חיפוש:   בכל האתר  בשמות הערכים  בקרדיטים     חפש  |  חיפוש תמונות בנושא:   חפש
   מפת האתר  |   כרגע באתר: 154 מבקרים   |  כניסה לדף האישי    
עורך: דייויד סלע
דבר העורך כתבו לעורך
| עמוד הבית | מי אנחנו | מרכז מידע לגולש | על נוסטלגיה ורטרו | קרדיטים | צרו קשר | גולשים כותבים
 

+   אביזרים וחפצים
+   אוספים ותחביבים
+   אז - וכעת
+   אירועים ושנים
+   ארכיון האישים
+   ארכיון הוידאו
+   ארכיון הישראליאנה
+   ארכיון הכרזות
+   ארכיון המצגות
+   ארכיון הקול
+   אתרי נוסטלגיה
+   בידור ופנאי
+   בקיבוץ
+   בריאות, טיפוח וניקיון
+   בשכונה
+   בתים ומבנים מספרים
+   גלויות בולים וסמלים
+   דירה ובניין
+   היום בהיסטוריה
+   המקום בו גרנו
+   העפלה ועליות לא”י
+   חג ומועד
+   טלוויזיה ורדיו
+   ילדות נשכחת
+   לבוש אופנה והנעלה
+   מוזיקה שיר וזמר
+   מזון ומשקה
+   משחקים וצעצועים
+   מתחם מורים
+   נוסטלגיה בצה”ל
+   ספורט
+   ספרות נוסטלגית
+   עבודה ומלאכה
+   פוליטיקה ובחירות
+   רדיו נוסטלגיה
+   רכב ותחבורה
+   רשת חברתית
+   שונות
+   שירותי גולש
+   שפה עברית
+   תיאטרון עברי
+   תקשורת מדיה ופרסום

האתר מוקדש לזכרו של
 יוסי פשרמן (פשי) ז"ל
2003 – 1954

מעל ל - 1100
סרטוני וידאו נוסטלגיים
בארכיון הוידאו שבאתר

יום העצמאות ה-7
 

הצוללת דקר
 

תל אביב הקטנה
 
 




עסקים שהיו

מחלבה.
שתף 

המחלבה הייתה מסעדה עממית שהתבססה על מוצרי חלב, בדומה ל"יטבתה" של ימינו.

 

 
החלב בישראל - היסטוריה ונוסטלגיה

החלב ומצריו מלווים את התפתחות חיינו בארץ ישראל ובמדינת ישראל לאחר הקמתה. באתר נוסטלגיה קיימים למעלה מ-200 אזכורים שונים (!) בנוגע לחלב ומוצריו,...

 
למידע המלא

 

 

 

 

 

 

עדנה גורן וקובי רכט שרו ב"זמר מפוחית" (נ. אלתרמן / א. ארגוב):
"...אבל אני על אף כל אלה, חי שמיים / אני קשור אל איזו תנובה מרופטת / ואם בוכה המפוחית על הברכיים, / ואם נמאסתי על עצמי - זה לא מיין. / זה רק בגלל איזו מריימה מזופתת...".




מטבח הפועלים
שתף 

קודם כל רק מהשם של בית עסק זה - אפשר לקבל נחת, בזמנים שבהם פועלים עבריים כמעט ואין בנמצא. אז, פעם זה היה שונה. ארגונים ומוסדות הקימו עבור חבריהם בתי אוכל בהן הם יכלו להזין את נפשם, שנקראו "מטבח הפועלים".

"מטבח הפועלים" הגדול והמפורסם ביותר בתל אביב שכן במעוז ההסתדרות ב"בית ברנר", והוא כלכל ב"מעדניו" בעיקר את קהל ה"פועלים", קרי: הפקידים והעסקנים ההסתדרותיים שאיישו או פקדו את הלשכות והמשרדים השונים, אך טרם הגיעו לרמה שבה היו זכאים לדמי אש"ל במקומות אנינים יותר. בשעות הצהריים היה רחוב ברנר כולו אפוף ריחות תבשילים.


 

מטבעות לשון:

אוכל במטבח פועלים
תפרן. עני.
"...איך הוא חושב בדיוק להציע לה נישואין? ממה יחיו??? הוא הרי אוכל במטבח הפועלים..."

האיור מתוך הספר אבא שלך לא זגג -סלנג בניחוח נוסטלגי, דייויד סלע / הוצאת מודן.
מאייר: אמי רובינגר




מילק בר
שתף 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

גם כיום יש עדיין עסקים שקוראים לעצמם "מילק-בר", אז הם כל כך שונים מהמילק-ברים שנפתחו בשנות השישים, בעיקר אחר מלחמת ששת הימים, כפטריות לאחר הגשם.

תחושת האופוריה שלאחר המלחמה, יחד עם רוחות ה"סיקסטיז, שנשבו מארה"ב גרמו ליזמים רבים לפתוח עסקים שונים שהיו חדשים לנוף הישראלי של המדינה הדי צעירה, ישראל של שנות השישים.

אחד מסוגי העסקים הללו היו המילק-בר, בית קפה/מסעדה עם ניחוח אמריקאי, לשם נהרו רבים, בבוקר לכוס קפה, בצהריים לארוחה קלה ובערב לקפה, מילק-שייק בטעמים, גלידה וכו'.

 

 

בקרו בעמוד הפייסבוק של אתר נוסטלגיה אונליין




מכבסה שכונתית
שתף 

 

מכבסה שכונתית היה בית עסק שתפקד היטב בין התקופה שכיבסו ביד בבית ביום כביסה, ובין תחילת ההתעוררות הכלכלית בסוף שנות השישים ואחריהן - כשיותר ויותר משפחות יכלו להרשות לעצמן לרכוש מכונת כביסה ביתית.

היה זה בית עסק שבו עמדו לאורך הקיר שורה ארוכה של מכונות כביסה, לידן מספר מכונות ייבוש גדולות. האימא, זאת יכלה להרשות לעצמה הייתה מעמיסה הכבסים המלוכלכלים לתוך סל על גלגלים , ופוסעת לעבר המכבסה, כובסת את הכבסים במכונה ומייבשת, ובינתיים במהלך השעות מנהלת שיחות חולין על עקרות הבית האחרות מהשכונה.




מכון ללימוד נימוסים
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה.




מכון צינקוגרפיה
שתף 

את הגלופות עשו מהמתכת אבץ, שבלעז שמה zinc  ומשם בא השם הזה, "צינקוגרפיה".

מכון לצינקוגרפיה היה בעל עסק רב חשיבות בתקופה הקודמת של הדפוס, לפני בוא המחשב לעולם. במכון לצינקוגרפיה ייצרו את הגלופות אותן היו משלבים לתוך מכונות הדפוס שהיו רצות הלוך ושוב על פני הגלופה ומיצרות את החומר המודפס.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 




מסעדה פרטית בבית
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה.

 




מספרה שכונתית.
שתף 

מוסד ובית עסק שהיה, ונעלם עם בוא הקדמה.

בעלי המספרה היו רומנים או הונגרים או פולנים, שעלו לארץ זה מכבר, חלקם המשיכו את ה"פרופסורה" שהייתה להם בארץ מוצאם. לעיתים היה אפשר למצוא על הקיר במספרה דיפלומה ממוסגרת שהספ?ר היה טורח לתרגמה לכל מי שרק התקרב לעבר הקיר עליו היא שכנה.

היו כמה כיסאות עץ עליהם ישבו והמתינו לקוחות לתורם, מעבירים זמנם בשיחות רכיל, או בקריאת עיתון שהיה תפוס על מקל, (לבל ישכח הלקוח וילך לדרכו עם העיתון), או אוגדני ג'ורנלים.

אחד הזיכרונות החזקים של ילדים רבים בישראל של הזמנים ההם הוא התספורת במספרה השכונתית, אליה נלקחו לאחר כבוד, עלו עם רגליהם על כיסא הספר הגדול מימדים והתיישבו על  קרש שהונח בין שני מסעדיו.
הספ?רים היו עושים מלאכתם ברצינות תהומית, מצ'קצ'קים במהירות מדהימה עם המספריים מעל ראש הלקוח, לבסוף מורחים על הראש ברילנטין ריחני, מציבים מראה מאחורי הראש לקבלת אישור על העבודה, וממהרים לעבר הלקוח הבא, כאלה לא חסרו.

המספרה הייתה לא רק מוסד שכונתי לתספורת, אלא גם אחד מה"עוגנים" של השכונה בזמנים ההם, כמו המכולת השכונתית והסנדלרייה, במספרה היה אפשר לרכל, לשמוע חדשות טובות וטובות פחות, להשאיר מפתח או הודעה או פריט כזה או אחר עבור מי מבני השכונה.

עברו השנים, המספרה השכונתית נדרסה על ידי הקדמה והושלכה לאחר כבוד אל ארגז הזיכרונות: הספרים הוותיקים הלכו לעולמם וכך גם המספרות, במקומם הגיעו המעצבים ובתי העסק הנוצצים שלהם.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

זכרונות:

"...המספרה של משה הספר (מזרחי) הייתה ברחוב רוטשילד בראשון לציון על יד "מחלבת תנובה". היה בה כסא ספר אחד ועל המסעד הייתה רצועת עור שעליה השחיז משה מזרחי את תער הגילוח. מתחת למראה שמול הכסא היה ארון זכוכית שדפנותיו חומים ובתאים שבארון היו השכמיות לתספורת ולידן מגבות קטנות אותן החזיק מעל לקומקום רותח ללחלח את המגבות שתשמשנה לאחר הגילוח. על הזכוכית עמדו בקבוקים בצבעים שונים של מי קולון. כמו כן צנצנת נאה ובתוכה משחת הברילנטין לשער. שלושה גדלים של צבתות לתספורת, מסרקים בגדלים שונים ושתי מברשות שער. מברשת מיוחדת הייתה ליד צנצנת טלק לניקוי הצוואר לאחר התספורת.

משה הספר לבש חלוק לבן בגודל 3/4 ואת המספרים שם בכיס החלוק. מה שמשך את העין במיוחד היה מוט בתחתית כסא הספר שכוון את גובה הישיבה או הנטייה של הכסא.

לאורך הקיר ממול היו ארבעה כסאות עץ מהסוג הישן (עם משענת) למחכים בתור, ולידם בפינה עמד מתלה מיוחד למעילים וכובעים, ובפינה השנייה דלי ומטאטא לניקוי הרצפה לאחר כל תספורת.

יצחק קוזי
h kuzi@netvision.net.il




מעבדה לתיקוני רדיו
שתף 

מעבר לערך 




מעגילה.
שתף 

מעגילה הייתה חנות שלשם הביאו עקרות הבית שלא יכלו להרשות לעצמן לקנות מעגילה פרטית את הכביסה לגיהוץ.

עקרות הבית
 הביאו את הסדינים והמפות והציפיות לאחר שעברו כביסה
ידנית וייבוש על חוטי הכביסה בחצר, שהשאירו את הכבסים מקומטים מאוד.
במעגילה גיהצו את הכבסים בעזרת מכונה בעלת שני גלילים שהיו מחוברים בינהם בגלגלי שיניים, את הגלילים היו מניעים ביד או בחשמל.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 




מפעל נעליים
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 


 

 




מפעל קרח
שתף 

יצור בלוקים של קרח הייתה תעשיה גדולה בישראל בזמנו.

היצרנים היו מקפיאים מים בתוך שרוולי מתכת שנקראו "בלוקים". לאחר שהמים היו קופאים בתהליך יצור מזורז היה נפתח שרוול המתכת והבלוק היה יוצא אל מחוץ לשרוול, וגולש לנקודת איסוף שם היו מצטברים בלוקים רבים.
בנקודה זו היה מוכר הקרח
אוסף את הבלוקים, מעמיס אותם על עגלה רתומה לסוס, ויוצא לכיוון השכונות.

בין מפעל הקרח ובין מוכרי הקרח היו מאבקים רבים. מוכרי הקרח טענו שהיצרנים מוכרים שירות לצרכן ובכך מקפדים את פרנסתם, ואילו היצרנים טענו שמוכרי הקרח מפקיעים את המחירים ולצרכנים אין בררה אלא להגיע עד פתח המפעל כדי לרכוש את הקרח במחירים "סבירים".

הממשלה נכנסה למחלוקת שבין שני גורמים אלה שחשיבותם בימים ההם למשק הבית הייתה עצומה, והוחלט על פיקוח הן על היצרנים והן על מחירי הקרח לצרכן. אי לכך היו שנים שבפתח כל מפעל קרח עמד שוטר שבדק שהמפעל לא מוכר קרח ישירות לצרכן, ואילו בעיר הסתובבו שוטרים שבדקו שמוכר הקרח לא מפקיע את מחירו של בלוק הקרח.

 

 

 

 

 

 

 

 

זכרונות:
"...היה אחד כזה ביפו, ואני הייתי קונה שם כמה בלוקים לפני שהייתי נוסע לעבודה בנגב. הייתי מניח את הבלוקים במושב האחורי של הטנדר, סוגר את השמשות, וכל היום היה קריר ונעים במכונית (הבלוקים היו שורדים עד הערב)...."

דובה פרימרמן


 
קרח - הנחיות לאזרח

לפני הרבה שנים, מכרו קרח ברחובות, עם המלקחיים הגדולים האלה ממתכת שהיו צריכים לתפוס את הרבע-בלוק. אני לא יודע איך זה היה אצל ילדים אחרים, אבל אני......

 
למידע המלא








 
הצטרפו אלינו גם בפייסבוק
עדכונים - בלוגים - אירועים - אלבומי תמונות - סרטונים נדירים


שלח דף זה לחבר תגובות, הערות, והוספת מידע, מושגים ונושאים למנוי חינם על מגזין הנוסטלגיה"כובע טמבל" הוסף למועדפים



כל הזכויות שמורות © לאתר נוסטלגיה אונליין ו/או לבעלי התכנים, הדימויים והתצלומים.