חיפוש:   בכל האתר  בשמות הערכים  בקרדיטים     חפש  |  חיפוש תמונות בנושא:   חפש
   מפת האתר  |   כרגע באתר: 147 מבקרים   |  כניסה לדף האישי    
עורך: דייויד סלע
דבר העורך כתבו לעורך
| עמוד הבית | מי אנחנו | מרכז מידע לגולש | על נוסטלגיה ורטרו | קרדיטים | צרו קשר | גולשים כותבים
 

+   אביזרים וחפצים
+   אוספים ותחביבים
+   אז - וכעת
+   אירועים ושנים
+   ארכיון האישים
+   ארכיון הוידאו
+   ארכיון הישראליאנה
+   ארכיון הכרזות
+   ארכיון המצגות
+   ארכיון הקול
+   אתרי נוסטלגיה
+   בידור ופנאי
+   בקיבוץ
+   בריאות, טיפוח וניקיון
+   בשכונה
+   בתים ומבנים מספרים
+   גלויות בולים וסמלים
+   דירה ובניין
+   היום בהיסטוריה
+   המקום בו גרנו
+   העפלה ועליות לא”י
+   חג ומועד
+   טלוויזיה ורדיו
+   ילדות נשכחת
+   לבוש אופנה והנעלה
+   מוזיקה שיר וזמר
+   מזון ומשקה
+   משחקים וצעצועים
+   מתחם מורים
+   נוסטלגיה בצה”ל
+   ספורט
+   ספרות נוסטלגית
+   עבודה ומלאכה
+   פוליטיקה ובחירות
+   רדיו נוסטלגיה
+   רכב ותחבורה
+   רשת חברתית
+   שונות
+   שירותי גולש
+   שפה עברית
+   תיאטרון עברי
+   תקשורת מדיה ופרסום

האתר מוקדש לזכרו של
 יוסי פשרמן (פשי) ז"ל
2003 – 1954

מעל ל - 1100
סרטוני וידאו נוסטלגיים
בארכיון הוידאו שבאתר

יום העצמאות ה-7
 

הצוללת דקר
 

תל אביב הקטנה
 
 




מקצועות שהיו

אורז תפוזיםהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

בשנות השלושים של המאה הקודמת בפרדסים שבאזור חדרה ופתח תקווה היו אורזים את תפוזי JAFFA לייצוא בארגזים, כאשר כל תפוז נארז בנייר. אורז התפוזים היה תפקיד אחראי ומורכב.

 

העבודה התנהלה בישיבה על האדמה. בין 2-4 בחורות עוברות על התפוזים ומשגיחות על הטיב, הן העבירו לבחורים העוטפים (הנייר היה מונח בחבילה על הברך), והעוטפים העבירו אל האורז בארגזים שארז אותם לפי גודל הפרי. כמובן שהעבודה בוצעה בקצב מהיר ביותר כדי להספיק כמות גדולה של פרי לשלוח לנמל.
גם ילדים היו שותפים באריזה בשעות של אחרי ביה"ס בעיקר בהעברת הניירות ובעזרה לאורזים
.

 

 

 

 

 

 מעבר לערך עטיפות תפוזים בפרק תצוגות של אספנים

 




אחות בית הספר.הרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

תפקידי האחות היו מגוונים ביותר. החל מבדיקת מנקיון הציפורניים, בדיקת כינים, מתן חיסונים ועוד.

ביום בדיקת הכינים, האחות נכנסת לכתה עם צנצנת זכוכית ובה ליזול לחיטוי ושני מקלות זכוכית. הבדיקה הייתה נעשית לעיני הכתה, ואיזו בושה למי שנמצאו אצלו כינים. אות קלון הוטבע בו. כדי להיפטר מהצרה, חפפו את הראש בנפט ולימון.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

תגובות:
אחות ביה"ס הייתה נכנסת לכיתה אחת לחודש ובודקת ראשים, מי שהיה לו כינים קיבל מכתב הביתה והוזמן לביקור נוסף כעבור שבוע.

מיכל
michael531@walla.com

 

====================================================================

אולי זה מצחיק, אך אחות ביה"ס הייתה בודקת ציפורניים אם הן נקיות וגזורות, כינים בראש בעזרת שתי מקלות זכוכית דקות שהייתה מפרידה את השיער (ואיזו בושה הייתה למי שהאחות מצאה מה שחיפשה). מי שהרכיבה משקפיים היו מכנים אותו/ה "אבו-ארבע" או "משקפופר" ואוי לה לילדה שנחשדה שלבשה חזיה (איזו בושה!) ומי שניסתה להתפייס, הייתה "צ'ילבה".

ג'ני
bareljenny@bezeqint.net




אימפרסריוהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 
 האימפרסריו היה אמרגן, ואכן מקצוע האמרגנות קיים גם היום, אך איזה הבדל בין האמרגן ל"אימפרסריו".

למשפחתי היה קרוב שהיה אימפרסריו, כך שאני יכול להעיד על מקצוע זה ממקור ראשון: שמו היה יושקה, וזה היה המאפיין הראשוני של האימפרסריו של אז - תמיד היה להם שמות עם ניחוחות של אירופה. הוא היה מופיע תמיד, כמו שאר חבריו לגילדת האימפרסריו, בחליפה מהודרת שאומנם לעיתים הייתה קצת מקומטת, אבל שונה כל כך מבגדי העבודה שלבשו הגברים בזמנו. הוא לבש תמיד חולצה לבנה ועניבה נאה, חבש מגבעת נאה וכשהוריד אותה היה אפשר לראות את שערו שהיה מסורק בקפידה לאחור ומרוח בשמן ברילנטין. כשהוא היה מגיע אלינו לביקור הייתה תמיד תלויה על זרועו יפיפייה, פעם זו ופעם אחרת, שגרמה לגברי השכונה כאבי צוואר, ובהיכנסו לדירה תמיד היה נכנס איתו ריח משכר של בושם לא מוכר, שהיה שונה כל כך מריחות הבושם הקונוונציונלי של אז. הוא היה מעשן סיגריות שעל הקופסה שלהם היה כיתוב באנגלית עם הטבעה מזהב, הוא שותה משקה חריף ללא הפסקה ומדבר בטון כובש ובעיניים מאירות.

היו לו ליושקה האימפרסריו, כמו לכל שאר חבריו במקצוע האימפרסריו הזה, חלומות למכביר. הוא היה יזם והרפתקן וקצת אלכוהוליסט, לפעמים עשיר והרבה פעמים עני.
הוא היה נעלם לתקופות ארוכות. בחלק מהפעמים שנעלם נסע לחו"ל להביא אמן זה או אחר, בחלק אחר מהפעמים פשוט ירד למחתרת ונחבא מזעם הנושים. אבל תמיד כשחזר והופיע פתאום - זה היה עם אותו המרץ היוזמה והעיניים הבוהקות, תמיד היו לו סיפורים מרתקים ותמונות מעוררות דמיון, בהן הוא היה מצולם עם כל מיני דמויות עליהם רק קראנו בעיתון, וזה עוד היה לפני התקופה שהיה "פוטו-שופ, שבעזרתו יכול כל אמרגן של היום לארגן לעצמו כל תמונה שיחפוץ.

"...האימפרסריו היה נעים הליכות ויפה תואר, לבוש תמיד במיטב האופנה שערו משוח בשמן וריחו נעים. במובן מסוים הוא היה המהדורה ההונגרית של אלכסנדר פן, אינטלקטואל בוהמיין שמעולם לא קם ממיטתו לפני שעות הצהריים המאוחרות ומיד עם השכמתו באמצע היום היה עושה את דרכו לקפה כסית, מבלה את עיתותיו עם חבריו עד הערב, ואז מתחיל בסיורים ארוכים בברים ובמועדוני לילה עד אור הבוקר..."
מתוך הספר בשבוע הבא -אמריקה!!! מאת דייויד סלע



אלטע זאכעןהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

אלטע זאכען היה איש שהיה עובר ברחובות על עגלה וסוס בעיקר בשעות הבוקר וצועק בקול גדול: "...אלטע זאכען, אלטע שיך... " שפירושו "חפצים ישנים, נעליים ישנות". עקרת הבית שהיו לה חפצים ישנים שביקשה להיפטר מהן הייתה יוצאות למרפסת לשמע קריאתו של אלטע זאכען ומזמינה אותו לעלות לדירתה. ("... אלטע זאכען - בוא עלה , יש לי משהו בשבילך...").

בדירה הייתה מתפתח סחר מכר בסגנון החנונים בכפרי פולין העתיקה. עקרת הבית הייתה מציעה דבר מה ישן שאין לה כל חפץ בו ונוקבת במחיר מופקע עבורו. אלטע זאכען היה עושה פנים של נעלב שבכלל מציעים לו דבר מה עלוב שכזה שלא לדבר על המחיר שכן אולי רק אם ישלמו לו - הוא יהיה מוכן לפנות את החפץ מהדירה, וגם זאת יעשה כמעשה פינוי פגר של חתול... ואז אלטע זאכען היה עושה את דרכו בהפגנתיות לכיוון הדלת עם פזילה קלה לעבר עקרת הבית, זו הייתה מתרצה ומורידה מיד את המחיר וחוזר חלילה מספר פעמים, עד שאלטע זאכען היה אומר "...שוין, שיהיה בשעה טובה.."
תוקע לכף ידה של עקרת הבית מספר מעות ונעלם במהירות עם החפץ.

והחפצים מה היו??? כל מה שיש בבית, כי בזמנים ההם לא היו זורקים כלום אלה עד שהמוצר התפורר התפרק או נרקב. האמונה הרווחת הייתה שמה שלא אוכל ולא שותה - יכול להישאר בבית לנצח, גם אם זה מיטות מקרטעות, שידות ישנות, בגדים מטולאים, שטיחים חבוטים וישנים, כלי מטבח שידעו שנים טובות יותר, מה לא.

המושג אלטע זאכען הפך למטבע לשון של משהו בעל ערך נמוך או ישן ומיושן. ("...תזרקי כבר את השידה הרקובה הזו, אפילו אלטע זאכען לא ייקח את זה...") העניין הוא שחפצים שנמכרו לאלטע זאכען בפרוטות בזמנו שווים כיום, בתקופת הרטרו, את משקלם בזהב.

איך שזמנים משתנים....

"...פלדמן זה היה האלטע-זאכען השכונתי. הוא היה הונגרי ערירי שהיה מסתובב בשכונה רכוב על עגלה שנמשכה על ידי סוסה זקנה, רוכב וצועק בקול: אלטע - זאכען, אלטע שיך..."
מתוך הספר בשבוע הבא - אמריקה!!!  מאת דייויד סלע

''...עברה שם עגלה רתומה לחמור או לפרדה....ועגלת הנפט, ועגלת מחלק הקרח, ועגלת החלבן, ועגלת רוכל האלטע-זאכן שקריאתו הצרודה היתה מקפיאה את דמי...בזעקה המחרחרת 'אלטע-זא---כן' שמעתי אני תמיד את המילים האיומות 'אל תז---קן!!'. עד היום מעבירה הקריאה הזאת חלחלה קרה בגבי...''.
עמוס עוז, ''סיפור על אהבה וחושך'', הוצאת כתר, עמוד155
.




אמודאיהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה.

 

 

 

 




אתתהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

אתת atat היה מקצוע מיוחד במינו - האדם שעבד במקצוע זה היה עובד של הרכבת.
הוא ישב בבוטקה שהייתה ממוקמת ליד דרך-או כביש שעבר על מסילת ברזל. לפני שהרכבת עברה במקום היה האתת מקבל צלצול כדי לסמן לו (לאותת לו) להוריד את המחסום על מנת שכלי רכב לא יוכלו לעבור (ממש כמו שעושים היום רק אבל אוטמטית). בדרך כלל גם היו תולים פנס לוקס בקצה עמוד המחסום כדי להבליט את המחסום - במיוחד בלילה.




בודק דלתותהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

בזמנים ההם לא היו לבתי העסק אמצעי בטיחות כל שהם. לעומת זאת התגשם חלומו של הרצל ובארץ ישראל נולד הגנב העברי הראשון ואחריו נולדו עוד ועוד גנבים, וכולם חיפשו פרנסה...

או אז המציאו את מקצוע "בודק הדלתות", שעבד במשרד שהתהדר בשלט של "חקירות בילוש ובדיקות". הבודק דלתות היה עובר ברחובות השכונה בשעות הקטנות של הלילה, עובר בין בתי העסק ששילמו דמי מנוי למעסיקיו ובודק אם אין בבית העסק גנבים בשעת פעולה. לכל בודק דלתות שכזה היה מסלול קבוע ברחובות העיר והוא היה פוקד את בתי העסק שלוש פעמים במהלך הלילה.

כשהחלו בתי עסק להתאונן שבית העסק שלהם נפרץ במהלך הלילה למרות שהם רכשו את שירותי בודק הדלתות - הדפיסו במשרדים פתקים קטנים , הבודק היה צריך לקפל ולהשחיל פתק כזה לרווח בין דלת בית העסק והמשקוף בכל פעם שהוא הגיע לביקור בבית העסק במהלך הלילה. כשהתברר שיש כאלה שדוחפים לחרך הדלת כבר בביקור הראשון במהלך הלילה שלושה פתקים בבת אחת שיכללו את השיטה: הדפיסו פתקים בצבעים שונים והבודק היה צריך לחזור בסיום כל מסלול למשרד, ולאחר שתה כוס תה ואכל ביסקוויט על חשבון הבית היה מקבל את הפתק הבא, בעל צבע אחר, ויוצא שוב לסיור לאורך מסלול בתי העסק.  

בקרו בעמוד הפייסבוק של אתר נוסטלגיה אונליין




בונה סירותהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה.

 




בלגולההרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 
 
שם המקצוע "בלגולה" בא לתאר אדם שהיה בעל עגלה ששימשה להובלות. הבלגולה היה בעל עגלה עשויה קרשי עץ, בחזיתה קרש עץ לרוחב העגלה, שם היה יושב הבלגולה, מבוגר לא מגולח עם כובע קסקט וסיגריה בזוית פיו, ומצליף בחמור או סוס זקן, שהיה נע באיטיות ובכבדות. כולם היו
משתמשים בשירותי הבלגולה, להעביר מקרר מפה לשם, חפצי בית אחרים, חומרי בניין ומה לא.
 
בעל העגלה היה משתמש למלאכתו באביזרים שונים לרתימת הסוס לעגלה, בינהם סימלון שהיה חישוק עשוי עור מרופד ומשמש להלבשה על צוואר הסוס, עליו מורכבת כל הריתמה,
קלצלאך  שהיו  שני מוטות עץ עם מערכת רצועות הנקשרת לסימלון ומתחברת לריתמה,
מוסרות שהיו רצועות עור ושרשרות חזקות  הנקשרות לקלצלאך ומתחברות לפלס ושימשו למשיכה, פלס שהיהברזל עם שלוש אוזניים שתיים משמשות לחיבור המוסרות ואחת לחיבור לחלק המרכזי של ראש העגלה לביצוע המשיכה,
ראשיה שהייתה  מערכת רצועות המשמשת להלבשה על ראש הסוס לצורך שליטה בו  מושכות שהיו שתי רצועות עור המשמשות להיגוי הסוס ע"י משיכה ימינה או שמאלה ועוד. 

 

לצפיה בכל התגובות - לחצו כאן

 

"...פלדמן העגלון היה הבעלגולה השכונתי, תמיד היה אפשר לראות אותו נוסע ברחובות השכונה על עגלתו, בקיץ חבוש כובע קסקט גופיה כחולה ומכנסי חאקי קצרים, ובימי החורף הקרים עוטה מעילשינל כבד...".
מתוך הספר בשבוע הבא - אמריקה!!! מאת דייויד סלע


"...
העגלה רתומה לסוס, והסוס מנומר כזה לבן עם ניקודי אודם, והרעמה אדומה והזנב אדום,...וכבר לבוש בכל רתמותיו בין היצוליים, מנענע ראשו בחוסר סבלנות להתחיל, והנה הוא כבר מיושב על הקרש שלרוחב שני קרשי האורך, והמושכות כבר בשתי ידיו ...''.
ס. יזהר, ''מקדמות'', הוצאת זמורה-ביתן, עמוד 216
.




בק-בוקיםהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 
בק-בוקים היה בעל מקצוע שסחר בבקבוקים.

בזמנו כל סוגי השתייה (לא שהיו יותר מדי סוגים) הייתה בבקבוקי זכוכית. אכן בשנים האחרונות חוזרים חלק מהיצרנים ליצר בקבוקי שתייה מזכוכית וזאת לאחר שנים רבות של פלסטיק. רטרו. וגם אפשר לראות כיום על הפתקית בחלק מבקבוקי זכוכית הודעה בדבר "חייב בפיקדון של 25 א"ג", אך כיום הסיבה לכך היא בעיית המחזור, ובזמנו היה ערך לבקבוקים, בגלל בעיית הכיס.
בכל בית מתחת לכיור במטבח, היה מצטבר אוסף של בקבוקי זכוכית שמישהו מבני המשפחה היה אמור לקחת למכולת ולקבל תמורתם כסף. העניין היה שהסחיבה של הבקבוקים למכולת הייתה פעולה שנואה על רוב בני המשפחה, ופרצו בשל כך מחלוקות לא מעטות.
לרווח הזה שבין הבקבוקים הריקים בבית והמרחק עד למכולת נכנס בעל המקצוע ששמו היה, כאמור, בק-בוקים. בעל מקצוע זה היה סובב בשכונה עם שק גדול על כתפו וצועק בקולו הרם בעברית ובאידיש: "פלאשן טה פרקוייפן, בק-בוקים, בק-בוקים". בהישמע הקריאה הייתה עקרת הבית ממהרת ומזמינה את בק-בוקים לביתה ומוכרת לו את הבקבוקים. זה היה  משלם לה מעט פחות ממה שהייתה מקבל במכולת תמורתם.
 
אנו הילדים אהבנו את בק-בוקים מאוד. זאת כיוון שהוא היה עבורנו מקור לא אכזב של דמי כיס. האימהות ה"טובות", היו מרשות לילדיהן לבצע בעצמם את העסקה עם בק-בוקים ולעיתים היו משאירות אצל הילד מטבע כזו או אחרת. ילדים אחרים היו נאלצים לבצע חיפושים קבועים אחר בקבוקים בחצרות הבתים. כמו כן, לרוב חנויות המכולת בזמנו היה מחסן קטן בחצר האחורית שם היה החנווני שומר מצרכים וקונסרבים (קופסאות שימורים) ואת הבקבוקים הריקים, עד שתגיע המשאית של טמפו.
חלק מאיתנו היו מוצאים את הדרך להיכנס למחסן הבקבוקים הזה, להסליק ממנו כמה בקבוקים ולמכור אותם לבק-בוקים, בביקורו השבועי בשכונה.

 מקצוע הבק-בוקים מוזכר בשירה של שלישית גשר הירקון טוב לי על הלב :
"...איש אחד קורא- זגג, בק-בוקים, בק-בוקים, גברת כהן על הגג, בק-בוקים, בק-בוקים...". זוכרים??

רטרו:
וגם כיום אפשר לראות כיום על הפתקית בחלק מבקבוקי זכוכית הודעה בדבר "חייב בפיקדון של 25 א"ג", אך כיום הסיבה לכך היא בעיית המחזור, ובזמנו היה ערך לבקבוקים, בגלל בעיית הכיס.

זכרונות:
"...אני נזכר בדמות מיתולוגית שנקראה "בקבוקים", יהודי נמוך קומה וכרסתן, עם שפם היטלראי, חובש כובע קסקט אפור ולובש כל ימות השנה, גם בחורף, גופייה אפורה. הוא נהג להסתובב עם עגלה רתומה לחמור ולצעוק "בקבוקים". את בקבוקי הזכוכית שקנה, מכר כחומר גלם למפעל הזכוכית "גביש"...".

אריה רוזנברג
arie475@walla.com




גובההרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה.

 

לפני עידן כרטיסי  אשראי, הוראות הקבע וכו', היו מגיעים מדי פעם בשעות אחה"צ והערב אנשים מטעם מחלקת הגביה של חברת החשמל וגובים את התשלום (כמובן שבמזומן) לפי הצריכה במונה החשמל שהיה נמצא בתוך ארון החשמל בתוך הבית.




גוזרתהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה.









 
הצטרפו אלינו גם בפייסבוק
עדכונים - בלוגים - אירועים - אלבומי תמונות - סרטונים נדירים


שלח דף זה לחבר תגובות, הערות, והוספת מידע, מושגים ונושאים למנוי חינם על מגזין הנוסטלגיה"כובע טמבל" הוסף למועדפים



כל הזכויות שמורות © לאתר נוסטלגיה אונליין ו/או לבעלי התכנים, הדימויים והתצלומים.