חיפוש:   בכל האתר  בשמות הערכים  בקרדיטים     חפש  |  חיפוש תמונות בנושא:   חפש
   מפת האתר  |   כרגע באתר: 159 מבקרים   |  כניסה לדף האישי    
עורך: דייויד סלע
דבר העורך כתבו לעורך
| עמוד הבית | מי אנחנו | מרכז מידע לגולש | על נוסטלגיה ורטרו | קרדיטים | צרו קשר | גולשים כותבים
 

+   אביזרים וחפצים
+   אוספים ותחביבים
+   אז - וכעת
+   אירועים ושנים
+   ארכיון האישים
+   ארכיון הוידאו
+   ארכיון הישראליאנה
+   ארכיון הכרזות
+   ארכיון המצגות
+   ארכיון הקול
+   אתרי נוסטלגיה
+   בידור ופנאי
+   בקיבוץ
+   בריאות, טיפוח וניקיון
+   בשכונה
+   בתים ומבנים מספרים
+   גלויות בולים וסמלים
+   דירה ובניין
+   היום בהיסטוריה
+   המקום בו גרנו
+   העפלה ועליות לא”י
+   חג ומועד
+   טלוויזיה ורדיו
+   ילדות נשכחת
+   לבוש אופנה והנעלה
+   מוזיקה שיר וזמר
+   מזון ומשקה
+   משחקים וצעצועים
+   מתחם מורים
+   נוסטלגיה בצה”ל
+   ספורט
+   ספרות נוסטלגית
+   עבודה ומלאכה
+   פוליטיקה ובחירות
+   רדיו נוסטלגיה
+   רכב ותחבורה
+   רשת חברתית
+   שונות
+   שירותי גולש
+   שפה עברית
+   תיאטרון עברי
+   תקשורת מדיה ופרסום

האתר מוקדש לזכרו של
 יוסי פשרמן (פשי) ז"ל
2003 – 1954

מעל ל - 1100
סרטוני וידאו נוסטלגיים
בארכיון הוידאו שבאתר

יום העצמאות ה-7
 

הצוללת דקר
 

תל אביב הקטנה
 
 




דירה ובנין

שפריץ.הרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

המושג "שפריץ" היה מושג כללי לכל הסוגים והפטנטים השונים שהיו בזמנו לעיצוב הקירות.

בדרך כלל השפריץ היה מבצע במסגרת הרמונט הכולל לדירה. היו סוגים שונים של שפריץ:  השפריץ העיקרי היה תרכובת שהסייד היה מכין ולאחר מכן היה שופך את החומר לתוך מן מיכל קטן שלצידו ידית. לאחר מכן היו מרטיבים את הקיר וביד אחת מחזיקים את המיכל ובשניה מסובבים "מנואלה" קטנה שהייתה בצידו. מנואלה זאת גרמה לחומר שבפנים המיכל להתערבב ולהסתחרר ולהיות מותז מפנים המיכל לעבר הקיר, ומכאן השם "שפריץ".  החומר היה נדבק לקיר ומשאיר עליו מן מרקם כמו של ניר זכוכית גס. 

היו גם  נוהגים לצבוע ולסייד את הקירות בצבע אחד ובצבע אחר היו נוהגים לעבור עם גלגלת מיוחדת שעליה מוטבעות צורת מצורות שונות,  ולהטביע על הקיר ציורים מציורים שונים. או לחלופין נהוג היה לצבוע את הקירות בצבעי שמן ובזמן שעוד הצבע היה רטוב היו נוהגים להטביע בקיר בעזרת שבלונות צורות גאומטריות שונות כך שלאחר שהקיר התייבש הוא קיבל מראה ומרקם של קיר פלסטיק שעליו חרוטות הצורות. היה גם שפריץ של התקרה, בשפריץ זה היו מורחים על התקרה שכבה עבה של חומר סמיך ולאחר מכן היו מתופפים קלות על המרקם בעזרת מברשת גסה, פעולה שהייתה מייצרת בתקרה מן צורות של נטיפים קטנים.




תיבת דואר..הרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

 

בשנים בהם לא היה עדיין אינטרנט, למעטים היה טלפון ועוד פחות טלביזיה - תיבת הדואר הייתה הקשר שלנו עם העולם. היום אפשר למצוא בכניסה של רבים מהבתים תיבות דואר אחידות מאלומיניום מהודר. בזמנים ההם שימשו תיבות הדואר כפסל סביבתי על קיר חדר המדרגות, כל אחת מהמשפחות התקינה לעצמה תיבה על פי ראות עינה, בבליל של חומרים צבעים וגדלים.

תיבת הדואר ריכזה רבות מהרגשות שלנו: ציפיה (מכתב אהבה, בזמנים ההם כתבו...), תקווה (מכתב מבן דוד אובד שנמצא באמריקה?...) התרגשות (כרטיסי ברכה לראש השנה) ופחד (צווי גיוס, מכתבים ממס הכנסה...)




תקרה מעץהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

התקרה מעץ הייתה מחידושי העיצוב של שנות השישים, יחד עם הטפטים השפריץ וכו'.
רצועות של עץ שחוברו יחדיו אחת ליד השנייה והוצמדו לתקרה יצרו  תחושה של חמימות ונעימות.




תריס עץהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 
 
 לפני שבא לעולם הפלסטיק, היו בחלונות תריסים מעץ.
בכל חלון היו שני תריסים אחד בחלק השמאלי ואחד בחלק הימני, שנפתחו כלפי חוץ והיו נתפסים לקיר על ידי תופסן מתכת שנקרא היה "מנטשלעך".

לנעילת תריסים מהצד הפנימי היתה ידית על ציר שהיתה נוחתת על זיז בתריס השני ועל ידי כך נועלת את התריסים. בירושלים קראו לזה "צ'נגל".

 

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
"...מהסלון בדירת הקרקע בקעו קולות של מאבק צווחני ומתנשף, כאילו שתי חתולות נפגשו ליד פח הזבל של הקצב השכונתי. לפתע פתאום נפרץ תריס העץ כלפי חוץ בכוח רב כאילו התפוצצה פצצה בפנים הסלון, סבב על צירו ונטרק בקול רועם אל מול הקיר. במרכז מסגרת החלון עמדה האחות של בן גוריון, בחלוק בית דהוי ובשיער סמור..."
מתוך הספר בשבוע הבא - אמריקה!!! מאת דייויד סלע



תריסול ותריזזהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

התריסול הוא המצאה ישראלית מכוערת, שנולדה בשל מצוקת הדיור.

הדירות היו קטנות, הילדים רבים, ולרוב הדירות הייתה מרפסת. ואז הגה מי שהגה את הרעיון להפוך את המרפסת לחדר, על ידי סגירתה בתריסים שנקראו "תריסול".

תריס תריסול היה עולה ויורד בעזרת סרט משיכה. היית מושך את הסרט והתריסול היה עולה, מתקפל ונעלם בתוך מבנה בצורת תיבה מוארכת שנבנה מעל המרפסת. כמה משיכות ברוורס - והתריס יורד ממשכנו והופך להיות מן קיר פלסטיק, שמבדיל את המרפסת מהרחוב.

 
 
 
לאחר שנים התפתח התריסול והיה גם דגם של תריס זז שנקרא, איך לא, "תריזז"...
היו מתקינים מסילה על מעקה המרפסת ועליה היו משלבים חלונות גדולים אטומים אותם היה אפשר להזיז וליצור קיר זכוכית או להסיט לצד אחד של מעקה המרפסת וליהנות מהנוף.

 
 
כל העניין הזה של התריסול והתריזז שהרסו את נוף ערינו אבל נתנו חדר נוסף למשפחה, זכה לאזכור בשירו של אורי זוהר:
"תריס זז, תריס רץ, תריס בום. זה גגגגדול, זה עעעצום, זה נפתח עם סיבוב הידית ימינה, זה נוסע על גלגל ונוסע על שינה, התריס הזה נותן שבעה מינים של צלליות, התריס הזה שובר קרניים אולטרא- סגוליות..."
וכו".


"...זה לא היה חריג. בתקופה ההיא פערו הרבה מרפסות ברחובות העיר העברית את תריסולי האסבסט הכעורים אל ערבי הקיץ, פתחו שולחנות עונג מתקפלים והפכו כבמטה קסם למועדוני הימורים שוקקי פולנית....''.

דני כספי, ''עצירת פתע''. הוצאת זמורה ביתן, עמוד 176.










 

סוף הפרק דירה ובנין

לפרקים אחרים בפורטל דירה ובניין:

   
חזרה לפורטל דירה ובניין

חזרה לעמוד הבית


הצטרפו אלינו גם בפייסבוק
עדכונים - בלוגים - אירועים - אלבומי תמונות - סרטונים נדירים


שלח דף זה לחבר תגובות, הערות, והוספת מידע, מושגים ונושאים למנוי חינם על מגזין הנוסטלגיה"כובע טמבל" הוסף למועדפים



כל הזכויות שמורות © לאתר נוסטלגיה אונליין ו/או לבעלי התכנים, הדימויים והתצלומים.