חיפוש:   בכל האתר  בשמות הערכים  בקרדיטים     חפש  |  חיפוש תמונות בנושא:   חפש
   מפת האתר  |   כרגע באתר: 145 מבקרים   |  כניסה לדף האישי    
עורך: דייויד סלע
דבר העורך כתבו לעורך
| עמוד הבית | מי אנחנו | מרכז מידע לגולש | על נוסטלגיה ורטרו | קרדיטים | צרו קשר | גולשים כותבים
 

+   אביזרים וחפצים
+   אוספים ותחביבים
+   אז - וכעת
+   אירועים ושנים
+   ארכיון האישים
+   ארכיון הוידאו
+   ארכיון הישראליאנה
+   ארכיון הכרזות
+   ארכיון המצגות
+   ארכיון הקול
+   אתרי נוסטלגיה
+   בידור ופנאי
+   בקיבוץ
+   בריאות, טיפוח וניקיון
+   בשכונה
+   בתים ומבנים מספרים
+   גלויות בולים וסמלים
+   דירה ובניין
+   היום בהיסטוריה
+   המקום בו גרנו
+   העפלה ועליות לא”י
+   חג ומועד
+   טלוויזיה ורדיו
+   ילדות נשכחת
+   לבוש אופנה והנעלה
+   מוזיקה שיר וזמר
+   מזון ומשקה
+   משחקים וצעצועים
+   מתחם מורים
+   נוסטלגיה בצה”ל
+   ספורט
+   ספרות נוסטלגית
+   עבודה ומלאכה
+   פוליטיקה ובחירות
+   רדיו נוסטלגיה
+   רכב ותחבורה
+   רשת חברתית
+   שונות
+   שירותי גולש
+   שפה עברית
+   תיאטרון עברי
+   תקשורת מדיה ופרסום

האתר מוקדש לזכרו של
 יוסי פשרמן (פשי) ז"ל
2003 – 1954

מעל ל - 1100
סרטוני וידאו נוסטלגיים
בארכיון הוידאו שבאתר

יום העצמאות ה-7
 

הצוללת דקר
 

תל אביב הקטנה
 
 




אירועים

ייבוש אגם החולההרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

ייבוש אגם החולה החלה בשנת 1951 והושלם בשנת 1958.

ייבוש החולה היה אחד המפעלים ההנדסיים הגדולים והחשובים בשנים הראשונות של מדינת ישראל, ונודעה לו חשיבות סמלית רבה. אולם במרוצת השנים הסתבר שבצד התועלת שבהרחבת הקרקעות החקלאיות יש גם לא מעט נזקים לסביבה, ומאז תחילת שנות ה-90 הוחל בהצפה של חלק מהשטחים שיובשו.

בשנת 1934 נרכש הזיכיון לייבוש על ידי חברת הכשרת היישוב. אולם מימוש התכנית החלה רק לאחר קום המדינה.

מטרות יבוש האגם היו הוספת שטח חקלאי ליישובי הגליל העליון, הפחתת כמות המים המתאדים והנגרעים ממי נהר הירדן וניצול הכבול שבקרקעית הביצה כחומר גלם לתעשיית כימיה וכזבל אורגני. נהוג לחשוב שגם הדברת המלריה הייתה בין מטרות הייבוש, אולם זוהי טעות נפוצה, שכן המלריה הודברה עוד קודם לכן בזכות פעילותו של הרופא גדעון מר.

סוריה התנגדה למבצע, וייבוש החולה לווה בהפצצות יומיות כבדות על העובדים והמהנדסים שעסקו במלאכת הייבוש. בהפצצות הסוריות נהרגו קרוב ל-40 ישראלים וכ-100 נפצעו.

עקב הייבוש אבד מאגר מים מתוקים חשוב והצטמצמו מאוד בתי הגידול הייחודיים לאגם ולביצות. אוכלוסיות צמחים ובעלי חיים נדירים התמעטו וכמה מינים שזה היה מקום תפוצתם היחיד בארץ ישראל נכחדו מהארץ לחלוטין, בהם העיטם לבן הזנב והעגולשון שחור-הגחון, מין חסר זנב קטן שכנראה נכחד כליל מהעולם. כן פגע ייבוש החולה בפרנסתו של קיבוץ חולתה שאחד מענפי המשק בו היה דיג באגם החולה.

במרוצת השנים הסתבר כי לייבוש האגם והביצות יש השלכות סביבתיות חמורות מעבר לאובדן צמחים ובעלי חיים.
הכבול היבש החל מתכווץ וגרם לשקיעת פני הקרקע, הרוחות המזרחיות הסיעו כמויות גדולות של כבול והשקיעו אותן במקומות מרוחקים, קרקעות הכבול נדלקו לא אחת ובערו במשך שבועות, ועיבודן הציב קשיים רבים בפני החקלאים.
כבר בראשית שנות ה - 70 מצאו מחקרים שהאגם שימש אגן השהייה ("סינק"), שבו שקעו חומרים אורגניים רבים שנישאו במי הנגר של הירדן העליון. משיובש אגן זה, השתחררו תרכובות חנקן מהקרקע ונסחפו לכנרת, שם גרמו לגידול מוגבר של אצות ולפגיעה בדגה ובאיכות מי השתייה.

בפועל לא התממשו הציפיות החקלאיות מהייבוש ונזקו המצטבר עלה על תועלתו.

לשמיעת האירוע

 




יריד המזרחהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

                                      
הרעיון לקיים יריד מסחרי בינלאומי בת"א עלה במועצת העיר עוד ב-1924, ובשנים 1927 ו-1929 התקיימו תערוכות קטנות שהקיפו בעיקר את התעשיה הזעירה המקומית.

אולם "יריד המזרח" הבינלאומי הראשון נפתח ב-1934 ע"י הנציב העליון במתחם גני התערוכה ליד שפך הירקון, בצפון ת"א. היריד זכה להצלחה מסחררת והוא כלל, בנוסף על ביתני התעשיה המקומית, גם ביתנים של בריטניה, צרפת, בלגיה, בולגריה, איטליה (הפשיסטית!) ופולין וכן גם של מצרים, סוריה ולבנון. ביריד הבא, ב 1936 נערך במסגרתו קונצרט הבכורה של התזמורת הפילהרמונית הא"י בניצוח ארתורו טוסקניני. בשנים שלאחר מכן, עקב מאורעות 1936- 1939, ומלחמת העולם השניה, חדל היריד מלפעול, וחזר לפעולה בתחילת שנות החמישים.

 

 

יריד המזרח שימש גם כמקום בו הציגו פירמות ישראליות שונות בגאווה רבה את החידושים הטכנולוגיים האחרונים. למשל בשנת 1960 הציגה חברת "אמקור"  את המצאת המאה - את הטלביזיה. במסגרת זאת הקימה החברה אולפן טלוויזיה במעגל סגור בתוך הביתן. באולפן ישב משה טימור וריאיין אישים חשובים וידועים - שרי הממשלה עמדו בתור כדי להתראיין אל מול מצלמות הטלבייזיה. (דבר לא השתנה בעניין הזה מאז...) הקהל המרותק עמד מאחורי קיר זכוכית שבחזיתו עמד מכשיר טלביזיה והצופים הנדהמים יכלו לראות איך השר המרואיין מאחורי הזכוכית - מופיע פתאום, הפלא ופלא, על מסך הטלביזיה...


 

בצמוד ליריד המזרח היה תמיד לונה פארק. אנו הילדים המתנו בחוסר סבלנות לסיום הביקור ביריד, כיוון שהאבא שלנו התעניין בכל מכונה ומוצר ואנו רצינו ללונה פארק. לבסוף היינו מגיעים ללונה פארק, בו היו מתקני שעשועים שונים מתקן, ואחד שזכור בעיקר בשל הכרוז שעמד בפתחו, אוחז במיקרופון וצעק בקול גדול : "...קיררררררר המוות, קיררררררר המוות, מי רוצה להיכנס ולצפות באופנוע נוסע במהירות על קיררררררר המוות..."

אגב, סמל היריד, הגמל המעופף, ניתן לו לאחר שראש עיריית יפו אמר: "...היהודים יצליחו לקיים יריד רק כשלגמלים יצמחו כנפיים..." וב-1948 נקבע אותו סמל, באורח זמני, כסמל חברת התעופה הלאומית "אל-על".

 

 
 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 
 

 

 

 

  

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 


 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 


 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 


 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

  

 

  

 

 

 

 

 

 

  

 

 

 

 

 

 

 

 

"...מה אתה מדבר... אתה לא מבין, שמה ביריד המזרח הזה נוכל למצוא רעיונות לבוזיניסים חדשים...".
מתוך הספר בשבוע הבא - אמריקה!!!  מאת דייויד סלע




כט בנובמברהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

 


זכרונות:

29.11.07
"....היום לפני 60 שנה, הייתי ילד בשכונת ימין משה בירושלים, הרדיו היחידי בשכונה היה בביתנו.
כל התושבים הגיעו לפנות בוקר להאזין בשידור חי על הבשורה ומשם יצאנו בשירים ובריקודים לעבר בית הסוכנות היהודית במרכז העיר לחגוג.
והשאר - רשום בתולדות מדינת ישראל....".

אלוני זמורה




כינוס הפועלהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

''התאחדות הספורט "הפועל" נוסדה ב-15 במאי 1926, ושנה אח"כ הצטרפה לאינטרנציונל ספורט הפועלים.

בספטמבר 1928 נערך כינוס "הפועל" הראשון, בהשתתפות 780 ספורטאים, ובעקבותיו באו הכינוסים הבאים בשנים 1930, 1932 ו-1935.

 

 

לאחר קום המדינה חודשה מסורת הכינוסים. הכינוס החמישי נערך ב - 1952 ומאז 1961 החלו להשתתף בכינוסים גם משלחות אורחות מחו"ל. בסה"כ נערכו 15 כינוסים, האחרון שבהם ב-1995

.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

                   

                 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 




כנס המחולותהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

כנס המחולות היה כנס של רקדנים וכוריאוגרפים לריקודי עם, שנערך אחת לכמה שנים בקיבוץ דליה שברמות מנשה.

יוזמי הכנס היו רבקה שטורמן, גרטרוד קראוס וגורית קדמן, ואליהם נוספו ברבות השנים גם יואב ומירה אשריאל, יונתן כרמון, דן רונן ואחרים.


הכינוסים הגדולים בדליה נערכו בשנים 1944, 1947, 1951, 1958 ו-1968.
מן הראוי לציין כי דן בן-אמוץ המנוח פרסם ב - 1958 מאמר בשם: "השקר הגדול ששמו מחולות עם ישראליים" בו הוא עשה מכנס המחולות וכל אשר סביבו חוכא ואיטלולא.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

רטרו:
פסטיבל המחולות בכרמיאל המתקיים מדי שנה בשנה מאז 1987, ירש את מקומו של כנס המחולות בדליה.
 




כנס הנח”להרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 




כנס מקהלותהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

מהימים בהם הייתה לכל בית ספר מקהלה. בדרך כלל היו מתקיימים שיעורי המקהלה ב"שעת אפס", דבר שלא עשה אותה אהודה ביותר בקרב אלה ששירה לא הייתה חלומם. 
ומה שרו? את כל שירי סמבורסקי וסשה ארגוב ודומיהם, שירים שעסקו בבניית הארץ ומימוש החזון הציוני כמו את  "שיר העמק" (נ. אלתרמן / ד. סמבורסקי):
"...באה מנוחה לידע - ומרגוע לעמל, זוהי ארצי ושדותיה - זהו עמק יזרעאל, מי זה שם ירה ומי נפל, מבית אלפא עד נהלל ..." וכדומה.

כנס המקהלות התקיים מדי שנה בערים השונות,  ואחר כך באולם "אוהל שם" ברחוב בלפור בתל אביב, שם נבחרה המקהלה הטובה בארץ.




מבצע הנחלת הלשוןהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

מבצע ארצי של משרד החינוך שנערך ב-1954-1955 בו התנדבו מורים לעברית לסייע למשפחות עולים המתקשות בלימוד השפה.


 

 




מגפת הפוליוהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

מחלת שיתוק הילדים, או בשמה המדעי "פוליומייליטיס", היא מחלה זיהומית-נגיפית שהיתה נפוצה בעבר גם בארצנו, כאשר מפעם לפעם היה גואה גל של התפרצות המחלה ופוגע בעיקר בילדים, אך גם בבוגרים.
המחלה התבטאה במקרים החמורים בפגיעה במערכת העצבים ההיקפית ובמערכות המוטוריות של הגוף, שהביאה לשיתוק חלקי או מלא של אברי הגוף, ולנכות פרמננטית או אף למוות.

בראשית שנות ה-50 פקד חורף קשה גשום ומושלג את הארץ, ועמו בא גל קשה במיוחד של המחלה, שפגע באלפי ילדים, ובעיקר באזורי המעברות, על רקע תנאי המגורים, התברואה והניקוז הקשים ששררו בהם.

ב-1952 הוקם ארגון מתנדבים לעזרת הילדים הנכים שנקרא אילנשי"ל-פוליו (ארגון ישראלי למען נפגעי שיתוק ילדים - פוליו), שסייע בארגון פעילויות חברתיות, ספורט ושיקום, קייטנות וכו'. מאוחר יותר שינה הארגון את שמו ל-איל"ן (ארגון ישראלי לילדים נפגעים) והוא הרחיב את פעילותו גם לנפגעי סוגי נכויות נוספים, כמו קטועים, נפגעי שיתוק מוחי (CP) או פגועי חוט-שדרה. הארגון התבסס בעיקר על תרומות וארגן אחת לשנה מבצע התרמה שנקרא "מצעד הפרוטות
".
החל מ-1957 הגיעו ארצה תרכיבי החיסון שהומצאו בארה"ב נגד המחלה, תחילה תרכיב סאלק ואח"כ תרכיב סייבין, והוסר הסיוט שאיים על הילדים והוריהם. אף על פי כן נרשמו גם הלאה מקרים בודדים של הידבקויות בפוליו, וב-1988 חלה התפרצות-זוטא של המחלה בארץ, כאשר נדבקו בה מספר בני אדם, ואז נערך מבצע חיסון מוגבר במיוחד, שכלל לא רק ילדים, אלא גם בוגרים (כולל כל חיילי צה"ל).

 



הילדים נכי הפוליו שפעלו במסגרת איל"ן בגרו, ובשנות ה-60 וה-70 הם יצרו, לצד נכי צה"ל, את נבחרות ספורט הנכים המפוארות של ישראל, שהיו לשם דבר בעולם. הם הגיעו לשיאם באולימפיאדת הנכים שנערכה בטורונטו, קנדה, בקיץ 1976, בה הגיעה ישראל למקום השני בעולם במנין המדליות, לאחר ארה"ב, עם שלל של 72 מדליות: 40 זהב, 17 כסף ו-15 ארד! בכיר הספורטאים הנכים של ישראל, ברוך חגאי, שלקה בפוליו בילדותו, זכה בפרס ישראל לשנת תשס"א על השגיו המיוחדים, לרבות זכיה ארבע פעמים רצופות במדליית זהב אולימפית בטניס-שולחן, וזכיה עם נבחרת הכדורסל בשתי אליפויות עולם, שתי אליפויות אולימפיות ושלוש אליפויות אירופה. הוא השתתף בסה"כ ב-7 אולימפיאדות ושיחק ב-224 משחקי כדורסל בינלאומיים כקפטן נבחרת ישראל.

 

 

 

חובה לציין את הכנר הישראלי יצחק פרלמן, אשר למרות היותו משותק בשתי רגליו, לאחר שלקה בשיתוק-ילדים, פיתח קריירה מבריקה של סולן בינלאומי, הנחשב לגדול הכנרים בימינו ולאחד הוירטואוזים הגדולים בהיסטוריה.הוא מופיע ברחבי העולם, ולעיתים קרובות גם בישראל.

 




מדינת הילדיםהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 
אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה



מיגון חלונותהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

לפני עידן המסקינטייפים למינהם  - היה סרט נייר.

בזמן המלחמה, כאשר חששנו מהפצצות אוויריות, היה צריך למגן את החלונות לבל יתפזרו הרסיסים בהפצצה. היה גליל של סרט הדבקה בצבע חום, שהיה צריך לקרוע חתיכות באורך המתאים, ללקק את צידו האחד (כמו בול) ולשטח על החלון בצורה של שתי וערב.
כל מי שעשה זאת, עדיין מצוי בזכרונו הטעם המגעיל של הדבק.

בבתים רבים זאת הייתה עבודתם-תרומתם של ילדי הבית למאמץ המלחמתי, בהמשך לעזרתם בהאפלת פנסי הרכב.

העבודה היותר קשה הייתה לאחר המלחמה - להוריד את הסרטים האלה.
בעזרת הרבה מים חמים וסכין, היה צריך לגרד ולהוריד את הפסים.
אפשר היה לראות את הסרטים הללו בחלונות של חדרי מדרגות שונים גם לאחר מס' שנים, כי אנשים לא רצו לעשות את העבודה הקשה הזו, וחיכו עד שהחלון ישבר ויבוא הזגג ויחליף לחלון חדש.




מילוי שקי חולהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

כל מלחמה, הקמת קירות מגן משקי חול היה אירוע בלתי נפרד, כמו חפירת שוחות והדבקת חלונות. ראשית היו ממלאים שקים בחול, ואח"כ מעמיסים אותם אחד על השני כקיר שהגן בעיקר על גני ילדים ומסדות חינוך.

 


בתקופה שלאחר מלחמת ששת הימים שרה להקת פיקוד הצפון "כי הג"א זה הג"א" (י. כץ/ ש. ישראלי) עם הסולנים דודו דותן, אריה מוסקונה וראובן שנער: 
"...הי למעלה בצד לכבות שם את האור / להדביק את השמשות שההדף לא ישבור / ילד, אם תעזור למלא שקים בחול / אז נקבל אותך להג"א כאשר תהיה גדול...".









 
הצטרפו אלינו גם בפייסבוק
עדכונים - בלוגים - אירועים - אלבומי תמונות - סרטונים נדירים


שלח דף זה לחבר תגובות, הערות, והוספת מידע, מושגים ונושאים למנוי חינם על מגזין הנוסטלגיה"כובע טמבל" הוסף למועדפים



כל הזכויות שמורות © לאתר נוסטלגיה אונליין ו/או לבעלי התכנים, הדימויים והתצלומים.