חיפוש:   בכל האתר  בשמות הערכים  בקרדיטים     חפש  |  חיפוש תמונות בנושא:   חפש
   מפת האתר  |   כרגע באתר: 154 מבקרים   |  כניסה לדף האישי    
עורך: דייויד סלע
דבר העורך כתבו לעורך
| עמוד הבית | מי אנחנו | מרכז מידע לגולש | על נוסטלגיה ורטרו | קרדיטים | צרו קשר | גולשים כותבים
 

+   אביזרים וחפצים
+   אוספים ותחביבים
+   אז - וכעת
+   אירועים ושנים
+   ארכיון האישים
+   ארכיון הוידאו
+   ארכיון הישראליאנה
+   ארכיון הכרזות
+   ארכיון המצגות
+   ארכיון הקול
+   אתרי נוסטלגיה
+   בידור ופנאי
+   בקיבוץ
+   בריאות, טיפוח וניקיון
+   בשכונה
+   בתים ומבנים מספרים
+   גלויות בולים וסמלים
+   דירה ובניין
+   היום בהיסטוריה
+   המקום בו גרנו
+   העפלה ועליות לא”י
+   חג ומועד
+   טלוויזיה ורדיו
+   ילדות נשכחת
+   לבוש אופנה והנעלה
+   מוזיקה שיר וזמר
+   מזון ומשקה
+   משחקים וצעצועים
+   מתחם מורים
+   נוסטלגיה בצה”ל
+   ספורט
+   ספרות נוסטלגית
+   עבודה ומלאכה
+   פוליטיקה ובחירות
+   רדיו נוסטלגיה
+   רכב ותחבורה
+   רשת חברתית
+   שונות
+   שירותי גולש
+   שפה עברית
+   תיאטרון עברי
+   תקשורת מדיה ופרסום

האתר מוקדש לזכרו של
 יוסי פשרמן (פשי) ז"ל
2003 – 1954

מעל ל - 1100
סרטוני וידאו נוסטלגיים
בארכיון הוידאו שבאתר

יום העצמאות ה-7
 

הצוללת דקר
 

תל אביב הקטנה
 
 




פריטים אישיים

חפתים.הרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 
 
אביזר לבוש שהיה מקובל בימים ההם, אם רצית להיות אלגנטי, יחד עם סיכה לעניבה וקופסה מכסף לסיגריות.
 



חצי מחברתהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

 

 

 

 

 

 
 

בכיתה א', בתחילת השנה, חתכו כל מחברת עם שורות עבות לשני חצאים שבהם התאמנו התלמידים בכתיבה תמה. 

הראשונים שקבלו מחברת שלמה היו אלו שכתבו הכי יפה. ה"יורמים" זוהו כבר בכיתה א': הם ישבו בשורה הראשונה, כתבו כתיבה תמה וקיבלו את המחברת השלמה - ראשונים. הפרחחים - אחרונים....

 

 

 

 



 

 

  



 

מטבעות לשון:

כותב בחצי מחברת
טמבל, חסר כישורים, מוגבל.
"...אה.....עזוב אותו, הוא טמבל מושלם, עוד כותב בחצי מחברת..." 

האיור מתוך הספר אבא שלך לא זגג -סלנג בניחוח נוסטלגי, דייויד סלע / הוצאת מודן.
מאייר: אמי רובינגר

בקרו גם בפרק חפצים שהיו בבית




חשבונייההרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

החשבונייה הייתה מחשב כיס של העידן שלפני הדיגיטאלי. הייתה זו מסגרת עץ ועליה היו מתוחים חוטי מתכת עליהם היו מושחלים חרוזים צבעוניים. שיטת הפעולה היתה פשוטה מאוד. בכל שורה היו 10 כדורים (בחשבוניות "משוכללות" למנהלי חשבונות היו גם עוד שניים עד ארבעה כדורים בצבע נוסף. השורה הראשונה = יחידות, השניה = עשרות, השלישית = מאות וכו'. היית מעביר כדורים לפי המספר שהיית נצרך לו ואז כאשר גמרת את הכדורים בשורה החזרת את כולם ובתמורה העברת כדור אחד בשורה שמתחתיה.וכן הלאה והלאה. למשל 7+5 העברת 7 כדורים ועוד 3 (שאז נגמרה השורה) החזרת את כל ה- 10 בתמורה הוספת 1בשורה למטה שוב חזרת לשורה העליונה הוספת 2 (כי 3 כבר העברת).
התוצאה היתה בשורה הראשונה (יחידות) 2 השורה השניה (עשרות) 1 סה"כ התוצאה = 12. 
למרות החשבונייה, רובנו העדפנו להשתמש בזמנו בלוח הכפל.




טייפ קסטות..הרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

אם יש משהו שאפשר להגדירו כ"חלום הרטוב, של ילדותנו - היה זה הטייפ קסטות.
להבדיל מה
טייפ הסלילים שהיה רכוש המשפחה - טייפ קסטות היה אביזר פרטי, אישי, אינטימי - משהו שהוא רק שלנו.

בהתחלה הטייפים האלה היו מגושמים וגדולים ועבדו על קסטות בשם A-Track שהיו, למרות גודלן המרשים בעלות תפוקה מוגבלת ביותר - הן הכילו כמות קטנה של שירים שהוקלטו מראש במפעל ואי אפשר היה להקליט עליהן.
אולם לאחר מכן החלו להופיע בשוק אותם מכשירי טייפ קטנים יותר, ולהם קלטות - קסטות בלשון העם בזמנו, קטנות וקומפקטיות עם יכולות של הקלטה של 15, 60,30 ואפילו 120 דקות. היה אפשר להקליט על הקסטות האלה משני הצדדים, וזה היה עבורנו גן עדן בהתגלמותו!!!

אבל לא חסרו בעיות: לטייפים האלה היו בטריות, איזה כיף זה היה לרדת למטה ב"דאווין" עם הטייפ ולהשמיע בקולי קולות (מרמקול זעיר ובעל צליל מוגבל ביותר..) את השיר החדש של פרנק סינאטרה שהקלטנו בחרדת קודש מרדיו המנורות או מהתקליט שזה עתה הגיע לארץ, בהקלטה מפטפון. אבל הסוללות היו נגמרות חיש קל, ופרנק סינטרה פתאום היה מתחיל לזייף, ובזמנים ההם - לא היו סוללות נטענות, הסוללות היו יקרות להחריד וכל החוויה הייתה די מבאסת.

 

בנוסף, למכשירי הטייפ הללו היה מן הרגל מגונה שבו נתפס הסליל של הקסטה במנגנון הפנימי של הטייפ תוך כדי נגינה ופתאום היה מתחיל לבצבץ מתוכו לוקש ארוך של סרט הקסטה, שאם היה מזל היינו מצליחים להציל אותו אך במקרים רבים הסרט היה נקרע לדאבון לב. או אז היינו מנסים להדביק את הסרט, בעזרת אצטון של אימא, אך זה לא תמיד עבד.

 

בעיה נוספת הייתה בהקלטות שהלכו לאיבוד: זה היה ממש נפלא, אפילו קסום, שהיינו יכולים להקליט, בעזרת מיקרופון קטן. אך לא פעם, כשהיינו מכניסים את הקסטה להאזין להקלטה מיוחדת - פתאום עלו ממנה קולות אחרים לגמרי - כיוון שמישהו אחר מבני המשפחה, בדרך כלל אחים/ אחיות - הקליט על ההקלטה המקורית - והצעקות בסגנון "מי נגע לי בטייפ" היו נשמעות באופן קבוע בכל בית שהיה בו טייפ שכזה....

 




טרנזיסטורהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

מי אמר שהקידמה לא הביאה בכנפיה גם דברים טובים? אחד מהם היה הטרנזיסטור, שאפשר לנו להתנתק מרדיו המנורות הגדול והמגושם ונתן לנו אפשרות להיות מחוברים לעולם המידע והבידור - גם כאשר אין אנו נמצאים ליד המקלט בבית.

בתחילה היו הטרנזיסטורים מתחברים לתקע החשמל שבבית, ולאחר מכן החלו להופיע טרנזיסטורים כאלה שהיה אפשר, הפלא ופלא, להכניס לבטנם מספר סוללות ולצאת איתם מהבית.
במהירות רבה מוזערו מכשירי הטרנזיסטור עד שהיה אפשר לשאת אותם ביד בקלות, ולקחת אותם איתנו לחוף הים, למילואים, לפיקניק ובעצם לכל מקום.

 

 

 

היו אנשים שהפלא האלקטרוני הזה היה כל כך חזק עבורם שהם נצמדו לטרנזיסטור בכל שעה, והיה זה מראה שכיח לראות אנשים הולכים ברחוב כאשר ידם האחת מצמידה מכשיר רדיו טרנזיסטור לאוזנם.



 

כאשר בשנות ה-70 החלו לשדר את התכנית "שירים ושערים", היה אפשר לשמוע ביום שבת בצהרים את התכנית כמעט בכל מקום, וכמעט כל מי שהלך לאצטדיון נשא עימו טרנזיסטור קטן כדי להיות מעודכן בקורה במגרשים האחרים, עד כי האצטדיון היה כרמקול ענק אחד. לעומת זאת היו כאלה שלא נתנו לגלי הרדיו שלהם ל"התבזבז", והקפידו לחבוש אוזניה קטנטנה ששידרה ישירות מהטרנזיסטור לאוזנם בלבד...

 


 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 
''...במבוא הבית התיר את האופנים משרשרתם והוליכם החוצה. השעה היתה רק שש ורבע, אך הזקן לנדואר הרומני, גלוח ראש, במכנסים קצרים, כבר עמד על המדרכה, ידו אחת אוחזת בטרנזיסטור המזמזם את חדשות הבוקר והאחרת ברצועת הכלב, המזוקף על רגליו האחוריות בצד גדר-הלבנים...''.
אהרון מגד, "היינץ ובנו והרוח הרעה", הוצאת עם עובד, עמוד 9.


"טנגו תורנות", להקת פיקוד מרכז, י. גמזו / עממי:
"...תורנות בבסיס / בקבוקים של "עסיס" / וטרנזיסטור קטן / פה מנעים את הזמן / בוא ואל תתפלא / אם באור לא מלא או-טו-טו המורל כבר עולה - עולה!...".


מעבר לתצוגת אוסף טרנזיסטורים




ידית גילוח.הרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

 ידית גילוח הייתה מן ידית מוארכת בצורת צינור עם מכסה בראשה שהיה נפתח לקבלת סכין הגילוח, בעזרת הברגה של בורג בבסיסה.

משחת הגילוח ומברשת הגילוח היה פריטים נוספים בטקס הגילוח היומי.




יומן אישיהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה.




יומן סבן סטארהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

יומן ה"סבן סטאר" (שבעה כוכבים) היה ה"בלקברי" של הימים ההם.
יומן "משוכלל" עם מדורים ומחיצות וכל מיני פיצ'פקס, שהסנובים של הימים ההם (שלא הספיק להם סתם מחברת או יומן פשוט) - השתמשו בהנאה רבה.

 

 

 

 

 

 

 

 




ילקוט עורהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

 
הילקוטים של פעם היו עשויים עור. היו בהם מספר תאים, הם היו נסגרים בעזרת מנעול והמהדרין היו נועלים את המנעול עם מפתח.
בזוויות הילקוט היו פינות ממתכת שנועדו להגן עליו אך שמשו אותנו גם במלחמות הילקוטים שניהלנו מדי פעם, ולחטוף מכה מפינת מתכת של ילקוט היה ממש לא נעים. היה גם לא נעים לסחוב את הילקוט הכבד והמגושם הזה, בעזרת ידית הנשיאה או על הגב בעזרת שתי רצועות עור.
 

אריק איינשטיין שר: "אני רואה אותה בדרך לגימנסיה" (י. רוטבליט / מ. גבריאלוב):
"...אני רואה אותה בדרך לגימנסיה, עם הילקוט ובתלבושת אחידה, / בעוד שנה כבר לא תהיה יותר ילדה, / אני חושב שבשבילי היא אבודה...".

 
 
 
 
 
                  
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 



כדור שלגהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

כדור פלסטיק שקוף ובתוכו עולם קטן, פעם כפר קטן בשוויץ או חיות או פרחים, הכל מקיטש פלסטי צבעוני. כשהיו הופכים את הכדור ומושיבים אותו במהירות על כנו - היו יורדים מחלקו העליון לחלקו התחתון פתיתי פלסטיק קלים, המדמים שלג.


''...בביתן היו פזורות המון מזכרות...כדורי זכוכית ממולאי מים אשר הופכים או מטלטלים אותם מיד מתחילים פתיתי-שלג מזוייפים לרדת אט-אט על מיניאטורה של ביקתת-איכרים או על צריח כנסיה כפרית...''.
עמוס עוז, "הר העצה הרעה", הוצאת עם עובד, עמודים 40 - 41.




כף נעלייםהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע למושג זה

 

 




כרטיס טיפת חלבהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

 

 

לאחר ששבנו הביתה מבית היולדות היו הורינו לוקחים אותנו לתחנת הטיפול ביונקים או בשמה החדש טיפת חלב.
שם האחיות היו שוקלות, מודדות, מחסנות אותנו, ונותנות הדרכות לאימהות החדשות.
 

 

 

 

 

 









 
הצטרפו אלינו גם בפייסבוק
עדכונים - בלוגים - אירועים - אלבומי תמונות - סרטונים נדירים


שלח דף זה לחבר תגובות, הערות, והוספת מידע, מושגים ונושאים למנוי חינם על מגזין הנוסטלגיה"כובע טמבל" הוסף למועדפים



כל הזכויות שמורות © לאתר נוסטלגיה אונליין ו/או לבעלי התכנים, הדימויים והתצלומים.