חיפוש:   בכל האתר  בשמות הערכים  בקרדיטים     חפש  |  חיפוש תמונות בנושא:   חפש
   מפת האתר  |   כרגע באתר: 150 מבקרים   |  כניסה לדף האישי    
עורך: דייויד סלע
דבר העורך כתבו לעורך
| עמוד הבית | מי אנחנו | מרכז מידע לגולש | על נוסטלגיה ורטרו | קרדיטים | צרו קשר | גולשים כותבים
 

+   אביזרים וחפצים
+   אוספים ותחביבים
+   אז - וכעת
+   אירועים ושנים
+   ארכיון האישים
+   ארכיון הוידאו
+   ארכיון הישראליאנה
+   ארכיון הכרזות
+   ארכיון המצגות
+   ארכיון הקול
+   אתרי נוסטלגיה
+   בידור ופנאי
+   בקיבוץ
+   בריאות, טיפוח וניקיון
+   בשכונה
+   בתים ומבנים מספרים
+   גלויות בולים וסמלים
+   דירה ובניין
+   היום בהיסטוריה
+   המקום בו גרנו
+   העפלה ועליות לא”י
+   חג ומועד
+   טלוויזיה ורדיו
+   ילדות נשכחת
+   לבוש אופנה והנעלה
+   מוזיקה שיר וזמר
+   מזון ומשקה
+   משחקים וצעצועים
+   מתחם מורים
+   נוסטלגיה בצה”ל
+   ספורט
+   ספרות נוסטלגית
+   עבודה ומלאכה
+   פוליטיקה ובחירות
+   רדיו נוסטלגיה
+   רכב ותחבורה
+   רשת חברתית
+   שונות
+   שירותי גולש
+   שפה עברית
+   תיאטרון עברי
+   תקשורת מדיה ופרסום

האתר מוקדש לזכרו של
 יוסי פשרמן (פשי) ז"ל
2003 – 1954

מעל ל - 1100
סרטוני וידאו נוסטלגיים
בארכיון הוידאו שבאתר

יום העצמאות ה-7
 

הצוללת דקר
 

תל אביב הקטנה
 
 




פריטים אישיים

שעון ידהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

כן, גם היום יש שעוני יד, בוודאי, אבל איך אפשר להשוות את השעונים של אז - לאלה של היום. לא דווקא באיכות, השעונים של היום אולי מדויקים יותר, צבעוניים יותר, מבריקים יותר וודאי מרשימים יותר - אבל הנשמה...הנשמה...

שעון בזמנו היה נחשב כנכס צאן ברזל. היה מקובל להעביר שעון מאב לבן, כך שחלק מהשעונים שענדנו בזמנו היו בני עשרות שנים. את השעון הראשון היה מקובל לקבל בבר המצווה, ואת האחרון היו מקבלים ביום הפרישה ממקום העבודה, שעון זהב עם הקדשה. ("...ללייזר, עם פרישתך לגמלאות -חזק ואמץ...").

השעונים היו מפירמות שרובן לא קיימות יותר, בשנים בהם השעונים היו מכאניים בלבד לפני העידן הדיגיטאלי, וכולם היו תוצרת שוויץ לפני שהיפנים השתלטו גם על התחום הזה.

איכות השעון הייתה נקבעת לפי הפירמה שלו ולפי מספר האבנים שבו, מושג שאף פעם לא הבנתי את פישרו, אבל היה ידוע ששעון בן 21 אבנים נחשב לטוב יותר משעון בעל 17 אבנים בלבד. מה היו האבנים הללו??? שנים חשבנו שאלו אבנים יקרות עד שלחשו על אוזנינו שאלה אבנים תעשיתיות שמשמשות לתפיסת גלגלי השיניים, בקיצור - לא שוות כלום... 

השעונים בזמנו היו פשוטים ביותר, בלי כל הכרונומטרים והפיצ'פקס שמאפיינים את השעונים המודרניים. היה לוח לבן, מחוג שעות ודקות, לעיתים גם מחוג שניות, וזהו. רק בשעונים ה"מובחרים" יותר היה גם תאריכון, שהיה קופץ במספרו כל יממה.

בזמנו לא פותחה עדיין טכנולוגיית אטימה כל כך טובה, וחלק מהשעונים, בעיקר מאלה מהפירמות הנחותות יותר סבלו מחדירת מים. אם נכנסת בטעות למקלחת עם שעון היד על ידך - זו הייתה טרגדיה גדולה. פעמים רבות היה אפשר לראות אצל עונדי שעון בועות בחלק שבין לוח השעון וזכוכית כיסוי שלו.

הספרות בכל השעונים היו עם זרחן, כך שהיית יכול בערב להאהיל את ידך על השעון ולראות את השעה בעזרת הספרות הזוהרות. אהבנו כילדים לשחק עם ה"פטנט" הזה של הספרות הזוהרות. היינו מקרבים את פרק היד עם השעון למנורת הלילה, משאירים את השעון קרוב קרוב למנורה למספר שניות ומיד מכבים את האור, נהנים מהספרות הזוהרות באור חזק, שהלך ונחלש כעבור כמה שניות.

את השעון היו "מותחים" לפני השינה, על ידי סיבוב בכיוון אחד של כפתור בצידי השעון, שהיה מותח את הקפיץ הפנימי של השעון. שככת למתוח את השעון בלילה - הוא היה נעצר במהלך היום.

איכות השעונים הייתה בעייתית, חלקם של השעונים לא היו מדויקים ואנשים היו מכוונים את השעון שלהם לפי מהדורות החדשות, או כאשר היו עוברים ליד שעונים ציבוריים שהיו ידועים בדייקנותם. בחיפה למשל היה שעון כזה בחלקו העליון של הבניין בצומת הרחובות הרצל ובלפור. כשהשעונים היו מתקלקלים היו לוקחים אותם לשען, ואם התקלה הייתה בלתי ניתנת לתיקון- היית נפרד מהשעון כמו פרידה מחבר ותיק, אבל עדיין שומר עליו במגרה או בקופסה, בה טמונים זיכרונות נעימים נוספים.

יצרני השעונים העיקרים ששעוניהם שווקו בארץ בשנות החמישים והשישים הם:
אומגה, דוקסה, דוקסוט, בוטקס, טיסו, שאפהאיזן, מרווין, מובדו, לונג'ין, סיטיזן, פטה - פיליפ.

 

''...ובבר-מצוה יקבל הבחור מצלמת קודאק קופסה, ואולי גם שעון...''
ס. יזהר, ''מקדמות'', הוצאת זמורה-ביתן, עמוד 131
.


מטבעות לשון:

כמו שעון דוקסה
שעון הדוקסה היה ידוע באיכותו - והשתמשו בביטוי זה כאשר רצו לציין את רמת הדיוק או האמינות של אדם כלשהו.
"..שמע ממני, אתה יוכל לסמוך עליו שיגיע בזמן....שמעון הוא כמו שעון דוקסה...".

האיור מתוך הספר אבא שלך לא זגג -סלנג בניחוח נוסטלגי, דייויד סלע / הוצאת מודן.
מאייר: אמי רובינגר




שעון כיסהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

 

 

 

 

 

 

 

שעוני הכיס היו בשימוש על ידי הדור הישן, דור הסבים שלנו, שעדיין שמרו על גינונים קלאסיים ממקום הולדתם, וחלק מהם הקפידו על שעון כיס או בשמו השני "שעון חזייה".


 

 

 

 

 

 


 

 

שעון זה היה גדול ובחלקו העליון הייתה לו מן טבעת אליה הייתה מחוברת שרשרת, בדרך כלל מכסף עדין. את השעון היו טומנים בכיס קטן מיוחד בחזיית החליפה הגברית, כאשר קצה השרשרת נתפס על כפתור בחזייה, והשרשרת מטלטלת בחינניות על בד החזייה של החליפה, תוך כדי הליכה.

 

רטרו:

 

מעבר לערך שעון כיס בפרק תצוגות של אספנים




שקית הפתעות.הרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

בתום כל מסיבת יום הולדת, היו האורחים מקבלים שקית כזו, ובה מקלות מלוחים, שכמה סוכריות גומי נדבקו אליהם, חתיכונת מעוגת השוקולד עם סוכריות קטנות זרויות מלמעלה, והפתעונת קטנטנה מפלסטיק, כגון משרוקית.

 




תאריכוןהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה.

 

 

 

 



 

 




תאריכון מכאניהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

זוכרים את הפריט הזה? היה מאוד פופולארי בתקופתו כמתנת בר מצווה, כמו עט פרקר או מצלמה בוקס.




תוויות אקס ליבריסהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

אקס ליבריס (מלטינית: ex-librīs, מילולית: "מספריו של...") הייתה תווית נייר מודפסת ומאוירת שהיו מדביקים על הכריכה הפנימית של הספר על מנת לציין מיהו בעליו של הספר, מתוך תקווה שמי שלווה את הספר גם יחזיר אותו.

המתחכמים היו כותבים על התוויות של הספרים שלהם "ספר זה נגנז מ (שם בעל הספר)....




תיבת נגינההרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה.




תיק מפותהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

פריט שהיה בחזקתם של אלה שהיו רציניים בעניינים של טיולים. 

תיק זה היה מאותו החומר שיצרו בו את תיק השכל, שהכיל מפות טיולים מקופלות. התיק היה נתפס על ידי המשתמש בזמן הטיול על החגורה, ליד המימייה.




תיק שכלהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

 

 

 

 

 

 

 

תיק "שכל" - התרמיל האישי המגניב, המעיד על בעליו כאלף עדים, כי נושאו האינטיליגנטי נמצא בשליחות חשובה/נושא עמו חומרים חשובים/יודע קרוא וכן - שלנושאו הווה/עבר צבאי בעל אופי מודיעיני/אינטיליגנטי/רם - דרגה (או סתם מתחזה).

 




תיקיה עם שרוך..הרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

התיקייה שימשה לאכסון של ניירות שונים שהיינו צריכים לשמור.
היא הייתה חומה, בדרך כלל עם חותמת "לכל", והייתה נסגרת בשרוך.




תעודת גמר גן ילדיםהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה.




תעודת זהותהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

ראו בערך פנקס זיהוי

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 


לצפיה בכל התגובות - לחצו כאן

 

בקרו גם בפרק חפצים שהיו בבית









 
הצטרפו אלינו גם בפייסבוק
עדכונים - בלוגים - אירועים - אלבומי תמונות - סרטונים נדירים


שלח דף זה לחבר תגובות, הערות, והוספת מידע, מושגים ונושאים למנוי חינם על מגזין הנוסטלגיה"כובע טמבל" הוסף למועדפים



כל הזכויות שמורות © לאתר נוסטלגיה אונליין ו/או לבעלי התכנים, הדימויים והתצלומים.