חיפוש:   בכל האתר  בשמות הערכים  בקרדיטים     חפש  |  חיפוש תמונות בנושא:   חפש
   מפת האתר  |   כרגע באתר: 166 מבקרים   |  כניסה לדף האישי    
עורך: דייויד סלע
דבר העורך כתבו לעורך
| עמוד הבית | מי אנחנו | מרכז מידע לגולש | על נוסטלגיה ורטרו | קרדיטים | צרו קשר | גולשים כותבים
 

+   אביזרים וחפצים
+   אוספים ותחביבים
+   אז - וכעת
+   אירועים ושנים
+   ארכיון האישים
+   ארכיון הוידאו
+   ארכיון הישראליאנה
+   ארכיון הכרזות
+   ארכיון המצגות
+   ארכיון הקול
+   אתרי נוסטלגיה
+   בידור ופנאי
+   בקיבוץ
+   בריאות, טיפוח וניקיון
+   בשכונה
+   בתים ומבנים מספרים
+   גלויות בולים וסמלים
+   דירה ובניין
+   היום בהיסטוריה
+   המקום בו גרנו
+   העפלה ועליות לא”י
+   חג ומועד
+   טלוויזיה ורדיו
+   ילדות נשכחת
+   לבוש אופנה והנעלה
+   מוזיקה שיר וזמר
+   מזון ומשקה
+   משחקים וצעצועים
+   מתחם מורים
+   נוסטלגיה בצה”ל
+   ספורט
+   ספרות נוסטלגית
+   עבודה ומלאכה
+   פוליטיקה ובחירות
+   רדיו נוסטלגיה
+   רכב ותחבורה
+   רשת חברתית
+   שונות
+   שירותי גולש
+   שפה עברית
+   תיאטרון עברי
+   תקשורת מדיה ופרסום

האתר מוקדש לזכרו של
 יוסי פשרמן (פשי) ז"ל
2003 – 1954

מעל ל - 1100
סרטוני וידאו נוסטלגיים
בארכיון הוידאו שבאתר

יום העצמאות ה-7
 

הצוללת דקר
 

תל אביב הקטנה
 
 

פורטל: בשכונה



השכונה שלי

גבעתיים - רמבםהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה


שכונת רמב"ם - רקע כללי 

נוסדה בשנת 1933, נקראת ע"ש הרמב"ם, גדול בעלי ההלכה, הוגה דעות ורופא, במלאת 800 שנה להולדתו.
שכונת רמב"ם היתה מפעל חייו של אדם אחד, ישראל טייבר, שקנה את השטח ומנע בכך את קנייתו ע"י ערבים.

 

זכרונות:

 

"...שכונת רמב"ם הייתה מעוז הבורגנות של מעמד העצמאים ובעלי מקצועות מכובדים: רופאים, מורים, עורכי דין, וגם צייר וזמרת אופרה היו שם (היא עדיין משמיעה אריות לפנות ערב על המרפסת).

בשכונה הייתה ועודנה נמצאת, בריכת השחייה שבה למדו לשחות ילדי בית הספר (אז היו גם כאלה במסגרת שיעורי חינוך גופני). הבריכה נזכרת גם בספרו הראשון של אפרים קישון. ליד הבריכה יש מגדל מים ולצידו גן שעשועים קטן, וספריה שכונתית שבה צעדתי את צעדי הראשונים אצל מדפי הספרים בהדרכתה של הדסה, שמשלה בספרייה ביד רמה שנים רבות. גם מאפיה הייתה שם - של שדלצקי שבה המציאו את לחמניות ה"ביס" המתוקות.

יכולתי לכתוב עוד על החנויות, האנשים, הריחות והקולות אבל תקצר היריעה...".

אמנון שחף
snup@walla.com




גבעתיים - שיכון חברת חשמלהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה

 

שכונת שיכון חברת חשמל

 

זכרונות:

"...השכונה טבלה בניחוח הפרדסים, הצטיינה בסובלנות דתית, כשחלק מדור ההורים הלך בערב שבת לבית הכנסת ולמחרת נסעו עם המשפחות לים.
מגרש החול, והפרדס עם הבריכה ועץ החרוב, התחלפו במגרש הכדור-סל וכדור-יד האגדי של הפועל ר"ג בגן ח"א, שהוא בעצם חלק מהשיכון.

בתחילה קראו לשכונה המעברה והיום האזור נחשב לאזור וילות.
לבני השכונה, שלמדו בשמעוני ולאחר מכן בקלעי או האורט טכניקום, מקום המפגש היה הרחוב בו שחקנו וחיינו. לימים קולנוע שביט הפך להיות מקום מפגש.

יש עוד הרבה סמלים, כמו המחנה הצבאי של חיל החימוש שהפך ליעד לטיולים וחיפוש מציאות, או ריקודים עם יואב אשריאל, נגינה עם צבי צור או שירה סביב המדורה בל"ג בעומר עם סולימאן הגדול ליד רחוב מנורה. היו ימים...".

יוני נוקד
ynoked@netvision.net.il

 

=========================================================== 

 "שיכון חברת החשמל בגבעתיים היה שיכון בתים דו משפחתיים בני קומה אחת שנבנה בתחילת שנות ה-50 עבור עובדי חברת החשמל (נמצא בערך בין רחוב המאבק לבין מה שהיה פעם שיכון צבא הקבע).
מסביב היו שדות פרדסים ובוסתנים נטושים. בית הספר העממי שאליו היינו הולכים היה כצנלסון ברחוב המעין בגבעתיים והתיכון קלעי. כשסללו את הכביש ברחוב הכ"ג הטרקטור שהכין את התשתית חשף בור ובתוכו שלד אדם.עבור הילדים זו הייתה אטרקציה לא קטנה. הגיעה המשטרה ואחר כך מומחים שקבעו שמדובר במערת קבורה ולא במשהו פלילי. השכונה הייתה באופייה חילונית אבל חיה ביחסי שכנות טובים עם שיכון פאג"י הדתי שהוקם לידה. סבא שלי שהיה אדם דתי התפלל בבית הכנסת של פאג"י."

שוקי גורודצקי
joshgoro@hotmail.com 




גבעתיים - שיכון עממי גולומבהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה


שכונת שיכון עממי גולומב

 

זכרונות:
"...בית הורי הוקם ברח' ריינס כווילה חדשה אשר בנה אבי ושהיתה מהראשונות ברחוב.
הרחוב היה דרך עפר ללא חשמל כאשר את אבי הביא את עמודי החשמל הראשונים לרחוב עד ביתנו כדי שלא נחיה בחושך. אמי היתה חוצה את דרך העפר בריינס כדי לצאת לכביש סלול ברחוב גולומב הסמוך.

בעורף ביתנו השתרע המחנה הצבאי הגדול - שנקרא שטח 9 ולימים הפך לשטח ירוק עם המון צבעונים רקפות וכלניות. היו בשטח זה פרדסים רבים שבו היינו יוצאים לקטיף תפוזים אישי.

כל ילדותי עברה עלי בשטח 9 או במשחקי רחוב עם חברי הרבים לשכונה. מדי בוקר היינו הולכים לקנות לחמניות טריות שריחן הטרי שמור בזכרוני עד היום, במאפיה הגדולה שהיתה בריינס פינת הכנסת. בתחילת ריינס היו אולפני גבע שבו הסריטו את כל יומני החדשות ו סרטים ישראליים רבים ומוכרים.
בוקר שבת אחד התעוררנו השכם בבוקר למשמע דפיקות פטישים אדירות, רצנו לחפש מה מקור הרעש ונתגלה לנו הסוד... בנו כפר יהודי כדי לצלם בו את 2 קוני למל. צהלנו כולנו הילדים ולא זזנו משם במשך כל היום ורק צפינו בשחקנים המצטלמים ולקינוח אפילו צילמו אותנו הילדים לקטע שמעולם לא שודר.

את ילדותי ביליתי בגן אסתר שהיתה הגננת הראשונה בגן שברח' אהרון שר (פינת גולומב) עם רבים מחברי וחברותי לגן עברתי ללמוד בבית הספר היסודי ברל כצנלסון. לאחר מכן המשכתי בלימודי בביה"ס אורט טכניקום במגמת עיצוב פנים.
בימי שישי היינו יצאים ל"מועדון" בבית שרת או בית שז"ר שם הופיעה בקביעות להקת האריות. בשבתות בבוקר ובאמצע השבוע היינו הולכים לצופים. בחופשים היינו הולכים לבריכת רמב"ם ואחר כך לספרית בית אלון לקחת ספר לקריאה אחה"צ.

לאחר שהשתחחרתי מהצבא ונישאתי לבעלי העדפתי להשאר ולגור בגבעתיים, באותו בית שבינתיים אבי הרס ובנה במקומו בנין מהודר בן 2 קומות. ילדתי 4 ילדים שעברו ילדות מאושרת בגבעתיים ואף למדו באותם בתי ספר שאני למדתי וכולם עד היום רוצים להשאר ולגור בגבעתיים. זכרונות ילדות כה נפלאים שלעולם לא יישכחו...".

שוש שרון רוטנברג
rotn@bezeqint.net

 

======================================================================== 

"...בשיכון עממי ברח' גולומב פינת הכנסת התגוררתי עם הורי ואחיותיי משנת 1954 שהייתי בן שנתיים. בבית ספר עממי למדתי כמו כל השכונה בבי"ס "כצנלסון" אצל המנהל שניאור. בבי"ס תיכון למדתי באורט טכניקום ליד הבית שלי.

בדירה שהתגוררנו היו 3 חדרים ומרפסת שנסגרה מאוחר יותר עם "תריסול" לחדר נוסף. אבי ז"ל היה מחלק נפט בשכונה בשנות החמישים. במלחמת ששת הימים הפכנו את חדרי המדרגות למקלט והנחנו שקי חול בכניסות. בשכונה שלנו לא היו הרבה כבישים ובתים ומרבית השטחים הריקים שימשו לנו כמגרשי משחקים. היינו משחקים כדורגל והיינו מקיימים משחקים מול קבוצות בשכונות סמוכות. היינו משחקים גם "תחנות" ובדרך כלל הילדים הבוגרים היו מנהיגי השכונה.

במרחק מאה מטר מהשכונה הייתה מאפיית "כנרת" שבכל יום חמישי בלילה היינו הולכים לקנות חלות חמות. מאחרי מאפיית "כנרת" היה שטח 9 שהיה מחנה בריטי נטוש שבו היינו עושים מדורות בימי עצמאות ול"ג בעומר. במחנה הזה צילמו סרטים כמו "שני קוני למל"...".

ישראל אביטל (טבול)
iavitall@bezeqint.net

 

==========================================================================

"...אני מגבעתיים שכון עממי ברחוב גולומב, יצחק שדה ושדה בוקר. זו שכונה של ילדי עובדי דן ועולים מהתפוצות, כולל אשכנזים וספרדים.

שיחקנו כולנו בחוץ, ירדנו לשחק למטה מהצהרים ועד לערב, משחקי רחוב כגון: קלאס, חבל, כדור, מחבואים, גוגואים, גניבת תותים וגויאבות מהעצים והעיקר רעש של שמחה וילדות שחסרה עד מאוד היום.
למדנו בברל כצנלסון 8 שנים. חגגנו סוכות ויום כיפור עם כל השכנים והחברים. בערב קראו לנו לעלות למעלה, וכן היה יורד הערב ושקט היה משתרר בחוץ.
שישי שבת היינו מריחים מאכלים מכל עבר ותכונה של שבת הייתה ברחוב. שמענו את זמירות בית הכנסת הסמוך, ואצלנו היה הקידוש ונרות השבת והארוחה החמה.

בסמוך לבית היה שטח 9 שטיילנו ושיחקנו שם, וזכור לי הבונקר. בסמוך הייתה המאפיה והריחות. מתגעגעת לימים שעברו, לילדות שלא תשוב אפילו לא לנכדי, אין היום ימים כאלה...".

עידית ירחי
iarchym@gmail.com

 

========================================================================

"...שמי רפאל בן אור וזכורני שהגעתי לשיכון עממי גולומב ב 1972 מבת ים. הייתה לי ילדות נהדרת! למדתי 8 שנים בביה"ס בארי כצנלסון עם המנהל משה גוסקוב. בגן חובה וטרום חובה הייתי בגן יהודית מול ביה"ס טכניקום ברחוב אהרון שר.

כילד היינו משתוללים בשטח 9 המון ובל"ג בעומר היינו מבלים עד השעות הקטנות של הלילה! שיחקנו המון משחקי כדור כמו דודס, ותחנות.
גרתי מול מאפיית כינרת בבית הפינתי בן ה 3 קומות! הנושק לשטח 9, בחופשים הגדולים היינו המון בחוץ רוכבים על אופניים או הולכים לספריית בית אלון או לבריכה שהייתה בצמוד לבית אלון מאחור!

אני מאוד מאוד מתגעגע לחברים שחלקם כבר לצערי לא איתי ושגדלו איתי בשכונה כמובן אני מתגעגע לריחות ולהווי השכונתי ולריחות השבת לריבים הקטנים והמטופשים עם ילדי הבתים הסמוכים ומעל לכל למה שכבר לא יחזור...".

רפאל בן אור (בני)
OGFO22YU@WALLA.COM

 

=======================================================================

 

"...למדתי בבית ספר כצנלסון בגבעתיים. שם נולדתי ושם גדלתי ושם עברה עלי ילדותי ובגרותי הנפלאים. לחזור לבית הספר בשבילי, זה דרך נכדתי שנולדה וגדלה בגבעתיים ולומדת בכצנלסון. להיכנס לבית הספר זה להרגיש פרפרים בבטן ודפיקות לב מואצות. זה לדבר עם הילדונת ולספר לה על החוויות של אז השובבות והתעלולים והחופש של שנות ה-50-60, על המורים של אז, על שטח 9 שהיה מקור הכיף של ילדי גבעתיים, על שטחים ירוקים, תעלולי רחוב ועל הביחד תמיד. בלי טלוויזיה, מחשב, או פלא ולזה אני מתגעגעת...".
אז איך גורמים לנכדים להבין שלא ראינו דינוזאור?

טובי סלע
TOBI@CLS-IL.CO.IL




גבעתיים - שינקיןהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע למושג זה


שכונת שינקין - רקע כללי

נוסדה בשנת 1925 ונקראת ע"ש מנחם שינקין, מנהיג ציוני, ממנהיגי "חובבי ציון" וממיסדי תל אביב.
רוב תושביה היו בעלי מלאכה וסוחרים זעירים. אחד מתושביה הראשונים כתב עליה את הדברים הבאים : "שכונת שינקין גדולה ומבודדת, קטנה ודלילה, ללא סימן של דרך, פרט לשני רחובות ארוכים ומפותלים, ששני ואדיות עמוקים מפסיקים אותה...".




הוד השרון - גני צביהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה.

 

 

 

שכונת גני צבי

 

 

 

זכרונות:

"...אני גדלתי בכפר הניצחון ששמו שונה בשנות ה-50 לגני צבי. גני צבי הינו כפר קטן בהוד השרון של היום. בזמנו הוד השרון לא הייתה עיר וגני צבי הייתה שייכת למועצה המקומית של רמתיים. בגני צבי, בשנות ה-50 ובשנות ה-60 היה כביש אחד בלבד מרמתיים לגני צבי, כל שאר הדרכים היו חול וחול.

בגני צבי היה בי"ס ממלכתי דתי שריכז בתוכו תלמידים דתיים או מסורתיים מכל האזור, אפילו מנוה נאמן שהיא די רחוקה. בשכונה, היה שיכון של יוצאי אירופה ושיכון תימנים גדול. הייתה צרכניה וקיוסק. סרטים היו מגיעים מדי פעם ומוקרנים באוויר הפתוח בין הקיוסק והצרכנייה.

מהצד המערבי של גני צבי היה יער של אקליפטוסים שהתחיל ברמות השבים והלך דרומה עד נווה הדר. היער היה מקום משחק לילדים. ביער היו פורחים צבעונים (TULIP) בסתיו וכן היו בו נחשים בקיץ. עקב סלילתו של כביש רעננה מורשה גהה, היער נגדע. קופת החולים שלנו היתה בשכונת הדר במרחק של 2 ק"מ. מכוניות לא היו. אוטובוס היה מספר פעמים ביום. כסף לא היה בנמצא. לכן הלכנו ברגל לקופ"ח, גם כשהיה לנו חום גבוה.

בכל מקרה החיים היו מלאי שמחה. עיקר המשחקים היו בחוץ, כדורגל, מוכנים, 7 אבנים, הקפות ועוד. טלפון לא היה, לכן נכנסנו חופשי לכל בית בלי להודיע מראש. היה כיף גדול...".

איתמר דומב
itamar.domb@gmail.com




הוד השרון - מגדיאלהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה.

 

 

שכונת מגדיאל - רקע כללי

 

מגדיאל הוקמה  בי"ב באב תרפ"ד, יולי 1924.

בזמן זה התכנסו בתל אביב 12 המייסדים והחליטו יחדיו להקים יישוב עברי חדש אשר בו יעבדו פועלים עבריים. המייסדים פנו לחברת הכשרת היישוב והחליטו לקנות 4,000 דונם באזור הכפר הערבי ביר עדס.
השטח נקנה מהשיח' של השבט הבדואי אבו קישק ועל הגבעה הקימו את הצריף הראשון.

בתחילת דרכה של מגדיאל נבחר לראש הוועד שמואל זקיף ובט"ו בשבט של שנת 1925 חנכו חברי היישוב את בית הכנסת הראשון ואת היישוב באופן רשמי. תחילה הוצע השם "מ?ג?ד אל" ולאחר מכן הוצע והתקבל השם "מגדיאל" הנזכר בתנ"ך.

 

זכרונות:

"... גרנו במגדיאל משנת 1951 עד 1971 בשכון מזרחי ב, בשכנות הרב ביטון זצ"ל שהיום קרוי רחוב על שמו. ה"רחוב" היה שביל בין הפרדסים של מוישה זילברברג, ואני זוכר וילות מדהימות נטושות ביניהם, שהפכו עד מהרה למקור ללבנים ומרצפות לתושבים החדשים ששוכנו בדירות החדר-האחד בשיכונים.

כשהלילה היה יורד על מושבתנו, בקעו יללות התנים מהפרדסים, שנתנו ניחוחם באביב, ובחורף היה משה נחבי, השומר על הסוס הלבן, דוהר ודולק אחרי חשודים ב"סחיבת" תפוזים ולעתים מפליא בהם הצלפות שוט.

גם לנו היה מוכר נפט שגר בשיכון, ויחד עמו היו מגיעים מוכרי הקרח והירקות בעגלות. לא אשכח את זעקותיו של אליקים-מרגרינה, כפי שקראנו לעיראקי המגושם בגלבייה עם החמור והעגלה, שהיה שואג על מרכולתו שהכילה מוצרים אסורים בשנות הצנע כמו מרגרינה ושמן קוקוס. פחדתי ממנו. היה גם זלמן ההומלס המסכן שחי בתא מאזבסט צמוד לשירותים של ביהכ"נ הגדול, שהיממו בריחם המזעזע. פרידמן מהמסעדה היה מכלכל את העלוב הזה, שאיש לא ידע עליו דבר ולעולם לא דיבר מילה.

בלילה גם פחדנו מביקורי פדאיונים ששימעם נודע במושבים הסמוכים כמו ירקונה ואלישמע. מחבל כזה שהיה נופל לידי מג"ב כבר לא היה חוזר, לעתים אפילו לא לביתו. גם זה כבר לא קורה היום, חבל.

לקולנוע מגדיאל הקטן והצפוף היינו הולכים אחת ל-3 שבועות, כשקיבלנו הקצבה מההורים של חצי לירה. כרטיס עלה 37.5 גרושים, וקונוס-נייר קטן, מעיתון, עם בוטנים במלח עלה 10 גרוש.
הילדים מהמעברה, שלא הוכנסו לקולנוע באין כסף לכרטיס, היו לעיתים מציקים ל"בורגנים" שפקדו מקום זה. על קניית פלאפל אחרי הסרט אפילו לא חלמנו, מה גם שהורינו האשכנזים הדתיים הזהירונו לא לאכול פלאפל ברחוב כי הוא מן הסתם עשוי מבשר לא כשר...

קשה לי רגשית לעבור היום ברחובותיה ולראות מפלצות בטון במקום הפרדסים המלבבים, וציוצי מיליוני הדרורים והשלדגים והבולבולים והדוכיפתים והאנקורים והחוחיות ושאר מיני הציפורים שגורשו מנוף חיינו לטובת רעש  מנועי-המכוניות והרכבות...".

יצחק גולדברג
goldsy@walla.com




הוד השרון - רמתייםהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה.

 

 

שכונת רמתיים - רקע כללי

רמתיים היא אחת מארבע המושבות המרכיבות את הוד השרון. היא מהווה את מרכזה של העיר, בה עובר כביש ראשי, דרך רמתיים, ובה שוכן בית העירייה.

ב-1924 התגבשה קבוצת חלוצים, אנשי העלייה הרביעית, חלקם מישראל וחלקם מהולנד לרכישת שטח אדמה משטחי השבט הבדווי, אבו קישק.

רמתיים הוקמה כמושב המבוסס על משקי - בית פרטיים והסתייעה בתמיכתו של הנדבן ההולנדי האוטאקר, ובקיץ 1925 הוקם המושב.

בשנות הארבעים והחמישים נוספו לו השכונות שכונת פועלים א' 1934, שכונת פועלים ב' (לפני 1948), נווה הדר 1949, שכון גיורא 1949 ועוד. בנובמבר 1951 אוחדו (מרצון) רמתיים והיישוב הסמוך כפר הדר למועצה מקומית. המועצה המקומית שכונתה בשם "הדר- רמתיים".




הרצליה - גן רשלהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע למושג זה


שכונת גן רש"ל - רקע כללי

גן רש"ל הוקמה בשנות ה-50 המוקדמות, דרום מזרחית לנחלת עדה.  נקראת על שם רחל, שרה ולאה, נשותיהם של בעלי הקרקעות הראשונים של הבעלים של פרדס גן רש"ל הסמוך.

בחלק המערבי, שהוא החלק החדש יותר בשכונה, נמצאים כ-30 בניינים שהוקמו באמצע שנות השבעים לזוגות צעירים.
בחלק המזרחי, הוותיק יותר, נמצאים בתים צמודי קרקע דו משפחתיים.




הרצליה - דיור עממיהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה.

 

שכונת דיור עממי

 

זכרונות:

"...גרתי בשכונת דיור עממי בהרצליה (שונה משיכון עממי), ברחוב קטן שנקרא רח' הרב הפלרין. הרחוב התחיל מהכניסה לבית הספר בר-אילן עד הוואדי שהיה בזמנו ברח' העצמאות. הרחוב היה מלא ילדים (מדובר על שנות השישים-שבעים) ששיחקו רוב הזמן ברחוב למטה בחצרות ובכביש, שהיה כביש שקט כי הוא היה, ונשאר, כביש ללא מוצא. לא הייתה מדרכה כי אנשים היו הולכים על הכביש, וברגע שהייתה מגיע מכונית היו זזים.
הרחוב היה בשביל הילדים עולם ומלואו, והיו משחקים בו כל מיני משחקים של פעם: מחבואים, שוטרים וגנבים, תופסת, דג מלוח וכו'. הבנות היו משחקות בגומי, חבל וקלאס. הרחוב נסלל רק בתחילת שנות השישים, ורק אז היה אפשר לסמן על הרחוב באבן גיר את סימני הקלאס.

בשני צדי הרחוב היו כל 20 מטר עצים, שהיו משמשים שערי כדורגל. היו פנסי רחוב ששניים מהם היו מרכזיים: אחד באמצע הרחוב ואחד בסוף הרחוב, ומתחתיהם הילדים היו משחקים בערבים ובלילות. בחצרות הבתים גדלו כל מיני עצי פרי, כמו גויאבות, שקדיניות (שסק), שזיפים, סנטה-רוזה ופיטנגו, והילדים היו קוטפים ואוכלים. שסק וגויאבות לא ידענו בכלל שאפשר לקנות בחנויות...".

תומר (את הקטע כתב אבא שלי)
tomertuchner@walla.co.il




הרצליה - הפועליםהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 
אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה



הרצליה - יד התשעההרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע למושג זה


שכונת יד התשעה (שביב-שובאקי) - רקע כללי

שביב-שובאקי-יד התשעה נמצאת במזרח העיר, על גבול תחום השיפוט של רעננה.
חלק מאוד גדול הם בנייני רכבת שהוקמו בסוף שנות החמישים למען העולים החדשים, בעיקר מצפון אפריקה.
השכונה קלטה מאוחר יותר גם עולים מאתיופיה ומרוסיה.
בשכונה צולם חלק מן הסרט סאלח שבתי.




הרצליה - מזרחיהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה.

 

 

שכונת מזרחי

 

זכרונות:
 

"...עלינו ארצה מגרמניה בסוף 1938 הגענו לארגון מגדיאל שם שהינו כשבועיים אצל קרובי משפחה.
אבי הסתובב בשרון כדי לחפש מקום קבע, ובהגיעו להרצליה הוא מצא בית ריק עם חצר בגודל של כשני דונם. מאחר וכמעט כל השכנים היו "יקס" לא היה לו קשה לתקשר עימם. אז לא היו עדיין שמות לרחובות, וקראו למקום שכונת מזרחי.
קנינו את הבית ממשפחת אוריאלי ליתר דיוק מאחותו של אריה אוריאלי ז"ל שרוב השטחים באזור היו שייכים להם.הסכום ששולם עבור המקום היה מאתיים לא"י, וזה היה אז הרבה כסף.
הבית היה קטן בן חדר וחצי ושירותים בחוץ כמו שהיה מקובל פעם. הורי החליטו להגדיל את הבית ולהוסיף עוד שני חדרים, ואת עבודת הבנייה קיבל אז משה דרנוב ז"ל. אליהו סוזנוב הביא את הזיפזיף מהים. בתקופת הבנייה הייתי אצל משפחת סמואל בגן רש"ל, וכשהבנייה הושלמה אבי הזמין את חברת חשמל כדי להתקין לנו חשמל בבית, מפני שעד אז השתמשנו בעששיות נפט. את עבודת החשמל ביצע אז עמוס גוטהרץ שהיה שכן לא רחוק. ממשלת המנדט הקפידה להכניס עולים עם לפחות 2000 לא"י כדי שלא יהיו לנטל.

התושבים אז עסקו בפרדסנות, ולכל אחד היה בחצר תרנגולות, קצ'קס, ברבורים ועצי פרי למיניהם. הורי היו אנשים אמידים בגרמניה, ובאו עם סכום כסף שנתן להם הכנסה.
הנגר, דוד טורצקי ז"ל, בנה לנו שלושה לולים,
והמחסן שהיה בעבר מטבח שימש לנו כבית אימון לגידול אפרוחים לאפרוחים שקנינו מ"ארגון מגדלי העופות". לאחר זמן אבי יסד את "אגרא" הרצליה שהיה מחסן תערובת שבו היו מכינים את התערובת לעופות מטילות כמו גם לאפרוחים ופרגיות.
כמעט לכל משק עופות היה סוס או חמור ועגלה, ובעלי הסוסים היו גם חורשים עבור החקלאים השונים כמו: ויגיסר, שטרן, קצנשטיין ועוד. אבי היה יו"ר אגרא הרבה שנים וניהל את המחסן בתבונה, אנשים היו באים להתייעץ עימו בכל מיני נושאים.

בשבתות אחר הצהרים היה מנהג שכל משפחה הייתה מזמינה לתה ועוגה. היה פה חוג של אנשים שהיו כקבוצה שנהגה להיפגש מידי פעם. מצרכים היינו קונים במכולת השכונתית של קרפיול ז"ל, ולמי שלא היה תמיד מזומנים הוא היה רושם בפנקס שחור קטן. את הביצים היו משווקים לטנא והיה אוסף אותם דב חן-טוב עם המשאית של רודי הגדול.

אני זוכר שאימי הייתה מגדלת פרחים בחצר כמו ציניות, גלדיולות וגרברות, וביום שישי הייתה מוכרת אותם. מוחמד היה מביא את הירקות על גבי חמור ועגלה, פקמן היה מביא את הנפט, ברנשטיין היה בא עם החלב, אברשה היה בא עם הקרח, וכמובן חיים פרח היה מביא את הלחם הטרי לחנות. 

זו הייתה חוויה, הימים ימי צנע, מוצרי היסוד היו בתלושים ואנו השכנים היינו מתחלפים בתלושים. מסדין קרוע השכנה שלנו תפרה לבנה ולי חולצות רוסיות, הבגדים שהיו קטנים עלי עברו לשכנים. היות ואנו היינו היחידים אם פריגי'דר בבית, בזמן ההפשרה אימי הייתה עוטפת את הקרח בניר עיתון ומביאה אותו לשכנה שבביתה היה מקרר. השוק השחור פרח למי שלא פחד מהמשטרה הכלכלית, היו לנו קונים קבועים שהיו באים עם אופנוע מתל-אביב לקנות ביצים. זכור לי כשנסעתי יום אחד לשוחט עם שתי תרנגולות. עצרו אותי שוטרים והסברתי להם שיש לנו משק עופות והייתי צריך להתלוות אליהם כדי לאמת את סיפורי, רק אז הרפו ממני. אך זה לא מנע מאנשים להבריח ביצים ועופות לתל-אביב. ליד גשר הירקון (שאז היה גשר צר ולא יציב במיוחד) היו הג'מוסים ולפני העלייה לגשר היו שוטרים עוצרים את האוטו-בוס ועושים חיפוש. אם היו מוצאים סל עם ביצים אף אחד לא היה מודה והסל היה מוחרם. אימי ואני נסענו יום אחד לתל-אביב ושמנו עוף בתוך אבטיח וכך הצלחנו להבריח עוף לבני המשפחה.

יהודה אלכסנדר
yehuda123@013.net.il

 

 

==========================================================================

"...אני רוצה לספר על שכונת מזרחי בהרצליה (מי יודע היכן זה היום?). אני גרה על המגרש שהורי זיכרונם לברכה קנו בשנת 1934 והגיעו יחד עם בתם ירדנה בת 4 חודשים בחודש דצמבר 1934 לגור בצריף שבנו.
הורי קנו את המגרש ממשפחת קרן צבי (יש לי עוד את הקושאן שקנו הורי את המגרש). למעשה שכונת מזרחי הייתה סך הכל 10 בתים בהם רוב הדיירים היו דתיים והם: משפחות-טננבאום, רודי (שהייתה לו משאית), ברנשטיין, קוסובסקי, מורטנפלד-הדסי, מאירי, רוטמן ורוזנפלד.
היום השכונה הזו נקראת רחוב יעבץ, מקום שבו נעים מאד לגור בו, שקט ללא תנועה עם בתים וגגות אדומים. אנחנו גרנו ועדיין גרים מגביל לרחוב.לידנו גר בזמנו יואל מוכר התירס.לכן כל מי שגר בסביבה זו גר בשכונת מזרחי...".

ירדנה (סזונוב) ספקטור
SPECTORELI@GMAIL.COM









 
הצטרפו אלינו גם בפייסבוק
עדכונים - בלוגים - אירועים - אלבומי תמונות - סרטונים נדירים


שלח דף זה לחבר תגובות, הערות, והוספת מידע, מושגים ונושאים למנוי חינם על מגזין הנוסטלגיה"כובע טמבל" הוסף למועדפים



כל הזכויות שמורות © לאתר נוסטלגיה אונליין ו/או לבעלי התכנים, הדימויים והתצלומים.