חיפוש:   בכל האתר  בשמות הערכים  בקרדיטים     חפש  |  חיפוש תמונות בנושא:   חפש
   מפת האתר  |   כרגע באתר: 161 מבקרים   |  כניסה לדף האישי    
עורך: דייויד סלע
דבר העורך כתבו לעורך
| עמוד הבית | מי אנחנו | מרכז מידע לגולש | על נוסטלגיה ורטרו | קרדיטים | צרו קשר | גולשים כותבים
 

+   אביזרים וחפצים
+   אוספים ותחביבים
+   אז - וכעת
+   אירועים ושנים
+   ארכיון האישים
+   ארכיון הוידאו
+   ארכיון הישראליאנה
+   ארכיון הכרזות
+   ארכיון המצגות
+   ארכיון הקול
+   אתרי נוסטלגיה
+   בידור ופנאי
+   בקיבוץ
+   בריאות, טיפוח וניקיון
+   בשכונה
+   בתים ומבנים מספרים
+   גלויות בולים וסמלים
+   דירה ובניין
+   היום בהיסטוריה
+   המקום בו גרנו
+   העפלה ועליות לא”י
+   חג ומועד
+   טלוויזיה ורדיו
+   ילדות נשכחת
+   לבוש אופנה והנעלה
+   מוזיקה שיר וזמר
+   מזון ומשקה
+   משחקים וצעצועים
+   מתחם מורים
+   נוסטלגיה בצה”ל
+   ספורט
+   ספרות נוסטלגית
+   עבודה ומלאכה
+   פוליטיקה ובחירות
+   רדיו נוסטלגיה
+   רכב ותחבורה
+   רשת חברתית
+   שונות
+   שירותי גולש
+   שפה עברית
+   תיאטרון עברי
+   תקשורת מדיה ופרסום

האתר מוקדש לזכרו של
 יוסי פשרמן (פשי) ז"ל
2003 – 1954

מעל ל - 1100
סרטוני וידאו נוסטלגיים
בארכיון הוידאו שבאתר

יום העצמאות ה-7
 

הצוללת דקר
 

תל אביב הקטנה
 
 




מזון בצה”ל

ואפל מצופה.הרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

הואפל המצופה העטוף בנייר כסף היה בעצם לחם חוקו של צה"ל בכל מקום ואתר.

אחרי כל ארוחה שבה "התענגו" החיילים על מטעמי השף הצה"לי, הם דהרו ישר לשק"ם בנסיון נואש למחות את הטעם ההוא בכמה מצופים טעימים ומזינים, שיאזנו אותם מבחינה גופנית ונפשית כאחד. המצופים גם היו חלק מהפק"ל הלא רשמי בכל יציאה לשטח, כשהם שוכנים לבטח בכיסים, בפאוצ'ים, בקני המרגמות, בארגזי הזיווד ובכל מקום איכסון אחר.
באשר צה"ל הלך - הלכו המצופים עמו באש ובמים. איך צה"ל מסתדר בלעדיהם היום?

 בקרו בעמוד הפייסבוק של אתר נוסטלגיה אונליין




זיפ...הרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

 

אבקת השתייה "זיפ" היתה גם חלק בלתי נפרד ממנות הקרב הצה"ליות (ה"חמישיות" וה"עשיריות") בשנות ה-60.

היא הגיעה ארוזה בשקיות נייר כסף אטומות, בטעמי תפוז, פטל או לימון. לעיתים היינו פשוט בוזקים מעט אבקה ישר לפה ומוצצים אותה כמות שהיא, ולשתות היינו מעדיפים מי ברז פשוטים. (על מים מינראליים עוד לא שמעו אז...).




חומוס בקופסא.הרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 
כשיצאנו לטיולי הצופים השונים, נהגנו לסחוב את האוכל בתרמילי הגב. בין יתר המצרכים שסחבנו איתנו הייתה קופסא קטנה ועגולה של חומוס.

קשה לדעת מה היה שם בקופסא הזאת  - אבל מה שהיה בטוח זה המון צבעי מאכל, חומרי שימור טעם וריח.

כשפתחת את הקופסא עם
פותחן הקופסאות מצאת בפנים חומר משחתי בצבע קרם דהוי שאמור היה להיות (כך לפחות היה כתוב על הקופסא) חומוס.




חמישייההרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

ה"חמישיה" הייתה הערכה הבסיסית של מנות הקרב בצה"ל. הייתה זאת קופסת קרטון שהכילה מצרכי מזון האמורים להספיק לחמישה אנשים ליום אחד.

ה"חמישיה" כללה בד"כ קופסאות בשר (גולש או לוף), קופסאות סרדינים, קופסאות ירק (תירס, אפונה או אפונה וגזר), שפופרות ריבה, שקיות אבקה להכנת משקה קל בטעם פטל, לימון או תפוז, שקיות קפה ותה, שקיות סוכר, מלח ופלפל, טבליות להדלקת אש, גפרורים ופותחני קופסאות. לעיתים היו כלולים ב"חמישיה" גם צ'ופרים בלתי צפויים כמו שפופרות חלב מרוכז. בל נשכח את הפלחי - פלחי אשכוליות בסירופ קל. הקינוח האולטימטיבי שלא היה ולא יהיה עוד כמוהו !!!

לצד ה"חמישיות" היו בצה"ל גם "עשיריות" ? מנות קרב בקופסאות עבור עשרה אנשים. בערכות אלה היה מגוון גדול יותר של סוגי המזון, אולם הן היו נדירות יותר וסופקו לעיתים רחוקות. מנות הקרב סופקו לחיילים בד"כ בהיותם בשטח, הרחק מהמטבח הצה"לי המסודר, במסעות, או כאשר המטבח לא הספיק למלא את הצרכים.




טוסט צבאיהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

מה טוב ומה נעים יותר מליל חורף, תנור נפט, לחם אחיד פרוס, מרגרינה מרוחה בכפית, ועל זה גבינה צהובה (גבנ"צ), ובהייה מתמדת בדבר שנחרך והולך על גבי התנור והופך, איכשהו, לאוכל.
המהדרין ניסו לשדרג את המעדן לדמוי-פיצה ע"י הוספת עגבניות, זיתים, בצל, ואפילו (שומו שמים, ושסמל הדת לא ידע) - נקניק.




לוף.הרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

לוף זה שם קיצור משובש ל-meatloaf, שיכול היה להיות טעים בתור כיכר בשר ביתית בתנור, אבל אז לא היה מופיע בורוד-מזעזע ובמרקם בלתי מזוהה ועם פטנטים של טבחים צבאיים להשבחת הטעם.



הלוף ירש את מקום הגולש המזוויע מתוצרת מפעלי "אינקודה" באריתריאה, ונחשב עם בואו למעדן מלכים. בתחילה היה גם הוא מתוצרת "אינקודה" אבל אח"כ הוא "עשה עליה" ויוצר ע"י "ריכרד לוי", ובהמשך גם ע"י מפעלי בשר אחרים.

במשך הזמן פג קסמו הראשוני והוא הפך למשל ושנינה למשהו שיוצא מהאף, עד שלבסוף שוכנעו שלטונות צה"ל להוציאו מהתפריט. היום כולם זוכרים אותו בגעגועים...

 

 

 
לצפיה בכל התגובות - לחצו כאן




למרהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

למ"ר - לחם מרגרינה ריבה.

כל תפריט שכיבד את עצמו בצה"ל כלל בסוף כל ארוחת בוקר וערב את השורה הזו. כמה קל כמה פשוט לדחוף לחיילים לחם מרגרינה וריבה וחסל סדר רעב.




מנות קרבהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

מנות קרב יש גם היום אך מה רב השוני בין המנות של הזמנים ההם ואלה ה"מפונפנות" של היום.

מנת קרב (מנק"ר) היא ארוחה משומרת וארוזה מראש בקופסת קרטון. מאחר וטכנולוגיית המזון בזמנים ההם לא הייתה מפותחת כמו היום כללה מנת הקרב בעיקר שימורים כמו לופ, פלחי (אשכוליות, אננס), סרדינים, חלב מרוכז וממרחים בשפופרת, וופלים וכאלה.

גם אבקת שתייה הייתה במנות הקרב - אבקה שהייתה בטעם של האקסל של היום (זוהי הגרסה הראשונה של משקה אנרגיה שנתנו לחיילים כדי שלא ירדמו מעייפות).

 

 




מציותהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

מין מאפה, ספק קרטון ספק דיקט, שהיה ארוז במנות הקרב. חלק מהמציות היו מתוצרת אמריקאית,שנועדה לחיילי מלחמת העולם השניה... כדי לאכול מצייה יבשה היה צריך להיעזר בפטיש, אבל מצייה טבולה בתה היתה משהו-משהו...




משמעת מיםהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

בשנות ה - 40 וה - 50 רווחה בפלמ"ח ובצה"ל הדעה כי ניתן לסגל את החייל לתנאי המדבר והחום ולהביאו לכך שיחזיק מעמד גם ללא מי שתייה. לשם כך הנהיגו את מה שנקרא אז "משמעת מים", כלומר, איסור על החיילים לשתות בזמן האימונים ללא רשות, וגם אז במידה מינימלית.

ניסו להמציא כל מיני "פטנטים" כדי להרגיל את החייל שלא לשתות, כמו לגרגר את המים ואח"כ לירוק אותם או להכניס לפה אבן קטנה ולמצוץ אותה כדי לשמור לחות ועוד. כתוצאה מכך היו מקרים רבים של התייבשות בקרב החיילים, שהסתיימו במקרים הפחות-קשים באבנים בכליות, אך לעיתים גם במוות.

ב - 1958 ערך חיל הרפואה ניסוי, עליו פיקד הד"ר עזרא זהר, בנושא משמעת המים. 
בניסוי זה נשלחה יחידה מגדוד 51 של "גולני" למסע מדן ועד אילת. כל מחלקה או כתה קיבלה משקה אחר לשתייה: מים, חלב, שתייה-מוגזת וכו'. חלק מהחיילים היו כפופים למשמעת מים, ואחרים הורשו לשתות חופשי כאוות נפשם. בעקבות הניסוי הגיע ד"ר זהר למסקנה כי יש לבטל את משמעת המים, וכעבור זמן לא רב התקבלה המלצתו וצה"ל יכול היה סוף-סוף לשתות לרוויה.


"...האימונים כללו גם טיולים בארץ. אלה קיבלו בפלמ"ח אופי ייחודי במשמעתו שכלל גם משמעת מים, שנחשבה אז לשיא הכושר ויכולת העמידה במבחן. בהשפעת המושג "מסעות מלחמה" נקראו טיולים אלה "מסעות"... במסע הלכנו בעקבות המ"מ, שבראש הטור, שהכתיב קצב בן 5 עד 6 ק"מ לשעה. לאחר 50 דקות הליכה, באו 10 דקות מנוחה, ואז ללא היסוס לפקודה "לקום", המשכנו...".
מתוך זיכרונות מתקופת הפלמ"ח/ פרק ב: חיי יומיום כמחלקת פלמ"ח. מאת משה ברק
.



סרדיניםהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

אנא שלחו אלינו חומר בנוגע לערך זה.




פלחיהרשמו חינם ל"כובע טמבל – שבועון לנוסטלגיה והיסטוריה ישראלית"
שתף 

או בשמו המלא: פ?לחי אשכוליות - הקינוח האולטימטיבי במנות הקרב. הלפתן הצבאי הכי מוזר בעולם, וכנגד כל הסיכויים - הכי טעים בעולם, פשוט מעדן גן עדן!

הנה גרסה ביתית: 6 אשכוליות מפולחות בזהירות בלי לפגוע בציפה, כוס סוכר, שלוש כוסות מים. מרתיחים מים וסוכר, מבשלים 10 דקות עד שנהיה סירופ דליל. מצננים. מוסיפים את פלחי האשכוליות, מביאים לרתיחה, מכבים ומצננים. טעים כמעט כמו גרסת הקופסה.









 
הצטרפו אלינו גם בפייסבוק
עדכונים - בלוגים - אירועים - אלבומי תמונות - סרטונים נדירים


שלח דף זה לחבר תגובות, הערות, והוספת מידע, מושגים ונושאים למנוי חינם על מגזין הנוסטלגיה"כובע טמבל" הוסף למועדפים



כל הזכויות שמורות © לאתר נוסטלגיה אונליין ו/או לבעלי התכנים, הדימויים והתצלומים.