חיפוש:   בכל האתר  בשמות הערכים  בקרדיטים     חפש  |  חיפוש תמונות בנושא:   חפש
   מפת האתר  |   כרגע באתר: 147 מבקרים   |  כניסה לדף האישי    
עורך: דייויד סלע
דבר העורך כתבו לעורך
| עמוד הבית | מי אנחנו | מרכז מידע לגולש | על נוסטלגיה ורטרו | קרדיטים | צרו קשר | גולשים כותבים
 

+   אביזרים וחפצים
+   אוספים ותחביבים
+   אז - וכעת
+   אירועים ושנים
+   ארכיון האישים
+   ארכיון הוידאו
+   ארכיון הישראליאנה
+   ארכיון הכרזות
+   ארכיון המצגות
+   ארכיון הקול
+   אתרי נוסטלגיה
+   בידור ופנאי
+   בקיבוץ
+   בריאות, טיפוח וניקיון
+   בשכונה
+   בתים ומבנים מספרים
+   גלויות בולים וסמלים
+   דירה ובניין
+   היום בהיסטוריה
+   המקום בו גרנו
+   העפלה ועליות לא”י
+   חג ומועד
+   טלוויזיה ורדיו
+   ילדות נשכחת
+   לבוש אופנה והנעלה
+   מוזיקה שיר וזמר
+   מזון ומשקה
+   משחקים וצעצועים
+   מתחם מורים
+   נוסטלגיה בצה”ל
+   ספורט
+   ספרות נוסטלגית
+   עבודה ומלאכה
+   פוליטיקה ובחירות
+   רדיו נוסטלגיה
+   רכב ותחבורה
+   רשת חברתית
+   שונות
+   שירותי גולש
+   שפה עברית
+   תיאטרון עברי
+   תקשורת מדיה ופרסום

האתר מוקדש לזכרו של
 יוסי פשרמן (פשי) ז"ל
2003 – 1954

מעל ל - 1100
סרטוני וידאו נוסטלגיים
בארכיון הוידאו שבאתר

יום העצמאות ה-7
 

הצוללת דקר
 

תל אביב הקטנה
 
 




משחקי שכונה

סטנגה
שתף 


האיור מתוך הספר אמת או חובה - משחקי ילדות שאהבנו. דייויד סלע / הוצאת כתר
מאייר: איתן קדמי.


משחק הסטנגה היה משחק כדורגל, והיה לסטנגה שתי ורסיות עיקריות: אחת היא הסטנגה של החיפאים אותה היו משחקים בחצר. בכל חצר היו חוטי מתכת שנמתחו מצד לצד ועליהם היו  האימהות תולות את הכביסה ליבוש. החוטים היו נתפסים בכל צד במן מבנה מתכת בצורת האות חית. בסטנגה החיפאית מבנה המתכת בכל צד היה השער. את המשחק היו משחקים שני משחקים, כאשר היה מותר לבעוט בכדור פעם אחת בלבד, ברגל או בראש, והמטרה הייתה לפגוע בעמודי המתקן. פגיעה בעמוד הייתה מקנה נקודה.

יש וורסיה אחרת של סטנגה אותה היו משחקים על הכביש בין המדרכות, כאשר על כל מדרכה היו מציבים אבנים שהיו מסמלות את השער, המגמה הייתה לבעוט בכדור פעם אחת בלבד ולפגוע בשפת המדרכה שמקנה נקודה אחת, או באבנים שעל שפתה, פגיעה שהקנתה שתי נקודות. במידה ואחד השחקנים בעט בכדור יותר מפעם אחת - הוא נקנס בבעיטת עונש, פנדל, אותו היה בועט השחקן השני מאמצע המגרש.  הייתה גם "סטנגה ירושלמית" שהיא בכלל הייתה משחק שבשאר הארץ קראו לו "מדרכות". 

 

"...יואל חג'בי, עורב שחור, גופו שרירי ותמיר, התרוצץ במסדרונות בין הנערות שיצאו במחולות עיכוס, שיחק סטנגה עם הבחורים, העתיק שעורי בית, אבל לא ראה אותה...''.
דורית רביניאן, "החתונות שלנו", הוצאת עם עובד עמוד 182.




סימני דרך
שתף 
                     



האיור מתוך הספר אמת או חובה - משחקי ילדות שאהבנו. דייויד סלע / הוצאת כתר
מאייר: איתן קדמי.


 משחק ששילב הרפתקה עם ניחוח של צבאיות.

מתחלקים לשתי קבוצות, קבוצה ראשונה יוצאת לדרך ובורחת מהקבוצה השנייה. בדרך מסמנת את מסלול בריחתה עם גיר, בכל מיני סימונים מוסכמים. הקבוצה השנייה יוצאת לדרך כמה דקות לאחר שהקבוצה המסמנת יצאה, ומטרתה היא למצוא את הקבוצה הראשונה שיושבת וממתינה במחבוא כל שהוא.
 
 

יהורם גאון שר בשירה של נעמי שמר "סימני דרך":
"...אם שכחתי את הדרך / המוכרת משנים / פה ושם בצד הדרך / נשארו לי סימנים: / חץ אחד הנה שלוח / מצוייר בגיר לבן, / לך לך אחר הרוח / שתי פסיעות ורבע מכאן...".




סמל
שתף 

ראו במושג חמור חדש




סקטים
שתף 

                   

האיור מתוך הספר אמת או חובה - משחקי ילדות שאהבנו. דייויד סלע / הוצאת כתר
מאייר: איתן קדמי.

 

 

אלה הם ה"גלגליות" המקוריות, אבל של הימים ההם.

להבדיל מהגלגליות המצ'ופרות של היום - הסקטים היו פשוטים להפליא: פס מתכת ברוחב הסוליה המתחבר לחלקו התחתון של הנעל בעזרת רצועת עור קצרה. הגלגלים היו עשויים ממיסבים ממתכת ("קוגלאגרים") לא כמו היום מגומי. לכן בזמנו כשהיינו טסים על הסקטים - היה נוצר רעש גדול וכל השכונה הייתה שומעת.

מקור המילה זה פשוט מהמילה "החלקה" באנגלית  Skating.

                         

 

 

 


לצפיה בכל התגובות - לחצו כאן

 

בקרו בעמוד הפייסבוק של אתר נוסטלגיה אונליין




עגלה
שתף 

          

האיור מתוך הספר אמת או חובה - משחקי ילדות שאהבנו. דייויד סלע / הוצאת כתר
מאייר: איתן קדמי.

 

 

                 

 


משטח עץ שלחלקו התחתון היו מורכבים גלגלי "קוגלגרים" (מסבים) או גלגלי גומי קטנים. היו לוקחים את העגלה למעלה הרחוב או גבעה, מתיישבים עליה ומגלגלים במהירות.

 

 


 

 

 

 

 

העגלה הייתה פופולארית בעיקר בחיפה בשל העליות הרבות שבה. המהדרים היו מוסיפים לחלקה האחד של העגלה מבנה עץ בצורת האות "חית", ודוחפים את העגלה במורד תוך כדי הישענות על מסגרת העץ. לחלקה האחורי של העגלה היו מחברים במסמרים חתיכה של צמיג, בשעת הצורך ובעיקר בנסיעה במהירות גבוהה בירידה - היו לוחצים עם הרגל על חתיכת הצמיג, פעולה שהייתה יוצרת חיכוך ומסייעת לעצירה.




עולם
שתף 

          

האיור מתוך הספר אמת או חובה - משחקי ילדות שאהבנו. דייויד סלע / הוצאת כתר
מאייר: איתן קדמי.



נקרא היה גם "תקיעות" וגם "ארץ אדמה" וגם "אולר" וגם "מסמר" וגם "שטחים". משחק של בנים.  כלי המשחק: אולר. 

היו מציירים מעגל גדול על אדמה לחה. ה"מטיל" מחזיק בידו אולר והיה עומד מחוץ למעגל וזורק את האולר (או סכין או מסמר 10) כך שהוא מחזיק בחלק החד של האולר ובתנועת סיבוב כלפי מעלה מטיל בתורו את האולר לתוך המעגל. מהמקום שבו ננעץ להב האולר ועל - פי כיוונו היו משרטטים קו במעגל. זו היתה ה"נחלה" של ה"מטיל".

כל אחד מן המשחקים היה מטיל את האולר בתורו ו"כובש" לעצמו חלקים מן הנחלות שבתוך המעגל. הנצחון מוכרז כאשר אחד היריבים מאבד את כל שטחו כך שאין לו יותר שטח לעמוד.. אז על המנצח לתקוע את האולר 3 פעמים רצופות בתוך השטח המזערי שנותר, ובכך מוכרז נצחונו. 

 

 

 

 

 

 

 

תגובות:
זוכרת ששיחקנו ברזלים: בחורף, כאשר האדמה בוצית, היינו משרטטים עיגולים באדמה ומנסים לקלוע פנימה ע"י ברזלים שנתקעים באדמה. משום מה את המשחק הזה אני זוכרת יותר מהכול.

שולי
shuli_m2@walla.com

 

=====================================================================

מאד מאד פוגע בי שאתם כותבים בכוונה שזה משחק של בנים. אני שיחקתי בו ונהניתי מאד. החזקתי את האולר בלהב, סובבתי וזרקתי במיומנות, והוא היה נתקע באדמה בדיוק ובחינניות.

דליה אפרת
oryia1@barak-online.net

 


לצפיה בכל התגובות - לחצו כאן




עלי בבא
שתף 

קראנו למשחק הזה גם בשם "אנחנו באים להילחם אתכם". מסתדרים בשתי שורות, זו מול זו, כשכל משתתף חובק את מתני חברו. השורות יוצאות זו מול זו בשיר: "אנחנו יוצאים להילחם אתכם, להילחם אתכם..."  וחוזרים שוב: "בראשנו עומד יוסי המפקד..." ובשלישית מתפרצים בכוח ומנסים לעבור את השורה החוסמת. השורה ממנה עברו יותר ילדים - היא המנצחת.




עמודו
שתף 

            

                 


האיור מתוך הספר אמת או חובה - משחקי ילדות שאהבנו. דייויד סלע / הוצאת כתר
מאייר: איתן קדמי.


משחק כדור. קבוצת הילדים מתקבצת ליד אחד הילדים, הוא מניף את הכדור באוויר ועד שהכדור חוזר לידיו כל הילדים נפוצים לכל עבר. ברגע שהכדור נופל חזרה לידיו הוא צועק  "עמודו" ועל כל המשתתפים לקפוא במקומם. המשחק בוחר באחד הילדים, זה הקרוב אליו ביותר ומטיל לעברו את הכדור, אם פגע בו בלי שהילד הצליח לתפוס את הכדור - הילד "נשרף".
מי שנפסל 3 פעמים לא יוצא מהמשחק אבל זז הצידה והאחרים ממציאים לו שם שהוא אינו יודע. בדרך כלל משהו שהוא חלק ממשפט שגור נניח "אמא". המשחק ממשיך ואז אחד הילדים זורק הכדור באויר ואומר בטבעיות "אמא קוראת לי הביתה". כולם מתחילים לברוח כמו בכל פעם עד שהמסכן קולט שקראו לו בשם החדש ועליו לתפוס הכדור.


למשחק יש גם וורסיה נוספת הנקראת עמודו שמות: משתתף זורק את הכדור באוויר וקורא בשמו של אחד המשחקים, זה חייב לתפוס את הכדור. לאחר שתפס הוא צועק "עמודו" וכל המשתתפים קופאים, ואז הוא זורק את הכדור בכוח לעבר אחד המשתתפים. אם הוא מפספס - יש לו נקודה רעה, אם הוא פוגע (בלי שהכדור נתפס בידיו של המשתתף) לשני יש נקודה רעה. בשלוש נקודות רעות יוצאים, והמנצח הוא זה שנשאר אחרון.




עץ או פלי
שתף 

                            

האיור מתוך הספר אמת או חובה - משחקי ילדות שאהבנו. דייויד סלע / הוצאת כתר
מאייר: איתן קדמי.


 

משחק התערבות אותו היו משחקים עם מטבע, מקורו בתקופת הבריטים.

המטבע היה המיל, שבצידו האחד הייתה הטבעה של דקל מצד  ומהצד השני היתה מוטבעת המילה "פלשתינה".

שני המשחקים היו צריכים לבחור את הצד הזוכה, הצד של הטבעת הדקל נקרא "עץ", והצד בו הייתה מוטבעת המילה פלשתינה נקרא "פלי". (קיצור המילה "פלשתינה"). הטלת מטבע תוך כדי בחירת צד העץ או צד הפלי שימשה בהתערבויות בין ילדים, או כאשר היה צריך לקבוע תורות במשחק, והמשיכו לקרוא "עץ או פלי", גם שנים רבות לאחר שהמטבע המקורית נעלמה ובמקומה הגיעו מטבעות הגרוש.

בחיפה קראו למשחק הזה "טור או יאס". לא ברור מקור השם.




עשרים ואחת
שתף 

                      

האיור מתוך הספר אמת או חובה - משחקי ילדות שאהבנו. דייויד סלע / הוצאת כתר
מאייר: איתן קדמי.

עומדים במעגל ומתמסרים בכדור, באמצע המעגל עומד אחד המשתתפים שנקרא "התופס" המנסה לתפוס את הכדור במעופו, והוא עושה זאת תוך כדי הפגנה מרשימה של קפיצות זינוקים עוויות פנים ועוד. המטרה של המשחקים היא להגיע ל - 21 מסירות בלי שהאומלל באמצע יתפוס את הכדור. כל מסירה מוכרזת בקול על ידי כל המשתתפים, ככל שהמספר עולה לקראת ה - 21 התענוג עולה ואומללותו של התופס גוברת, כיוון שכשמגיעים ל - 21 הוא מקבל עונש כיד הדמיון הטובה של הרשעים הקטנים. (בעיטות בישבן, עלבונות וכל מיני השפלות אחרות).




פורפרה
שתף 
       


האיור מתוך הספר אמת או חובה - משחקי ילדות שאהבנו. דייויד סלע / הוצאת כתר

 

 
סוג של סביבון ליודעי דבר: סביב חרוט מעץ או פלסטיק שבתחתיתו שפיץ ברזל היו מלפפים חוט שפגאט. לאחר מכן היו תופסים את קצה החוט, מכוונים את הפורפרה לכיוון הרצפה ובמשיכה אחת שדרשה מיומנות היו מושכים את החוט, דבר שהיה גורם לפורפרה ליפול על הרצפה ולהסתובב במהירות.

הפורפרה היא המקור לביטוי "...תפסיק לסובב אותי כמו פורפרה..."
בנוסף לפורפרה הרגילה הייתה גם פורפרה שוט. הייתה זו  פורפרה שהיתה מסתובבת, והילד היה הולך עם "שוט" (מקל שאליו קשור חוט שפגט) מכה בפורפרה המסתובבת ומתקדם עימה לאורך הרחוב.

בירושלים קראו למשחק זה פוּרֶרַה.

 
סביבון ופורפרה

הסביבון, אותו משחק ילדים הזכור לנו לטוב מימי החנוכה של ילדותנו, אז שיחקו בו כולם, עכשיו הרבה פחות. ה"פורפרה" בזמנים ההם הייתה פחות פופולארית כיוון שהצריכה, להבדיל מהסביבון,...

 
למידע המלא



פיצוצים
שתף 

       


האיור מתוך הספר אמת או חובה - משחקי ילדות שאהבנו. דייויד סלע / הוצאת כתר
מאייר: איתן קדמי.

נקרא היה גם "חימומים": משחק אחד מיני רבים שפיתח בילדים של ישראל  דאז את יצר הסאדיסטיות: מגמתו של המשחק הייתה לנסות ולהכאיב כמה שיותר למשתתפי המשחק, ובכך עברנו על הכלל אותו היו מחדירים לראשינו המורים (בעיקר המורות) של הזמנים ההם: "מה ששנוא עליך - על תעשה לחברך..."
לצורך יצירת ההנאה במשחק הזה היה צריך להצטייד  בכדור טניס, אותו היינו משליכים בעוצמה רבה לעבר משתתף אחר במשחק. עדיף היה שהכדור יפגע בראש של "חברך", והכי כיף היה אם הוא היה פוגע לו  בעין בעוצמה כזאת שהחבר היה פורץ בצווחות, אוחז את עינו בכאב ומילל שהעין נשפכת...
 









 
הצטרפו אלינו גם בפייסבוק
עדכונים - בלוגים - אירועים - אלבומי תמונות - סרטונים נדירים


שלח דף זה לחבר תגובות, הערות, והוספת מידע, מושגים ונושאים למנוי חינם על מגזין הנוסטלגיה"כובע טמבל" הוסף למועדפים



כל הזכויות שמורות © לאתר נוסטלגיה אונליין ו/או לבעלי התכנים, הדימויים והתצלומים.