכו כמה רפילים במספר צבעים, על גוף העט היו מספר לחצנים בצבעים שונים. היית לוחץ על לחצן בצבע ירוק והנה יש לך עט בצבע ירוק, וכן הלאה.

בית החרושת לעטים כדוריים ''גלובוס'' הוקם בתל אביב על ידי סוחר בענף מכשירי הכתיבה בשם לאוטמן, אביו של התעשיין וחתן פרס ישראל דב לאוטמן, שהקים את מפעל "דלתא" לטקסטיל


                       

רביעיית מועדון התיאטרון שרה בשירם של ד. אלמגור / י. זראי, "שוברט":
"...בדירתו אשר ב"רסקו" / (שני חדרים והול קטן) / ישב עם ערב קומפוזיטור, / מלחין צעיר ומחונן. / אל הפסנתר ניגש לפתע / נטל נייר-תווים צחור / ובראשו רשם ב"גלובוס" / זו הסימפוניה במי מינור...".




עט מחליף תמונההרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

להבדיל מהעט גלובוס והעט נובע ששימשו לכתיבה, עט זה - למרות שהיה אפשר גם לכתוב איתו - שימש בעיקר כדי להשוויץ בנועזות ובפתיחות של בעליה: על גוף העט היו בדרך כלל דמויות של נשים נאות, ואם הפכת את העט - היו בגדי הנערה המצודדת נושרים ממנה וחמוקיה התגלו לעיניי כול. מן "פטנט קונץ" שכזה, שהשאיר את כל אלה שצפו בו לראשונה נדהמים ומרוגשים, בשנים בהם חוברות גמד וספרי פאני היל היו שיא הפתיחות המינית.




עט נובעהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

 

היום, כשמישהו מוציא מכליו עט נובע, הוא מיד משדר לסביבה יוקרה ויחודיות.

בזמנו, ועד שבירו ההונגרי המציא את העט הכדורי - עט נובע היה כלי הכתיבה העיקרי בעידן שבין הכתיבה עם נוצה והכתיבה בעט גלובוס בעל הכדורית המתגלגלת.

העטים הנובעים של אז היו בעיקר מסורבלים, ואין להשוותם עם עטי היוקרה של היום כמו מונט - בלנט ודומיהם.

 


לעט בזמנו היה בבטן מן מיכל שאותו היה צריך להזין בדיו. (שלא כמו המיכלים החד פעמיים מפלסטיק שיש כיום).
לצורך הזנת הנוזל מקסת הדיו, היו משתמשים במשאבה שהייתה בחלקו העליון של העט, וכמה שלא נזהרת - ברוב המקרים הייתה מסתיימת משימת מילוי הדיו עם כתמים על אצבעותיך. המבוגרים בינינו וודאי זוכרים את השולחנות הישנים בבית הספר שבקדמתם היה חור אשר היה מיועד לקסת הדיו. איזור זה תמיד היה מוכתם בדיו שנשפך.

                    

 



לאחר שהעט התמלא בדיו, היה אפשר התחיל לכתוב, בזהירות, כיוון שעטים רבים "נזלו" והכתימו את דף הניר. לכל כותב היה סופג דיו, מן מתקן ידני שחלקו התחתון היה גלילי ומרופד בניר סופג. אם העט היה מוציא יותר דיו מאשר נתבקש - מיד היו לוחצים את הסופג דיו אל מול הניר, וממשיכים הלאה.

 



 

 

 

 

 

 

 

 

הציפורן של העט הייתה גם כן סיפור שלם, היו כל מיני סוגי ציפורן, הטובה ביותר הייתה בעלת ציפוי זהב והייתה נדירה מאוד.

 

 

 

 





מאחר והתקופה ההיא הייתה תקופה בה לכל דבר היה ערך, לא היו זורקים עטים שהתקלקלו, אלא היו לוקחים אותם למתקן עטים. בזמנו היה זה מקצוע מכובד ונדרש. מתקן העטים היה מתאים ציפורן חדשה לעט הנובע, משפץ את המשאבה ועושה אובר - אול כללי.
הזמנים עברו. כיום רובנו כותבים ב"פילוט", ומראה של עט נובע מעלה בנו זיכרון רחוק...

 

  

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

''...אבא היה...מחופר בין ספרים וכרטיסיות, עטו הנובע חורק בדממה ונעצר ומהרהר ושוב חורק, כמו מכרסם וחופר מנהרה...''.
עמוס עוז, ''פנתר במרתף'', הוצאת כתר, עמוד 26.




עט פרקרהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה.

 

 

 

בקרו בעמוד הפייסבוק של אתר נוסטלגיה אונליין  




ערכת גילוח וכלי רחצההרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

                              

ערכת גילוח וכלי רחצה, נקראה גם "נססר". הייתה כמעט לכל גבר. הייתה זאת במשך שנים המתנה הקלאסית לאלה שהתחילו להתגלח, לאלה שהתגייסו לצבא ולאלה שהלכו למילואים.

היו כל מיני סוגי ערכות כאלה, מפשוטות מאוד ועד יוקרתיות. הערכה "השווה" הייתה עשויה מתיק סקאיי בצבע חום שדימה עור והיה נפתח על ידי ריצ'רץ. בתוכו היו גומיות שתפסו מספר קופסאות קטנות, הקופסאות בערכה הפשוטה היו מפלסטיק, בזאת היוקרתית יותר היו ממתכת כסופה דקה.
בתוך הקופסאות האלה היו אמורים להכניס את ידית הגילוח, את המברשת, את הדיספנסר עם סכיני הגילוח והיה גם מקום למברשת ומשחת שיניים. בדרך כלל לאחר זמן מה אבדו חלק מהקופסאות ובמקומם אותרו אחרות,  אבל הן לא התאימו בדרך כלל לגומיות שהיו אמורות לאחוז בהן.


בקרו גם בפרק חפצים שהיו בבית









 
הצטרפו אלינו גם בפייסבוק
עדכונים - בלוגים - אירועים - אלבומי תמונות - סרטונים נדירים


שלח דף זה לחבר תגובות, הערות, והוספת מידע, מושגים ונושאים למנוי חינם על מגזין הנוסטלגיה"כובע טמבל" הוסף למועדפים



כל הזכויות שמורות © לאתר נוסטלגיה אונליין ו/או לבעלי התכנים, הדימויים והתצלומים.