חיפוש:   בכל האתר  בשמות הערכים  בקרדיטים     חפש  |  חיפוש תמונות בנושא:   חפש
   מפת האתר  |   כרגע באתר: 170 מבקרים   |  כניסה לדף האישי    
עורך: דייויד סלע
דבר העורך כתבו לעורך
| עמוד הבית | מי אנחנו | מרכז מידע לגולש | על נוסטלגיה ורטרו | קרדיטים | צרו קשר | גולשים כותבים
 

+   אביזרים וחפצים
+   אוספים ותחביבים
+   אז - וכעת
+   אירועים ושנים
+   ארכיון האישים
+   ארכיון הוידאו
+   ארכיון הישראליאנה
+   ארכיון הכרזות
+   ארכיון המצגות
+   ארכיון הקול
+   אתרי נוסטלגיה
+   בידור ופנאי
+   בקיבוץ
+   בריאות, טיפוח וניקיון
+   בשכונה
+   בתים ומבנים מספרים
+   גלויות בולים וסמלים
+   דירה ובניין
+   היום בהיסטוריה
+   המקום בו גרנו
+   העפלה ועליות לא”י
+   חג ומועד
+   טלוויזיה ורדיו
+   ילדות נשכחת
+   לבוש אופנה והנעלה
+   מוזיקה שיר וזמר
+   מזון ומשקה
+   משחקים וצעצועים
+   מתחם מורים
+   נוסטלגיה בצה”ל
+   ספורט
+   ספרות נוסטלגית
+   עבודה ומלאכה
+   פוליטיקה ובחירות
+   רדיו נוסטלגיה
+   רכב ותחבורה
+   רשת חברתית
+   שונות
+   שירותי גולש
+   שפה עברית
+   תיאטרון עברי
+   תקשורת מדיה ופרסום

האתר מוקדש לזכרו של
 יוסי פשרמן (פשי) ז"ל
2003 – 1954

מעל ל - 1100
סרטוני וידאו נוסטלגיים
בארכיון הוידאו שבאתר

יום העצמאות ה-7
 

הצוללת דקר
 

תל אביב הקטנה
 
 

פורטל: מזון ומשקה



משקאות

סודה
שתף 
המשקה האולטימטיבי, לפני עידן המשקאות הקלים.

היה אפשר לשתות מים מהברז (הם היו טעימים בזמנו, לא כמו היום) או סודה.
לפני שהגיע לעולם ה
סיפולוקס הבלתי נלאה, היו שותים סודה מסיפון סודה. היה זה מיכל זכוכית אטום בעל ברז בראשו ממנו ירדה קשית זכוכית עד חלקו התחתון של המיכל, שהיה מלא מי סודה. היו קונים את המיכל הזה במכולת וסוחבים הביתה בזהירות רבה, כי היה ידוע שסיפון סודה שנופל ומתפוצץ - פגיעתו רעה.



סיידר
שתף 

ניסיון חד פעמי של יצרן עלום בשם "פרי- ו" להציע לעמישראל משהו יותר אקזוטי מאשר הטמפו הנצחי: מיץ תפוחים מוגז, בזמנים שהמילה "מוגז" עדיין לא הומצאה והשתמשו במינוח "תסיס". המוצר לא ערב לחיכו של הצרכן הישראלי המצוי, והמשקה ה"תסיס" הזה הצטרף לניסיונות כושלים אחרים של משקאות קלים שניסו לחדור  לשוק בשנות השישים, כמו קווינס, שוופס ואחרים.





סיפולוקס
שתף 

 

 

 

 

 

                   

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

בא לפתור את הבעיה של סיפון הסודה, אותו היה צריך לסחוב מהמכולת הביתה.

הסיפולוקס היה מיכל סודה אטום ממתכת, בצבע אפור או כסוף, שהיה מאפשר יצור הסודה בבית. ראש הסיפון היה מתברג החוצה, היו ממלאים את הסיפון במים ומבריגים חזרה את הראש. לאחר מכן היו מכניסים מיכל גז קטן למין ידית קטנה אדומה וחלולה, מחברים את המיכל לנקודת הזנה בראש הסיפון, ומסובבים. בזמן הסיבוב היה הגז עובר מהבלון לתוך המיכל ומשמיע קולות גרגור.  המהדרין היו מלווים את הפעולה בניעור רציני של הסיפולוקס "...כדישהגז יתערבב טוב יותר עם המים..." לבסוף היו מבריגים את המיכל  החוצה, הוא היה משמיע נפיחה קלה כתוצאה מהשתחררות עודפי הגז והסיפולוקס היה מוכן לאספקה של סודה תוצרת בית.

 

המיכלים למילוי הגז היו באים בקופסת קרטון קטנה, 10 מיכלים בקופסה, ולאחר שהשתמשו בכל המיכלים היו מחליפים אותם בחדשים במכולת.

הסיפולוקס הפך ללהיט מיד עם הגיעו לשוק, והוא היה במשך שנים המתנה האולטימטיבית לחתונה, עד כי זוגות מתחתנים היו עושים בניהם התערבות כמה סיפולוקסים הם יקבלו לחתונתם...  הסיפולוקס מאוזכר במערכון "הצלם חתן כלה" של גדי יגיל: "...אתם יודעים שקיבלתם מאה סיפולוקסים??? מה אתם עושים בזמן הפנוי??? סודה???..."  

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

           

 

         

 

 


 

תגובות:
גם הסיפולוקסים היו מסוכנים. אם נוצר בהם לחץ יתר בגלל הברגת יותר מידי מילויים או מים או שניהם. בגלל שהם עשויים ממתכת הם לא התנפצו לרסיסים אלא נפתחו בקו המיוחד שחרוט להם בחלקם התחתון למטרה זו. במשפחה שלנו היה איש שהבריג 3 בלוני גז והסיפולוקס נעשה טיל וריסק לו את הלסת התחתונה.
הסיפולוקסים היו עשויים מאלומיניום ולכן הייתה נוצרת בתוכם קורוזיה. קורוזית אלומיניום היא רעילה.
במקררי ה"אמקור" של אותם ימים הייתה גומחה מיוחדת בדלת בשביל המיכלים הגדולים האלה.

אחרי שגילו את כל הצרות שיש בסיפולוקס נולד פטנט חדש.
המכשיר כמעט זהה למכשיר המילוי של הסיפולוקס (טיפונת יותר ארוך) ומשתמש באותם בלונים אבל יש שני הבדלים.
ההברגה איננה הברגת סיפולוקס רגילה, אלא הברגה שמתאימה להברגת פקק של בקבוק פלסטי, למשל קוקה-קולה. בתוך המכשיר הייתה צווארון גומי ודיסקה שאליהם היה נלחץ ה"פופיק" של מיכל הגז ואז כשמפעילים הגז נכנס לתוך הבקבוק הפלסטי, מנערים מורידים ושותים.
למכשיר הזה ששכחתי את שמו יש המון יתרונות: אם הבקבוק יתפוצץ לא יקרה למפעיל כלום חוץ ממקלחת סודה מרעננת. הבקבוק הוא חד פעמי (או מעט פעמי) ולכן לא ייווצרו בו משקעי אבנית של המים. הבקבוק הוא פלסטי ולכן אין לו קורוזיה. לא נותנים את זה מתנה לחתונה כי זה עולה מעט מאד. והיתרון הגדול: אם יש לך בבית בקבוק משקה שפחת לו הגז, או שלא היה לו מלכתחילה, בצ'יק מוסיפים לו מילוי גז.

למה כבר לא קיים כיום? חידה. אולי בגלל שהוא זול מידי.

אהרן זהר
estizo@012.net.il

 


לצפיה בכל התגובות - לחצו כאן

 

 

מטבעות לשון:

כמה סיפולוקסים קיבלתם?
השאלה האולטימטיבית שכל זוג היה נשאל מייד לאחר חתונתו.
"....נו...כמה סיפולוקסים קיבלתם? עשיתם סודה כל הלילה?..."

האיור מתוך הספר אבא שלך לא זגג - סלנג בניחוח נוסטלגי, דייויד סלע / הוצאת מודן.
מאייר: אמי רובינגר

 

בקרו בעמוד הפייסבוק של אתר נוסטלגיה אונליין




סיפון סודה
שתף 

 


 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 לפני שהיה סיפולוקס היו שותים סודה מסיפון.

היה זה מיכל זכוכית גדול ואטום. בראשו ידית וממנה צינור דק שהיה מגיע עד תחתית הסיפון. היית לוחץ בעדינות על הידית ושצף של מי סודה היו ניגרים מהפיה לכוס. כאשר הסודה בסיפון הייתה מסתיימת היו הולכים עם הסיפון למכולת, מחזירים את הבקבוק ומזדכים עליו, ורוכשים סיפון חדש.

 


 

 

"... החנווני גרובר תפס בידו את סיפון הסודה כאילו עמד להשליך אותו בזעם, אולם במקום להשליכו הוציא את עצביו בלחיצה אגרסיבית על הידית, דבר שגרם לשצף של סודה לפרוץ מהפייה, לפגוע בתחתית הכוס שהחזיק בידו האחרת ומשם לקפץ בעליזות ולרסס את כל חלקי המסטינג שהיו פרושים לפניו...". 
מתוך הספר בשבוע הבא - אמריקה!!! מאת דייויד סלע
 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

תגובות:
1. את סיפוני הזכוכית לא היו רק מחליפים ריק במלא כמו שכתוב בערך. בקיוסק שלנו היו גם ממלאים סיפוני זכוכית. אני הולך לקיוסק עם הסיפון הריק שלי והאיש לוקח את הסיפון שלי ומכניס אותו לתוך גליל עשוי פח כשהברז מחוץ לגליל. אז הוא היה הופך את הסיפון ומצמיד אותו חזק לפיה מיוחדת שהייתה מורכבת על ברז הסודה בדלפק שלו. הסודה הייתה זורמת אל תוך הסיפון. תוך כדי התהליך היה צריך להפסיק בערך 3 או 4 פעמים ולשחרר את הלחץ מהסיפון אחרת לא יתמלא בגלל השתוות הלחצים. תפקיד גליל הפח היה שבמקרה שהסיפון יתפוצץ תוך כדי מילוי, שהרסיסים לא יפגעו בסובבים. האיש בקיוסק סיפר שפעם התפוצץ לו סיפון בזמן מילוי וגליל הפח עף עם הרסיסים אל מעבר לכביש.

 

2. מכשירים מסוכנים. הסיפונים היו מתפוצצים בנפילה. לא רק נפילות, גם עמידה בשמש גרמה לפיצוצים. הזכוכית העבה פצעה לא מעט אנשים. אני יודע על גברת אחת שמתה כי רסיס חתך לה עורק.

אהרן זהר
estizo@012.net.il

 


לצפיה בכל התגובות - לחצו כאן

 

מעבר לערך סיפון סודה בפרק תצוגות של אספנים




סליבוביץ
שתף 

סליבוביץ הינו כהיל המופק משזיפים ב - 40 אחוז כוהל בנפח . שותים אותו "סטרייט" טיפה מקורר .
מקורו מאזור הבלקן יגוסלביה ,בולגריה.




סן סן
שתף 

בשנות ה - 50  וה - 60 היו סוכריות שנקראו סן סן (sen sen) בטעם ליקריץ (סוס) שחורות בגודל 2 מ"מ ששימשו לרענון הנשימה . את הסוכריות היינו מניחים בין הלשון לחיך והן היו נמסות לאט לאורך זמן.




ספארקלט
שתף 

עוד בשנות ה-30 נעשה ניסיון לשווק בארץ בקבוקים להכנת סודה ביתית, אשר נקראו בשם "ספארקלט". הם הופעלו על אותו עקרון כמו ה"סיפולוקס", אלא שהם היו עשויים זכוכית.

נראה שהם הקדימו את זמנם: מחירם היה יקר, בקבוקי הזכוכית נטו להישבר, או גרוע מכך - להתפוצץ, ומערכת אספקת בלוני הגז הייתה בלתי סדירה ומקרטעת. קיצורו של דבר - ה"ספארקלט" נחל כשלון חרוץ. עמישראל הוסיף לשמור אמונים ל"סיפונים" הישנים ורק לקראת סוף שנות ה-50 הוא היה בשל דיו לקבלת ה"סיפולוקס".




פיקנט
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה.

 




פפ
שתף 

 בירה שחורה בבקבוק אישי תוצרת "אביר", הייתה משווקת בעיקר בשקמיות של צה"ל.

זכרו של הפפ לא ימוש בייחוד מאלה שזכו לשרת יחד עם אחינו - לנשק הדרוזים והבדווים. אלה היו מסתערים על השקמיסט המסכן בשאגות קרב: "תן לי בעמיים בב, בעם טמבו ושלושה מסובים!!!" ואם הלה לא הבין את כוונתם היה מוזהר לאלתר: "יאללה תזוז, או שאני קורא למם-ביי!!".





פקק לבקבוק יין.
שתף 

בזמנים ההם כשחסו על כל טיפה - גם של יין, הייתה בעיה בשל האיכות הגרועה של פקקי השעם, שבדרך כלל התפוררו לחלוטין בזמן החליצה.
חברת מאייר שבדרך כלל ייצרה בובות מגומי, באה לפתרון הבעיה על ידי ייצור של פקקים מגומי, בשלל דמויות הארץ.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 


 




צ`מפיון
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה.




צוף
שתף 

 

בשנת 1938 הוקם בית החרושת "צוף" ברמת גן ע"י התעשיין מר פומרנץ.

משקה הצוף הופק מתמרים שהובאו בשנים הראשונות בעיקר מעירק. הטעם היה מתוק והזכיר דבש ותמרים. באמצע שנות הארבעים נמכר המפעל ל"תנובה" על כל עובדיו. בשנות השבעים הופסק הייצור.









 
הצטרפו אלינו גם בפייסבוק
עדכונים - בלוגים - אירועים - אלבומי תמונות - סרטונים נדירים


שלח דף זה לחבר תגובות, הערות, והוספת מידע, מושגים ונושאים למנוי חינם על מגזין הנוסטלגיה"כובע טמבל" הוסף למועדפים



כל הזכויות שמורות © לאתר נוסטלגיה אונליין ו/או לבעלי התכנים, הדימויים והתצלומים.