חיפוש:   בכל האתר  בשמות הערכים  בקרדיטים     חפש  |  חיפוש תמונות בנושא:   חפש
   מפת האתר  |   כרגע באתר: 149 מבקרים   |  כניסה לדף האישי    
עורך: דייויד סלע
דבר העורך כתבו לעורך
| עמוד הבית | מי אנחנו | מרכז מידע לגולש | על נוסטלגיה ורטרו | קרדיטים | צרו קשר | גולשים כותבים
 

+   אביזרים וחפצים
+   אוספים ותחביבים
+   אז - וכעת
+   אירועים ושנים
+   ארכיון האישים
+   ארכיון הוידאו
+   ארכיון הישראליאנה
+   ארכיון הכרזות
+   ארכיון המצגות
+   ארכיון הקול
+   אתרי נוסטלגיה
+   בידור ופנאי
+   בקיבוץ
+   בריאות, טיפוח וניקיון
+   בשכונה
+   בתים ומבנים מספרים
+   גלויות בולים וסמלים
+   דירה ובניין
+   היום בהיסטוריה
+   המקום בו גרנו
+   העפלה ועליות לא”י
+   חג ומועד
+   טלוויזיה ורדיו
+   ילדות נשכחת
+   לבוש אופנה והנעלה
+   מוזיקה שיר וזמר
+   מזון ומשקה
+   משחקים וצעצועים
+   מתחם מורים
+   נוסטלגיה בצה”ל
+   ספורט
+   ספרות נוסטלגית
+   עבודה ומלאכה
+   פוליטיקה ובחירות
+   רדיו נוסטלגיה
+   רכב ותחבורה
+   רשת חברתית
+   שונות
+   שירותי גולש
+   שפה עברית
+   תיאטרון עברי
+   תקשורת מדיה ופרסום

האתר מוקדש לזכרו של
 יוסי פשרמן (פשי) ז"ל
2003 – 1954

מעל ל - 1100
סרטוני וידאו נוסטלגיים
בארכיון הוידאו שבאתר

יום העצמאות ה-7
 

הצוללת דקר
 

תל אביב הקטנה
 
 

פורטל: בקיבוץ



נוסטלגיה בקיבוץ

שבועות בקיבוץהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

 

חג הביכורים בקיבוץ של ימים ההם היה טקס מפואר של הבאת ביכורים, והיה אחד מהחגים המרכזיים של הקיבוץ בשנות הנוסטלגיה.

למרכז החג, נחשבה תהלוכת ענפי המשק לאורך מסלול בתוך הקיבוץ או בשדה סמוך, מסלול שלאורכו עמדו חברי הקיבוץ וילדיו יחד עם מאות אורחיהם הנלהבים והמשתאים ("יואוו... תראו איזה טרקטור ענקי!") מכל רחבי הארץ, מה שהוליד לאירוע את הכינוי הליצני "חג הביקורים"...

בנוסף להפגנת העוצמה החקלאית של טרקטורים, קטפות כותנה, קומביינים וכו', כל ענף הכין עגלה נגררת (פלטפורמה) שעליה תצוגת פרי העמל הרלוונטי - פרי הדר, ביצים ותרנגולות, עגלים בכלוביהם, חיטה ושעורה, תוצרת המפעל המקומי ועוד.

בתהלוכה המרשימה השתתפו גם ילדי חברת הילדים וזוגות הורים צעירים עם ביכורי צאצאיהם, כמו גם, בקיבוצים מסויימים, חברי חוג ייחודי כגון רוכבי סוסים או אופניים ואפילו, בשנים האחרונות, קשישי הקיבוץ על קלנועיותיהם.

לאחר התהלוכה היה מתכנס קהל החוגגים לתוכנית-טקס החג על הדשא הגדול (או בשטח הפתוח) והשמחה הייתה נמשכת לאורך מופע של ריקודים, שירה, הכרזה על מנצח התהלוכה ופדיון הביכורים ע"י גזבר הקיבוץ כתרומה לטובת גוף חיצוני כלשהו (בתחום החינוך או הבריאות בדרך כלל) או עבור מסגרת פעילות חברתית-תרבותית של הקיבוץ עצמו.

 

כיום מקיימים קיבוצים רבים את החג במתכונת מצומצמת ומעוטת משתתפים, אם בכלל, הן משיקולים כלכליים והן משום שאין כבר את אותה רוח נלהבת של עשייה ואחריות הדרושים להפקת האירוע הגרנדיוזי של פעם. עם זאת, בחלק מהקיבוצים ה'חזקים' כלכלית וחברתית, ממשיכים במסורת העבר של חג הביכורים ובקיבוצים מסויימים אף מזמינים את הציבור העירוני להשתתף בהמוניו באירוע.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 




שבתאי וחגיהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

שבתאי וחגי היה שם קוד לקרובים, חברים, דודים, עוזבים שמגיעים כל שבת וחג להשתתף בשמחת הקיבוץ חינם אין כסף.




שומר לילההרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

התורנות בת השבוע של שמירת לילה ב'קיבוץ של פעם', לגבי בחורי הקיבוץ, הייתה למעשה שבוע של הבראה (מה שאי אפשר להגיד על השבוע של שומרת הלילה).

היו לו, לשומר, שתי משימות לא נעימות מדי לילה - לקחת למכבסה את שקי הכביסה (המלוכלכת) מדיפי ה"ניחוח" של כל בתי הילדים, ולהשכים את הרפתנים לחליבת הבוקר (סיכון של קבלת 'ביס' מהכלבים בסביבה) - אך בעיקר היו אלה פינוקים וצ'ופרים שליוו את לילותיו.

פרט לסיבוב לסגירת שערי המשק בראשית המשמרת, בילה השומר את זמנו בסיורים מהנים באזור מגורי המתנדבות (לא אחת גם נוצרו קשרים מלבבים בין הצדדים), פטפוט מהנה וממושך - דהיינו, הרכילות האחרונה - עם השומרות ובעיקר שעות של הכנת האוכל בחדר השומרים.
המנות הליליות של השומרים (אם המוסדניקים לא 'סחבו' אותן בראשית הערב) כללו עוף, גבינה צהובה, שמנת, נקניק, ירקות לסלט, בירה או משקה קל וקינוחים למיניהן. עם תוספת נכבדה של צ'יפס טרי - רק להכנתו נדרשה לפחות שעה ומעלה - הרי שאכן היה זה שבוע של כיף ועלייה במשקל.





                                                                                                                         התמונה באדיבותIsraelimages.com / Hashomer Hatzair © .

מדי פעם - בכל קיבוץ - אומנם סערו הרוחות בבוקר שלמחרת גניבת כמה עגלים מהרפת או העברת בעלות פלילית של אוטו או טרקטור קיבוצי, אבל כל הטענות של חברים בדבר אי-מילוי תפקיד כהלכה או אפילו זלזול רשלני מצד השומר, זכו למענה ההגיוני והמשכנע מצידו ש"מה רוצים? הרי אינני יכול להיות ולשמור בכל המקומות בבת אחת?".
ברבים מהקיבוצים, יש לציין, היו שני שומרים - בשתי משמרות חופפות חלקית - אך לא ידוע על כך שזה מנע גניבות (למעשה, ידוע שזה לא?).

מאז שנות ה - 90, כמעט בכל הקיבוצים, נעשית מלאכת השמירה ע"י שומרים שכירים.

 

זכרונות:

"...בוקר טוב, צביקה - קום לחליבה! צביקה, צביקה... קום לחליבה!!" רעם קולו של שומר הלילה של הקיבוץ בשלוש וחצי לפנות בוקר, בנימה גלויה של שמחה לאיד ותוך כדי דפיקות איומות על דלת חדרי. קיללתי אותו (בשקט), צעקתי אליו שלא יצעק ושאני כבר קם, והדלקתי את מנורת הקיר שבצד מיטתי.

הגעתי לרפת רכוב על אופניי בדיוק ברבע לארבע בבוקר, כפי שביקש ממני אביגדור, שותפי למשמרת. זה היה יום העבודה הראשון שלי באזרחות ואני רציתי לעשות רושם טוב על כולם...".

קליינוואסר או החליבה הראשונה שלי
       צביקה אלון - מתוך הספר "כותבים קיבוץ"
  




שומרת לילההרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

התורנות בת השבוע של שמירת לילה בקיבוץ של הלינה המשותפת, לגבי חברות הקיבוץ, הייתה למעשה שבוע של סיוט (מה שאי אפשר להגיד על השבוע של שומר הלילה).

השומרת הייתה עורכת סיבוב הליכה מתיש בין כל בתי הילדים - עיקר הקושי היה, כמובן, בלילות החורף הקרים והרטובים -  אחת לשעה לפחות, בודקת שכולם ישנים ומטפלת כמיטב יכולתה בבעיות הליליות שסיפקו לה בשפע ילדי הקיבוץ (בכי של געגועים לאמא/אבא, פחדי לילה, הרטבות והפרשות למיניהן, השתוללות של היפר-אקטיביים צעירים ועוד).

במהלך המשמרת, היה על השומרת לכתוב ולתאר את אירועי הלילה ביומן השמירה, זאת מטעמי המעקב הרפואי וההתפתחותי שנדרש ע"י מערכת החינוך והבריאות של הקיבוץ ("2:30  -  צביקי עשה קקי. החלפתי לו ונתתי לו תה. כעבור 5 דקות הוא עשה פיפי. החלפתי לו שוב. הוא ביקש את הצצי (מוצץ) שלו, אבל פלט אותו שוב ושוב החוצה בגלל התקפת גיהוק. יש לו גם נזלת. מדדתי לו חום ולא היה. ישבתי לידו עד שלוש ורבע לפנות בוקר, עד שנרגע ונרדם. מתפללת שהשבוע האיום הזה ייגמר כבר? השומרת התשושה").



בשנות ה - 70 באה תעשיית ה"היי-טק" הישראלית לעזרת שומרות הקיבוצים, בדמותה של מערכת שמע אלקטרונית - ה"שמרטפון". מיקרופונים רגישים הותקנו בכל בתי הילדים וקושרו לקופסת בקרה מרכזית בבית התינוקות (מקום 'סופר-נשמר'), שם ישבו השומרות. כל אות מצוקה - בכי, שיעול, רעש חשוד וכדומה - נשמע במרכז הבקרה ונורית אדומה נדלקה מעל לפתק הזיהוי של בית הילדים שאליו יש לגשת, דבר שזירז מאוד את תגובת כוחות ההצלה.

 




שטאפטההרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

תחרות קבוצתית, בין מספר קבוצות, במגוון סוגי ספורט ובעיקר בתחום האתלטיקה הקלה. ההגדרה המקצועית יותר - 'ספורט טבלאי' - מגדירה את אופי התחרות: קבוצות של מתחרים ומתחרות עוברות בין 'תחנות' ספורט שונות (קפיצה לרוחק/לגובה, קליעה בחץ וקשת, ריצה קצרה, הדיפת כדור ברזל וכו'), כאשר כל משתתף/ת עושה כמיטב יכולתו/ה כדי להשיג תוצאה גבוהה ככל האפשר עבור קבוצתו. סיכום התוצאות של ביצועי הקבוצה כולה נרשם בטבלה גדולה, והקבוצה המנצחת היא זו שזכתה בניקוד הגבוה ביותר.

השטאפטה הייתה 'חובה' בכל מחנה תנועתי, שם הייתה תחרות פרועה במיוחד בין הקיבוצניקים לבין חניכי הקנים העירוניים, וכן הייתה פופולארית בחגי המשק, כאשר הקבוצות המתחרות היו ענפי הקיבוץ. יש לציין שבחגי המשק, בעיקר בשנות הנוסטלגיה המאוחרות, נטו יותר המארגנים לקיים שטאפטות היתוליות - דילוג-קירטוע עם רגליים נתונות/קשורות בשק, ריצה עם כף ועליה ביצה רכה, הובלת אנשים במריצה וכו'.




שטוצרהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

שם כללי (מגרמנית) לברז גדול - בעבר הנוסטלגי מופעל ידנית ובימינו אלה מופעל הידראולית וחשמלית ונקרא מגוף - אשר משמש לפתיחת וסגירת קווי מים להשקיית שדות הפלחה של הקיבוץ, מטעים, שטחי נוי וכו'.
השטוצרים ב'קיבוץ של פעם', מהיותם בולטים מעל פני הקרקע, היו מטרה קבועה ל'התנכלויות' ושימשו מדד קבוע ומבדח ליכולת הנהיגה של פלאחים טירונים בנהיגתם החובבנית על טרקטורי המשק. "...שמעתם על הביזיון של מוישה ג'? הוא חרש אתמול בלילה בחלקת הבוסטר עם הדי-פור, וכיסח שם 3 שטוצרים אחד אחרי השני...".




שיבוץהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 


התמונה באדיבותIsraelimages.com / Hashomer Hatzair © .


פעולת סדרני העבודה ב'קיבוץ של פעם', של ארגון מערך העבודה במשק מדי יום, נקראה שיבוץ. מקור המושג, ככל הנראה, הוא ברישום שמם של החברים במשבצות הריקות (בתחילת היום) של דף סידור העבודה, שבו היו מצוינים כל ענפי המשק היצרניים והצרכניים. בהמשך, תלו הסדרנים את הדף המלא, לקראת הצהרים (בסיום הסידור), על לוח המודעות.

השלב הבא היה התקבצותם של החברים סביב דף השיבוץ, זיהוי שמם במשבצות המלאות ותגובה בהתאם למה שכתוב  -  המהום מאופק של סיפוק ("יופי, מחר אני עובדת עם החמודים של גן "נורית"!) או קריאות שבר וזעם ("לעזאזל, שוב פעם רשמו אותי לשטיפת כלים במטבח!").
אחר כך, בחדר סידור העבודה, התקיימו אותן סצינות רבות הדציבלים - במלים פשוטות: הדו - שיח הקולני בין הסדרן לחבר הזועם - שכבר הוזכרו מקודם בפרק זה.


בקיבוץ המודרני לא קיים יותר שיבוץ לעבודה היומיומית - לכל חבר וחברה בקיבוץ יש מקום עבודה קבוע (אם הוא אינו מובטל!). שריד מסוים של השיבוץ הנוסטלגי, לכל היותר, הם דפי התורנויות החודשיים, שאף הם מתפרסמים על לוחות המודעות בחדר האוכל - תורנות הגשה בליל שבת, תורנות כביסת חיילים, תורנות קפה במועדון וכו'.




שיחת קיבוץהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

שיחת הקיבוץ, הנקראת גם אסיפה או אסיפה כללית (בקיבוצי התק"ם), הינה הערכאה (אינסטנציה) העליונה של אישור וקבלת החלטות - על פי חוקי המדינה - בהיררכיה הקיבוצית.

בשיחות של שנות הנוסטלגיה, שנערכו מדי שבוע (בדרך כלל במוצאי שבת), דנו והחליטו החברים בכל הנושאים, מגדול ועד קטן, שהיה צורך לקבל בהם הכרעה - החל משיחות שקבעו את תוכנית ההשקעות של המשק לשנה הבאה או דיון האם לאשר למפעל קניית מכונה חדשה ברבע מיליון לירות (5 דקות כל סעיף), ועד להכרעות הרות גורל כגון אישור תקנון כלבים, קבלת או דחיית פנייתו של שאול פ. לצאת ללימודי שזירת פרחים (שלוש שיחות רצופות, כולל ערעורו של שאול) וכדומה.

מאפיין ידוע של שיחת הקיבוץ, היה עניין הסריגה, כפי שמדגימה יפה התמונה המצורפת. רבות מנשות הקיבוץ ניצלו את ההתכנסות הכללית לקידום הסוודר/הצעיף/הכפפות שנסרגו על ידן באותו זמן, מפילות מדי פעם את המסרגה על הרצפה (לא בכוונה) בצלצול קולני ועוזבות את עיסוקן השקדני רק כדי להרים את ידן ולהצביע בסעיף זה או אחר (הרבה פעמים, כך אומרות האגדות, מבלי לדעת בכלל על מה מצביעים?).


מאפיינים נוספים היו האיחור שבו החלה השיחה ("ערב טוב, חברים. יפה שהצלחנו לפתוח את השיחה רק באיחור של 40 דקות, ולא 55 כמו בפעם שעברה. בואו נתחיל?") וגם מספר הדציבלים הגבוה של רבות מהשיחות, בעיקר אלו שעסקו בעניינים אישיים.
הויכוחים והצעקות שבקעו מזירת העימות (חדר האוכל) במקרים אלו היו גורמים לסערת רוחות של עוד יום או יומיים - במקרים קשים אפילו שלושה ימים - לאחר מכן.

כיום, ברבים מהקיבוצים, החליפה מועצה של 30-40 איש את מקומה של שיחת הקיבוץ בניהול ענייניו השוטפים, והשיחה מתקיימת רק פעם פעמיים בשנה, כדי לאשר את המאזן הכלכלי של הקיבוץ או לדון בעניינים עקרוניים.

 

זכרונות:

"...חדר האוכל היה מלא. לא שראיתי, אלא ידעתי לפי כמות האופניים שחנו ברחבה. אפילו הקלנועית של יורם, שאף פעם לא בא לאסיפות 'מסיבות עקרוניות' (שמעתי את אימא ואבא מדברים על זה), עמדה שם. "אסיפה מפוצצת," היו החברים אומרים...".

האסיפה / ארנה אולשר, דגניה ב' - מתוך הספר "כותבים קיבוץ"
==========================================================================

"...באותו ערב כינס מזכיר הקיבוץ את שיחת הקיבוץ, כדי לדון באירוע. המזכיר, ירחמיאל קב ונקי, המכונה בפי כל ירחמיאל קנקר, כשם משפחתו המקורי, הפליג, כדרכו, בשבח רעיון אחוות העמים העומד בתשתית השקפת העולם של תנועתנו...".

הלחמניות של עארפעת / אבישי גרוסמן, עין שמר - מתוך הספר "כותבים קיבוץ"




שיכון וותיקיםהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

פסגת שאיפותיו הבורגניות (טפו-טפו-טפו...) של חבר ה'קיבוץ של פעם', הייתה להגיע אל המנוחה והנחלה בדמותו של שיכון הוותיקים: יחידת דיור מרווחת (משהו כמו 65 מ"ר), עם מקלחת ושירותים נפרדים, שני חדרי שינה, סלון ומטבח קטן ו... מרפסת!!

בהשוואה לתנאי הדיור של רוב החברים בשנות הנוסטלגיה, שיכון הוותיקים נחשב כמעט למלון 5 כוכבים בקיבוץ, והזכאים לעבור ולגור בו היו רק הוותיקים (כלומר מייסדי הקיבוץ) שהגיעו לגיל המופלג של סביבות ה-  40 שנה.  חברים שהגיעו לוותק הנכסף (ולזכויותיו..!) ושלא רצו לעבור מדירתם הישנה-המוכרת-האהובה, היו זכאים לשיפוץ שיהפוך אותה ל"שיכון וותיקים".

 ראויה לציון העובדה שתכנון ובניית שיכוני הוותיקים בקיבוצים, ככלל,  נעשה - עדיין -  ברוח השיתופיות והיחד האידיאליים של אז: בית משותף של ארבע יחידות דיור מחוברות ואפילו, בהרבה מקרים, מרפסת אחת ארוכה ומשותפת...

כיום, ברוב הקיבוצים, הזכות לדיור משופר כוללת גם משפחות צעירות ורווקים בשנות ה- 30 המוקדמות. השאיפות הבורגניות (הלגיטימיות...) הן, כמובן, גדולות לעין שיעור לעומת שיכון הוותיקים של פעם וכוללות, בין השאר, קוטג' דו-מפלסי מפואר של 100 עד 150 מ"ר (תלוי ביכולתו הכלכלית של הקיבוץ) ובו 3-4 חדרי שינה, 2 מקלחות וחדרי שירותים, חדר מחשב, מטבח מאובזר וסלון רחב ידיים, מרפסת אולימפית ו... מגרש חניה צמוד למכונית הפרטית.




שישיההרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

מסגרת יסוד טיפולית-חינוכית ב'קיבוץ של פעם'. מבית התינוקות יצאו-עברו הפעוטים/ות בקבוצות של שישה לפעוטונים - לכל שישיה שתי מטפלות צמודות - ושם בילו את ימיהם ולילותיהם כ'מיני-קבוצה', במסגרת אינטימית וסגורה יחסית.
השישיה חדלה להתקיים עם המעבר לגן, אבל לא מעט בוגרי שישיות, אלה שבעלי זיכרון טוב במיוחד, ממשיכים גם היום לטעון ש"השישיה שלנו הייתה פרועה באופן מיוחד!" או להתפלא בשמץ של עלבון ש"...מה זאת אומרת 'אני לא חייב לך כלום'? הרי ישבנו יחד על הסירים בשישיה!...".
יש לציין שבקיבוצי האיחוד והמאוחד התקיימה גם אסכולה חינוכית נוספת, של רביעיות.




שלהבהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

שבוע להכרת החברה בישראל - זה היה שמו של מפעל תנועתי-חינוכי-ציוני לדוגמה במוסדות הקיבוצים של שנות הנוסטלגיה.

למשך מספר ימים עד שבוע נשלחו נערי ונערות הקיבוץ לעיירות פיתוח ולמושבים ברחבי הארץ, כדי להכיר מקרוב אורחות חיים שונות משלהם. הרציונאל הנשגב שעל פיו נעשה הדבר, היה של ניסיון להכרות ולקירוב לבבות בין חלקי העם השונים כל כך זה מזה, למען עתיד משותף של אחדות ואחווה (ברוח הסוציאליזם הקיבוצי) בארצנו הקטנטונת. במהלך השלה"ב התנסו הקיבוצניקים בעבודה במפעלי העיר או במשקי המושבים, אכלו אוכל שלא הכירו, שמעו שפה שונה משלהם, חוו חיי משפחה פרטית ומסורתית מה הם, וכדומה.

בסופו של 'חיבור' מלאכותי זה - פרט אולי למקרים בודדים של יצירת קשר חיובי - היו רוב החניכים חוזרים ל'בועה' הקיבוצית שלהם מרוחקים כפי שהיו מההווי החוץ-קיבוצי (במקרה הטוב) או מלאי בוז וזלזול כלפי מי שאינו קיבוצניק (במקרה הרע). המארחים העירונים/המושבניקים מצידם, יש לשער, היו נאנחים בהקלה ומפטירים "ברוך שפטרנו..." (ואולי אפילו יורקים הצידה להדגשה), מה שהתפתח ברבות הימים לשנאה של ממש כלפי הקיבוצים ולהגדרות משתלחות כדוגמת "מיליונרים עם בריכות שחייה!" של מנחם בגין, בנאום הכיכרות המפורסם שלו.




שלישיית המעפיל.הרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

ב - 1965 הוקמה שלישית המעפיל והחלה לפעול בקיבוץ המעפיל שבעמק חפר.

שלושת חברי ההרכב היו צברים חברי הקיבוץ, שהשירה וההופעות היו עבורם תחביב שנעשה אחרי יום העבודה בקיבוץ.
בעיבודו של אריה לבנון הם הקליטו
תקליטון ראשון, שלא זכה להצלחה ממשית. השלישייה בתקליטון זה כללה את עירית סנדנר, גדי אלון ואהוד שחם. השירים הבולטים בו היו "יום אביב כזה!", "איזה קיץ!" ו"אלי יום עבר", שנכתב על ידי רונית אופיר, בת קיבוץ המעפיל, שהפכה מאוחר יותר לזמרת בזכות עצמה.

ב -
1970 זכתה שלישיית המעפיל לחשיפה גדולה כשהשתתפה בפסטיבל הזמר בשיר "שמלת כלולות", שהצליח מאוד בעקבות התחרות. באותה שנה היא השתתפה גם בפסטיבל הזמר החסידי השני בשיר "ולירושלים עירך".
כעבור שנה שרו השלושה במופע "ניחוחי חציר", שהוקדש ליוצרים ומבצעים מההתיישבות העובדת, את שירו של שייקה פייקוב "ונזכה ונחיה", וב"ניחוחי
חציר"


ב -
1974 הם שרו את השירים "בין אדם לאדם" ו"ליל גליל". שינוי חיובי משמעותי אירע באותה שנה, עם תחילת עבודתם המשותפת עם המעבד והמנהל המוסיקלי צביקה כספי, שהעלה את ההרכב על דרך המלך הן מבחינה מוסיקלית והן בהיקף החשיפה התקשורתית שקיבל. כספי ידע לבחור עם חברי ההרכב את השירים הנכונים, שהתאימו גם לגון קולה החם של סנדנר הסולנית, והעיבודים שלו תרמו לעושר המוסיקלי של השירים שהקליט ההרכב. ב - 1974 עזב גדי אלון את השלישייה ובמקומו נכנס דן שרון.

 

 


 



ב -
1975יצא האלבום הראשון של שלישיית המעפיל, "אהבת ערב". בין השירים החדשים שהופיעו בו הצליחו שיר הנושא, שצעד במצעדים, והשיר "אניטה", ופרט לאלה זכו להצלחה החידושים שהקליטה השלישייה ל"אלעד ירד אל הירדן", "לילה לילה", "חופים", "שיר סיום" ו"האסופי". 






ב -
1978 יצא אלבומה השני, שירים לאורך הדרך, ומתוכו בלטו הגרסאות שהקליטה הלהקה לשירים "לפנות ערב", "רוח עצוב", "שיר אפור" ו"פירות חמישה עשר" ("שלג על עירי"). בין השירים החדשים שהופיעו באלבום זכו לתשומת לב "היה הייתה עלמה", "כשאומרים לי שמש" ו"מותו של הקיץ".

 

 


 

 

רטרו:

בשנים האחרונות חדשה השלישייה את פעילותה בהרכב עירית סנדנר, דן שרון ויובל סנדנר (בנה של עירית) המשמש כקלידן.
ב-2005, במסיבה לרגל מלאת 60 שנה לקיבוץ המעפיל הופיעה באופן חד-פעמי "חמישיית המעפיל": שלישיית המעפיל בכל הרכביה: עירית סנדנר, אהוד שחם, גדי אלון, דן שרון ויובל סנדנר.




שלישיית שריד.הרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

שלישיית שריד הייתה אחד ההרכבים האמנותיים הבולטים של התנועה הקיבוצית בשנות ה - 60, והצטיינה בביצועים ובעיבודים הקוליים שלה.

הצלע הבולטת בשלישייה היה שלמה ורבנר, חבר המשק, שערך את העיבודים הקוליים וליווה את ההרכב בגיטרה.
ב - 1964 הוציאה השלישייה את האלבום "טוב ללכת בדרכים עם שלישיית שריד", ששיר הנושא שלו היה אחד השירים הבולטים ששרו בתנועות הנוער.




שמן דגים.הרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

בשנות ה- 50 וה- 60 גרסו יודעי דבר רפואי, שמאד בריא לילד הגדל לשתות מדי יום שמן דגים.

הטעם הנורא לא היווה עילה מספקת להשתמטות מאותה מצווה בריאותית. דורות של ילדים חמקו או ניסו להתחמק מהתור שעמד לפני הגננת/ מטפלת. כל אחד בתורו פתח 'פה גדול', אליו רוקנה כפית גדושה בנוזל השמנוני והבריא. הגננות הותיקות ידעו להכניס את השמן ישר לגרון, הפחות מנוסות שמו אותו בפה ומשם הדרך לגינה או לכיור היתה קצרה...




שמש העמיםהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

מאז מהפכת אוקטובר 1917, הייתה ברית המועצות (רוסיה הסובייטית) מורת הדרך הרוחנית-אידיאולוגית של התנועות הקיבוציות בראשית דרכן - המוציאה לפועל את הרעיונות הנשגבים של השוויון והצדק בין בני האדם, שלטון מעמד הפועלים ומיגור הקפיטליזם הנצלני והמדכא בכל העולם.

 

 

 

 

 

 

 

בשנות ה-30 וה-40 הייתה זו בעיקר תנועת "הקיבוץ הארצי" שנטתה יותר שמאלה ושראתה בנשיא ברית המועצות, יוסף ויסארונוביץ' סטאלין, מנהיג נערץ המוביל את המהפכה העולמית לקראת מחר מושלם.
שאלת האוריינטציה לברית המועצות בהמשך - בעיקר בעקבות פרשת מרדכי אורן, שליח מפ"ם בפראג שהואשם בריגול, ולאחר מכן משפט הרופאים היהודים שהואשמו בניסיון לרצוח את צמרת הקרמלין ואת סטאלין עצמו - הביאה את תנועת "הקיבוץ המאוחד" לוויכוח מר, שהיה בין הגורמים שהובילו בשנות ה-50  לפילוג הגדול, גם בתנועת "הקיבוץ הארצי" החלה התפכחות כואבת מאשליית ה"בשורה" וה"אור" שנושא - כביכול - המשטר הסובייטי וסטאלין בראשו.

למרות זאת, עדיין מבולבלים ואמביוולנטים ביחס לאידיאולוגיה ול"מולדת השניה" (כך כונתה ברית המועצות בפיהם של נאמניה האדוקים), ירד אבל כבד על רבים מחברי הקיבוצים בארץ עם מותו של סטאלין במרץ 1953. בחדרי האוכל נתלו תמונותיו במסגרת שחורה, חגיגות פורים שנועדו למחרת בוטלו ויעקב חזן, ממנהיגי "הקיבוץ הארצי" ומפ"ם, חבר משמר העמק, ספד לו במילים "אסון נורא קרה לנו ולעמלי כל הארצות: שמש העמים שקעה!"


 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

"... בעקבות מותו של סטאלין, חווינו את אחד מרגעינו היפים. היינו מאוחדים בתחושות הצער, והורגשו מתח וציפייה לקראת האזכרה. אני זוכר שפנינו ליאצק, הצייר שלנו, שיכין ציור גדול של סטאלין, ומתחתיו יכתוב את המילים: 'סטאלין איננו, נותרנו יתומים'..."

גם ללב יש לילה
/ עמרם גורדון, משמר העמק - מתוך הספר "כותבים קיבוץ"




שנה שלישיתהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

באמצע שנות ה- 50 נקלעו קיבוצים צעירים רבים למשבר.

בהחלטת תנועה נקבע שלאחר השירות הצבאי מחצית מכל מחזור שמשתחרר ייצא לאחת מ- 3 המשימות: עזרה לקיבוץ צעיר, הדרכה בתנועת הנוער או שירות קבע, שינשין קראו להם. כמובן שהוותק יישמר וייספר לו – וכך חוזקו הקיבוצים, התנועות והצבא.

בקיבוץ הותיק לא כל כך אהבו את הסידור הזה, אבל צייתו להחלטות התנועה.




שניצל מצריהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

אוכל ש"הומצא" בשנות המחסור, כשהקיבוץ לא היה יכול להרשות לעצמו לקנות חזה עוף להכנת שניצלים אמיתיים.

השניצל המצרי היה מורכב מבשר טחון עם הרבה לחם, ביצה ותבלינים. מהתערובת היו עושים קציצה, משטחים עד דק, טובלים בביצה ואחר כך בפירורי לחם ו?מטגנים בדיוק כמו שמטגנים שניצל וינאי אמיתי.

מוזר מאוד - למרות הטבילה בביצה, פירורי הלחם והטיגון הזהה, טעמה של התוצאה המצרית הייתה תמיד שונה לחלוטין ולאו -דווקא לטובה.




שנת חופשהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

הרחבה של מושג 'החופש' שנכנסה לתוקפה לאחר מלחמת ששת הימים. המפגש עם המתנדבים/ות חשף בפני צעירי הקיבוץ את 'העולם הגדול' וחלקם הביעו את רצונם לצאת לחופשה ארוכה של שנה, במהלכה ירוויחו את הכסף הדרוש ויסעו לחו"ל ויחזרו בתום השנה.

לאחר דיונים ארוכים אושר הנושא, אך עדיין כל צעיר נדרש לבקש מהאסיפה אישור והתחייב שיעמוד בזמנים. למעט כמה חריגים, רוב הצעירים 'חזרו לאספסת' במועד, אך התופעה התרחבה וחלק מהחברים (ולא רק צעירים) כבר בקשו לצאת ללמוד או סתם ל'הרוויח כסף', ושוב נערכו דיונים לתוך הלילה והעניין אושר. 




שעת אהבההרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

כפיצוי על השעות הספורות בלבד שבילו האמהות עם ילדיהן הצעירים מדי יום (וגם בגלל ההיבט הפדגוגי - הצורך בחיזוק הקשר בין האם לפעוטה/פעוטתה), הותר לאמהות לבקר את פרי בטנן שבבית הילדים באמצע היום, למשך חצי שעה, על חשבון העבודה.

למרבה הצער - במקרים רבים, על אף הכוונות הטובות - נגמרו פגישות אלו במפח נפש ודכדוך מצד האם עם תחילת המפגש ("באתי לבקר אותך, חמוד!"  - "אמא, את לא רואה שאני משחק עכשיו? אוף!?") או בדמעות ותסכול הדדי בסופו ("אמא, אל תלכי! אמא!"  - "חמודה, אני חייבת לחזור לעבודה!").

 




שפת הקיבוץהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

שפת הקיבוץ

מאת:
רוביק רוזנטל
מתוך ספרו:  "הלקסיקון של החיים"  /  כתר ספרים

התנועה הקיבוצית היא אחת היצירות המיוחדות של המפעל הציוני. ימיה כמעט כימי ההתיישבות בארץ-ישראל, והיא מקיפה כ-300 יישובים הפזורים על מפת הארץ מדן ועד אילות. חברי הקיבוץ היוו גם בימי הזוהר אחוז קטן מן האוכלוסייה, אך מספר האנשים שחיו תקופה כלשהי בקיבוץ, מכמה חודשים ועד תקופות חיים שלמות, מגיע למאות אלפים. אין דרך לתאר את החברה הישראלית, לפחות עד שנות השמונים, בלי להתייחס לתופעת הקיבוץ. עם השנים היה הקיבוץ לא רק לסמל ולספינת דגל, אלא גם לגורם שנוי במחלוקת, חברתית ופוליטית, ואף לשק חבטות. החל משנות התשעים מאבד הקיבוץ בהדרגה את אופיו השיתופי, ורוב הקיבוצים מאמצים דגמים של קהילת משפחות עצמאיות מבחינה כלכלית.

השפה שנוצרה בקיבוץ במהלך השנים מתארת את האופי המיוחד של צורת החיים הזו. בכל צומת של חיי הקיבוץ נקבע מונח שאינו ניתן להעתקה לצורות חיים אחרות. "חדר" קיבוצי הוא דירת מגורים, "תושב" הוא מי שאינו שייך, ו"נער" הוא חניך בחברת הנוער. השיטה החינוכית המיוחדת, שבמסגרתה התגוררו הילדים בבתים משלהם ונפגשו עם הוריהם רק בשעות אחר הצהריים, יצרה שרשרת מילים וביטויים שזר לא יוכל להבינם: הקמה, הלבשה, ישן, שעת אהבה ומבשלת ילדים. בעיני חברי הקיבוץ שררה תהום בין "קומונה א' ל"תקציב כולל", למתבונן מבחוץ שניהם אינם אומרים דבר.

האופי האינטנסיבי והסגור של החיים בקיבוץ יצר בכל קיבוץ לקסיקון פנימי שאף הוא אינו ניתן להעתקה, גם לא לקיבוצים אחרים.

המשקיסט והתרבותניק/ מונחי יסוד

בי קיי. מי שהיה חבר קיבוץ. ראשי תיבות: בוגר קיבוץ.

הגשמה. החיים בקיבוץ לאחר השירות הצבאי, יעד מוצהר של תנועות הנוער החלוציות.

הגשים. הצטרף לקיבוץ מטעמים אידיאולוגיים.

השלמה. גרעין נח"ל שהצטרף לאחר הצבא לקיבוץ קיים.

חברות. שייכות מלאה לקיבוץ.

התקבל לחברות. עבר הליך של הצטרפות לקיבוץ.

מועמדות. תקופה קצרה לפני הקבלה לחברות.

תושב. גר בקיבוץ ואינו חבר.

ותיקים. מייסדי הקיבוץ.

לורד. ותיק שאיבד את השפעתו בקיבוץ.

מתנדב. צעיר שהגיע מחו"ל, מתגורר ועובד בקיבוץ אך אינו מקבל שכר. המתנדבים הראשונים הגיעו לאחר מלחמת ששת הימים, ורבים מהם הפכו חברי קיבוץ.

זמניים. שאינם בעלי מעמד קבע, כגון מתנדבים, נערים במחנות עבודה ועוד.

שנת חופש. שנת יציאה מהקיבוץ בלי לוותר על החברות.

עוזב. מי שפרש מן הקיבוץ.

עירניק. מבוגר או ילד החי בעיר. גם: עירוניקניק.

משקיסט. חבר קיבוץ המתמחה בניהול הצד הכלכלי ורואה בו חזות הכול.

תרבותניק. חבר המתמקד בארגון פעילות תרבותית.

פעיל. חבר קיבוץ העובד במוסדות התנועה המרכזיים. גם: שליח. גם: סוטיניק, על פי רחוב סוטין, שם שכנה מזכירות הקיבוץ המאוחד.

קומונר. צעיר המשרת בקבוצת מדריכים החיה בעיר ואחראית על קן של תנועת הנוער.

שינשין. צעיר לאחר צבא המשרת בקיבוץ נזקק למשך שנה. ראשי תיבות: שנת שירות. גם: שינשינשין, ראשי תיבות: שנת שירות שלישית.

הקיבוץ. המרכז התנועתי של הקיבוץ המאוחד: "אני נוסע היום לקיבוץ, להביא לך משהו מתל אביב?".

סידור. שיבוץ חברי הקיבוץ לעבודה על בסיס יומי. קיצור של סידור עבודה.

שבת. 1. יום עבודה בשבת. 2. יום מנוחה באמצע השבוע.

גשם והפרעות. סעיף בסידור העבודה המיועד לחבר שאינו נדרש לעבוד, אך אינו מקבל "שבת".

גיוס. עבודה שאינה כלולה בלוח העבודה, ונוספת על שעות העבודה המקובלות. גם: ריכוז.

פלח. עובד בענף גידולי השדה. ערבית.

גדשניק. עובד בשדה. ג?ד?ש: ראשי תיבות, גידולי שדה.

נויניק. גנן הקיבוץ.

שומר לילה, שומרת לילה. תורן שמירה המבלה את הלילה בשבילי הקיבוץ או בבית התינוקות.

תפס עופות. השתתף בהכנת משלוח עופות לשחיטה.

סניטריות. ניקיון השירותים הציבוריים והמקלחת הציבורית.

פטמזין. עבודות שדה קשות שבוצעו על ידי נשים ערביות. גם: קומביין עלי.

 

בין הקמה לבילוי/ מונחי חינוך וטיפול בילדים

לינה משותפת. שיטה שבה הילדים לנים בבתי הילדים.

לינה משפחתית. שיטה שבה הילדים לנים בחדרי ההורים.

ילדי תנובה. כינוי לבני הקיבוץ בשנות החמישים. גם: מרצ'יפנים, מרצ'יפנצ'יקים.

קבוצה. שנתון של ילדי הקיבוץ. בדרך כלל לקבוצה שם קבוע לאורך השנים.

בית ילדים. מקום שבו בילו ילדי הקיבוץ את רוב שעות היום והלילה בתקופת הלינה המשפחתית.

חברת ילדים. כיתות ב' עד ו'.

ילד חוץ. ילד המתחנך בקיבוץ ללא משפחתו.

מוסד. בית ספר תיכון שהוא פנימייה, שיטה שהיתה נהוגה בקיבוץ הארצי. קיצור של "מוסד חינוכי".

מוסדניק. חניך במוסד החינוכי.

חברת נוער. קבוצת נערים שאורגנה והגיעה לקיבוץ במסגרת עליית הנוער.

נער. תלמיד בחברת הנוער.

משק חי. מתחם ובו בעלי חיים שונים לטיפול ולליטוף. גם: משק ילדים.

ילדי החופש. ילדים אורחים שהגיעו לחופשת הקיץ או הפסח. גם: מבשרי הקיץ.

שעת אהבה. שעה במהלך היום שבה הותר לאמהות לבקר את ילדיהן בבית הילדים.

הקמה. שעות אחר הצהריים בבית הילדים, לפני ההליכה לחדרי ההורים. הגדרת העובדת: מקימה. גם: הלבשה.

בילוי. הזמן אחרי הצהריים שבו נמצאים הילדים בחדרי ההורים. גם: טיול.

השכבה. זמן התקבצות הילדים בבית הילדים לפני השינה. הגדרת העובדת: משכיבה.

ישן. הורה תורן המבלה לילה בבית הילדים של בנו או בתו. גם: תורן שינה.

מבשלת ילדים. חברה שתפקידה לבשל את האוכל לבתי הילדים.

 

גלגלים ורווקים/ מונחי תרבות ופנאי

אסיפה. מפגש חברים שבועי להחלטות בענייני הקיבוץ, גרסת התק"ם. גם: שיחה, גרסת הקיבוץ הארצי.

מועדון לחבר. מקום המפגש המרכזי של חברי הקיבוץ בשעות הפנאי.

יומן. עיתון שבועי או דו-שבועי בענייני הקיבוץ. גם: עלון, גרסת הקיבוץ הארצי.

סיבוב. הצומת הקרוב לקיבוץ, מקום מפגש ואיסוף.

נופש רווקים. מפגש שנתי של רווקים מרחבי התנועה הקיבוצית שבו נוצרו זוגות רבים. גם: חתנייה.

נופש-גלגלים. סידור משולב של דירת נופש ומכונית למשפחה, היה נפוץ בשנות השבעים.

טסטר. צעיר המתמחה בחיזור אחרי מתנדבות חדשות.

 

שלישייה וסל פן/ מונחי הצריכה השיתופית.

חדר. דירת משפחה.

חדר אוכל. המרכז החברתי, התרבותי והקולינארי של הקיבוץ.

שיכון ותיקים. דירת משפחה מורחבת.

קומונה א'. שותפות מלאה ברכוש המתבטאת בשימוש משותף בבגדים, ריהוט וחפצי בית. התקיימה בראשית הקיבוץ.

תקציב כולל. שיטה שבה ניתן למשפחה סכום האמור לכסות על מגוון צרכים, שלב ביניים בדרך להפרטה.

קומונה. מחסן בגדים, מבנה שבו מטפלים בבגדי החברים, רוכשים, מגהצים וממיינים. בדרך כלל צמוד למכבסה.

קומונרית. מנהלת מחסן הבגדים. גם: קומוניסטית.

אקונומית. מנהלת המטבח.

מחסן חצר. מבנה המשמש להספקת דברי סדקית וממתקים. גם: מעדנייה, מרכולית.

אספקה קטנה. דברי סדקית ומתיקה.

סידור רכב. שיבוץ כלי הרכב של הקיבוץ על פי הזמנות החברים וצורכי היישוב.

ארוחת ארבע. 1. ארוחה קלה בבית הילדים לפני ההליכה לחדרי ההורים. 2. ארוחה קלה בחדר האוכל לשבים מן העבודה. אופיינית לראשית הקיבוץ.

ארוחת לילה. סעודת שומרי הלילה.

במקום. במלעיל, בקשת מנה חלופית בחדר האוכל.

תוכן. מבדיל בין מרק סתמי ודלוח למרק עשיר. שאלה בחדר האוכל: "למה אין למרק תוכן?". תשובה: "אין תוכן, אבל יש הרבה עלילה".

ציבורית. קערה לצבירת אשפה על השולחן. גם: כלבויניק. שם תקני שלא נקלט: משיירת.

מיץ שורשים. כינוי בכמה קיבוצים לקפה שחולק בארוחת הבוקר.

שלישייה. מתקן המורכב משלושה כלי קיבול זה מעל זה, שנועד להעברת מזון מחדר האוכל לחדר. גם: מנשק'ה, מנאז'.

סל פן. אביזר אחסון מזון למטרות שונות, על פי הפסוק: "תמיד טוב שיהיה בבית, פן יבוא הבן לביקור".

בגדי עבודה. בגדים המיועדים לעבודה בלבד, בדרך כלל כחולים.

בגדי שבת. בגדים המיועדים לשעות שלאחר העבודה.

חלוקה. חבילת הבגדים שקיבל כל חבר ביום שישי בימי "קומונה א'.

אסיר ציון. חבר שלא נסע עדיין לחוץ לארץ.

 

(משבצת) אשכולות טו סמול

מתוך לקסיקון קיבוץ גנוסר, ליקט בני לופן:

נפל מהפח לאשפח. עבר מהבננות לחדר האוכל.

אשכולות טו? סמו?ל. אשכולות בננות קטנים שניתן לקחת שניים מהם ביד שמאל.

כינרת ויסקי. מי השתייה בבננות.

מדגה בעל. בריכות דגים שלא הצליחו עקב חלחול המים.

בוגרי אוטובוס. תלמידים שקיבלו בי.איי. למרות שאת תקופת בית הספר בילו בתחנת האוטובוס מבית ירח לגנוסר.

 

מיסט?ר עם כינור/ הקיבוץ בשנות השלושים

סטודנט. חבר הנכנס להכשרה בענף חדש במשק.

חצי בן אדם. אדם העובד במשק רק חצי יום.

עיני העדה. סנדלרי הקיבוץ, הכול עובר לפניהם.

מיסטר. עובד בזיבול הפרדס. יידיש: מיסט (זבל).

מכונת חשבון. עובד בהנהלת החשבונות. גם: חשבונייה.

רואה ואינו נראה. חצרן.

כינור. טורייה.

סידור. חיפוש אחרי עבודה קלה עבור החלשים.

פרימוס. חבר הנכנס שלישי לאוהל של בני זוג. גם: שליש, תוספת ערב, מקרר, שניים חיים ואחד מת.

חדרי תקווה. חדרים המיוחדים לרווקים.

קבוצה אינטימית. חבר ללא משפחה.

ארז. ארגון רווקים זקנים.

עונת השלכת. ימי העזיבות בקיבוץ.

בודדניק. אדם החי מחוץ לקיבוץ.

דגים מלוחים. עירוניים, כינוי מתקופת "השומר".

מוסף לשבת. בעל תפקיד החוזר בסופי שבוע לקיבוץ.

תלם! אזהרה למי שאינו מדבר לעניין, מתחום הטיפול בסוסים.

קוסמטיקה. דברים נמלצים ומופשטים.

נשטו מי פיזיקה? מה לי מהתיאוריה? העיקר המעשים.

נע ונודניק. מרצה נודד.

מאוהדי רעיון העבודה. מרצה המדבר גבוהה ועושה מעט.

מוגמר. עובר בטל.

מצב גשם. מצב רוח רע.

תקופת גאנדיזם. זמן להסתפקות במועט.

הימים הנוראים. ימי האסיפות השנתיות.

רכבת. החזרה מאורגנת של הצלחות למטבח כשהארוחה לא הצליחה.

דייסת דינמיט. דייסת שעועית.

הסבתא. רכבת העמק. הולכת לאט וגונחת.

 

משבצת: כאן בלגאן

מתוך לקסיקון להב, ליקט עקיבא לב-רן

ביל"ו. ראשי תיבות: ברדק יהיה לעולם ועד, מאפיין את הקיבוץ לדורותיו.

בן-מטבח. חבר שעבד בתורנות ארוכה כיד ימינה של המבשלת או האקונומית.

גבינה במגבת. מאכל הונגרי מתקתק עשוי מגבינה.

טי לה לה. מסורת חינוכית: ילדי הפעוטון והגנון הולכים בשורה עורפית על מעקה בטון מוגבה או על ספסל הבטון שליד חדר האוכל, ושרים טי לה לה.

יעזים. הכלאה בין יעל ועז שפותחה בהצלחה בלהב אך לא הניבה הצלחה כלכלית. 

כאן בלגאן. שלט כניסה למחסן אחזקת ממטרות.

מכון לחקר החי. החזירייה הגדולה של להב, שזכתה בבג"ץ להיתר לאחר שהוגדרה מכון מחקר.

מרגרטה. מאכל מתקופת הצנע. ממרח המורכב מתערובת של מרגרינה ולבנייה או חלב. גם: וולווטה.

נופשבחווארה. מפעל התנדבות לסיוע לבדווים בחריש אדמות, שהסתכם בימי בטלה ושינה.

קילו"ח. התכנסות ללימודים ודיונים. ראשי תיבות: קיבוץ לומד וחושב.









 
הצטרפו אלינו גם בפייסבוק
עדכונים - בלוגים - אירועים - אלבומי תמונות - סרטונים נדירים


שלח דף זה לחבר תגובות, הערות, והוספת מידע, מושגים ונושאים למנוי חינם על מגזין הנוסטלגיה"כובע טמבל" הוסף למועדפים



כל הזכויות שמורות © לאתר נוסטלגיה אונליין ו/או לבעלי התכנים, הדימויים והתצלומים.