חיפוש:   בכל האתר  בשמות הערכים  בקרדיטים     חפש  |  חיפוש תמונות בנושא:   חפש
   מפת האתר  |   כרגע באתר: 159 מבקרים   |  כניסה לדף האישי    
עורך: דייויד סלע
דבר העורך כתבו לעורך
| עמוד הבית | מי אנחנו | מרכז מידע לגולש | על נוסטלגיה ורטרו | קרדיטים | צרו קשר | גולשים כותבים
 

+   אביזרים וחפצים
+   אוספים ותחביבים
+   אז - וכעת
+   אירועים ושנים
+   ארכיון האישים
+   ארכיון הוידאו
+   ארכיון הישראליאנה
+   ארכיון הכרזות
+   ארכיון המצגות
+   ארכיון הקול
+   אתרי נוסטלגיה
+   בידור ופנאי
+   בקיבוץ
+   בריאות, טיפוח וניקיון
+   בשכונה
+   בתים ומבנים מספרים
+   גלויות בולים וסמלים
+   דירה ובניין
+   היום בהיסטוריה
+   המקום בו גרנו
+   העפלה ועליות לא”י
+   חג ומועד
+   טלוויזיה ורדיו
+   ילדות נשכחת
+   לבוש אופנה והנעלה
+   מוזיקה שיר וזמר
+   מזון ומשקה
+   משחקים וצעצועים
+   מתחם מורים
+   נוסטלגיה בצה”ל
+   ספורט
+   ספרות נוסטלגית
+   עבודה ומלאכה
+   פוליטיקה ובחירות
+   רדיו נוסטלגיה
+   רכב ותחבורה
+   רשת חברתית
+   שונות
+   שירותי גולש
+   שפה עברית
+   תיאטרון עברי
+   תקשורת מדיה ופרסום

האתר מוקדש לזכרו של
 יוסי פשרמן (פשי) ז"ל
2003 – 1954

מעל ל - 1100
סרטוני וידאו נוסטלגיים
בארכיון הוידאו שבאתר

יום העצמאות ה-7
 

הצוללת דקר
 

תל אביב הקטנה
 
 




אירועים

מיגון חלונות
שתף 

לפני עידן המסקינטייפים למינהם  - היה סרט נייר.

בזמן המלחמה, כאשר חששנו מהפצצות אוויריות, היה צריך למגן את החלונות לבל יתפזרו הרסיסים בהפצצה. היה גליל של סרט הדבקה בצבע חום, שהיה צריך לקרוע חתיכות באורך המתאים, ללקק את צידו האחד (כמו בול) ולשטח על החלון בצורה של שתי וערב.
כל מי שעשה זאת, עדיין מצוי בזכרונו הטעם המגעיל של הדבק.

בבתים רבים זאת הייתה עבודתם-תרומתם של ילדי הבית למאמץ המלחמתי, בהמשך לעזרתם בהאפלת פנסי הרכב.

העבודה היותר קשה הייתה לאחר המלחמה - להוריד את הסרטים האלה.
בעזרת הרבה מים חמים וסכין, היה צריך לגרד ולהוריד את הפסים.
אפשר היה לראות את הסרטים הללו בחלונות של חדרי מדרגות שונים גם לאחר מס' שנים, כי אנשים לא רצו לעשות את העבודה הקשה הזו, וחיכו עד שהחלון ישבר ויבוא הזגג ויחליף לחלון חדש.




מילוי שקי חול
שתף 

כל מלחמה, הקמת קירות מגן משקי חול היה אירוע בלתי נפרד, כמו חפירת שוחות והדבקת חלונות. ראשית היו ממלאים שקים בחול, ואח"כ מעמיסים אותם אחד על השני כקיר שהגן בעיקר על גני ילדים ומסדות חינוך.

 


בתקופה שלאחר מלחמת ששת הימים שרה להקת פיקוד הצפון "כי הג"א זה הג"א" (י. כץ/ ש. ישראלי) עם הסולנים דודו דותן, אריה מוסקונה וראובן שנער: 
"...הי למעלה בצד לכבות שם את האור / להדביק את השמשות שההדף לא ישבור / ילד, אם תעזור למלא שקים בחול / אז נקבל אותך להג"א כאשר תהיה גדול...".




מסדר בוקר
שתף 

מסדר הבוקר נערך בתחילתו של כל יום לימודים. המסדר (נקרא גם "מפקד") היה בעל אופי ציוני וחינוכי. עם הישמע צלצול פעמון בית הספר, התכנסו הכתות שורות שורות בחצר הגדולה. המורים עמדו לפני כיתתם, תלמיד חיצצר בחצוצרה והדגל הורם לראש התורן. היו בתי ספר בהם הוקרא מדי יום פרק מהתנ"ך, באחרים היה תלמיד שר שיר ציוני כל שהוא ובהמשך הטקס נאמרו דברים על ידי המנהל ("שוב פעם נשבר חלון חדרי על ידי משחקי הכדור בחצר...") ולפני חגים נאמרו דברים בהתאם לרוח החג הקרב. כ''כ הוקראו הודעות מטעם המנהל ואגודת הבריאות. לפעמים עמדנו עם ידים מושטות קדימה, כדי שתורני אגודת הבריאות יעברו ויבדקו אם הצפורניים נקיות והנעליים מצוחצחות. לקראת סיום המסדר היה מורה ההתעמלות מרביץ בתלמידים מספר תרגילי התעמלות בסגנון מיכאל בן חנן כדי שהדם יזרום לקודקודים הציוניים הקטנים למען ייטיבו ללמוד, ולאחר מכן היינו עולים לכיתות בצעדה בסך, לצלילי תקליט חורק שהשמיע דרך הרמקול שיר לאומי כזה או אחר.

רטרו:
גם מסדר הבוקר חוזר, בינתיים רק במקומות בודדים כמו רשל"צ, אבל המגמה ברורה: אולי אפשר להחזיר עטרת מערכת החינוך ליושנה, על ידי אימוץ מנהגים וטכסים שכל כך מהר מיהרו לוותר עליהם, ברבות השנים.




מסע מים לים
שתף 

המסע בן ארבעת הימים מים לים, מים תיכון לים כינרת, נערך כ"מסורת" ע"י כל תנועות הנוער, וגם במסגרת הגדנ"ע, עד אשר לא נותר כמעט אף נער, בשנות ה - 50 וה - 60, שלא זכה לעבור את החוויה המייבלת הזו.

המסלול הכמעט-קבוע של המסע עבר דרך נחלי כזיב, קורן, לימון ולבסוף נחל עמוד שעקף את צפת וירד עד לקיבוץ חוקוק, על שפת הכנרת. גם בצה"ל נהגו לקיים מסעות מים לים, אם כי במבחר גדול יותר וקשה יותר של מסלולים, והגדיל לעשות קורס המ"כים של "גולני", שנערך באותן שנים בג'וערה שברמות מנשה, בו נדרשו החניכים לנווט מים לים, בצירים שונים ודרך מבחר נון-צדיקים (נקודות ציון), תוך לילה אחד!


שלמה ארצי כתב, הלחין ושר על "כל החברים מהמסע מים אל ים":
"...כל החברים / מהמסע מים אל ים / אלופי הרסיסים / במשכנות מרום. / יורדים ועולים / מצפון ודרום / ורושמים מחדש / בנקודת המפגש / שירים, שירים, שירים בדיו אדום. / כל החברים / מהמסע מים אל ים...".

 

 

תגובות:

כמי שעשה את המסע מים אל ים, פעם כחניך ופעמיים כמדריך, יש לי הערה. את המסע היו עושים מהים התיכון לכנרת, כשבים התיכון ממלאים מימיות במים מלוחים ובסוף המסע כשיוצאים מנחל עמוד עורכים טקס ושופכים את המים המלוחים לכנרת. המהדרין היו מעיפים את שופכי המים לתוך הכנרת לתשואות הסובבים באחת הפעמים אני הועפתי לכנרת עם המימייה.

זאב גל-און
zigel-t@zahav.net.il




מפגן הגדנע
שתף 

מפגן הגדנ"ע נערך בשנת 1957 באצטדיון רמת גן, וכלל מופעי התעמלות, קרבות קפ"פ, תרגילי סדר, מחנאות ועוד.




מפעל הזנת חלב
שתף 

 

בתחילת שנות ה-50 ישראל הייתה למדינת הגירה. יוניצף ( הקרן הבין לאומית לרווחת הילד) השקיעה רבות בהשבחת איכות החלב בישראל, מתוך מגמה לספק בבתי הספר כוס חלב מדי יום לכל תלמיד.
יוניצף סייע לתנובה לפתח מערכות משוכללות לפסטור חלב ובדו"ח הביקורת של יוניצף בשנת 1954 נכתב:
" מחלבות תנובה בירושלים, חיפה ותל אביב הן כעת מהמפעלים היעילים ביותר, אשר עומדים ברמת הטכניקה החדישה שבמדעים ".

שנה לאחר מכן, ב-1955, החלה "תנובה", במקביל למפעל הזנת החלב בבית הספר - לשווק לבתים חלב מפוסטר בבקבוקי זכוכית.

 
החלב בישראל - היסטוריה ונוסטלגיה

החלב ומצריו מלווים את התפתחות חיינו בארץ ישראל ובמדינת ישראל לאחר הקמתה. באתר נוסטלגיה קיימים למעלה מ-200 אזכורים שונים (!) בנוגע לחלב ומוצריו,...

 
למידע המלא




מפעל מרט
שתף 

יום תחרויות ספורט בין בתי הספר השונים (כל הגילאים) בעיקר באיזור חיפה והסביבה.

מפעל מרט החל מאז מלחמת יום העצמאות עם נפילתו של מורה הספורט הדגול, מאיר מרט ז"ל. לזכרו הקימו חבריו מורי הספורט הותיקים את יום התחרויות שהתקיים פעם בשנה. הספורטאים המצטיינים בכל כיתה היו נשלחים ליום ספורט זה.


 
מאיר מרט

רבים הם אלה שעדיין זוכרים את התעמלות הבוקר ב"קול ישראל" בשנות החמישים והשישים במאה ה-20 בהדרכת מיכאל בן-חנן. זו נוסטלגיה!...

 
למידע המלא



מצעד המחולות
שתף 

 
 
 
 
מצעד המחולות היה מתקיים ברחובה הראשי של העיר, כשלאורכו היו הולכים-רוקדים להקות ריקוד רבות, מציגות לראווה את יכולת הריקוד המופלאה שלהם, לבושים בבגדים ססגוניים ונהנים מתשואות הקהל.
בעיקר אהבנו לצפות בלהקות מהמגזר הערבי והדרוזי, שהיו מפליאות בריקודי דבקה סוערת לאורך כל המסלול.
 
 
 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

זכרונות:
"...בחיפה אחרי המצעד הצבאי או במקומו, צעד מצעד המחולות בו לקחו חלק בני נוער רבים.
כנערות אני ואחיותיי צעדנו במצעדי מחולות רבים, ואני עדיין זוכרת כיצד לימדו באחת השנים את כולם לרקוד ריקוד משותף בעזרת אפי שנדמה לי שגם הלחין וגם חיבר את הריקוד. המצעד עצמו רקד ממבואות חיפה הדרומיים ליד טירת הכרמל, דרך העיר התחתית ועד הכניסה הצפונית לעיר ליד גשר פז. האמינו לי זו הייתה דרך ארוכה בשביל גילאי 13-15 אבל איש לא ויתר...".

yltzur@gmail.com

 

============================================================================

"...נולדתי ב-1962, והזיכרון הכי חזק שלי בחגיגות העצמאות בעיר הולדתי גבעתיים הוא המעגלים האינסופיים שהיו בכיכר נוח שקיימת גם כיום.
כולם רקדו עם כולם, ומה שהיה צריך זה רק להצטרף למעגל כלשהוא וכולם פתחו את הידיים כדי לקבל את המצטרף. רקדנו בטרוף עד השעות הקטנות של הלילה ריקודי הורה פשוטים. היום אני רוקדת ריקודי עם, ואנשים ממש לא מסכימים להחזיק ידיים במעגל אלא במקרים מאד נדירים. ביום העצמאות אין עוד מעגלים בשום מקום...".

רינה בלום
narrativi@gmail.com

============================================================================

 
תגובות:
מצעד המחולות התקיים כל שנה בחיפה. היוזם היה שלום חרמון, שהיה מורה לספורט ודמות ידועה בטבעון.

רחל אברהמוב
rachel_49@walla.com

                סרטון ללא קול 

 

 

בקרו בעמוד הפייסבוק של אתר נוסטלגיה אונליין 




מצעד הפרוטות
שתף 

מצעד הפרוטות היה עוד דרך של איסוף כספים, בתקופה שבה לא היה לאף אחד כסף.

במקרה הזה איסוף הכספים נועד לממן הטיפולים לילדים נפגעי פוליו. המצעד אורגן  החל מ-1952 על ידי "איל"ן - האיגוד הישראלי לילדים נפגעים" והיה מתקיים ברחובה הראשי של העיר, הוא לווה בקבוצות של צועדים, מקהלות, רקדנים, ובהרבה אחיות שלבשו מדים צחורים והלכו כשהן מחזיקות יחד סדינים לבנים פרושים, אליהם זרק ההמון הרב שהצטופף על המדרכות פרוטות וגרושים

דרך נוספת לאיסוף כספים למטרה זאת הייתה על ידי מתקני קרטון שבו היו חורים שבועיים להכנסת מטבעות. מתקנים אלה חולקו ונאספו מהבתים על ידי מתנדבים. 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 




מר ישראל
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה.




מרד המעברות
שתף 

מרידה בשנת 1952 של כ- 2500 תושבי מעברת עמק חפר, בשל תחושות הניכור והקיפוח.
המרידה התפשטה ברחבי הארץ לערים בהן היו תושבים עולים מארצות המזרח.


 
מרי אזרחי בישראל

מדינת ישראל חוותה לאורך שנות קיומה 3 אירועים של מרי אזרחי, בשנים 1952, 1959 ו-1971...

 
למידע המלא



משמרת שניה
שתף 

בתקופה בה המדינה צמחה פתאום פי כמה בכמות האוכלוסין, לא היו מספיק בתי ספר לאכלס את כל התלמידים. אי לכך הומצא פטנט בשם "משמרת שניה".
חלק מהתלמידים למדו בבוקר כרגיל, וחלק אחר התחיל את יום הלימודים בצהריים עד הערב.  "...איזה משמרת אתה? שניה? כיף לך , אתה יכול לישון עד הצהריים..."

 

 

 

 

 

 

 









 
הצטרפו אלינו גם בפייסבוק
עדכונים - בלוגים - אירועים - אלבומי תמונות - סרטונים נדירים


שלח דף זה לחבר תגובות, הערות, והוספת מידע, מושגים ונושאים למנוי חינם על מגזין הנוסטלגיה"כובע טמבל" הוסף למועדפים



כל הזכויות שמורות © לאתר נוסטלגיה אונליין ו/או לבעלי התכנים, הדימויים והתצלומים.