חיפוש:   בכל האתר  בשמות הערכים  בקרדיטים     חפש  |  חיפוש תמונות בנושא:   חפש
   מפת האתר  |   כרגע באתר: 162 מבקרים   |  כניסה לדף האישי    
עורך: דייויד סלע
דבר העורך כתבו לעורך
| עמוד הבית | מי אנחנו | מרכז מידע לגולש | על נוסטלגיה ורטרו | קרדיטים | צרו קשר | גולשים כותבים
 

+   אביזרים וחפצים
+   אוספים ותחביבים
+   אז - וכעת
+   אירועים ושנים
+   ארכיון האישים
+   ארכיון הוידאו
+   ארכיון הישראליאנה
+   ארכיון הכרזות
+   ארכיון המצגות
+   ארכיון הקול
+   אתרי נוסטלגיה
+   בידור ופנאי
+   בקיבוץ
+   בריאות, טיפוח וניקיון
+   בשכונה
+   בתים ומבנים מספרים
+   גלויות בולים וסמלים
+   דירה ובניין
+   היום בהיסטוריה
+   המקום בו גרנו
+   העפלה ועליות לא”י
+   חג ומועד
+   טלוויזיה ורדיו
+   ילדות נשכחת
+   לבוש אופנה והנעלה
+   מוזיקה שיר וזמר
+   מזון ומשקה
+   משחקים וצעצועים
+   מתחם מורים
+   נוסטלגיה בצה”ל
+   ספורט
+   ספרות נוסטלגית
+   עבודה ומלאכה
+   פוליטיקה ובחירות
+   רדיו נוסטלגיה
+   רכב ותחבורה
+   רשת חברתית
+   שונות
+   שירותי גולש
+   שפה עברית
+   תיאטרון עברי
+   תקשורת מדיה ופרסום

האתר מוקדש לזכרו של
 יוסי פשרמן (פשי) ז"ל
2003 – 1954

מעל ל - 1100
סרטוני וידאו נוסטלגיים
בארכיון הוידאו שבאתר

יום העצמאות ה-7
 

הצוללת דקר
 

תל אביב הקטנה
 
 




תעשיה

אמקורהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

  

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

רטרו:




אמרוןהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

חברת אמרון הוקמה ברחוב שנקר בהרצליה בשנת 1950 על ידי "אמפא", כחברה לייצור מקלטי רדיו, בנוסף למוצרי שמע ובידור נוספים כגון פטפונים, מגברים ועוד.

בשנת 1953 הועברה הבעלות על אמרון מאמפא לידי "אמקור" וזאת פיתחה את אמרון והגדילה את מצבת כוח האדם למעל ל-120 עובדים.
בסוף שנות החמישים החלה החברה לייצר מקלטי רדיו גם ליצוא, ובשנת 1961 ייצאה את המשלוח הראשון של מקלטי רדיו בשווי של 200,000 דולר, סכום עתק בזמנים ההם.

הדגמים השונים של מקלטי הרדיו שיוצרו על יד אמרון זכו לשמות עבריים כגון דקל, שביט, רקפת, דליה, שביט, הדר , סביון , כוכב ועוד.

בשנות ה-70 עסקה אמרון גם בייצור מכשירי טלוויזיה באמצעות רכיבים שנרכשו מחברות בגרמניה, בעיקר נורמנדה.
באמצע שנות ה-80 נקלעה חברת האם, אמקור, לקשיים ובעקבות זאת פוטרו רוב פועלי מפעל אמרון.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 




אסיאהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע למושג זה

 




אסיה פרמקולוגיההרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

אנא שלחו לנו חומר בנוגע למושג זה.




ארדיהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

    

 

 

 

    

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

זכרונות:
"...אני בדרה מדלן ועבדתי בחברת ארדי כלבורנטית לבקרת איכות ופיתוח מוצרים לפני 30 שנה. המנכ"ל דאז היה דניאל רסין ז"ל. דניאל היה מהנדס מזון ויחד איתו פיתחנו מוצרים בחברת ארדי, כמו שוקדי, עוגות בחושות, דובדבנים מסוכרים ועוד. לאחר שנמכרה ארדי לחברת עסיס עבדתי בפיתוח מוצרים. הפסקתי את העבודה בעסיס לאחר לידת בני השני.

כיום אני עובדת כמנהלת מעבדה בקרית חינוך בן גוריון רופין, מגישה תלמידים לבגרות מעבדה בביוכימיה ופיסיקה.

מרגש אותי להיזכר בתקופה זו יישר כוח על היוזמה.אשמח לשתף אתכם בחוויות נוספות מתקופה זו...".

בדרה מדלן
madlen61@walla.com




ארטיק.הרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

ארטיק היה מפעל שייצר שלגונים, או כפי שקראו להם בזמנו - ארטיקים.

את שמו קיבל המפעל הישראלי מן המפעל בבלגיה שממנו נרכש הידע.
השם ארטיק עצמו הוא סירוס מכוון של המילה האנגלית arctic שמשמעותה דבר מה קר מאוד.

  

 




אתא.הרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

אתא חברה לטקסטיל בע"מ הייתה מפעל תעשייתי מהראשונים בארץ ישראל, והפעילה רשת לשיווק תוצרתה.המפעל נחשב בעת קיומו, ועד שנות השבעים לגדול מסוגו בארץ. עבדו בו 1600 איש. המפעל הוקם על ידי אריך מולר בשנת 1934, באזור שבו נמצאת כיום קריית אתא.
ב - 1938 עבר המפעל לניהולו של בן הדוד הנס מולר שעלה אז ארצה.
יש האומרים כי הסופר ש"י עגנון בחר לשם חידוד לשוני אריגים תוצרת ארצנו, למעשה השם ניתן על שמו של כפר ערבי שהיה במקום כפר עטה (לפי המבטא הערבי).

עוד מידע ראו בערך אתא בפרק לבוש ואופנה

במלחמת העולם השנייה היה המפעל הספק הגדול ביותר של בגדים לצבא הבריטי במזרח התיכון. בזמן המלחמה הייתה ארץ ישראל מרכז חשוב לצבא הבריטי אשר הוצב להגן על המעבר להודו דרך תעלת סואץ. הייתה זו תקופת צמיחה לתעשייה הארץ הישראלית ורוב מפעלי התעשייה הוותיקים הוקמו באותם הימים.
עם הקמת המדינה המפעל הפך להיות לספק המרכזי של ביגוד לסקטור האזרחי במסגרת תוכנית הצנע ולסקטור הצבאי. כל משפחה בישראל הייתה מקבלת הקצבה של נקודות ובאמצעותם היא רכשה צורכי לבוש ברשת בבעלות או בזיכיון אתא. הוא היה הספק הראשי של ביגוד לצבא הגנה לישראל.

 

בסתיו 1949 פרש אריך מההנהלה על רקע חילוקי דעות עם הנס והקים מאוחר יותר מפעל טקסטיל בקריית שמונה.
בתחילה היצור התרכז בבגדי החאקי - הכובע המפורסם, מכנסים וחולצות אשר היוו שם נרדף לתוצרת אתא.
בגדים אלו נחשבו לבגדים המקובלים בחברה ומי שלבש בגדים אחרים נחשב לחריג, כלומר יהודי גלותי או סנוב.
לפי המקובל באותם הימים, היו בגדי עבודה בצבע כחול כהה, והם נקנו בדרך כלל תמורת תלושים שסיפקו מקומות העבודה. בחנויות הוצעו החולצות למיניהן: הלבנות, התכלת והכחולות בהתאם לגוון החברתי ביישוב.
בחנות אתא היו כל סוגי הביגוד הדרושים ולעתים הייתה אתא משווקת בחנויותיה מוצרים של חברות אחרות, כמו גרביים של לודז'יה. אך גם על אלה היא נטלה את האחריות לטיב ולא הפנתה את הלקוחות לספק.
בהמשך אתא ייצרה גם בגדים בסגנונות אחרים. ידועים היו מכנסי הגברדין, אשר שימשו את הגברים לטקסים חגיגיים.
במודעות של אתא הוצגה ססמת החברה: "מסורת באיכות ותנופה באופנה".
על החלק הראשון של הססמה לא היו עוררים. אשר לחלקה השני של הססמה, לאתא הייתה בעיה: רמת החיים בארץ עלתה, דרישות האופנה הגיעו לרמה גבוהה יותר ואתא לא התאימה את תוצרתה לכך.

 

 

רכישת בגדים באתא הייתה חלק מתהליך ההתערות של חלק מהעולים החדשים.
בתקופה מסוימת, היה נוהג אצל ילדים ונערים עולים חדשים ולעתים גם אצל נערות, לקנות בלווית תושב ותיק בחנות אתא את כל הביגוד הדרוש ליום חול, וחולצה לבנה לשבת.

לרשת החנויות של אתא אשר נוהלו על ידי חברה בת בשם "תטא" היה מוניטין בתחום השירות לציבור. זכיין חנות (אם כי היו גם חנויות בבעלות החברה), נדרש לקיים תצוגה אחידה של המוצרים - בכל רחבי הארץ תוכן חלונות הראווה היה אחיד. אך המיוחד מכל היה היחס ההוגן ללקוח. במקרים שהלקוח קבל סחורה פגומה מאיזה סיבה שהיא הוא זכה למענה. בקרת האיכות של החברה הייתה מעולה ומי שקנה מוצר של אתא היה בטוח בטיבו. 

באמצע שנות החמישים החל המשק הישראלי לקבל שילומים מגרמניה. באזורי הפיתוח בארץ, בעיקר בצפון ובדרום, הייתה אבטלה רבה. שר המסחר והתעשייה דאז פנחס ספיר החליט לעודד הקמת מפעלי טקסטיל. המפעלים היו עתירי עבודת יד והתאימו להעסקת עובדים רבים. כתוצאה מכך גברה התחרות בענף ומצבה של אתא הורע.

ב-1956 רצה הנס מולר, מנכ"ל אתא, לבצע פיטורי ייעול במפעל ולהגביל את עליית השכר. באפריל 1956, החל סכסוך עבודה, כאשר עובדי המפעל דרשו תוספות שכר, מעבר לאלו שהנהלת המפעל הסכימה להן. הסכסוך נמשך זמן רב ובאוקטובר 1957 פרצה שביתה שעוררה הדים בכל הארץ. השביתה נתמכה על ידי מועצת פועלי חיפה שבראשה עמד יוסף אלמוגי והייתה השביתה הגדולה והארוכה ביותר הזכורה מאז. באותה עת, הייתה חיפה ידועה כ"חיפה האדומה" וכוחה של מפא"י בעיר היה רב, כשהאישים הבולטים בה היו ראש העיר אבא חושי ויוסף אלמוגי, מזכיר מועצת הפועלים. אף שנמצאו במסגרת מפא"י, בפועל ניהלו מדיניות עצמאית ולא היו בכפיפות מלאה למוסדות הארציים של מפא"י ושל ההסתדרות. גם השביתה, ובמיוחד אורכה והנחישות בה נוהלה בתמיכת מועצת הפועלים, לא הייתה מתואמת עם הנהגת ההסתדרות ועם הנהגת מפא"י.

בשנת 1962 נפטר מנהל המפעל, הנס מולר ולמשפחה היו קשיים בניהולו, לכן הוא נמכר לקבוצת משקיעים בראשות טיבור רוזנבאום, שמינתה את עמוס בן-גוריון לנהל את המפעל.
עקב קריסת עסקיו של רוזנבאום ב - 1974, מונה למפעל כונס נכסים שווייצרי שמכר אותו בשנת 1977 לקבוצת אייזנברג.
בשנת 1980 החליף דוד ארבל את עמוס בן-גוריון בהנהלת המפעל והיה המנכ"ל האחרון בו עד סגירתו. המפעל התקיים עד לשנת 1985, שבה לאחר מאבק ממושך (שהתדרדר לאלימות) של ועד העובדים בראשות פיני גרוב, נמכר לקבוצת משקיעים בראשות מיכאל אלבין למטרות נדל"ן.על שטח סניף המפעל בכורדני הוקם הקריון, ועל שטח המפעל בקרית אתא הוקמה שכונת מגורים.
הסמל היחידי שנשאר מהמפעל הוא מגדל המים, אשר סיפק מים לתעשיית הטקסטיל. 

עוד על מפעל אתא ראו בספרה של דליה בר אור,  "בגדי אתא - סיפורו של מפעל ישראלי מיתולוגי",
באתר "אנשים ישראל" כאן

 

 

 זכרונות:

".....הציפו אותי זיכרונות ילדות מתוקים דווקא, שסיפרו בקצרה כמה פשוט היה אז לקנות בגדים.
אבי עליו השלום, עבד במפעל הטקסטיל אתא עליו השלום, והיו לנו 20 אחוזי הנחה עליהם השלום גם כן. אחת לשנתיים היינו דוהרים במהירות 50 קמ"ש עם הסוסיתא שנת 63' יד שנייה מרופא, היישר לסניף המרכזי בחיפה, שם המתינה לנו המוכרת - חלוקה אפור, שיניה זהב, והיא מציעה בפנים יגעות מבחר דל וקבוע: חולצת פלאנל, שתי מידות גדולות ממני כדי שאגדל לתוכה, מכנסי ג'ינס, 90 אחוז אסבסט כדי לדכא את מיניות הנעורים המתפרצת, ותחתונים, שהיו למעשה שק עם גומי חזק. זהו. חצי דקה. קליל, מהיר ובריא....."

צחי גושן YNET 23.10.08




בדק תעופההרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

ראש הממשלה הראשון של מדינת ישראל, דוד בן-גוריון, אשר ראה את הקשר בין מצבה האסטרטגי של ישראל לבין כושרה בתחומי הטכנולוגיה, הפיתוח והייצור, היה הכוח המניע להקמתה של התעשייה האווירית.
בן-גוריון גם גייס את אל שוויימר, מייסדה של התעשייה האווירית והמנכ"ל הראשון שלה, להקמת מפעל לתחזוקה ולשיפוץ כלי טיס. המאמצים הראשונים התמקדו בעבודות בעבור חיל האוויר הישראלי - תחילה מטוסים קלים ולאחר מכן מטוסי "דקוטה" ומטוסי קרב צרפתיים בשירות החיל. תוך שנתיים, זכתה חטיבת בדק תעופה להכרה מטעם מנהל התעופה הפדרלי בארה"ב (FAA) כתחנת תיקונים מחוץ לגבולות ארה"ב; מאז, זכתה התעשייה האווירית באישוריהן ובהכרתן של רשויות התעופה החשובות בעולם.




בית חרושת לתעשיית חרוסתהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה.

 




בן גלהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

 

בן גל היה מפעל ליצור מקלטי רדיו וטלוויזיה. המפעל הוקם בתום מלחמת העולם השנייה ביפו על ידי חברת "כל חשמל" ומאוחר יותר העתיק את משכנו לאזור התעשייה המזרחי של ראשון לציון, שם הוחל בהרכבת מקלטי טלוויזיה.

"בן -גל" מכר את הרדיו במספר דגמים אותם כינה בשמות של יוצרים דגולים בתחום המוסיקה הקלאסית: דגם מוצרט, דגם שוברט, דגם ברהמס וכדומה, כאשר הדגם המפואר ביותר היה שילוב של רדיו ופטפון ביחידה אחת שנקרא דגם מטרופטוליטן.

הפרסום של בן גל לרדיו המנורות שלו אמר: "...מה טוב ומה נעים...מקלט נאה בעל צליל נעים, יוצר אווירה ביתית. ליצירת האווירה - מקלט "בן גל" - הוא האידיאל...".

המפעל נסגר בשנות הששים.




ברושהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

מפעל "ברוש" היה מפעל לתנורי אפיה באזור התעשיה ביבנה.




גבישהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

בשנת 1933 הוחל בהקמת בית החרושת לזכוכית ''גביש'' בראשון לציון. פעל עד שנת 1945 וסיפק מקור תעסוקה לתושבים. נוצרו בו כלים ומוצרי זכוכית אחרים. כאשר נסגר רכשו אותו העובדים, הקימו קואופרטיב והמשיכו להפעילו עד שנת 1970. המבנה עמד זמן רב נטוש וכיום בנויים במקומו בתי מגורים. (המידע נמסר על ידי המוזיאון לתולדות ראשון לציון).

 









 
הצטרפו אלינו גם בפייסבוק
עדכונים - בלוגים - אירועים - אלבומי תמונות - סרטונים נדירים


שלח דף זה לחבר תגובות, הערות, והוספת מידע, מושגים ונושאים למנוי חינם על מגזין הנוסטלגיה"כובע טמבל" הוסף למועדפים



כל הזכויות שמורות © לאתר נוסטלגיה אונליין ו/או לבעלי התכנים, הדימויים והתצלומים.